אני כבר על סף יאוש. לא מסוגלת יותר תעזרו לי

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי

מכתב פתיחה

אני כבר על סף יאוש. לא מסוגלת יותר תעזרו ליאנונימית בהו"ל

כל המריבות שלי עם בעלי זה בנושאי כסף. אני עובדת ומשתכרת מינימום, הוא אברך. יש לנו 2 ילדים קטנים. עדיין גרים בשכירות למרות שנשואים כמה שנים טובות כבר. אני חסכנית וחרדתית בנושא הכסף, כל הוצאה מחושבנת אצלי היטב. קשה לי להוציא כסף בשלוף, קשה לי עם הוצאות באופן כללי. והוא הפוך ממני.
לדוגמא: אם נולדת לי אחיינית למשל, אני אתן מתנה בסכום של כ200 שקלים. מבחינתו לתת לה יותר אבל אני חושבת שבהתאם להכנסות שלי זה סכום סביר. כשלו נולדת אחיינית, זה מינימום 400 שקל מתנה. בלי אירוע, לתת מעטפה עם הסכום הזה. או כשאחותו מתחתנת זה 1000 או 1200 שקל. ( יש לנו סכום קטן בצד שרוצים לרכוש בו דירה)
אני מעירה לו שזה המון למי שמכניס שכר כזה נמוך, ויש מלא הוצאות וקשה לי ומבחינתי שיפסיק להיות אברך וילך ללמוד משהו ויעבוד כי קשה לי לחיות ברמת חיים נמוכה ובתחושת לחץ מכל שקל שיוצא. אבל הוא חושב שזה בסדר.
בכל פעם שאני מתעצבנת עליו, ואני מתעצבנת וכועסת המון, אז התגובה שלו היא ביזבוז עוד כסף, הזמנת דברים באינטרנט, אפילו נותן צדקה סתם, גם שכבר נתנו, או מוציא הוצאות שלא בתיכנון. וגם אומר לי שכל עוד יש עצבים בבית וכל עוד אמשיך בלחץ שלי ובכעסים שלי ובשליטה בנוגע לכסף, גם הוא ימשיך להתנהג ככה.
ואני בתגובה כועסת ורותחת עוד יותר ובוכה ומתעצבנת ושוב חוזרים לאותו מעגל. אני לא מצליחה להפסיק להתעצבן ולשחרר בנושא. לא מצליחה. רוצה לשמוע תגובות אבל בבקשה בלשון מכבדת. תודה רבה

יקרהPandi99

אני ממליצה על ייעוץ, ואולי יעוץ כלכלי..
בהצלחה רבה!

תודה לך. לאיזה סוג טיפול ללכתאנונימית בהו"ל

הסכומים של המתנותoo

נשמעים לי גבוהים ולא סבירים.

אני גם הייתי במצוקה כלכלית ולקחתי קורס כדי לשדרג את השכר.

בעיני, כשיש מצוקה כלכלית שגורמת לבעיות בזוגיות, כדאי לטפל בבעיה הכלכלית כי ממנה נובעת הבעיה הזוגית.
ואם בן הזוג לא משתף פעולה, אפשר להתחיל עם העבודה שלך ולחפש לשדרג את השכר.

מוסיפה משהוהילה036

סליחה על הערה קטנה, נשמע שאם תשדרג את השכר אז בעלה יעלה את סכום המתנות.
יש בינהם חילוקי דעות בעניין.
מומלץ ייעוץ בעניין

כמובןoo

שצריך להגיע להסכמה על סכומי מתנות, בלי קשר לגובה השכר.

לא איכפת לי לתת מתנה גדולה, אבל לפחותאנונימית בהו"ל

שגם ההכנסה תגדל. ממשכורת אחת לא גבוהה בכלל אי אפשר לתת מתנות גדולות

ככה זה במשפחה שלו נותנים מתנות גבוהות.אנונימית בהו"ל

אבל אף אחד שם לא אברך ולא מבין מה זה אברך.
אנחנו לא במינוס רק בגלל ההתנהגות השקולה שלי

כמה דברים שעלו ליכבתחילה

1. למה את עובדת בשכר מינימום?

יש לך תואר? תעודה? הכשרה כלשהי?

אם לא, זה הזמן לעשות חושבים ולבדוק מה אפשר לעשות כדי להגדיל הכנסה.

2. כתבת שאתם גרים בשכירות למרות שנשואים כבר כמה שנים אז בואי תני לי להרגיע אותך שרוב הזוגות בישראל כיום לא קונים דירה ישר כשמתחתנים. גם לא כעבור 5 שנים..

3. מה בעלך אומר? איך הוא מצדיק את ההוצאות הגבוהות כשהוא אברך וההכנסה שלכם זה מינימום בחודש עם 2 ילדים?

בסופו של דבר חשוב לזכור שאחריות על פרנסת הבית מוטלת על הגבר. הוא חותם על זה בכתובה. אם כרגע הוא אברך ולא עובד זה לא אומר שהאחריות היא לא שלו.

יכול להיות שהוא לא חושב כרגע על דירה אלא רק איך לשרוד את החודש?

4. יש בינכם פערים עדתיים? הרבה פעמים פערים בסכומים כאלה במתנות זה פערים של מנטליות ומקובלות חברתית ומשפחתית.

אם לא מקובל עלייך לשלם 1000-1200 לחתונה של אחות אתם צריכים לשבת לדבר ולהגיע לסכום שיהיה מקובל על שתיכם, לא רק עליו. כנל ללידות של אחיינים. אגב, אתם קיבלתם מתנות בסכומים כאלה בחתונה ובלידות?

5. ממליצה ללכת לייעוץ/טיפול זוגי לחזק את עניין התקשורת והפער בינכם. חבל שהתסכול יצבר אצלך עוד ועוד..
מותר לך לא לרצות להוציא הרבה כסף ומותר לו לרצות להוציא. צריך שיהיה באיזון ובהסכמה של שתיכם.

6. לפעמים כדאי לשתוק על סכום כסף שהבעל מוציא בשביל השלום בית.. תחשבי שזה כסף שהולך לטיפול או ווטאבר. אז נכון שהדירה מעט תתרחק מכם אבל יהיה שלום בינכם.

7. אתם מצליחים לסגור את החודש בלי מינוס?

אם כן, מעולה בתקופת אברכות קשה מאד לחסוך, במיוחד כשיש 2 ילדים זה הרבה הוצאות, ובמיוחד כשאת עובדת על מינימום.

בהצלחה

1. אין לי תואר ולא תעודה ולא כלום כי אין לי כסףאנונימית בהו"ל

עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך י"ב באב תשפ"ב 17:02

ללכת ללמוד. איך אני ילך ללמוד אם אני מפרנסת יחידה? ממה נתפרנס בינתיים?
2. אני יודעת אבל זה קשה לי. במיוחד שכולם מסביבי קנו דירה גם משפחה גם חברות וגם הם נשואות לאברכים. יש לי רק גיסה אחת שלא קנתה עדיין.
3. בעלי אומר שיהיה בסדר ואנחנו לא במינוסים אז זה בסדר לחיות ככה. אנחנו לא במינוס אבל נוגסים כל חודש מהכסף ששמור בצד. לדעתי זה נקרא לא לגמור את החודש.
4. כן יש פערים עדתיים. במשפחה שלו מקובל ובמשפחה שלי פחות מקובל. וכן קיבלנו לחתונה וללידות מהמשפחה שלו סכומים כאלה. מהצד שלי לא, היו מתנות עלובות.
5. הוא לא ירצה ללכת לטיפול זוגי כי לטענתו הבעיה אצלי.
6. אני לא מסוגלת לשתוק.
7. אנחנו לא במינוס כי יש סכום פתוח שמיועד לדירה. אם הוא לא היה היינו במינוס מזמן.
תודה

ככהאפונה

1. עדיף שהחיסכון יושקע בכסף להכשרה מקצועית שלך, זו השקעה מצויינת.
2. זה מצב מאד לא שגרתי ומשונה.
3. אני מסכימה איתך.
4. גם אצלנו יש פערים בין המשפחות ואני חושבת שבקטע הזה עדיף לא להתערב. לא צריכה להיות סימטריה, כל אחד נותן איך שנראה לו למשפחה שלו. (זה באידאל, לא מתייחסת כרגע למצוקה הכלכלית)
5. בעיה שלך זו סיבה מצויינת ללכת לטיפול זוגי. "בעלי היקר. יש *לי* בעיה. אני מרגישה שאני כל הזמן בלחץ מעניין הכלכלי. זה ממש מעיב עלי ואני לא מצליחה לשחרר. אני מרגישה שהלחץ שלי גם מפריע לך ומרחיק ביננו. אני רוצה ללכת לטיפול סביב הנקודה הזו. יעזור לי מאד אם תצטרף אלי".
6. כנ"ל. להשתדל לדבר על הקושי שלך ולא להאשים אותו.

תודה רבה לך. עשית לי קצת סדר. תודהאנונימית בהו"ל

בעיניי יש פה בעיה מורכבת יותרמקרמה

וזה שעול הפרנסה רק עלייך מבלי שאת שלמה עם זה ב100 אחוז

כי זה לא רק חילוקי דעות על הוצאות.
ממה שאני קוראת זה חילוקי דעות בחלוקת האחריות וכתוצאה מזה את בסטרס וזה מקשה גם ברמת החיים לה את מצפה

אז כדאי גם להסכים בנושא השזה
ומפה תגזרו את התנאים להתנהלות הכלכלית

אבל אמרתי לו מזמן שאני לא רוצה שהוא יהיה אברךאנונימית בהו"ל

והוא אומר ששום שינוי לא יקרה עד שאני לא ישנה את ההתנהגות שלי והלחץ והכעס

אז הבעיה הכלכלית היא משניתמקרמה

1. יש מקום לאברכות רק אם האישה מסכימה לכך.
הוא התחייב לזון ולפרנס אותך ולא להיפך.

2. הוא מפעיל עליך מניפולציות של אני יעשה את מה שאני חייב רק אם תתנהגי יפה. זה על גבול התנהגות אלימה.

תפני בבקשה ליעוץ.
ובדרכ אני לא ממליצה על זה אבל בגלל שההתנהגות שלט היא במסווה של אברכות אולי יש מקום גם לפנות לרב שלו

אין לו רב. יש ראש כולל ואני לא יפנה אליואנונימית בהו"ל

אבל הוא בכלל לא אלים לא מילולית ולא פיזית

אבל גם אני ממררת את חייו, כועסת מתעצבנתאנונימית בהו"ל

ובוכה המון. כנראה שנמאס לו ממני

תראי, פערים יש אצל זוג!קופצת

בכל נושא שבעולם.
אצלכם זה על הענין הכלכלי, אצל זוג אחר זה יכול להיות דתי/ השקפתי/ חלוקת תפקידים בבית וכ'ו וכ'ו

אז אתם לא חריגים🙂

מה כן חריג/ לא תקין?
הצורה בה אתם מתנהלים עם הפער ביניכם.

וחבל. נשמע שחסר לכם כלים תקשורתיים - איך מתווכחים, איך מקשיבים, איך מגיעים לפשרה או הסכמה, איך ממשיכים לאהוב על אף הפער, איך לא נותנים לפער הזה לנהל אותנו - אלא אנחנו מנהלים אותו...

תורה שלמה היא וללמוד אותה צריך. וגם כדאי! זה יקפיץ לכם את הזוגיות בכמה רמות קדימה.

אז איפה לומדים את זה איפה..אנונימית בהו"ל

באמת שאין לי כבר כוח

טיפול זוגיאפונה

אז איך באמת לא נותנים לפער העצום ביננואנונימית בהו"ל

לנהל אותנו, איך???

חמודה. את לא הצד הפוגעמקרמה

השתדלתי מאוד להיזהר במילותיו.
לא כתבתי שהוא אלים
כתבתי שההתנהגות הספציפית הזו גובלת באלימות.

מבלי להיכנס לדיון על מעמד האישה
לא סתם האיש מחויב לזון את אשתו ולא להפך.

יש נשים שלא בנויות ללחץ של עול הפרנסה, בטח שלו בלעדית.
ואם זה לא נעשה בלב שלם ומבחירה זה עוד יותר גרוע.

כי בעצם זה שהוא מתנה את היציאה לעבוד בשינוי התנהגותי שלך הוא כופה עליך לעשות את מה שהוא מחויב.
ואם זה במסווה של תירוצים דתיים זה עוד יותר רע.

זה לא אומר שהוא אלים
אבל הוא בהחלט מתנהג בבריוניות וצריך שמישהו יאיר את עניו לכך

(זה לא סותר את זה ששניכם יכולים לעבוד על התקשורת שלכם)

שמעת רק אותהoo

והחלטת שהוא מתנהג בבריונות?

כן.מקרמה

יש כמה עובדות.
היא עובדת, הוא לא.

והיא מעידה שהוא אברך וזה לא מרצונה.

מה עוד צריך לשמוע????

לאברכות יש ערך גבוהה מאוד אבל רק אם זה בהסכמת האישה!!!

ובעל שכופה על אישתו לפרנס יחיד מבלי הסכמתה הוא בהחלט בריון

וזה עוד *לפני* שמיחסים לתאים שלו לצאת לעבוד

פעם זה היה רצוני, היום כבר לאאנונימית בהו"ל

והוא יודע את זה ואני לא מסתירה את זה בכלל

העובדהoo

שהוא אברך והיא עובדת.

פרשנות שלך:
ובעל שכופה על אישתו לפרנס יחיד מבלי הסכמתה הוא בהחלט בריון

מי כפה? היא מתארת שיח לא פתור ביניהם, את לא יודעת מי אמר למי ומה.

להגיד בריונות זה לחרוץ דין בלי לקבל את כל הפרטים. זה לא נכון וזה מוגזם.

איך זה יכול להיות לא כפיהמקרמה

אם היא אומרת שזה לא בהסכמתה.

ישפה ספציפית בנק הזו התנהגות שיש להוקיע.

האם זה הופך אותו בכללי לבעל רע? לא
האם זה בהכרח אומר גירושים ? ודאי שלא.

אבל איך אפשר להכיל התנהגות כזו????

גם אצליoo

בעלי אברך. בהתחלה תמכתי, אח״כ כבר לא. אבל שרציתי להגדיל הכנסה, לא לחצתי עליו ללכת לעבוד, כי ראיתי שזה מאד חשוב לו, אז מצאתי עבודה שמכניסה מספיק.

לדעתי לכפות על בעל להפסיק עם האברכות, זה לא נכון וגם כוחני.

ולא, אני לא מוקיעה התנהגות כזו ואין פה פן שונה מכל קונפליקט זוגי אחר.

עם הבעל היה מבין את הערך של לימוד התורהבינתייםם

הוא לא היה נוהג כלפי אשתו בצורה כזו. הוא צריך לנשק לאישתו את הרגליים שהיא בכלל מוכנה לקחת את עול הפרנסה עליה בשביל שיוכל ללמוד. מין הראוי שיעריך את זה. היא מבינה שבמצב כזה הוא לא יכול להישאר אברך. גם בעלי אברך ושיש קושי כלכלי הוא יעבוד. אין מה לעשות. בין הזמנים בעלי עובד. וזה לא בקטע רע פשוט יש מצבים שאין מה לעשות יש לך ילדים יש לך אחריות יש הוצאות וכל הדברים הנלווים.. צריך לנהוג בהיגיון. לא יתכן שהבחור יוצא יותר ממה שיש לו. יכול להיות שהדבר שבה היא אומרת לו את הדברים קשים לו והוא צריך לשמוע את הביקורת בצורה יותר רכה וככה לאט לאט הוא יתרכך כי לגברים יש אגו וצריך לדעת איך לעשות דברים בצורה חכמה. אבל אין ספק שהם צריכים להגיע להבנה איך נכון להתנהל ובאיזה מצבים רצוי וכדאי שהוא יצא לעבוד. סליחה אם כתבתי באופן מבולגת אני אחרי מקלחות עם הלשון בחוץ 😩

הוא אומר שעדיף שאני יעבוד כי ככהאנונימית בהו"ל

אני חוזרת מהעבודה עייפה מכדי להתעצבן. וגם לא משגעת אותו על הצד הכלכלי. אבל כשאני מאיימת עליו שאני יעזוב את העבודה הוא נשאר רגוע ושליו ואומר תעזבי..
ואין לי אומץ לעזוב באמת. אין לי

אז כל הכבוד לך. באמת.נעמי28

עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך י"ב באב תשפ"ב 20:34

וממש ממש לא מובן מאליו.
לא חושבת שכל אישה צריכה לצפות מעצמה להתנהג ככה.

בלי קשר לזה שבעיניי זה לא דעת התורה (במידה והאישה לא מוכנה)

לא מסכימה עם זה שזה כוחני לצאת ולגרום לו לעבוד -
יש כאן שני אנשים בוגרים שהתחתנו וצריכים לקחת אחריות על הבית, פרנסה, ילדים.
לתקופת זמן ובהקרבה גדולה זה התאים שרוב העול נופל על צד אחד, עם הזמן לא.
למה כוחני?

לכפות זה כוחניoo

אני בחרתי בדרך שהיתה נכונה עבורי, אבל גם אם הייתי רוצה שבעלי יצא לעבוד, הייתי מחפשת דרך שזה יהיה בהסכמה, כי זה לא רק הפרנסה, זה העיסוק שלו, וזה צריך לבוא גם מצידו.

אוקינעמי28

אבל זה לא היא כופה עליו, זה החיים , הבחירה שהוא עשה בלהתחתן עם כל המשמעויות של זה.

מסכימה שצריך לעשות את זה בחוכמה שהוא לא יהיה מתוסכל וחשוב עבודה שמספקת ולא רק רווחית.

זה כמו שתגידי שכופים עליי לקום בלילה לתינוק, להאכיל, להלביש ולחנך.
זה בחירות שעשיתי בחיים ואף אחד אחר לא צריך לקחת את האחריות במקומי..

לעשותoo

שהוא לא יהיה מתוסכל- זה כל הענין, אם הוא מתוסכל ומתנגד, זה הופך כוחני.

אבל מה איתה?קורדיליה

כשהיא עובדת ומתוסכלת מחוסר השיתופיות שלו בעול זה לא כוחני?

וכשהוא אומר לה ששום דבר לא ישתנה מהבחינה הזאת (שהוא לא יצא לעבוד) עד שהיא לא תשנה את ההתנהגות זה לא כוחני?

כןoo

זה גם כוחני

וגם מוציא יותר כשהיא מתעצבנת. מסכימהאורוש3

לא בטוחoo

אולי נראה לה שהוא מוציא יותר.

כשעצבניים קשה לראות דברים בהגיון.

את מגזימה. ממש, בעיניי.המקורית

אפדר להסתכל על זה גם מהצד השני.
היא במירוץ לחסכון של מאות אלפי שקלים שבכלל לא מעניין אותו והוא לא רואה בו ערך. זה לא סוג של ווטו מהצד שלה?
הם בינתיים מסתדרים כלכלית. איזו אלימות את רואה פה?
י

אני אנסה להסבירמקרמה

בעניים הדתיות שלי בעל מחויב לפרנס את אישתו.
אם הוא אברך אז הוא צריך לדעת את זה.

תתארי לעצמך מקרה שבעל יושב בבית בבטלה מרצון.
ועוד כופה על אישתו הוצאות גדולות עבור דברים שהם מותרות עבורו ללא הסכמתה
ועוד מתנה את שינוי התנהגותו שפסולה בכך שהיא תפסיק להעיר לו
האם זה לא בריונות?

כשזוג בוחר ללכת על מסלול אברכות זה חייב להיות בהסכמת האישה
והבעל צריך לדעת שזה מתוך חסד שלה.
ולהודות לה על כך.
בטח שלא להערים עליה קשיים.

במצב כזה האברכות שלו שווה לישיבה בבית בבטלה מרצון.

זה לא אומר שהוא בעל רע
זה לא אומר שהוא אלים באופן כללי.

זה אומר שבנק הספציפית הזו הוא מתנהג באלימות וצריך להעיר את עיניו.

כי בניגוד למה שרשמת על הבעל עם הפרעות קשב שנרדם במשמרת דלו (שבעיני היה מדהים) פה יש התנהגות דתית מוסרית ורגשית שהיא פסולה וצריך למגר אותה ולא לבנות גשרים מעליה.

זה לא אומר עכשיו גירושים
זה בהחלט משהו שניתן לעבודה

אבל זה לא משהו שניתן ליפות

אני לא משווה בין המקרים קודם כלהמקורית

אבל לא לבזבז חסכונות לא נכלל בחיוב הבעל. כרגע יש ממה לחיות.
אז נכון,זה לא חכם מצדו, ולא יפה, אני מסכימה עם זה מאוד. אני נגד צורת החיים הזו.. ועם זאת, הפתרון לבעיה נמצא אצלה כרגע. בעיניי לפחות.
מה יקדם אותה,נו נו נו ? לפנות לרב שיאפס אותו? נו באמת.. בואי נהיה ריאליות. זה לא עובד. הוא מסתגר בעמדתו ועוד מטיל עליה ווטו.
אז הוא לא בסדר כרגע. בכלל. והיא מתוסכלת.
במקום להגיד שהוא אלים ולהסלים את המצב ולהציע לה להפריד חשבונות אני מציעה לחזור לנק ההתחלה.

אבל הפתרון לבעיה שאת מציעה הוא לא פותר את הבעיהמקרמה

כי הבעיה היא לא כלכלית
הבעיה היא התנהגותית!

נשווה את זה לבעל שמוכן יכול וכשיר להיות אם הילדים אבל מתנה את זה רק בהתנהגות כל שהיא של אישתו.
וכשהיא קורסת תחת הנטל וכועסת על ההתנהגות הוא מעניש אותה ונעלם לכמה ימים...

ואת מציעה לה להכיל ולהרפות

לא מאמינה בעצמי שכתבתי לפנות לרב...
זה רק מתוך מחשבה שהוא באמת לא רע... רק צריך ניעור רציני ואם טיפול זוגי זה לא אופציה מבחינתו אולי רב כן

להכיל ולהרפות זה לאפשרהמקורית

לו לרדת מהעץ. בעיניי.
תראי כמה הוא סובל מזה. היא אומרת שהוא מציב לה אולטימטום - או שתירגעי או שאני לא יוצא לעבוד.
עדיף שתעבדי כי ככה את חוזרת עייפה ולא מלחיצה אותי על הפן הכלכלי
זה לגמרי הפן ההתנהגותי פה בעיניי. אף בעל לא עושה לאשתו סתם ככה דווקא, אאכ הוא סובל מבעיה נפשית.
עוולה התנהגותית מתקנים דרך התנהגות.
זו הראייה שלי, ואני מציבה את הפוקוס על הדברים הקטנים ולא על התמונה הכללית כמו שהיא נראית, כי הם אלו שבונים אותה
באיזו עוד דרך הוא יכול להגיד לה שהוא רוצה שתרפה מהלחץ?
בואי, אברכים הם לא אנשים שלא מבינים עניין. הוא מפעיל עליה דווקנות כדי שתרפה. אז בתור התחלה אני חושבת שכדאי לה.
לא מאמינה בניעורים, לרוב הם יוצרים אנטנגוניזם. והיא גם יכולה להוציא לבעלה שם רע. הוא סובל מההתנהגות שלה לא פחות משהיא סובלת מהפזרנות שלו.

לא, זה לא בריונותוהרי החדשה

זה פרזיטיות,
לא להכניס כסף ולבזבז סכומים גדולים בניגוד לבקשת אשתך זה בעיה רצינית שמצריכה דחוף עזרה ושינוי
אבל זה לא אלימות.

המחשבה הכי קיצונית שלי היא להפריד חשבונות ככה שהמשכורת תיכנס רק לחשבון שלה, אבל זה ממש יכול להיות הרסנח לסוגיות, הבעיה שגם המצב עכשיו הרסני.

מה שבטוח צריך שהוא יסכים ללכת לייעוץ כלכלי וטיפול זוגי ויפה שעה אחת קודם

בעיני להפריד חשבונות זה פתרון זמני טובמיקי מאוס

אם הוא לא מוכן ללכת לייעוץ ורק אוכל חסכונות
ואת חוששת לעתיד (ובצדק)
ולא יכולה לסגור את החסכון הזה כי הוא "גם שלו"

אז אולי זה דווקא פתרון שהמשכורת שלך תלך לחסכון סגור באופן מיידי (עם אפשרות משיכה זמינה כמובן כי בעז"ה כשתגיעו להבנות תשקלו מחדש את הצעד הזה)
כי זו המשכורת שלך ועליה אין מה להתווכח
הוא הרי לא עובד מבחירה מלאה שלו ובניגוד לרצון שלך

האם זה קרוב ללהיות אידאלי? ברור שממש לא.
אבל המצב כרגע הוא עוד פחות טוב כי בנוסף לבעיה שיש (שמתנהלים עם כסף בלי שום הסכמה ותיאום) יש גם המון המון מתח ומשחקי כח

ונכון שזה צעד שהוא קו אדום אבל לדעתי כבר מזמן חציתם קווים אדומים בנוגע לכסף

ככה את יודעת שתוך כדי שהחסכון נאכל יש חסכון שנוצר בצד ויכנס קצת רוגע לזוגיות שיאפשר אולי להתחיל ליצור שינוי ובעז"ה בהמשך תגיעו להתנהלות הגיונית יותר

כסף באoo

וכסף הולך.

לשים משכורת בחשבון נפרד, בהחלטה חד צדדית, זו פגיעה אנושה במרקם הזוגי ויהיה קשה מאד לשקם אותה.

לא מסכימה איתךמיקי מאוס

הכסף פה הוא טריגר מאוד חזק. זה לא רק הכסף עצמו
אין מרקם זוגי כרגע, חייבים לשחרר את הטריגר הזה כדי לאפשר לזה לקרות

ולהגיד לה פשוט לשחרר זה נשמע לי לא מעשי בכלל. זה עבודה נפשית לא נורמלית ומאוד קשה
ובכנות - לדעתי גם לא נכונה.זה תכונה בריאה לדאוג למחר,בטח כשיש לך ילדים
רק שצריך להגיע למצב שזו דאגה מאוזנת ובלי לחץ ומתח וזה יכול לקרות רק בסיטואציה של בטחון כלכלי כלשהו

כרגע אין לה אמון בבעלה לגבי הכסף ו *זה* הרס הרבה יותר חמור מאשר הפרדה

וכמובן שהיא צריכה לעדכן את בעלה לפני שזה נעשה, וח"ו ממש לא כאיום או צעד כוחני אלא להציג בפשטות כי יש לה צורך אדיר בבטחון כלכלי שכרגע אין לה אז היא דואגת לקבל אותו בדרך היחידה שהיא בידיים שלה
וגם לשמוע מה אומר, אם הוא יחליט להתעשת ולתת לה פתרון אחר לבטחון כלכלי אז מעולה!

ואם לא- היא חייבת לדאוג לעצמה לרוגע ובטחון. כניסה למערכת זוגית לא אומר להתאבד עליה בכל מחיר והמחיר כרגע גבוה מדי

המרקםoo

הזוגי כרגע, שהוא מוציא כסף והיא דואגת ומתעצבנת. הוא ממשיך להוציא והיא ממשיכה בשלה.

זה מעגל ושניהם שותפים לו.

בעיני כסף הוא אמצעי בלבד ומיחסים לו חשיבות רבה מידי.
לכן הוא טריגר משמעותי לחוסר הסכמה בזוגיות. אם יודעים לתת לו את המקום הנכון, הרבה בעיות נעלמות.

ואםoo

זה הפוך, והאישה מבזבזת את הכסף שבעלה מרוויח, זו גם פרזיטיות?

לדעתי אם זה לא בהסכמה זוגית אז כןמיקי מאוס

אם יש הסכמה כללית שאחד מפרנס והשני עושה משהו אחר אז לא.

הפרמטר החשוב הוא לא כמה כל אחד מכניס וכמה מוציא, אין שום שאיפה להתחשבנות מגעילה . אבל חיב שתהיה כללית הסכמה לגבי ההתנהלות עם הכסף שאדם עובד קשה ומרוויח

אפשר כמובן וויכוחים קטנים פה ושם, תמיד יהיו.
אבל לא חוויה שאני עובדת קשה ולא נהנית מיגיע כפי. זה חוויה נוראית

עמדת ההלכה שונה משלי כמובן. לפי ההלכה הוא חייב לפרנס אותה ולכן לא צריך בכלל הסכמה לדבר כזה, אבל אז גם הוא זכאי לכל הרכוש שהיא זוכה בו מרגע הנישואין וכו. בואי נגיד שבימינו ממש לא רוצים להגיע לדיון כזה בכלל- זה לא מתאים לצורת ההתנהלות הרגילה בין זוגות ואני מאמינה שהיום נכון יותר לעבוד באמון והדדיות שכולם ירגישו שמחים ומרוצים במערכת הזוגית ולא בחלוקת תפקידים שנקבעה מבחוץ

ואםoo

היתה הסכמה כזו ופתאום היא פסקה באופן חד צדדי? האם הצד השני צריך מיד להסכים ולצאת לעבוד?

בנושא הזה ספציפית- בעיני כןמיקי מאוס

לגבי החד צדדי- הוא למד תורה,לא היה שותף למשק הבית (זה שונה כשמי שלא מפרנס זה כי הוא מטפל בילדים או דואג לתפעול הבית שיש לזה מרכיב כלכלי חשוב). וזה כשלעצמו חריגה פתולוגית שיש לה מקום רק כשאישה שותפה לאידאל

לכל אדם בוגר יש אחריות חובה לממן את עצמו
לכל אדם שבחר להביא ילדים יש גם אחריות וחובה לממן אותם
ובנוסף - לכל אדם שנשא אישה כדת משה וישראל יש גם אחריות אישית מול הקב"ה ומולה לקיים את מה שחתם עליו

אבל זה כמובן לא קשור באמת לדיון פה ברור שזה לא האישיו.... זה דקויות שבזוגיות נורמלית בכלל לא אמורים להכנס אליהם
זה שאלה שלא צריכה להשאל בכלל- "מי צודק?"
אם היא נשאלת יש פה בעיה

כן ברורוהרי החדשה

אם היא לא עובדת (וגם לא מטפלת בילדים) ומבזבזת ובעלה העובד מבקש ממנה להפסיק והיא לא שמה עליו זה אכן ולגמרי פרזיטיות

אבל אתם הולכות כל הזמן לפן הכלכלימקרמה

זה לא הכסף.
כסף בא וכסף הולך.

זה לא לעשות את החובה עליו
לכפות עליה את תפקידו בלי רצונה.

זה להקשות עליה לעשות את תפקידו ביום יום
ולעשות לה דווקא כשהיא מוחה.

ולהתנות שינוי במצב שמעוות מלכתחילה רק אם היא תשנה את התנהגותה.

הכסף הוא שולי
המצב הכלכלי הוא שולי

הדינמיקה הזוגית היא הבעייתית

צודקת לגמרי. אבל כרגע הכסף הוא הטריגרמיקי מאוס

מסכימה לגמריוהרי החדשה

דינמיקה בעייתית מאוד מאוד
אבל לא אלימות

מסכימה איתך.סמיילי12

זה לא במסווה של תירוצים דתייםאנונימית בהו"ל

הוא אומר שהשינוי מבחינתו יבוא אם יהיה לו רוגע בבית. זה התנאי שלו להתקדם. ואני מנסה יום יומיים שבוע להיות בסדר אבל כל דבר חריג מקפיץ אותי. במיוחד עכשיו שזה חופש גדול עם כל ההוצאות הלא נורמליות שלו ומיד אח"כ חגים על כל הוצאותיהם. ובכללי קשה פה בטירוף

זה לא תקין שיש הצבת תנאים בזוגיותזיקוקים

כשיש קושי מדברים עליו
מבינים ששני הצדדים צריכים להתמודד

ממה שאת כותבת את מעלה קושי וקשה לו להתמודד עם זה אז הוא מסובב את זה ככה שאת האשמה
אם יהיה לו רוגע יעשה שינוי? מה ידחוף אותו לשם? הרי הכל לכאורה רגוע.. ואם אשתו לא רגועה מהמצב זה לא מספיק בשביל להבין שיש פה בעיה?לא משנה אשמת מי זה
לפי מה שאת כותבת הגיוני שהדברים מקפיצים אותך כי אין פה באמת הקשבה ובניית תכנית משותפת להתמודדות זוגית עם העניין אלא זו את שכל הזמן צריכה להתאים את עצמך לרצונות שלו ואם זה לא קורה אז רואים בך לא בסדר וחרדתית ומתנהלת כלכלית בלחץ ואין פה מי שרואה את הצד השני ומוכן לראות בטעויות שלו

יכול להיות שיהיה נכון להשתמש בטקטיקה שאת רואה בעיה אצלך וככה לגרום לכם ללכת לטיפול זוגי אבל ממש לא תקין קשיים זוגיים רק מזוית אחת בלבד ולהציב תנאים בכדי לראות עוד זוית

מסכימה מאדנעמי28

זה מעגל
התנהגות שלו שמשפיעה על שלך שמשפיעה על שלו.
לא פייר לבקש רק ממך לעצור את המעגל הזה.
צריך מאמץ של שניכם.

אם נתעסק רק במה שפיירהמקורית

המלחמות לא ייגמרו.
אני מאוד מסכימה עם מה ש@אם_שמחה_הללויה כתבה.
כל העניין סביב הכסף נוגע גם בעיניי בכבוד שהוא מרגיש שלא ניתן לו. ואז הוא לוקח אותו בכח, סוג של..

היא מעצמה יכולה להתחיל לעבוד על עצמהנעמי28

וכן יש מישהו שמתחיל לזוז קודם. וממליצה טיפול אישי

אבל לא הוגן שהשני זה דורש את זה ולא מוכן לעשות משהו עד שתשתנה.
לגיטמי להגיד אני הולכת להתאמץ לעשות שינוי ומאד חשוב לי שגם אתה.
ולשחרר זה עבודה מטורפת ובמקרה הזה לא יודעת מה הגבול.
הדוגמא ש@אם שמחה נתנה מאד יפה וקשה מאד לביצוע.
ובעיקר הסוף לא מובטח ולא ברור - אישית את בעלי גם מינוס לא מרתיע, חי שנים ככה ובכיף, לטענתו רוב העולם ככה.
אז מה הגבול של לשחרר?
ממש חשוב בעיני התקשורת ככה שגם אם לבעל חשוב כבוד הוא יודע לתמלל את זה ולהגיד - ולא לחכות שנים בשקט עד לשינוי אם בכלל..

אני מבינה מה את אומרתהמקורית

אבל תמיד יש פער בין המצוי לרצוי, הלא כן?
כשמטרת העל היא שלום בית ולא רווחה כלכלית, הדברים מקבלים צורה.
אישה יכולה להחליט שמטרת העל שלה הוא בעל חסכן שחושב כמוה, ורק אז יהיה שלום בית. מי אומר שזה מה שנכון? כי ככה הרוב חושבים? עובדה,בעלך לא חושב כך. גם אני לא, דרך אגב. אני כן שמה את רמת החיים שלי מעל לחסכונות, בגבול מסויים. וזה משו שמתשנה מאחד לשני ותלוי בהרבה דברים אבל בכל זאת.. וגם אני באתי מבית שלא היה בשפע.
בהינתן ואת השני את לא יכולה לשנות, נשאר לך או לעבוד על עצמך, או להרגיש ממורמרת עקב הפערים או להתגרש.
לא רואה אופציה נוספת. אני כן מאמינה שאנחנו כמו מראה לבן הזוג. ואם היא תכבד אותו, הוא יחזיר לה ויבוא לקראתה.
איך שלא תסובבי את זה, בעיניי אין דרך להכריח בנאדם לשנות משו בכח.
ואין פה עניין של פייר או לא, החיים לא צודקים. נקודה. ומישהו צריך לוותר בסוף. או הבעל על הפזרנות או האישה על החסכנות. מי קבע שהאישה צודקת במקרה הזה והוא צריך לוותר? מה, לדעתו אין מקום?
אי נתינת המקום לדעתו וביטולה בהינף יד, ביקורתיות, הפעלת לחץ, ונתינת הרגשה כאילו את מבינה יותר זה חוסר כבוד בעיניים של גבר. ואם הוא לא מרגיש מכובד - הוא תוקף. זה מה שקורה פה בעצם.

הרבה פעמים כשהבעל מרגיש שמקומו ניתן לו, הוא ייטה יותר לדעה של אשתו. ויתכן גם שלא. אבל מכל מקום, לדעתי חבל על שנים ארוכות של מרירות ותסכולים. זה הבעל, זה המצב. איך אני פועלת מפה כל אחת תחליט לעצמה

את מציבה שלוש אפשריות מדכאות מאוד.קופצת

או לעבוד על עצמך.
או להתמרמר.
או להתגרש.

את נותנת תמיד דגש על עבודה עצמית בלעדית - כפתרון לבעיות זוגיות. וזה נפלא, אבל מצריך כוחות נפש חזקים שלא בטוח שלכל אחת יש (או שזה הפתרון היחידי באמת מול מקרים "פתלוגים").

אני כן חושבת שבמקרים רגילים יותר טוב לכוון לעבודה זוגית. אין סיבה לכאורה שינסו לסכם בינהם דרך מסויימת לתקשר/ לצאת מהפלונטר/ להבין, להתקדם...

חד צשמעית אני מסכימה איתךהמקורית

כל עוד יש מישו לעבוד איתו.
היא מציעה טיפול זוגי והוא לא רוצה, אז מה מכאן?
עבודה עצמית היא לא במקום שינוי של בן הזוג, היא גורמת לכך.

וחשוב לי להוסיף על זה עוד משוהמקורית

אולי חלקכן רואות עבודה זוגית או טיםול זוגי כמשו שיאפשר להם לגשר על הפער ושהוא יבוא לקראתה, כי זה מה שנראה לרובנו פה נכון, שהוא יעבוד וישתתף בכלכלת הבית והם יוכלו לחסוך.
היחס שלי בהקשר לזה הוא לא לטפל בעניין הזה. זה לא הבעיה בעיניי. הטיפול העצמי או הזוגי אמור להביא אותם לחיות בשלום ובאהבה, קודם כל. למרות השוני. ושהפערים לא יערערו אותם, גם אם הם נשארו בעינם.. כי עכשיו לצורך העניין הפער מרחיק אותם, אבל יש עוד הרבה רבדים פה מתחת לפני השטח.

ברור לי לחלוטין.קופצת

אבל בעיני זה בדיוק העבודה הזוגית הנדרשת.
לנו לקח הרבה זמן להבין שכל הסוגיה היא א מי מוותר לשני, אלא איך חיים ביחד עם הפער *כמו שהוא*

לא יודעת... אולי אני תמימה מידי 🙈קופצת

לא תמימה בכלל, זה הלכתחילההמקורית

אני אוהבת את דרך החשיבה שלך וזה מה שהכי נכון בעיניי. אבל הם לא שם. התקשורת ביניהם לא מאפשרת את השיח הזה,הם לא יודעים לנהל אותו.וכל אחד מרוכז במה שהוא רוצה ולא מקבל, ולכן..

אני חושבתoo

שגם במקרים רגילים עבודה עצמית של לפחות אחד מבני הזוג, מביאה את התקשורת הזוגית לרמה אחרת.

בכלל, כל זוגיות שמגיעה לרמה מיוחדת, זה בהכרח שלפחות אחד מבני הזוג הגיע לרמה אישית גבוהה.

אני מאד שמחה שעשיתי הרבה עבודה עצמית, כי זה חיים אחרים ומשודרגים עבורי, ושדרוג עבור הזוגיות לי ולבעלי, וגם השינוי שבעלי עשה בעקבותי.

אז זה ממש לא מדכא עבודה עצמית. זה נפלא מה שעשיה עצמית יכולה לעשות.

מסכימה.המקורית

@קופצת היקרה כנראה זכתה והיא במקום גבוה ברוך השם לכתחילה. כך אני לפחות קוראת אותה

אני מתלבטת בין לקחת את המחמאה ולשתוק, לביןקופצת

להעמיד אותך על טעותך😅

מסכימה עם כל מילה!קופצת

הגדרת כל כך נכון. גם אני רואה את זה בחיים הפרטיים שלי.

לענין השרשור:
התכוונתי שבמצב של קושי זוגי, כן מדכא/ ממרמר לעשות עבודה אישית חד צדדית עם עצמך על מנת לעזור או לקדם את פתרון הבעיה.

אין חולק שתוצאות העבודה הזאת, כמו שכתבת, הם קודם כל נכס לעצמך, וגם לזוגיות ולחיים בכלל.

אולי בפעם הראשונהoo

שעושים את זה.

אצלי, אחרי שראיתי תוצאות פעם אחת, ראיתי בזה את הדרך הקלה והמועדפת עלי לכל ענין זוגי וגם ענינים אחרים (ילדים, עבודה)

כנל. כל מילההמקורית

זה שהוא עושה לך דווקאשוקולד פרה.

ומצער אותך בתחום שהכי רגיש אצלך-

על זה הייתי הולכת לייעוץ.

גם אם היית מרוויחה הון,

ונניח היתה לך חרדה סביב כסף,

ועדיין הוא היה ממשיך להטריף אותך ועושה דווקא-

הייתי הולכת ליעוץ.

לעשות דווקא זה אסור ממש.

זה ממש לצער את השני ולאו חמור ביותר.

מסכימה. גם לי קפץהשקט הזה

אבל הוא טוען שהוא מאפשר לי לקנות הכל(באמת לאאנונימית בהו"ל

מגביל אותי בכלום, אני זאת שמגבילה את עצמי)
ואני זאת שמכניסה אותו ללחץ בכל ענייני הכספים

זה לא עניין של מה הוא "מרשה" ואם הוא מגביל או לאהשקט הזה

הנקודה היא שאם כשאת כועסת עליו הוא עושה לך "דווקא" יש פה התנהלות פחות תקינה.
גם כשרבים ומתווכחים צריך לדעת איך לעשות את זה.

האמת שהוא הבליג הרבה פעמים. לאחרונה התחילאנונימית בהו"ל

להתנהג ככה. מתוך מחשבה שזה יאיים עלי ויגרום לי לשנות את הדפוס. זה באמת איים אבל לא החזיק מעמד להרבה זמן. ועכשיו גם זה לא עוזר לו. כי אני עונה לו בחזרה וגם לפעמים אני בעצמי מבזבזת כסף סתם בחזרה. על בגדים שאני לא צריכה וסתם דברים כאלה אבל עם כאב לב. לא סכומים גדולים אבל להראות לו שהוא לא הקובע כאן

נשמע ממש מאבקי כחאורוש3

שחייבים לפתור או בעבודה קשה או בטיפול. להחליט במשותף. תוך התחשבות בדעות של שניכם. נגיד להחליט כמה חוסכים כל חודש ומה נשאר כן לביזבוז. ואם יש אירוע ידוע מראש לשמור אליו.

באמת מאבקי כוח. איכסה של מצב.אנונימית בהו"ל

באיום וכוחניותoo

לא פותרים שום דבר בחיים ורק יוצרים בעיות חדשות.

זה נכון לשני הצדדים ועל הצד שלך יש לך אחריות מלאה.

אני תמיד מתחילה מתיקון הצד שלי, לפעמים זה עוזר לצד השני לתקן את שלו ולפעמים לא, אבל לפחות צד אחד מתנהל טוב וצריך לפתור רק חצי בעיה.

^^^אופק המדבר

יש פה פער ביניכםהמקורית

בין איך שאתם תופסים דברים. זה לא רק הכסף.
מהצד שלו -
אולי הוא לא רוצה דירה? ומוכן לחיות בשכירות אבל ברמת חיים 'גבוהה יותר'?
אולי הוא רוצה להתאים את עצמו למקובלות חברתית ומשפחתית ולא להרגיש 'פחות' כי הוא אברך?
אולי הוא מרגיש שזה שאת עובדת ומרוויחה והוא לא וזה מוריד מהערך שלו, ולכן המאבק? כי הוא לא רוצה שזה שאת עובדת אומר שתהיה לך המילה האחרונה בנוגע לכסף? כמו פחיתות כבוד עבורו..? זה דבר שקיים וידוע כגורם לבעיות שלום בית בקרב משפחות של אברכים

אני חושבת שאתם צריכים לעשות חישוב מסלול מחדש.
אני לצורך העניין נתתי סכומים דומים לאחים שהתחתנו ואף יותר, אין אצלנו מקובלות חברתית משפחתית כך היה נראה לי נכון, וגם - אם האחים נותנים סכומים דומים אז יש עניין להחזיר מה שנתנו, גם הלכתית ממה שאני מכירה.

אני חושבת שאתם צריכים לעשות חישוב מסלול מחדש בכל הנוגע להתנהלות שלכם. זוגית וכלכלית.

חיבוק גדול אהובה ❤️ נשמע קשה מאוד מה שאת עוברת, התחושה שלא מתחשבים בך ומבינים אותך.
לדעתי זה הדדי ביניכם ולכן חשוב לפתור את זה

הוא באמת לא רוצה דירה ומוכן לחיות בשכירות ברמתאנונימית בהו"ל

חיים גבוהה יותר. אבל אני רוצה מאוד לקנות דירה משל עצמי וגם אני רוצה רמת חיים גבוהה! אני רוצה שיהיו לנו עוד הכנסות ואז נוכל להעלות את הרמת חיים הזאת. והוא באמת. לא רוצה להרגיש פחות כי הוא אברך. אז בבקשה שילך לעבוד, גם אני לא רוצה להרגיש פחות בגלל שאני נשואה לאברך. ובקשר לעבודה אני בכלל לא מתנשאת מעליו, זאת גם ככה עבודה שאני שונאת בשכר מינימום ורוצה לעוף ממנה כבר. זאת לא עבודה בהייטק. מצד המשפחה שלו נתנו לנו גם סכומים יפים ללידות ולחתונה אבל כל מי שנתן לנו לא אברך ומסוגל יותר להרשות לעצמו. ואני גם הייתי רוצה להרשות לעצמי אבל אני לא יכולה לתת כזה סכום לכל אירוע ויש מלא אירועים מכל הסוגים ויש גם מחויבות חברתית. לא רק משפחה והכל יקר כל כך. ובטח שאני רוצה לעשות חישוב מסלול מחדש. רק איך ועם מי.

אני מבינה אותך מאודהמקורית

עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך י"ב באב תשפ"ב 17:19

ורוצה להבהיר - אני לא חושבת שאת מתנשאת מעליו, בכלל לא, אבל יכול להיות שזו ההרגשה שהוא מקבל מההתנהלות ביניכם. השתלטנות הזו שהוא מדבר עליה, נובעת בדיוק מהפער ביניכם בנוגע לקניית דירה כן או לא. כל אחד כרגע מושך לכיוון שלו ועושה הכל כדי לקבל מה שהוא רוצה. את מתעצבנת ומעירה, הוא עושה 'דווקא'. החזית שלכם לא אחידה.
אני חושבת שכדאי שתחשבי איך פותרת את העניין
בעיניים שלי - זה או שאת מוותרת על החלום לדירה כרגע ולא מעירה כלום, ואז ייתכן והוא יעזוב את האברכות מעצמו. זועק מהמילים שלו שמפריע לו שאת מעירה לו ומתווכחת איתו, והוא בעצמו לא שולל את היציאה מהאברכות לפי מה דאת אומרת, בדיוק כמו שזועק ממילותייך התסכול.( אני פשוט משתדלת להסתכל באופן דו צדדי..) ואז ייתכן שזה ירכך אותו והוא בעצמו יבין שרמת חיים גבוהה מצריכה יותר כסף. וגם דירה מצריכה 2 משכורות. בינינו, אברך ואישה עובדת בשכר מינימום לרוב לא יעמדו במבחן ההכנסות של הבנק למתן משכנתא אם אין ערב משלם גם אם ההון העצמי גבוה מאוד אז זה לא משו לטווח בקרוב בעיניי, הדירה.
אבל ייתכן ורק לרדת מהעץ מהצד שלך לא יהיה אפקטיבי, וגם זה צריך לעבור ייעוץ בעיניי, כי אני לא יועצת. סתם מביטה מהצד וכותבת את הגיגיי
או, שהוא ירד מהעץ. ניכר שחשובה לו התדמית שלו בחוץ והוא קונה אותה בכסף, כרגע התדמית שלו עומדת מעל המטרות שלך להגיע לדירה. אבל בלי ייעוץ חיצוני קשה לי להאמין שזה יקרה.
התקשורת והמאבקים ביניכם לא מאפשרים שיח מקדם כרגע

קשה לי לוותר על החלום הזה. קשה לי.אנונימית בהו"ל

קשה לי לא להעיר כלום אני מתפוצצת ממנו לפעמים. מתפוצצת

אני לא חושבת שזה קל בכלל.המקורית

וזה דורש תעצומות נפש ולכן אני חושבת שכדאי שתלכי לייעוץ שייתן לך כלים ויבחן איתך אפשרויות פעולה
וגם, אני לא אומרת לוותר באמת. כי ייתכן שאם רק תרפי ותתני לו הרגשה שיש לגיטימציה להרגשה שלו, הוא יבטר לקראתך מעצמו. זו גם אפשרות
ויפה שעת אחת קודם. אם תנשיכו ככה, זב יכול להרוס ביניכם לגמרי הכל. לא התחתנת על דעת לקנות בית. התחתנת על דעת להקים בית. ואם היחסים ביניכם מעורערים, בסוף תישארי בחי זה ובלי זה

באמת כנראה שזה מה שיקרה. להישאר בליאנונימית בהו"ל

זה ובלי זה

לא חבל..?המקורית

שווה לך להרוס הכל בשביל לא לבחון אופציה אחרת..?
אם את לא יכולה לתפוס 2 ציפורים, תתפסי את האחת שאת כן יכולה. בינתיים. במקום להישאר בלי כלום.
התסכול שלך יילך ויגדל וזה יוביל להרס עצום עבורכם ועבור הילדים.
ושוב- ליווי.

אבל עכשיו הוא כועס ממש ממש הבוקראנונימית בהו"ל

היה ביננו חתיכת פיצוץ על זה. הוא הלך( למקום שתיכנן מזמן) ובטח יחזור עוד מעט ואין לי כח לריב איתו שוב. בטח כבר גיבש לעצמו תוכנית פעולה בשעות שלא היה כאן.

אז אל תריבי.המקורית

ממש לא, אם זה מה שהבנת ממני.

אין ערך בריב. בכלל. זה לא יוביל לתוצאות. בטח לא עכשיו

לא חס וחלילה. לא אמרתי שאת.אנונימית בהו"ל

זה כנראה מה שיקרה. הוא יגיד לי מה הוא מתכנן לעשות( או לא יגיד לי ואני יגלה אח"כ. בטח כרגיל הזמנות, הוצאות, לא בסכומים גבוהים מדי אבל בכיף יכול להגיע ל1000 שקל לחודש הזה) ואני יכעס שוב ויבכה שוב

תשמעיהמקורית

בעיניי, לא משנה מה, אלף שקל לא יכולים לעמוד בין בעל לאישה.
להתגרש עולה יותר.
אני באמת מצליחה להבין אותך אבל הסיר לחץ הזה לא טוב. לא לך ולא לו ולכן אני מבינה גם אותו.
את בעיניי כן צריכה להרפות. לא בגלל שהחשיבה שלך לא צודקת, אלא בגלל שבמצב הנתון זה חא מניב תוצאות ואף גורם לנזק

אבל זה לא אלף שקללא מחוברת

שמרוויחים 5200 וחיים על חסכונות זה ממש דרך קצרה להיגרר לחובות.

ועדיין.המקורית

להתגרש עולה יותר.
מה את מעדיפה, חסכונות שנאכלים ושלום בית שהולך לפח, ילדים שגדלים בבית שאין בו שלום בית, וחרדה תמידית שלך?
או בית עם שלום בית ובריאות נפשית וחסכונות שנאכלים?
החסכונות נאכלים כך או כך כרגע. אז תדאגי שיהיה לך טוב.
ושוב, בעלך אומר לך בעצמו שההתנהלות שלך קשה לו ומבקש שתרגעי. האולטימטןם שלו זה לא אלימות בעיניי אלא צורך נפשי שהור כנראה לא רואה דרך אחרת להגיע אלעו

ונראה לי שאם תעשי עבודה עם עצמך הוא יבוא לקראתך יותר.

אין בעיה לא מקדשת בכלל חסכונות.לא מחוברת

אבל כשהם נגמרים ומתחילים לקחת הלוואות
כל מה שתיארת גם קורה.
זה לחץ בלתי נגמר.
ואני לא הפותחת

אני בדעה, לפי מה שהיא מספרת,המקורית

שיש אופק לשינוי אם היא תשנה גישה.
בעלה אומר לה במפורש.
תראי, אני מאמינה בטוב שבאנשים. נכון שיש גם נצלנים ומשוגעים בחוץ, אבל רוב הגברים אוהבים את נשותיהם ורוצים שלום בית. פה אין שלום בית עקב לחץ מאסיבי שלה עליו מצד אחד, וחוסר בגרות מהצד שלו. אבל זה לא בהכרח אומר שנוא ייכנס לחובות.
אם היא לא ניסתה ללכת בתאוות ליבו להרחיק ממנו כל מה שישנא ולהוריד לחץ ולהרפות, לא יהיה שינוי כי היא לא באה בטוב
וזנ לא משנה את העובדה שהוא מתנהג בצורה קצת קנטרנית אבל הוא לא האישיו, אלא היא.

אם הוא לא יקח אחראיות אף פעםלא מחוברת

לא הבנתי איך הם לא יכנסו לחובות?
ואני ממש ממש לא חושבת שהוא נצלן
נראה לי שהוא ממש בסדר
פשוט עוד לא התבגר ולא לקח אחראיות..
ואני כן חושבת שהוא האישו, שמעי אם הם היו סוגרים את החודש אפילו לא ברווח פשוט סוגרים ומתנהלים ממה שיש זה היה אחרת לגמרי.
ברור שהיא בלחץ כלכלי אמיתי. כי באמת אין להם מספיק הכנסות

אז שתחליט אם מתאים לה בעל כזההמקורית

אבל
לא לפני שהיא עושה את המאה אחוז שלה בתוך החמישים אחוז ששיכים לה בזוגיות.
כרגע היא לא שם

את צודקת ואני מסכימה איתך בשכל.אנונימית בהו"ל

בפועל אני לא מצליחה לשלוט בעצמי

נכון.רק השכירות עולה 2500 ועוד במקוםאנונימית בהו"ל

שאני לא אוהבת בדירה שאני לא אוהבת. איפה חשמל מים גז ארנונה ביגוד והנעלה מחיה ועוד ל4 נפשות. ברור שאם לא היה הסכום הזה לא היינו שורדים

אתם מקבלים הנחה בארנונה?לא מחוברת

לדעתי אתם לא אמורים לשלם יותר מ80 שח לחודשים.
תבררי.

בגדול כן מקבלים, בשנה האחרונה לא קיבלנואנונימית בהו"ל

בגלל טעות מעצבנת של כסף שנכנס לחשבון בחודשים שהיה צריך להראות תדפיס מהבנק. אז קיבלנו רק 20 אחוז. וזה בכלל לא הכנסה שלנו, סתם טעות

אויש.לא מחוברת

הייתי צריכים להגיש ערעור.. אבל לא נורא פעם הבאה..

אבל איך מרפים? אני באמת מנסה. אבל לפעמיםאנונימית בהו"ל

הכעס משתלט עלי והלחץ והחרדה ולאן נגיע בקצב הזה לאן

טיפול לעצמךאפונה

התחושות שלך ממש ממש מובנותנעמי28

האחריות היא עליך, גם להכניס את הכסף ובעיקר לנהל את הכסף הקיים כשהצד השני מבזבז בלי אחריות בעינייך.

את רוצה ביטחון כלכלי שזה ממש מובן, לדאוג למשפחה שלך בצורה שאת תופסת דאגה ( לקנות בית, חסכונות, לא להיכנס למינוס) והצד השני מתנהג בצורה שונה וחסרת אחריות בעיינך.

זה ממש ממש מלחיץ להרגיש שאת לבד על הספינה הזאת ולא רק שאין לך סיוע בהכנסות, יש גם בזבוז..

כתבו לך למעלה משהו ממש נכון על תפיסות שונות. יש כאלה שחיים את הכאן ועכשיו, מינוס לא מפחיד אותם, בשבילם דאגה למשפחה זה לחיות את הרגע ברווח ובלי לחץ, וצד אחר שחושב לטווח הארוך.

יכול להיות שהתפיסה שלו לכסף קשורה לזה שהוא לא מכניס כסף. וברגע שיצא לעבוד ולא יחיה על מתנות הוא יתפוס אחרת.

אולי תנסו לשבת רגע לשיחה מה זה בשביל כל אחד כסף? למה נועד?אולי יש לאחד מכם חרדה סביב הנושא הזה?
אם את לא שלימה עם זה שהוא בכולל זה משהו שצריך לדבר עליו ברצינות ולא רק כהתפרצות בשעת כעס כי ההקרבה פה היא שלך.
(אם זה רק תוך כדי פיצוץ אולי הוא חושב שזה מה שאת חושבת רק בשעת עצבים ולא משהו שמצריך שינוי בפועל ביום יום).

בלי האשמות פשוט שיחה מהלב

(אולי תצאו להליכה ותדברו על זה, ככה גם לא נעים להעלות לטונים גבוהים ולעצבים 🙃)

תודה. הוא יודע למה קשה לי כ"כ עםאנונימית בהו"ל

העניין של הכסף. כי גדלתי במחסור.
והחא מתנהג בדיוק כמו ההורים שלו, שבגיל
70 אין להם דירה בגלל התנהלות כלכלית מטופשת.

אין לך מושג כמה אני מזדהה איתךנעמי28

ובמצב דומה.
שנינו הגענו ממחסור ואני תפסתי את זה כלחץ וחרדה וחיסכון והוא פשוט מעתיק את ההורים שלו..

עד שלא אמרתי שצריך לחסוך לבית הוא בכלל לא חשב על זה כאופציה.
כאילו כתבת אותי.
עם הזמן זה השתנה אני קצת שחררתי והוא לקח אחריות.
אנחנו נתנו לזמן לשפר את זה - וחבל, כי גם לקח הרבה זמן עד שכל אחד תפס את השני, וגם עכשיו המצב עוד לא מושלם בתחום הזה..

מציעה באמת באמת טיפול (כותבת גם לעצמי 🙈)
לא כלכלי (מה הציפיה? שהם ילחיצו אותו לחסוך? כי זה לא התפקיד שלהם)
טיפול אישי וזוגי.

אנחנו כל כך מונעים מפחדים שלנו, מהעבר שלנו,
הטענות שלך מוצדקות בלי קשר להיסטוריה שלך, אבל אצלי לפחות זה גורר תגובה מוגזמת מאד ומרתיעה כי זה יושב לי על נקודות חולשה.

זה לא אומר שתשחררי מהציפיות שלך, הם באמת אחראיות ומוצדקות ולא חריגות.
בית, חסכונות, רווח - הכי לגיטימי ומובן.
פשוט בלי חרדה ולחץ ולהסביר לצד השני כמה חשוב לך ועל מה זה יושב.

תודה רבה על ההזדהות. פשוט תודהאנונימית בהו"ל

עליה. קצת מנרמל את התחושות שלי, קצת.
דווקא הוא לא גדל במחסור כי ההורים שלו עבדו בעבודות טובות והיו פזרניים. בעיניי לבזבז כספי פיצויים מעבודה על טיול בחול במקום לקנות דירה זה טיפשות לשמה. וזה מה שהם עשו. סכום כסף ענק ועוד בזמנו, לפני כמה עשרות שנים, הם בזבזו על טיול לחו"ל. הזייה. ונראה לי שזה הזייה בעיני עוד רבים אחרים ולא רק בעיניי

ואני באמת מונעת מהעבר שלי ומהפחדיםאנונימית בהו"ל

שלי. ואני רוצה בית יפה ומרווח, לא בית קטן וצפוף ולא יפה כמו זה שגדלתי בו. רוצה לטפח אותו ושלא יחסר לנו כלום. לא ביקשתי מותרות. סה"כ קורת גג משלי ושתהיה מכובדת ומכבדת. מה רע בזה ומה לא מובן בזה בעלי, מה

לי זה כל כך מובןנעמי28

כי העבר שלי דומה לשלך.
מבינה את הצורך הזה בביטחון כלכלי.

אבל תראי איך קשה להבין אותו - כשגם הוא מונע מהעבר שלו ומתנהג כמו ההורים שלו.

עכשיו תחשבי שבדיוק כמו שלך קשה להבין את התפיסה שלו - לו קשה להבין את התפיסה שלך.

אולי תנסו רגע לדבר על זה?
שיחה אחת בלי לבקש להשתנות, בלי האשמות.

אנחנו ננסה... תודה רבה לךאנונימית בהו"ל

לי מרגיש שהוא מתנהג קצת בחוסר אחראיות.לא מחוברת

אולי זה בגלל שהוא פ״א זה שעובד על הכסף, לא יודעת.
אתם צריכים לשבת כמו שני אנשים בוגרים ולהחליט הכל מראש.
ולא כתבת אם אתם מסתדרים או במינוסים

אנחנו מסתדרים הודות לסכום שיש בצד.אנונימית בהו"ל

אחרת מצד לא היינו מסתדרים.
לפעמים בא לי להעלים אותו, הרי זה מה שגורם לבעלי להוציא יותר. אם לא היה אותו הוא לא היה מוציא או שהיינו במינוסים ואז הוא היה קם סוף סוף ויוצא לעבוד. ומפסיק לבזבז ולקנות כאילו אנחנו איזה עשירים, לקחת מוניות במקום לנסוע בתחבורה ציבורית ולהזמין לעצמו כל מיני דברים.

מאיפה הגיע הסכום הזה שיש בצד?זה חסכונות או ממתנות?קופצת רגע

ממתנות של החתונה. לפני 6 שנים. כלום לא מחיסכוןאנונימית בהו"ל

אז תסגרו אותו בחיסכון לטווח רחוקאפונה

הוא לא רוצהאנונימית בהו"ל

קופות גמל להשקעה היום נזילותרקלתשוהנ

תשכנעי אותו להכניס לשם, ואז צריך לחכות כשבוע בין הבקשה למשיכה עד שיוצא.
לפעמים כשהמימוש של הקניה לא מיידי אז כבר יורד החשק ומוותרים.

לדעתי זה לא נכון להתנהל ככה.לא מחוברת

אני חושבת שסכום משמעותי צריך להשקיע אותו. כי כל הזמן הסכום הזה קטן וקטן.

גם אני חושבת. הוא לא חושב, מעדיףאנונימית בהו"ל

לשמור בצד למירווח ביטחון

שמעי אני חושבת שאתם צריכים ללכת ליעוץ חיצונילא מחוברת

תנסו ללכת לפעמונים? שיסברו לכם. ושיבין.
זה מוסכם על שניכם שהוא אברך?

אבל פעמונים לא עוזרים בסכום הכנסות כמואנונימית בהו"ל

שלנו. ביררתי על זה. אנחנו לא ברף

ואי לא ידעתי.לא מחוברת

יש לך פייסבוק?

כן יש ליאנונימית בהו"ל

התכוונתי שאנחנו מתחת לרף ההכנסות. גםאנונימית בהו"ל

אם אני לא טועה צריך ששני בני הזוג יעבדו אבל לא בטוח.

לא צריך.לא מחוברת

אני זוכרת שבעלי היה אברך קיבלנו ממש הנחה משמעותית

הסכום הזה לא צריך להיות זמיןהשקט הזה

אולי להשאיר סכום קטן ממנו בעו"ש כדי לא להגיע למינוס אבל חוץ מזה, פשוט לדאוג שהוא לא יהיה זמין. כמובן שזה צריך לקרות אחרי שיח בניכם

ואז מה יקרה? הוא יראה שאנחנו לא מצליחים לגמור אתאנונימית בהו"ל

החודש ויצא לעבוד?

כןאם_שמחה_הללויה

זה פשוט ינפץ את האשליה ש"יש לכם"השקט הזה

ושאתם "לא גומרים את החודש במינוס"
כשאתם רואים מול העיניים בצורה פשוטה כמה נכנס וכמה יוצא בלי הסחת דעת של סכום שיושב בחשבון, אפשר להיות מחושבים יותר.

תראי, אני חושבת שגם הוא לא רוצה להכנס למינוס
נניח שתחליטו שזורקים את החלום לבית ולחסכונות ומבזבזים עכשיו את כל הכסף שיושב בחשבון. באיזשהו שלב החיסכון ייגמר, ואז יכול להיות שתמצאו את עצמכם נכנסים כל חודש למינוס כי התרגלתם להוציא כל חודש 7000 שח כשההכנסות הן רק 5000 שח.

אבל אם יהיה לכם מול העיניים כמה נכנס וכמה יוצא כל חודש, בלי להתעוור מהכסף שיושב בחשבון, זה יעזור להתנהל כלכלית יותר נכון.

להפריד חשבונותמקקה

מצטערת אבל בעיני לא הוגן שאת מרוויחה והוא מוציא

זה צעד שלפני גירושין, לא?אנונימית בהו"ל

לפעמים זה צעד מונע גירושיןאפונה

לפעמים זה צעד שמניע גירושיןoo

ללמוד לתקשר ולהגיע להסכמה בקטע כלכלי, זה בסיס של ממש

איפה לומדים את זה? אם זה טיפול זוגי הוא לאאנונימית בהו"ל

ילך. אני יכולה לנסות לטפל רק בעצמי
( ואיך עושים את זה לא בהרבה כסף? למרות שלפעמים בא לי להוציא אלפי שקלים כדי שהוא יבהל. הבעיה שהוא לא ניבהל מזה בכלל)

אנחנוoo

למדנו עם הזמן כמו בכל הנושאים, לתקשר נכון להבין את הדברים החשובים לכל אחד.

מעבר לתקשורת ולהבנות, כשההכנסה גדולה מההוצאות, יותר קל לשני הצדדים והנושא פחות בוער ופחות מלחיץ.

יש כמה דרכים להגיע לטיפול זוגי/ אישי במחיר סביררק לרגע 123

קופ"ח - מטפל פרטי בהסדר / בחינם דרכם

מיזם יעל

מיזם יעל - חיים של טובה

חיים של טובה (מסובסד ע"פ מצב כלכלי)

גם פה יש כמה קישורים:

טיפול נפשי - סהר

בהרבה מועצות אזוריות/עיריות יש מרכזי טיפול במשפחה שיש שם גם טיפולים זוגיים מסובסדים.

למשל זה של עיריית ירושלים, ותחפשי לפי העיר שלך, יש עוד.

מעברים- טיפול זוגי ומשפחתי | עיריית ירושלים

תודה רבה, אני יבדוק את הכלאנונימית בהו"ל

בודאיאפונה

לא התכוונתי להפרדת חשבונות כוחנית.
כיוון שאין ביניהם הסכמה מלאה על ההתנהלות הכלכלית, הייתי אומרת לו משהו כזה:
*לה* יש צורך בשליטה על מאזן ההכנסות וההוצאות.
*לו* יש צורך בסכום כסף שהוא יוכל לבזבז כדי שלא ירגיש חנוק.
הפתרון הכי זמין כרגע זה הפרדת חשבונות. ככה היא תוכל לדעת שיש סכום שלא נוגעים בו ויהיה לה גם מחר
והוא ידע שבתקציב שלו היא לא מתערבת.

המטרה היא לאפשר לה להירגע, לא לכבול את ידיו.

גם אני חושבתאורוש3

איך זה ימנע? ברור שהוא לא יאהב את זהאנונימית בהו"ל

אני חושבת שזה מה שיקבור סופית את הסיכויהמקורית

לגשר על הפער, בלי שהם בכלל התחילו לנסות
ממש לא מסכימה עם זה

אז איך מתחילים לגשר על הפער?אנונימית בהו"ל

הגישה שלי לענייןהמקורית

היא שאם מורידים להבות יש על מה לדבר.אולי איתו, אולי גם איתך. את לעצמך.
הפער הזה ביניכם עכשיו הוא לא רק כספי. הוא משפיע על כל ההתנהלות הזוגית שלכם, והכי חשוב - עלייך. על המצב רוח שלך. על השמחה שלך. וכפועל יוצא מזה גם על הילדים.
את צריכה ליווי שיעזור לך קודם כל לצאת מהלופ. את בלחץ ככשיו ממש מהעניין ועוד כמה אלפי שקלים בטווח של כמה חודשים שהוא יוציא לא ישנו הרבה. ובזמן הזה אפשר לעשות שינוי.

את מתכוונת לליווי כלכלי? או טיפול אישי?אנונימית בהו"ל

טיפול אישיהמקורית

ליווי כלכלי לא ייתן לך כלום אם הוא ממשיך לבזבז כי הוא לא איתך בזה.

הכי פשוט ונכון - טיפול זוגי.קופצת

אבל כתבת שהוא לא יבוא לטיפול, וגם אין לכם תקציב.
אז מציעה לך מה שעבד אצלנו, אולי יעזור גם לכם:

החלטנו שמקדישים לנושא הפער זמן מסוים ותחום.
כדי שלא כל שיחה סתמית או התנהלות שיגרתית ביום יום תוביל לנושא הזה - ומשם הדרך לכעס, עצבים ופיצוצים - קצרה מאוד...

אנחנו החלטנו על פעם בשבוע. יום קבוע ושעה קבועה בערב- שאז יוצאים למקום קרוב,.סתם יער או ספסל בשכונה - ופורקים את כל הכעס, הרגשות, העצבים, האכזבה, התסכול.
הכל הכך הכל !!!

ובמהלך השבוע "אסור" להזכיר את הנושא בכלל. את יכולה מקסימום לכתוב לעצמך מה הפריע/ עצבן אותך במהלך השבוע כדי לא לשכוח.

במהלך הפגישה עצמה, אני חושבת שהכלל אולי הכי חשוב הוא: להקשיב עד הסוף לדברי בן/בת הזוג.
כל אחד פורק בתורו עד הסוף - מה הוא חושב, מה הוא מרגיש, מה היה רוצה אחרת, מה הציפיות שלו מבן הזוג, מה הוא יכול לשנות בעצמו - והצד השני רק רק רק מקשיב!!! בלי להתערב ולקטוע.

זה לא נפתר בכמה מפגשים, זה תהליך.
תקפידו על זה. ותראו שיפור לאט לאט.

בהצלחה.

תודה רבה. נתת לי רעיון, מקווה שגם הוא יזרוםאנונימית בהו"ל

עם זה.

הלוואי בשבילך.קופצת

שתדעי שאנחנו גישרנו על פער עצווום ביננו.

ככה, עם "השיטה" שכתבתי לך. הרבה הרבה הרבה לדבר, לשתף, בכנות ובפתיחות.

להקשיב! להקשיב! ועוד פעם להקשיב!!!
וסבלנות. זה לוקח זמן עד שנופלים האסימונים...

תצליחו🙏

אני משתפת אותו, באמת שמשתפת. והוא יודעאנונימית בהו"ל

מה עברתי. אבל הנה עובדה שבכל זאת היגענו למצב הרע הזה של מריבות וכעסים וחוסר הסכמות ולעשות דווקא כמו ילדים קטנים.

יש לך חרדה שקשורה לחוסר בכסףאפונה

ואת פשוט לא מבינה איך הוא מסוגל להתעלל בך ככה ולעמת אותך שוב ושוב עם החרדה הכי גדולה שלך במקום לעזור...
כמה רשע אפשר להיות?!

אבל יכול להיות שהוא לא רשע, הוא פשוט בנאדם. וגם לו יש חרדות משלו.
למשל סביב הנקודה שמגבילים אותו
או שמנהלים אותו
או גם כן סביב מחסור בכסף (לא מסוגל לחוות חוסר בכסף)
ואת כל הזמן מעמתת אותו עם החרדה הכי גדולה שלו!

וככה כל הזמן כל אחד מכם לוחץ על הכפתורים של השני ואי אפשר לראות מעבר.

חושבת שהייתי מחפשת טיפול זוגי בשיטת EFT (טיפול ממוקד רגש)

הוא לא רשע. בטח שלא רשע.אנונימית בהו"ל

אבל אם קשה שמנהלים אותו או מגבילים אותו בכסף אז שידאג גם להביא אותו, לא?

למה לדעתך הוא לא עושה את זה?אפונה

הוא לא מרגיש שחסר, יש את החסכונות..נעמי28

ומבחינתו כנראה עדיף לחיות את הרגע

שזה ילדותי. יש לו ילדים.אורוש3

או שהוא לא רוצה להיות במירוץהמקורית

אחרי כסף.

גם לגישה החסכונית וגם לגישה של לחיות ממה שיש ולהינות מהעכשיו יש יתרונות וחסרונות.

ויש איזון ופערים בטווח הנורמהאורוש3

זה שכיח פערים בתחום הזה.
אבל זה שרק היא מרוויחה בעבודה קשה והוא מבזבז והם לא סוגרים חודש (לאכול חיסכון זה לא לסיים חודש) והוא עושה דווקא זה לא פער סטנדרטי או יתרונות וחסרונות בגישה. זה קיצוני ונראה שהוא צריך להתבגר קצת. הוא רשאי להיות אברך ורשאי לא לחיות בחנק. אבל זה לא בהסכמתה ולא ברמה תואמת באופן סביר לרמת ההכנסה והשותפןת שלו. זה לא לצאת מהמירוץ ולהפחית לחץ. זה חוסר אחריות. ומאוד מובן למה זה מטריף אותה.

מסכימה שלחץ וצעקות לא מועיליםאורוש3

כן צריך לנסות לשוחח, להסביר את המצוקה ואת הרציונל, להציע להפריד חשבונות כדי להוריד לחץ בבית. ואם לא מצליחים אז לפנות לטיפול זוגי.

אני חושבת שקודםהמקורית

כל, היא לא חייבת לעבוד בעבודה קשה שאינה מספקת ומתגמלת. אם היא רוצה ללמוד ויש חסכונות בדיוק בשביל זה הכסף מיועד.
ושוב, ייתכן והגישה שלי ושלך ואולי גם של הפותחת שונה לגבי חסכונות. בעיניי זה לא בזבוז להשתמש בהם כשצריך, ואני במקומה הייתי מתחילה ללמוד משו אחר. גם בעלי היה בגישה הזו החסכנית והמלחיצה וזה עשה לי רע. אז אני מבינה גם את הצד שלו, וחושבת שיש לו 2 בעיות עם הבזבוז:
1. הוא בתפיסה כלכלית שונה ממנה ותופס את השימוש בכסף בכדי ליצור לו מעמד. לדעתי הוא מאוד מבין מה החשיבות של בית, אבל הוא כרגע שם את זה בצד כי יותר חשוב להרגיש שהוא מנהל את עצמו
2. המעמד הזה שמדובר עליו הוא מה שחסר לו ממנה, וזה - שתכבד אותו ותפסיק להלחיץ אותו ולנהל אותו. ולכן הגישה הזו שלו, שמתפרשת כילדותית. הוא גם אומר לה במפורש שתוריד לחץ והוא ילך לעבוד. זה בעיניי מעיד על מצוקה שלו עם העניין של הלחץ מצידה. אנחנו מסתכלות על הצד שלה כי היא כותבת, וכי עניין החסכונות והכסף מדבר לכולנו כי כולם רוצים בית משלנו וכסף בצד וחסכונות לילדים, אבל יש גם את הצד שלו. והוא חצי מהזוגיות הזו, לא פחות
ומסכימה מאוד עם העניין של הייעוץ. לא מסכימה עם הפרדת חשבונות, זה שוב יגרום לו להרגיש שהיא מנהלת אותו ו'מקציבה' לו סכום חודשי. אם זה לא בהסכמה מלאה זה עלול ליצור יותר נזק לדעתי

גם אני חושבת שחסכונותאורוש3

נועדו לשימוש בעת הצורך. ושאין חובה בעולם להחזיק דירה בבעלותי. אבל מפה ועד לקנות דברים חסרי משמעות ולהשתמש בחיסכון כל חודש כשאין סיבה אמיתית וגם כדי לעשות לה דווקא אחרי שירקה דם כדי לעבוד זה דבר אחר.
אנחנו התחתנו שני סטודנטים ואכן אכלנו את הכסף מהחתונה. זה לא אידאלי. אבל הייתה לזה תכלית. אם היא רוצה להשתמש בכסף ללמוד זה משהו אחר לגמרי. אבל אז לא נשמע שיהיה לחם לילדים. ובכל מקרה זה צריך להגיע ממקום משותף והוא צריך לתמוך בתהליך. אחרת איך היא תסיים תואר עם שני קטנים?? וגם להפסיק לאכול את הכסף על כלום. אני גם לא אוהבת תחושת חנק. נהנית להוציא על פינוקים קטנים או עוד קצת אם מצאתי בגד ממש יפה כדי לא להרגיש חנוקה. אני לא יוצאת נגד הגישה הזאת. אבל זה לא נשמע שיש לו גישה כלכלית שונה. הוא פשוט עושה דווקא. ומגביר את החרדה שלה. בטוחה שאם היה מפגין אחריות והיו מגיעים להסכמות בניהם גם על תקציב לבזבוז היא לא הייתה נכנסת למצוקה ברמה שיש לה עכשיו. זו לא גישה. ולא נעים לי לומר אבל תורה של אברכות תוך ניצול האישה לא שווה הרבה בעיני. חובת הפרנסה היא עליו. אם הוא אברך הוא צריך לבחור בחיי פשטות תואמים. ולא לחפש מעמדות על חשבון הכסף של אישתו.
ולגמרי להפריד חשבונות. זה יפחית את הלחץ שלה גם. והרי זה מה שהכי חשוב לו.

מסכימה עם מה שאמרתהמקורית

על התורה והאברכות. לגמריי.
בכל השאר אני קצת חולקת עלייך. מבחינתו היא סוג של יצרה את המעגל הזה לכתחילה עם כל הלחץ והמירוץ לדירה. הלחץ הזה והביקורת על כל קנייה מתפרש אצלו כחוסר כבוד. ואני בטוחה שיש עוד הרבה דברים שהיא לא כתבה והיא אומרת לו ומתפרש אצלו ככה.. אני לא מצדיקה את ההתנהגות שלו, אגב, רק מנסה להסביר אותה מאיך שאני רואה אותה. וברגע שמבינים את השורש, יודעים איך לפתור. (אבל צריך לזכור שהפתרון לא תמיד יהיה לשביעות רצוננו.)
ומכל מקום, לא נשמע שלא יהיה לחם לילדים אלא שאולי אם היא לא תיקח ככ הרבה אחריות על העניין הכלכלי, הוא זה שיקח אותה מעצמו.
זה משו שהיא לא ניסתה עד עכשיו, אני לא היחידה שכותבת את זה. ברגע שמנסים כיוון אחד והחא לא עובד כבר הרבה זצן וגורם לסבל וצער אני חושבת שצריך להבין שזה הזמן לשנות. גם אם השינוי לא נראה לנו. כדי שגם אם לא יהיה לנו כל מה שרצינו, יהיה לנו מה שאנחנו כן יכולים להשיג. ואגב, ואני חוזרת למה שהיא כתבה, הוא אמר בעצמו שאם היא תרפה ממנו הוא יעזוב את האברכות. אז לא נשמע שזה עד כדי כך חוסר אחריות מצידו, הוא פשוט משתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו, גם אם אינם כשרים, להשגת מטרתו. בדיוק כמו שהיא עושה אגב

אני בחיים לא הייתי יכולהאורוש3

לשחרר ברמות שאת ואחרות פה מדברות עליהן. אין לי מה לומר. רק שזה לא מתאים לכל אחת. וגם מי שזה לא מתאים לה לא נגזר עליה בעיני לחיות בחרדה ובכוחנות כלכלית.

אז מה כן?המקורית

שואלת ברצינות מתוך הבנה של המקום שאת מדברת עליו. אני רואה כמה זה מרתיח העניין הזה.
כשאת חושבת מתוך המקום של הפותחת, מה את כן רואה לנכון לעשות? מה אידאלי מבחינתך?

אגב, גם הפותחת מתנהלת בכוחניות. לא רק הוא.

נכון גם אני התנהלתי בכוחניותאנונימית בהו"ל

ואני מכה על חטא אבל כבר לא נראה לי שיש תקווה

עניתי על זה כמה פעמים בשרשוראורוש3

להפריד חשבון כדי שהיא תוכל לנשום. לנסות לגשר יחד ואם לא אז בטיפול.

אני באמת יצרתי לחץ גדול ושיגעתיאנונימית בהו"ל

אותו כל השנים. ועכשיו אני מתחרטת כמו תמיד אבל הוא כועס ולא מוכן לשנות את האסטרטגיה שהתחיל איתה היום-מהיום אני הקובע בענייני הכספים בבית הזה

אבל הכסף החודשי הוא שלךאורוש3

בעיני לומר לו מהמקום שלך שאת לא יכולה לחיות בחרדה הזו. כי לך זה קשה ולכן את מפרידה חשבונות והמשכורת שלך באחריותך כדי להירגע. ואחרי הרגעת החרדה הראשונית את מבקשת ללכת לטיפול כדי שאת תוכלי להרגע וכדי לגשר על התהום בניכם.

אמרתי לו שאני מפרידה חשבונותאנונימית בהו"ל

הוא אמר בשלווה - בבקשה

כי מבחינתו זה אומרהמקורית

שהוא נשאר בחשבון המוכחי עם החסכונות, עם הביג מאני, ואת רק מעבירה משכורת ומשלמת חשבונות

אז תפרידיאורוש3

תוציאי לך אשראי. ותבקשי ממנו ללכת לטיפול יחד. כי את אוהבת אותו ורוצה לפתור את העניין הזה.

ולסגור חלק מהחיסכוןאורוש3

עכשיו הוא אומר שמבחינתואנונימית בהו"ל

לקחת רבע מהסכום שבצד ופשוט ללכת. ואני יקח את השאר. העיקר שאני יעזוב אותו בשקט

מה הכוונה ללכת?המקורית

להיפרד. ?

ככה זה נשמעאנונימית בהו"ל

מתי אמרת שהוא ביום כיף עם הילדים?אורוש3

אולי תלכי גם את לאיזה מקום שקט ותחשבי עם עצמך. תצאי קצת מהסיטואציה. ואחרי שתיהי יותר ברוגע, אולי כמו שהציעו תכתבי לו מכתב. תתחילי מכמה שאת אוהבת אותו וכמה שהוא חשוב לך וכמה שאת רוצה לבנות את זה מחדש, את הטוב בניכם ואיך את מרגישה שצריך עזרה כדי לגשר על הפערים ולצאת מהקושי שנכנסתם אליו. אולי הודעה ארוכה בווצאפ לא חייבים על דף אם הוא לא אוהב. תזכירי לשניכם למה בחרתם זה בזו.

אני חושבתסליל

שבשלב הזה צריך לעצור.
מיד

את כל הדיון, את כל השיח שיש כרגע ביניכם.
אתם שניכם כועסים ופגועים, וזה גורם לשניכפ להציע הצעות שהם לא בהכרח מעשיות או רלוונטיות אליכם.
אבל כל הצעה כזו, אפילו אם היא לא באמת ריאלית, עצם המחשבה רק מרחיקה אותכם יותר אחד מהשני.

הייתי מנסה לגייס כוחות, ולהגיד ברוגע, משפט שמסיים כרגע את הדיון.
"אני חושבת שהגענו לנקודה שבה ככל שאנחנו ממשיכים זה גורם לנו יותר נזק. אז אני חושבת שכדאי שנסיים עכשיו וכל אחד מאיתנו ייקח לעצמו זמן לחשוב."

וגם אם הוא מגיב בצורה פוגעת, לנסות ממש ממש לא להגיב בחזרה, כדי לא לדרדר את המצב יותר.
זה כרגע.

אחרי זה, לנסות למצוא מישהי מקצועית להתייעץ איתה. בדחיפות
גם שיהיה לך איפה לפרוק, וגם שתוכלי לקבל הכוונה.

ואני רוצה לכתוב שוב פעם, אני לא מסכימה עם הכיוון אליו השרשור נוטה.
כן, יכול להיות שההתנהלות שלך לא תמיד הייתה בסדר.
אבל כרגע נראה שאת (והתגובות בשרשור מעודדות את זה) מגיעה כבר חמצב שבו את מאשימה את עצמך יותר מידי. נראה לך שהתנהגת בצורה כל כך נוראית, שאין מקום לתיקון.

ואני לא חושבת שזה נכון ולקיחת אחריות לא אמורה להוביל אותנו להצפה של רגשות אשם.

ויש כל מיני סוגים של התנהלות לא בסדר, ואני לא באה לדרג כי אני לא מכירה.

ועדיין אני חושבת שיש הבדל בין צעקות וכעס, לבין להפוך את כל הקערה כך שאתה מסיר מעצמך את כל האחריות ולגרום לך להרגיש אשמה בהכל.
ויש הבדל אם פעולות לא תקינות נעשות יחד עם לקיחת אחריות, לבין אם הם לא נעשות ככה.

זה חשוב לי לכתוב את זה שוב, לא כדי לתפוס צד.
אני לא מכירה את התמונה המלאה.
אבל זה ממש חשוב שלא תרגישי כל כך הרבה אשמה, ומרוב זה תיגררי לייאוש ולהחלטות שלא באמת טובות לך.

שולחת לך המון חיזוקים מרחוק.
אני יודעת שזה קשה כל הבירור הזה, וכל המריבות האלו.
ואני מקווה ומתפללת בשבילך ובשבילכם, שתמצאו את הדרך הנכונה לכם, בלי שאחד מכם ירגיש שהוא נאלץ לוותר על עצמו אלא בצורה מכבדת ואוהבת.
ושה' בע"ה יראה לכם את הדרך.
חיבוק גדול❤️

איפה ראית שהתגובות בשרשור מעודדותהמקורית

רגשות אשמה?
אני מתייחסת למה שאת כותבת כי אני מבינה שאת מתכוונת כנראה גם לחלק מהתגובות שאני כתבתי, אולי בעיקר אליהן. וחשוב לי להסביר.

הבנה של האחריות שלה לא אומרת שהיא צריכה לשקוע ביגונה מרוב רגשות אשמה, וזה גם לא אומר שכל האחריות היא שלה. האם ראית תגובה שלי או של מישהי אחרת שאמרה את זה? לא.

את מסכימה איתי שיש הבדל בין מצב שבו היא בסדר והוא לא בסדר (דבר שקורה במערכת יחסים שנקראת חריגה ולא מתאימה למה שכתבתי בהכרח), לבין מצב שבו היא לא יודעת שהיא לא בסדר ובעלה גם לא בסדר?
הסתכלות על החלק שלה לא אומר שהיא צריכה לקחת את כל האשמה עליה, ממש לא. מסכימה איתך שזה לא תקין. חד משמעית. אבל האם זה אומר שאת יכולה להסיק שהמעשים של בעלה פחות בסדר מהמעשים שלה? איך מודדים את זה? אין לנו פגיעומטר.
מעיניים של אישה אי אפשר למדוד ככ כי קודם כל אנחנו לא גברים. דבר שני, יש גברים שרגישים לזה יותר מאחרים. דבר שלישי, כולנו חוטאות בזה ולא תמיד נח להסתכל על הדברים בצורה הזו, שיש לי כאישה יכולת השפעה ככ גדולה על מצב הגבר. וזה נובע מהרבה חוסר מודעות לעניין גם. בעיניי. ולא רק בעיניי.
הרי אישה שבעלה מעיר לה או רב איתה תלך לבכות אולי, תרגיש שהוא לא אוהב אותה, תפתח אדישות, תסתכול, מרירות, צעקות בבית ועוד.. גבר לא יישב לבכות אלא יפתח מנגנון הגנה של ריחוק, בריחה, אדישות, התחמקות, חוסר עניין או פעולה נגדית מתוך התגוננות שיכולה להראות כקנטרנות ודווקנות.
זה שלא נראה לך שצעקות וריבים וכעס יכולים לגרור גבר לתגובות לא פרופורציונליות מתוך התגוננות לא אומר שזה לא קיים.
האם זה אומר שהתגובה שלו הגיונית? לא. אבל גם אישה שמתנהגת כמו שרשמתי למעלה לא בהכרח פועלת מתוך היגיון ושכל ישר אלא מרגש. או מדפוסים שהיא ראתה בבית, או מתוך הימנעות מדפוסים שראתה בבית, בדיוק כמוהו. אז אי אפשר להאשים אף אחד באמת, רק לעזור להגביר מודעות לאחריות של כל אחד.
לכל אחד בכל רגע נתון יש אפשרות לעצור את הגלגל. איך? כנראה שאת חולקת עליי לגבי הדרך, הכל טוב.
ולעצור את הגלגל זה לא מתוך אשמה בלעדית שלו, כי אף זוג נורמטיבי לא מגיע למצב כזה מאכזריות של אדם אחד שיום אחד החליט לקום ולנהוג כך, אלא זה גלגל ששנינם מזינים. ושוב, בפעם האני לא יודעת כמה, ברור שעדיף טיפול זוגי! ברור. אבל אם זו אופציה שאיננה בנמצא, אז שתדע האישה שיש לה כח לעבוד לבד גם. בדיוק כמו שלגבר יש אפשרות לשנות לבד. אבל אנחנו לא מדברות לגבר עכשיו, אלא אליה.
זה הכל.
אני מקווה שהדברים עכשיו יותר מובנים ושלא ייצאו מפרופורציות. אף אחת פה לא סובלת ולא צריכה לסבול מסינדרום האישה המוכה חלילה. אבל כן, לא להתעלם מהאחריות ההדדית שיש לשני בני הזוג על מרקם היחסים ביניהם.
זהו

חוץ מהעניין הזה אני לגמרי מסכימה עם כל מה שרשמת.

אני רוצה להגיד שבשום פניםהמקורית

ואופן את לא צריכה להרגיש האשמה היחידה במצב.
אני מבינה אותך באלף אחוז, לא במאה. ואני יודעת שאת בטוחה שאת צודקת. אני גם חושבת שעדיף לשמור חסכונות.
אני רק רציתי להאיר את הנקודה שאם מההודעה הפותחת היה נשמע שזו בעיה חד צדדית, אז אני סוברת שלא.
ותדעי לך יקירתי, שבהחלט אפשר לתקן. אבל את צריכה עזרה. אני עדיין חושבת שכדאי שתציעי לו שוב טיפול זוגי. חד משמעית. בצורה רגועה, לא מאשימה, לא מתקרבנת, מתוך מקום שאת רוצה חיים טובים יותר. לשניכם. שאת מבינה שהצרכים והרצונות של שניכם מתנגשים ושאת לא רוצה שהמצב ישאר כך.
אם הוא עומד בסרובו, לכי לבד. זה עדיך מאשר להישאר ככה זה בטוח.
חיבוק גדול ❤️

יאו איזה אלופיםנעמי28

איזה רעיון.
אבל אשכרה משהו מעצבן אותך ואת כותבת ומחכה כמה ימים?
נראה לי צריך כוחות העל

חחחח ממש ככה😅קופצת

האמת שהיום אנחנו ממש אחרי, ונשארנו רק עם ההרגל של דייט שבועי.

מודה שבעלי היה תקיף יותר ועמד על המשמר שלא לפתוח בכלל את הנושא במשך היום יום.. אני פשוט קצת אימפולסיבית🤨

מה הייתי עושה לו הייתי במקומךשוקולד פרה.

א. לא לנסות לכפות על עצמי לשחרר. אם את לא במקום הזה- זה יתפוצץ אותך עוד יותר.
את תרגישי שלא זו בלבד שאת קורעת את עצמך
והוא מבזבז על עצמו
אלא שאת חורקת שיניים
והוא ממשיך....

לא הייתי כופה על עצמי לשחרר, כל עוד אין לי ליווי מקצועי בעניין.
ליווי מקצועי זה *מאסט*.

לניר פה מהפורום אולי תקשיבי ואולי לא,
אבל ליווי של איש מקצוע זה *מחייב*.
ואז את תרגישי יותר בטוחה לשחרר.
כרגע את לא מספיק מרגישה בטוחה לשחרר
ואם תאלצי את עצמך זה יתפוצץ כמו הוריקן.

2. הייתי פונה לרווחה. לא בושה. להגיד שיש קשיים בזוגיות בעקבות מצב כלכלי.
תעשי זאת. אל תפחדי.
יש להם דרכים טובות לעזור לך.
תזרקי את האגו לפח.
כרגע מה שחשוב זה להכניס איש מקצוע לתוך הבלגן שיצרתם.
זה אולי לא יעשה הוקטס פוקוס
אבל זה יחדיר יותר יציבות לחיים.

3. בינתיים עד הטיפול הייתי מתעסקת בלהגיד תודה.
כן.
להגיד תודה זה לחיות בשפע.
כרגע את חיה בכסיסת ציפורניים תמידית.
תגידי תודה לה' על הכל.
על הבעל,
על הבריאות,
על העבודה,
על החיסכון.

על כל דבר.
להודות לה' זה פותח צינורות של שפע.

4. נמנעת מסצנות ודרמה.
את מנסה להכריח אותו להודות שהוא טועה ואת צודקת.
להסביר לו באלף ואחת טיעונים הגיוניים למה הוא צריך לשמוע בקולך.
גברים לא עובדים ככה .
גם לא הגבר שלך.
הייתי משתפת אותו לכל היותר שקשה לי בעבודה וקשה לי העול הכלכלי.
זהו.
לא מה הוא ואיפה הוא
ושיזיז כבר את עצמו
ולא יבזבז ככה וכו'.
נטו מה קשה לך

5. הייתי אומרת לו שאני רוצה להתפטר כי לא טוב לי בעבודה.

6. לעבוד על העניין עם ההשוואות. בשורש זה מאוד מנהל אותך.
הידיעה שאת צריכה ליישר קו עם כל מי שקנה דירה.
תנסי לחקור עם עצמך מה יקרה עם כולם יקנו דירה
ורק את
תחיי בשכירות הרבה שנים
מה יקרה לך?
מה יקרה שתפסידי במירוץ לדירה?
מה יקרה שתודי בקושי ולא תחזיקי חזק כל כך רק כדי לא להישאר מאחורי כולם?
האם תוכלי להגיד
טוב, ניצחתם
עכשיו אני אחזור לבית הקטן שלי ואשמח בחיי הפשוטים?
נסי לחשוב מה ההשוואה אומרת עלייך ומה יקרה אם תהיי בצד הלא נכון בהשוואה הזו.

ממני,
שבעלי משלם מזונות גבוהים כל חודש
ומבינה אותך מאוד מאוד.

נתת לי הרבה נקודות למחשבה ואני אקרא את הכלאנונימית בהו"ל

שוב ושוב. תודה רבה לך

את יודעת מנסיון של מישהו שיש לרווחה איך לעזור?לא מחוברת

ואו. תגובה חכמה מאוד.אם_שמחה_הללויה

לא לפנות לרווחה בשום אופןצהוב

מסכימה. גם בעיניי נשמע לי פחות מתאיםהמקורית

למצב שלכם

למה לא?שוקולד פרה.

הסיכוי לנזק מהרווחה גדול מהסיכוי לתועלתצהוב

תודה. לא נפנהאנונימית בהו"ל

רק לגבי 2- ממש לא כדאי לפנות לרווחה!!מיקי מאוס

אולי יש לשכות ספציפיות שיעזרו בטוב, אבל שמעתי המון סיפורים לא טובים בכלל ברגע שרווחה נכנסת לסיפור.
רוב הלשכות לצערנו סובלים ממיעוט כח אדם, הרבה נהלים, ובגלל חוסר ביקוש גם מכח אדם לא מוצלח בכלל וסליחה על הישירות....
מעריכה בכללי עובדים סוציאליים, אבל אפילו ממכריי שהם עובדים סוציאליים הם אומרים שנדיר שמגיע לרווחה אנשים טובים

ברמה של לאיים על מישהי שיקחו לה את הילדים אם היא חוזרת לבעלה אחרי שביקשה עזרה עם בעיות בזוגיות (לא היה שום אלימות ושום הצדקה. הם פשוט משתמשים בכלים שהם מכירים וצריכים לסמן ווי בדרך שלהם

תפני לאיש מקצוע, אני הכי בעד.
אבל כזה שאת בוחרת בעצמך ושבאמת יוכל לעזור
מה עם מקימי?
לדעתי שווה לשלם על ייעוץ.זה השקעה שבאמת שווה ואולי גם תצליח לעזור לכם לחסוך ולהרוויח יותר אם תהיה הצלחה

בהצלחה!!!

תודה. לא נפנה לרווחה וננסה באמת את מקימיאנונימית בהו"ל

השאלה אם היא יסכים, זה הרי צריך לבוא בשיתוף פעולה איתו ולא בטוח שזה רצונו

תדברי עם הרב שלובינתייםם

אין לו רב ספציפי ואני גם לא רוצה לעשות את זהאנונימית בהו"ל

מנסהאם_שמחה_הללויה

צריך קצת להבין את הטבע הגברי בשביל לגרום לשינוי אצל גבר.
גבר רוצה כבוד.
לגבר יש רק שני מצבים: או שהוא מרגיש את הסמכות או שהוא במצב של מלחמה. כרגע הוא במצב של מלחמה. עושה לך דווקא, רוצה טת המקום שלו בבית, רוצה להחליט
צריך להיות חכמה ולא צודקת. לשדר שאת מסכימה איתו ובחכמה לנתב. תיאורטית קל להגיד אבל בשביל זה צריך תעצומות נפש גדולות.
את רשמת ש"אין לך כח". בשביל זה צריך המון כח. איפה משיגים כח? רשמו לך יעוץ זוגי או יעוץ לך. ואני רוצה להציע לך עוד דבר שלא עולה כסף. עבודה רוחנית. תפילה. לקבוע לעצמך כל יום להתפלל חצי שעה עם הפסיכולוג הגדול בעולם והוא עוזר ונותן כוחות. בדוק!! אם תעשי את זה, קודם כל תקבלי תעצומות נפש גדולות, בשלב ראשון תרגישי את עצמך יותר רגועה, שכבר פחות מזיז לך ההתנהגות שלך, תצאי מהמעמד השפל שאת נמצאת בו ובעלך יתחיל להעריך אותך וירגיש את הכח שלך ורק אז תוכלי להשפיע עליו.

דבר שני, גברים לא מבינים מילים, הם מבינים מעשים.
הציעו פה , שתחפשי איך להגדיל שכר, לא הייתי עושה את זה, אם הוא לא מעריך את זה שאת עובדת ומאפשרת לו ללמוד, הוא לא יעריך גם אם תעבדי/ תרוויחי יותר ופשוט יוציא יותר.
אני רוצה לספר לך שהייתי בסיטואציה דומה, אומנם שנינו עבדנו, אבל אני חסכתי כל שקל, כל הזמן הייתי ערה למה שמתרחש בחשבון וכל הזמן היינו קרובים למינוס. ובעלי די ישן באותו הזמן.אבל באיזה שהוא שלב הרפיתי. אמרתי אני ממשיכה לעבוד ברגוע ואני מרפה ואני סומכת על בעלי. באיזשהו שלב הגענו למינוס והוא התעורר!!הוא התמודד!!! הוציא כספי פנסיה ומאז קרו המון דברים..הוא התחיל לעבוד בעבודה מכניסה יותר ולגמרי להיות יותר בעניינים. הלקח הזה שהוא למד הוא לא היה לומד מאלף שיחות,רק מהתמודדות עצמה . והוא מצא את הכוחות להתמודד ולקח אחריות, כי האמנתי בו ושידרתי לו את זה! תרפי, אם את ממש לא סובלת את העבודה שלך עכשיו, חפשי עבודה שיהיה לך טוב. תקני לך גם שמלה יפה.
כל הפרנסה מאור נפשה של האישה, תכניסי אותה הביתה, אהובה!!

תודה רבה לך. קראתי ובטח שוב אקראאנונימית בהו"ל

רק רוצה לומר שקוראת את כל התגובות ובוכה..אנונימית בהו"ל

לא יודעת כבר על מה ולמה

❤️נעמי28

אל תוותרי על טיפול, אם הוא לא רוצה זוגי, אז אישי.
גם אם אין כסף לזה - אני הייתי משתמשת מהחסכונות.

תסתכלי על זה כהשקעה כלכלית.
מפסידים קצת כסף כדי להרוויח הרבה.
דבר ראשון הזוגיות שזה ההשקעה הכי טובה בחיים שלך.
וגם מזה יגיע רווחה כלכלית בעז״ה - את תביני את עצמך, הוא יבין אותך ואם יש אהבה אני מאמינה שהוא יעשה מאמצים ❤️

תודה רבה לך. תודהאנונימית בהו"ל

חיבוק גדול! ושה' יתן לך כח!!אם_שמחה_הללויה

תודה רבה לך ואמןאנונימית בהו"ל

יש גם את המיזם החינמי של מכון פועה בין 20-22 בערבנפש חיה.

בימים א - ה

תדעי לך שאני מחבקת אותך

חזק.חזק.חזק

שתזכי לראות ניסים בעזרת ה' !!!

אמןאנונימית בהו"ל

רוצה להגיד לך שקוראת את כל התגובות וממש ממש מזדההנמחק לי השם

המצב שלנו קצת שונה, שנינו עובדים קשה
אבל בעלי פזרן מאוד מאוד, אימפולסיבי
ואני חרדה לכסף על בסיס יום יומי. כמו שכתבת לא יכולה בשלוף להוציא כסף. היו לנו המון המון המון מריבות וחילוקי דיעות ואי הסכמות סביב זה. נשואים מעל 10 שנים ורוב החוסר הסכמה זה על זה.
ותמיד גם התלבטתי כמה אני בסדר שאני עוברת על החשבון ומעירה לו על הוצאות (מדברת על הוצאות גדולות. כמה מאות שקלים, קניה של רכב יותר יקר מהסטנדרט, אירוע שלנו שהוציא עליו הרבה יותר).

עד היום אני חושבת שיכולנו לחיות יותר בחסכנות. אבל פסיכולוגית שהתייעצתי איתה אמרה לי את לא אמא שלו. תשחררי אותו. זה עלה לי בבריאות ובחרדות. לאחרונה פתח עסק והוא הרבה יותר מעורב כלכלית ולוקח יותר אחריות

עדיין יש המון אי הסכמות. אפילו על קניות ביום יום, איזה מעדנים לשבת כמה סוגי עוגות. ברזולוציה הזאת.
אם לא הייתי עוצרת אותו במירכאות היה קונה הרבה יותר. מצד שני מבינה שזו חרדה כלכלית שלי. שאני צריכה ללמוד קצת יותר על אמונה ולשחרר

רק רוצה לומר לך שממש מבינה אותך. ממש מזדהה עם כל מילה

לי עזר לשמוע קצת הרצאות בנושא אמונה, הרגשתי שזה משחרר אצלי את הפחד והחרדה מהעתיד

לצערי בעלי לא מוכן לדבר, לשתף, להתיעץ. זה ישר מגיע לפיצוץ. אני בוכה והוא לא מסוגל לתקשר לשמוע את הראיה שלי ושאני אשמע איך הוא רואה את זה. זה קשה לי ממש וחבל. אם תצליחו כן לדבר על הדברים איך כל אחד רואה את זה, מאיפה נובעת החרדה שלך.
חיבוק גדול! כל כך מתסכל המצב הזה

תודה רבה על ההזדהות ועל התגובה ❤️אנונימית בהו"ל

וואי אני ממש ממש ממליצה לךאחת פשוטה

לקרוא את הספר- "לראות שיש כאן מישהו" .
הוא ממש מדבר על מאבקי כח ואיך לצאת מהם בשלום.
איזו עבודה עצמית לעשות ומה זה יעשה לדינמיקה בינכם.

ננסה להשיג אותו. למרות שקשה לי עם ספרים,אנונימית בהו"ל

מעדיפה לשמוע מאשר לקרוא
תודה

שווה לקנות אותואחת פשוטה

אם את מתחברת לגישה ולכל מה ש"מקורית" כתבה לך.. הוא מעמיק על הנושא הזה

נראה ספר ממש טוב. קראתי פרק עכשיוהמקורית

באינטרנט שהיה זמין, ואכן נראה שזה מה שדיברתי עליו.
תודה על ההמלצה !

אולי שווה ללכת לייעוץ כלכליסטודנטית אמא

יש בניכם פערים מאוד גדולים בתפיסה איך מתנהלים עם כסף, זה הגיוני אבל הגיוני אבל קשה להחיות ככה.
כל זוג צריך למצוא לעצמו את הדרך להתנהל כלכלית באופן שיתן מענה לשני בני הזוג, אבל כשיש פערים גדולים זה מאוד מאוד קשה לפתור את זה לבד.

באמת כמו שאמרו להתגרש יותר יקר מהכספים שהוא מוציא, אז א. בנתיים אולי נכון להרפות. לא בגלל שזה נכון לתמיד, אבל כרגע זה נגמר בפיצוצים ולכן אין שום יכולת לדבר ולהגיע למסקנות והבנות. ב. שווה להשקיע כספים בייעוץ כלכלי/ זוגי ולא להתחשבן על זה, בתווך הארוך זה שווה את זה.

אפשר ללכת לייעוץ זוגי, אבל בתור התחלה יכול להיות שיעוץ כלכלי יעשה קצת סדר, יתן לצרכים של שניכם מקום ויגרום לכם להחליט איך נכון לכם להתנהל כזוג.

בהצלחה!!

תודה רבהאנונימית בהו"ל

וואו נשמהתהילה 3>

נשמע שאת מתמודדת עם מצב ממש לא פשוט, תחושות קשות ברמה הקיומית, שבאמת כל פעם פורצות מחדש וזה באמת קשה.

נשמע שבעומק מה שחסר לך זה בטחון כלכלי, להרגיש שיש לך אופק ועתיד, שלא הכל יושב עלייך, שזו לא אחריות רק שלך
לדאוג שיהיה לכם בית ועתיד כמו שאת רוצה ולשים את האצבע בסכר של החסכון.

זה באמת באמת מאתגר.

כתבת שאת רוצה לעזוב את העבודה
שאת רוצה ללמוד מקצוע
שאת רוצה לקנות בית

בעיני האישיות בריא יותר גם לאישה וגם לבעל שהבעל לוקח אחריות על פרנסת הבית. כלומר הוא זה שדואג לחשבונות וכו'.
זה לא פשוט כי זה גם אומר לסמוך עליו, ונראה שיש פער משמעותי ביניכם בתפיסת ההתנהלות.

פרקטית בעיני הכי נכון:
1. לנסות לסגור את החסכון או אפילו חלק משמעותי ממנו, כך שלא יהיה נזיל וישאר לעתיד (אולי כדאי לבקש ממנו שתיעזרו ביעוץ כמו פעמונים או מקימי)
2. את רוצה ללמוד? תחשבי מה את רוצה ללמוד, ותלכי ללמוד.
תשתפי אותו בזה שאת רוצה ללמוד מקצוע וזה חשוב לך.
3. אחריות היא בדרך כלל שייכת למישהו. ברגע שאת לוקחת אותה על עצמך, הוא מוריד אותה ממנו. ולכן הייתי משתדלת ככל האפשר להעביר אותה, וגם להגיד לו אני רואה שהלחץ הכלכלי לא בריא ולא טוב לי, אני מבקשת שאתה תיקח את האחריות על העובר ושב ותשתף אותי רק בהחלטות גדולות כמו לפתוח חסכון או דברים כאלה.
4. אם את מצליחה אז גם לחיות בעצמך יותר ברווחה. אם אפשר לתת 400 שח מתנה ללידה אפשר גם לקנות שמלה בסכום דומה, נניח

.
אם כבר הכסף יוצא שיצא גם על דברים שמשמחים אותך ולא תחיי בתחושת מחנק תמידית וצמצום.
5. מאמינה ומקווה שככל שתשחררי ממך את האחריות, בין אם זה לדאוג לכל שקל, ובין אם זה לוותר על שאיפות מקצועיות ולהיות מפרנסת יחידה בשכר מינימום כשבעלך אברך,
וכמובן לבקש שיקח אחריות על החשבונות, האחריות תוכל לעבור אליו.
6. מעבר לזה כן כדאי לפחות ללמוד איך לתקשר ביניכם בצורה בריאה וטובה גם בנושאים שיש ביניכם פערים (וזה טבעי שיש, תמיד יש)
7. כן הייתי עושה משהו עם הפחדים שיש לך בעניין הכלכלי. בסופו של דבר לרוב האנשים יש פחדים כלכליים שיוצרים אצלם תודעת מחסור,
וגורמים לחיות מתוך אחת כזאת, וחוץ מזה שזה מקבע מצב כזה, זה גם מאד מאד לא כיף בנפש.

חיבוק יקרה, יהיה טוב❣

תודה רבה לך❤️אנונימית בהו"ל

באהבה❤תהילה 3>

עכשיו יש משו חדש, חזר עם תובנות כנראהאנונימית בהו"ל

הוא לא מסכים שאסתכל בפירוט של האשראי או החשבון בנק. ואמר גם שמעכשיו הוא לא ישתף אותי בשום הוצאה שלו או שקשורה לילדים. הוא מתכנן להוציא אותם ביום ראשון ליום כיף וגם לקנות להם דברים. ואמר שאני מוזמנת אבל בלי עצבים ובלי להרוס את הכיף וגם הודיע שהוא מתכוון לקנות בגדים גם להם וגם לו
( לפני זה היא תמיד הודיע )

אז מה לעשות עכשיו

בגדול זה לא תלוי בו אם תסתכלי או לא בפירוטהמקורית

הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה ואת תעשי מה שאת רוצה, אבל רואים שזו עליית מדרגה שלו עקב הריב שלכם אתמול. ולדעתי זה ימשיך ויחמיר והוא 'יכריח' אותך להרפות מהנושא הכספי גם אם לא תרצי. אני עדיין בדעה שלי בעניין, מה שכתבתי אתמול.
באמת להרפות ולהניח את זה בצד ולפנות לעזרה מקצועית

אבל זה כן תלוי, הוא חסם לי את האפשרות לראותאנונימית בהו"ל

איך אפשרמקקה

אם זה חשבון משותף אז את יכולה בדיוק כמו שהוא

לחשבון בנק אני יכולה לשמוע את הפירוטאנונימית בהו"ל

כרטיסי אשראי שניהם על שמו. אחד אצלי קבוע. ואת הכרטיסי אשראי הוא חסם

את יכולה להזמין אחד חדש על שמךהמקורית

זה מה שאני הייתי עושה.
אבל זה לא נותן לך אינדיקציה על ההוצאות שלו, ואם הכרטיס שלו בנקאי אז ההורדות באשראי מחשבון משותף מופיעות בפירוט.

הוא לא לקח לי את הכרטיס. הכרטיס אצליאנונימית בהו"ל

רק את האפשרות לראות פירוט באינטרנט או בטלפון הוא חסם. ומה שמפריע לי זה לא לראות את הפירוט השני, של האשראי שהוא משתמש בו. את הכרטיס שאצלי אני יודעת מה הוצאתי.

בעיניי זה עדיף לך. למרות שזה מפריע לך.המקורית

ואני מבינה אותך שזה מפריע לך. מאוד.
הוא מנסה להציל אתכם איכשהו. ככה אניי רואה את זה
הוא לא עושה את זה נכון, אבל גם את לא נשמה

חוקית אי אפשר להשתמש בכרטיס ששמך לא רשום בומקקה

אז לא מבינה איך שניהם על שמו...
לא שזה הנושא העיקרי
אבל אין סיבה שתרגישי חוסר אונים

אצלינו לפחות אפשר לראות את רוב המידע על הכרטיסמם מחשבון הבנק

אני תמיד משתמשת בו שנים כבר ואף פעםאנונימית בהו"ל

לא היו בעיות.
בחשבון הבנק אני יודעת את הסכום הכולל שיוצא מכל כרטיס אבל זה לא נותן לי פירוט על עיסקה עיסקה

אולי יותר טוב ככהמקקה

שלא תדעי בדיוק על מה הוא הוציא
ואת שלך הייתי מבטלת ומזמינה חדש על שמך
כדי שתהיי בשליטה על ההוצאות שלך

אני לא יכולה לבטל, רק הוא, זה על שמואנונימית בהו"ל

זה אמור לתת לך אם זה חשבון משותףהמקורית

והכרטיס בנקאי

חשבון משותף כן, כרטיסי אשראי שניהםאנונימית בהו"ל

חוץ בנקאיים

הבנתיהמקורית

נראה לי שאת יכולה בשיחה או במכתב כמו שהציעו פהנפש חיה.

להציע לשניכם ללמוד יחד איך להתנהל (יחד או לחוד) ולהגיע לזוגיות טובה ומהנה כמו שהייתה לשניכם, בהתחלה . את זוכרת מה היה כשהחלטת להתחתן איתו? שהוא החליט להתחתן איתך ולהקים איתך את הבית שלכם שב"ה התברך בילדים?
נראה לי שחלק מהזוגיות זה גם הבית המשותף של שניכם.
והשותפות מתבטאת גם ביחס אחד לשני ובתחושת הביחד.
וגם שותפות של הדברים הטכניים בבית, גם בכרטיסי אשראי,פנקסי צ'קים, טלפונים, כתובות למכתבים... מה שמאפשר להתנהל בבית, שהוא בעצם "הפרוייקט" של שניכם .

אני חושבת ששיחה כנה ללא שיפוט או רגש עז, או מכתב כנה שמשקף נאמנה את תחושותייך ,
יוכל להיות בסיס טוב לשלב הבא שהוא טיפול זוגי יחד/ ייעוץ כלכלי/ ייעוץ אישי בנפרד.

תודה אבל נראה לי מכתב פחות בקטע שלואנונימית בהו"ל

שיחה באווירה טובה יכולה לבוא בחשבון?נפש חיה.

בלי שיפוט.

רק לדבר והשני צריך להקשיב בלי להגיב.

ואחר כך מתחלפים.

אפשר לרשום את הנקודות שרוצים לדבר עליהם או שעלו בשיח,
או כל מיני דרכים לפיתרון שהצעתם.

ואז לבחור מתוכם דרך או שתיים
ולהתחיל לבצע יחד.

איך הקורס האינטרנטי "איך להחזיר קירבה לזוגיות"אנונימית בהו"ל

של "הבית להורות מקרבת"?
מישהי מכירה וממליצה לי?

לא מכירה את הקורס הספציפיאפונה

אבל גיסתי לקחה קורסים שלהם סביב הורות ומאד מרוצה.

תודהאנונימית בהו"ל

את מסוגלת לראות את הצורך שלו?אפונה

הצורך להיות אדון לכסף
הצורך לפנק
להיות לארג'
ליהנות ממה שכסף יכול לקנות.
את מסוגלת להבין אותו?

אם כן, תניחי שניה את הכיוון בצד, ותעני לו מתוך המקום הזה. שממש מבין אותו, ורוצה לספק את הצורך במלואו.
ותני לו. הוא ממילא יעשה מה שרוצה, אז באמת אל תהרסי את החגיגה.
בערב, מחר או בשבוע הבא, תדברי איתו בזמן רגוע או שאפילו תכתבי לו מכתב. תספרי לו על החרדה שלך, כמה יציבות כלכלית זה דבר שקריטי לשלוות הנפש שלך וכמה את סובלת מהקונפליקט ביניכם. ואת רואה את הסבל שלו, ואת רוצה להבריא את היחסים ביניכם. קחי אחריות על החלק שלך - תתנצלי על היחס שלך כלפיו בעבר, תגידי לו שמהיום את מפסיקה להיות אמא שלו או שוטרת, להעיר לו על השימוש בכסף ולהעכיר את האווירה. ובשבילך את צריכה עזרה - כדי לעזור לך לשחרר את המצוקה שלך והאחריות היתרה שלקחת, את צריכה טיפול טוב (ועדיף שיבוא איתך), לסגור את החיסכון ו/אופ להפריד חשבונות, כדי לאפשר לך להיות רגועה יותר.

מסכימה. כתבת דברים מאוד חכמיםהמקורית

אני מסוגלת להבין אותו כןאנונימית בהו"ל

גם אני רוצה להיות כזאת. גם אני רוצה להנות מכסף וממה שאפשר לקנות באמצעותו. אבל גם רוצה להכניס יותר.
אבל איך לתת לו שיהנה אם אני מתפוצצת

ללמוד איך לא להתפוצץ.המקורית

אפשר ללמוד את זהאנונימית בהו"ל

אני סקפטית

יש דבר שנקרא ניהול כעסים אני לא יודעת אם זהשייךנפש חיה.

כן.המקורית

אני הייתי ממש כזו. לא עם כסף אמנם, אבל ממש קיצונית עם דברים שלא נראים לי והייתי נכנסת ממש לסערת רגשות מכל דבר. עברתי דרך של שנתיים והמצב השתפר פלאים.
אני די בגישה של דקלה יוספברג, שאמנם לא ידעתי שהיא שלה, ולא למדתי את הדברים ממנה. אבל כשראיתי את ההמלצה של @אחתפלוס על הספר זה ממש דומה למה שאני מכירה. אז אני כן ממליצה.
אבל אם יש לך חרדה ייתכן וזה לא יספיק ותצטרכי לשלב בנוסף עוד משו.

אחת פשוטה, לא אחת פלוסאנונימית בהו"ל

תודה על התיקוןהמקורית

סליחה ממך @אחת פשוטה

סליחה ומחילהסליל

כאן מכולן.
עונה לך ומכוונת גם לכל מי שענתה.

לא מבינה איך אתן ממשיכות לכתוב לה איך לעבוד ולשפר את עצמה ולשחרר.
זה לא תקין בשום צורה.

לי ולבעלי היו המון וויכוחים ומריבות, ואני יודעת מה זה אומר לשחרר ולפעמים באמת יש בזה צורך.

אבל גם לאמירה "לשחרר" יש גבול.
זה לא תקין בשום צורה שהוא חוסם לך את האפשרות לראות את ההוצאות. בשום צורה.

זו פעולה כוחנית
גם אם הוא בעצמו לא אדם אלים.

עם כל הויכוחים וחוסר ההסכמה, מצב שבו בן זוג אחד מפעיל מניפולציות ותנאים על הצד השני, גורם לו להרגיש שהוא האשם הבלעדי, זה לא מצב תקין בכלל.
אז יכול להיות שזה קיים גם מהצד השני, אני לא יודעת.

אבל העצה הכי טובה שאני יכולה לתת, זה קודם כל להבין שהמצב כאן לא תקין. ואת ממש לא חייבת לספוג את זה.
דבר שני, להתייעץ בדחיפות עם יועצת זוגית טובה שתוכל לכוון אותך איך נכון לנהוג ולתת לך כלים שנכונים ומדוייקים לסיטואציה שלך.
באמת מעריכה את הרצון הטוב של כולם כאן, אבל במצב כזה מורכב, אני חושבת שכל ניסיון לפעול לפי עצות בפורום יכולות להוביל לנזק גדול.
אנחנו לא באמת מכירות את הסיטואציה.
ממליצה מאוד להתייעץ עם גורם מקצועי שמבין בזה

זה לא חד צדדי הכוחניות, את יודעתהמקורית

זה שזה מגיע מגבר לא אומר. גם היא משתמשת בדרך שלה בכוחניות עליו.
אף אחת לא מייעצת לה לשחרר לגמרי אלא כחלק מטיפול כי ברור שזה לא צעד שעושים לבד.
אבל אני לא מסכימה עם זה שמדובר במשו חד צדדי. היא גם לוקחת חלק בכוחניות, גם אם לא כמוהו, בגישה. שניהם מתוסכלים מהמצב וכל אחד מקדש את כל האמצעים כדי להגיע למטרה. ובזה צריך לטפל לדעתי

נכון אני גם כוחנית. גם אני מיררתי את חייואנונימית בהו"ל

וגם פגעתי בו והעלבתי אותו הרבה פעמים בכך שאמרתי לו משפטים כמו פרזיט, חי על חשבוני, לך לעבוד ואז תוציא כסף ועוד משפטים כאלה שאני ממש מתביישת בהם

אני לא חושבתהמקורית

שאת צריכה להתבייש, את במצוקה. באמת.
ואני מבינה אותך. את לא יודעת איך להתנהל אחרת, בדיוק כמו שהוא לא מוצא דרך אחרת.
ואני חושבת שהגעתם למצב הזה כדי שתקחי את עצמך בידיים. תעשי מה שביכולתך לעשות ולכי לטיפול.
שום הון שבעולם לא שווה את הרוגע הנפשי שטיפול טוב ייתן לך.

שום דבר לא בלתי הפיך. שניכם עשיתם טעויות.אם_שמחה_הללויה

אבל תמיד אפשר לתקן ולעבוד על יחסים. יש בין הלבבות שלכם צינור והוא מאוד מאוד מלוכלך. מלא בכעסים, בכאב, קשה לך לחשוב עליו בלי לכעוס. אהל יש בינכם חיבור, חיבור מדויק שה' חיבר בינכם.
תתחילי לעבוד, הציעו לך לכתוב מכתב, זה דרך מעולה וזה לא חייב להמסר. אנשים מנסים לפתור בעיות בעזרת דיבורים ולא יודעים שדרך תפילה והתבוננות פנימה אפשר לפתור הרבה ולהגיע ללב של בן אדם השני.
ואז נוצר קשר וקל יותר לגשת לשיחה.
בעזרת ה' את עוד תגלי מדהימים על בעלך. ותכירי אותו מחדש. הוא רוצה כבוד שמגיע לו כבעל, רוצה להעניק, זה כל כך צרכים בסיסים של גבר. ברגע שהוא ירגיש שאת מעריכה ומכבדת את הדעה שלו, שאת זקוקה לו, הוא יפסיק עם המשחקים שלו.

לגמרי.המקורית

לא יודעת כבר אם תמיד אפשר, תאמיני ליאנונימית בהו"ל

שנראה לי שזהו, יותר מדי פעמים היינו במעגל הזה, יותר מדי. הוא באמת כועס כי העלבתי אותו ממש אתמול בבוקר לפני שהלך והרסתי לו את כל היום שתיכנן

הוא בכלל לא אלים. בשום צורה. הוא בעל טוב ואבא טובאנונימית בהו"ל

אני לא אמרתיסליל

לרגע שהוא אלים.
בבקשה תקראו שוב. @המקורית

אבל עדיין זו פעולה כוחנית.
גם לא כתבתי שזה חד צדדי.
כתבתי שאני לא יודעת.

גם אני הייתי מהצד שעושה חיים קשים, וגם מהצד שסובל.
שני הצדדים נפגעים.

אבל אני עדיין חושבת שיש גבול.
את כותבת שהוא חוסם לך את הגישה לכרטיס אשראי, וכותבים לך להמשיך לנסות להבין אותו ואת המעשים שלו.

אני חושבת שיש מעשים שהם קו אדום (וזה כמובן נכון לשני הצדדים).
עם כל הכבוד לשחרור, גם להם צריך לשים גבולות.
כשאנחנו הגענו למצב דומה של פגיעה, היה לי ברור שצריך ללכת לייעוץ מקצועי בשביל זה.
בסוף זה נפתר כי עצם זה שהעלתי את הרעיון גרם לשנינו להתאפס ולהבין שחצינו הרבה קווים בהתנהלות.

אז אם זה יעבוד אצלכם, מעולה.
אני רק באה להגיד, שגם כשמשחררים, יש דברים שעליהם לא נכון לשחרר.
ושיחררתי הרבה פעמים, ועל הרבה דברים החלטתי שלא כדאי לי לריב עליהם ולקחתי צעד אחורה וחשבתי איך לעשות את זה חכם.
אבל יש דברים שהתעקשתי לריב עליהם. נכון, גם את זה למדתי לעשות. אז לא צריך לצעוק ולאבד עשתונות, אבל אם משהו כזה מגיע (וב"ה שזה כבר כמעט ולא קורה. כי שנינו התאפסנו), אני לא מוכנה לקבל את זה. ואני אומרת את זה. גם במחיר של לוותר על לשחרר באותו רגע.

בסוף, אני גם לא אומרת מה נכון לעשות. אני רר חושבת שנכון לעבור לייעוץ ולא לבחור עצות מהפורום, שיכולות להיות נהדרות, אבל בצורה לא נכונה יכולות להיות הרסניות

הוא חסם לה את האפשרות לראות הוצאותהמקורית

לא את האפשרות להשתמש. יש הבדל.
ו אני איתך בכל הנוגע לייעוץ.

וגם בעניין של להתעקש על כל מיני דברין ולהתעכב עליהם. אף אחד לא יגיד לך לא להתעכב על משו שחשוב לך. אם זה נעשה בצורה מכבדת. אבל זה לא המצב והצורה לא מכובדת. ולכן היא צריכה לתפוס את עצמה בידיים ולשחרר כרגע את העניין הכספי ולהתמקד באיך לנהל שיח ואיך להתייחס לנושאים שבוערים לה ולא לשרוף את כל הגשרים בדרך למטרה

הוא חסם לה את האפשרות לראותמקרמה

ומאיים בהוצאות גדולות
וכל זה כשהוא לא עובד!

די כבר עם הדמגוגיה. דיהמקורית

יש פה טנגו לא בריא. זה לא רק הוא
מי קבע שהוצאות לא מבוקרות יותר גרועות מאיך שהיא מדברת אליו? למה את ממעיטה בערך דל הדברים בעיניו? מה, כל דבר מצדיק להשפיל את הבעל עד עפר?
הוא מוחה על ההתנהלות שלה.
את מסתכלת על ההפגנה שלו בלבד ומאויימת מזה כשהיא אומרת לך שהוא בעל טוב. היא יודעת עם מי היא התחתנה.
זו הפגנה ותו לא.
היא חונקת אותו. משפילה אותו. מה את רוצה, שיגיש לה את הלחי השנייה?

את מייפה את מה שהיא מתארתמקרמה

הגישה שלך מתאימה להרבה מקרים
אבל יש פה מקרה לא פשוט.

את פורטת אותו למקרים קטנים
ומתעלמת מהתמונה הכללית

שום התנהגות שלה לא מצדיקה את התנהגות שלו!

האם היא טלית שכולה תכלת? לא.האם היא צריכה גם לעשות בדק בית על התגובה שלה? כן.

אבל את מה שאת מציעה יש לעשות ממקום של פקיחת עניים של יש פה התנהגות מניפולטיבית ורעה ולמרות הכל אני בוחרת להשתנות כדי לתת לו את האפשרות לרדת מהעץ.

לא ע"י זה שתגרמי חה להרגיש אשמה והכל תלוי בה.
חכמת נשים בנתה ביתה לא אומר לעצום עניים...

גם על בעל אלים פיזית שאישתו צועקת עליו ומוציאה אותו מדעתו היית נוקטת באותו גישה?
איפה עובר הגבול????

את טועה בעיניי.המקורית

היא לא האשמה היחידה, מי אמר את זה? אל תכניסי לי מילים שלא אמרתי לפה.
היא צריכה לקחת אחריות על החלק שלה. זה הכל.
היא ממש רחוקה מזה.
ולהגיד ששום דבר לא מצדיק תגובה כזו, זוה ניתוק מהציאות. היא לא 'עשתה שום דבר'. היא מדברת אליו בצורה לא מכובדת, בלשון המעטה. משפילה.
אין דרך אחרת להסתכל על הסיטואציה אם לא לרדת לפרטים הקטנים בעיניי, הסיטואציה מורכבת בדיוק מהפרטים הללו. התגובה שלו לא מנותקת מהדרך בה היא מתנהלת אלא הוא נפעל מדרך ההתנהלות שלה ולהיפך.
את לא חייבת לקבל מה דאני אומרת אבל אני עומדת מאחורי המילים שלי. גבר שמרגיש שמשפילים אותו יכול להפוך להיות האדם הכי מגעיל בעולם. הוא ינסה לקחת בכח את מה שלא ניתן לו, זה צורך בסיסי מאוד שאישה לא יכולה להבין. ולכן כתוב ברמבם שאישה צריכה לכבד את בעלה ביותר מדי. כי היא לא מבינה. ומה שהיא כן מבינה, אז שתעשה יותר. הרבה יותר. כשר או כמלך.
ההתננגות שלה לא רק לא מכבדת, לא ביותר מדי, היא אף משפילה.
אז היא לא האשמה היחידה, ואני לא מצדיקה אותו. וגם לא מאשימה אותה. אבל אנימכן מסתכלת על התמונה הכללית. והיא םונה לעזרה אז אני אומרת לה מה שאני חושבת שהיא צריכה לעשות כי לא יעזור שאני אגיד לה מה הוא צריך לעשות. הוא לא מקבל ממנה. וגם, באמת יש לה מה לשפר בעיניי.
אין פה שום עצימת עיניים. הפוך.
זו פקיחת עיניים על מה שבאחריותה. אם היא הייתה אומרת שהיא מכבדת אותו והוא עושה לה בכוונה סתם - את צודקת. יש פה לא נורמלי. היות והעיקר חסר מן הספר, אני רואה לנכון להגיד שצריך תיקון מהצד שלה
ואני שוב חוזרת, אני לא מצדיקה אותו. אבל כן מבינה מאיפה זה מגיע. ואם את רוצה לטפל בבעיה מהשורש, צריך לבדוק איפה הדברים נוגעים. בעיניי שם הנקודה. זה לא חסכונות כן או לא ולא בית כן או לא, זה דינמיקה זוגית לא בריאה. אני מאמינה בטוב שבאנשים. ברגע דהיא תשנה את ההתנהלות שלה מולו הוא לא יתנהג אותו דבר כי היא כבר לא אותה אחת. היא השתנתה. אז אין במי להיאבק ואין כבוד אבוד להילחם עליו.
עדיף טיםול זוגי ואמרתי את זה כמה פעמים אבל הוא לא בעניין, אז אם לא פועלים בזוג עדיף לפעול לבד.

ובבקשה ממך, לגבי הפיסקה האחרונההמקורית

אל. פשוט אל.
את מגזימה
וזה לא המצב.
יודעת שהגישה שלי קשה לעיכול, זכותך לחלוק עליה. אבל אל תהפכי אותי למפלצת. כי אני לא.

ברור לי שאת לא מפלצת, להפךמקרמה

יש לך גישה מהממת שמתאימה להרבה מקרים.

פשוט נראה לי שפה את מתעלמת מהרבה נורות אדומות שהם נקודתיות סביב הנושא הכלכלי הנרחב (הכנסות, הוצאות, יציאה לעבודה, סדרי עדיפויות וכו...) , ממש לא בהכרח שזה מעיד על הנישואים בכללי

אני מאמינה מאוד בתיקון.
אני אפילו מאמינה בתיקון של נישואים אלימים

אבל זה רק בתנאי שקודם כל מציפים את כל הרע.
מאירים עליהם בפרוגקטור ומתוך הנק הזו מתחילים לתקן.

את ואני רואות נורות אדומות בצורה אחרת כנראההמקורית

ויש פה הצפה של הרע, לגמרי. מ2 הצדדים. אני הארתי את שלה כרגע למרות שאני בהחלט רואה את שלו. לא נסתר מעיניי בכלל.
אני בוחרת להתמקד בצורה פרקטית במה שכן אפשר לשנות. כרגע הוא חסום. והיא יותר פתוחה לשמוע. אז הארתי אצלה את הדברים שצריכים תיקון בעיניי הלא מקצועיות
זה לא סותר שהוא לא בסדר, הוא חוטא בהרבה דברים. הוא מצער את אשתו. אבל שוב, היא גם עושה דברים שמזינים את הגלגל.
ולכן זה טנגו של שניהם.
אז מה נעשה? נמשיך להאשים אותו? נלבה את הריב עוד יותר? נצדיק אותה עד בלי די והמצב רק יחמיר?
בעיניי יש לה אפשרות לשנות את הדינמיקה ביניהם, ומשם להתקדם לפתרון הבעיה הכספית. וזה לא שהוא לא יכול, אבל הוא לא קורא פה. וכל עוד הדינמיקה ביניהם לא תיפתר אין מה לדבר על הכסף, הכל פלסטרים.

כתבתי באחת ההודעות הראשונותמקרמה

שצריך ללכת ליעוץ.
ולעשות הכל בשביל שזה יקרה.
להבין שיש פה מקרה של קו אדום שמצריך התערבות מקצועית ולא מספיק שינוי חד צדדי.
אפילו להתנות את המשך החשבון המשותף ביעוץ.

וכן. היא בהחלט יכולה וצריכה לטפל גם בעצמה אבל בעיקר כי זה יביא לשינוי אצלה ויעשה לה ולהם טוב, לא כי זה פתרון קסם לדינמיקה בניהם. (מודה גם שאני לא רואה בתגובה שלה משהו סופר חריגה, מאוד מפחיד להיות בעמדה שלה)

צריך להיזהר מאוד מהגישה של להתמקד במה שהיא יכולה לשנות כי לפעמים זה יכול להעמיס על הכתפיים שלה ועל הנפש שלה אחריות ואשמה גם על המעשים שלו שהם הרבה מעבר למה שהיא יכולה (וצריכה) לשאת

אחריות כן, אשמה לא.המקורית

עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך י"ג באב תשפ"ב 21:58

את לא רואה מה חריג בהתנהלות שלה כי קודם כל את לא באמת יודעת מה ההתנהלות. היא רק אומרת שהיא לחוצה וחרדה בהתחלה אז לא יכולת להבין יותר, אבל היא אכן פירטה בהמשך שזה הרבה יותר מזה. היא לא יושבת סתם בבית בניחותא או עובדת קשה ו'זה קורה לה'. יש פה השפעה להתנהלות שלה, וחבל שלא נותנים מספיק את הדגש על להסתכל איך הצד שמספר מתנהל מול הצד ה'מתעלל' אם תרצי לקרוא לזה כך.
יש לה אחריות למצב מאחר והיא לא מתקשרת כראוי. לא רק היא אשמה, אבל *גם* היא אשמה.
אני מסכימה איתך שהיא צריכה טיפול ואת זה גם אני אומרת, כולנו בעצם. אני לא חושבת שאפשר להגיע לתוצאות לבד.
ועם זאת, אני מאמינה שהשינוי אצלה יביא לשינוי גם אצלו.
ושוב, עדיף טיפול זוגי, אבל הרבה גברים לא מוכנים ללכת. ומאחר וזה המצב הנתון ואנחנו לא מתעסקים עם אידיליות אחא במציאות נתונה, כדאי שהיא תלך.
היא יכולה לבחור שלא לעשות כן, לטפל בחרדה הכלכלית ולחכות לו עד 120 שיסכים ללכת לטיפול זוגי, אבל הוא לא. כי טיפול בחרדה לא ימנע בהכרח את ההתפרצות הבאה שלה. כשהיא מדברת כמו שהיא מדברת לבעלה זה מעיד על כך שהיא לא מעריכה ומכבדת אותו, ותמיד זה יתלבש על משו. היום זה הכסף מחר זה חינוך ילדים מחרתיים זה איפה הוא עובד וכמה הוא מרוויח לעומתה.
שוב, הכל בסדר אם לא תסכימי איתי. זו דעתי ואפשר תמיד להיות חלוקות.

בעיניי צריך גם וגם. ועדיף זוגי, שוב. אבל הוא לא היחיד שחריג בהתנהלות שלו. כמים הפנים לפנים

צעקותoo

יכולות להיות אלימות מילולית.

הגבול עובר בהרבה מקומות. גם פה אם הבעל ממשיך בשלו ולא משתף פעולה, אחרי שהיא עשתה שינוי, זה גבול בעייתי.

ההבדל המשמעותי פה בין הדעות הוא היכולת לראות את הצד השני בכל הסיטואציות.
בכל סיטואציה צריך לראות את הצד השני, גם אם הוא שוגה, כי הבנה של הצד השני זה רוב הדרך לפתרון.

אף אחת לא חושבת שרק היא צריכה לתקן או שההתנהלות פה תקינה, אבל ההתנהלות פה מעגלית לגמרי, גם לפני שהפותחת פרטה את הכל, כבר היה ברור לפי התיאור שזה מעגל ששניהם שותפים לו.

יכולה להגיד שמנסיון שלי, הצד שמתקן ראשון ועוזר לצד השני לתקן את שלו, מרוויח יותר גם בקטע הזוגי, כי ההערכה שיש לצד השני כלפי מי שתקן ועזר לתקן היא גדולה והוא זוכר זאת לטווח ארוך.

כל מילה ממש ממשאורוש3

ואת מקבלת משכורת נכון? אז תפתחי חשבון חדש ותגיד לעבודה להעביר לשם.

זה מה שנקרא תהיה צודק ואל תהיה חכםאחת פשוטה

'זה הכסף שלה ולכן היא אמורה לשלוט עליו והוא לא יכול לבזבז אותו כרצונו'
משפט מאוד צודק.
האם להפריד חשבונות וכו' זה החלטה חכמה או רק צודקת?
לעניות דעתי זה רק יחריף את הפער והמריבה שלהם תעלה עוד מפלס אחד או שניים יותר למעלה.

כולנו יודעים מה קורה כשמתחילים להתחשבן.. אז היום זה המשכורת שהיא מרוויחה אז היא שלה, ומחר הוא קיבל ירושה מההורים אז זה שלו..
ומכאן הדרך לגירושין מתקצרת לה.

רק רוצה להאיר עוד נקודהאפונה

ממש מופלאה בעיני היכולת שלך להתבונן מבחוץ על הסיטואציה. למרות החרדה (המוצדקת) ולמרות שהוא עושה דוקא
את מסוגלת לבודד את מה שמפריע לך מתוך המכלול, ולהמשיך לראות בו את האדם הטוב שהוא. כמו כן את מסוגלת להודות בכנות על המילים הרעות שאמרת למרות שהן יצאו מלב כואב באמת. ראיתי את זה בכמה מקומות בשרשור וממש התרגשתי.
בהצלחה לכם, אני מקווה שתצליחו לתקשר ביניכם את הדברים האלה.

כן גם אני נדהמתי מכל מה שכתבת!אם_שמחה_הללויה

בטוחה שהכל יסתדר , לא כל אחת מסוגחת להודות ככה בטעויות ולראות את עצמה מהצד.

לגמרי. מחזקת גם כן.המקורית

אני בוכה מלקרוא..אנונימית בהו"ל

אני כבר לא יודעת מה לחשוב על עצמי ורק מלקה את עצמי כל רגע. במיוחד שאני רואה שהוא קריר כלפיי ואנחנו מתנהגים כמו איזה שני שותפים לדירה.
אני חושבת שהרסתי לעצמי במו ידי את הסיכוי לחיים טובים. במו פי

לא במו ידייך. במו ידיכם. שניכם.המקורית

שניכם אחראים.
אם את רואה גם את הצד שלו, אל תישארי במשבצת של האשמה. תקחי משבצת של אחריות על חייך. אמיתית. בשבילך ובשביל הילדים שלך.

אבל הוא מרוחק עכשיו..אנונימית בהו"ל

תקראי את זהאפונה

https://www.mili-lev.co.il/uncategorized/rodef/

אני לא חושבתאפונה

לפעמים רק כשיורדים מספיק נמוך אפשר לבעוט בקרקעית כדי לעלות למעלה.

מה איתכם יקרה? חיבוק ושבת שלום!!אורוש3

תודה רבה על ההתעניינות ❤️אנונימית בהו"ל

ב"ה אנחנו בסדר
השבוע היה לי שבוע שיצא מפרופורציות לגמרי
( אחרי עוד שבוע כזה)
יש תקופות כאלה..
שבת שלום

ברוך השם. שבת שלום יקרה❤️המקורית

שבת שלום ❤️אנונימית בהו"ל

מקווה שתצליחו להתאזן בקרובאורוש3

וואו לא פשוטאביולאחרונה

הסכומים של המתנות באמת גבוהים ולא סבירים. מעבר לזה, אולי שווה לחפש דרך לשדרג את השכר או שבעלך יעבוד יותר .
אץ משתפת אותו בתכנון של הכספים?

סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

נשמע גרועoo

גם ההתנהלות שלה וגם שלו

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה

מסכימהעם ישראל חי🇮🇱אחרונה

וואי זה נוראהמקורית

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

דווקא בעלי גם היה בהלםאנונימית בהו"ל

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

תני לזה רגע לשקוע אצלוהמקורית

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

וואו זה ממש ממש לא תקיןרוני 1234

אם זה חד פעמי האמת שלא הייתי עושה כלום כרגע, נשמע שהיא פשוט יצאה משליטה. כן הייתי לוקחת פסק זמן ולא מגיעה לשם בזמן הקרוב כדי שכולם ירגעו ואחר כך הייתי פוקחת שבע עיניים כדי לוודא שזה לא קורה שוב.

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

מזעזעקנמון

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

כמובן התכוונתי "חמור מאוד" ולא חמודקנמון

בכנות אני לא חושבת ששיחה כזאתאמאשוני

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

לצערי כתבתי מניסיון..קנמון

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

אני לא יודעת מה ניסיתםאמאשוני

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

ברור שהמעשה לא לענייןאמאשוני

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

תודה כולן על התגובותאנונימית בהו"ל

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע

התגובה שלך נורמליתאמאשוני

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

חיבוקקנמון

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

זה בהחלט מזעזעכורסא ירוקה

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

לדוגמא סבתא שליטרמפולינה

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

כל הכבוד לך שהצלחת לשתוקפה לקצת

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

כל הכבוד לך שהצלחת לשתוקפה לקצת

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

והכי מאכזב בזוית האמונית של שביעי של פסחאובדת חצות

ציפיתי לאפוקליפסה וגאולה כשטראמפ אמר שימחק את הציביליזציה- קיוויתי שמתקיים המדרש שמלך אדום ישמיד את פרס. ולא היה כלום. מנהיג העולם החופשי בחר בהסכם. כמה מאכזב. איפה הגאולה המובטחת? לא מבינה את המהלכים. כל הזמן סבבים ועוד סבבים.

נראה לי עברנו מספיקאפונה

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

מסכימה איתך לגמריעם ישראל חי🇮🇱

גם לי הייתי את תחושת הגאולה הקרבה ובאה

והתבדיתי

אבל עדיין מקווה ומאמינה 🫶

כתבתי גם למטה אבל חייבת לכתוב שובבארץ אהבתי

לפעמים הציפייה לגאולה ברגע גומרת לנו להיות עיוורים לצעדים ממשיים של גאולה.

לכתוב עכשיו שהתבדית - זה לעצום עיניים מול כל הניסים שהקב"ה עושה לנו.

אז נכון כשיש ציפייה גדולה למשהו מפתיע שיקרה וישנה הכל, למשיח שיופיע עם שופר ופתאום כל המציאות תתהפך, אז זה מאכזב שזה עוד לא קרה. וזה בסדר, מותר גם להתאכזב.

אבל רק שזה לא יסמא את העיניים שלנו מלראות את כל מה שכן קורה פה.

(לחזקיהו המלך זה גם קרה. הקב"ה עשה לו נס עצום בתוך מציאות מאוד לא פשוטה, והוא פספס ולא אמר שירה, ולכן לא נהיה משיח. גם שם היו סיבות למה לא להודות - האשורים בדיוק הגלו את ממלכת ישראל, והחריבו את רוב ממלכת יהודה. הנס היה שירושלים ניצלה ולא הוחרבה גם היא. אבל הקב"ה כן ציפה שחיזקיהו ידע להודות על זה. וחז"ל מספרים לנו את זה כדי שלא נחזור על אותה טעות...)

יפהחילזון 123

צודקתעם ישראל חי🇮🇱

אין עוד מלבדו. ומודה לו

אני דווקא חושבת שהאכזבה הזו היא דבר מתוק ולא חלילה עצימת עיניים על הניסיון והנפלאות שהקבה עושה עם כל אחד ואחד מאיתנו ועם הכלל.

וזה דווקא מדגיש את האמונה במשיח ובגאולה .

שיהיו רק בשורות טובות בע"ה ונחת אמיתית לכולם

מבינה אותך...למרות שהילדים שלי (לפחות חלקם) שמחיםיעל מהדרום

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

ומקווה שבאמת יהיה בטוח🤷‍♀️יעל מהדרום

לק"י

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

איתך... אני ממש בדיסוננס מטורף.קמה ש.

בס"ד

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

לא מבינה למה בכללי מחר זה לא יום שבתון לאומיראשונית

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

זה היה בעבר יום חופששבעבום

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

אני חושבת שהיא התכוונה ליום שבתון לכולםיעל מהדרום

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

גם פורים זה לא יום שבתון וגם לא תשעה באב...שבעבום

זה יום בחירה לפחות.יעל מהדרום

גם המימונה זה יום בחירה 😆דיאט ספרייט

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי.

באמת? לא ידעתי לגבי המימונהיעל מהדרום

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

יכולה לאסוף אותם מוקדםבוקר אור

בעיניי דווקא הגיוני שאם אפשר לחזור ללמוד ולא באמת יודעים כמה זמן יהיה שקט ישתדלו להחזיר כמה שיותר מוקדם

אנחנו באזור כתוםדיאן ד.

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

כתום את מתכוונת באיזורים הצפוניים?אמאשוני

כי שאר הארץ מוגדרת ירוק וכולם חוזרים במוקדם או במאוחר.

אם אתם בצפון אז חיבוק גדול!!!

בטוחה שזה קשוח ממש להיות אלה שסופגים הכי הרבה, שנצליח גם בצפון להביא לשקט ובטחה אמיתיים בע"ה!!

אני חושבת אחרת…רוני 1234

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

אני איתךהמקורית

אני מאוכזבת לגמרי! חיכיתי למכת מחץ ניסית שתביא רוגחוזרת בקרוב

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

אצלינו יש רק מעון מחר ומתחיל ב10פרח חדש

הבנים בתת לא לומדים מחר כי ככה זה תמיד באיסרו חג

הקב"ה מוביל את המהלכים, לא טראמפיעל...

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

אצלנו בפ"ת יום מלא מהבוקר- הזיהאובדת חצות

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

כמה מחשבות שליבארץ אהבתי

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

מהמם. אהבתי ממשאורוש3

❤️בארץ אהבתי

מקסים. מאוד התחברתי למה שכתבתפרח חדש

מהממם איזה דבורים מחזקים ומעצימים ❤️פה משתמש/ת

מקסים ומחזק, תודה רבה!מכחול

גם לי זה הזוי שלפחות לא יום קצר, שיתחילו מאוחר..אוהבת את השבת

גם ככה הם עברו מלא טלטלות.. תעשו מדורג..

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

אצלינו כן מתחילים קצת מאוחריעל מהדרום

לק"י

ואין צהרונים.

על כל דבר יהיו טענותפה משתמש/ת

מחזירים -למה מחזירים מיד

היו דוחים חזרה- היו מתלוננים למה לא מחזירים

לך מרגיש נכון לא להחזיר

אולי באמת כי את מורה

אבל לי מממש הצלה שמחזירים

וממש ממש היתי מתבאסת אם לא

ואגב היום יש לי חופש אבל עבדתי כל הזמן גם כשכולם היו בבית וזה היה סיןט אז כן ממש היתי כועסת שגם כשאפשר לא פותחים

מלחמה זה לא רק הפצצותאמאשוני

יש כ"כ הרבה מה לכתוב על ישראל שלפני ה7.10 וישראל של היום.

ואפילו ישראל שלפני 28.2 וישראל של היום.

נקודה קטנה לדוגמה:

איראן במלכוד מול חיזבאללה.

אם תפר את הפסקת האש, היא יודעת שתחטוף חזק

ואם היא לא, היא מפקירה את הזרוע האפקטיבית שלה מול ישראל.

כך או כך היא מפסידה,

כך או כך, אנחנו מרוויחים.

לאיראן של ערב המלחמה היו שאיפות להיות אימפריה במזרח התיכון. היום הם עולב.

כל מדינות המפרץ נגדם כולל סעודיה.

מדינות כמו הודו עדיין מקיימות יחסי מסחר איתם, אבל גם זה ילך ויתערער כי רואים מי בצד המפסיד (ותודה לאופוזיציה המטומטמת שלנו שהחרימה את נאום ראש ממשלת הודו שמסכנת תהליכים בינלאומיים משמעותיים בשביל לקושש כמה קולות)

ישראל וארה"ב יושבים חזק על איראן בשבועיים האלו

גם מודיעינית.

האיראנים בלחץ בדוק יעשו טעויות.

בסוף אנחנו מדינה קטנה ואי אפשר לצפות שנשיא המעצמה החזקה ביותר בעולם לא יקח אינטרסים נוספים בחשבון.

מחירי הנפט יכולים להתהפך עלינו מבחינה עולמית.

ברגע שהתחלנו לתקוף תשתיות זה היה ברור שהשלב הנוכחי של המלחמה די מיצה את עצמו.

מיליון אזרחי איראן הרוגים לא היה מפיל משטר טוטאליטרי. הם בעצמם הרגו עשרות אלפים בלי למצמץ.

בסבב הנוכחי השגנו הישגים משמשעותיים מאוד מאוד.

הפסקה גם נצרכת לחידוש מלאי חץ. תחזוק מטוסים, תחקירים וכד'

וגם קשב מלא על הצפון.

המערכה הנוכחית הסתיימה, ההצגה לא תמה.

בעורף צריך לנצל את הזמן להתאושש, לצבור כוחות מחדש. מי שלא היה ערוך אז להיערך ככל האפשר לפעם הבאה.

לאיראנים לא נשארו הרבה קלפים, הרבה תלוי באיתנות העורף.

לגבי המשק, אי אפשר לפתוח את המשק בהדרגה, זה לא עובד.

זה משק קטן וכל עסק תלוי בעסק אחר.

אף אחד לא מצפה לתפקוד של 100,

אבל כן מחזירים את כולם בבת אחת כי רק ככה המשק יחזור בהמשך לפעילות.

סה"כ יצא סביר. לחזור יום אחד ליום "התארגנות" כל עסק צריך להבין אצלו מי נגד מי ומה המצב,

ואז שוב סופ"ש

ובראשון כבר המשק יפעל כסדרו.

תודה על כל יום שהפצצנו אותםמנגואיתאחרונה

והפצצנו חזק

נכון, יש מצב שנצטרך לחזור ללחימה מתישהו אבל הימים שעברו ממש לא היו סתם!

בעקבות ניסיון לא מוצלח עם בונג'סטהתותית11

אשמח לכל רעיון יצירתי אחר איך להתמודד עם הבחילות

שפשוט לא פוסקות אף רגע ביום 😔

אשמח לכל כיוון

מה הנסיון הלא מוצלח?גפן36

לוקח לבונג'סטה כשבועיים להגיע להשפעה מלאה לפי מה שאני זוכרת

גרם לי לעייפות קשהתותית11

הרגשתי סמרטוט רצפה לאורך כל היום 🤦‍♀️

תנסי רק b6 (ויטמין)המקורית

עם פראמין/ לבקש זופרן

תודה !תותית11

יש משהו שמכיל בי 6 וג'ינג'ר שנקרא נוזיקסיעל מהדרום

עם מרשם?תותית11

לאיעל מהדרום

סליחה שמבאסתהבוקר יעלה

אבל אצלי זה עשה אפילו יותר בחילות.

אוי תודה על המידעתותית11אחרונה

אנסה 🙈🙏

הנקהניגון של הלב

טיפים להנקה של קטנטן שכל הזמן מפסיק באמצע? לפעמים מתנתק, לפעמים נשאר מחובר אבל מפסיק לינוק ולפעמים ממש מתנתק ולא מוכן לחזור ואחרי כמה דקות מראה שוב סימני רעב. מה אפשר לעשות כדי להרגיל אותו לינוק ברצף?

ובקשה לעידוד- מתישהו זה נגמר והם מתחילים לינוק נורמלי נכון? כי כרגע הוא יכול לינוק חמש דקות ושעה, ומרווחים בין הנקות של בין חצי שעה ליותר משלוש שעות

בן כמה הוא? בדקתם לשון קשורה?מתואמת

כמה ימיםניגון של הלב

לא בדקנו רשמית, אבל גם האחיות במחלקה וגם יועצת הנקה שהלכתי אליה הסתכלו וראו שאין.

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

אם המשקל שלו נמוך - אז הגיוני שקשה לו לינוקמתואמת

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

אצלישירה_11

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

אולי יש לו גרפס?יעל מהדרום

לפעמיםניגון של הלב

לרוב אבל לא, ואני כן עוצרת באמצע ומחכה שיעשה, והוא עדיין יכול לעצור גם דקה אחר כך

תינוקות קטנים באמת עלולים להתעייף מהר יותריעל מהדרום

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

בסוף הוא כן יונק מספיקניגון של הלב

רק שלוקח לו המון זמן

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

עדיין זה יכול להיות קשור לזה שהוא קטן ומתעייף מהריעל מהדרום

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

מזל טוב!כתבתנו

מזל טוב יקרה, הנקת קטנטנים לוקחת יותר זמן, הםאמהלה

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

הנקתי בעבר קטנטנהמתיכון ועד מעון

נולדה 2460, זה היה קשוח ולקחת המון המון זמן כל הנקה, העליה הייתה איטית מאוד, הייתי צריכה להעיר אותה כי היא לא קמה בעצמה

לצערי בדיוק באותו סרטסטודנטית אלופה

תבדקו שפה קשורהגפן36אחרונה

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

התייעצות לגבי מניעהעם ישראל חי🇮🇱

לא יכולה לקחת הורמונים וזה כולל את כל הסוגים של הגלולות וגם גלולות הנקה ,לא התקן הורמונלי ולא הורמונלי.

מה ממליצות?

לא רוצים הריון לתקופה ארוכה .

איך מחשבים את הימים הבטוחים?

אם אני אשתמש בספוגית /שקופיות /נרות ואעשה בדיקות לביוץ זה יספיק ?

אני 4 חודשים אחרי לידה וטרם הגיע המחזור .

ממליצה על דיאפרגמהממשיכה לחלום

במקרה הזה זה יכול לתת לך פיתרון מעולה.

בשימוש נכון אחוזי המניעה ממש גבוהים.

ששימוש נכון- התאמה אצל מתאמת, שימוש בקוטל זרע והקשבה להנחיות

איך רוכשים ?עם ישראל חי🇮🇱

גם ממליצה. מתאימים אצל מתאמתאוהבת את השבת

מכירות מישהי טובה בפתח תקווה?עם ישראל חי🇮🇱אחרונה

שתדעיכורסא ירוקה

שבמקרים כאלה יש רבנים שמתירים גם שימוש בקונדום, וזה הרבה יותר בטוח מימים בטוחים ולא מגביל אתכם. (אפשר גם רק לימים הלא בטוחים, אם את ממש סומכת על עצמך בזה)

מענייןעם ישראל חי🇮🇱

אבדוק עם רב

תודה!

גיליתי הריון ושתיתי בפסח יין. לחוצה מאדדדאנונימית בהו"ל

אני בערך בשבוע 4 וחצי..

בליל הסדר שתיתי חצי כוס יין. ובבוקר שאחכ עוד קצת יין בכוס בגובה של בערך סנטימטר וחצי. ושבוע לפני זה לגימה בבירה לבנה.

אני בלחץ ממש!!!

לקרוא באתרים של משרד הבריאות הלחיץ אותי מאד מאד.

אשמח להרגעה..אמאלה.

ממש ממש אין לך מה לדאוג ו- מזל טוב!!תהילה 4

החשש ביין הוא מכמויות גדולות ובגלל שלא נמצאה הגדרה מדוייקת אומרים להימנע.

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה.

בדרך כלל בשבתותהשם שלי

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.

בשעה טובה על ההריון!שירה והודיה

יין לקידוש לא מכיל הרבה אלכוהול ולא מזיק בכמות כזאת. בטח אם זה לא הרגל קבוע. הכל טוב.

תודה רבה ממש לכל מי שהגיבהאנונימית בהו"ל

אוף זה לא עוזב אותי.

הבעיה העיקרית באלכוהול שהוא עובר שיליהגפן36

בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.

בטח בכמות כזו.

זה מה שאני יודעת לפחות..

בשעה טובה!!!רקאניאחרונה

רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אני חושבתרקאני

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

אבל העניין הבריאותי כן קייםבארץ אהבתי

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

בהחלט כשרזיתי תוך תקופה קצרה ההוריםבוקר אור

שלי היו מודאגים מזה, בתור נערה

אני הפותחת מהשרשור ההוא…רוני 1234

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

בתור אחת שהייתה רזה מאוד וכמה שניםהמקורית

כבר לא, ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב.

ההבדלSeven

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

אפשר למצוא קשר בין מחלות שונות להשמנה.נעומית

סוכרת, לחץ דם, התקפי לב וכו'. אפשר לחפש בגוגל.

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

גם השמנה וגם רזון מדאיגיםגפן36

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא.

ע"פ מדדים בסיסיים רפואייםooאחרונה

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

סבון כלים סנו SPARK- האם כשר לפסחפינק ליידי

נגמר לנו סבון הכלים שרשום עליו כשר לפסח, יש רק spark שיש עליו חותמת בדץ עדה חרדית, ומאושר לכל ימות השנה.

האם זה שכתוב עליו מאושר לפסח שונה במרכיבים שלו, או שעושים לקראת פסח קו ייצור מיוחד?

חושבת שחומרי ניקוי נחשבים "פוגמים" ולא צריכים הכשררוני 1234

אבל אני לא רב…

תבדקי בכושרות. לא נראה לי שצריךיעל מהדרום

אנחנו נוהגים שצריךרקאני

זה משתנה בין מנהגים

חשבתי שהיא מתלבטת אם צריך או לאיעל מהדרום

לק"י

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

בדקתי, והם אומרים שרצוייעל מהדרום

אם כתוב לכל ימות השנה, זה כולל פסח. לא?קופצת רגע

בבדץ לא. כשרות בדץ לכל השנה אינה כוללת את פסחנפש חיה.

אה אז זה מבלבל. כי לרוב כתוב 'השגחת הבדץ אינהקופצת רגע

כוללת פסח' או משהו בדומה לזה. או שכתוב לימות השנה *בלבד*.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה...

באותיות הקטנות כתוב שזה אינו כולל פסח כדי להבהירנפש חיה.

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

הסתכלתי עכשיו, יש לנו נוזל כלים ספארק שבאת כתובקופצת רגע

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח.

נכוןנפש חיה.אחרונה

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית.

אולי יעניין אותך