א. בשעת לילה מאוחרת אני אשאל כל אדם אם הגיע בשלום 

ובטח כדאי לשאול נשים.. 

(אם חפציבה ויהוזבד שניהם גרים וברחובות ונפגשים שם זה בהחלט יותר מגוחך לשאול) 

ב. פעם גם הסתדרו ללא סלולרי 

נהיינו דור מפונק 

חובה לא

נחמד כן

אתה רואה את זה קורה גם בשלב מתקדם יותר?

אנחנו לא תמיד קולטים את מה שאתן משדרות (בלשון המעטה). גם אם אתן בטוחות שאי אפשר להבין אחרת.

נפגעתן והצד השני לא מגיב - תדברו. יכול לחסוך המון אי הבנות וצער.

על 100% פסיביות, כל אחת ומה שמתאים לה אבל באופן כללי מצפות שאני אוביל את הקשר.

אם זה מתחבר עם תכונה של קבלה אצלה הבחורה זה בכלל הולך מצויין.

לא כל כך הבנתי את "חשש שיתפרש כיוזמה". ואם יתפרש כך מה הבעיה?

אני יכול לומר לך שאני אשמח מאוד לקבל ככה סתם הודעה באמצע יום עבודה "מה שלומך?" וכדו'. זה מאוד מוסיף לדעת שמישהי חושבת עליך ומתעניינת מיוזמתה.

את "החיזור או התחנפות" הייתי מחליף ב"מציאת חן". 

אני כותב את הדברים האלו דווקא בגלל שאני מאוד מוביל ויוזם בקשרים ובאופיי בכלל. לא רואה שום בעיה עם הנ"ל, להיפך.

למשהו שמתפרש כיוזמה לא חיובית? באמת מתעניין לדעת.

כי כאן זה באמת מדבר ישירות על ההובלה הבסיסית של הקשר. זה גם סימן לבאות.

דיברנו כאן (או כך הבנתי) על יזימה בתוך הקשר.

זה יפה וחשוב כי זה מראה

על מעין גילוי אכפתיות/חיבה שזה משהו שכל אחד רוצה להרגיש

בכל מקרה, לדעתי העניין שגברים יותר מפנקים את הבחורות וכולי זה רק סימפטום לתנועות הנפש השונות בין גברים לנשים. 

גבר במהותו רוצה לתת ולהשפיע, והאישה נוטה להיות במקום המקבל

(כמובן שבכל קשר זוגי טוב לכל צד יש את המקום שהוא נתמך והמקום שלו כתומך, בלי קשר למינו)

העלת לי כמה תובנות מעניינות.

מצטער שהגבתי לך. זה לא יקרה שוב.

אני נפגש עם בת אדם והיא נפגשת עם בן אדם. אני מקווה לפחות.

זו המהות של פורום פתוח.

ערכת בינתיים - לא הבנתי מה קשור הX. הבת לא מספיק?

אנחנו נפגשים עם אדם, והעובדה שהוא משתייך למגדר מסוים נותנת לנו אינדקציה לגבי תכונות אופי כלליות שסביר להניח שיש לו, כמו שנאמר פה בשרשור אחר, ההכרה בהבדלים בין המינים עוזרת לבנות זוגיות עמוקה וטובה יותר, כמובן שצריך לבחון כל אדם לגופו ולאופיו ולאפשר לו לדבר ולהסביר לצד השני שכפרט, התכונה הכללית הזאת שמדביקם על המגדר שלו פחות דומיננטית. 

חוקי הדייטים פונים לגבר/אישה הממוצעים, לכן הם מתאימים עוזרים וטובים לרוב האוכלוסיה, כן יכול להיות שזה מעצבן ולא הוגן למי שהוא לא הסטריאוטיפ.

אז אני מניחה שהתת שרשור שלנו נגמר פה.

היה שלום תת שרשור.

פשוט כן.

התעניינות במדוייטת זה א' ב'

כי באמת רציתי לדעת שהיא בסדר. אתה מסיים פגישה מאוחר והבחורה חוזרת באמצע הלילה בתחבורה ציבורית. סה"כ נראה לי סיום נכון לפגישה.

אחרי שפעם אחת קיבלתי תגובה כזו (רק בארסיות) הפסקתי.

באמת מנסה להבין. נפגשת עם מישהי, דיברתם X זמן, נוצר קשר מינימלי. מה קורה בסיום הפגישה?

היא לא קיימת עד שתתקשר אליה? 

אשמח (באמת) לדעת שהיא הגיעה הביתה בשלום גם אם למחרת אתקשר לומר שלא מתאים.

אני לא מבין את המשוואה של לא מתאים=לא קיים. זה אגב קורה בעוד תחומים בקשרים.

אני מביא את הצד שלי. אסור לי לדאוג לה באמת (גם אם היא לא אוהבת את זה)?

אגב, גם לפני הפגישה אני מברר שיש לה איך להגיע ומציע לאסוף אותה אם זה נוח לה (וכמובן סביר). אין גם מה להשוות הגעה ב8 בערב לחזרה ב11-12.

היא יצאה מגדר של זרה גמורה למישהי שהשקיעה בי מזמנה וכוחותיה כדי להכיר. זה לא מספיק?

מבחינתי לפחות הפגישה מתחילה מהרגע שיצאה מהבית (ולכן מציע להסיע) עד שהיא חוזרת בשלום הביתה.

בצורה שאת מתארת זה נראה פחות מתאים. אולי לזה חושבת בלב התכוונה.

הודעות כמו "היה נחמד להפגש איתך, מקווה שהנסיעה היתה טובה" נעימות מאוד בעיני. בטח אחרי 2-3 פגישות.

שעם הזמן למדתי שאנשים לא רגילים אליה והפסקתי להשתמש בה

אבל בעיני זה מאד מקרב. זה אומר "הייתי רוצה ללוות אותך הביתה (כמחווה) אז אנחנו לא נפרדים פה"

לא קורה הרבה שאני שואל מישהי אם היא הגיעה בשלום הבייתה אחרי דייט, אלא רק אם היה ממש מאוחר ובאמת היה סיבה לדאגה. 

נראה לי שבנים פחות רגילים לשאול מישהו אם הוא חזר בשלום הבייתה. כי גם אם נפרדת מחבר בשתיים בלילה, אין סיבה לחשוש שיקרה לו משהו, ואף אחד לא שואל את השני אם הוא חזר בשלום. כי אצלנו אין הבדל בין שתים עשרה בצהרים לשתיים בלילה, העולם בחוץ אותו דבר בעינינו. העובדה שיש חושך בחוץ לא גורמת לנו לחשוש שמפלצת תופיע או שאיזה שד או רוח רפאים יזיקו אותך. 

לעומת זאת אצל בנות יש יותר סיבה לדאגה, לכן אולי זה משהו יותר נפוץ אצלן לשאול האם חזרת בשלום. ואולי לכן זה נראה בעיניהן משהו רגיל יותר. 

מקווה שאני לא חוזרת על דברים שנאמרו.

א. אתה יוצא מנקודת הנחה שיש ציפיה\דרישה לשליחת הודעה, ושזה משהו בסיסי.

אני יכולה להעיד רק על הניסיון שלי, וזה לא ככה:

הסתכלתי על ההודעות מהפגישות הראשונות האחרונות שלי, והרוב המוחץ לא שלח לי הודעה כזו. למעשה, רק אחד שאל. (ועוד אחד עדכן אותי שהוא הגיע בשלום, בלי ששאלתי ובלי שהוא שאל אותי).

ועכשיו אסתייג קצת: לא עשיתי פילוח רציני, אבל קח בחשבון שמדובר בבערך 20 איש - כאשר בחלק מדובר במצב שבו זה קצת פחות רלוונטי לשלוח - כמו פגישה וירטואלית (זום..), כשהוא אוסף ומחזיר אותי (או להפך), הדייט במרחק הליכה וכו'. 

(במקרה הנ"ל הוא הגיע ברגל, אני בתחב"צ. נפשנו בצהריים, ובסוף הוא ליווה אותי לתחנה וחיכה איתי לאוטובוס (ואפשר לדבר על זה גם - אבל זה דיון נפרד...). במקרה השני אני הייתי ברכב והוא בתחב"צ.).

מבחינה פרקטית: יש הבדל בעיניי איפה נפגשים, באיזה שעה ביום, ומהי צורת התחבורה. כן, יש מקומות שיותר מסוכן להסתובב בהם, במיוחד אם את בחורה, ולבד, ובלילה.

ב. מה יכול לקרות היום שלא יכל לקרות ביום אחר?

סטטיסטית, כנראה שכלום.

אבל זה גם מחזיר אותי לשורות הקודמות: אם פגשת אותי על ציר הנסיעה הרגיל שלי, זה שונה בעיניי אם הייתי צריכה להחליף 3 אוטובוסים בערים שאני לא מכירה.

בנוסף, ביום אחר לא נפגשנו. הלכתי לבקר חברה שלי בביתה, ויצאתי משם בתחב"צ, והיא ביקשה שאעדכן אותה כשאני מגיעה הביתה. אני לא מעדכנת אותה כל יום - אלא בעקבות הביקור היא בטח הרגישה אחריות, כאילו שהאירוח לא הושלם עד שלא שבתי למסלול חיים הרגיל שלי.

אז גם כאן - דייט הוא מעין שובר שיגרה, אז זה נועד לוודא שחזרת למסלול שלך.

ג. וזה כבר לנקודה העקרונית - האם לשלוח הודעת לילה טוב כל לילה?

צריך לזכור שאנחנו מדברים על פרט שהוא חלק ממכלול.

אני מהאלה שלא מאמינים בהתאהבות במבט ראשון. אני לא מאמינה שאחרי פגישה אחת הכל סבבה ואפשר כבר לסגור עניינים. אתה לא ה-BFF שלי.

אם תשלח לי הודעה של אם הגעתי הביתה, ובבוקר למחרת (עוד לפני שדיברנו איך היה הדייט!) שיהיה לי יום נהדר, ובצהריים תתאם איתי שיחה, ובלילה שוב לילה טוב - אולי ארגיש שאתה אובססיבי ומנסה לקדם את העניינים מהר מידי.

מצד שני, אם נפגשנו נניח הערב (חמישי), אז כנראה שביום שישי לא ניפגש, מוצש וראשון לא רלוונטיים השבוע, אז רק יום שני - אני מצפה שתיצור איזשהו קשר בין הימים שישי-שני.

שורה תחתונה - צריך להיות איזון בעיני בין בנייה של קשר לבין אובססיביות.

האם הודעה של האם הגעת בשלום מראה בעיני על אובססיביות?

תלוי בהקשר -

1) איפה נפגשים, איך מגיעים וכו'. 2) מה יש עוד בתקשורת מסביב לכך.

אם באמת אכפת לך, וחשוב לך - גם אם אתה מקבל הודעה ארסית בחזרה, הייתי מנסה להסביר. לדבר על זה, שבאמת אכפת לי. זה לא אמור לפגוע בבטחון העצמי שלך, ביכולות שלך וכו'.

לגבי א' - כותב על פי מה שאני רואה שכותבים בקבוצות וידויים או בתגובות ברשתות החברתיות למשל. אי אפשר להגיד שמה שיש בפנים לא יוצא שם החוצה. הרבה בנות המגזר חושבות שזה בסיסי ופשוט.

ב' - המשפט האחרון בפסקה ב' נשמע לי מיסטי. או סתם שרירותי.

ג'. אני מלין על כך שההודעות האלה שאת מצפה שלא יהיו באובססיביות (כמובן) הן רק מהבחור אלייך. אף אחד לא מצפה שאת תשלחי לילה טוב.

ההבדל הוא שאם את תשלחי לילה טוב זה יהיה מחווה יפה מצידך ואם הבחור ישלח - זה יהיה מובן מאליו, כי זאת אנושיות בסיסית.
 

וזאת התחושה הכללית שלי בכל היחס לבנים מול היחס לבנות (אגב לא רק בדייטים. אבל בדייטים זה הכי מועצם).

שיש כיווניות בקשר.

גם אם היה לי דייט ראשון מזעזע וברור לי שאין שום סיכוי לקשר הזה, אני לא אצור קשר, אלא אחכה לו.

אבל כאן הנקודה שדיברתי עליה: מה זה קשר שיוצרים?

האם הודעת לילה טוב היא חובה אנושית בסיסית (מצידך) ומחווה יפה (מצידי)?

אתה אומר שאתה רואה את זה בקבוצות וידויים ורשתות חברתיות. אין לי מושג מה הלך הרוח הכללי. אני כן חושבת שהמגזר שלנו מפולח סוציולוגית לתתי מגזרים, שיש להם ציפיות שונות. ברור שיש כאן מימד של אנונומיות ולא עשיתי סקר עומק, אבל הדברים שמיוצגים שם פחות מאפיינים את הסביבה שלי. (וזה מעניין, כי יש דברים שמאפיינים פילוחים מסוימים - נגיד אנשים מרקע מסוים שיצאתי איתם, חתכו אותי יום אחרי הפגישה הראשונה בהודעה, ובסביבות חברתיות אחרות זה נחשב למעשה מאוד מזלזל ולא ראוי).

באופן כללי בחוקי הדייטים הלא כתובים יש הרבה ציפיות -וכמו כל דבר בחיים, זה שלי יש ציפיות מסוימות לא אומר שלמי שעומד מולי יש אותן ציפיות. מה שאני מגדירה כאנושיות בסיסית ומה שאתה מגדיר כאנושיות בסיסית יכול להיות שונה לחלוטין. כפי שכתבתי, מהניסיון שלי, הדוגמה הספציפית שלך לא נכנסת להגדרה הזאת.

לכן בכל קשר חשוב לדבר על זה. זה מה שמחזק את הקשר, מה שבונה אותו - כשאני אומרת מה חשוב לי ומה פחות, ולהפך. ומה שחשוב לי, לא בהכרח חשוב לבנות אחרות. כל אחת היא עולם בפני עצמו....

האם אפשר להגדיר ציפיות בסיסיות? לא חושבת, כי זה לא משהו שיוכל להתקבל על הציבור.

יש דברים שאני עדיין מצפה שיקרו, כמו ליצור קשר תוך 24 שעות מפגישה ראשונה.

באישזהו מקום אני אומרת לעצמי שאני מחפשת מישהו עם ראש דומה לשלי, עם צורת חשיבה והתנהגות דומה. ואם האנושיות הבסיסית שלי כוללת לשלוח הודעה, והאנושיות הבסיסית שלה אומרת שאתה מזלזל בה - אז טוב שזה נגמר כאן ועכשיו.

זה כסף שאני עבדתי עליו כמוה בדיוק..

קיצר, זה נראה לי קשור באמת לנורמות,

יש אנשים שנורמות אצלם זה קודש קודשים ויש כאלה שיותר גמישים..

כן, להרבה מאוד בחורות (רובן!) זה מאוד בסיסי שתשלם עליהן בדייט.

ואם אתה לא עושה את זה - הרושם הוא שאתה לא יודע איך להתנהל בדייט/ קמצן.

עכשיו תמיד יהיו כאלה שיגידו מה פתאום ושזו לא הנורמה. במיוחד בפורום.

ומשתי סיבות מרכזיות: או שהם חריגים באמת, ויש הרבה בפורום כנראה, או שלא נעים להם ששמים להם מראה בפנים.

ולכן בפועל אני בעד שהגבר יציע לשלם.

אבל עזוב מאיזה מקום אני עונה על זה. מסברה פשוטה לא כל הדייט עונד על נורמה כזו או אחרת ואם בחור/ה יוצא/ת מפרופורציות בגלל עניין שולי אז זאת בעיה אישית שלו ביחז לסדר בעדיפויות שלו. 

יש אוךי להרבה אנשים בעיב כזאת? יכול להיות.

דווקא בדרך כלל בגילאים יחסית צעירים בנות כבר מרוויחות כסף והבנים לא.

אין לי בעיה מיוחדת שהנורמה ככה, אך חשוב מאוד שלא יקחו את זה כמובן מאליו. 

אני רגיל לי לזה ואין לי בעיה מיוחדת עם כך.

היית לי בקשה אחת - שלא יקחו את זה כמובן מאליו.

עם כפיות טובה יש לי בעיה מיוחדת

ומצד שני גם לא מצפה לאסירות תודה. פשוט להכרה בהשקעה.

בדיוק כמו שאני משתדל להכיר בזמן שהיא השקיעה להתכונן לפגישה בזמן שאני מתקלח 5 דקות, זורק חולצה נקיה ויוצא.

וגם מסלמות כל מיני משמעויות.

השאלה עד כמה תופסים אותם ברצינות.

אני אישית חושב שצריך להתייחס לכך שהם נפוצות, אך לא הייתי עושה את זה כחזות או הכל או כמהותי יותר מדי.

לבוא מסודר נקי ויפה לדייט זה בגלל שבאת נורמה אלא בגלל שככה יש יותר סיכוי לאפשר חיבור

לא אוהב שנורמה הופכת ל'דרישה'... דרישות זה עניין שיכול לאפיין מערכות יחסים אחרות.

היא שהן משקיעות פי 5 יותר זמן ממך בלהגיע לפגישה. צריך להכיר בזה. אתה יכול לחשב את זה כשעת עבודה

אבל לא בגלל זה אני ישלם עליה

אני ישלם עליה כי בא לי לפרגן לה

יכול להיות שהיא התארגנה דקה ויהיה באלי לפרגן

כל אחד משקיע את זמנו, כוחותיו וכספו בדרכו הוא.

מי מתארגנת דקה? סינדרלה?

אחד ישלם, אחד יביא פקל קפה, אחד יביא את עצמו יותר.. אין בזה קו חוצץ וקשיח שתקף כלפי כולם.

היא לא חייבת להיות קשיחה כמו שכתבת אבל יש לה סיבה.

בסוף חלק מעולם הפגישות הוא להכין אותך לחיי נישואים. מעין "מעבדה קטנה".

עצם העובדה שאתה חושב במונחים של "אני משלם" (=אני אחראי לפרנס) מכינה אותך להמשך הרבה יותר מכמה שקלים שהוצאת.

שמעתי לדוגמא שהרב מזוז הוריד את המנהג בכתובה להשבע בתקיעת כף בגלל שהגבר שהופך לאברך אשתו מפרנסת אותו. ובכלל, הציבור החרדי שהוא אולטרה שמרני הפך את היוצרות בעניין הזה, אז אני לא יותר צדיק מהאפיפיור...

כיום שנשים רוכשות השכלה ועובדות ומקבלות לא פחות מגברים - אין סיבה שבעולם שעול הפרנסה ימשיך להיות על הגבר בצורה בלעדית כמו שהיה עד אז.

אני לא מוחק בכך את הדגם של של 'מקבל ו'נותן' - אפ]שר להעתיק אותו לעניינים אחרים, יותר משמעותייים.

לגבי אברכים - המצב המתוקן הוא שהאשה עובדת ומוסרת את הכסף לבעלה כדי שיפרנס אותה.

זה דורש המון עבודת מידות (כמו הרבה דברים בלהיות אברכית) אבל משאיר את היחס הזוגי מאוזן.

פגשתי זוגות אברכים שלא היו ככה וזה גרם להמון בעיות.

ופרנסה זה משמעותי. מאוד. זה לא רק כורח.

יש דעות שכתובה זה מדרבנן ש"לא יהיה קל בעיניו לגרשה" ואז זה ממש לא קשור לעול הפרנסה על הגבר.

וגם לפי הדעות שכתובה היא מן התורה - לא פוסקים הלכה לפי טעמי מצוות ובטח שטעמי מצוות זה לא מדע מדוייק. מאוד רחוק לומר על טעם מסויים שהוא מחייב אם התורה לא אמרה אותו בפירוש.

מה משמעותי בפרנסה מעבר לכורח? ולמה המשמעות הזאת ייחודית דווקא לגבר?

תיקנו לך כתובה. ממליץ לך לקרוא מה כתוב בה לפני שאתה חותם.

לגבי פרנסה - עיין במהר"ל (ובעוד מקומות). העולם בנוי עליה ולא בדיעבד.

ייחודית לגבר - כי כאמור עול הפרנסה מוטל עליו (גם אם זה מגיע בצורה עקיפה כמו שכתבתי בתגובה הקודמת).

ואם המטרה הראשית של הכתובה זה שלא יהיה קל בעיניו לגרשה אז אין צורך להעמיס על זה משמעותיות נוספות.

נכון אני בעזרת ה' יחתום על כתובה, אבל אי אפשר להתעלם שמאז שכתבו את הנוסח המציאות השתנתה מהקצה אל הקצה.

אני לא דן עכשיו על מקורות אם יש לך סברה לומר, אז תאמר. מקורות אפשר לפרשן בקלות, אני דן במסגרת הסברה. אם יש לך מקור חד משמעי לדברי אתה מוזמן להביא אותו כדי שאני אבין במה מדובר ואוכל ללמוד.

אתה מתחייב לפרנס (ולזון ולהלביש וכו' וכו' ) בכתובה. מה יותר חד משמעי מזה?

אבל מעבר לזה - "זה התפקיד המהותי שלך מעצם טבעך כגבר" - מאן דכר שמיה?

פעם נשים לא יכלו להתפרנס בעצמם - היום כן

כל אחד קיבל את הקללה שלו

את מקבלת את "והוא ימשול בך"?

לא כולן חושבות כך. לכן שאלתי אותה.

חוץ מזה "הוא ימשול בך" זה לעניין ספציפי

וכמו שכתבה בת שמיא.

בכל מקרה - במציאות שלנו הקללה הזו היא הלכתחילה שמחבר את העולם כולו.

אני גם ימשול בו קצת, פה ושם, בקטנה כזה

לגבי המשילות - ממליץ לך לגרום לו לחשוב שהוא עושה מרצונו ולא שאת "מושלת" בו. מתכון לחיים מאושרים. תשתמשי בבינה היתרה שלך.

"אישה טובה עושה רצון בעלה". אבל לא כדאי להתפלפל עליו, זה יקח כמה שעות.

הגבתי ספציפית על "ולא בקטע שגברים נועדו רק לקיים את רצון נשותיהם" שזה מוצג ההיפך מהמשפט. לאו דווקא על שאר תגובתך.

"בעצב תלדי בנים" אז הנוצרים לא לוקחים אפידורל... לא הייתי נותן משמעות כזאת לכתוב בפרשת גן עדן.

דברים שלא כתבתי. למרות שמבקרה הזה אני מסכים עם זה חלקית.

אני כבר באמת לא יודע איך להבהיר יותר. אנסה פעם אחרונה:

אסור לאיש לשהות עם אשתו באותו בית בלי כתובה.

עצם ומהות הכתובה היא הגדרת האחריות של האיש על האישה שבבסיסה הפרנסה וכל מה שנגזר ממנה.

חיוב ממוני גמור שגובים ממנו מקרקעות. אני לא מכיר דרך יותר חד משמעית להגדיר את זה, בטח יותר מאשר רעיונות מעורפלים בפורום.

וכן, יש מציאות של "איני ניזונית ואיני עושה" אבל ברור שזה החורג מהנורמה.

וחיברו את הנוסח -

נשים לא יכולו לפרנס את עצמן!!!!

אם הבעל היה מגרש אותן בלי כתובה הם היו בסכנה של חרפת רעב. 

היום זאת לא המציאות.

זה לא שלא הבנתי את דבריך, פשוט לא הסכמתי איתם.

אתה מנסה לשנות.

יש עוד משהו שהקראת לי וניסיתי לשנות אותו?

אם דיון מנוהל בצורה כזאת שאתה צודק ואתה צריך להסביר לי למה אני טועה ואין לך עניין להעמיד את המחשבה שלך בספק לרגע, אני לא רואה בו עניין גדול.

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

דיברתי נטו על כתובה ולא יחסי גברים ונשים בכללותם.

התייחסתי למשפט הזה בצורה של מעבר לצרכי הקיום הבסיסיים.. לאיך זה מפרה אותנו כזוג

יש יחס של נותן ומקבל בין גבר לאישה וזה מדהים וטוב ויפה.

האם זה חייב לבוא לידי ביטוי בצורה של לשלם עליה? לא. 

זה יכול לבוא לידי ביטוי בעוד דרכים. מסכימה איתי?

לא מזמן חבר סיפר לי שכששאל גרושה בפגישה על מה הסתיימו הנישואים הקודמים

היא ענתה לו שמכיוון שהיא פירנסה ובעלה היה אברך, כל מתנה שהוא נתן לה היא הרגישה מגוחך שהוא נותן לה מהכסף שלה.. עד שירד לה לגמרי ההרגשה של חיים עם גבר שדואג לה

מה שאני בא להגיד, שלא הכל קשור לאילוצי התקופה

יש דברים שהם חוקי טבע.. קח את זה בחשבון

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

שנית - למה זה משעשע אותך? את חושבת שלבעלך אכפת מהכסף? אכפת לו מתשומת הלב ומהרצון להיטיב.

אם מישהו מציע אז מסתבר שהוא כנה איתך. אם לא - בעיה שלו.

העניין שלי היה - להכיר טובה על כך. זה דווקא מעולה שיש הסכמה בצד שרוצה לתת וצד שרוצה לקבל.

דיברתי על אחוזים?

הגבתי להודעה שבה היה נראה לי שהגבר ככבול לנורמות והיה חשוב לי לדייק את זה.

זה שם אותך במקום פגיע ומסבך עם כל העניין של אסירות תודה 

נ.ב. פרשנות שלי, לא של הפי

וכדאי מאוד שהבחור יכבד את רצונה

אבל זה לא קשור למקרה ספציפי קטן כזה או אחר שלשלם על מילקשייק או לא.

אז יש מה לדייק.

לפעמים הנתינה היא הרבה יותר משמעותית באפיקים אחרים שלשלם או או לשלם זה הופך להיות מאוד זניח ביחס לשאר הדינמיקה בקשר.

עייני ערך תגובתיי הקודמות פה..

אני רק אומרת שלי זה קשה. וזה היה בשבילי עבודה להפנים את זה ולהכניס את זה לליבי. ואני די בטוחה שיש עוד נשים שקשה להן להיות במקום של המקבל (במיוחד שזה לא בעלך אלא דייט ראשונשני עם בחור שכל קשר בינכם מקרי בהחלט)

שמעתי את זה מהרבה בנות. זה ישמע לך אולי קצת מצחיק אבל לי לקח לא מעט זמן לאפשר לצד השני לשלם כשזה מגיע ממקום של צורך.

וברצינות, התעקשות לשלם חצי חצי וכולי מגיעה ממקום של צורך (אלא אם כן היא סתם בחורה קרציה)

שבפגישות ראשונות היא נותנת את הטיפ ובמתקדמות גם הכל (אם היא מרגישה שרוצה לתת).

כולנו עוברים תהליכים, כל אחד מהכיוון שלו  

פשוט מדהים עם כמה אנשים אני מסכימה פה בשרשור

בעצם למה יש בעיה שאת טורחת פחות מהשני? 

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

(חכו חכו, אני חותרת לאנשהו עם כל השאלות האלו...)

עם כל החתירות...

אני פשוט ציפיתי לתשובה אחרת ככה שהייתי יכולה להנחית את המסקנה המחוכמת שלי

שלא נעים לה לטרוח פחות מהשני כי אז מאזן האימה נוטה לצד שלה ואין לה דרך לאזן את זה

זה לא עושה טוב לשום צד. פשוט שכל אחד יטיב לשני ככל יכולתו על פי כוחותיו ויהיה טוב

נכון. אנחנו מפונקות להחריד, אנוכיות שרוצות רק להיטיב עם עצמינו, ואגואיסטיות שרואות בבחור כלי לשרת אותנו. מרוצה?

מבחינתי זה יותר שווה מכל נתינה שהצד השני יכל לתת. באמת. 

זה מאוד משמח לראות שהנתינה מתקבלת ולא הולכת לאיבוד.

זה לא סותר את המקום של לאפשר לשני לתת. אני חושב שזה גם חלק מהלימוד של "לא לשמור חשבונות" מי נתן למי ומתי.

פשוט לתת מכל הלב.

לפעמים אתה כבר מתפקע מרצון לתת וזה כבר ממש "נשפך" ממך. כשהצד השני מקבל את זה בשמחה זה פשוט... אין מילים.

בחלק הראשון. באמת שלדעתי העבודה הקשה היא ללמוד לקבל יותר מאשר לתת.

החלק השני - אנחנו באמת מתכוונים לזה (רובנו לפחות).

דהיינו - לנסות לעשות כפי שכולם עושים, אך לא התרגש מזה יותר מדי. לא לתת לזה להוציא אותנו מהכלים.

אני טועה?

יש מישהו שמחליט בשביל כולנו אם להתרגש מעניין מסויים או לא?

אם הקב"ה רוצה שנחליט רק על עצמנו כנראה שזה מספיק

אין לנו יכולת לשלוט על הסביבה וטוב שכך. הסביבה מצידה היא לא תמיד אופטימלית ואידיאלית.

בע"ה אני אפסיק לשאול את השאלה הזאת.

נראה אם הניסוי יצליח והבחורות יחשבו כמוך שזה לא חובה..

אם לא מסתכלים על זה כחובה,

אז זה לא אמור להשפיע על תוצאות הדייטים שלי (כלומר האם תהיינה פגישות המשך).

אני אבדוק ואחזור לכאן עם התוצאות.

אוקיי. אז לפי זה לא אמורים לבוא אליי בטענות אם אני לא עושה את זה.

לכן אמרתי שאנסה לבדוק.

"אני מיד שואלת את הבחור אם הוא הגיע הביתה. גם אם אני לא ממשיכה, הוא עדיין בן אדם"

גם אם מישהו לא מתאים לך לא אומר שהוא לא בן אדם.

לומר משפט ייחודי לכל מי שאת נפגשת איתו וככה לזהות אותם מהסיפורים.

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

לוגיסטיות רבות לקראת החתונה ובעיקר בארגון הבית בו נגור אחרי החתונה - צריך להכשיר דירה למגורים, עם כל התכולות שיש בבית, יש הרבה הוצאות וכאב ראש בדרך בכל האחריות הנלוות לדברים האלו)

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

ולא התרגשתי בלידות של אף אחד מחמשת ילדיי.

לא יודע, כנראה שאפשר בלי.

אבל השאלה מה האדם רוצה

והפותח רוצה שתהיה לו את ההתרגשות 

טבעיות ממש יפות, בניגוד לחומות שיער.

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

גם שלך, בדרכים שונות אמנם.

כבר עבר, אבל תודה על הרגישות, חתול זמני נאמן.

וכחתול זמני, זה היה מקסים. אבל גם קצת עצוב, בשביל הדגים. אבל גם טעים.

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

אולי גם זה  יסורים...

בע"ה שלא נבוא לידי נסיון..

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

לגבר יפה להיות גבוהה

לעומת זאת אם היית אישה 1.9 סביר להניח שלא רק לא היית מקבל מחמאות היית מרגיש חוסר ביטחון על הגובה הזה

בוא נגיד שאני לא מאחלת לבנות שלך להיות 1.9

ההגובה הממוצע לאישה הוא 1.6

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה