א. בשעת לילה מאוחרת אני אשאל כל אדם אם הגיע בשלום 

ובטח כדאי לשאול נשים.. 

(אם חפציבה ויהוזבד שניהם גרים וברחובות ונפגשים שם זה בהחלט יותר מגוחך לשאול) 

ב. פעם גם הסתדרו ללא סלולרי 

נהיינו דור מפונק 

חובה לא

נחמד כן

אתה רואה את זה קורה גם בשלב מתקדם יותר?

אנחנו לא תמיד קולטים את מה שאתן משדרות (בלשון המעטה). גם אם אתן בטוחות שאי אפשר להבין אחרת.

נפגעתן והצד השני לא מגיב - תדברו. יכול לחסוך המון אי הבנות וצער.

על 100% פסיביות, כל אחת ומה שמתאים לה אבל באופן כללי מצפות שאני אוביל את הקשר.

אם זה מתחבר עם תכונה של קבלה אצלה הבחורה זה בכלל הולך מצויין.

לא כל כך הבנתי את "חשש שיתפרש כיוזמה". ואם יתפרש כך מה הבעיה?

אני יכול לומר לך שאני אשמח מאוד לקבל ככה סתם הודעה באמצע יום עבודה "מה שלומך?" וכדו'. זה מאוד מוסיף לדעת שמישהי חושבת עליך ומתעניינת מיוזמתה.

את "החיזור או התחנפות" הייתי מחליף ב"מציאת חן". 

אני כותב את הדברים האלו דווקא בגלל שאני מאוד מוביל ויוזם בקשרים ובאופיי בכלל. לא רואה שום בעיה עם הנ"ל, להיפך.

למשהו שמתפרש כיוזמה לא חיובית? באמת מתעניין לדעת.

כי כאן זה באמת מדבר ישירות על ההובלה הבסיסית של הקשר. זה גם סימן לבאות.

דיברנו כאן (או כך הבנתי) על יזימה בתוך הקשר.

זה יפה וחשוב כי זה מראה

על מעין גילוי אכפתיות/חיבה שזה משהו שכל אחד רוצה להרגיש

בכל מקרה, לדעתי העניין שגברים יותר מפנקים את הבחורות וכולי זה רק סימפטום לתנועות הנפש השונות בין גברים לנשים. 

גבר במהותו רוצה לתת ולהשפיע, והאישה נוטה להיות במקום המקבל

(כמובן שבכל קשר זוגי טוב לכל צד יש את המקום שהוא נתמך והמקום שלו כתומך, בלי קשר למינו)

העלת לי כמה תובנות מעניינות.

מצטער שהגבתי לך. זה לא יקרה שוב.

אני נפגש עם בת אדם והיא נפגשת עם בן אדם. אני מקווה לפחות.

זו המהות של פורום פתוח.

ערכת בינתיים - לא הבנתי מה קשור הX. הבת לא מספיק?

אנחנו נפגשים עם אדם, והעובדה שהוא משתייך למגדר מסוים נותנת לנו אינדקציה לגבי תכונות אופי כלליות שסביר להניח שיש לו, כמו שנאמר פה בשרשור אחר, ההכרה בהבדלים בין המינים עוזרת לבנות זוגיות עמוקה וטובה יותר, כמובן שצריך לבחון כל אדם לגופו ולאופיו ולאפשר לו לדבר ולהסביר לצד השני שכפרט, התכונה הכללית הזאת שמדביקם על המגדר שלו פחות דומיננטית. 

חוקי הדייטים פונים לגבר/אישה הממוצעים, לכן הם מתאימים עוזרים וטובים לרוב האוכלוסיה, כן יכול להיות שזה מעצבן ולא הוגן למי שהוא לא הסטריאוטיפ.

אז אני מניחה שהתת שרשור שלנו נגמר פה.

היה שלום תת שרשור.

פשוט כן.

התעניינות במדוייטת זה א' ב'

כי באמת רציתי לדעת שהיא בסדר. אתה מסיים פגישה מאוחר והבחורה חוזרת באמצע הלילה בתחבורה ציבורית. סה"כ נראה לי סיום נכון לפגישה.

אחרי שפעם אחת קיבלתי תגובה כזו (רק בארסיות) הפסקתי.

באמת מנסה להבין. נפגשת עם מישהי, דיברתם X זמן, נוצר קשר מינימלי. מה קורה בסיום הפגישה?

היא לא קיימת עד שתתקשר אליה? 

אשמח (באמת) לדעת שהיא הגיעה הביתה בשלום גם אם למחרת אתקשר לומר שלא מתאים.

אני לא מבין את המשוואה של לא מתאים=לא קיים. זה אגב קורה בעוד תחומים בקשרים.

אני מביא את הצד שלי. אסור לי לדאוג לה באמת (גם אם היא לא אוהבת את זה)?

אגב, גם לפני הפגישה אני מברר שיש לה איך להגיע ומציע לאסוף אותה אם זה נוח לה (וכמובן סביר). אין גם מה להשוות הגעה ב8 בערב לחזרה ב11-12.

היא יצאה מגדר של זרה גמורה למישהי שהשקיעה בי מזמנה וכוחותיה כדי להכיר. זה לא מספיק?

מבחינתי לפחות הפגישה מתחילה מהרגע שיצאה מהבית (ולכן מציע להסיע) עד שהיא חוזרת בשלום הביתה.

בצורה שאת מתארת זה נראה פחות מתאים. אולי לזה חושבת בלב התכוונה.

הודעות כמו "היה נחמד להפגש איתך, מקווה שהנסיעה היתה טובה" נעימות מאוד בעיני. בטח אחרי 2-3 פגישות.

שעם הזמן למדתי שאנשים לא רגילים אליה והפסקתי להשתמש בה

אבל בעיני זה מאד מקרב. זה אומר "הייתי רוצה ללוות אותך הביתה (כמחווה) אז אנחנו לא נפרדים פה"

לא קורה הרבה שאני שואל מישהי אם היא הגיעה בשלום הבייתה אחרי דייט, אלא רק אם היה ממש מאוחר ובאמת היה סיבה לדאגה. 

נראה לי שבנים פחות רגילים לשאול מישהו אם הוא חזר בשלום הבייתה. כי גם אם נפרדת מחבר בשתיים בלילה, אין סיבה לחשוש שיקרה לו משהו, ואף אחד לא שואל את השני אם הוא חזר בשלום. כי אצלנו אין הבדל בין שתים עשרה בצהרים לשתיים בלילה, העולם בחוץ אותו דבר בעינינו. העובדה שיש חושך בחוץ לא גורמת לנו לחשוש שמפלצת תופיע או שאיזה שד או רוח רפאים יזיקו אותך. 

לעומת זאת אצל בנות יש יותר סיבה לדאגה, לכן אולי זה משהו יותר נפוץ אצלן לשאול האם חזרת בשלום. ואולי לכן זה נראה בעיניהן משהו רגיל יותר. 

מקווה שאני לא חוזרת על דברים שנאמרו.

א. אתה יוצא מנקודת הנחה שיש ציפיה\דרישה לשליחת הודעה, ושזה משהו בסיסי.

אני יכולה להעיד רק על הניסיון שלי, וזה לא ככה:

הסתכלתי על ההודעות מהפגישות הראשונות האחרונות שלי, והרוב המוחץ לא שלח לי הודעה כזו. למעשה, רק אחד שאל. (ועוד אחד עדכן אותי שהוא הגיע בשלום, בלי ששאלתי ובלי שהוא שאל אותי).

ועכשיו אסתייג קצת: לא עשיתי פילוח רציני, אבל קח בחשבון שמדובר בבערך 20 איש - כאשר בחלק מדובר במצב שבו זה קצת פחות רלוונטי לשלוח - כמו פגישה וירטואלית (זום..), כשהוא אוסף ומחזיר אותי (או להפך), הדייט במרחק הליכה וכו'. 

(במקרה הנ"ל הוא הגיע ברגל, אני בתחב"צ. נפשנו בצהריים, ובסוף הוא ליווה אותי לתחנה וחיכה איתי לאוטובוס (ואפשר לדבר על זה גם - אבל זה דיון נפרד...). במקרה השני אני הייתי ברכב והוא בתחב"צ.).

מבחינה פרקטית: יש הבדל בעיניי איפה נפגשים, באיזה שעה ביום, ומהי צורת התחבורה. כן, יש מקומות שיותר מסוכן להסתובב בהם, במיוחד אם את בחורה, ולבד, ובלילה.

ב. מה יכול לקרות היום שלא יכל לקרות ביום אחר?

סטטיסטית, כנראה שכלום.

אבל זה גם מחזיר אותי לשורות הקודמות: אם פגשת אותי על ציר הנסיעה הרגיל שלי, זה שונה בעיניי אם הייתי צריכה להחליף 3 אוטובוסים בערים שאני לא מכירה.

בנוסף, ביום אחר לא נפגשנו. הלכתי לבקר חברה שלי בביתה, ויצאתי משם בתחב"צ, והיא ביקשה שאעדכן אותה כשאני מגיעה הביתה. אני לא מעדכנת אותה כל יום - אלא בעקבות הביקור היא בטח הרגישה אחריות, כאילו שהאירוח לא הושלם עד שלא שבתי למסלול חיים הרגיל שלי.

אז גם כאן - דייט הוא מעין שובר שיגרה, אז זה נועד לוודא שחזרת למסלול שלך.

ג. וזה כבר לנקודה העקרונית - האם לשלוח הודעת לילה טוב כל לילה?

צריך לזכור שאנחנו מדברים על פרט שהוא חלק ממכלול.

אני מהאלה שלא מאמינים בהתאהבות במבט ראשון. אני לא מאמינה שאחרי פגישה אחת הכל סבבה ואפשר כבר לסגור עניינים. אתה לא ה-BFF שלי.

אם תשלח לי הודעה של אם הגעתי הביתה, ובבוקר למחרת (עוד לפני שדיברנו איך היה הדייט!) שיהיה לי יום נהדר, ובצהריים תתאם איתי שיחה, ובלילה שוב לילה טוב - אולי ארגיש שאתה אובססיבי ומנסה לקדם את העניינים מהר מידי.

מצד שני, אם נפגשנו נניח הערב (חמישי), אז כנראה שביום שישי לא ניפגש, מוצש וראשון לא רלוונטיים השבוע, אז רק יום שני - אני מצפה שתיצור איזשהו קשר בין הימים שישי-שני.

שורה תחתונה - צריך להיות איזון בעיני בין בנייה של קשר לבין אובססיביות.

האם הודעה של האם הגעת בשלום מראה בעיני על אובססיביות?

תלוי בהקשר -

1) איפה נפגשים, איך מגיעים וכו'. 2) מה יש עוד בתקשורת מסביב לכך.

אם באמת אכפת לך, וחשוב לך - גם אם אתה מקבל הודעה ארסית בחזרה, הייתי מנסה להסביר. לדבר על זה, שבאמת אכפת לי. זה לא אמור לפגוע בבטחון העצמי שלך, ביכולות שלך וכו'.

לגבי א' - כותב על פי מה שאני רואה שכותבים בקבוצות וידויים או בתגובות ברשתות החברתיות למשל. אי אפשר להגיד שמה שיש בפנים לא יוצא שם החוצה. הרבה בנות המגזר חושבות שזה בסיסי ופשוט.

ב' - המשפט האחרון בפסקה ב' נשמע לי מיסטי. או סתם שרירותי.

ג'. אני מלין על כך שההודעות האלה שאת מצפה שלא יהיו באובססיביות (כמובן) הן רק מהבחור אלייך. אף אחד לא מצפה שאת תשלחי לילה טוב.

ההבדל הוא שאם את תשלחי לילה טוב זה יהיה מחווה יפה מצידך ואם הבחור ישלח - זה יהיה מובן מאליו, כי זאת אנושיות בסיסית.
 

וזאת התחושה הכללית שלי בכל היחס לבנים מול היחס לבנות (אגב לא רק בדייטים. אבל בדייטים זה הכי מועצם).

שיש כיווניות בקשר.

גם אם היה לי דייט ראשון מזעזע וברור לי שאין שום סיכוי לקשר הזה, אני לא אצור קשר, אלא אחכה לו.

אבל כאן הנקודה שדיברתי עליה: מה זה קשר שיוצרים?

האם הודעת לילה טוב היא חובה אנושית בסיסית (מצידך) ומחווה יפה (מצידי)?

אתה אומר שאתה רואה את זה בקבוצות וידויים ורשתות חברתיות. אין לי מושג מה הלך הרוח הכללי. אני כן חושבת שהמגזר שלנו מפולח סוציולוגית לתתי מגזרים, שיש להם ציפיות שונות. ברור שיש כאן מימד של אנונומיות ולא עשיתי סקר עומק, אבל הדברים שמיוצגים שם פחות מאפיינים את הסביבה שלי. (וזה מעניין, כי יש דברים שמאפיינים פילוחים מסוימים - נגיד אנשים מרקע מסוים שיצאתי איתם, חתכו אותי יום אחרי הפגישה הראשונה בהודעה, ובסביבות חברתיות אחרות זה נחשב למעשה מאוד מזלזל ולא ראוי).

באופן כללי בחוקי הדייטים הלא כתובים יש הרבה ציפיות -וכמו כל דבר בחיים, זה שלי יש ציפיות מסוימות לא אומר שלמי שעומד מולי יש אותן ציפיות. מה שאני מגדירה כאנושיות בסיסית ומה שאתה מגדיר כאנושיות בסיסית יכול להיות שונה לחלוטין. כפי שכתבתי, מהניסיון שלי, הדוגמה הספציפית שלך לא נכנסת להגדרה הזאת.

לכן בכל קשר חשוב לדבר על זה. זה מה שמחזק את הקשר, מה שבונה אותו - כשאני אומרת מה חשוב לי ומה פחות, ולהפך. ומה שחשוב לי, לא בהכרח חשוב לבנות אחרות. כל אחת היא עולם בפני עצמו....

האם אפשר להגדיר ציפיות בסיסיות? לא חושבת, כי זה לא משהו שיוכל להתקבל על הציבור.

יש דברים שאני עדיין מצפה שיקרו, כמו ליצור קשר תוך 24 שעות מפגישה ראשונה.

באישזהו מקום אני אומרת לעצמי שאני מחפשת מישהו עם ראש דומה לשלי, עם צורת חשיבה והתנהגות דומה. ואם האנושיות הבסיסית שלי כוללת לשלוח הודעה, והאנושיות הבסיסית שלה אומרת שאתה מזלזל בה - אז טוב שזה נגמר כאן ועכשיו.

זה כסף שאני עבדתי עליו כמוה בדיוק..

קיצר, זה נראה לי קשור באמת לנורמות,

יש אנשים שנורמות אצלם זה קודש קודשים ויש כאלה שיותר גמישים..

כן, להרבה מאוד בחורות (רובן!) זה מאוד בסיסי שתשלם עליהן בדייט.

ואם אתה לא עושה את זה - הרושם הוא שאתה לא יודע איך להתנהל בדייט/ קמצן.

עכשיו תמיד יהיו כאלה שיגידו מה פתאום ושזו לא הנורמה. במיוחד בפורום.

ומשתי סיבות מרכזיות: או שהם חריגים באמת, ויש הרבה בפורום כנראה, או שלא נעים להם ששמים להם מראה בפנים.

ולכן בפועל אני בעד שהגבר יציע לשלם.

אבל עזוב מאיזה מקום אני עונה על זה. מסברה פשוטה לא כל הדייט עונד על נורמה כזו או אחרת ואם בחור/ה יוצא/ת מפרופורציות בגלל עניין שולי אז זאת בעיה אישית שלו ביחז לסדר בעדיפויות שלו. 

יש אוךי להרבה אנשים בעיב כזאת? יכול להיות.

דווקא בדרך כלל בגילאים יחסית צעירים בנות כבר מרוויחות כסף והבנים לא.

אין לי בעיה מיוחדת שהנורמה ככה, אך חשוב מאוד שלא יקחו את זה כמובן מאליו. 

אני רגיל לי לזה ואין לי בעיה מיוחדת עם כך.

היית לי בקשה אחת - שלא יקחו את זה כמובן מאליו.

עם כפיות טובה יש לי בעיה מיוחדת

ומצד שני גם לא מצפה לאסירות תודה. פשוט להכרה בהשקעה.

בדיוק כמו שאני משתדל להכיר בזמן שהיא השקיעה להתכונן לפגישה בזמן שאני מתקלח 5 דקות, זורק חולצה נקיה ויוצא.

וגם מסלמות כל מיני משמעויות.

השאלה עד כמה תופסים אותם ברצינות.

אני אישית חושב שצריך להתייחס לכך שהם נפוצות, אך לא הייתי עושה את זה כחזות או הכל או כמהותי יותר מדי.

לבוא מסודר נקי ויפה לדייט זה בגלל שבאת נורמה אלא בגלל שככה יש יותר סיכוי לאפשר חיבור

לא אוהב שנורמה הופכת ל'דרישה'... דרישות זה עניין שיכול לאפיין מערכות יחסים אחרות.

היא שהן משקיעות פי 5 יותר זמן ממך בלהגיע לפגישה. צריך להכיר בזה. אתה יכול לחשב את זה כשעת עבודה

אבל לא בגלל זה אני ישלם עליה

אני ישלם עליה כי בא לי לפרגן לה

יכול להיות שהיא התארגנה דקה ויהיה באלי לפרגן

כל אחד משקיע את זמנו, כוחותיו וכספו בדרכו הוא.

מי מתארגנת דקה? סינדרלה?

אחד ישלם, אחד יביא פקל קפה, אחד יביא את עצמו יותר.. אין בזה קו חוצץ וקשיח שתקף כלפי כולם.

היא לא חייבת להיות קשיחה כמו שכתבת אבל יש לה סיבה.

בסוף חלק מעולם הפגישות הוא להכין אותך לחיי נישואים. מעין "מעבדה קטנה".

עצם העובדה שאתה חושב במונחים של "אני משלם" (=אני אחראי לפרנס) מכינה אותך להמשך הרבה יותר מכמה שקלים שהוצאת.

שמעתי לדוגמא שהרב מזוז הוריד את המנהג בכתובה להשבע בתקיעת כף בגלל שהגבר שהופך לאברך אשתו מפרנסת אותו. ובכלל, הציבור החרדי שהוא אולטרה שמרני הפך את היוצרות בעניין הזה, אז אני לא יותר צדיק מהאפיפיור...

כיום שנשים רוכשות השכלה ועובדות ומקבלות לא פחות מגברים - אין סיבה שבעולם שעול הפרנסה ימשיך להיות על הגבר בצורה בלעדית כמו שהיה עד אז.

אני לא מוחק בכך את הדגם של של 'מקבל ו'נותן' - אפ]שר להעתיק אותו לעניינים אחרים, יותר משמעותייים.

לגבי אברכים - המצב המתוקן הוא שהאשה עובדת ומוסרת את הכסף לבעלה כדי שיפרנס אותה.

זה דורש המון עבודת מידות (כמו הרבה דברים בלהיות אברכית) אבל משאיר את היחס הזוגי מאוזן.

פגשתי זוגות אברכים שלא היו ככה וזה גרם להמון בעיות.

ופרנסה זה משמעותי. מאוד. זה לא רק כורח.

יש דעות שכתובה זה מדרבנן ש"לא יהיה קל בעיניו לגרשה" ואז זה ממש לא קשור לעול הפרנסה על הגבר.

וגם לפי הדעות שכתובה היא מן התורה - לא פוסקים הלכה לפי טעמי מצוות ובטח שטעמי מצוות זה לא מדע מדוייק. מאוד רחוק לומר על טעם מסויים שהוא מחייב אם התורה לא אמרה אותו בפירוש.

מה משמעותי בפרנסה מעבר לכורח? ולמה המשמעות הזאת ייחודית דווקא לגבר?

תיקנו לך כתובה. ממליץ לך לקרוא מה כתוב בה לפני שאתה חותם.

לגבי פרנסה - עיין במהר"ל (ובעוד מקומות). העולם בנוי עליה ולא בדיעבד.

ייחודית לגבר - כי כאמור עול הפרנסה מוטל עליו (גם אם זה מגיע בצורה עקיפה כמו שכתבתי בתגובה הקודמת).

ואם המטרה הראשית של הכתובה זה שלא יהיה קל בעיניו לגרשה אז אין צורך להעמיס על זה משמעותיות נוספות.

נכון אני בעזרת ה' יחתום על כתובה, אבל אי אפשר להתעלם שמאז שכתבו את הנוסח המציאות השתנתה מהקצה אל הקצה.

אני לא דן עכשיו על מקורות אם יש לך סברה לומר, אז תאמר. מקורות אפשר לפרשן בקלות, אני דן במסגרת הסברה. אם יש לך מקור חד משמעי לדברי אתה מוזמן להביא אותו כדי שאני אבין במה מדובר ואוכל ללמוד.

אתה מתחייב לפרנס (ולזון ולהלביש וכו' וכו' ) בכתובה. מה יותר חד משמעי מזה?

אבל מעבר לזה - "זה התפקיד המהותי שלך מעצם טבעך כגבר" - מאן דכר שמיה?

פעם נשים לא יכלו להתפרנס בעצמם - היום כן

כל אחד קיבל את הקללה שלו

את מקבלת את "והוא ימשול בך"?

לא כולן חושבות כך. לכן שאלתי אותה.

חוץ מזה "הוא ימשול בך" זה לעניין ספציפי

וכמו שכתבה בת שמיא.

בכל מקרה - במציאות שלנו הקללה הזו היא הלכתחילה שמחבר את העולם כולו.

אני גם ימשול בו קצת, פה ושם, בקטנה כזה

לגבי המשילות - ממליץ לך לגרום לו לחשוב שהוא עושה מרצונו ולא שאת "מושלת" בו. מתכון לחיים מאושרים. תשתמשי בבינה היתרה שלך.

"אישה טובה עושה רצון בעלה". אבל לא כדאי להתפלפל עליו, זה יקח כמה שעות.

הגבתי ספציפית על "ולא בקטע שגברים נועדו רק לקיים את רצון נשותיהם" שזה מוצג ההיפך מהמשפט. לאו דווקא על שאר תגובתך.

"בעצב תלדי בנים" אז הנוצרים לא לוקחים אפידורל... לא הייתי נותן משמעות כזאת לכתוב בפרשת גן עדן.

דברים שלא כתבתי. למרות שמבקרה הזה אני מסכים עם זה חלקית.

אני כבר באמת לא יודע איך להבהיר יותר. אנסה פעם אחרונה:

אסור לאיש לשהות עם אשתו באותו בית בלי כתובה.

עצם ומהות הכתובה היא הגדרת האחריות של האיש על האישה שבבסיסה הפרנסה וכל מה שנגזר ממנה.

חיוב ממוני גמור שגובים ממנו מקרקעות. אני לא מכיר דרך יותר חד משמעית להגדיר את זה, בטח יותר מאשר רעיונות מעורפלים בפורום.

וכן, יש מציאות של "איני ניזונית ואיני עושה" אבל ברור שזה החורג מהנורמה.

וחיברו את הנוסח -

נשים לא יכולו לפרנס את עצמן!!!!

אם הבעל היה מגרש אותן בלי כתובה הם היו בסכנה של חרפת רעב. 

היום זאת לא המציאות.

זה לא שלא הבנתי את דבריך, פשוט לא הסכמתי איתם.

אתה מנסה לשנות.

יש עוד משהו שהקראת לי וניסיתי לשנות אותו?

אם דיון מנוהל בצורה כזאת שאתה צודק ואתה צריך להסביר לי למה אני טועה ואין לך עניין להעמיד את המחשבה שלך בספק לרגע, אני לא רואה בו עניין גדול.

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

דיברתי נטו על כתובה ולא יחסי גברים ונשים בכללותם.

התייחסתי למשפט הזה בצורה של מעבר לצרכי הקיום הבסיסיים.. לאיך זה מפרה אותנו כזוג

יש יחס של נותן ומקבל בין גבר לאישה וזה מדהים וטוב ויפה.

האם זה חייב לבוא לידי ביטוי בצורה של לשלם עליה? לא. 

זה יכול לבוא לידי ביטוי בעוד דרכים. מסכימה איתי?

לא מזמן חבר סיפר לי שכששאל גרושה בפגישה על מה הסתיימו הנישואים הקודמים

היא ענתה לו שמכיוון שהיא פירנסה ובעלה היה אברך, כל מתנה שהוא נתן לה היא הרגישה מגוחך שהוא נותן לה מהכסף שלה.. עד שירד לה לגמרי ההרגשה של חיים עם גבר שדואג לה

מה שאני בא להגיד, שלא הכל קשור לאילוצי התקופה

יש דברים שהם חוקי טבע.. קח את זה בחשבון

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

שנית - למה זה משעשע אותך? את חושבת שלבעלך אכפת מהכסף? אכפת לו מתשומת הלב ומהרצון להיטיב.

אם מישהו מציע אז מסתבר שהוא כנה איתך. אם לא - בעיה שלו.

העניין שלי היה - להכיר טובה על כך. זה דווקא מעולה שיש הסכמה בצד שרוצה לתת וצד שרוצה לקבל.

דיברתי על אחוזים?

הגבתי להודעה שבה היה נראה לי שהגבר ככבול לנורמות והיה חשוב לי לדייק את זה.

זה שם אותך במקום פגיע ומסבך עם כל העניין של אסירות תודה 

נ.ב. פרשנות שלי, לא של הפי

וכדאי מאוד שהבחור יכבד את רצונה

אבל זה לא קשור למקרה ספציפי קטן כזה או אחר שלשלם על מילקשייק או לא.

אז יש מה לדייק.

לפעמים הנתינה היא הרבה יותר משמעותית באפיקים אחרים שלשלם או או לשלם זה הופך להיות מאוד זניח ביחס לשאר הדינמיקה בקשר.

עייני ערך תגובתיי הקודמות פה..

אני רק אומרת שלי זה קשה. וזה היה בשבילי עבודה להפנים את זה ולהכניס את זה לליבי. ואני די בטוחה שיש עוד נשים שקשה להן להיות במקום של המקבל (במיוחד שזה לא בעלך אלא דייט ראשונשני עם בחור שכל קשר בינכם מקרי בהחלט)

שמעתי את זה מהרבה בנות. זה ישמע לך אולי קצת מצחיק אבל לי לקח לא מעט זמן לאפשר לצד השני לשלם כשזה מגיע ממקום של צורך.

וברצינות, התעקשות לשלם חצי חצי וכולי מגיעה ממקום של צורך (אלא אם כן היא סתם בחורה קרציה)

שבפגישות ראשונות היא נותנת את הטיפ ובמתקדמות גם הכל (אם היא מרגישה שרוצה לתת).

כולנו עוברים תהליכים, כל אחד מהכיוון שלו  

פשוט מדהים עם כמה אנשים אני מסכימה פה בשרשור

בעצם למה יש בעיה שאת טורחת פחות מהשני? 

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

(חכו חכו, אני חותרת לאנשהו עם כל השאלות האלו...)

עם כל החתירות...

אני פשוט ציפיתי לתשובה אחרת ככה שהייתי יכולה להנחית את המסקנה המחוכמת שלי

שלא נעים לה לטרוח פחות מהשני כי אז מאזן האימה נוטה לצד שלה ואין לה דרך לאזן את זה

זה לא עושה טוב לשום צד. פשוט שכל אחד יטיב לשני ככל יכולתו על פי כוחותיו ויהיה טוב

נכון. אנחנו מפונקות להחריד, אנוכיות שרוצות רק להיטיב עם עצמינו, ואגואיסטיות שרואות בבחור כלי לשרת אותנו. מרוצה?

מבחינתי זה יותר שווה מכל נתינה שהצד השני יכל לתת. באמת. 

זה מאוד משמח לראות שהנתינה מתקבלת ולא הולכת לאיבוד.

זה לא סותר את המקום של לאפשר לשני לתת. אני חושב שזה גם חלק מהלימוד של "לא לשמור חשבונות" מי נתן למי ומתי.

פשוט לתת מכל הלב.

לפעמים אתה כבר מתפקע מרצון לתת וזה כבר ממש "נשפך" ממך. כשהצד השני מקבל את זה בשמחה זה פשוט... אין מילים.

בחלק הראשון. באמת שלדעתי העבודה הקשה היא ללמוד לקבל יותר מאשר לתת.

החלק השני - אנחנו באמת מתכוונים לזה (רובנו לפחות).

דהיינו - לנסות לעשות כפי שכולם עושים, אך לא התרגש מזה יותר מדי. לא לתת לזה להוציא אותנו מהכלים.

אני טועה?

יש מישהו שמחליט בשביל כולנו אם להתרגש מעניין מסויים או לא?

אם הקב"ה רוצה שנחליט רק על עצמנו כנראה שזה מספיק

אין לנו יכולת לשלוט על הסביבה וטוב שכך. הסביבה מצידה היא לא תמיד אופטימלית ואידיאלית.

בע"ה אני אפסיק לשאול את השאלה הזאת.

נראה אם הניסוי יצליח והבחורות יחשבו כמוך שזה לא חובה..

אם לא מסתכלים על זה כחובה,

אז זה לא אמור להשפיע על תוצאות הדייטים שלי (כלומר האם תהיינה פגישות המשך).

אני אבדוק ואחזור לכאן עם התוצאות.

אוקיי. אז לפי זה לא אמורים לבוא אליי בטענות אם אני לא עושה את זה.

לכן אמרתי שאנסה לבדוק.

"אני מיד שואלת את הבחור אם הוא הגיע הביתה. גם אם אני לא ממשיכה, הוא עדיין בן אדם"

גם אם מישהו לא מתאים לך לא אומר שהוא לא בן אדם.

לומר משפט ייחודי לכל מי שאת נפגשת איתו וככה לזהות אותם מהסיפורים.

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.