א. לומדים- על המקדש והמשמעות שלו, על החורבן, על הגאולה... 

יש את הלכות בית הבחירה לרמב"ם ועוד הרבה מקורות שאפשר ללמוד

ככל שנבין יותר בשכל נוכל להתחבר יותר ברגש.

עצם הלימוד לא רק מחבר, אלא מקרב את הגאולה בפועל!

יש גם מעשים- להכין בגד יפה ללבוש בבית המקדש, כלי לנגן בו שם, וכל מיני...

ובכללי- לא רק ללמוד לעצמינו אלא להעלות את נושא המקדש והגאולה לשיח ולמודעות. 

ב. משתדלים ללמוד על החורבן ועל המקדש 

קישורים מומלצים:

אפשר לשמוע הרצאות טובות של ד"ר מיכאל בן ארי וסרטונים של מכון מגלי"ם

ממליצה על הספר "יהודה" של יוסף כהן 

יש הרבה הרבה קטעים במקורות שלנו על החורבן שאפשר ללמוד

אפשר לקרוא איכה, ירימיהו...

(צריך לשים לב שזה משהו שמותר ללמוד בתשעה באב)

או את הלכות בית הבחירה.

אפשר ללמוד היום על החורבן ואחרי צאת הצום על הגאולה

לכן רשמתי את זה בשאלה א' (חשבתי שהיא התכוונה לאיך להתחבר לנושא בכללי) ולא בשאלה ב' על מה לעשות בצום עצמו

בסוף ההודעה רשמתי בסוגריים  "צריך לשים לב שזה משהו שמותר ללמוד בתשעה באב"

אבל צודק, הייתי צריכה להדגיש בשאלה הראשונה על לימוד הגאולה שזה לא להיום, תודה על ההבהרה!

חבל שלא ראיתי את זה בצום עצמו..

כן ראיתי את אגדת החורבן וכמה סרטונים של מגלי"ם.

דרך אגב, מה אתם אומרים על אגדת החורבן? הפריע לי שהם היו גלויי ראש.. (אפילו רבן יוחנן בן זכאי..)

אני לא מכירה את זה ספציפית... כאילו השם של זה מוכר לי...

אבל אני יודעת שאני לא הייתי מתחברת והסיבה כנראה שזה פשוט יש בזה ביעה כי יש בזה משהו שקשור לתורה ומצוות (בכל זאת אמרת רבן יוחנן וזה..) גם אגדות החורבן אז נשמע לי מוזר שמי שיציג את זה יהיה ''גלווי ראש''

זה סרט שמורכב מציורים מתחלפים, יפה ממש.. התסריטאי הוא שולי רנד. הוא מבוסס על אגדות חז"ל והספר ההוא של יוסף בן מתתיהו, הסיפור הקלאסי.. לא משהו פרובוקטיבי. רק העובדה שהם צוירו גלויי ראש הפריעה לי. עוד משהו, הבריונים היהודיים מוצגים באור לא ממש חיובי, אבל כן יותר טוב מאיך שהם מוצגים בגמרא.. אני חושבת שזה מעניין להשוות בין אז לבין היום. כי עמדת חז"ל בענייני לאום נראית לי קצת יותר דומה לגישה החרדית (בנשוא הזה ספציפית), שעדיף להיכנע מלהילחם. אני חושבת שהרבה גבעוניסטים יתקשו מאוד להשלים עם זה.

הקיצר אני חושבת שיש פה הסבר לרגשות שלי

אמרתי אני לא הייתי נוגעת בסרט הזה כי כשר רוצה להגיד שאסור לשמוע שירת נשים אז הוא בעצמו לא ישמע שירת נשים... ולמקרינו אם אנשים באים להציג משהו דתי יהודי והם בעצמם לא דתים ושומרים יהדות אז לדעתי (והגיוני שעוד יסכימו איתי) שזה קצת בעייתי...

ואני לא יודעת מה השיטה של חזל... ועל מה מדובר.. וגיבועוניסטים... הקיצר לא הבנתי... אשמח להסבר

ולגבי השיטה של חז"ל.. עזבי😅

אני רואה את הסרט רק בגלל שזה ממש מעוצב יפה יש שם ציורים שאפשר להסתכל עליהם מלא זמן 

זה ממש ריגש אותי, וגם הציורים על בית המקדש ושירת הלווים היה מרגש.

אל האג'נדות שניסו להציג שם את מגחך, אבל אני שמח שלפחות עשו סרט על זה. זה עדיף מכלום.

אצל הגוים הנוצרים לדוגמא עשו המון המון סרטים על התנ"ך זה מראה שזה מעניין אותם, מרגיש לי כאילו אצלנו הזניחו את זה ממש חוץ מ "היהודים באים" השם ירחם עליהם...

ולגבי מה שהזכרת עם עמדת חז"ל זה באמת נושא מעניין, נראה אבל שיש גם חכמים לדוגמא כמו רבי עקיבא שנותנים כן מקום גדול ללאומיות. אגב, אפשר גם לראות את זה מהפסוק שהוא דרש על רבי יוחנן אחרי מעשה הבריחה מירושלים. "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" 

אבל באמת כמו שאמרת נראה שאצל רוב חז"ל המגמה היא נגד הלאומיות.

שבתקופות מסוימות חז"ל כן היו בעד העניין הלאומי.

כרגע עולה לי רק רבי עקיבא ודורו כמו שהזכרתי לפני כן

האם אתה, שכל כולך צועד לאור תורת הרב, באמת שואל שאלה כזו?

האם לפי דבריך כל תורת הרב היא נגד חז"ל, כל העניין הלאומי הוא המצאה שאינה חלק מהתורה?

האם אחרי כל הקולמוסים שנשתברו לאורך כל הדורות, אחרי כל דברי הכוזרי והמהר"ל, צריך עוד לשאול מנין שחז"ל היו בעד העניין הלאומי? 

האם מי שמכיר את הספר "אם הבנים שמחה" באמת יכול לשאול מניין שהענין הלאומי תפס מקום אצל חז"ל?

ברור שהעניין הלאומי תפס מקום מסוים אצל חז"ל.

אבל, ייתכן שלא מקום מרכזי, כי רוב הזמן אנחנו רואים שחז"ל אימצו גישה גלותית -העדפה שאומה תשלוט עלינו מאשר שנעשה צעד. 

תורת הרב באה להזכיר מה היה בימי קדם, ואני לא מתכוון לתקופת חז"ל.

ככל שעברו השנים והחורבנות, ניכר שהגישה הגלותית השתרשה יותר והתמקדה רק ב 4 אמות של הלכה.

שהחרדים לא מייחסים שום חשיבות לפן הלאומי.

זה פשוט לא במרכז ההכרה של חז"ל.

ואני ממש לא חושב שהרב חלק על חז"ל ח"ו.

-ומבקש שלא תתמלל אותי..

ניתן לראות שאצל חז"ל בעיקר בתלמוד הבבלי יש השקפה שמתמקדת יותר על הפרט מאשר הכלל.

בירושלמי כמובן זה קצת שונה גם משום שזו תורת ארץ ישראל, אבל שוב.

אפילו אצל רבי יוחנן אנחנו מזהים מעין "עימות פנימי" בדיוק על העניין הזה.

יש סיבה לכך שחז"ל בחרו לשים במרכז את התורה ואת הפן הלאומי קצת בצד.

ואילו הדברים היו כ"כ ברורים כפי שאתה סובר, כנראה שמלכתחילה המחלוקת ההשקפתית בין הציבור החרדי לציבור שלנו מעולם לא הייתה באה לידי ביטוי. 

אבל מאחר שהפן הלאומי אצל חז"ל הוא לא כ"כ במרכז (ולא קרוב ללהיות)  

אזי גדולים חרדים אמצו את אותה שיטה.

החרדים לא טועים. הם אוחזים בנקודות רבות של אמת. כמונו. ויש צורך בעם ישראל בחרדים, בחילונים, ובדתלי"ם.  להסתכל אל המציאות כאל שחור לבן זה דיי הקטע שלהם ולא שלנו.

יש לאומיות ויש לאומיות.

אני בטוחה שחז"ל היו מאוד לאומיים במובן שהרב קוק ייצג, אבל לאומיים במובן שהבריונים (אז) והגבעוניסטים (היום) מייצגים, אני חושבת שלא.

אני מדגישה שזה רק לעניות דעתי וכמובן שאם אני אווכח שזו טעות אני אחזור בי.

לענ"ד יש דמיון גדול בין תפיסת העולם של הבריונים בתקופת סוף בית שני לבין תפיסת העולם של הגבעוניסטים כיום, לאומיות קיצונית (גם אם ממניעים טהורים לגמרי) שעומדת גם לפני התורה עצמה (ארנון סגל הוא דוגמה טובה, בקשר לדין שעשה לעצמו בנוגע לנטילת לולב בשבת).

קשה לי לנסח את כל מה שעומד לי בראש, אני אסתפק בינתיים בזה.

יש תיעודים, מקורות שונים, ממצאים ארכואלוגים ועוד שע"פ זה היסטוריונים משערים מה היה אבל אי אפשר לדעת הכל במאה אחוז וזה מבאס... 

סרטון שנותן רקע על המחלוקת בנוגע ליוסף: 

וכמו ש@נשמה כללית הזכיר לעיל, יש את הספר של ד"ר מיכאל בן ארי והרצאות שלו, מומלץ!

הוא אחד המתנגדים ליוסף בן מתיתיהו ותומך גדול של המורדים. ההרצאות שלו מרתקות  ממש! הוא מאיר את כל הנושא באור אחר לגמרי 

הנושא הזה של דילמת המרד מענין וחשוב במיוחד כי יש כ"כ הרבה מה להסיק ממנו לימינו...

למה כל החיים היהודים מתאבדים בסיפורים שלו?

כנראה שנצטרך להמשיך להישאר בספק הזה עד שיבוא התישבי ויתרץ את כל הקושיות..

קשה לי לקבל את הגרסה שתומכת במורדים. גם אם הם היו צדיקים, לא אכזריים ומושחתים כמו שהם מוצגים בספר ההוא, עדיין נראה שעמדת חז"ל (חוץ מר' עקיבא כמו שהאיר את עיני @ekselion) - היא נגד המורדים.

ותודה על הסרטון. היה מעניין מאוד (וקצת מחריד)

באמת נראה שגם רבי עקיבא אע"פ שחיי כ 70 שנה אחרי אותם מאורעות

היה נגד המורדים הקיצוניים.

האמרה שלו על רבי יוחנן הייתה רק משום שהייתה לו (לרבי יוחנן) להציע לקיסר לפרוץ את החומות ולהשמיד רק את המורדים.

מאשר להשמיד את כולם. אבל במקום זה רבי יוחנן פשוט שתק.

יש שמקשרים את התוכחה עליו למה שכתוב במסכת ברכות לא זוכר איזה דף נראה לי יח אולי

ששם כתוב שיש לו 2 דרכים (אחרי המוות) והוא אינו יודע לאיזה דרך יגיע.

והסיבה שהגיע דווקא המלך יחזקאל היא משום שגם הוא נכשל בלאומיות

אבל זה מסוג "החידושים" ששומעים רק אצל לאומיים

חחח קשה לי להאמין שתשמעי את זה בדרשה של חרדים

ולא הבנתי מה כתוב שם במסכת ברכות..

על מה מסתמך בן ארי?

עכשיו בדקתי זה בברכות כח ע"ב

"וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון ^ושתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא"

והנה מאמר של הרב שרקי בעניין : Rav Oury Cherki website

לגבי המורדים צריך לעשות הפרדה בין המנהיגים לבין קומץ של מאד קיצוניים אנשי בליעל שיעשו הכל בשם הלאומיות. זה הגיע למצב שהם היו כביכול אפילו מעיזים להרוג את המנהיג שלהם בשם הלאומיות. 

"אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא בצינעא לגבאי אתא א"ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא א"ל מאי איעביד דאי אמינא להו מידי

קטלו לי"

היו יהודים שנמשכו לעניינים של הכלל שזה הלאומיות וכו

והיו כאלו שיותר נמשכו לפרט ד אמות של הלכה.

וזה בסדר גמור.

צריך שיהיה גם וגם

אבל מתוך הכרה בקיומם של הצדדים הנוספים.

אפשר להמשך יותר לד' אמות של הלכה בלי לוותר על העניין הלאומי. העניין הלאומי הוא חלק מהיהדות.

אבל זה מאוד קשה. העניין עם הלאומיות הוא שעל מנת לממש את האידאל הזה צריך לגבל את העפר.

ללכלך את הידיים בדם בעודך בתומתך ולא להיהפך לרע כמו שאמר דוד המלך 

"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע" גם כאשר הוא נמצא בשדה הקרב במקום הכי האכזרי שיש הוא לא יתן לאכזריות להשתלט עליו ולהפוך אותו לרע. אבל לקדש את החול זה קשה - מאד.

לכן טוב שיהיו בעם עדרים עם נטיה למימד מסוים של האמת, שאותו יופיעו בצורה קיצונית ועזה כי רק ככה זה יוכל להתממש. קמעא קמעא. 

ההפסד העיקרי הוא בכך שאנחנו שוללים את האחר משום שאנחנו חושבים שכביכול

הוא לא עושה את מה שנכון.

הפירוד הזה הוא ההפסד האמיתי. ולכן זה נקרא שנאת חינם, כי זה לא מוצדק.

אז אתה טוען בעצם שסאטמר, החרדים, הגיבעוניסטיים, הליברלים, החרד"לים וכל מי שמדגיש יותר צד מסוים בעבודת ה' ושולל את האחרים הוא טועה? כאילו שיש צורך בו כדי לקיים את אותו הצד, אבל השלילה של האחר היא שנאת חינם.

וזה לא אני אומר

הרב מזכיר את העניין הזה לפעמים

אשרייך ממש על זה. באמת. אני מעריך.

יש בסרטון הבא מדקה 8 תשובות למה ששאלת ולדברים הלא מדויקים שאני אמרתי.

היו מלא התאבדויות המוניות או פרטיות בתקופה הקשה הזו... דוגמא קלאסית- סיפור מצדה הטראגי.

בנוגע ליוסף בן מתיתיהו- אכן...

בנוגע לדעת חז"ל- אני לא בקיאה בזה, ובאמת מעניין מה דעת התורה וחכמי אותה תקופה

אני יודעת שד"ר בן ארי מתייחס לזה

עד ימינו הסוגיה הזו של מרד באומות ולאומיות "מעשית" זו סוגיה רצינית בעם...

(לצעירנו יש "תיק"ו" בכל כך הרבה נושאים... לאליהו יש הרבה קושיות ובעיות לתרץ  

"אין שמחה כהתרת ספיקות", שנזכה בקרוב ממש בע"ה!)

בשמחה!! באמת מעניין. ובאמת מחריד... וזה רק טיפה בים הזוועות שרומא, האכזרית שבאומות, עשתה.

יש משהו מאוד מנחם במחשבה על איפה הם עכשיו ואיפה אנחנו

באמת מעניין הנושא הזה, אשמח לקישורים בנושא

המרד הגדול – ויקיפדיה (אין כמו ויקיפדיה)

 סיפור מצדה: מה קרה במצדה? 

מבחינת מימדים- היסטוריונים טוענים שבמרד הגדול נהרגו בארץ כמיליון יהודים! הכיבוש הרומי: מיליון יהודים נהרגו  וזה כשהעם שלנו היה הרבה יותר קטן אז זה היה חלק גדול מאוד מהעם...

(יש גם את הקישורים שכבר הבאתי למעלה לט' באב)

ואין על הסרטונים של מכון מגלי"ם.

נכון, לגמרי!!

 מתנתקים מהמסביב, ומנסים להרהר על כל הצער והחוסר שקיים.

אני ראיתי סרטונים על ההתנתקות (כמה שיכולתי.. זה ממש כואב)

ושמעתי סיפורים על השואה 

הסרטון הזה נגיד ממש הכה בי:

ומנסה כמה שפחות לחשוב על מתי כבר אוכל לשתות ולאכול

אלא להתמקד בצער ולתת לזה לכאוב.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....