מה עושים כשלא אוהבים את הבית שלנו?

בהנהלת: נפשי תערוג , ט' , ימ''ל
ז' אב 21:44
בית של ההורים. לא מדבר על מקרים שיש משהו יותר חריג כמו לעבור ח"ו התעללות או אלימות בבית.

אז מעבר לטיפול אם צריך. מה עושים עם התחושה שכל כך היינו רוצים בית אחר והחסר הזה מציף רצף רגשות לא נעימים?
אשמח למחשבות שלכם
ח' אב 02:55
לא כל כך הבנתי את השאלה, אבל אנסה לענות ממה שעולה לי..
באיזשהו שלב עוזבים את בית ההורים ומנסים לחפש מה שעושה לנו טוב ומה שממלא את החסרים שלנו בדרכים שלנו.. כמו ניסוי וטעיה
ח' אב 09:34
אם מספיק בוגרים, אחראיים, ויש כלים לכלכל את הבית במידת מה ובהמשך להרחיב אותם - מתחתנים. אם זה לא מעשי מסיבות כאלה ואחרות אז בולעים את הצפרדע הזו בתקווה שבשנים הקרובות זה יגמר.
ח' אב 13:55
לא חשבתי על זה משתי סיבות:
1. אני גם ככה חוזר לבית של ההורים פעם בשבועיים, בגלל שאני לומד בישיבה, ועדיין מרגיש שאני רוצה בית משלי,למרות שזה כרוך בתנאי מחיה פחות טובים ואצטרך לעבוד יותר קשה. וזאת למרות שהורי אנשים מדהימים. אז זה מה שעלה לי בראש כשקראתי את שאלתו.
2. לא יצא לי לראות הרבה, או למען האמת אפילו אחד בגילאי העשרים המוקדמים שגרים בדירות שותפים, למרות שברור לי שיש כאלה.
ח' אב 12:38

או מתמודדים

ח' אב 13:14

טיפול נשמע לי טריוואלי

כמו כן, הכיוון הוא שהמציאות הלא פשוטה הזאת תקבל משמעות מצמיחה וחיובית בנוסף לתחושות הכואבות הקיימות.

 

כמו כן, לצאת מהבית זה ממש טריוואלי.

י"א אב 23:19
בשלב מסוים נהיה לי בלתי נסבל ופשוט הלכתי ועכשיו הרבה יותר טוב
י"א אב 23:45
לקבל את התחושה.
להיות בחמלה וסבלנות עם זה.
לחשוב מה אפשר לעשות עם המציאות הנוכחית, כמו שהיא, כמצב נתון.
להתמקד ולחפש את הטוב שכן יש, ובטוח יש. ואפילו אם בהתחלה זה קשה לשנות את התפיסה וההרגשה, אז לאט, להאמין בטוב הזה, להאמין בקב"ה.
לזכור שיגיע הזמן ויהיה את הבית שלך, זה זמני, זה תקופה של למידה, של צמיחה.

בהצלחה גדולה.