א. בשעת לילה מאוחרת אני אשאל כל אדם אם הגיע בשלום 

ובטח כדאי לשאול נשים.. 

(אם חפציבה ויהוזבד שניהם גרים וברחובות ונפגשים שם זה בהחלט יותר מגוחך לשאול) 

ב. פעם גם הסתדרו ללא סלולרי 

נהיינו דור מפונק 

חובה לא

נחמד כן

אתה רואה את זה קורה גם בשלב מתקדם יותר?

אנחנו לא תמיד קולטים את מה שאתן משדרות (בלשון המעטה). גם אם אתן בטוחות שאי אפשר להבין אחרת.

נפגעתן והצד השני לא מגיב - תדברו. יכול לחסוך המון אי הבנות וצער.

על 100% פסיביות, כל אחת ומה שמתאים לה אבל באופן כללי מצפות שאני אוביל את הקשר.

אם זה מתחבר עם תכונה של קבלה אצלה הבחורה זה בכלל הולך מצויין.

לא כל כך הבנתי את "חשש שיתפרש כיוזמה". ואם יתפרש כך מה הבעיה?

אני יכול לומר לך שאני אשמח מאוד לקבל ככה סתם הודעה באמצע יום עבודה "מה שלומך?" וכדו'. זה מאוד מוסיף לדעת שמישהי חושבת עליך ומתעניינת מיוזמתה.

את "החיזור או התחנפות" הייתי מחליף ב"מציאת חן". 

אני כותב את הדברים האלו דווקא בגלל שאני מאוד מוביל ויוזם בקשרים ובאופיי בכלל. לא רואה שום בעיה עם הנ"ל, להיפך.

למשהו שמתפרש כיוזמה לא חיובית? באמת מתעניין לדעת.

כי כאן זה באמת מדבר ישירות על ההובלה הבסיסית של הקשר. זה גם סימן לבאות.

דיברנו כאן (או כך הבנתי) על יזימה בתוך הקשר.

זה יפה וחשוב כי זה מראה

על מעין גילוי אכפתיות/חיבה שזה משהו שכל אחד רוצה להרגיש

בכל מקרה, לדעתי העניין שגברים יותר מפנקים את הבחורות וכולי זה רק סימפטום לתנועות הנפש השונות בין גברים לנשים. 

גבר במהותו רוצה לתת ולהשפיע, והאישה נוטה להיות במקום המקבל

(כמובן שבכל קשר זוגי טוב לכל צד יש את המקום שהוא נתמך והמקום שלו כתומך, בלי קשר למינו)

העלת לי כמה תובנות מעניינות.

מצטער שהגבתי לך. זה לא יקרה שוב.

אני נפגש עם בת אדם והיא נפגשת עם בן אדם. אני מקווה לפחות.

זו המהות של פורום פתוח.

ערכת בינתיים - לא הבנתי מה קשור הX. הבת לא מספיק?

אנחנו נפגשים עם אדם, והעובדה שהוא משתייך למגדר מסוים נותנת לנו אינדקציה לגבי תכונות אופי כלליות שסביר להניח שיש לו, כמו שנאמר פה בשרשור אחר, ההכרה בהבדלים בין המינים עוזרת לבנות זוגיות עמוקה וטובה יותר, כמובן שצריך לבחון כל אדם לגופו ולאופיו ולאפשר לו לדבר ולהסביר לצד השני שכפרט, התכונה הכללית הזאת שמדביקם על המגדר שלו פחות דומיננטית. 

חוקי הדייטים פונים לגבר/אישה הממוצעים, לכן הם מתאימים עוזרים וטובים לרוב האוכלוסיה, כן יכול להיות שזה מעצבן ולא הוגן למי שהוא לא הסטריאוטיפ.

אז אני מניחה שהתת שרשור שלנו נגמר פה.

היה שלום תת שרשור.

פשוט כן.

התעניינות במדוייטת זה א' ב'

כי באמת רציתי לדעת שהיא בסדר. אתה מסיים פגישה מאוחר והבחורה חוזרת באמצע הלילה בתחבורה ציבורית. סה"כ נראה לי סיום נכון לפגישה.

אחרי שפעם אחת קיבלתי תגובה כזו (רק בארסיות) הפסקתי.

באמת מנסה להבין. נפגשת עם מישהי, דיברתם X זמן, נוצר קשר מינימלי. מה קורה בסיום הפגישה?

היא לא קיימת עד שתתקשר אליה? 

אשמח (באמת) לדעת שהיא הגיעה הביתה בשלום גם אם למחרת אתקשר לומר שלא מתאים.

אני לא מבין את המשוואה של לא מתאים=לא קיים. זה אגב קורה בעוד תחומים בקשרים.

אני מביא את הצד שלי. אסור לי לדאוג לה באמת (גם אם היא לא אוהבת את זה)?

אגב, גם לפני הפגישה אני מברר שיש לה איך להגיע ומציע לאסוף אותה אם זה נוח לה (וכמובן סביר). אין גם מה להשוות הגעה ב8 בערב לחזרה ב11-12.

היא יצאה מגדר של זרה גמורה למישהי שהשקיעה בי מזמנה וכוחותיה כדי להכיר. זה לא מספיק?

מבחינתי לפחות הפגישה מתחילה מהרגע שיצאה מהבית (ולכן מציע להסיע) עד שהיא חוזרת בשלום הביתה.

בצורה שאת מתארת זה נראה פחות מתאים. אולי לזה חושבת בלב התכוונה.

הודעות כמו "היה נחמד להפגש איתך, מקווה שהנסיעה היתה טובה" נעימות מאוד בעיני. בטח אחרי 2-3 פגישות.

שעם הזמן למדתי שאנשים לא רגילים אליה והפסקתי להשתמש בה

אבל בעיני זה מאד מקרב. זה אומר "הייתי רוצה ללוות אותך הביתה (כמחווה) אז אנחנו לא נפרדים פה"

לא קורה הרבה שאני שואל מישהי אם היא הגיעה בשלום הבייתה אחרי דייט, אלא רק אם היה ממש מאוחר ובאמת היה סיבה לדאגה. 

נראה לי שבנים פחות רגילים לשאול מישהו אם הוא חזר בשלום הבייתה. כי גם אם נפרדת מחבר בשתיים בלילה, אין סיבה לחשוש שיקרה לו משהו, ואף אחד לא שואל את השני אם הוא חזר בשלום. כי אצלנו אין הבדל בין שתים עשרה בצהרים לשתיים בלילה, העולם בחוץ אותו דבר בעינינו. העובדה שיש חושך בחוץ לא גורמת לנו לחשוש שמפלצת תופיע או שאיזה שד או רוח רפאים יזיקו אותך. 

לעומת זאת אצל בנות יש יותר סיבה לדאגה, לכן אולי זה משהו יותר נפוץ אצלן לשאול האם חזרת בשלום. ואולי לכן זה נראה בעיניהן משהו רגיל יותר. 

מקווה שאני לא חוזרת על דברים שנאמרו.

א. אתה יוצא מנקודת הנחה שיש ציפיה\דרישה לשליחת הודעה, ושזה משהו בסיסי.

אני יכולה להעיד רק על הניסיון שלי, וזה לא ככה:

הסתכלתי על ההודעות מהפגישות הראשונות האחרונות שלי, והרוב המוחץ לא שלח לי הודעה כזו. למעשה, רק אחד שאל. (ועוד אחד עדכן אותי שהוא הגיע בשלום, בלי ששאלתי ובלי שהוא שאל אותי).

ועכשיו אסתייג קצת: לא עשיתי פילוח רציני, אבל קח בחשבון שמדובר בבערך 20 איש - כאשר בחלק מדובר במצב שבו זה קצת פחות רלוונטי לשלוח - כמו פגישה וירטואלית (זום..), כשהוא אוסף ומחזיר אותי (או להפך), הדייט במרחק הליכה וכו'. 

(במקרה הנ"ל הוא הגיע ברגל, אני בתחב"צ. נפשנו בצהריים, ובסוף הוא ליווה אותי לתחנה וחיכה איתי לאוטובוס (ואפשר לדבר על זה גם - אבל זה דיון נפרד...). במקרה השני אני הייתי ברכב והוא בתחב"צ.).

מבחינה פרקטית: יש הבדל בעיניי איפה נפגשים, באיזה שעה ביום, ומהי צורת התחבורה. כן, יש מקומות שיותר מסוכן להסתובב בהם, במיוחד אם את בחורה, ולבד, ובלילה.

ב. מה יכול לקרות היום שלא יכל לקרות ביום אחר?

סטטיסטית, כנראה שכלום.

אבל זה גם מחזיר אותי לשורות הקודמות: אם פגשת אותי על ציר הנסיעה הרגיל שלי, זה שונה בעיניי אם הייתי צריכה להחליף 3 אוטובוסים בערים שאני לא מכירה.

בנוסף, ביום אחר לא נפגשנו. הלכתי לבקר חברה שלי בביתה, ויצאתי משם בתחב"צ, והיא ביקשה שאעדכן אותה כשאני מגיעה הביתה. אני לא מעדכנת אותה כל יום - אלא בעקבות הביקור היא בטח הרגישה אחריות, כאילו שהאירוח לא הושלם עד שלא שבתי למסלול חיים הרגיל שלי.

אז גם כאן - דייט הוא מעין שובר שיגרה, אז זה נועד לוודא שחזרת למסלול שלך.

ג. וזה כבר לנקודה העקרונית - האם לשלוח הודעת לילה טוב כל לילה?

צריך לזכור שאנחנו מדברים על פרט שהוא חלק ממכלול.

אני מהאלה שלא מאמינים בהתאהבות במבט ראשון. אני לא מאמינה שאחרי פגישה אחת הכל סבבה ואפשר כבר לסגור עניינים. אתה לא ה-BFF שלי.

אם תשלח לי הודעה של אם הגעתי הביתה, ובבוקר למחרת (עוד לפני שדיברנו איך היה הדייט!) שיהיה לי יום נהדר, ובצהריים תתאם איתי שיחה, ובלילה שוב לילה טוב - אולי ארגיש שאתה אובססיבי ומנסה לקדם את העניינים מהר מידי.

מצד שני, אם נפגשנו נניח הערב (חמישי), אז כנראה שביום שישי לא ניפגש, מוצש וראשון לא רלוונטיים השבוע, אז רק יום שני - אני מצפה שתיצור איזשהו קשר בין הימים שישי-שני.

שורה תחתונה - צריך להיות איזון בעיני בין בנייה של קשר לבין אובססיביות.

האם הודעה של האם הגעת בשלום מראה בעיני על אובססיביות?

תלוי בהקשר -

1) איפה נפגשים, איך מגיעים וכו'. 2) מה יש עוד בתקשורת מסביב לכך.

אם באמת אכפת לך, וחשוב לך - גם אם אתה מקבל הודעה ארסית בחזרה, הייתי מנסה להסביר. לדבר על זה, שבאמת אכפת לי. זה לא אמור לפגוע בבטחון העצמי שלך, ביכולות שלך וכו'.

לגבי א' - כותב על פי מה שאני רואה שכותבים בקבוצות וידויים או בתגובות ברשתות החברתיות למשל. אי אפשר להגיד שמה שיש בפנים לא יוצא שם החוצה. הרבה בנות המגזר חושבות שזה בסיסי ופשוט.

ב' - המשפט האחרון בפסקה ב' נשמע לי מיסטי. או סתם שרירותי.

ג'. אני מלין על כך שההודעות האלה שאת מצפה שלא יהיו באובססיביות (כמובן) הן רק מהבחור אלייך. אף אחד לא מצפה שאת תשלחי לילה טוב.

ההבדל הוא שאם את תשלחי לילה טוב זה יהיה מחווה יפה מצידך ואם הבחור ישלח - זה יהיה מובן מאליו, כי זאת אנושיות בסיסית.
 

וזאת התחושה הכללית שלי בכל היחס לבנים מול היחס לבנות (אגב לא רק בדייטים. אבל בדייטים זה הכי מועצם).

שיש כיווניות בקשר.

גם אם היה לי דייט ראשון מזעזע וברור לי שאין שום סיכוי לקשר הזה, אני לא אצור קשר, אלא אחכה לו.

אבל כאן הנקודה שדיברתי עליה: מה זה קשר שיוצרים?

האם הודעת לילה טוב היא חובה אנושית בסיסית (מצידך) ומחווה יפה (מצידי)?

אתה אומר שאתה רואה את זה בקבוצות וידויים ורשתות חברתיות. אין לי מושג מה הלך הרוח הכללי. אני כן חושבת שהמגזר שלנו מפולח סוציולוגית לתתי מגזרים, שיש להם ציפיות שונות. ברור שיש כאן מימד של אנונומיות ולא עשיתי סקר עומק, אבל הדברים שמיוצגים שם פחות מאפיינים את הסביבה שלי. (וזה מעניין, כי יש דברים שמאפיינים פילוחים מסוימים - נגיד אנשים מרקע מסוים שיצאתי איתם, חתכו אותי יום אחרי הפגישה הראשונה בהודעה, ובסביבות חברתיות אחרות זה נחשב למעשה מאוד מזלזל ולא ראוי).

באופן כללי בחוקי הדייטים הלא כתובים יש הרבה ציפיות -וכמו כל דבר בחיים, זה שלי יש ציפיות מסוימות לא אומר שלמי שעומד מולי יש אותן ציפיות. מה שאני מגדירה כאנושיות בסיסית ומה שאתה מגדיר כאנושיות בסיסית יכול להיות שונה לחלוטין. כפי שכתבתי, מהניסיון שלי, הדוגמה הספציפית שלך לא נכנסת להגדרה הזאת.

לכן בכל קשר חשוב לדבר על זה. זה מה שמחזק את הקשר, מה שבונה אותו - כשאני אומרת מה חשוב לי ומה פחות, ולהפך. ומה שחשוב לי, לא בהכרח חשוב לבנות אחרות. כל אחת היא עולם בפני עצמו....

האם אפשר להגדיר ציפיות בסיסיות? לא חושבת, כי זה לא משהו שיוכל להתקבל על הציבור.

יש דברים שאני עדיין מצפה שיקרו, כמו ליצור קשר תוך 24 שעות מפגישה ראשונה.

באישזהו מקום אני אומרת לעצמי שאני מחפשת מישהו עם ראש דומה לשלי, עם צורת חשיבה והתנהגות דומה. ואם האנושיות הבסיסית שלי כוללת לשלוח הודעה, והאנושיות הבסיסית שלה אומרת שאתה מזלזל בה - אז טוב שזה נגמר כאן ועכשיו.

זה כסף שאני עבדתי עליו כמוה בדיוק..

קיצר, זה נראה לי קשור באמת לנורמות,

יש אנשים שנורמות אצלם זה קודש קודשים ויש כאלה שיותר גמישים..

כן, להרבה מאוד בחורות (רובן!) זה מאוד בסיסי שתשלם עליהן בדייט.

ואם אתה לא עושה את זה - הרושם הוא שאתה לא יודע איך להתנהל בדייט/ קמצן.

עכשיו תמיד יהיו כאלה שיגידו מה פתאום ושזו לא הנורמה. במיוחד בפורום.

ומשתי סיבות מרכזיות: או שהם חריגים באמת, ויש הרבה בפורום כנראה, או שלא נעים להם ששמים להם מראה בפנים.

ולכן בפועל אני בעד שהגבר יציע לשלם.

אבל עזוב מאיזה מקום אני עונה על זה. מסברה פשוטה לא כל הדייט עונד על נורמה כזו או אחרת ואם בחור/ה יוצא/ת מפרופורציות בגלל עניין שולי אז זאת בעיה אישית שלו ביחז לסדר בעדיפויות שלו. 

יש אוךי להרבה אנשים בעיב כזאת? יכול להיות.

דווקא בדרך כלל בגילאים יחסית צעירים בנות כבר מרוויחות כסף והבנים לא.

אין לי בעיה מיוחדת שהנורמה ככה, אך חשוב מאוד שלא יקחו את זה כמובן מאליו. 

אני רגיל לי לזה ואין לי בעיה מיוחדת עם כך.

היית לי בקשה אחת - שלא יקחו את זה כמובן מאליו.

עם כפיות טובה יש לי בעיה מיוחדת

ומצד שני גם לא מצפה לאסירות תודה. פשוט להכרה בהשקעה.

בדיוק כמו שאני משתדל להכיר בזמן שהיא השקיעה להתכונן לפגישה בזמן שאני מתקלח 5 דקות, זורק חולצה נקיה ויוצא.

וגם מסלמות כל מיני משמעויות.

השאלה עד כמה תופסים אותם ברצינות.

אני אישית חושב שצריך להתייחס לכך שהם נפוצות, אך לא הייתי עושה את זה כחזות או הכל או כמהותי יותר מדי.

לבוא מסודר נקי ויפה לדייט זה בגלל שבאת נורמה אלא בגלל שככה יש יותר סיכוי לאפשר חיבור

לא אוהב שנורמה הופכת ל'דרישה'... דרישות זה עניין שיכול לאפיין מערכות יחסים אחרות.

היא שהן משקיעות פי 5 יותר זמן ממך בלהגיע לפגישה. צריך להכיר בזה. אתה יכול לחשב את זה כשעת עבודה

אבל לא בגלל זה אני ישלם עליה

אני ישלם עליה כי בא לי לפרגן לה

יכול להיות שהיא התארגנה דקה ויהיה באלי לפרגן

כל אחד משקיע את זמנו, כוחותיו וכספו בדרכו הוא.

מי מתארגנת דקה? סינדרלה?

אחד ישלם, אחד יביא פקל קפה, אחד יביא את עצמו יותר.. אין בזה קו חוצץ וקשיח שתקף כלפי כולם.

היא לא חייבת להיות קשיחה כמו שכתבת אבל יש לה סיבה.

בסוף חלק מעולם הפגישות הוא להכין אותך לחיי נישואים. מעין "מעבדה קטנה".

עצם העובדה שאתה חושב במונחים של "אני משלם" (=אני אחראי לפרנס) מכינה אותך להמשך הרבה יותר מכמה שקלים שהוצאת.

שמעתי לדוגמא שהרב מזוז הוריד את המנהג בכתובה להשבע בתקיעת כף בגלל שהגבר שהופך לאברך אשתו מפרנסת אותו. ובכלל, הציבור החרדי שהוא אולטרה שמרני הפך את היוצרות בעניין הזה, אז אני לא יותר צדיק מהאפיפיור...

כיום שנשים רוכשות השכלה ועובדות ומקבלות לא פחות מגברים - אין סיבה שבעולם שעול הפרנסה ימשיך להיות על הגבר בצורה בלעדית כמו שהיה עד אז.

אני לא מוחק בכך את הדגם של של 'מקבל ו'נותן' - אפ]שר להעתיק אותו לעניינים אחרים, יותר משמעותייים.

לגבי אברכים - המצב המתוקן הוא שהאשה עובדת ומוסרת את הכסף לבעלה כדי שיפרנס אותה.

זה דורש המון עבודת מידות (כמו הרבה דברים בלהיות אברכית) אבל משאיר את היחס הזוגי מאוזן.

פגשתי זוגות אברכים שלא היו ככה וזה גרם להמון בעיות.

ופרנסה זה משמעותי. מאוד. זה לא רק כורח.

יש דעות שכתובה זה מדרבנן ש"לא יהיה קל בעיניו לגרשה" ואז זה ממש לא קשור לעול הפרנסה על הגבר.

וגם לפי הדעות שכתובה היא מן התורה - לא פוסקים הלכה לפי טעמי מצוות ובטח שטעמי מצוות זה לא מדע מדוייק. מאוד רחוק לומר על טעם מסויים שהוא מחייב אם התורה לא אמרה אותו בפירוש.

מה משמעותי בפרנסה מעבר לכורח? ולמה המשמעות הזאת ייחודית דווקא לגבר?

תיקנו לך כתובה. ממליץ לך לקרוא מה כתוב בה לפני שאתה חותם.

לגבי פרנסה - עיין במהר"ל (ובעוד מקומות). העולם בנוי עליה ולא בדיעבד.

ייחודית לגבר - כי כאמור עול הפרנסה מוטל עליו (גם אם זה מגיע בצורה עקיפה כמו שכתבתי בתגובה הקודמת).

ואם המטרה הראשית של הכתובה זה שלא יהיה קל בעיניו לגרשה אז אין צורך להעמיס על זה משמעותיות נוספות.

נכון אני בעזרת ה' יחתום על כתובה, אבל אי אפשר להתעלם שמאז שכתבו את הנוסח המציאות השתנתה מהקצה אל הקצה.

אני לא דן עכשיו על מקורות אם יש לך סברה לומר, אז תאמר. מקורות אפשר לפרשן בקלות, אני דן במסגרת הסברה. אם יש לך מקור חד משמעי לדברי אתה מוזמן להביא אותו כדי שאני אבין במה מדובר ואוכל ללמוד.

אתה מתחייב לפרנס (ולזון ולהלביש וכו' וכו' ) בכתובה. מה יותר חד משמעי מזה?

אבל מעבר לזה - "זה התפקיד המהותי שלך מעצם טבעך כגבר" - מאן דכר שמיה?

פעם נשים לא יכלו להתפרנס בעצמם - היום כן

כל אחד קיבל את הקללה שלו

את מקבלת את "והוא ימשול בך"?

לא כולן חושבות כך. לכן שאלתי אותה.

חוץ מזה "הוא ימשול בך" זה לעניין ספציפי

וכמו שכתבה בת שמיא.

בכל מקרה - במציאות שלנו הקללה הזו היא הלכתחילה שמחבר את העולם כולו.

אני גם ימשול בו קצת, פה ושם, בקטנה כזה

לגבי המשילות - ממליץ לך לגרום לו לחשוב שהוא עושה מרצונו ולא שאת "מושלת" בו. מתכון לחיים מאושרים. תשתמשי בבינה היתרה שלך.

"אישה טובה עושה רצון בעלה". אבל לא כדאי להתפלפל עליו, זה יקח כמה שעות.

הגבתי ספציפית על "ולא בקטע שגברים נועדו רק לקיים את רצון נשותיהם" שזה מוצג ההיפך מהמשפט. לאו דווקא על שאר תגובתך.

"בעצב תלדי בנים" אז הנוצרים לא לוקחים אפידורל... לא הייתי נותן משמעות כזאת לכתוב בפרשת גן עדן.

דברים שלא כתבתי. למרות שמבקרה הזה אני מסכים עם זה חלקית.

אני כבר באמת לא יודע איך להבהיר יותר. אנסה פעם אחרונה:

אסור לאיש לשהות עם אשתו באותו בית בלי כתובה.

עצם ומהות הכתובה היא הגדרת האחריות של האיש על האישה שבבסיסה הפרנסה וכל מה שנגזר ממנה.

חיוב ממוני גמור שגובים ממנו מקרקעות. אני לא מכיר דרך יותר חד משמעית להגדיר את זה, בטח יותר מאשר רעיונות מעורפלים בפורום.

וכן, יש מציאות של "איני ניזונית ואיני עושה" אבל ברור שזה החורג מהנורמה.

וחיברו את הנוסח -

נשים לא יכולו לפרנס את עצמן!!!!

אם הבעל היה מגרש אותן בלי כתובה הם היו בסכנה של חרפת רעב. 

היום זאת לא המציאות.

זה לא שלא הבנתי את דבריך, פשוט לא הסכמתי איתם.

אתה מנסה לשנות.

יש עוד משהו שהקראת לי וניסיתי לשנות אותו?

אם דיון מנוהל בצורה כזאת שאתה צודק ואתה צריך להסביר לי למה אני טועה ואין לך עניין להעמיד את המחשבה שלך בספק לרגע, אני לא רואה בו עניין גדול.

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

דיברתי נטו על כתובה ולא יחסי גברים ונשים בכללותם.

התייחסתי למשפט הזה בצורה של מעבר לצרכי הקיום הבסיסיים.. לאיך זה מפרה אותנו כזוג

יש יחס של נותן ומקבל בין גבר לאישה וזה מדהים וטוב ויפה.

האם זה חייב לבוא לידי ביטוי בצורה של לשלם עליה? לא. 

זה יכול לבוא לידי ביטוי בעוד דרכים. מסכימה איתי?

לא מזמן חבר סיפר לי שכששאל גרושה בפגישה על מה הסתיימו הנישואים הקודמים

היא ענתה לו שמכיוון שהיא פירנסה ובעלה היה אברך, כל מתנה שהוא נתן לה היא הרגישה מגוחך שהוא נותן לה מהכסף שלה.. עד שירד לה לגמרי ההרגשה של חיים עם גבר שדואג לה

מה שאני בא להגיד, שלא הכל קשור לאילוצי התקופה

יש דברים שהם חוקי טבע.. קח את זה בחשבון

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

שנית - למה זה משעשע אותך? את חושבת שלבעלך אכפת מהכסף? אכפת לו מתשומת הלב ומהרצון להיטיב.

אם מישהו מציע אז מסתבר שהוא כנה איתך. אם לא - בעיה שלו.

העניין שלי היה - להכיר טובה על כך. זה דווקא מעולה שיש הסכמה בצד שרוצה לתת וצד שרוצה לקבל.

דיברתי על אחוזים?

הגבתי להודעה שבה היה נראה לי שהגבר ככבול לנורמות והיה חשוב לי לדייק את זה.

זה שם אותך במקום פגיע ומסבך עם כל העניין של אסירות תודה 

נ.ב. פרשנות שלי, לא של הפי

וכדאי מאוד שהבחור יכבד את רצונה

אבל זה לא קשור למקרה ספציפי קטן כזה או אחר שלשלם על מילקשייק או לא.

אז יש מה לדייק.

לפעמים הנתינה היא הרבה יותר משמעותית באפיקים אחרים שלשלם או או לשלם זה הופך להיות מאוד זניח ביחס לשאר הדינמיקה בקשר.

עייני ערך תגובתיי הקודמות פה..

אני רק אומרת שלי זה קשה. וזה היה בשבילי עבודה להפנים את זה ולהכניס את זה לליבי. ואני די בטוחה שיש עוד נשים שקשה להן להיות במקום של המקבל (במיוחד שזה לא בעלך אלא דייט ראשונשני עם בחור שכל קשר בינכם מקרי בהחלט)

שמעתי את זה מהרבה בנות. זה ישמע לך אולי קצת מצחיק אבל לי לקח לא מעט זמן לאפשר לצד השני לשלם כשזה מגיע ממקום של צורך.

וברצינות, התעקשות לשלם חצי חצי וכולי מגיעה ממקום של צורך (אלא אם כן היא סתם בחורה קרציה)

שבפגישות ראשונות היא נותנת את הטיפ ובמתקדמות גם הכל (אם היא מרגישה שרוצה לתת).

כולנו עוברים תהליכים, כל אחד מהכיוון שלו  

פשוט מדהים עם כמה אנשים אני מסכימה פה בשרשור

בעצם למה יש בעיה שאת טורחת פחות מהשני? 

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

(חכו חכו, אני חותרת לאנשהו עם כל השאלות האלו...)

עם כל החתירות...

אני פשוט ציפיתי לתשובה אחרת ככה שהייתי יכולה להנחית את המסקנה המחוכמת שלי

שלא נעים לה לטרוח פחות מהשני כי אז מאזן האימה נוטה לצד שלה ואין לה דרך לאזן את זה

זה לא עושה טוב לשום צד. פשוט שכל אחד יטיב לשני ככל יכולתו על פי כוחותיו ויהיה טוב

נכון. אנחנו מפונקות להחריד, אנוכיות שרוצות רק להיטיב עם עצמינו, ואגואיסטיות שרואות בבחור כלי לשרת אותנו. מרוצה?

מבחינתי זה יותר שווה מכל נתינה שהצד השני יכל לתת. באמת. 

זה מאוד משמח לראות שהנתינה מתקבלת ולא הולכת לאיבוד.

זה לא סותר את המקום של לאפשר לשני לתת. אני חושב שזה גם חלק מהלימוד של "לא לשמור חשבונות" מי נתן למי ומתי.

פשוט לתת מכל הלב.

לפעמים אתה כבר מתפקע מרצון לתת וזה כבר ממש "נשפך" ממך. כשהצד השני מקבל את זה בשמחה זה פשוט... אין מילים.

בחלק הראשון. באמת שלדעתי העבודה הקשה היא ללמוד לקבל יותר מאשר לתת.

החלק השני - אנחנו באמת מתכוונים לזה (רובנו לפחות).

דהיינו - לנסות לעשות כפי שכולם עושים, אך לא התרגש מזה יותר מדי. לא לתת לזה להוציא אותנו מהכלים.

אני טועה?

יש מישהו שמחליט בשביל כולנו אם להתרגש מעניין מסויים או לא?

אם הקב"ה רוצה שנחליט רק על עצמנו כנראה שזה מספיק

אין לנו יכולת לשלוט על הסביבה וטוב שכך. הסביבה מצידה היא לא תמיד אופטימלית ואידיאלית.

בע"ה אני אפסיק לשאול את השאלה הזאת.

נראה אם הניסוי יצליח והבחורות יחשבו כמוך שזה לא חובה..

אם לא מסתכלים על זה כחובה,

אז זה לא אמור להשפיע על תוצאות הדייטים שלי (כלומר האם תהיינה פגישות המשך).

אני אבדוק ואחזור לכאן עם התוצאות.

אוקיי. אז לפי זה לא אמורים לבוא אליי בטענות אם אני לא עושה את זה.

לכן אמרתי שאנסה לבדוק.

"אני מיד שואלת את הבחור אם הוא הגיע הביתה. גם אם אני לא ממשיכה, הוא עדיין בן אדם"

גם אם מישהו לא מתאים לך לא אומר שהוא לא בן אדם.

לומר משפט ייחודי לכל מי שאת נפגשת איתו וככה לזהות אותם מהסיפורים.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.