חושב שזה אחלה אם אתה סגור על עצמיך שאתה במקום טוב ונכון לזה

אני שם בצד את השאלה האם זה טוב או לא

יש לי המון חברים כאלה
חושב שעד גיל 20 יש לי משו כמו 40 - 50 חברים שהתחתנו
אפשרי מאד

יש מגזרים שבגיל הזה כבר יהיה יותר קשה למצוא כי מתחתנים יותר מוקדם;)

תבחן את עצמך - אתה בוגר מספיק? אתה מבין את האחריות של הקמת משפחה ופרנסה? של צרכים של אשה? ועוד ועוד.

 

למה בעצם אתה רוצה לחפש? מה דוחף אותך?

 

@חצילים - מאוד לא רגיל מלבד ממגזרים מסויימים מאוד.

 

זה בגלל שיש לי חסכי ילדות, אני רוצה לברוח מהבית שלי, ובא לי כבר לחיות עם מישהי באותו בית. וברור שאפשר לסמוך על אלוקים שהכסף יבוא אלינו כל פעם בדרך אחרת.
פחחח מה נראה לך, ברור שחתונה זה משחק ילדים.

לא טוב לך אל תגיב. בהצלחה.

1 איזה בחינה אני עושה לצד השני
2 למדתי כבר שלא משנה כמה רציני ואחראי אני אהיה יגידו לי שאני לא באמת מבין מה זה אחריות של משפחה. אז לא ראיתי עיניין בלהתחיל להסביר למה ואיך. ולשאלתך- ביגידו אני מוציא את הרבנים שמכירים אותי באופן אישי שאיתם התייעצתי

ומתנצל שנפגעת מהתגובה הקודמת

עניתי לך על הדברים שמפריעים לצד השני ואתה גם צריך לקחת בחשבון.
20 זה גיל צעיר לגבר. צריך לדעת למה נכנסים, מי שתפגש איתך תחפש את זה.
שאלת את הרבנים שלך על שדכניות רלוונטיות?

עוד לא נתקלתי בשדכן/ית ששמעו את הגיל שלי ולא קיבלו רתע לאחור.

תתן להם להתרשם ממך, מהאישיות, מהמקום בחיים.
ממליץ לך גם להקשיב לדעתן ולעצות שלהן. יש להן המון ניסיון.
שים לב שלהקשיב זה לא "לציית". תשמע מה יש להן לומר ותעשה חשבון עם עצמך מה נכון לך.

זה בערך הולך ככה:
אני- מספר על עצמי
היא- מעולה, מצויין, בן כמה אתה?
אני- עשרים
היא- עשרים?! וואו אתה ממש צעיר! אין הרבה בנות שמחפשות בגיל הזה

היא לא יכולה למצוא מה שאין...

יותר דרך חברים או מהיכרות ישירה עם הבחורה..
@חצילים תקן אותי אם אני טועה

מכירה לא מעט שהתחתנו דרך שדכנים בגיל הזה יותר צעירים..

כל החברים שלי שהתחתנו בגילאים האלה כולל כולם הם מהציבור הדתל הכי רגילים שיש
אלי כמה נערי גבעות וחוות

אומנם תופעת החתונה בגיל הרך עלתה בשנים האחרונות אבל לא במימדים שאתה מתאר.

אז מה?

גדולים בציבור זה הכל

וברצינות - זה תיאור מצב. מה עושים איתו והתוצאות זה כבר תלוי בזוג ובמציאות.

במקרה זה - אייעץ לכל בן שמקשיב שלא יחשוב בכלל להפגש בגילאים האלו. שישב ויבנה את עצמו קודם.
אם הוא בחור ישיבה אז אייעץ לו את זה כפליים.

ותחת איזה כובע? אתה יודע, יש דברים שהם סובייקטיביים.

הניסיון, השכל הישר והסטטיסטיקה.
מי שרוצה לשמוע - שישמע. מי שלא - ממילא יעשה מה בראש שלו.

כי אני מדברת מניסיון, אין לי שמץ מאיפה הבאת סטטיסטיקה, אבל בפועל במבחן המציאות אני רואה זוגות שמחים ומאושרים שהקימו בתים לתפארת, אבל סבבה, ההגיון שלך אומר אחרת אז אולי עדיף שהם יתגרשו ויהיה להם רע כדי שזה יסתדר בדיוק עם הסטטיסטיקה

בין התגובה שלך למה שכתבתי.

בקצרה - להתבגר, ללמוד לקחת אחריות ולהבין מי הוא בכלל.

תייעץ לו, ובייחוד בפורום אנונימי, הוא לא כזה?

כתבתי מספר פעמים לקחת עצות שנכתבות בפורום בעירבון מוגבל, כולל שלי.
דיברתי על בחורים שמכירים אותי (בד"כ מהישיבה) ושואלים.
אין דבר כזה *כל*. יש רוב מוחלט וכשמגיע לישיבה יש גם דרכי התגדלות בתורה.

בפלטפורמה הזאת בשרשור בו בחור שאל האם זה אפשרי. ומה שאתה עושה עלול סתם "להוריד" אותו ממשהו שעבורו יכול להיות נהדר, ואדרבה, לגדל אותו בתורה מתוך בית שיקים. במקום לענות "זה אפשרי, תתייעץ עם הוריך, מכריך, רבותיך לגבי הסובייקט שאתה", אתה כותב בצורה גורפת ומזלזל במופגן באנשים שבחרו להקים בית בגיל צעיר. הלוואי שכל הביינישים יקדישו זמן ללימוד כמו שבעלי מקדיש, והוא גם אבא, ובעל, ומפרנס חלקית, ומדריך וגם תלמיד חכם.

פשששש
גרמת לי לעבור לציניות. ברכותי.
טוב לכם - נפלא. לרוב המוחלט של הבנים זה לא מתאים.
אני בכלל לא הולך להכנס לסטטיסטיקת הגירושין, לניסיונות ובטח לא לזמן שנשארים בישיבה כשמתחתנים צעירים.

מבחינתי הדיון נגמר כאן - מי שדברי יועילו לו, מצויין. השאר ממילא יעשו מה שרוצים.

אולי אתייג פה אנשים שמכירים את בעלי ויעידו.

אם אף אחד מהם לא מדבר אליך אתה מוזמן להמשיך הלאה.
לא מבין בכלל על מה הויכוח המיותר הזה.

ואנחנו הקטנים שצריכים להקשיב לך, נכון? גם מי שיש לו ניסיון ויודע כמוני למשל מה זה להיות אמא ואשת אברך וסטודנטית למקצוע קשה מתחת לגיל 21 ומכירה עוד כמוני שעשו את זה מצויין? ומי שמתאים לו אחרת זה גם סבבה. אני *בחרתי* בזה מתוך ראש צלול ורצון, ואחרים *בוחרים* שלא מתוך החלטה אישית שמקורה בנתונים אישיים. אז הנה, אני בת 21.5 בגיל הרך אמא לילד בן 1.5 וחיה באושר גדול.. ורק פה באברכיה שלנו יש אמא יותר צעירה ממני.

אני הייתי בן 18 ו20 ו22 ו...
הילד בן ה18 לא. זה כבר מספיק.

יש דרך..

לחנך אחרים, אם אין לך סבלנות

שהייתה לו חברה מיב
ובשיעור א, אחד הרבנים הישיבה הורה לו להיפרד ממנה
הוא. כבר 5 שנים בשידוכים, לא מוצא את עצמו, הרגיש שהיא חלק ממנו, והיא כבר התחתנה,
אומלל, ממש ממש ממש.
זה מאוד סובייקטיבי מה שאתה אומר.
אני נניח, חושבת שבבעיה היא לא הגיל אלא ההדרכה.
בית בישראל זה הדבר הכי הכי חשוב, מבין? יותר מכסף, פרנסה, התנהלות, הכל.
צריך ללמד בחורים ובחורות מה זה בית, מה זה זוגיות וכן אוחי גם קצת פיננסים והתנהלות כלכלית אבל את העיקר אנחנו מפספסים.
יש דברים שאפשר ללמוד רק מהנסיון, תוך כדי.
אם נשקיע את מאמצינו בלימוד והדרכה נכונה לדבר הכל כל נשגב הזה, ולפני כן נביי מול מה אנחנו עומדים, אוחי תיפתר ולו במעט מכת הרווקות המאוחרת הנוראית ממש.

בגרות ואחריות באים עם הגיל, מה לעשות. כמו בכל דבר יש קומץ שלא מתאימים לכלל אבל לא פוסקים עליהם לכל הכלל.
אגב, לא במקרה זו היתה ההדרכה של הרב. מן הסתם יש לו שכל וניסיון.
לגבי החבר הזה - דוגמא מעולה. אם היא התחתנה כנראה שבאמת היא לא היתה שלו. זה שיש כאלו שהמסלול שלהם מתארך זה דיון אחר.

מסכימה שהרבה פעמים הנסיון מגיע עם השנים
אבל אין קשר בין נסיון לבין נישואין מהסיבה הפשוטה שאנמ מאוד רוצה לקוות שבציבור שלנו מי שמתחתן זו הזוגיות הראשונה שבה הוא חי בןורה של נישואין.
מסכימה שלא מתאים להתחתן בגיל 14, אבל זה מכלול של דברים.
זה לא רק שכל צריך.
אנימחושבת שרבה התועלת על הנזק, כמובן תלוי באדם אבל עם השרכה נכונה לדעתי עדיף להתחתן צעירים מאשר מבוגרים, אחרי שעברו הרבה דברים, קשה להם לוותר, קשה להם להתגמש, עייפים, ממורמרים, ולא נדבר בכלל על בעיות פוריות
מכירה כל כך הרבה בוגרים, חכמים, מיוחדים, מוכנים ללמוד ותהשתנו. בגילאי 20 21 חעו ת כל כך הרבה מקובעים, מתנשאים וקרים בגילאי 30...

הם על בני 18... אף אחד לא טוען על גיל 30. גם לא קרוב לזה.

לבחורי ישיבה שרוצים להמשיך ללמוד המלצה היא להפגש בשיעור ו' (עם חריגות לפי אופי הבחור).

לגבי השאר - קצת אחרי הצבא כשמתאפסים על כיוון כללי.

 

ההבדל (אצל בנים) בין גיל 18 ל22 הוא בלתי נתפס. מדובר כמעט על 2 אנשים שונים. גם בהמשך יש הבדלים אבל לא כל כך דרסטיים בכמו בגילאים האלו.

מה דעתכם על להתחיל לחפש בגיל 20? | ערוץ ７

וכל התת שרשור

 

בדרך הערתי לגבי תופעת החתונה בגיל הרך וזה הקפיץ מישהי שהיא ובעלה היו בני 18 כשהתחתנו והחליטה שכתבתי שהיא צריכה להתגרש (ציטוט מאחת התגובות שלה).

 

אגב, גם 20 זה צעיר. לא סתם זה התשובה שהוא מקבל מכל השדכניות.

אמנם באמת לא מתאיחצלכל אחד,
אבל בגיל 18 יש כאלה שמוכנים להתחםן, כן בהחלט
ויוזרת ואומרת שזו רעה חולה החתוהה המאוחת
זה בדורות האחרונים בעם ישראל
עם חינוץ נכון, זה חגמרי צריך להשתנות לדעתי

לגבי גיל 18, קומץ ופחות מזה. התייחסתי גם לזה בכל התגובות שלי. שימי לב שמדבר על בנים.

 

לגבי דורות - אנחנו מדברים על המציאות של ימינו. בעז"ה כשילמדו בישיבות מגיל 12 נראה לגבי גיל החתונה. עד אז יש לנו רק מה שמולנו.

1. בהקשר הזה יש להם יכולת הסתגלות ובגרות גדולה יותר (שוב, באופן כללי) בצורה טבעית.

לגבר (לא בן, גבר) זה בא בצורה פחות טבעית ודורשת לימוד עצמי, ניסיון (שוב) ובגרות. גם מבחינת מבנה הנפש וגם מבחינת התפקיד שלו.

2. אני מדבר בין השאר מנסיון. הייתי בן 20, לא הייתי בת 18 עדיין...

 

העלת כאן נקודה שרק רמזתי עליה - מה קורה שכמשתנים? מה קורה אם התחתנה עם מישהו אחד בגיל 18 ובגיל 22 הפך למשהו אחר? אלו גילאים קריטיים.

האמת שלא זה מה שכתבתי אבל אני רואה שאפשר לטעות בניסוח שלי.

כתבתי שבאופן כללי (רוב הבנות, התכונה הנשית) יש להן יכולת הסתגלות ובגרות לעניין חיי נישואין.

אני לא בטוח עד כמה אפשר להרחיב במסגרת פורום ותת שרשור אבל בגדול - הצד החזק באישה הוא הצד הרגשי - המקבל והמושפע ובחיי נישואים היא נכנסת לתפקיד זה כברירת מחדל מעצם היותה עם ותחת (במובן חיובי) הבעל. הרגש הוא טבעי (אם הוא לא מתקלקל ואכמ"ל) ומופיע בחיים עצמם.

האיש צריך להשפיע (פעיליות), להוביל (אחריות) ולכוון. כל זה נעשה בשכל (לא אינטיליגנציה. היגיון, לוגיקה). זה דורש לימוד, הכנה ובניה עצמית (קודם כל) ובמסגרת זוגית.

 

מכך נגזרים גם התפקידים המעשיים וגם היכולת למלא אותם.

יש המון להרחיב על זה אבל פשוט תסתכל על זוגות נשואים ותעשה את ההשלכה.

 

אמנם באמת לא מתאים לכל אחד,
אבל בגיל 18 יש כאלה שמוכנים להתחתן, כן בהחלט
וחוזרת ואומרת שזו רעה חולה החתונה המאוחרת
זה בדורות האחרונים בעם ישראל...
עם חינוך נכון, זה לגמרי צריך להשתנות לדעתי

פששש.. תשמע, משהו

אין לי מושג בן כמה אתה. אם עברת את גיל 22 - תסתכ אחורה ותשווה את עצמך להיום.

אם לא - תשאל חברים, מכרים וקרובים על ההבדל.

ויש בתים יפים מאד שקמים בגילאים צעירים מאד.

אבל

כמי שמכירה הרבה מאד זוגות שהתחתנו צעירים מאד, יכולה לומר לך שהבשלות של גיל 20 לא מתקרבת לזו של 23. (כמובן שככל שעולה הגיל הבשלות עולה. אבל לפעמים בשל מדי זה כבר רקוב)

ההבנה של ההתמודדויות, של העול, של זה שהחיים הם לא פיקניק.

רב אלו שאני מכירה שהתחתנו בגילאים האלו חטפו כאפה של להכנס לחיים.

חלקם התאוששו ובנו את עצמם מאד יפה,

וחלקם עוד מלקקים פצעים.

רק החלק של הרקוב מעציב

ככה זה בטבע. תחשוב על בננה, היא מבשילה ומבשילה ומבשילה, וכבר נהיית שחורה מרב בשלות, ובסוף היא נרקבת.

 

וזה מעציב. מה לעשות.

לק"י

כמו בננה רקובה (ואני גם לא חושבת שזה נכון).

נכון שיש קשיים בנישואים בגיל מבוגר, ומצד שני גם לנישואים בגיל צעיר יש קשיים (מכירה כאלה שהתחתנו בגיל 40 ויותר).

מה זה להתרקב?!
הנישואין זה לא התכלית, התכלית שלנו הרבה יותר גדולה מזה.
ואם בתחום הזה אלוקים מאתגר זה לא עושה את הבן אדם רקוב.

זה כמו המקומות שקוראים למי שחוזר בשאלה "מקולקל". זה נורא

התכלית אכן גדולה אבל נוצרנו בזוג ובלי זה אי אפשר להגיע.
בגילאים מאוחרים יותר גם ה"בטריה" מתחילה להגמר וזה משפיע על כל החיים.

מכאן ועד להגיד "ריקבון" זה מרחיק לכת ופשוט לא נכון.
ושוב כמו שכתבתי למטה, יש הבדל בין מלכתכילא, לבין בדיעבד
בין מה שכבר היה לבין מה שעלול להיות

ליאש ולהחליש את עצמנו, זה בטוח לא חיובי,
קל וחומר שלא אחרים...

שתתחתני הרבה לפני שתגיעי למצבים האלו.
שוב, לא טוען שמדובר בגזרת שמיים או שלא ניתן לתיקון אבל זה מאוד לא פשוט (בלשון המעטה).

חשוב לי להדגיש גםלך @חתולה ג'ינג'ית

שבאמת כתבתי את זה מהלב ולא כביקורת,
כואב לי לראות שאנשים מתייאשים
להרגיש שאין כוחות נפש ולשים לב לעוצמת החיסרון זה בריא וטוב
אבל להרגיש שאין תקווה והמצב רק נגרע, זה יכול להיות הרסני ולכן כאב לי לקרוא את זה..
בכל אופן בהצלחה, מאחלת שוב שה' ימלא לכם את החיסרון ותזכו במהרה לשמחה שלימה

סרקזם זה חלק ממנגנון ההתמודדות שלי, או אם תרצו מנגנון ההגנה.

הכוונה היתה, שלא צריך להגיע למצב שמרגישים בו בשלים לגמרי, וגם אין מצב כזה, כי תמיד יש לאן לשאוף, מה לעבד, ולאן להתפתח.

צריך בשלות בסיסית, ויאלה לקפוץ למים.

וכן, יש מחירים לנישואין בגיל מבוגר, כמו שיש מחירים לכאלו בגיל צעיר מאד.

זה הכל.

 

כמו שלכל ניסיון שעוברים בחיים יש מחירים
ובכלל אני חושבת שלא צריך להשוות את חיינו לאחרים
"זה מעשה שלי וזה מעשה שלו"(ציטוט ממעשה חכם ותם של רבי נחמן)- לכל אחד יש פה מסלול יחודי לעבור, שזה המסלול שטוב עבורו, שסלל לו הקב"ה, מה שטוב לי לאו דווקא שיהיה טוב לאחר, מה שנכון לי לאו דווקא שיהיה נכון לאחר, אין בכלל טעם להשוות בין אנשים וגם אם עשינו טעויות בדרך, זה מכוון וזה מלמעלה וה' יכוון אותנו למקום הנכון אם רק נרצה
(וגם אם לא נרצה כמו שדוד המלך כותב "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" זה ירדוף אותנו גם אם נברח מזה)

לדעתי זה טעות לחיות בעיניים של "אני מתרקב", לכן זה צרם לי

אם זה נכתב בהומור באמת, אז סבבה(: למרות שגם הומור אסור שיחליש 

ואת צודקת שבנוגע למעשה אין עניין למרוח את זה ולחכות שנרגשים "בשלים"
ושבאופן כללי אם ההלכה והדת מעודדים נישואין בגיל מסויים לא נכון למרוח אתזה
ויכול להיות שיהיה לכך השלכות

בגדול, אם זה נכון אז הייתי מנסחת את זה כך, לגבי העתיד "תתחתן מוקדם כי אחרי זה עלולות להיות השלכות" (וגם מזה היית נמנעת כי אני פחות בגישה של הפחדות, זה לא נראה לי מקדם באמת)
מה שבטוח שלא כך, לגבי העבר "בגלל שלא התחתנת מוקדם עכשיו תהיינה לך השלכות מרחיקות לכת של ריקבון"

 

חלילה, וזה נוסח בהומור כואב משהו.

כן הכוונה שלי היתה בפשטות, שאני לא בעד הגישה שאומרת שצריך בשלות מלאה, כי אין דבר כזה.

יחד עם זאת, ולא בשביל להפחיד

כמו שכתב @פשוט עייף בגילאים מאוחרים יותר גם ה"בטריה" מתחילה להגמר וזה משפיע על כל החיים.

לא יודעת בת כמה את, וכמה שנים את כבר בדרך.

אנחנו מדברים מנסיון.

ולא בשביל להשוות לאחרים. באמת זה פשוט ככה, וזה דורש כל הזמן הטענה מחדש, כי אחרת זה לשקוע.

אבל באמת זה נושא לשרשור נפרד.

חלק מה"בהצלחה בקרוב" שאני מחלק הוא מההבנה האמיתית וההזדהות עם הקושי, המשא של הדרך והעייפות הפשוטה

שה' ישמח אותך, שבעזרת ה' ימלא לך את כל המקומות החסרים ותזכי לגאולה פרטית וכללית!!

אבל אני לא בטוח שכן. לא מרוע חלילה.
זה פשוט מצב שעד שלא חווים לא מבינים ומי שחווה מיד מבין את השני ומזדהה.
מאחל לך מכל הלב שלא תתקרבי לשם אפילו. בהצלחה בקרוב בעז"ה.

עריכה: לא מדובר על יאוש, מדובר על מציאות שזה כל הזמן "מזמזם" ברקע. בלי הפסקה. אף פעם. לפעמים זה כבר עובר מהרקע לקדמת הבמה ואז כבר צריך הרבה כוחות.
זו הדרך הכי טובה שאני יכול לתאר למתבונן מבחוץ.

מבינה שאני לא מבינה,
ובאופן כללי, אין בני אדם שווים ולכן מעולם לא ארגיש באמת את החיסרון של השני, יכולה לנסות
בכל אופן, זה באמת לא היה ממקום של ביקורת או הערה, להפך.

אין שאלה שאת מאחלת רק טוב, פשוט רציתי להאיר גם את הצד הפחות פשוט הזה.
אני יכול לומר על עצמי שאני "דן" הרבה יותר לכף זכות בחורות שאני נפגש איתן מאז שהבנתי (עד כמה שאפשר) מה הן עוברות.

חד משמעית זה לא פשוט,
האמת שלא משווה אבל גם לי זה לא פשוט ולא רק זה, עוד הרבה דברים שהחיים מסובבים אותך בהם, הם לא פשוטים. ובאמת אנחנו לא רשאים לדון אף אחד עד שנגיע למקומו(ומעולם לא נגיע למקומו, גם אם אנחנו חושבים שכן)
ואני מתנצלת שוב אם גרמתי למישהו להרגיש שאני דנה אותו חלילה שלא לזכות בגלל תחושותיו
ואמירותיו

בא נפתח פה שרשור לרווקים עם פז"ם של מעל 10 שנים,

ונראה מה החווייה של כל אחד.

נראה לי זה אינסופי.

אבל אופטימיים?

אם זה מרגיש לך בנוח כמובן

הסברתי את עצמי.

צריך להחיל פה את חוק פו.

שמבחינות מסוימות אני לא חולק עליה, המציאות פשוט מעציבה אותי.
כמובן שכפי שכתבת (ורמזתי) - אנחנו בני אדם ויכולים לתקן, פשוט דורש הרבה עבודה.

התחתנו בגיל 18.5..

תעשה את זה
יש בנות שמתחילות לצאת בערך בגיל הזה(חברות שלי מהמדרשה למשל) או כאלה שיהיו מוכנות(או אפילו ירצו) מישהו צעיר מהן(אני למשל)

אם מתאים לך לענות..למה היית מעדיפה מישהו צעיר ממך?

הרגשתי שאני מצליחה לתקשר איתם טוב יותר מאשר עם אנשים בגילי(גם עכשיו זה ככה)

יש מקומות שזה גיל שמקובל שמתחילים לצאת. ואפילו לפני.
זה בדר"כ תלוי סגנון וחברה, צריך לחפש במקומות הנכונים

בנים פחות
אבל תלוי מאוד מי זה אי אפשר להכליל בסוף

 

פותח יקר- 

השאלה שלך תקבל מטבע הדברים את שני הצדדים. 

אני ממליצה לך ללכת להתייעץ עם האנשים שמכירים אותך ויודעים מה טוב לך 

גם בהתאם לסביבה בה אתה חי 

והאם יש לך מוכנות נפשית, פיזית, כלכלית ו"רוחנית" להתחתן. 

 

ולשאר הכותבים- 

הטונים והציניות כאן בשרשור היו מיותרים. 

אני יודעת שהם נכתבו מנפש כואבת. 

 

השרשור מיצה את עצמו, מזומנים להגיב בשאר השרשורים. 

אני נועלת.