אי משיכהDana12
שלום, אני נשואה 7 שנים, יש לנו 2 ילדים מדהימים. לבעלי יש תקופות שהוא משמין ואז חוזר למצבו. אני לא יודעת אם הוא מודע לזה שזה רע אני חושבת שהוא פשוט מעלים עין. הוא כבר תקופה מאוד גדולה נמצא בתקופת השמנה, זה מתבטא בכרס ענקית. אני פשוט נגעלת מיזה. הוא גם ככה שעיר ולא מוריד שיערות כי זה נשי מידי. לא משתזף ולא מתאמן וזה מוסיף רתיעה למבנה הגוף שלו. אני מרגישה מתוסכלת ומתחילה לפנטז על האקס שלי כשהוא נוגע בי. קשה לי ברמות. אנחנו בטיול בחול ואתמול הוא הוריד חולצה להכנס לנחל, אני פשוט התביישתי. לא יכולתי להסתכל עליו. הוא לא מודע לעצמו, או שהוא חושב שאקבל אותו בכל מצב. היחסי אישות שלנו גם ככה על הפנים, קשה לי להמשך אליו. מה אומרים לו? אני אפגע בו ואני לא רוצה את זה. מצד שני אני מתייחסת אליו בקרירות ומתמרמרת בתוך עצמי בגלל זה. אני מודעת לזה שזה רק גוף והאופי חשוב, אבל לא מסכימה.
אם היית מדברת על בעלך כעל גוףחגהבגה
מובן מאוד.
אבל זה בעלך. זה לא ספה, זה חא בגד או מטךחת.
איך היי. מרגישה אם היית מגלה שהוא פתח פה שרשור על זה שהוא נגעל מאיך שאת נראית אחרי הלידות?
לא חושבת שפואום פתוח זה המקום להרחיב אבל יחסי אישות הם הרבה מעבר למשיכה. בעיקר אצל נשים
זה הערכה, דאגה, אהבה, עין טובה, פתיחות, פניות רגשית.
ואם בעלך לא נראה כמו גרגמל, אז אפשר לצלוח את הקושי הזה.
זו עבודה שלך מול עצמך וזהו...
מסכימה מאוד עם כל מילהאנונימיות
אהההממקופצת
מסכימה איתך שמשיכה, בטח אצל נשים, בטח לאחר כמה וכמה שנות נישואין - מושפעת בעיקר מהפן הרגשי ומהקשר הזוגי בכלל.
ולכן לא הייתי שולחת אותה "לעשות עבודה מול עצמה וזהו", אלא לעשות עבודה זוגית ביחד. לשפר את הקשר, את החיבור ביניהם, את האהבה.
לבדוק למה בכלל הגיעו למצב הזה..
כל מילה. איך כולם פה היו מגיבים אם גבר היה פותחחצילוש
שרשור כזה, על אישתו שיש לה בטן והיא חצי שנה אחרי לידה ולדעתו היא פשוט מזניחה ולא אכפת לה ולכן היא מגעילה אותו..
הוא לא חצי שנה אחרי לידה...סופי123
לא שאני חושבת שזה הוגן להתייחס ככה לבן זוג, אבל מנשים מצפים להיות מטופחות בכל מקרה, אז צריך להחליט אם זה אותו דבר או שיש סטנדרטים שונים... זה עובד לשני הכיוונים אם כן.
זו לא עבודה שלה מול עצמהחיים של
אם היא לא נמשכת אליו כי מה שמושך בגבר זה לא המראה שלו, כנראה שהוא לא עושה מה שהוא צריך לעשות בשביל שהיא תמשך אליו..
אז היא לא צריכה לעשות כלום, הכל זה אשמתו?חגהבגה
אין כאן אשמים.חיים של
זו זוגיות.
לדעתי אישה לא נמשכת לגבר כי הוא יפה, אלא בגלל דברים אחרים.
דברי על זה איתו. בעדינות ורגישות. אני לא מסכים עםדי שרוט
"שזה רק גוף".
גוף צריך להיות מטופל כמו שצריך. זכותך להרגיש ככה.

דברי איתו על זה. לא ממקום של לתקוף. ממקום של לעזור.
זה מאוד פוגעחגהבגה
גם אח זה מכובס במילים יםות ומוגדר כלעזור.
ממש ממש פוגע.
מה, הוא לא יודע שיש לו כרס?
בטוחה שיודע וזה קשה לו והתמודדות.
אף פעם לא שמעתי עצ מישהי שניסו 'לעזור' לו באופן הזה וזה התקבל בברכה, הבנה ועשיה חיובית.
זה לא קל, אבל לדעתי גם לא פוגעדי שרוט
אם זה מגיע ממקום איכפתי.

לפעמים אדם צריך את התמריץ מגורם חיצוני לו כדי לעשות מעשה.
אבל זה לא אכפתיחגהבגה
זה כי זה מגעיל אותה ולא מושך אותה והיא מפנטזת על האקס
למה לא איכפתי?די שרוט
מגעיל ולא מושך זה לא שם קוד ללא איכפתי.
היא רוצה להמשך אליו ולא להגעל ממנו. בעיני זה בסיסי.
נכוןחגהבגה
אבל לגשת אליו זה אחרי שהיא עשתה עבודה גדולה, מעמיקה והאמת גם אינסופית, עד בחף החיים.
תמיד יהיו יליםמיותר ומושכיח יותר.
אז הוא ירזה ויעשה לייזר לשיער ויהפוך לבודיבילדר.
ומה יהיה כשלגבר ברחוב יהיה גינס יותר יפה אי בושם יותר מושך?
או כשהשיעא יתחיל להאפיר? או כשיתחחלו קמטים?
אם היא עשתה על עצמה עבודה. הבינה שאין שום אפשרות של גברים במודל אחר רק מי שיש לה, נפתחה גגשית, פיתחה חיבור נפשי , השתיקה רעשים מבחוץ והיא פנויה לגמרי חייבור ועדיין נגעלת אז אולי הייתי חושבת וגם לא בטוח חהגיד משהו איכשהואבל מה יקרה אם ירזה ושוה ישמין? כל החיים המשיכה תהיה על בסיס מה הוא אוכל או לא?
גברים פחות נפגעיםברגוע
אני הייתי שמח אם אישתי הייתה אומרת לי בעדינות דברים שמפריעים לה בגוף שלי
גברים נפגעיםאורה שחורה
מאוד
לא כל כך מבינה את התגובות התוקפניות כלפיהבאה מאהבה
** עורכת, ההגב לא משוייך לתגובה ספציפית אחת, נלחץ לי בטעות

גם לי צרם הדיבור והאמירות הקשות, אבל מה שייכת ההשוואה ל״אם זה היה הפוך אז״?
למה זה רלוונטי?
אם היא מרגישה שהיא לא נמשכת אליו לא יעזור לתקוף אותה על איך שהיא מעיזה להתבטא, יש פה המון מצוקה ואני באמת לא מאחלת לאף אחת להגיע לרמה כזאת של סלידה.
ושוב, גם לי לא היה נעים לקרוא את זה, אבל לתקוף אותה בחזרה לא יגרום לה להמשך אליו שוב
עונה לךאנונימיות
קודם כל הץקיפה זה כי השאלה הזו פוגעת לנו כנשים "בבטן הרכה". רובנו לא נראות כמו שנראינו כשהתחתנות
הרבה מאיתנו השמינו וגם אלו שלא התעטרו בסימני מתיחה, צלוליט, ועוד כל מיני תיאורים שלא אכתוב בפורום פתוח מעורב.
לא נעים לחשוב ששינוי גופני יגרום לבן זוג אוהב להיגעל ולהגיע לסלידה. אף אחת מאיתנו לא רוצה לחשוב שבעלה נגעל ממנה או מתחרט שהתחתן איתה רק כי היא לא נראית אותו דבר. אז זו הסיבה לנחרצות- זה נוגע בנו במקום עמוק ואישי.

לגבי המצוקה של הפותחת- התגובות שהגיבו לה אמיתיות, יש פה בעיה עמוקה יותר מהמראה של בעלה. היא נגעלת ממנו כי היא לא אוהבת אותו. אם היא היתה אוהבת אותו ומחוברת אליו נפשית ברמה עמוקה זה היה אולי מציק לה אבל לא דוחה אותה. ידוע שמראה חיצוני מושפע מרגש

אני כן חושבת שיש מקום לבקש ממנו להשתזף או להתאמן קצת ולהכין לו אוכל בריא אבל במקביל לא להתנות אהבה של בן זוג במראה בלבד ובמה הוא אוכל ולא אוכל אלא במקום עמוק יותר בנפש.
אני היית אומרתסיה
את האמת שהכרס מורידה לך, אבל זאת האמת!!
אז מה עדיף שהוא לא ידע מיזה? והוא לא מבין למה את מתחמתק ממנו?
אולי תגידו לו והוא יעשה דיאטה בשבילך - זה ידרבן אותו
היה לך נעים אם בעלך היה טומר לך שכל השומניםחגהבגה
מהלידות מפריעים?
או כל הסימני מתיחה? או חצקונים?
או שיער מאפיר ודליל?
זה ממש לא מדרבן, זה פוגע ומעליב.
ואם המשיכה שלה תלויה בחיצוניות, זה יחזיק אולי מעט זמן וגם זה בספק.
אצל גברים המשיכה הרבה יותר חזקה,טבעית ויצרית. וזאת המתנה שלנו הנשחם, צריך להיות משהו מאוד חריג שגבר לא יצליח להימשל בכלל לאשתו.

אצלנו הנשים רוב המשיכה היא מחיבור ואהבה, לכן יש חעבוד קודם על הפן הזה לדעתי
חיצוניות זה חשוב, אבל צריך לחשוב אם לא יהיה וותר נזק מתועלת.
לי מאוד חשוב חיצונית של בעליסיה
וגם לו חשוב חצוניות שלי
לכן אנחנו אומרים אחד לשני- לפעמים זה באמת מעליב אבל תכלס זה שומר עלינו יפים וצעירים כי יודעים שלכל אחד מאיתנו חשוב שהצד השני יראה טוב
זה לא אותו דברקפה הפוך

כי הדרך להביא ילדים לעולם - זה הדרך שאשה צריכה להכנס להריון

והגוף משתנה בהתאם.

כן עצמות זזות הצידה ולא חוזרות, יש איברים שכבר לא "יחזרו" לעצמם, יש צלקות, סימני מתיחה וכו וכו'

 כל המערך בגוף משתנה.

אז כדי שיהיו ילדים משותפים האשה צריכה לשאת בעול הפיזי - גם בהריון, גם אחרי הלידה וגם.. לכל החיים. אז גבר שזה מפריע לו , צריך להבין שאם הוא רוצה ילדים זה המחיר. ואם לא טוב לא אז שיהיה בהריון בעצמו או שלא יתחתן ויביא ילדים.

 

לכן, לדעתי זה אפילו לא בר השוואה, וחוסר הבנה מה זה שותפות בזוגיות והקמת משפחה.

אמת שאני לא יודעת מה צריך להגיד לפותחת השרשור, כי באמת זה קשה להגיד לאדם שהגוף שלו מרתיע ואין לי עצות.

אבל כואב לי לראות את מה שכותבים על ההשוואה הכל כך לא נכונה בעיני, ופוגעת בנו כנשים.

(אולי אפשר להשוות לאשה שמשמינה מעצמה אבל לא בגלל הריונות ולידה!!!)

 

טוב לקחת את זה רחוק יקרהחגהבגה
אף אחד לא בא לפגוע פה בנשים אין שום קשר.
וההשוואה, מאוד מאוד אמיתית בעיניי.
כיו שהיא אומרץ שירזה, שישתזף, שיילך למכון ויעשה לייזר אפשר לומר גם לאשה, שתעשה דיאטת כאסח, בהריון תאכל לפי תפריט מוקפד ותלך לעשות ניתוח מתיחת בטן.
אפשר לומר הפוך, את יודעת עם מה הוא מתמודד בחיים שבגלל זה קשה לו להיראות טוב?
אולי יש לו הפרעות אכילה?
אולי יש לו סיכון בריאותי שהוא לא יכול לעסוק בספורט?
עצם החשיבה שהיא לא נמשכת אליו בגלל דברים שהם לגמרי רגילים ולא משהו חמור, בעייתית.

גם גבר שקשה לו עם אשתו איך שהיא נראית אחרי לידות, אם יגיד לך, סבבה אני מבין שזה ככה אצל כל אשה ובגלל התהליך אבל לא מצליח להימשך, מה נגיד לו אז?
ההבנה הזו מבטלת את התחושה?
לא. זה עבודה, עצמית, זוגית, נפשית. אמירה הזו לא מבטלת את התחושות כלפי האדם
אני גם אחת שאשמח שיגיד ליסמיילי12
מאד תלוי בדרך בה זה נאמר. אם משהו מפריע לבעלי הוא אומר בעדינות. וזה מעולה בעיני.

ומהצד של האישה, אותי אישית מרתיע גבר עם כרס. מה לעשות.
אם בעלי ישמין? לא יודעת מה יהיה. דיי בוודאות יפריע לי. מעדיפה לא לפרט מעבר.
אבל לבעלי אין גנים להשמנה😅 הוא באותו משקל מהחתונה. אז לא נראלי שאני צריכה לדמיין מה יהיה אם.


טוב אולי החוויה שלי שונה באמתחגהבגה
לא משנה איך יסובבו את זה מכל כיוון שהוא אני אעלב מאוד מאוד
אצלי זה תלוי מי אומר ואיךסמיילי12
גם אני מסוגלת להיפגע מאד. לא באתי להקטין את התחושות שלך❤
ספציפית בעלי, אם יגיד את זה בדרך נעימה אני אקבל. ואשתדל.

מה גם שאחרי הרבה שנים אני פחות מביאה למשקל להגדיר אותי.
ברור שאשמח להיות יותר רזה.
זה לא יהפוך אותי לאדם אחר.
מי שאוהב אותי אוהב אותי כך או כך. ומי שמפריע לו בעין שיתמודד. לא בעיה שלי.🙂
לכל אחד יש נקודת רגישותסיה
אם בעלי יגיד לי שהשמנתי לא אעלב כי אני מאוד רזה,
זה כנראה כל אחד מה שרגיש אצלו
אבל באופן כללי אם בעלי אומר לי משהוא אולי ברגע הראשןן זה מעצבן אותי אבל אחכ אני חושבת זה משמר אותי
כמו למשל תלכי לטיפול פנים, תלכי לליזר, תתאפרי הרבה , תתלבשי חצאית קצרה ולא ארוכה זרוקה שנראת חצאית בית- לפעמים אני באה לצאת עם חצאית ארוכה כשאין לי כח אני עושה את זה אבל ברור שזה פחות לבוש, ואם אנחנו יוצאים אז למה לא להשקיע בשמלה או משהוא שנראה לבוש ולא המשך טיפול בבית- אז ברגע הראשוו קורץ לי להשאר עם החצאית הזרוקה אבל אחרי שמתלבשת יותר לבוש זה הרגשה יותר של השקעה יש יציאה עם הבעל
סליחה יקירה אבל אין שום קשר בין לבוש לבין מראהחגהבגה
כשבעלך מבקש ממך להתלבש יפה, זה בגדים שיש לך את פשוט צריכה חהחליף. זה לא משהו שמפריע לו בך באופן מהותי, אלא משהו חיצוני שבקלות אפשר לשנות.
את לא תביני אם את רזה כפי שאת אומרת..התמודדות אקוכת שנים עם משקל זה משקע רציני, אולי משהו שצריך לטפל בו אפילו.
זה לא, טוב אני אוכל סלט במקום המבורגר וטאק אהפוך להיות רזה ודוגמנית.
זה מלחמה ולא רק עבורי עבור כל מי שמתמודד. מלחמה ארוכת טווח בעצם בלי תאריך תפוגה, על כל ביס שאת מכניסה או לא לפה.
אדם שמתאמץ ועושה ולא מצליח , לרדת קילו ויש חו עוד 15 או 20 או 30 זה ממש לא כמו להחליך שמלה כדי לצאת לדייט עם הבעל
זה שהנושא רגיש לא בהכרח אומר שאיהמקורית
אפשר לדבר עליו
זה לא שמי שבמשקל גבוה לא מודע לכך.
כנראה תלוי בסף רגישות ואינדיבידואלי
ובמקרים מסוימים מדובר גם בבעיה בריאותית שצריך לדבר עליה
אפשר לדבר עליו.חגהבגה
השאלה מה המטרה.
האמת שאצל גבר אולי זה שונה.
אבל רוב הנשים, בגיל הלידות, זה תמיד יהיו אישיו, לא משהו חד פעמי.
(הלוואי שזה היה משהו רפואי שאפשר לסדר, במקרה שלי אני מדברת(
מבינה אותך ❤️המקורית
❤️❤️חגהבגה
מסכימה איתךסמיילי12
אגב, זה באמת דורש סוג של טיפול.
אני גם בהתמודדות הזו מגיל מאד מאד צעיר.
וגם ירדתי בעבר 34 קילו.
בהיריונות ובלידות עליתי שוב.
זו מלחמה יומיומית.
לכן כתבתי, אשתדל.
לפחות אכיר ברצון שלו ואעשה את ההשתדלות שלי.
לא מחר אהפוך לרזה. אבל גם לא אזניח את עצמי בנושא הזה.
לבעלי לא מפריע העניין הספציפי הזה🤷‍♀️
יודעת שיש גברים שמאד מפריע להם, מחברות קרובות אלי.

ואם תרצי נדבר בפרטי🙂
אז אני אומנם רזהסיה
ובעלי היה שמן ירד אולי שלושים קילו
כן ואמרתי לו בצורה ברורה שזה מפריע לי, יורד לי החשק מיזה, כל אחת כנראה בנויה אחרת, לפעמים היתי מסתכלת בתמונות והיתנ מרגישה צביטה מי זה השמן הזה לידי,
אגיד לך תאמת? היו שנים שאמרתי לו שזה מפריע לי והוא לא עשה עם זה כלום, אחכ פשוט תפסתי אדישות וגם תפסתי מרחק ממנו כי ראיתי שהוא לא מבין שהשומן שלו מרחיק אותו ממני, אחרי ככה כנראה איזה שלוש שנים קלט שיש מרחק נפשי בינינו וזה לא שווה לו והוא עשה כושר רציני ודיאטה וזה באמת שיפר, בהתחלה היה קשה כי כבר היתי בריחוק ממנו אבל לאט לאט כן חזר הקירבה והיום הוא לא מעיז לחזור ולעלות את השל
ושלם שוב את המחיר. מה לעשות גם אני מקריבה דברים לבית אז הוא למד את זה על בשרו ששווה לו ההקרבה של הכושר הדיאטה למרות שזה קשה והוא ממש ממש לא מצטער על זה!! הוא לא מבין איך הוא היה פעם ככה
אשריכם, אין לי מה לומרחגהבגה
אני אדם חלש בקטע הזה
בעלי זרק לי פעם אחת חצי הערה על העניין
נפגעתי עד עמקי נשמתי, עד היום זוכרת את זה
אולי אני מתעללת בו, לא יודעת...

לדעתי לא כדאי לך לפתוח את זה איתוסיה
אבל לעשות מה שאפשר בשבילך לא בשבילו, בשבילך זה גם בשביל הזוגיות
אני לא יודעת מי את מה הנתונים וכ
אבל לא יודעת אם זה חכם שבעלך אמר לך ונעלבת אז מה יצא מיזה? זה סתם שיחת חרשים
השאלה אם התחתנם ככה אולנ קצת פחות.
או שנוספו שלושים קילו אחרי החתןנה
כי אם ככה ורצה זה קצת שונה
אני התחתנתי כמעט 20 קילו פחות ממה שאני היוםפה לקצת
ועדיין אם בעלי יגיד משהו על המשקל שלי זה יעליב אותי מאוד והדבר האחרון שזה יגרום לי לעשות הוא דיאטה.

גם אני התחתנתי עם בעלי צעיר בכמה שנים ממה שהתחתנו עכשיו, וכמו שלקחתי בחשבון שהוא ישתנה ויתבגר ככה גם הוא אמור לקחת בחשבון.
אני לא חושבת שזה שהתחתנתי עם רזה אומר שעוד כמה שנים אצפה שישאר רזה כי ככה התחתנו.
לא יודעת איך הגענו לזה אני ממש לא האישיו פהחגהבגה

אם הפותחת לא מסוגלת לגעת בו בגלל שיש לו קצת כרס ומפטונזת על האקס שלה,

משהו לא תקין בקשר בלי קשר לדברים החיצוניים שבהחלט משמעותיים.

ממש לא חלש וממש לא אשריהםמישהי עם שאלה
אל תרגישי רע עם זה, תשמחי שבעלך אוהב אותך וקרוב אלייך ולא שווה לו 3 שנים (!) של ריחוק נפשי בשביל שתרדי במשקל
לא רציתי להגיב לזה, הבנתי עם מי יש לי עסק...חגהבגה


בגלל שהיום תשעה באב לא אגיבסיה
אני לא רוצה לפגוע בחגה אז לא אמשיך
יש הבדל ענק בין להיזכר באקס לבין מה שמפריע
אני מאושרת ושמחה!!! שיש לנו כזה שיח פתןח שאנחנו מסוגלים להגיד מה מפריע ולא מקאנה במי שלא אומר אבל לא בטוח שסובל בשקט
וכן אני גאה בכך! שלמרות שהיתה תקופה קשה התרוממנו משם למקום טוב
מה שיתכן שיש זוגות שנראים אולי טוב כי לא מעיזים לפתןח ולהגיד את האמת אבל מתחת לפני השטח איו משיכה אין רצון להיות יחד העיקר אבל שלא מדברים על זה
אוחצילוש
שאוהבים אחד את השניה ונמשכים בגלל קשר חזק ואהבה גדולה, שלא ממש משתנה ע"י 15 קילו למעלה או למטה.. מה שאצל נשים ממש אופייני בעקבות שינויים הורמונאליים, הריונות ולידות. החמלה צריכה להיות לשני הכיוונים. אולי הוא בדיכאון? סובל מאכילה רגשית? עובד בעבודה מלחיצה מאוד? וכו'.. ברור שכן צריך לתת פידבקים חיוביים, כמו להכניס רק אוכל בריא הביתה או להציע ללכת להליכות יחד. אבל לא להתרחק או להתעלם או מה שזה לא יהיה, גברים גם נפגעים, בכלל לא מתאים להתנהג ככה.
ריחוקסיה
זה לא אומר משהוא קיצוני
זה יכול להיות ריחוק שלי עם עצמי זה לא אומר הפגנה ולישון בחדרים נפרדים
זה החיין ממשיכים על פניו כביכול רגיל אבל יש יותר עצב יותר מרמור פחות בא לצאת, מוצאים תרוצים. פחות רוצים לשבת יחד
זה לא שחור לבן בטוחה שכל אחת יש לה תקופות כאלו לא דןקא מעליה במשקל אלא אולי מבעל רחפן או מזלזל או מליון דברים אחרים
גם כשמאד מאד אוהביםנעמי28
זה לא אומר שהחיצוניות כבר לא משנה.
ברור שיש דברים שפחות משנים, ונמשכים כי אוהבים.
אבל אנחנו עדיין בני אדם, לאחת יפריע ריח לא נעים ותשלח את בעלה להתקלח או לצחצח שיניים ולאחרת מפריע שומן / שערות / פטריות / לבוש מוזנח.
זה ממש לגיטימי, עם כל אהבה הגדולה אנחנו חיים בגוף ולא נשמות.
נכון שזה באסה כי אחד זה בר תיקון בשניה ובאחר זה עבודה קשה, אבל זה לא משנה את המציאות שזה מה שהבן זוג מרגיש.

אי אפשר לדרוש וכל אחד צריך לעשות את העבודה שלו אבל גם להתעלם זה לא נכון.

כמובן שלפנטז על האקס זה כבר סימן למשהו אחר.
בדיוק כמו אישתי 😆די שרוט
אין אתן הנשים זה משהו.

לפני כמה שנים אמרתי לה משהו בשיא העדינות. היא נפגעה עד עמקי נשמתה.

מאז לא פציתי פה. אבל זה בא עם מחיר. מחיר של ריחוק בדיוק כמו מה שסיה תיארה.
נו ??סיה
אז מה עדיף אמת? או ריחוק?
דעתי ברורה
אין מה לעשות. אנחנו חיים בחברה שלדי שרוט
מודולוזציה של גוף נשי וכשמעירים לאישה על הגוף שלה אז הן לוקחות את זה מאוד מאוד מאוד קשה למרות שהכוונות בציפיה זה בכלל לא להמעיט מערכן.
נכון.קופצת
אבל זה באמת שאלה מעניינת מה עדיף אם ככה..
לשתוק וזהו ( עם כל המחיר הנלווה)
או להעיר בעדינות (גם על כל המחיר הנלווה)
שובסיה
השאלה מתי ואיך וכמה
אם זה חודשים שלוש אחרי לידה זה לא הזמן, אבל אחרי שנה כשלא מניקים כבר כשאין הריון למה לא לעשות כושר? לאכול בריא?מה להפריס בלי לראות בעינים? לא להזיז את הגוף? למה זה טוב
בעל ואישה אמור להיות איכפת להם גם מהצד הבריאותי והמראה והכל
למי שמתמודד עם אכילה רגשיתהמקורית
והתמכרות לאוכל מאוד קשה לשנות.
ולכן הרגישות הגדולה
בנוסף לקושי ולזה שלא מבינים את הקושי, זה נותן תחושה שהאדם הוא המשקל ולא הפנימיות שלו.
מבינה את מה שאת אומרת שיש גבול כלשהו שזה מפריע, אבל זה לא מפחית מכל הנל ויכול מאוד לפגוע
אבל זה צריך להיות מטופל כמו כל התמכרותסיה
ואם הבעל כל היום צופה בסרטים?
נכוןהמקורית
אבל זה משו שיש בו אלמנט נפשי שלא קל לגשת אליו, בנוסף לכל הסטיגמות שמגיעות עם משקל עודף וגם הרבה האשמה עצמית.
גם לא כל גבר עם התמכרות הולך לטיפול, מאותה סיבה.
אז קל לדבר מהצד. וגם, נשים שרוצות להמשיך להרות מתמודדות עם תחושה של - למה לי? גמככה עד שארד, אעלה שוב.. אז למה לעבוד קשה?.
ואופציות ניתוחיות כירורגיות הופכות לפחות רלוונטיות במקרים האלה גם אם הן רוצות
אבל זו תגובה ממש לא פיירית!!קופצת
כתבת שאת רזה מטבעך. וככזו - לא חושבת שיפה איך שמתבטאת.
את לא יכולה לדעת כמה קשה לרזות, לשמור על המשקל...
זה נסיון שלא התנסת בו.
והניסוח ממש מזלזל
או שאולי אנחנו חיים בחברהחצילוש
שעושים בה אידיאליזציה והשגבה למתירנות מינית והציפיות מנשים בשמים, ויעידו על כך שלטי החוצות, או הפרסומות ביוטיוב ובגוגל ובכל מקום. וגברים איכשהו הצליחו לשכנע נשים שלהיראות הכי הכי ולחשוף כמה שיותר זה בעצם משחרר אותן, אז נוצר כאן פרדוקס, ונשים מרגישות אותו. אני לא חושבת שמי שבעייתי כאן זה "הנשים הרגישות" אלא החברה שטופת נזקי המדיה שאובססיבית לתקן את מראה האישה. אשתך בריאה בנפשה. מי שמגיעה לגיל 35 ועושה את כל הטיפולים האפשריים, שפתיים, שתלים, בוטוקס וכו', כי היא קולטת את השדר המאוד ברור מהחברה, שמצד אחד את אישה משוחררת ותעשי מה בא לך, ומצד שני, אם את נראית מעל 30 את לא שווה כבר, זה ברור שהיא תלך לשם. זו תגובה נורמאלית של נשים לתרבות מזעזעת. עכשיו ברור שצריך להיות איזון ויש איך להעביר דברים, ואני לא אומרת שלא צריך לנסות ולהתאמץ, אבל זה ממש לא חזות הכל ואמור לגרום לריחוק בזוגיות תקינה.. אנחנו לא רק גוף! ובתור אחת שעושה ספורט רציני באופן קבוע ורצה וכו', אצל 99% מהנשים, לא משנה כמה מאמצים יעשו (כל עוד הם לא פלסטיים וקוסמטיים) המבנה הנשי משתנה לאחר לידות וכו'. וצריך שגברים שחיים בעולם המדיה המדומיין (וגם נשים אגב) יפנימו את זה.
נכון מאודהמקורית
יש שמנופוביה שנובעת מהתרבות בחוץ שמשפיעה על הרבה דברים
גם רופאים היום שרואים אנשים שמנים מסתכלים קודם כל על המשקל ולא בוחנים ברצינות תלונות של א/נשים עודף משקל.
אבל אני לא חושבת שזה רק התרבות בחוץ.
יש מקום לאנשים בכל הגדלים, אבל יש גם גבול שאם עוברים אותו אי אפשר לבוא בטענות לצד השני שקשה לו עם זה..
זה נושא רגיש, אני יודעת, אבל צריך לתת גם לזה מקום בשיח.
אני עברתי כמה לידותסיה
אני לא נחחתי מהירח
לא אומרת שצריך להרוג את עצמך לדיטאה אבל אני חושבת שיש גברים שיעדיפן את האישה נגיד יותר רזה, שתשקיע בכושר וכ מאשר ריצפה שטופה כל יום
אני אומרת צריך לזרום עם מה שמתאים לבן זוג! אם לא מעניו אותו מראה סבבה לחלוטין אם נגיד מענין אותו מראה פחות מטריד אותו כל יום לסדר את הבית אז צריך לראות איך לזרום עם זה
יש מלא נשים או גברים שהם מחליטןת מה חשוב לצד השני ולא מקשיבות / מקשיבים מה הצד השני צריך ורוצה!
אם אישה או גבר היו אומרות הבעל / האישה אומרים כל הזמן שהם אוהבים אותנו כמו שאנחנו עם השומן היתי אומרץ מצוין תמשיכו.
אבל הנושא פה עלה . בגלל שזה כן מפריע לצד השני!!! והוא מנסה להגיד אבל נתקל בקיר!
אז הקיר הזה לא נכון לדעתי כי זה יחזור בבומרנג
אם לא מפריע לצד השני בכלל איו נןשא
בעל/ אישה צריכים לדעת כמה זה קריטי לצד השני כי סתם לסתום פיות זה לא תכלית הרי
ולצעוק כל היון ששומן זה יפה והכל טוב, יתכן שחלק זה מתאים להם אז מראש יחפשו שידוך שזורם עם זה
אף אחד לא צועק ששומן זה יפהחצילוש
ונראה לי שכל מי שמתמודד עם זה ומסתכל במראה לא מבסוט על זה. אבל כן, זה לא חזות הכל, ממש ממש לא. וגם בריאותית זה פחות כדאי להיות בעודף משקל מעל רמה מסויימת, אבל ברמה שלבחור שידוך לפי זה? כולנו בני אדם, לא רשימת מכולת! בעלי גם התחתן עם בחורה במידה 36 שעברה הריון קשה עם סכרת וילדה תינוק במשקל 4 ק"ג, סבלה מדיכאון אחרי לידה וכו', נראה לך שזה היה בטאקט עם בעלי היה מעיר לי אז על זה שאני לא נראית כמו שנראיתי כשהכרנו? ממש לא. עשיתי דבר מטורף, הבאתי חיים לעולם, בעלי אוהב אותי וברור לו מעל לכל ספק שהחלמת הגוף והנפש היא מעל הכל. ואגב, בשלב מסויים התחלתי בעצמי, כי לי זה הפריע וכי הספורט עזר לי מאוד גם בהתמודדות עם הדיכאון. אנחנו בני אדם, מתחתנים עם אדם שאוהבים, ולוקחים בחשבון משברים ושינויים שיעבור ונעבור יחד.. זה לא קניית מוצר חשמלי עם אחריות ל10 שנים או לכל החיים..
נכון את צודקתהמקורית
אבל בתכלס, כן בוחרים ככה שידוך.
מתחילים מחיצוניות.
זה שיש עליה במשקל אחרי לידות - זה ברור לנו.
למי שנמצא בשלב השידוכים לא תמיד.
אין בעיה לבחור ככה שידוךחצילוש
רק להפנים שלגוף האנושי יש בלאי מסויים ואין תעודת ביטוח על כלום. ואם יש קושי בפוריות? נשים רבות בטיפולי פוריות מתנפחות מאוד ולא מצליחות לרדת במשקל. אז מה לעשות? לקבל את זה!!
את כותבת נכון מאוד.קופצת
אני חושבת שמה שמנסות פה בנות להגיד זה - שנכון שבן/בת הזוג צריכים לקבל שיש שינויים וכ'ו - כמו שכתבת נפלא ממש.
אבל מנגד גם צריך להבין שמראה חיצוני (אפילו שהגורם לו מוצדק מאוד) - יכול ליצור רתיעה מסויימת, גם במצב של קשר רגשי טוב.

אז פשוט, כמו תמיד, למצוא את האיזון בין השתיים...
לגמריי.. זו בדיוק הכוונהחצילוש
בדיוקהמקורית
אני לא חושבת שכולם בוחרים שידוך לפי החיצוניותיעל מהדרום
לק"י

כמדד ראשוני, ורק אז מסתכלים על הפנימיות.
בעולם של תמונות בעולם השידוכיםהמקורית
אני לא רק חושבת, אני בטוחה.
יש אנשים שמראש לא מפריע להם אישה מלאה והם בוחרים בזה. אבל מי שזה מפריע לו לרוב לא 'יתפשר' גם אם הוא מפסיד אישה נדירה.
זה חסרון, אבל גם מציאות
אז ב"ה שהתחתנתי לפני שתמונות הפכו למדדיעל מהדרום
לק"י

תמונות לא תמיד משקפות מציאות.
ולא אמרתי שלא צריך להתחבר לחיצוניות, אבל מפה ועד שזה יהיה הדבר הראשי שקובע זה עצוב.

ועדיין אני מאמינה שלא לכולם התמונה קובעת ברמה הזאת.
אני מכירה הרבההמקורית
שכן
גם נשים וגם גברים
ולא רק מי שמשתמש בתמונות. יש הרבה ששואלים בבירורים על מראה חיצוני. ויצא לי להתקל בלא מעט נשים וגברים שברגע שמשקל עולה מורידים הצעה.
מה אני אגיד לך?יעל מהדרום
לק"י

בעיני זה עצוב שזה עד כדי כך חזק אצלם.
לא אומרת שלהפגש בכל מצב, אבל לתת הזדמנות במקרים שזה לא "לא" מוחלט.
מסכימה מצד אחדהמקורית
ומצד שני, אם זה יותר רתיעה.. מה אפשר לעשות כבר?
תארי לך שפגישה כזו שנותנים בה צ'אנס זורמת בשיחה והכל ואז הבחור מחליט שלא. בגלל המראה
זה גם יכול לפגוע אם הכל כביכול 'בסדר' ויכול לגרום למשקעים אצל הבחורה
אבל זה יכול לקרות גם מסיבות אחרותיעל מהדרום
לק"י

שיש דייט זורם ומחליטים שלא בסוף.

אז אם מישהו בטוח שהוא לא מסוגל להתחתן עם מישהי עם מראה מסויים, אז אולי באמת אין טעם להפגש.
אבל אם זה לא כזה מוחלט וסגור, אז בעיני שווה לנסות.
מי שזה לא מוחלט אצלוהמקורית
לא יסרב מראש לדעתי
הנה אז את לקחת בסוף את עצמך בידיםסיה
אז את לא הדוגמא הטובה
אני לא אומרת לעמוד עם סטופר אבל יש תקופת המתנה של זמו הגיונית יחסית למה שאדם עובר.
כל אחת/ אחד יודע מה עובר
וגם לבעלך אולי זה לא הפריע אז זה לא דוגמא טובה
מדברים על מצב שזה מפריע לצד השני לא שהצד השני מקבל ואוהב למרות זאת
אלא על צד שני שלא מעיז להגיד
לא צריך לשכנע אותי מה זה לידות שעברתי כמה ברוך השם וגם מעלה מעל עשרים קילו על פעם- אז זה לשכנע את המשוכנעת. וגם בעלי איו לן בעיה עם זה. אן אין בעיה לבעל אז איו נושא.
אבל אם יש בעיה לבעל ואת מנסה לשכנע אותי כשאישה מה עשית מה ילדת מה זכויותך אז אני לא צריכה שיכנוע.
הבעל צריך שיכנוע וגם צריך להשתכנע ולא להתרחק
זה לא ש"לקחתי את עצמי בידיים"חצילוש
עשיתי מה שהיטיב איתי ועשה לי טוב, גם לא הייתי באיזה עודף משקל קיצוני, רק יותר ממה שהייתי לפני כן. מה שעשיתי עשיתי בשביל עצמי נקודה. ולבעלי זה לא הפריע כי הנשמה שלי יפה בעיניו אז זה מקרין, ו15 קילו יותר או פחות לא אמורים לשנות את מציאת החן שהייתה לפני כן. בעיניו אני יפה ככה וככה
נו לבעלך לא הפריע?? אז את לא תביני בחייםסיה
נשים לא צריכות לשכנע נשים בענין שומן
וגם לא גברים צריכים לשכנע גברים
אולנ אישה שסובלת מעודף משקל צריכה לשכנע את בעלה שיאהב אותה כמו שהיא
לשכנע אישה לאישה זה סתם שיחת חרשים
לא הפריע כי מי שאוהב את אישתוחצילוש
יימשך אליה גם +10 קילו ומידה יותר. זו אותה אישה שעבר איתה חוויות, עליות, מורדות, הקים איתה משפחה, הביא איתה ילדים. אני ממש לא אומרת להזניח ושלא אמור להפריע בכלל, אבל צריך איזון, והיחס והצפייה מנשים להיראות מיליון דולר ולצאת מהבית חולים אחרי לידה עם איפור, שמלה ועקבים ולנופף כמו קייט מידלטון כאילו לא קרה כלום, קיימת. ובציבור החילוני אוהו כמה היא קיימת. יש לי בת דודה, לא דתייה, ילדה ילד ראשון לפני כמה חודשים וכבר רוצה להפסיק להניק כדי "לחזור לעצמה" כי כל החברות שלה ככה "חוזרות לעצמן" וחצי שנה אחרי לידה העמוד באינסטגרם צריך לחזור ולייצר תמונות פוטוגניות בבגדי ים קטנטנים. ובעיני זה מזעזע שזו סיבה להפסיק להניק ולתת לילד את הדבר הכי טוב בשבילו שהכי מחסן ובונה את הגוף שלו בשלב זה. השתגענו!
לא חושבת שמדברים פה על עשר קילוסיה
15 קילו - לרוב זה עלייה סבירההמקורית
שלא משנה הרבה
אני לא מדברת על עלייה כזו
אלא על 30 קילו נגיד, שזה כבר המון וגם אם המשקל ההתחלתי נמוך או סביר לפני העלייה, זה מורגש. קרה לי אז אני יודעת על מה אני מדברת. אנחנו חומריים אין מה לעשות.. אי אפשר לבוא בטענות למי שזה מפריע לו. גם אם האישה היא לא רק המשקל.
זה קושי ששייך ל2 הצדדים. וקושי של אחד לא מבטל את הקושי של השני
ברור, רק צריך להבין על מה דברים יושביםחצילוש
ולא לעשות הפגנות. להראות אהבה אמיתית בלי גבול ולמצוא דרכים חיוביות לדרבן. כמים הפנים לפנים..
חלילה הפגנותהמקורית
מסכימה שלא שייך ריחוק וכו
אבל גם להיות בטוחה שהכל בסדר אם הצד שני לא אמר כלום - פחות..
אם אין מחמאות על הנראות ויש גם הערות, אז צריך להבין שזה מפריע
אני מאמינה שכל מסר ניתן להעבירחצילוש
ממקום של העצמה ובצורה חיובית. ולהבין שזה לא תהליך של יום אחד, זה תהליך מנטלי הרבה לפני שהוא יישומי. אף אחד לא רוצה שבן הזוג שלו יתמכר לזריקות הרזייה כשבכלל הוא לא צריך כאלה, או לכדורים מסוכנים, רק כי נראה לו שמבחינת בן הזוג זה לא סובל שום דיחוי.. ולא סתם אני נותנת דוגמא קיצונית, כי זה קיים מאוד כיום. אני טרום סכרתית, את יודעת כמה ביקשו ממני להשיג להם מרשם לזריקה בשם אוזמפיק שיקנו ממני? כמובן שלא ניסיתי כי זה ממש הונאה, ויכול להיות מאוד מסוכן ללא ליווי רפואי והתאמת מינון. ואנשים לא מבינים שזה לא זריקה וזהו, וגם לא היו נותנים לי כי אני מאוזנת בתזונה ועם bmi תקין.. אבל הלחץ הזה להיראות הכי טוב פשוט משגע אנשים .
אני מסכימההמקורית
ועדיין, יש כאלה שמאוד רגישים לעניין וגם אם יעבירו להם מסר בצורה עדינה יפגעו מאוד מאוד.
מה במקרה כזה?
נראה לי שזה לא מקרה רווחחצילוש
ומקרה כזה ככל הנראה יושב על משקעים רבי שנים בנושא או על ביטחון עצמי נמוך מאוד.. אבל אני מאמינה שבאמת כמים הפנים לפנים גם כשבאמת מורכב, אם צריך ייעוץ מקצועי אז הולכים, ואהבה ואמון עושים את רוב העבודה, ברור שלא תמיד זה קל, ושום דבר לא גורף..
זה ממש ממש אינדבדואלי.קופצת
עם כל אהבת הנפש שיש ביננו, אם הייתי משמינה או משתנה גופנית - זה היה יוצר קושי לבעלי.
אולי לא מוריד מאהבה, אבל בהחלט היה אתגר..

אז זה באמת תלוי בנא והאופי שלו.
ואי אפשר לבוא בטענות למי שכן מציק לו...
הכל בפרופורציהחצילוש
יש מציק והיה מעדיף ורוצה אחרת, לבין קושי מטורף, ריחוק, דחייה ושאר הדברים שמתוארים פה בשרשור.
בתור רזה- אני ממש לא מסכימה איתךטרכיאדה

לרדת במשקל זה מאד מאד קשה ולא בטוחה שזאת דרישה לגיטימית מבן הזוג. אפשר לדרוש הרבה דברים שנוגעים לטיפוח, אבל ירידה במשקל היא לא אחת מהם.

בעלי מאד השמין מהחתונה, מודה שזה לא מאד מפריע לי, אבל גם אם זה היה מפריע, בחיים!!! לא הייתי מבקשת ממנו לרדת במשקל בשבילי. אולי הייתי מעודדת אכילה בריאה וכושר בשביל הבריאות שלו, אבל א. לא בשבילי, ב. לא משגעת אותו בכלל רק עוזרת לו לאכול בריא.

 

אי אפשר לדרוש מבן אדם לרדת במשקל- זה דורש מאמץ כל כך גדול שזה חייב לבוא ממנו!

אני מנתק את ההקשר של ה"גלמור"די שרוט
בעולם שלנו שבזה את צודקת.

אני הולך לכיוון של בריאות ואסתטיקה וביולוגיה.
כל הזמן אנחנו אומרים חזור ושוב ש"יש הבדלים בין גברים לנשים" במבנה גוף שלהם בהקשר של גיוס לצבא. תחרויות ספורט. הפרדה אינטימית בתאי השירותים.
הרי אומרים השמרנים שבינינו שאסור לבנות להתגייס לסיירת מטכל כי מבנה הגוף שלהן חלש יותר מהגבר.

"נשים" טראנסיות שמתמודדות מול נשים בילוגיות בספורט תחרותי והטראנסיות כצפוי קוטפות את המקומות הראשונים פעם אחר פעם אז השמרנים טוענים לעיוות ההבדלים המובנים בין גבר לאישה.

סיפורים על טישטוש מגדרי בצבא של חדרים מעורבים בצבא מזעזעים את כולם.

לכן אני אומר, כן, יש הבדלים בין גברים לנשים גם בנושא הזה.

אישה לא אמורה מבחינה ביולוגית לשקול כמו בעלה. אישתי שקלה כמוני. אני שוקל לאורך זמן 85-89 קילו. אישתי יותר נמוכה ממני ושקלה כמוני. זה לא מצב תקין. זה מצב לא בריא. לא אסתטי במנותק מההקשר של תרבות הגלמור.

וזה היה אחרי שהיא לא הייתה בהיריון 5 שנים (הקטן שלנו בן 6).

אז אני לא מסכים עם הנטיה הזאת להסתתר מאחורי "תרבות האידיאליזציה לגוף האישה" כדי לכאורה "להתיר" אידיאליזציה נגדית של עודף שומן.



ומה בסוף? היא רזתה?המקורית
היא השילה 15 קילו. בגלל הריחוק.די שרוט
היא קלטה בלי אף מילה ממני חוץ מהפעם ההיא הרחוקה שאני נרתעתי ממנה. היה לנו ריחוק כמה שנים טובות.
הבנתיהמקורית
לרוב לא רק המשקל משתנה אלא עוד דברים, כי מי שמתמודד עם משקל ומפצח את הקושי מרוויח עוד כלים.
אני טועה?
לא בטוח שהבנתי.די שרוט
את מדברת שמעבר למשקל יש שינויים אחרים של סימני מתיחה וכאלה?

אני לא מדבר על זה. זה דבר שאין שליטה עליו כמו התקרחות אצל גברים.
לא. דיברתי על שינוייםהמקורית
אחרים נפשיים לטובה שהשפיעו על הקשר שלכם
לא מתירה שום דברחצילוש
רק מסבירה, נשים שמתגוננות מפני הלחץ הזה, וכן, במקרה של אישתך זה גרם לה להזניח את עצמה בריאותית, אבל זה הרבה פעמים נובע ממקום שבאמת מעדיפים להתכחש מאשר להיסחף לתוך העולם התבניתי והחיצוני הזה, ולפתח אובססיות.. זו תגובה לא מאוזנת לחוסר איזון הקיים בחברה שלנו. אבל בעיני עדיף ככה מאשר לעשות את הדברים ממקום אובססיבי ולא בריא נפשית..
אגב, במאמר מוסגר אני אגידדי שרוט
שאין דבר יותר גרוע מגבר או אישה שצריכים לרדת במשקל והם עושים את זה כדי לרצות את הצד השני.

אני מעדיף שאישתי תשקול גם 200 קילו ובלבד שלא תעשה בשביל לרצות אותי.

הציפיה שלי היא שהיא תעשה את זה *קודם כל* בשביל עצמה והבריאות שלה והניראות שלה.
מסכימה ממשחצילוש
תרתי דסתרי, לא?המקורית
אם היה ריחוק, אחך היא עשתה את זה בשביל עצמה?
ואם לא מפריע לך 200 קילו אז למה הפריע לך 89?
לא. אני אסביר.די שרוט
ה 89 הפריע לי. אני רק אומר שמעדיף אפילו 200 רק שזה לא יהיה נטו בשבילי. רק שזה היה מגיע עם ריחוק כמו שאכן היה.
מעדיף לסבול ריחוק מאשר "לאנוס" אותה לעשות משהו שהיא בכלל לא רוצה כי זה בסוף יתפוצץ בפרצוף.

ובסוף היא עשתה את זה לעצמה כי היא רצתה קירבה, אני פשוט לא הייתי מסוגל לספק לה את זה. ולכן היא לקחה את עצמה בידיים. כדי ש*לה* תהיה קירבה. לא כדי ש*אני* אהיה מבסוט.
ברגע שאתה כורך את הדבריםהמקורית
זה בזה, זה היינו הך.
לא שזה מפריע לי כי אני מצליחה להבין את מה שאתה אומר. אבל ברגע שאתה לא מצליח להיות קרוב אליה, זה ברור שזה לא רק בשבילה.
יש פה עניין זוגי
טוב במישור הפילוסופי ברור שכל מה שאנחנו עושיםדי שרוט
זה גם בשביל לרצות אחרים. אין ספק.

אני רק אומר שהיא קודם כל עשתה את זה לעצמה ו"על הדרך" זה היטיב איתי במידת מה.
לא חושבת כמוךהמקורית
דווקא כי אני אישה 🙃
לא במובן הפילוסופי שתיארת, ולא במובן המעשי של השינוי של אשתך. במקרה הספציפי הזה.
אבל הכי חשוב שטוב לכם
אז למה אם היא עשתה לעצמהחגהבגה
לא עשתה קודם, אלא רק אחרי שהבעת ריחוק?
אני לא אומר שהציפיה שלידי שרוט
הייתה מנותקת לגמרי מההחלטה שלה.

הציפיה שלי באה אחר כך. אחרי הרצון שלה לעצמה. הציפיה שלי אולי רק נתנה לה את התמריץ אבל לא את הסיבה. מבינה את ההבדל? ולמה היא לא עשתה קודם? כנראה בגלל שלא היה לה כוח להשקיע.
והסיבה שהיא התחילה מלכתחילה היא כי כנראהדי שרוט
היא הגיעה לרמה שהיא נרתעת מעצמה.

(משהו קטן שאולי תרם לתהליך שלה זה בגלל שאני התחלתי בעצמי תהליך של כושר והרזיה. כי אני מעולם לא ציפיתי ממנה את מה שאני לא מצפה מעצמי. אני שוקל לאורך זמן 85-89 קילו אבל לפני כן שקלתי 97 קילו בשיא. אז אחרי שירדתי בעצמי איזה 13 קילו היא הרגישה שהיא רוצה גם להתחיל. במלא דברים היא עושה דברים אחרי . והיא יודעת שככה אני רואה את הדברים אגב).
אז זה דבר משמעותי מאוד מאוד מאודחגהבגה
נכון. ועדיין היה אפשרדי שרוט
למנוע שנים של ריחוק ותסכול ועוגמת נפש אם נשים לא היו נפגעות כל כך כשדברים נאמרים בעדינות ורגישות.
לגמרי. מסכימה איתך מאודהמקורית
נשים זה כוללני מדייחגהבגה
יש גברים גברים שייפגעו אם הם לא יהיו עם האשה שלהם במשך חודשים רק כי יש לה חוסר חשק מיני, והיא ץגיד להם שהם חולי מין. בעדינות כמובן.

יש כאלה שזה עובד אצלן, ויש כאלה שלא.
בממוצע. ברור שישדי שרוט
לכאן ולכאן.
אבל הממוצע הוא כזה.
אנמ מסכימה איתך בנקודה הזוחגהבגה
שהיול יש גם המון קיצוניות לצד השני, נירמול של עודף שומן מסוכן, ובאמת מכוער.
אני מדברת על מלאות.
וגם בתוות בזה, יכולות להיות 2 נשים באותו הגובה ואוצי המשקל ואחת תיראה סביא והשניה ממש שמנה. זה תלוי גם במבנה גוף וגם בעצמות וגם בשרירים.
אז פחות שמה לב למשקל.
אם חשובה הבריאות, אפשר לעשות בדיקות דם ולראות.

זו בעיה קשה, נתקלתי בה בשידוכים שלי כשהייתי 40 קילו פחות. כן כן. 40.
לדעתי אפשרירוק בעיניים
להגיד בעדינות.
מפה ושם, יש עדיין מקום לעבודה עצמית שלך להשלים בינתיים עם המצב ולהתרכז במשיכה אחרת, יותר פנימית.
הרי גם אם הוא יסכים וירצה להשתנות זה לא אומר שבעוד חודש הוא יהיה החתיך שאת חולמת עליו.
לא נשמע לי שמה שהתחיל את הגלגל זה המראהרקלתשוהנ

כתבת שהיחסים שלכם על הפנים. 

ממה זה התחיל?

יש פה נקודה של ריחוק שגורמת לך להסתכל גם עליו מבחוץ. ככה נראה לי.

אם היה יורד את כל הקילואים המיותרים זה היה פותר את הכל? תהיי כנה עם עצמך. אחרי ההרזיה הוא גם לא יהיה האקס שלך, ודברים שמציקים לך בו עדיין יהיו קיימים.

תנסי לשים את האצבע על הנקודה היותר פנימית. לדעתי היא קיימת.

 

מסכימה עם מה שכתבונעמי28
שכנראה זה לא שורש הבעיה.

אבל זה גם בעיה ושניכם מפסידים מזה.
אני כן הייתי אומרת בצורה חכמה ולא פוגעת.
כמו ״איך עושה לי את זה כשאתה שזוף/ כשאתה מתאמן/ כשיש לך ריח טוב״
בלי לרמוז על רתיעה, גועל וכל זה.

אז רק שאני אביןאורה שחורה
את רוצה אותו חתיך
עם קוביות של ג'ים,
עושה לייזר
ומתחזק שיזוף.
נגיד שזה יקרה, אז תמשכי אליו?

משהו פה נשמע לי לא אמין.
אני חושבת שמראה חיצוני זה חשוב, אבלהמקורית
רק בהתחלה לצורך נשיאת חן.
איך הרב פנגר אומר? כשאוהבים עוגה, רוצים כמה שיותר ממנה 🙃
אמנם הוא אמר את זה אז על נשים שמעלות במשקל וגברים שמעירים להן, וזה כמובן בהומור, אבל יש דברים בגו בעיניי.
עם הזמן בנישואין, גם את לא דומה לעצמך לפני החתונה - עם ההריונות והאקורדיון של המשקל, הפיג'מה והקוקס, והבגדים עם האוקונומיקה ביום חמישי בנקיונות לקראת שבת.
אותו דבר הפוך.
ובעיניי, זה סימפטום של משו אחר יותר עמוק
משיכה זה לא משקל שעולה ויורד, זה ניצוץ בעיניים של הערכה לאיש שלך, ראיית הטוב שבו, צחוק משותף (הומור זה אחד הדברים), שיתופיות, היכולת לגשר על פערים ולהסתכל על המסע שלכם כשמותף, ביחד ולחוד
זה משו שקיים אצלכם?
וואי איזה מבאספרצוף כרית

א .

מבינה אותך

ובכללי שהבעל משתנה זה מבאס וקשה לקבל את זה, כי משתנים ואת אולי גם מתגעגעת לעצמך כשהית צעירה מבחינת ההתלהבות או התמימות וכן הלאה עוד דברים

קשה להתרגל לשינויים בחיים, של עצמך וקל וחומר של בעלך

אצלי היה שינוי קטן של בעלי, דווקא לא השמין אבל משהו אחר בתחום אחר, וזה בהחלט כאילו אדם אחר ואני ממש מבינה אותך שזה קשה, לגיטימי להרגיש ככה

 

אני חושבת שצריך להפנים שיש פה בנאדם שונה , וזכותך כביכול "להרגיש אחרת" כלפיו

כלומר להפנים שבעיניך כשהוא שמן מבחינתך הוא "בנאדם אחר"ולקבל את זה שקשה לך, זה קשה ומותר לך שיהיה קשה , לא להלחם בהרגשה ולא לחשוב שאת לא בסדר שקשה לך לאהוב אותו ככה 

 

ולזכור שכולנו עוברים שינויים בחיים וממילא בזוגיות , זה קורה לכולם , וקבלי חיבוק ענק על הכאב והקושי

 

ב. 

כדי לאהוב , באמת כדאי להשקיע בפנימיות - ליצור איתו רגעי כיף ולהסתכל על הטוב שבו - זה נשמע ממש קלישאתי אבל זה ממש נכון............ כאילו באמת להסתכל עליו ולהגיד לו - אתה בנאדם טוב, אבא טוב , אני מעריכה את כל העזרה שלך בבית וכו' - ואז הוא מרגיש את זה ואת מרגישה את זה, וזה פשוט מחבר ביניכם ההערכה על הדברים הלכאורה פשוטים , שבכלל לא מובנים מאליהם כשתשמעי על אנשים כמו רוצחים וכו' , זה ממש להעריך ולאהוב אותו על כך

 

ג. 

את יכולה כמובן להגיד לו שממש תשמחי שהוא ירד במשקל, את יותר אוהבת אותו רזה, אבל ברור שגם ככה את תמיד אוהבת אותו פשוט הוא יותר יפה רזה בעיניך, אבל זה לא העיקר בעיניך כמובן, אולי ממש בעדינות....... שיבין שכדאי לבוא לקראתך, שזה שווה לו

ד.

להכין לו הרבה סלטים עם חסה ודברים שמרזים  

ה. 

אם את גורמת לו להשמין, סימן שאת מכינה מלא אוכל טעים ושיא המחמאה עבורך ברור שלא פותר את הבעיה ששאלת עליה, אבל קחי את זה כמחמאה! בתקופות שבעלי הרזה התבישתי שאנשים העירו לו שהוא מרזה, כאילו אני לא מאכילה אותו מספיק חח  

אין להשוותהעני ממעש
שינוי טבעי למשל אחרי לידות. לשינוי הנובע בכוונה תחילה.
ב. לא שייך 'להחזיר בתשובה ' בן זוג. בכל תחום.
ג. לגשת בעדינות ולדעת שעלול לגרום לתיבת פנדורה. גם אצל גברים זה עלול להיות תחום עדין.
..יהודה224
בחיים לא להעיר לו אלא להרים לו בסגנון.
"ווואוו אני מתה עליך שזוף"
או וואי נראה לי ירדת קצת במשקל זה נראה יותר טוב ממש"
אולי נצא להליכה בערב וכאלה.
בעיית המשיכה שלך לא נובעת מהנראות החיצונית...
ופנטזיות על האקס לא מוסיפות טעם לזוגיות כזו
ואפשר גםאורה שחורה
"ממיייייי וואוו איך מהמם לך צמות בכתפיים"

את גולשת למקומות שלא יפה לדבר עליהםיהודה224
בפורום פתוח
לא חושבתאורה שחורה
שזה יותר מלדבר על השיזוף שלו וכל השאר שנכתב פה.
ושוב, כל השרשור הזה מוגזם ולא אמין בעיני.
מילא כרס
אבל השיזוף השיער...האקס...
ומי נוסע לחו"ל ונכנס לנחל? איפה יש נחל בלובר? באייפל? באמפייר סטייט?
אולי היא מתכוונת באבובים ביורודיסני.
זה היה בציניות... משהו .יהודה224
הבהלת אותי...אורה שחורה
עלית פה על נקודהsomeone
הרי אין סיכוי שיש גם מים בחו"ל, זה הרי בכלל המצאה של בן גוריון>>
יש כמה נחלים בחוץ לארץ.סופי123
כן. כנראה שכן.אורה שחורה
הגיע השלבנשוי ושחוק
שהשיער עבר מהראש לכתפיים? תראי את היתרון בזה, הוא יכול לקנות את הסבון+שמפו+תחליב רחצה+מרכך+ סבון כלים בתכשיר אחד ולחסוך.
ואם הוא עוד לא הקריח אז בסדר עוד הפיך, לכו לחדר כושר ביחד תעשו כמה ליפטים.
הגוף משתנה תמיד, למשל בגיל 35 קופצת כרס החוצה בדיוק בשקיעה ומקריחים ומלבינים בחזה ו... אחסוך לך
לפנטז זה לברוח זה לא באמת קיים...
כולם משתנים אהבה תלויה במה?

אני עוד מעריץ אותו שהוריד חולצה ולא ספר אף אחד אי שם בנחל בחו''ל.
ברצינות שניה כתבת שהיחסי אישות גם ככה על הפנים, אז תכלס לא קשור למראה זה תירוץ למה שיש עמוק בפנים בכל מקרה
השורשתהילה 3>
הוא האינטימיות הרגשית ביניכם.
כשיהיה לכם טוב מבחינה רגשית זה יעזור גם לעניין הפיזית.
לכן תפני את המשאבים שלך לקשר ביניכם בכלל.


מעבר לזה, כשהוא ישתפר אני חושבת שיש מקום להגיד ברגישות אם יש משהו שישמח אותך או חשוב לך.
אני חושבת שאמנם במצב ההפוך זה עלול מאד לפגוע, אבל גברים לא בנויים כמו נשים.
ומבחינתם זה קביל והרבה פחות פוגע בעצם קיומם.
ועדיין גם כאן, כשזה מגיע מתוך קשר טוב וברגישות.
טוב החלטתי להגיבמעלה ומטה
כי אני מרגישה הדמות עם הכי זכות דיבור בנושא. בינתיים כל מי שהגיב זה היה באילו וכאילו, אם בעלי היה מעיר לי אז.. אם בעלי היה משמין אז.. מענין שדוקא אלו שחוות מצד הבעל אהבה וקבלה ללא תנאי כל כך הזדעקו על מתן הלגיטמציה לפותחת. בה שזכיתן לזוגיות כזאת שלבעל לא מפריע שינויים של עליה במשקל. תגידו תודה ורק תבינו שיש נשים שלמרות היותן בזוגיות בריאה ותקינה חוות את הקושי הזה על בשרן. זה לא אוטומטית מדד למידת האהבה והקשר הרגשי הקיים בין בני הזוג ואני לא מתחברת למשוואה שאם הקשר היה כמו שצריך אז השינוי החיצוני לא היה מפריע. יכול להיות גבר שמפריע לו אשה מלאה בצורה חריגה יותר מגברים אחרים זה יכול לנבוע מאופי, השפעת התרבות, חינוך. זה לא משנה. אנחנו בני אדם שונים וגם בתחום הזה מותר להכיל שוניות.
אצלי המציאות הזאת אכן קרתה. בעלי ואני התחתנו מתוך אהבה גדולה אבל היו בעיות בעניין המשיכה(לא משהו שיכולנו לעלות עליו לפני החתונה ) שהיו קשורות לפער משמעותי בין המשקל שלי לשלו. אחרי שילדתי ועליתי בעוד כמה קילוגרמים הנושא עלה בינינו
זה היה משהו שכבר אי אפשר היה לטאטא..
אז נכון שלא היה קל לשתי הצדדים. לא לבעלי להגיד את זה ולא לי לקבל את זה ובטח שלא לעשות את השינוי המעשי, אבל אין ספק שאני לא מתחרטת או כועסת לרגע שבעלי פתח איתי מה מפריע לו. נכון שבעולם אוטופי היתי רוצה שיקבל אותי כמו שאני ושגם אם הוא לא מצליח שיעשה עבודה עם עצמו להתחבר לצדדים היפים שבי ולהמשך אלי בגלל האישיות שלי וכו. אבל כשזה לא קורה ויש חסם אמיתי שיושב כמו אבן נגף בתוך הקשר אני חושבת שאין מנוס אם רוצים להגיע לקשר טוב וזורם בכל הרבדים לטפל איכשהו במכשול הזה. זה לא הוקוס פוקוס. זה חייב להיות מלווה בהמון תמיכה של הבעל ופיצוי בדרכים אחרות, חיבים המון המון שיח פתוח וכנה שיהיה אפשר לפרוק רגשות קשים וכמובן שזה חייב לבוא ממקום שהאשה עצמה רוצה בזה ולא ממקום של ריצוי שרק מזיק ופוגע . אם מרגישים צורך להיות מלווים באופן מקצועי על ידי מטפל או יועץ זוגי שיעשה סדר ברגשות ויגדיר את גבולות האחריות של כל אחד זה גם הכרחי. אבל אני חושבת שזה בדיוק כמו כל קושי שיש בזוגיות. אפשר ללכת ראש בקיר ולהגיד שזאת בעיה שלו ושיתמודד איתה ולא לבוא לקראתו במילימטר. יכול להיות שהצדק עם הגישה הזאת אבל האהבה והקרבה מכאן והלאה. אשה שאכפת לה מהזוגיות מוכנה לעשות דברים שהם לא לפי הספר ואולי אפילו מנוגדים להגיון כל עוד יש אהבה ואין פה עסק של ניצול וקורבנות והכל נעשה מתוך חיבור לעצמי ובדיקת הגבולות הפנימיים שלי זאת בעיני זוגיות במיטבה.
אין פה נוסחה מדויקת. אני כל הזמן חושבת שאם מבנה האישיות שלי היה פחות מכיל ויותר פגיע אין סכוי בעולם שהינו יוצאים מזה בשלום. כל הזמן מודה לה' שאם כבר נתן לנו את האתגר אז טוב שידע לשדך בינינו גם מהיכולת שלנו לגבור ביחד על האתגר ולהיות מסוגלים לצלוח אותו ואפילו לגדול ממנו.
מסכימה איתך מאוד. תודה ששיתפתהמקורית
זה גם קול שחשוב מאוד להשמיע בנושא
זה מזכיר מאדמעלה ומטה
את הגישה שלך שהבעת בשרשור בפורום הריון ולידה לפני כמה ימים. נתת לי אומץ לכתוב את זה כי בכללי קשה לאנשים להפנים תפיסה כזאת.
התלבטתי אם להזכיר אותך פה..
נכון, זה באמת העניין בעינייהמקורית
חיבור לעצמי ובדיקת גבולות פנימיים תוך שמירה על מודעות גבוהה וערך עצמי גבוה.
מהממת שאת. איזה כיף לראות שיש מזדהות עם העניין שחולקות איתי תפיסת עולם דומה, זה באמת לא עובר ומתקבל אצל כולם
אם חיזקתי אותך במשו - הרי זה שכרי
תודה שכתבת ❤️
בהחלט חזקתמעלה ומטה
אני כבר כמה שנים בפורום (פתחתי שם משתמש ספציפי רק בשביל השרשור הזה) ואף פעם לא הרגשתי שזה מקום שיעזור לי להתמודד עם הקושי הזה, ולכן לא פתחתי את זה ולא כתבתי בנושא כלום. אף פעם לא נפתח כאן שרשור עם הכותרת " בעלי פחות נמשך אלי כי עליתי במשקל" וזה תמיד גרם לי להרגיש האשה היחידה בעולם שמתמודדת עם הקושי הזה. איכשהו יש עשרות נושאים שחוזרים על עצמם בוריאציות שונות וזה? פשוט לא קיים. אם כבר נכתבו שרשורים של קושי של האשה לקבל את עצמה ואת המראה שלה וחששות שאולי הבעל לא אוהב אותה יותר ואיכשהו תמיד התגובות זה אין לך ממה לחשוש משיכה זה פנימיות ואיכסה מראה חיצוני(בהקצנה כמובן).
במקרה השאלה כאן עלתה בסמיכות לשרשור שלך שהרגשתי שסלל לי דרך באיזשהו מקום אז שאבתי כח והגבתי כאן❤
אני אגיד לך מה לדעתיהמקורית
הנושא הזה מאוד רגיש וסובב סביב המון אמוציות, בטח של נשים בתקופת הריון ואחרי לידה שמתמודדות. בטח עם כל המסרים המעוותים שמגיעים מבחוץ לגבי דימוי גוף.
לא תמיד נכון להגיד לאישה בזמן כזה את הדברים האלו. אנחנו לא יודעים מה העמדה הנפשית שלה ועם מה היא מתמודדת, שזה הדבר הכי חשוב פה גם בקבלה של המסר שאותו רוצים להעביר וגם מול העניין עצמו.
וגם, את הגישה הזו מאוד קשה להעביר דרך הכתב בלי שזה יישמע מתנשא ומנותק מהשטח. אבל אם הגישה נאמרת לא בצורה אישית אלא כרעיון, ועוד מניסיון אישי - זה יכול יותר להועיל, שהרי פעמים המסר הוא אותו מסר מכמה אנשים השאלה היא ה- איך.
ואני גם כמוך חושבת שהנושא הזה הפך להיות קצת טאבו, כי אנחנו מאמינים באהבה ללא תנאים ויש פה קצת הכחשה והדחקה מתוך מקום אמיתי שמאמין באידאל מסויים, אבל הרבה פעמים התנאים משפיעים על האהבה ומרימים את הקשר למחוזות אחרים. אז תודה שכתבת, בטח עם כל העניין הרעיוני מסביב, זאני בטוחה שיש מי שייתרם מהעניין
נכון תודהמעלה ומטה
כתבת יפה.קופצת
אבל למה את מרגישה חריגה כ"כ?

היו כמה וכמה שצידדו אכן בדעתך. כן להציף את הנושא, כמובן ברגישות והכל כמו שתיארת..


וכל הכבוד לכם על המסע שלכם! אתם נשמעים זוג מקסים!
מרגישה חריגה לא בשרשור הזהמעלה ומטה
למרות שגם בשרשור הזה אין אף אחת שמדברת מהחויה שלי אלא רק בהתכנות שלה. בכל השנים שאני כאן בפורום לא ראיתי משהי שהעלתה כזאת שאלה ואם הנושא הזה עלה תמיד התגובות היו שאם יש אהבה אמיתית המראה לא משנה בטח אחרי כמה שנות נישואין..הקטע שכל אחת מכירה רק את הזוגיות שלה וכותבת הצהרות על סמך המקרה היחידי שלהם. וזה תמיד כל כך צבט לי בלב כי ידעתי שיש אהבה אמיתית ובכל זאת..
לא יודעת אם הנושא לא עלה כי הוא באמת לא קיים או מסיבה אחרת אבל תכלס הרגשתי חריגה.
איזה אשה רוצה לשמוע שמשהו בבעלה או באהבה שלו אליה בעיתית? גם ככה היה לי קשה רגשית אז העדפתי לשאוב חיזוקים ממקומות שיבינו אותי/ אותו.
יש פה הרבה גם עולם השקר- כשמציגים שהכל טובסיה
אני אישית לפעמים קוראת פה ואומרת חיה בסרט.
יאללהההה בעלה אוהב אותה בכל מצב בכל צורה משהוא עמוק ורגשי- אז בא לי לדבר עם הבעל הזה לשמוע מה היא מדימיינת.
אבל אם אגיד את הדעה הזאת מיד יגידו לי את היוצאת דופן את כנראה לא מבינה מה זה חיי נשואים אמיתים שמסובבים על עומק נפשי - ולזה יש לי תשובה.
יש הרבה עם עומק נפשי וחברי אבל אין שם משיכה.
קשר בלי משיכה לא שווה מבחינתי.
חברים הכי טובים זה לא קשר שלז זוגיות.
אני לא ממהרת להגיד שאין שם משיכהמעלה ומטה
לא חושבת שזה משהו שאפשר לטעות לגביו זה לא שגבר יכול להסתיר את העובדה שהוא לא נמשך לאשתו ולהתנהג כרגיל לחזר אחריה, לקיים יחסים. זה פשוט לא משהו שניתן לזייף . לכן כשאשה מעידה על עצמה שהיא שמנה ובכל זאת בעלה נמשך אליה כנראה יש לה סיבה לחשוב ככה כי אם היה לו קושי אמיתי היא היתה מרגישה.
מה שכן צורם לי זה חוסר הענווה. לבוא ולחשוב שמה שזכית לו קיים אצל כולם.. כנראה שאת לא יכולה להכיל מצב שבו בעלך היה מתקשה להמשך אליך ומעדיפה לחשוב שזה לא קיים אצל אף אחד..
לא הבנת אותי או שאני לא הבנתי אותךסיה
אני חושבת שמראה לפעמים הורס את המשיכה! זאת האמת!
ויש כאן כאלו אומרים ששום דבר חיצןני לא מפריע למשיכה
דוקא הבנתי אותךמעלה ומטה
את אומרת שמראה חיצוני הורס את המשיכה ויש כאלה שאומרות שלא. אני אומרת תלוי. זאת שאמרה שמראה חיצוני לא הורס אצלם את המשיכה זכתה בפיס . היא לא משקרת. זה מה שהיא חווה בזוגיות שלהם. ואני טוענת שזה כנראה כך כי זה לא מסוג הדברים שאפשר להיות בדמיונות לגביהם ולחשוב משהו אחד בעוד שהבעל חווה משהו אחר. רק שהיא צריכה להבין שזה לא ככה אצל כולם..
אבל יש גברים/ נשיםסיה
שניסו להגיד להם בצורה עדינה והם לא הבינו,
ואז הצד השני נעלב- וזה שנעלב מחזק את עצמן שזה שלא נמשך זה בעיה שלו
עולם השקר התכוונתי לזה
אישה אומרת בעלי העיר לי בעדינות נעלבתי אז הפסיק להעיר ואז כולם מחזקות אותה את מלכה את ילדת וכ כל המשקל זה בגלל חיין שהבאת לעולם וכביכול מנסות לשכנע שהבעל אוהב ונמשך- אבל הרי ניסה להגיד שמפריע וקיבל העלבות.
אז פה לדעתי , זה לא אחוות נשים אמיתית!!! מה הם גורמות??? שהיא לא תרד בשמקל, אז מי אמר שהבעל לא סופג בשקט ירידה במשיכה? ויש פה אחד שנתן דוגמא הגבר היחיד שמשתתף פה שאומר שבדיוק ככה אצלן.
אז לא תמיד אחווות נשים פה זה טוב- זה סתם שקר לנסות ליפות לאישה שהיא מלכה והכל טוב , -אבל בעלה ניסה להגיד שלא טוב
הבנתי אותך יותרמעלה ומטה
אני עדין חושבת שיש בזה רמות..
יכול להיות שבעלה היה מעדיף אותה כמה קילוגרמים פחות אבל המצב העכשווי לא מונע ממנו להמשך אליה בצורה דרסטית. אם הוא לא היה נמשך בכלל היא היתה מודעת לזה.
מסכימהנעמי28
כי זה לא עניין של צודקת או לא
יש לה או לו את הסיבות הכי מוצדקות בעולם למה היא ככה.

אני מסכימה איתך אבל גם קצת לאהמקורית
לפעמים להגיד הכל בפנים זה לא שמטיב עם האדם שמולנו. כשם שיש מצוה לומר דבר הנשמע, יש מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע.
הרבה אנשים לא צומחים מביקורת או תגובות שנוגעות להם בבטן הרכה, או בציפור הנפש ובדברים שקשה להם איתם.
אישה שלא מצליחה לרדת במשקל ולבעלה זה מפריע, ברור שגם לה זה מפריע, אם לא בגללו, אז בגללה. אין הרבה אנשים במשקל גבוה שחוגגים את הגוף שלהם. להיות בעל משקל עודף זה קשה, פיזית ונפשית. אבל יש לה חסם. וחסמים לא מסירים עם כל האמת בפנים, מקלפים את זה לאט לאט עם המון חמלה ודברים טובים שרואים באדם, אחרת זה יכול מאוד לפגוע. וזה תהליך שאם לא ייעשה בצורה נכונה וממקום פנימי יציב יכול להוביל להפרעות אכילה ולבעיות רגשיות ונפשיות.
אין בעיהסיה
אבל לצאת בהצהרות אני שמנה ובעלי אוהב אותי ונמשך אלי- כשהיא מנסה לשכנע את עצמה- אלא אם כן בעלה אומר לה את מהממת כשאת שמנה.
כל עוד שהבעל לא אומר לאשתן למרות השומן את מהממת ואני נמשך אליך.
לפחןת לא לנפנף אני שמנה ובעיה של בעלי אם לא נמשך אלי- בעיה שלו אבל זה גם משליך עליך ופה איו מקום לאחוות נשים לתמוך להמשיך להיות שמנה כי זה בעיה שלו
מסכימה.המקורית
אם כי לא ראיתי שמישהי כתבה שזה בעיה שלו.
אולי את מדברת עליי ואולי לא, בכל אופן רוצה להגיבחגהבגה
כל הדיון, לא התחיל מזה. שהפותחת כתבה, שהיא מתה על בעלה, אוהבת ומחוברת אליו מאוד, אבל מפריע לה עודף המשקל שלו ושאר הנראות אז היא מתלבטת אם לשתף בכלל ואם כן אז איך לשתף.
הפוצחת, כתבה דברים מאוד קשים. שזה ממש מגעיל אותה, ושיחסי אישות על הפנים, ושהיא חץמפנטזת על האקס.
יש מנעד מאוד רחב.

ניראלי כתבתי את זה כבר, כותבת שוב.אני לא חושבת שיש אשה, שהיא ממש שמנה, עם עודף משקל רציני, ואומרת אני מהממת ככה ובעלי מת עליי איך שאני.
אלא אם כן, זה בעל שנמשך לשמנות/מלאות ובהחלט יש כאלה.

אני חושבת שזה לא שחור לבן.
יש אשה שהיא רזה מאוד, בלי סימני מתיחה, גוף מושלם, אבל מתלבשת כמו סבתא יכנע,ומתנהגת ברישול.
ויש כאלו שיותר מלאות אבל מתלבשות בסטייל, שמחמיא להן, מטופחות ומאורגנות.
ויש כאלה שרזות ומטופחות, אבל ציניות וקרות.
ויש שמנות עם חוש הומור שמושך מאוד.

בכל מערכת זוגית יש כמה וכמה דברים שמרכיבים את המשיכה.
הבסיסיים ביותר זה עניין חיצוני, חייב שתהיה משיכה, ומציאת חן.
אבל חייב להיות גם קשר נפשי עמוק וחיבור.
אצל הפותחת נראה שיש את כל הבעיות האפשריות ולכן, לדעתי, לטפל רק בחיצוני ובצורה קיצונית, גם מכון, גם כרס, גם שיזוף, גם לייזר, לא יפתור את הבעיה המהותית לטווח ארוך. יש כאן את השורש הנפשי שנשמע חסר.

דרך אגב, @מעלה ומטה
כתבת על חוסר ההתייחסות מהמקרה האישי.
אז אספר לך ולכל מי שקורא את המקרה שלי. תמיד הייתי מלאה. התחתנתי כשהייתי בסדר גמור, ממש לא רזה אבל בסדר לגמרי.
עליתי מאוד בהריון, ירדתי הכל.
הריון שני עליתי המון, ירדתי כמעט הכל.
אחרי הריון שלישי, עליתי המון ולא הצלחתי לרדת.
אבל אז גם בעלי עלה, וגם לא הצליח לרדת .ורק אז, פעם ראשונה הוא הבין מה אני חווה בנסיון שלי לאזן את המשקל, וגם לא, כי אני מתמודדת עם זה מאז שאני ילדה...

ואחרי שהוא חווה כל הגישה שלו השתנתה מקצה לקצה.

אני יודעת שהוא ישמח אם ארד.

אבל אני יודעת שהוא אוהב אותי גם ככה.
אני מאוד רוצה לרדת בכל מחיר.
אבל בשביל עצמי, והבריאות שלי בעיקר.
משתדלת מאוד, עושה השתדלות, אולי לא מספיק, אבל לא נמצאת בלחץ של מה הוא חושב.


אני חושבת שאולי יש מקום לדבר על הדברים אבצ מאוד מאוד בעדינות, ואז רק לעודד ולדרבן ולא ללחוץ ולהוריד ולשים מגננות, חסימות וריחוקים....

ודבר אחרון, יש דבר כזה נטיה להשמנה. כן כן, יש דבר כזה! שמנביל ממש ממש לרדת ולא מצליחים, או שעולים מאוד בקלות.
ויש אנשים שאין להם את זה. מי שיש לו נטיה מתמודד כל החיים נקודה. ויש הרבה שעולים, עושים תהליך יפה, יורדים, וזהו. אולי יותר שומרים ממה שהיו רגילים אבל לא מתאבדים על זה.

דבר אחרון. מראה חיצוני ומשיכה חשוב מאוד נקודה. לא על זה הוויכוח.
אפשר לעבוד על הגישה.

ואומרת בזהירות, או בעצם לא ממש
שמירת העיניים חשובה כאן מאוד ומשחקת תפקיד מרכזי. וגם נשים צריכות לשמור עיניהן ומחשבותיהן.


מקווה שהסברתי את עצמי..




כל מילה ❤️המקורית
כתבת ממש יפה...עולו
גם אשתי עם נטיה להשמנה.
ברור שזה תיקון שהקב"ה בחר לתת לה וגם לי נתן תיקון להשתלם אתה.
לדעתי, איש עם לב אוהב, לא יתרגש יותר מדי ממראה חיצוני כזה או אחר. המשיכה שלי לאשתי היא לא לחומר שלה אלא לצורה שלה (שהיא עניין רוחני, נפשי, רגשי וגם גופני - באחוז מסויים אבל זה לא הכל)
איזה גבר ❤סוסה אדומה
תודה יקרהעולו
כל מילה, אין עלייך חגה❤חצילוש
❤️❤️❤️חגהבגה
זה לא עולם השקר יקרההמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך י' באב תשפ"ב 15:34
אנשים ונשים באמת מאמינים בזה
ויש זמנים שהמשיכה פחות רלוונטית בקשר.
פעם היא 'אחותי'
פעם היא 'רעייתי'
ופעמים שזה שילוב.
לא אומרת שזה מצדיק הזנחה, אבל משיכה זה לא הכל.
ואני חושבת שההתנגדות לדברייך לפעמים עולה בגלל איך שאת כותבת ולאו דווקא בגלל המסר ('חיה בסרטט' לא עובר מסך אחותי, במחילה. זה נקרא מזלזל. ולרוב מדובר בנושאים רגישים פה) או בגלל שהמצב התודעתי שלך בנוגע לעניין שונה מאשר לשאר, ועם זה כבר אין הרבה מה לעשות האמת חוץ מלעדן את המסר כדי שיישמע.אני יכולה להעיד על עצמי שאני נגיד מתחברת לגישה שלך, ולא מעכשיו, ולפעמים בא לי לקרוא לך שתבואי להגיב כי אני מחכימה מהדברים דלך מאוד. לא כולם מתחברים
לכל זוג עובד מה שעובד לונעמי28
אין כללים
יכול להיות שהן חיות בסרט או מנסות להדחיק ולא לחשוב שהבעל לא נמשך אליהם, אבל יכול להיות שזה באמת עובד להם.
אצלי חד משמעית דברים שפעם הפריעו מאד, עם השנים ואהבה לא מפרעים בכלל בכלל ולא מורידים בכלל מהמשיכה.

ויש דברים שהפריעו ולא עברו עם הזמן וכן ביקשתי לשנות.
ממש! מקסימהחצילוש
תודה שכתבת! ובצורה רגישה ומאוזנת כמו שתיארת ודאי אפשר להציף, אתם נשמעים זוג מקסים!

@מעלה ומטה
תודה חצילוש יקרה!מעלה ומטה
בלת"קסוסה אדומה
מצד אחד את אומרת "יחסי אישות", נשמע כאילו את בחורה תורנית, ומצד שני ההודעה שלך מרגישה לי בעלת מנטליות שונה מזו.

אם אני טועה, אז סליחה.

אבל זה שאת רוצה אותו לא משמין, אני יכולה להבין, ואני חושבת שמחובתך לדבר איתו על זה ברגישות.
כלומר, אם קיבלת אותו במשקל מסויים ובאמת מפריע לך (ומותר לך לגמרי שיפריע לך) המשקל הנוכחי שלו, אני לגמרי חושבת שמוצדק שתעלי את הנושא.
בצורה עדינה ולא פוגעת, כי בסוף הכי חשוב שתגשרו על הפער הזה ותתקרבו.

לגבי השיער והשיזוף, אני מניחה שזה לא משהו שהוא חדש לך, ועצם העלאת הנושא מוזר לי.
לא מבינה מה הלחץ לשיזוף, אם זה עניין חברתי נטו, העבודה היא שלך. הוא לא צריך להשתזף כי זה מה שאת אוהבת. לקחת אותו ככה, תתמודדי.
וגם לגבי השיער, הוא גבר, זה הגוף שלו וגם אם זאת היתה אישה שאוהבת את שיער הגוף שלה, הייתי חושבת שזכותה.


אבל זה שהרתיעה נובעת מהעניין הגופני נטו, זה כן שיטחי בעיניי. או זה שאת מדברת רק על הנושא הזה.
אז או שאת טרול משועמם, או שאת שיטחית ואת כן צריכה לעבוד על זה וזה שלך, או, שהעניין הוא אחר לגמרי והעניין השטחי (זה לא שעניין שטחי אין לו בכלל משמעות, אבל זה לא האישיו) הוא עניין נלווה.

(ככה,
זה שאדם משמין ולא מתאמן זה לא כל כך שיטחי לדעתי,
אנחנו אוהבים לראות אנשים פעילים ובריאים ויש משהו שמשדר בהשמנה משהו שהוא לא הכי בריא ולא אכפת לי שזה לא פוליטקלי קורט להגיד את זה, זאת האמת.
במקרים יוצאי דופן, כשהשומן לא קשור לזה (חוסר פעילות ודאגה לעצמך ותפקוד מאוזן) בשום צורה, אני חושבת שגם למהות שלנו זה הרבה פחות מפריע.
אנחנו מבינים שזה לא העניין
וממילא, השטחי העמוק הזה שהפריע לנו מתמוגג בצורה מסויימת.
(במקרים של מחלה / מבנה / הריונות וכו'))

זה שאת מפנטזת על האקס שלך כשהוא נוגע בך (ובכלל)
זה לא מגניב. זה משהו שאת צריכה לעבוד עליו ואני מניחה ומקווה שאת מבינה את זה, אבל בגלל שלא ציינת את זה או שלא ברור אם יש קשר בין זה לבין "קשה לי ברמות" מחובתי לומר לך את זה.

העבודה שלך היא לדעת לתקשר איתו ולפתור איתו את הפערים בינכם.
הוא לא מעדיף לא לדעת את האמת ושתפנטזי על אקסים שלך כשהוא נוגע בך.
אז החשיבה צריכה להיות יותר אלטרואיסטית ופחות אגואיסטית.
לא נעים לך? תעבדי קשה ותעשי את זה בצורה שתפגע בו כמה שפחות אם בכלל אבל תפתרו את הבעיות בינכם!

מוזר לי.
מוזר לי שאת מעדיפה לחשוב על האקס שלך כשהוא נוגע בך מפשוט ללכת ולומר לו. אפילו אפילו לומר לו "שומע? זה מפריע לי אפילו שאני אוהבת אותך, וממש אשמח שלא יהיה בנינו פער כזה".
האמת מניסיון אישי.,conet
תחפשי בגוגל אבא חטוב
ותקני לבעלך

אם הוא אהב את הרעיון ויתמיד את תראי אותו עם 12 קג פחות תוך 3 חודשים
ועל הדרך הוא יקנה דרך חיים
אני הגעתי לאיזור ה 108.6
אני עכשיו כבר 98 ויש עוד לאן לרדת..
בהצלחה
לא יודע אם זה אמיתי או לא...שםאנונימי
אבל מודה שהופתעתי מאד מהרבה תגובות כאן שאם היחסים בכללי הם טובים, אז הגופני לא אמור להשפיע עד כדי כך.

אני ואשתי נשואים כבר מעל 3 שנים ואין לנו קיום יחסי מין כמעט בכלל והיחסים בכללי הם ממש אחלה.

לא יודע אם הייתי נראה דון ז'ואן אם פתאום הם היו עובדים טוב, אבל מרגיש לי שכן היה שיפור ניכר לעומת המצב עכשיו.

אבל אולי אני תופס את זה לא נכון וזה באמת לא אמור להשפיע עד כדי כך...
אין לזה סוףהמאור הקטן

אם היית נראה כמו דון ז'ואן עם פררי ופנטהאוז של 50 מליון דולר בטוח היא הייתה נמשכת אליך עוד יותר. פשוט כי היה לה הרבה יותר תחרות עליך מצד נשים נוספות.

 

לצערנו הסיפור של תשוקה ונישואין הוא מאמץ אין סופי לחבר שמן ומים. יש דברים שיכולים לעזור, אבל בגדול מסגרת נישואין היא המסגרת שהכי מכבה תשוקה וחשק שיש ביחס לכל שאר האלטרנטיבות. לא סתם נכתבים על זה אלפי ספרים והנושא מפרנס מליוני יועצי זוגיות\מיניות...

אני דווקא חושבת שכן אפשר בעדינות לדבר איתו בצורה שמחפש.תאחרונה
שהקשר שלכם מאפשר.
אני הייתי אומרת לבעלי בבדיחותא או אולי מציעה פרקטית: בוא נעשה הליכה יחד,נהיה בריאים יותר ועל הדרך גם זמן איכות... אפשר לקנות יחד בגדים ותכווני אותו למה מחמיא לו וכן על זו הדרך.. ובמקביל גם תפרגני לו על מה שאת כן יכולה, על התנהגויות על מחוות.. שלא ירגיש שאת רק רוצה לשנות אותו..
במיוחד בדברים שהם ברי שינוי..
מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
לשאול בחוות באיזור אולי5+אחרונה
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך