א. בשעת לילה מאוחרת אני אשאל כל אדם אם הגיע בשלום 

ובטח כדאי לשאול נשים.. 

(אם חפציבה ויהוזבד שניהם גרים וברחובות ונפגשים שם זה בהחלט יותר מגוחך לשאול) 

ב. פעם גם הסתדרו ללא סלולרי 

נהיינו דור מפונק 

חובה לא

נחמד כן

אתה רואה את זה קורה גם בשלב מתקדם יותר?

אנחנו לא תמיד קולטים את מה שאתן משדרות (בלשון המעטה). גם אם אתן בטוחות שאי אפשר להבין אחרת.

נפגעתן והצד השני לא מגיב - תדברו. יכול לחסוך המון אי הבנות וצער.

על 100% פסיביות, כל אחת ומה שמתאים לה אבל באופן כללי מצפות שאני אוביל את הקשר.

אם זה מתחבר עם תכונה של קבלה אצלה הבחורה זה בכלל הולך מצויין.

לא כל כך הבנתי את "חשש שיתפרש כיוזמה". ואם יתפרש כך מה הבעיה?

אני יכול לומר לך שאני אשמח מאוד לקבל ככה סתם הודעה באמצע יום עבודה "מה שלומך?" וכדו'. זה מאוד מוסיף לדעת שמישהי חושבת עליך ומתעניינת מיוזמתה.

את "החיזור או התחנפות" הייתי מחליף ב"מציאת חן". 

אני כותב את הדברים האלו דווקא בגלל שאני מאוד מוביל ויוזם בקשרים ובאופיי בכלל. לא רואה שום בעיה עם הנ"ל, להיפך.

למשהו שמתפרש כיוזמה לא חיובית? באמת מתעניין לדעת.

כי כאן זה באמת מדבר ישירות על ההובלה הבסיסית של הקשר. זה גם סימן לבאות.

דיברנו כאן (או כך הבנתי) על יזימה בתוך הקשר.

זה יפה וחשוב כי זה מראה

על מעין גילוי אכפתיות/חיבה שזה משהו שכל אחד רוצה להרגיש

בכל מקרה, לדעתי העניין שגברים יותר מפנקים את הבחורות וכולי זה רק סימפטום לתנועות הנפש השונות בין גברים לנשים. 

גבר במהותו רוצה לתת ולהשפיע, והאישה נוטה להיות במקום המקבל

(כמובן שבכל קשר זוגי טוב לכל צד יש את המקום שהוא נתמך והמקום שלו כתומך, בלי קשר למינו)

העלת לי כמה תובנות מעניינות.

מצטער שהגבתי לך. זה לא יקרה שוב.

אני נפגש עם בת אדם והיא נפגשת עם בן אדם. אני מקווה לפחות.

זו המהות של פורום פתוח.

ערכת בינתיים - לא הבנתי מה קשור הX. הבת לא מספיק?

אנחנו נפגשים עם אדם, והעובדה שהוא משתייך למגדר מסוים נותנת לנו אינדקציה לגבי תכונות אופי כלליות שסביר להניח שיש לו, כמו שנאמר פה בשרשור אחר, ההכרה בהבדלים בין המינים עוזרת לבנות זוגיות עמוקה וטובה יותר, כמובן שצריך לבחון כל אדם לגופו ולאופיו ולאפשר לו לדבר ולהסביר לצד השני שכפרט, התכונה הכללית הזאת שמדביקם על המגדר שלו פחות דומיננטית. 

חוקי הדייטים פונים לגבר/אישה הממוצעים, לכן הם מתאימים עוזרים וטובים לרוב האוכלוסיה, כן יכול להיות שזה מעצבן ולא הוגן למי שהוא לא הסטריאוטיפ.

אז אני מניחה שהתת שרשור שלנו נגמר פה.

היה שלום תת שרשור.

פשוט כן.

התעניינות במדוייטת זה א' ב'

כי באמת רציתי לדעת שהיא בסדר. אתה מסיים פגישה מאוחר והבחורה חוזרת באמצע הלילה בתחבורה ציבורית. סה"כ נראה לי סיום נכון לפגישה.

אחרי שפעם אחת קיבלתי תגובה כזו (רק בארסיות) הפסקתי.

באמת מנסה להבין. נפגשת עם מישהי, דיברתם X זמן, נוצר קשר מינימלי. מה קורה בסיום הפגישה?

היא לא קיימת עד שתתקשר אליה? 

אשמח (באמת) לדעת שהיא הגיעה הביתה בשלום גם אם למחרת אתקשר לומר שלא מתאים.

אני לא מבין את המשוואה של לא מתאים=לא קיים. זה אגב קורה בעוד תחומים בקשרים.

אני מביא את הצד שלי. אסור לי לדאוג לה באמת (גם אם היא לא אוהבת את זה)?

אגב, גם לפני הפגישה אני מברר שיש לה איך להגיע ומציע לאסוף אותה אם זה נוח לה (וכמובן סביר). אין גם מה להשוות הגעה ב8 בערב לחזרה ב11-12.

היא יצאה מגדר של זרה גמורה למישהי שהשקיעה בי מזמנה וכוחותיה כדי להכיר. זה לא מספיק?

מבחינתי לפחות הפגישה מתחילה מהרגע שיצאה מהבית (ולכן מציע להסיע) עד שהיא חוזרת בשלום הביתה.

בצורה שאת מתארת זה נראה פחות מתאים. אולי לזה חושבת בלב התכוונה.

הודעות כמו "היה נחמד להפגש איתך, מקווה שהנסיעה היתה טובה" נעימות מאוד בעיני. בטח אחרי 2-3 פגישות.

שעם הזמן למדתי שאנשים לא רגילים אליה והפסקתי להשתמש בה

אבל בעיני זה מאד מקרב. זה אומר "הייתי רוצה ללוות אותך הביתה (כמחווה) אז אנחנו לא נפרדים פה"

לא קורה הרבה שאני שואל מישהי אם היא הגיעה בשלום הבייתה אחרי דייט, אלא רק אם היה ממש מאוחר ובאמת היה סיבה לדאגה. 

נראה לי שבנים פחות רגילים לשאול מישהו אם הוא חזר בשלום הבייתה. כי גם אם נפרדת מחבר בשתיים בלילה, אין סיבה לחשוש שיקרה לו משהו, ואף אחד לא שואל את השני אם הוא חזר בשלום. כי אצלנו אין הבדל בין שתים עשרה בצהרים לשתיים בלילה, העולם בחוץ אותו דבר בעינינו. העובדה שיש חושך בחוץ לא גורמת לנו לחשוש שמפלצת תופיע או שאיזה שד או רוח רפאים יזיקו אותך. 

לעומת זאת אצל בנות יש יותר סיבה לדאגה, לכן אולי זה משהו יותר נפוץ אצלן לשאול האם חזרת בשלום. ואולי לכן זה נראה בעיניהן משהו רגיל יותר. 

מקווה שאני לא חוזרת על דברים שנאמרו.

א. אתה יוצא מנקודת הנחה שיש ציפיה\דרישה לשליחת הודעה, ושזה משהו בסיסי.

אני יכולה להעיד רק על הניסיון שלי, וזה לא ככה:

הסתכלתי על ההודעות מהפגישות הראשונות האחרונות שלי, והרוב המוחץ לא שלח לי הודעה כזו. למעשה, רק אחד שאל. (ועוד אחד עדכן אותי שהוא הגיע בשלום, בלי ששאלתי ובלי שהוא שאל אותי).

ועכשיו אסתייג קצת: לא עשיתי פילוח רציני, אבל קח בחשבון שמדובר בבערך 20 איש - כאשר בחלק מדובר במצב שבו זה קצת פחות רלוונטי לשלוח - כמו פגישה וירטואלית (זום..), כשהוא אוסף ומחזיר אותי (או להפך), הדייט במרחק הליכה וכו'. 

(במקרה הנ"ל הוא הגיע ברגל, אני בתחב"צ. נפשנו בצהריים, ובסוף הוא ליווה אותי לתחנה וחיכה איתי לאוטובוס (ואפשר לדבר על זה גם - אבל זה דיון נפרד...). במקרה השני אני הייתי ברכב והוא בתחב"צ.).

מבחינה פרקטית: יש הבדל בעיניי איפה נפגשים, באיזה שעה ביום, ומהי צורת התחבורה. כן, יש מקומות שיותר מסוכן להסתובב בהם, במיוחד אם את בחורה, ולבד, ובלילה.

ב. מה יכול לקרות היום שלא יכל לקרות ביום אחר?

סטטיסטית, כנראה שכלום.

אבל זה גם מחזיר אותי לשורות הקודמות: אם פגשת אותי על ציר הנסיעה הרגיל שלי, זה שונה בעיניי אם הייתי צריכה להחליף 3 אוטובוסים בערים שאני לא מכירה.

בנוסף, ביום אחר לא נפגשנו. הלכתי לבקר חברה שלי בביתה, ויצאתי משם בתחב"צ, והיא ביקשה שאעדכן אותה כשאני מגיעה הביתה. אני לא מעדכנת אותה כל יום - אלא בעקבות הביקור היא בטח הרגישה אחריות, כאילו שהאירוח לא הושלם עד שלא שבתי למסלול חיים הרגיל שלי.

אז גם כאן - דייט הוא מעין שובר שיגרה, אז זה נועד לוודא שחזרת למסלול שלך.

ג. וזה כבר לנקודה העקרונית - האם לשלוח הודעת לילה טוב כל לילה?

צריך לזכור שאנחנו מדברים על פרט שהוא חלק ממכלול.

אני מהאלה שלא מאמינים בהתאהבות במבט ראשון. אני לא מאמינה שאחרי פגישה אחת הכל סבבה ואפשר כבר לסגור עניינים. אתה לא ה-BFF שלי.

אם תשלח לי הודעה של אם הגעתי הביתה, ובבוקר למחרת (עוד לפני שדיברנו איך היה הדייט!) שיהיה לי יום נהדר, ובצהריים תתאם איתי שיחה, ובלילה שוב לילה טוב - אולי ארגיש שאתה אובססיבי ומנסה לקדם את העניינים מהר מידי.

מצד שני, אם נפגשנו נניח הערב (חמישי), אז כנראה שביום שישי לא ניפגש, מוצש וראשון לא רלוונטיים השבוע, אז רק יום שני - אני מצפה שתיצור איזשהו קשר בין הימים שישי-שני.

שורה תחתונה - צריך להיות איזון בעיני בין בנייה של קשר לבין אובססיביות.

האם הודעה של האם הגעת בשלום מראה בעיני על אובססיביות?

תלוי בהקשר -

1) איפה נפגשים, איך מגיעים וכו'. 2) מה יש עוד בתקשורת מסביב לכך.

אם באמת אכפת לך, וחשוב לך - גם אם אתה מקבל הודעה ארסית בחזרה, הייתי מנסה להסביר. לדבר על זה, שבאמת אכפת לי. זה לא אמור לפגוע בבטחון העצמי שלך, ביכולות שלך וכו'.

לגבי א' - כותב על פי מה שאני רואה שכותבים בקבוצות וידויים או בתגובות ברשתות החברתיות למשל. אי אפשר להגיד שמה שיש בפנים לא יוצא שם החוצה. הרבה בנות המגזר חושבות שזה בסיסי ופשוט.

ב' - המשפט האחרון בפסקה ב' נשמע לי מיסטי. או סתם שרירותי.

ג'. אני מלין על כך שההודעות האלה שאת מצפה שלא יהיו באובססיביות (כמובן) הן רק מהבחור אלייך. אף אחד לא מצפה שאת תשלחי לילה טוב.

ההבדל הוא שאם את תשלחי לילה טוב זה יהיה מחווה יפה מצידך ואם הבחור ישלח - זה יהיה מובן מאליו, כי זאת אנושיות בסיסית.
 

וזאת התחושה הכללית שלי בכל היחס לבנים מול היחס לבנות (אגב לא רק בדייטים. אבל בדייטים זה הכי מועצם).

שיש כיווניות בקשר.

גם אם היה לי דייט ראשון מזעזע וברור לי שאין שום סיכוי לקשר הזה, אני לא אצור קשר, אלא אחכה לו.

אבל כאן הנקודה שדיברתי עליה: מה זה קשר שיוצרים?

האם הודעת לילה טוב היא חובה אנושית בסיסית (מצידך) ומחווה יפה (מצידי)?

אתה אומר שאתה רואה את זה בקבוצות וידויים ורשתות חברתיות. אין לי מושג מה הלך הרוח הכללי. אני כן חושבת שהמגזר שלנו מפולח סוציולוגית לתתי מגזרים, שיש להם ציפיות שונות. ברור שיש כאן מימד של אנונומיות ולא עשיתי סקר עומק, אבל הדברים שמיוצגים שם פחות מאפיינים את הסביבה שלי. (וזה מעניין, כי יש דברים שמאפיינים פילוחים מסוימים - נגיד אנשים מרקע מסוים שיצאתי איתם, חתכו אותי יום אחרי הפגישה הראשונה בהודעה, ובסביבות חברתיות אחרות זה נחשב למעשה מאוד מזלזל ולא ראוי).

באופן כללי בחוקי הדייטים הלא כתובים יש הרבה ציפיות -וכמו כל דבר בחיים, זה שלי יש ציפיות מסוימות לא אומר שלמי שעומד מולי יש אותן ציפיות. מה שאני מגדירה כאנושיות בסיסית ומה שאתה מגדיר כאנושיות בסיסית יכול להיות שונה לחלוטין. כפי שכתבתי, מהניסיון שלי, הדוגמה הספציפית שלך לא נכנסת להגדרה הזאת.

לכן בכל קשר חשוב לדבר על זה. זה מה שמחזק את הקשר, מה שבונה אותו - כשאני אומרת מה חשוב לי ומה פחות, ולהפך. ומה שחשוב לי, לא בהכרח חשוב לבנות אחרות. כל אחת היא עולם בפני עצמו....

האם אפשר להגדיר ציפיות בסיסיות? לא חושבת, כי זה לא משהו שיוכל להתקבל על הציבור.

יש דברים שאני עדיין מצפה שיקרו, כמו ליצור קשר תוך 24 שעות מפגישה ראשונה.

באישזהו מקום אני אומרת לעצמי שאני מחפשת מישהו עם ראש דומה לשלי, עם צורת חשיבה והתנהגות דומה. ואם האנושיות הבסיסית שלי כוללת לשלוח הודעה, והאנושיות הבסיסית שלה אומרת שאתה מזלזל בה - אז טוב שזה נגמר כאן ועכשיו.

זה כסף שאני עבדתי עליו כמוה בדיוק..

קיצר, זה נראה לי קשור באמת לנורמות,

יש אנשים שנורמות אצלם זה קודש קודשים ויש כאלה שיותר גמישים..

כן, להרבה מאוד בחורות (רובן!) זה מאוד בסיסי שתשלם עליהן בדייט.

ואם אתה לא עושה את זה - הרושם הוא שאתה לא יודע איך להתנהל בדייט/ קמצן.

עכשיו תמיד יהיו כאלה שיגידו מה פתאום ושזו לא הנורמה. במיוחד בפורום.

ומשתי סיבות מרכזיות: או שהם חריגים באמת, ויש הרבה בפורום כנראה, או שלא נעים להם ששמים להם מראה בפנים.

ולכן בפועל אני בעד שהגבר יציע לשלם.

אבל עזוב מאיזה מקום אני עונה על זה. מסברה פשוטה לא כל הדייט עונד על נורמה כזו או אחרת ואם בחור/ה יוצא/ת מפרופורציות בגלל עניין שולי אז זאת בעיה אישית שלו ביחז לסדר בעדיפויות שלו. 

יש אוךי להרבה אנשים בעיב כזאת? יכול להיות.

דווקא בדרך כלל בגילאים יחסית צעירים בנות כבר מרוויחות כסף והבנים לא.

אין לי בעיה מיוחדת שהנורמה ככה, אך חשוב מאוד שלא יקחו את זה כמובן מאליו. 

אני רגיל לי לזה ואין לי בעיה מיוחדת עם כך.

היית לי בקשה אחת - שלא יקחו את זה כמובן מאליו.

עם כפיות טובה יש לי בעיה מיוחדת

ומצד שני גם לא מצפה לאסירות תודה. פשוט להכרה בהשקעה.

בדיוק כמו שאני משתדל להכיר בזמן שהיא השקיעה להתכונן לפגישה בזמן שאני מתקלח 5 דקות, זורק חולצה נקיה ויוצא.

וגם מסלמות כל מיני משמעויות.

השאלה עד כמה תופסים אותם ברצינות.

אני אישית חושב שצריך להתייחס לכך שהם נפוצות, אך לא הייתי עושה את זה כחזות או הכל או כמהותי יותר מדי.

לבוא מסודר נקי ויפה לדייט זה בגלל שבאת נורמה אלא בגלל שככה יש יותר סיכוי לאפשר חיבור

לא אוהב שנורמה הופכת ל'דרישה'... דרישות זה עניין שיכול לאפיין מערכות יחסים אחרות.

היא שהן משקיעות פי 5 יותר זמן ממך בלהגיע לפגישה. צריך להכיר בזה. אתה יכול לחשב את זה כשעת עבודה

אבל לא בגלל זה אני ישלם עליה

אני ישלם עליה כי בא לי לפרגן לה

יכול להיות שהיא התארגנה דקה ויהיה באלי לפרגן

כל אחד משקיע את זמנו, כוחותיו וכספו בדרכו הוא.

מי מתארגנת דקה? סינדרלה?

אחד ישלם, אחד יביא פקל קפה, אחד יביא את עצמו יותר.. אין בזה קו חוצץ וקשיח שתקף כלפי כולם.

היא לא חייבת להיות קשיחה כמו שכתבת אבל יש לה סיבה.

בסוף חלק מעולם הפגישות הוא להכין אותך לחיי נישואים. מעין "מעבדה קטנה".

עצם העובדה שאתה חושב במונחים של "אני משלם" (=אני אחראי לפרנס) מכינה אותך להמשך הרבה יותר מכמה שקלים שהוצאת.

שמעתי לדוגמא שהרב מזוז הוריד את המנהג בכתובה להשבע בתקיעת כף בגלל שהגבר שהופך לאברך אשתו מפרנסת אותו. ובכלל, הציבור החרדי שהוא אולטרה שמרני הפך את היוצרות בעניין הזה, אז אני לא יותר צדיק מהאפיפיור...

כיום שנשים רוכשות השכלה ועובדות ומקבלות לא פחות מגברים - אין סיבה שבעולם שעול הפרנסה ימשיך להיות על הגבר בצורה בלעדית כמו שהיה עד אז.

אני לא מוחק בכך את הדגם של של 'מקבל ו'נותן' - אפ]שר להעתיק אותו לעניינים אחרים, יותר משמעותייים.

לגבי אברכים - המצב המתוקן הוא שהאשה עובדת ומוסרת את הכסף לבעלה כדי שיפרנס אותה.

זה דורש המון עבודת מידות (כמו הרבה דברים בלהיות אברכית) אבל משאיר את היחס הזוגי מאוזן.

פגשתי זוגות אברכים שלא היו ככה וזה גרם להמון בעיות.

ופרנסה זה משמעותי. מאוד. זה לא רק כורח.

יש דעות שכתובה זה מדרבנן ש"לא יהיה קל בעיניו לגרשה" ואז זה ממש לא קשור לעול הפרנסה על הגבר.

וגם לפי הדעות שכתובה היא מן התורה - לא פוסקים הלכה לפי טעמי מצוות ובטח שטעמי מצוות זה לא מדע מדוייק. מאוד רחוק לומר על טעם מסויים שהוא מחייב אם התורה לא אמרה אותו בפירוש.

מה משמעותי בפרנסה מעבר לכורח? ולמה המשמעות הזאת ייחודית דווקא לגבר?

תיקנו לך כתובה. ממליץ לך לקרוא מה כתוב בה לפני שאתה חותם.

לגבי פרנסה - עיין במהר"ל (ובעוד מקומות). העולם בנוי עליה ולא בדיעבד.

ייחודית לגבר - כי כאמור עול הפרנסה מוטל עליו (גם אם זה מגיע בצורה עקיפה כמו שכתבתי בתגובה הקודמת).

ואם המטרה הראשית של הכתובה זה שלא יהיה קל בעיניו לגרשה אז אין צורך להעמיס על זה משמעותיות נוספות.

נכון אני בעזרת ה' יחתום על כתובה, אבל אי אפשר להתעלם שמאז שכתבו את הנוסח המציאות השתנתה מהקצה אל הקצה.

אני לא דן עכשיו על מקורות אם יש לך סברה לומר, אז תאמר. מקורות אפשר לפרשן בקלות, אני דן במסגרת הסברה. אם יש לך מקור חד משמעי לדברי אתה מוזמן להביא אותו כדי שאני אבין במה מדובר ואוכל ללמוד.

אתה מתחייב לפרנס (ולזון ולהלביש וכו' וכו' ) בכתובה. מה יותר חד משמעי מזה?

אבל מעבר לזה - "זה התפקיד המהותי שלך מעצם טבעך כגבר" - מאן דכר שמיה?

פעם נשים לא יכלו להתפרנס בעצמם - היום כן

כל אחד קיבל את הקללה שלו

את מקבלת את "והוא ימשול בך"?

לא כולן חושבות כך. לכן שאלתי אותה.

חוץ מזה "הוא ימשול בך" זה לעניין ספציפי

וכמו שכתבה בת שמיא.

בכל מקרה - במציאות שלנו הקללה הזו היא הלכתחילה שמחבר את העולם כולו.

אני גם ימשול בו קצת, פה ושם, בקטנה כזה

לגבי המשילות - ממליץ לך לגרום לו לחשוב שהוא עושה מרצונו ולא שאת "מושלת" בו. מתכון לחיים מאושרים. תשתמשי בבינה היתרה שלך.

"אישה טובה עושה רצון בעלה". אבל לא כדאי להתפלפל עליו, זה יקח כמה שעות.

הגבתי ספציפית על "ולא בקטע שגברים נועדו רק לקיים את רצון נשותיהם" שזה מוצג ההיפך מהמשפט. לאו דווקא על שאר תגובתך.

"בעצב תלדי בנים" אז הנוצרים לא לוקחים אפידורל... לא הייתי נותן משמעות כזאת לכתוב בפרשת גן עדן.

דברים שלא כתבתי. למרות שמבקרה הזה אני מסכים עם זה חלקית.

אני כבר באמת לא יודע איך להבהיר יותר. אנסה פעם אחרונה:

אסור לאיש לשהות עם אשתו באותו בית בלי כתובה.

עצם ומהות הכתובה היא הגדרת האחריות של האיש על האישה שבבסיסה הפרנסה וכל מה שנגזר ממנה.

חיוב ממוני גמור שגובים ממנו מקרקעות. אני לא מכיר דרך יותר חד משמעית להגדיר את זה, בטח יותר מאשר רעיונות מעורפלים בפורום.

וכן, יש מציאות של "איני ניזונית ואיני עושה" אבל ברור שזה החורג מהנורמה.

וחיברו את הנוסח -

נשים לא יכולו לפרנס את עצמן!!!!

אם הבעל היה מגרש אותן בלי כתובה הם היו בסכנה של חרפת רעב. 

היום זאת לא המציאות.

זה לא שלא הבנתי את דבריך, פשוט לא הסכמתי איתם.

אתה מנסה לשנות.

יש עוד משהו שהקראת לי וניסיתי לשנות אותו?

אם דיון מנוהל בצורה כזאת שאתה צודק ואתה צריך להסביר לי למה אני טועה ואין לך עניין להעמיד את המחשבה שלך בספק לרגע, אני לא רואה בו עניין גדול.

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

דיברתי נטו על כתובה ולא יחסי גברים ונשים בכללותם.

התייחסתי למשפט הזה בצורה של מעבר לצרכי הקיום הבסיסיים.. לאיך זה מפרה אותנו כזוג

יש יחס של נותן ומקבל בין גבר לאישה וזה מדהים וטוב ויפה.

האם זה חייב לבוא לידי ביטוי בצורה של לשלם עליה? לא. 

זה יכול לבוא לידי ביטוי בעוד דרכים. מסכימה איתי?

לא מזמן חבר סיפר לי שכששאל גרושה בפגישה על מה הסתיימו הנישואים הקודמים

היא ענתה לו שמכיוון שהיא פירנסה ובעלה היה אברך, כל מתנה שהוא נתן לה היא הרגישה מגוחך שהוא נותן לה מהכסף שלה.. עד שירד לה לגמרי ההרגשה של חיים עם גבר שדואג לה

מה שאני בא להגיד, שלא הכל קשור לאילוצי התקופה

יש דברים שהם חוקי טבע.. קח את זה בחשבון

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

שנית - למה זה משעשע אותך? את חושבת שלבעלך אכפת מהכסף? אכפת לו מתשומת הלב ומהרצון להיטיב.

אם מישהו מציע אז מסתבר שהוא כנה איתך. אם לא - בעיה שלו.

העניין שלי היה - להכיר טובה על כך. זה דווקא מעולה שיש הסכמה בצד שרוצה לתת וצד שרוצה לקבל.

דיברתי על אחוזים?

הגבתי להודעה שבה היה נראה לי שהגבר ככבול לנורמות והיה חשוב לי לדייק את זה.

זה שם אותך במקום פגיע ומסבך עם כל העניין של אסירות תודה 

נ.ב. פרשנות שלי, לא של הפי

וכדאי מאוד שהבחור יכבד את רצונה

אבל זה לא קשור למקרה ספציפי קטן כזה או אחר שלשלם על מילקשייק או לא.

אז יש מה לדייק.

לפעמים הנתינה היא הרבה יותר משמעותית באפיקים אחרים שלשלם או או לשלם זה הופך להיות מאוד זניח ביחס לשאר הדינמיקה בקשר.

עייני ערך תגובתיי הקודמות פה..

אני רק אומרת שלי זה קשה. וזה היה בשבילי עבודה להפנים את זה ולהכניס את זה לליבי. ואני די בטוחה שיש עוד נשים שקשה להן להיות במקום של המקבל (במיוחד שזה לא בעלך אלא דייט ראשונשני עם בחור שכל קשר בינכם מקרי בהחלט)

שמעתי את זה מהרבה בנות. זה ישמע לך אולי קצת מצחיק אבל לי לקח לא מעט זמן לאפשר לצד השני לשלם כשזה מגיע ממקום של צורך.

וברצינות, התעקשות לשלם חצי חצי וכולי מגיעה ממקום של צורך (אלא אם כן היא סתם בחורה קרציה)

שבפגישות ראשונות היא נותנת את הטיפ ובמתקדמות גם הכל (אם היא מרגישה שרוצה לתת).

כולנו עוברים תהליכים, כל אחד מהכיוון שלו  

פשוט מדהים עם כמה אנשים אני מסכימה פה בשרשור

בעצם למה יש בעיה שאת טורחת פחות מהשני? 

"היי חפציבה, הגעת הביתה בשלום?" | ערוץ ７

(חכו חכו, אני חותרת לאנשהו עם כל השאלות האלו...)

עם כל החתירות...

אני פשוט ציפיתי לתשובה אחרת ככה שהייתי יכולה להנחית את המסקנה המחוכמת שלי

שלא נעים לה לטרוח פחות מהשני כי אז מאזן האימה נוטה לצד שלה ואין לה דרך לאזן את זה

זה לא עושה טוב לשום צד. פשוט שכל אחד יטיב לשני ככל יכולתו על פי כוחותיו ויהיה טוב

נכון. אנחנו מפונקות להחריד, אנוכיות שרוצות רק להיטיב עם עצמינו, ואגואיסטיות שרואות בבחור כלי לשרת אותנו. מרוצה?

מבחינתי זה יותר שווה מכל נתינה שהצד השני יכל לתת. באמת. 

זה מאוד משמח לראות שהנתינה מתקבלת ולא הולכת לאיבוד.

זה לא סותר את המקום של לאפשר לשני לתת. אני חושב שזה גם חלק מהלימוד של "לא לשמור חשבונות" מי נתן למי ומתי.

פשוט לתת מכל הלב.

לפעמים אתה כבר מתפקע מרצון לתת וזה כבר ממש "נשפך" ממך. כשהצד השני מקבל את זה בשמחה זה פשוט... אין מילים.

בחלק הראשון. באמת שלדעתי העבודה הקשה היא ללמוד לקבל יותר מאשר לתת.

החלק השני - אנחנו באמת מתכוונים לזה (רובנו לפחות).

דהיינו - לנסות לעשות כפי שכולם עושים, אך לא התרגש מזה יותר מדי. לא לתת לזה להוציא אותנו מהכלים.

אני טועה?

יש מישהו שמחליט בשביל כולנו אם להתרגש מעניין מסויים או לא?

אם הקב"ה רוצה שנחליט רק על עצמנו כנראה שזה מספיק

אין לנו יכולת לשלוט על הסביבה וטוב שכך. הסביבה מצידה היא לא תמיד אופטימלית ואידיאלית.

בע"ה אני אפסיק לשאול את השאלה הזאת.

נראה אם הניסוי יצליח והבחורות יחשבו כמוך שזה לא חובה..

אם לא מסתכלים על זה כחובה,

אז זה לא אמור להשפיע על תוצאות הדייטים שלי (כלומר האם תהיינה פגישות המשך).

אני אבדוק ואחזור לכאן עם התוצאות.

אוקיי. אז לפי זה לא אמורים לבוא אליי בטענות אם אני לא עושה את זה.

לכן אמרתי שאנסה לבדוק.

"אני מיד שואלת את הבחור אם הוא הגיע הביתה. גם אם אני לא ממשיכה, הוא עדיין בן אדם"

גם אם מישהו לא מתאים לך לא אומר שהוא לא בן אדם.

לומר משפט ייחודי לכל מי שאת נפגשת איתו וככה לזהות אותם מהסיפורים.

אבל אם מפריע תפתח את זה בעדינות בחכמה ובזמן מתאים אולי

אני לא מכיר אותה מספיק זמן כדי לדעת מה זה אומר. האם זה מעיד משהו על המידות שלה? האם זה משהו בתפיסה של מה זה גבר ומה זו אישה? לא יודע

מצד שני לבוא לפתוח איתה שאני רוצה שהיא גם תרצה לשלם או לפנות או להרים נשמע לי קצת שיחה מוזרה לנהל, לא יודע

ככה נראה

כאילו חסר רגישות יותר כלפי הצד השני.

בשלב התחלתי כמו שאתה מדבר הייתי מחזיקה את זה בראש ומנסה לתת עוד זמן ולראות האם זה משתנה בהמשך. יכול להיות שזה גם מביישנות וחוסר ביטחון בהתחלה וככל שהיא תרגיש ביטחון בקשר אז היא תפגין יותר יוזמה.

בהצלחה

שהיא לא ביישנית בכלל ונראה שיש לה הרבה ביטחון בקשר חחח, אז זה לא נראה לי ממניע כזה.

יותר מניע של תפיסת עולם אולי?🤔 מסובך

בכל מקרה, לדעתך אפשר לדבר על דבר כזה?

אחראית בבית, אם היא סוג פרינססה באופן כללי או שכן מתפקדת רק עוד לא בא לידי ביטוי בקשר.

(אני למשל טיפוס שעושה הרבה, אבל ברגע שמישהו לוקח אחריות פחות בנוח לי להתחיל את הויכוח המוכר הזה מי ישלם, מי יפנה וכו')

ממה שאני מכיר היא בכלל לא פרינססה בבית. מבשלת עוזרת וכו.

אבל חשבתי שאולי דווקא בגלל שאין לה את המקום "להתפנק" בבית אז אולי זה גרם לה להיות ככה בדייטים כי ככה היא מדמיינת את התפקיד שלה בבית שהיא תבנה בע"ה. אבל ברור שזו השערה גדולה מאוד.

חבל שאי אפשר פשוט לשאול דוגרי, זה היה מקל מאוד בהרבה דברים חחח

בשלב הזה בכל מקרה לא הייתי פותחת את זה.

בהמשך תלוי...חוץ מזה היא מוצאת חן בעיניך ויש התאמה באורח חיים? היא כן מפגינה באיזשהיא צורה מחוות רומנטיות כלפיך?

זה שאלות שתצטרך לשאול את עצמך בהמשך..

אתה לגמרי צודק שכל אדם זקוק לאיזשהיא הערכה. יכול להיות שהיא טיפוס יותר "קריר" וזה באמת פחות מתאים לך, ויכול להיות שרק צריך לדבר איתה על זה בהמשך ולהסב את תשומת ליבה ודברים ישתנו. כשרוצים מאד מישהוא אנחנו נעשה בשבילו הרבה.

יכול להיות שהיא מפרגנת לך הזדמנות לצאת גבר?

אולי אפילו - היא מעריצה אותך ורואה בך כזה גבר-גבר שכל נסיון שלה לעשות משהו במקומך יפגע ביחס הזה?

מאד יכול להיות שהיא רוצה את החיזור הזה כדי להתמסר. יכול להיות שאם תתן לה 100% עכשיו, היא תרגיש בטוחה מספיק לתת לך 100% כל החיים.

כמובן יכול להיות שהיא גם מרשעת, יש גם כאלה. אבל בעיני עדיף לעוף על הפרשנות המחמיאה ולבדוק רק מדי פעם שאתה לא מפספס שורה של נורות אדומות.

ואם אתה מרגיש בנוח לדבר איתה על זה - זה מעולה שאתה מרגיש בנוח לדבר על זה, ותנצל את זה כדי להעלות את זה לשיחה.

אני הייתי ממליץ להיזהר מלהיכנס לחשבונאות קטנה, ורק להסביר שאתה מנסה להבין מה הראיה שלה של שותפות בזוגיות. אם היא פשוט מרגישה שאתה יכול הכל והעזרה שלה לא שווה כלום, או שאתה משרה עליה אווירה של עצלנות.

(נניח מביאה דברים שהיא הכינה) והיא מקשיבה באמת כשאתה מדבר על עצמך- אני לא חושב שיש פה בעיה. היא כנראה תופסת את הדברים שציינת כדינמיקה בין גבריות לנשיות.

אם אכן כן, אני גם לא חושב שכדאי לדבר על זה ולפנצ'ר את הענן שלה

אתם רק בהתחלה, תמשיך הלאה. אם טוב לכם - לא הפסיק.

יכול להיות שהיא סתם לא שמה לב כי היא מאוד מרוגשת, או חושבת ומהרהרת בתוכה הרבה (לא מוכרח שאתה מזהה את זה) או עוד אלף ואחת סיבות חיצוניות.

תבדוק בהמשך עד כמה זה משמעותי.

אם תראה שזה חלק ממנה, תכונה שלה; אז אם זה מאוד משמעותי לך (ונשמע שזה כן -מבין אותך לגמרי... גם לי הדבר הזה מפריע ומשמעותי. הייתה לי אחת כזו. זה מעיק ומציק) אז כשאתם יותר בעומק הקשר בהחלט ששייך לשקול להעלות את זה בעיתוי ובצורה הנכונה והעדינה. כי אם תרגיש שהיא שלך אבל זה משהו שכן מפריע, זה בעצם אומר שאתה מקבל אותה כפי שהיא לגמרי אבל רק בפרט הזה לא. אז תוכל להעלות את זה מתוך מקום של בירור מולה איפה זה יושב. מאיפה זה מגיע.. לא כביקורת וככה תבין מה זה ועל מה זה.

*מומלץ לא להיות בעננים כבר מההתחלה...

כמו לשלם, לסחוב, אולי גם למזוג שתיה ולפתוח דלת. אבל לסדר ולפנות אשפה נשמע לי כמו דברים בסיסים שאין סיבה לא לקחת חלק בהם. אחריות בסיסית שנדרשת מאנשים לסביבה ולמעשים שלהם.

אני מבינה מאוד למה זה צורם לך, בעיקר אם אין הבעה של הערכה באופן כללי למה שאתה עושה.

אבל אני לא חושבת שזה סיבה לפסול בגללה, בעיקר שבאופן כללי הולך טוב.

כדאי לקחת זמן לראות אם זה התנהלות שחוזרת על עצמה, ולא ביישנות/ התרגשות/ חוסר נעימות של התחלה. בהמשך כדאי לדבר על תפקידים של גבר ואישה בקשר ומשפחה. אפשר להגיד בעדינות "עכשיו אני משלם ומסדר, זה נראה לך משהו שאמור להיות בנישואים?" "אני חושב שגם אישה צריכה לקחת חלק בXYZ, מה את חושבת?" ולנסות להבין אם זה עקרוני אצלה.

יכול להיות שזה לא קשור לתפיסה של דינמיקה זוגית, אלא סתם תכונה לא טובה של חוסר לקיחת אחריות. לא משהו שהיית רוצה בבת זוג, אבל בסוף אף אחד לא מושלם. ואז צריך לשקול את זה כמו כל חסרון אחר, אם זה לא מפריע באופן מהותי ומאפיל על הדברים הטובים בקשר אפשר לקבל את זה כחסרון אנושי.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.