יש לה עיכוב בדיבור, ואנחנו מטופלים. גם ככה היא לא מדברת כמו בני גילה, גם ככה מה שהיא מדברת לא הכי ברור ולא תמיד מבינים, גם ככה כל הלו״ז סביב הטיפולים שלה כבר מעל שנה ושנינו עובדים משרה מלאה וזה טוחן אותנו עד דק (ויש עוד בן שנה בבית). אין שום משפחה קרובה או מישהו שיכול לעזור, אנחנו לבד לגמרי.
אבל משהו עובר עליה לאחרונה ופשוט בלתי אפשרי איתה. יותר מבדרך כלל. כל דבר חייב להיות בדיוק בדרך שלה, וכשזה לא זה צרחות ואין עם מי לדבר. גם כשהיא מנסה להסביר לנו מה היא רוצה אנחנו לא מבינים, או שסתם לא מוכנים לשתף פעולה עם כל גחמה מקרית שלה.
קשה לי מאוד. אומרים שזה אמור להשתפר בגיל שלוש, לא? לא משתפר אצלנו בכלל.
מרגישה שהכל כל כך קשה איתה. הרבה יותר מעם ילדים אחרים בגילה. ואני לא רואה לזה סוף, ולא מבינה למה דווקא הבת שלי מעוכבת ולמה הכל כל כך קשה איתה כל הזמן, עוד מאז שהייתה קטנה.
ואין לי זמן ואנרגיות להשקיע בה כמו שאני רוצה, אין לי זמן ואנרגיות להשקיע בקטן, בטח שאין לי זמן ואנרגיות להשקיע בעצמי או בזוגיות. חיה מיום ליום, לא נהנית מהם בכלל אלא רק מחכה שיגדלו כבר וזהו.
אבל משהו עובר עליה לאחרונה ופשוט בלתי אפשרי איתה. יותר מבדרך כלל. כל דבר חייב להיות בדיוק בדרך שלה, וכשזה לא זה צרחות ואין עם מי לדבר. גם כשהיא מנסה להסביר לנו מה היא רוצה אנחנו לא מבינים, או שסתם לא מוכנים לשתף פעולה עם כל גחמה מקרית שלה.
קשה לי מאוד. אומרים שזה אמור להשתפר בגיל שלוש, לא? לא משתפר אצלנו בכלל.
מרגישה שהכל כל כך קשה איתה. הרבה יותר מעם ילדים אחרים בגילה. ואני לא רואה לזה סוף, ולא מבינה למה דווקא הבת שלי מעוכבת ולמה הכל כל כך קשה איתה כל הזמן, עוד מאז שהייתה קטנה.
ואין לי זמן ואנרגיות להשקיע בה כמו שאני רוצה, אין לי זמן ואנרגיות להשקיע בקטן, בטח שאין לי זמן ואנרגיות להשקיע בעצמי או בזוגיות. חיה מיום ליום, לא נהנית מהם בכלל אלא רק מחכה שיגדלו כבר וזהו.
לא פשוט בכלל
