את תהליך ההתחזקות שלך את בטח לא עושה לבד, לא?

אם יש לך איזו רבנית או רב, שאת בקשר איתם, נראלי עדיף שתשאלי אותם, הם ידעו להסביר טוב יותר מאיתנו, הם גם יותר יודעים מה הכללים המדויקים..

בהצלחה נשמה גדולה שאת 

זה ממש נכון, וצריך לשאוף להבין את כל התפיסות, אבל בהדרגה.

בינתיים בתור בעלת תשובה בתחילת דרכה את חייבת שיהיה לך רב/רבנית או אפילו חברה דתיה 

שידריכו אותך כי זה כמעט בלתי אפשרי לבד.

וגם יש כל מיני קבוצות ווצאפ של "רב על הקו" שבעם שואלים שם שאלות הלכתיות ומקבלים מענה כמעט מידי, ואפשר גם ללמוד מתשובות של שאלות שאנשים אחרים שואלים.

המון ב"הצלחה

מגניב שעלית על ההבדל בין לשאול על אמונה לבין לשאול על הלכה לבד

(פשוט היתה לי שאלה על זה גם  קיצור שאלות של אמונה אפשר לשאול הרבה רבנים ולהדיין ולחשוב על זה)

יאו איך את עושה את זה לבד?

זה מדהים..

יש הרבה אנשים טובים שיודעים לתמוך ולעודד בדרך,

נראלי כדאי לך שתהיה לך איזו מלווה, לא?

לא בקטע הצמוד דוקא, אפילו לשיתופים אישיים מידי פעם וטיפים..

יאו, בהצלחהה

ברור שביהדות יש מצווה על שמירת העיניים והמנעות מהרהורי עבירה. אבל משתמשים במונחים האלו, לא "מחשבה לא טהורה" שזה פשוט נשמע לי תרגום של Impure thought. אם אני טועה תתקנו אותי.

זה חלק מהתפיסה הנוצרית שכל הקשר בין איש לאישה, ובכלל הנאות חומריות, זה חטא טמא ואדם קדוש צריך להתנזר מהן כמה שיותר.

זאת ממש לא התפיסה היהודית.

גם כשגבר חושב על אשתו זאת לא מחשבה קדושה. היא אסורה כאשר הוא בתפילין, למשל, וממילא אתה מבין שהקב"ה לא רואה את המחשבה הזו כמקרבת בין האדם לבוראו באותו אופן שתפילין מקרבות.

חז"ל מסבירים שתקנת עזרא נועדה כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשיהם כתרנגולים, והתיאור הבלתי מחמיא הוא מספיק כדי להבין שלא מדובר רק בחשש ביטול תורה. כך גם התיאור של הרמב"ן לנבל ברשות התורה, עיי"ש.

פרישות מהיתר היא דבר חיובי מאד גם ביהדות. צומות נחשבים למצוה, ביום כיפור אנחנו פורשים מכל ענייני החומר... הנוצרים והמוסלמים אולי הקצינו ושינו את מה שהם לקחו מאיתנו, אבל ממש לא מדובר בהמצאה שלהם.

נכון, שכאשר הזוגיות היא מתוך ראיה רחבה של קדושה, אז גם הקרבה החומרית-פיזית משרתת את אותה הססתכלות רחבה וממילא היא נכללת בקדושה. אבל בבסיסה היא לא כזאת. כמו שטשולנט הוא לא קדוש אלא יכול לשרת מצוה של עונג שבת, ומצד שני יכול לשרת גם אכילה שלא בקדושה ואפילו בשבת עצמה (הסיפור הידוע על הבעש"ט שהראה לתלמידיו שור אוכל לכבוד שבת). ואם ביצר האכילה כך, ביצר הזה על אחת כמה וכמה שכדי שהוא יהיה בקדושה ולא רק בהיתר, כמה קדושה צריך שיהיה האדם שרוי

עד כמה שידוע לי ביהדות משתמשים במילים אחרות. נגיד הרהורי עבירה.

זה פשוט נראה לי כמו תרגום של Impure thought, אבל אם יש מקור יהודי שמשתמש במילים האלו, אז טעיתי.

ובמקומות יהודיים לגמרי. לא נראלי משהו נוצרי

אמאמאמ 

לא יודעת אם זה המקום לדיון בזה,

אבל הבנתי ש"הרהורי עבירה" זה לא רק בצניעות....

האם מותר לחשוב מחשבות של עבודה זרה? האם זה מותר להאמין בלב באל אחר מבלי לעשות מעשה? הרהורי עבירה של עריות, ביחד עם הרהורי עבודה זרה, הם מסוג ההרהורים שאסורים במהותם.

שאת אנושית.

דתיים הם לא רובוטים העובדה שאנחנו שומרים מצוות לא אומר שאין לנו יצר

באהבה כשלעצמה ולא בביטויים הפיזיים שהיא יכולה לבוא לידי ביטוי דרכם.

טבעי ואנושי שתחושות ומחשבות עולות, השאלה במה להתמקד.

בטח שלא טוב שמחשבות כאלה ינהלו ויובילו התנהלות או יקבלו במה מעבר למה שהם אמורים לקבל.

הבעיה שנוצרת עקב חיכוך מוגזם היא עם מחשבות חומרניות היא שהם בקלות יכולים להסיט את המבט מהעניין העיקרי שלשמו הגענו.

לא מדבר על הרובד ההלכתי. 

פורום בערוץ 7, טוב ככל שיהיה - הוא לא מקור הלכתי ואי אפשר להסתמך על תשובות הלכתיות פה.

אם רוצים לדון פה ברמה ההלכתית ושזה יהיה רלוונטי למישהו אז גדאי להביא סימוכין ממקור אחר שאפשר לפתוח ולסמוך עליו.

(כמובן מסייג לגבי הנקודה המעשית - בדברים כאלה צריך זהירות רבה, ולכן על אף שכהככלה אני מסכים לנאמר, אני א מצטרף באופן מוחלט)

אבל ממליצה בחום על הספר 'מה את מבקשת' של אוריה מבורך, שעוסק בתחום של מיניות בריאה ומתייחס גם לזה.

בהצלחה!

כאילו... התוכן מעולה.

אבל הצורה...

אם מדברים פה על לדמיין או לא לדמיין, הספר שלה ממש מאפשר לעוףףףףףףףףף על כנפי הדמיון עם כל התיאורים החיים שם.

וכן, יודעת שיש הבדל הלכתי בעניין הזה.

ועדיין, לכתוב ספר שאמור להיות תורני, באופן כל כך צבעוני, מרגיש לי לא נכון.

(למרות שכן, צריך למצוא את ה/פה שתדבר לצעירות וכו. לא יודעת. איזון כזה שלא מצאתי שם)

אבל היו עליו עוד דיונים בעבר.

וגם בפורומים נוספים. ואני דווקא כן פוגשת התלהבות גם מצדדים תורניים.

אז מנסה להבין מה פספסתי.

ראה שורה שניה כאן: האם מותר לחשוב על זה? | ערוץ ７

למי שבא מהעולם החילוני הוא יהיה תורני, למי שבא מהעולם החרדי הוא יהיה חילוני ולו בגלל הנושא.

לא באמת מכיר את הספר, גם לא ביקורות עליו, אבל כמו שיש ספר שאנחנו לא סומכים עליו להלכה למרות שאנחנו לא מפקפקים בגדלות של הכותב שלו, כמו ספרים של הרב עובדיה והרב אליהו לרוב האשכנזים וספרים של החזון אי"ש והרב אלישיב לספרדים, ככה גם יכול להיות שהבעיות בספר לא מעידות על הבעיות עקרוניות אלא על בעיות עם התוכן. 

יכול להיות כמובן שיש לנו בעיה עקרונית, כמו שיש לרבים לגבי התפיסה של הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה שהספר עצמו בעייתי ואי אפשר לסמוך עליו להלכה, ויכול להיות שזה גרוע הרבה יותר כמו ספרים של קונסרבטיבים או רפורמים, כאן אני כבר ממש לא מבין, כי אין לי מושג לגבי הספר...

@פשוט עייף, @נשמה כללית, @כלי פשוט

מה עוזר לכם לזלזל כל כך במי שכתבה את הספר הזה? אפשר להעביר ביקורת עניינית גם בלי לנטוף כל כך הרבה רעל וארס. ולמטילי הספק, אני נמצאת ב"צד התורני" של המפה, לפי השקפתכם. ועדיין, יש בספר הזה בשורה גדולה מאוד שהרבה בנות זקוקות לשמוע אותה. וגם אם לא, מי התיר לכם לנטוף כל כך הרבה שנאת חינם, ועוד בדיוק בימים האלו של השנה? אני פשוט בהלם.

ה"הלם" הזה גם נשלף מצד מאוד מסויים של המפה. דורכים על דברי תורה, צניעות מינימלית, פורצים גדר ועוד מעיזים לקרוא לזה "תורה".

עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. בימים האלו של השנה אנחנו מתרחקים מ"יען כי גבהו בנות ציון" אל "בנותינו כזוויות".

התגובות שלנו עוד עדינות יחסית. אם באמת את מעוניינת להיות בצד התורני של המפה בעניין זה - זה הזמן לחשבון נפש בנושא. 

כנראה הבנתי אותך לא נכון.

בעיניי סוף ההודעה האחרונה קצת בוטה, ראוי לערוך את השורה האחרונה

"כמו ילדה גדולה"? קצת לא יפה, לדעתי. בחירה שלך

אני חולק עליך מכל וכל משלוש סיבות עיקריות (הן לא היחידות אבל זה מה שאפשר לכתוב בפורום פתוח):

1. הנושא - מדובר בנושא שהגדרתו היא צניעות. ברגע שמוציאים אותו החוצה הוא מתקלקל. בהגדרה. בנוסף, הטרמינולוגיה שם מגיעה מעולם של חול, זה מראה מה מקור התוכן.

2. המחבר - כאשר עוסקים בנושאים כאלו הם צריכים להגיע ממקום טהור. על אחת כמה וכמה כשנוטלים כתר של תורה. כתבת בנושא הזה מספיק ואכמ"ל. לא משם אנחנו יונקים.

3. מבחן התוצאה - בפועל הספר הזה מסתובב גם בין מי שלא "הוגדר" (גברים), מכניס את הטרמינולוגיה המערבית המבחילה לשיח וגורם לה להיות "לגיטימית" וכפי שתואר כאן - מלא בזבל.

הבסיס שלנו הוא "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ו"הרהורי עבירה קשים מעבירה". 

נושאים כאלו לומדים בצניעות, בטהרה ובקדושה מאנשים צנועים, טהורים וקדושים וכך גם הבית יראה בעז"ה.

אדרבה אם אין מחשבות ודמיונות על כך זה מעיד שמשהו מאוד לא נכון ובריא בקשר.

כי אני יודע שבראש של בעל תשובה טרי שרק התחיל להפנים שהתורה אמת ושהוא צריך לשמור מצוות, יש בורות מוחלטת לגבי היהדות. כל דבר אפילו משו שלך נראה פשוט כ"כ שאפילו ילד דתי בגיל 4 יבין.

אצל בעל תשובה זה ממש לא ככ ברור.

זה מה שיפה אצל בעלי תשובה, הם כמו תינוקות שמתחילים ללמוד ללכת.

הם הרי אשכרה עוברים מסטאטוס של תינוק-שנשבה לשומר מצוות 

אין לך מושג כמה קשה ומבלבל זה יכול להיות

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים