ז' אב 22:56

בס"ד.

מעלה פה כמה נקודות אשמח לשמוע מכם.

1) תשעה באב להבנתכם הוא יותר יום של בעיקר אבלות או גם תיקון ותשובה?  במה זה מתבטא?

2) אני ממש לא יוצא נגד מעשה כזה או אחר רק מעלה שאלה..  אתם חושבים שזה לכתחילה למשל לראות סרט על גוש קטיף? או שפשוט בגלל שקשה להתאבל על החורבן אנו מנסים להיאחז במשהו?

 

בבניין ירושלים ננוחם!

ז' אב 23:49

1) אבלות, הרגשת החוסר, פיתוח הכאב שמוביל לגעגוע וצפייה. אלול אח"כ הוא ההמשך שלוקח את זה למקום של תיקון ותשובה (כמו שבתפילה ברכת חונן הדעת קודמת לברכת התשובה, הדעת היא בסיס לתשובה)

2) לא מתחבר לשינוי הנושא, הנושא זה חורבן הבית שממנו מתמשכים הצרות. 

ח' אב 12:44
בס"ד

יש עכשיו את הסרט של אגדת החורבן שאם רוצים סרט שיעזור להבין אני ממליץ על כך.
באופן ככללי יש קו מחשבה מעניין על גוש קטיף כי זה מזכיר לנו מה זה גלות מה זה שלפעמים אתה נלחם אבל נגזר שהבית יחרב ואולי..יש במחשבה מקום שבו ניתן להשוות בניהם אבל תמיד הרגיש לי מוזר לראות את זה הרי לא על כך נקבע הצום מי שחווה את הגירוש וגדל בתקופתו בוטדאי יכול ללמוד ממנו מה זה אבלות ומה זה חורבן אבל זה לא במקום האבלות על חורבן המקדש..
ח' אב 14:43

1. לדעתי האבל הוא התיקון. תיקון של כהות הרגש והמחשבה, והניתוק של היחיד מכלל ישראל שגרמה לנו הגלות..

2. לדעתי זה סוטה מהנושא. זה יכול ליצור את הרושם (בתת מודע) שהגאולה תהיה בחזרה לגוש.. הגאולה היא הרבה יותר מזה. וגם אם פחות פחות מעניין ופופולרי לדבר על בית המקדש, בואו נהפוך את זה למעניין ופופולרי.

 

לגירוש מגוש קטיף יש את היום שלו. רלוונטי לקשר אותו לתשעה באב בדיוק כמו שרלוונטי לקשר את השואה ואת גירוש ספרד לתשעה באב.. למה לא עושים את זה? התשובה ברורה לדעתי..

"העולמים כולם וכל אשר בהם אינם כי אם גילויים שהם נדמים לנו כעין נצוצות פרטיים מהתגלות האורה העליונה, אבל כשהם לעצמם הם כולם חטיבה אחת, התגלות אחת" (מאמר צמאון לאל חי). "האחדות הכוללת, המכרת רק את הא-להות, ויודעת גם כן שכל גלוי פרטי איננו ענין הא-להות, כי אם הכל, ומקור הכל, ומה שהוא למעלה למעלה מזה" (מאמר האחדות הכוללת ד).

י' אב 12:11
כן אומרים קינות על השואה

עין טובה = חיים טובים!

י' אב 12:32

את האמת, מובן. זה חי בנו יותר.

אבל על כל שואה, כל חורבן וכל פורענות שעברנו אנחנו אומרים קינות?

במקום להתמקד בתוצאות של החורבן, לדעתי עדיף להתמקד בחורבן עצמו. בשורש של הכל. כשמטפלים בשורש - כל תופעות הלוואי נעלמות.

"העולמים כולם וכל אשר בהם אינם כי אם גילויים שהם נדמים לנו כעין נצוצות פרטיים מהתגלות האורה העליונה, אבל כשהם לעצמם הם כולם חטיבה אחת, התגלות אחת" (מאמר צמאון לאל חי). "האחדות הכוללת, המכרת רק את הא-להות, ויודעת גם כן שכל גלוי פרטי איננו ענין הא-להות, כי אם הכל, ומקור הכל, ומה שהוא למעלה למעלה מזה" (מאמר האחדות הכוללת ד).

י' אב 15:27
הם המשך של החורבן והגלות.
אחרת אולי ניזכר רק בחטא המרגלים וזהו?!

עין טובה = חיים טובים!

י' אב 15:36

1. אבלות, אם היא תיעשה בצורה רצינית ומלאה היא גם תוביל לתשובה אך ביום הזה צריך לחשוב על האבל, השאר יגיע בהמשך.

2. רואה זאת כלכתחילה, כמו עיסוק בכל חורבן שהיה לעם ישראל, השואה, פוגרומים, פרעות, וכמובן גם חורבן הבית.

רצוי לקשר תודעתית את הצרות לחורבן הבית, להתמעטות השראת השכינה, לעולם החסר, זה הוא שורש הצרות. 

י"א אב 23:26
מטה אחו אחרונה
1. אבלות - לא אומרים תחנון ובחלק מהקהילות לא אומרים גם תתקבל כי זה לא יום של תשובה, זה קצת צבוע לחזור בתשובה ברגע שקורה האסון ולא לפני, זה יום שצריך להכניס ללב את משמעות החורבן והריחוק כשלעצמם ורק אחרי הפנמה אמיתית שלהם אפשר להתחיל להתקדם לכיוון אלול ויום הכיפורים

2. אני אישית משתדל לקרוא על השואה בתשעה באב כי זה משהו שהרבה יותר קל לי להתחבר אליו - לדעתי חלק גדול מתשעה באב זה העניין של בכייה לדורות והחורבן כמשהו מתמשך ולא אירוע שקרה לפני אלפיים שנה ואנחנו כבר לא כזה יודעים מה הוא אומר