אולי תעבדי במשהו בקטנה רק בשביל התלוש.

וזה כדי לעודד אותך לצאת לעבוד, פאפפ 🥱

אולי יעודד אותך אם תדעי שאני איכשהו צריכה לשלם 2000+,

בינתיים אני טומנת את ראשי בחול ועושה כאילו אני לא רואה, נראה מה יהיה

כן אני יודעת

מזדהה לצערי.. גם אצל בחורי ישיבות. חוץ מזה שהם צריכים לשלם ביטוח לאומי, עפ"י החוק אסור להם לעבוד לכל משך דחיית השירות [=כולל בין הזמנים, וכולל סופ"ש].

זה לא גזל.

יש כללים שהמדינה נותנת באופן כללי, והיא יודעת וגם לא אכפת לה שיעבדו בסופשי"ם ובבין הזמנים כדי שיהיה ממה לחיות. החוק על הנייר א' והמציאות היא ב'. יש את זה בהרבה חוקים, ואני לא מבין מה הסיפור פה. אני יכול להבין אם תגיד שלמרות שכל המדינה עושה את זה, מביינישים אתה מצפה אחרת. אבל כמו שהרמ"א כתב שלמרות שמבחינה אידיאלית עדיף שבן תורה יסתמך על עצמו ולא יעבוד, מכיוון שאין ברירה ו"עת לעשות לה' הפרו תורתך" וכו'...וכו'...אין ברירה אלא להסתמך על תרומות. (כמובן, הוא מביא גם היתרים הלכתיים, אך הוא מסביר מדוע בכל זאת סומכים על זה....). גם אני חושב שזה לא אפשרי לדרוש מבן אדם מצד אחד להקריב כ"כ הרבה, להיות בישיבה, בלי לקבל את ההטבות וההנחות כמו של סטודנטים או של חיילים, ובלי לקבל מלגה מסויימת, וגם לשלם וגם לא לעבוד בכלל, זה משהו לא הגיוני, ולכן פה בוודאי שאין בעיה להקל בעניין הזה, כיוון שאין אפשרות אחרת. (אם באמת לאדם יש אפשרות, וההורים שלו יכולים לתמוך בו בלי בעיה, סבבה...).

ולגבי מה הגדר, באילו חוקים אומרים את זה, אני די באמת אומר שעדיף לא לעשות את החילוקים האלו ולעשות בתמימות את החוק, אבל אם אין ברירה, זה מה שעושים. סתם דוגמא שקופצת לי, חתימה על שעות נהיגה, אם האדם לא עשה בדיוק את המספר שעות, הוא יחתום בכל זאת, כך גם האיסור הוא לא לעבוד כדי שאנשים לא יעבדו על המדינה ויעבדו במקום ללמוד, אך אין מטרה באמת שלא יעבוד בשום מצב ולא ירוויח שום גרוש בשביל שיהיה לו ממה לחיות קצת...

אבל לא מסכים עם זה שזה עיקר הדין.

מעיקר הדין, את התנאים שעליהם אתה חותם, אתה צריך לקיים. אפילו אם חתמת שדחיית השירות תלויה בזה שתקפוץ כל יום 40 פעם על רגל אחת.

גם אם זה לא צודק, זה לא בלתי הגיוני.

האם תגיד את זה על בן אדם שעשה שעה פחות ממה שהיה אמור לעשות בנהיגה, אך הוא נוהג מעולה, שלא יחתום על זה?

אם אני כותב איתך חוזה עם הרבה פרטים, ובאחד מהפרטים לא עמדתי, לדוגמא, האם זה עילה לביטול כל החוזה? וודאי שלא, יש תנאים מהותיים ועיקריים בחוזה שאם מפרים אותם זה מועיל לביטול כל העסקה, ויש דברים שאתה יכול לדרוש עליהם פיצויים וכדו'...אבל לא עילה מספיקה לביטול המקח. כך גם, הפרט שכתוב שם שאסור לעבוד גם בבין הזמנים ובסופשי"ם הוא לא עקרוני, מה שאני חותם זה שאני לא עובד באופן כללי ולא עוקץ את הצבא ועובד במקום להתגייס, והפרט הזה הוא לא עקרוני ולא מהותי. (וגם אם לכתחילה כדאי לקיים אותו, אם עברת עליו, זה לא נחשב שהפרת את הבטחתך....).

וגם מי שהחתים בעצמו לא חושב שזה מהותי, לא רק אני, ואני בטוח שאם תשאל אנשים ממשרד הדתות באופן אישי האם זה עקרוני, הם יגידו שזה לא עקרוני, ויעלימו עין כל עוד הם יכולים. (כמובן, אם יתפסו, בוודאי שיענישו, כי זו העבודה שלהם והם מחוייבים לאכוף אותה....).

אם לדוגמא אני חותם שאני צריך ללמוד מהשעות האלו ועד השעות האלו, ועכשיו הלכתי לשירותים ואיחרתי בחמש דק' לזמן שהתחייבתי עליו, האם זה אומר שאני לא יכול לחתום? אני מקצין בכוונה, כדי להדגיש את הנקודה....

ואגב, רציתי להדגיש משהו שכתבתי אבל לא מספיק ברור, אדם שעובד ומוציא תלוש לדוגמא, הוא לא גוזל את המדינה. מה הוא עשה? האם הוא בא וגזל מישהו? האם הוא הוציא כסף שלא כדין? לא, הוא בסה"כ הלך לעבוד וקיבל כסף על עבודתו. מקסימום הוא עבר על האיסור של בני ישיבות לעבוד, אך העבירה היא לא מצד גזל, אלא מצד דינא דמלכותא דינא. ואני חושב שבעניין הזה אין דינא דמלכותא דינא, משום שגם המלכות לא תופסת את זה לעקרוני. ואין סיבה לחבר סתם בין האיסור של בני ישיבות לעבוד, לבין הגבייה של ביטוח לאומי, אלו שני דברים נפרדים לגמרי ו"לא קרב זה אל זה".

ובטח שגם שם הוא צריך לומר אמת, 'מדבר שקר תרחק' זה דאורייתא..

לפקידים זוטרים, וגם לאנשי האכיפה, אין שום סמכות לבטל שום סעיף בתקנון, והם לא מדד לשום דבר.

זה כמו שנהג אוטובוס יתן לך לעלות בחינם, אבל זה לא מסמכותו לתת לך לעלות בחינם.

את מי שצריך לשאול בעניינים האלה, זה ראשי משרד התחבורה\צה"ל.

מובן שיש חריגות. שירותים, חתונה, מחלה ח"ו, אבל הם הכרחיים. כמו שלא תצא לטייל על חשבון ימי ישיבה..

לא מכיר שכתוב בשום מקום שהסעיף הזה לא עקרוני. עפ"י מה שחתמת עליו, אסור לעבוד גם בימי חופשה\מחוץ לימי הלימודים. יכולת לבחור שלא לחתום, וחתמת. תעמוד בזה.

מי אמר לך שזה לא מצד גזל? לא המדינה שלחה אותך ללמוד תורה, אלא הציבור, הציבור מממן את מפעל לימוד התורה הענק הזה. וגזל מהציבור הרבה יותר חמור.

אני יודע על רב שמורה בערך כמו שאמרת בשתי הדוגמאות, ולצערי סומך על דעתו, למרות שזה נשמע לי דחוק מאוד, ורוב הרבנים לא סוברים כמותו, כי אני לא רוצה להיות נטל של ממש על ההורים..

ואני גם לא מרעיש על זה, כי כל עוד יש במי להיאחז, הנח להם לישראל.. גם בעניין הורדת שירים מיוטיוב, שרוב הציבור סומך על דעת רבנים בודדים ממש.

בדיוק, אני מסכים לדעתך לכתחילה, אך אומר שמעיקר הדין יש על מה לסמוך, ומכיוון שאין ברירה, אז אפשר לסמוך על זה. אתה ניסית להציג כאילו זה אסור בכל אופן, ואני אומר שזה לא. זה הכל.

ואגב, מאיפה אתה מביא את המקורות לכך שרוב הרבנים אוסרים את זה? (לא שאני יודע ההיפך, פשוט אני שואל אם לך יש מקורות שרוב הרבנים אוסרים את זה....)

אמרתי לך, בכשרות הם מהדרים מכיוון שיש אפשרות להדר, אך בזה אין אפשרות להדר. זה לא מאידיאל, מאידיאל הרצון הוא להדר בכל התחומים, אך כשאין אפשרות אז לא מהדרים. נגיד אני אוכל את האוכל של הישיבה, ולא מחפש להדר יותר מזה, כשאהיה אדם מבוגר אולי אבחר בקפידה יותר את ההידורים שאני רוצה, כשאין אפשרות, כי אני נמצא בישיבה ולא בוחר את האוכל שמזמינים, אני לא מתחיל לשגע את המטבח שיזמינו בדיוק את מה שאני רוצה.

אני מכיר את התופעה הזאת, אך היא לא קשורה לנושא הזה. (אולי יש כאלו שבאמת יזלזלו וגם כשתהיה אפשרות לא יהדרו בזה, וזה מהסיבה לעיל, אך כשאין אפשרות ולכן האדם לא מהדר, זה לא בעייתי, זה מחוסר ברירה...).

בסדר, אז אני בטוח שאם ישאלו את האנשים שצריכים לשאול הם יסכימו...

זה מה שאני אומר, זה הכרחי מאוד. אם זה לא הכרחי, מסכים איתך....(ואני חושב שאין מה להשוות בין ימי הישיבה שהם באמת עיקר מה שאתה חותם עליו ואין היתר לעבור על זה, לבין בין הזמנים וסופשי"ם, שממילא אתה לא חייב ללמוד באותם זמנים, וזה לא עקרוני שלא תעבוד....).

גם בחוזה יכלת לבחור שלא לחתום וחתמת. זה סעיף לא עקרוני, זה מה שאני טוען. (ושוב, בוודאי שעדיף לעמוד בהכל כמו גבר, אבל כשאין ברירה, וזה לא נורמלי גם לשלם לביטוח לאומי, גם לא לעבוד בשום הזדמנות, וגם ללמוד...אא"כ יש הורים שיכולים לתמוך...).

ושוב, מי שחוקק את החוק בעצמו יודה לדברים שלי בוודאי....

זה לא גזל. אני בטוח שאם נעשה משאל ציבורי לרוב ככל הציבור לא יהיה אכפת שבני הישיבות הולכים לעבוד בבין הזמנים ובסופשי"ם, אא"כ הם אנטי-דתיים ברמה מוגזמת....

ואני עומד על כך שבקשר לנהיגה זה לא שקר. אני שמעתי סיפור מכלי שני שאדם שהתוודה שאין לו מספיק שעות, והפקידה שם הסתכלה עליו כמי שנחת מהירח ואמרה לה שלא היה צורך באמת שיעשה בדיוק את המספר, אלא באופן כללי, וכולם יודעים שזה חוק על הנייר אבל תכל'ס אם לא עשית בדיוק אתה גם יכול לחתום, ולא רק הפקידה חושבת ככה, כולם...

נ.ב. חשוב לי להדגיש שדיברתי על עבודה בשחור בקטנה, לא על עבודה עם תלוש. תלוש אולי זה כן בעייתי, אני לא יודע. אני אישית כרגע לפחות משתדל לא לעבוד עם תלוש....

אתה יותר מקושר ממני....

לא כואב לי...אם אתה רוצה, תשאל. אני בטוח במה שאני טוען, אתם מעלים ספק, בשמחה. אם תוכיחו לי שאומרים אחרת, אקבל.

שוב, גם אני אהדר בזה כמה שאני יכול כי יושר חשוב לי, אך בעניין הנ"ל של עבודה בזמן הישיבה אין לי אפשרות כ"כ להדר ולכן מחוסר ברירה אני לא מהדר.

נו, עכשיו הכל ברור. אני מסכים איתך שלכתחילה היה עדיף ואם הייתי יכול כמוך להדר ולא לעבוד הייתי עושה את זה, אבל אין לי ברירה.

אגב, חשוב לי להדגיש, בוודאי שהטענה ש"זה לא פייר" היא לא מספיקה, אם זה לא פייר אך זה אסור, צריך לא לעשות את זה, לא משנה מה. באתי מזה שזה לא הגיוני, זו דרישה בלתי-אפשרית, ולכן מכיוון שעקרונית מותר כי זה סעיף לא עקרוני, וזה בלתי אפשרי אז אי אפשר להדר בזה, לכן אין בעיה להקל בזה. (כאילו, עדיף שלא להקל, אבל מותר....).

1. אחלה, בסדר.

2. סבבה, אם אתה שומר על כל החוקים עד הפרט האחרון, כולל לא לחצות באדום גם ברכבת קלה שעברה כבר והרמזור עוד לא התרענן, וגם בשתיים בלילה, וכן לא עוקף בתור אף פעם, ולא משתמש בפרוטקציות וכו' וכו'....זכותך להעיר.

3. "...כדי שהלימוד יהיה מה שיעסיק את האדם". בדיוק, זאת מטרת החוק, ואנוכי הקטן חושב שאם בייניש יעבוד בבין הזמנים וקצת בסופשי"ם זה לא מה שיעסיק אותו ויוציא אותו מהלימוד, אולי רק יעזור לו ללמוד עוד יותר טוב.

יש לי אח שנמצא במכינה ומשום מה המדינה נותנת לו פטור מנסיעות בכל הארץ, ופטור מביטוח לאומי. אני לא מבין מה ההבדל ביני לבינו, אני הרבה יותר מקריב ממנו מבחינת השנים והרצינות. אז תגיד סטודנטים שלא מקבלים פטור, לפחות להם יש הנחה באוטובוסים ומלגות שהם מקבלים, וכן היתר לעבוד, אצלנו לא מקבלים אף הנחה כזאת. למה?

הדרישה הבלתי-אפשרית הזאת שהאדם יקריץ כסף וישלם בזמן שאוסרים עליו לעבוד היא לא נורמלית, ובעצם אתה באופן אוטומטי אומר שמי שאין לו הורים שיכולים לתמוך לא יכול ללמוד בישיבה, מה שלא הגיוני ולא מתקבל על הדעת. אם אדם ילמד השכלה גבוהה וכך יפתח את המדינה, זה אחלה, ניתן לו מלגה ונשקיע בו, אבל אם אדם מקדיש את חייו ללימוד תורה למען כלל ישראל (בעוד שזה באמת המצב ולא מזלזל במדינה או משהו כזה....), אז לא נותנים לו שום דבר. לא ציפיתי עכשיו לפינוקים כמו בהייטק, אני יודע שחלק מהעניין של חיי תורה זה להתנתק מהחומר ולהסתפק במועט ואני מוכן לזה, אבל לפחות לא דרישות בלתי הגיוניות.

4. שוב, באופן מערכתי כותבים את השעות באופן כללי, אך זה לא עקרוני שיהיו בדיוק מספר השעות האלו. לכן, גם לא עקרוני שאדם לא יעבוד בשום זמן עם סכומים קטנים, העניין הוא שלא יתחיל להרוויח כסף ולעשות עסקים בזמן שהוא לא מתגייס לצבא. וזה לא נחשב לשקר. כמובן, אם אדם יכול להיות: "נקי כפים ובר לבב..." ולא לחתום על דברים שנראים מבחינה חיצונית קצת בעייתים וניתנים לפרשנות לא טובה, עדיף שבאמת לא יעשה את זה, ויהדר בזה, ובנהיגה אם יש אפשרות כמובן לא להקל בזה אם אפשר, אך כשאין אפשרות ואין ברירה, מותר.

אם אתה שומע את דבריי בלי הדוגמא הזאת, מצויין, ראה אותה כלא כתובה....

אם רואים שיש תלוש משכורת, עלול להתבטל להם מעמד בן ישיבה.

(בפועל הרבה ביינישים עובדים, ואוכפי החוק בדר"כ לא מתייחסים לסכומים קטנים.)

1. סטטיסטיקה - תואר ראשון ושני

2. בגדול, כן.

3. החזרתי את ההשקעה מהתואר הראשון, עד כה התואר השני לא השתלם כלכלית.

4. הורים מימנו. (היו לי מלגות לחצי מהזמן)

5. בין 3-5 שנות ותק.

6. לא בדיוק, עובד בתחום שהספיק בו תואר ראשון ומשתמש בידע נוסף שלמדתי שם.

7. התואר הועיל בעיקר ככרטיס כניסה, פחות משתמש בידע מהלימודים ברוב הזמן.

שני - לא.

ביחס למתמטיים אחרים: הנדסות, מחשבים?

אם כי עדיין לא אומר שיש זמן לעבוד בשנה א, ההנחה היא שרק לומדים לפחות בשנה ראשונה. בשנה שניה יש אחוז סביר שכבר עובד במקביל.

ואם יש לך מושג גם מבחינת שכר

אנליסט, דאטה אנליסט, דאטה סיינטיסט (קשה יותר להתקבל כי בשביל זה צריך יכולות תכנות טובים), תפקידים העוסקים בלמידת מכונה, יועץ סטטיסטי, סטטיסטיקאי, אקטואר.

1. חינוך

2. כן, מאוד.

3. לא השקעתי שקל בתואר ב"ה הסבר בתשובה הבאה.

4. עשיתי את תוכנית המצוינות רג"ב (היום רו"ם), כלומר הם שילמו לי על כל התואר + קיבלתי מלגה נוספת לכיס. אחת ההחלטות הטובות שעשיתי! מעבר לחסכון הגדול בכסף קיבלתי שם המון מבחינה מקצועית.

5. מתחילה את שנתי הרביעית כמורה ומחנכת בתיכון.

6. אכן כן, אני אפילו מלמדת רק את ההתמחויות שלמדתי! אחד הכיפיים!

1. פיתוח אפליקציות

2. כן

3. עלות של 2 משכורות ראשונות אחרי הלימודים (קורס+ מחשב ספציפי)

4. עבדתי משרה מלאה במקביל

5. שלב גבוה ממה שחלמתי ויש עוד פוטנציאל אם אני ארצה

6. יש נקודות השקה

1. לומדת עדיין, הנדסת תוכנה

2. לא, אבל אני עדיין לומדת כאמור וזה תואר קשה ומייאש

3. כנל

4. מלגות החזר חלקי

5. סוף התואר

6. עדיין לא

7. יש תחושת ייאוש באוויר כשהתחלתי ללמוד זה היה תואר נחשק עכשיו יש מלא עובדים בשוק ואין עבודות וכל הAI שינה את צורת העבודה ואני מרגישה קצת שפן ניסוי של המכללה שעדיין לומדת איך ללמד בעידן הAI

1. למדתי אחיות -סיעוד

2. אני מרוצה שלמדתי את התואר הזה כי זה נקודת פתיחה טובה למה שאני רוצה לעסוק בו- תחום הרפואה המשלימה

3. כן. זה פתח לי דלתות ופטר אותי מקורסי אנטומיה ואנגלית בלימודים אחרים

4. מילגה

5. עדיין לא פיתחתי ממש קריירה, מסיבות שלא קשורות ללימודים. אבל יש לי חזון

6. לא עובדת בתחום

7. לימודים חשובים לכל העניין של טיפולי גוף, קונבנציונליים ולא קונבנציונליים. אז אם מישהו או מישהי רוצים לעסוק בתחום כלשהו שקשור- ממליצה בחום!

2. מרוצה מאוד

3. בהחלט

4. חלק וחלק.

5. מומחית.

6. כן. לגמרי

לפני 10 שנים סיימתי את הלימודים.

אחרי שנתיים סטאז' בקסלמן (חלק מה-BIG 4) בשכר 5,700 ש"ח לחודש, עברתי לתפקיד עוזר חשב בחברת נדל"ן ציבורית ענקית שכולכם מכירים בשכר 15,000 ש"ח לחודש, אחרי שנתיים קודמתי לתפקיד חשב בשכר 24,000 ש"ח בחודש, גם היום אני באותה החברה ובאותו התפקיד.

השכר הנוכחי שלי הוא 34 אלף ש"ח בחודש + רכב + קרן השתלמות על כל הסכום + בונוס שנתי שתלוי ברווח של החברה. כשהתחלתי את עבודתי בחברה הבונוס הראשון שלי היה שכר של חודש אחד (15,000 ש"ח) באפריל האחרון זה היה 70,000 ש"ח (קצת יותר משני חודשי עבודה).

עבודה לא קשה מדי. יש תקופות שבהן אני מגיע למשרד ובקושי יש לי מה לעשות.

מצד שני לפני פרסום דוחות כספיים לפעמים אני נשאר לעבוד עד הלילה.

ההורים מימנו לי את התואר. האם הוא החזיר את ההשקעה? כבר בשנה הראשונה של אחרי הסטאז' החזרתי אותה.

בעלי עשה את אותו מסלול - סטאז בביג פור, עוזר חשב בחברת נדלן גדולה (שיא הגדילה היתה כשהוא התחיל לעבוד שם, ומהיר מאוד הפכה לציבורית), לא קודם מעבר לעוזר חשב, והמשכורת עלתה בצורה הדרגתית מאוד בשעות עבודה קשוחות מאוד.

אחרי כמה שנים עזב, והיום עובד בחלקיות משרה כחשב/סמנכל כספים. משכורת כמובן בהתאם, למרות שבנטו לא יוצא שינוי גדול מדי, אבל אין להשוות את הזמן בית שלו.

2. כן

3. מניח שכן לא חישבתי

4. מימנתי לבד

5. אני חשמלאי בחברה גדולה השתמשתי ברישיון החשמל שהגיע יחד עם התעודה

6. אני עובד בחשמל

7. אחרי שסיימתי את ההנדסאי קירור ומיזוג אויר לא מצאתי באזור שלי משרה להנדסאי קירור ומיזוג אויר ללא ניסיון וללא רישיון נהיגה אז אמרתי שאני אתחיל לעבוד כעוזר חשמלאי כי קיבלתי עם התעודה רישיון חשמלאי עוזר ונשארתי בתחום, מאז עליתי לדרגת חשמלאי מעשי ובמקביל התחלתי ללמוד גם הנדסאי חשמל.

1. הוראה. תואר ראשון ושני

2. בגדול כן. מערכת קשה. שכר נמוך מדי לדעתי במיוחד בתחילת הדרך (עכשיו הרבה יותר טוב)

   אבל יציבות מטורפת. קורונה. מלחמות. הכל. שכר קבוע.

3. כן

4. תואר ראשון היו מלגות. אבל ההורים בעיקר עזרו לממן. תואר שני יצאתי בפלוס אפילו. כי היו מלגות+ מימון של משרד החינוך

5. מורה כבר כמה שנים. יש גם תפקידים והגשת בגרויות

6. כן. עבדתי בתחילת הדרך בעוד דברים כדי להשלים הכנסה. אבל עכשיו המצב הרבה יותר טוב.

7. לדעתי מי שאוהב את התחום. זה מסלול די טוב.

   כמו שכתבתי. יש יציבות. עם תואר שני והגשת בגרויות מגיעים לשכר סביר משהו כמו 16 ברוטו. אפשר גם יותר אם עובדים מעל 100% משרה (שזה עדיין פחות ממשרה מלאה בשאר המשק)

1. תקשורת חזותית עם תעודת הוראה

2. אני בשנה האחרונה של התואר, עדיין מוקדם מידי להגיד לגבי המשמעות בשוק העבודה. הרבה דברים באופן ההתנהלות של המוסד כמו רמה מקצועית וניהול בירוקרטי, אני לא ממש לא מרוצה מהם.

3. ברור שעוד לא

4. שנה אחת החזר מלגת פריפריה, שנתיים מלגת פר"ח ושנה אחרונה כנראה אממן לבד.

5. מתחילה סטאז' בהוראה

6. טכנית כן, בתכלס לא. אני רוצה להיות מעצבת גרפית. אני עובדת בהוראה רק כי זה חלק מהמסלול של התואר, אבל לא שוללת לחלוטין את האופציה, נראה איך יילך.

1. קלינאית תקשורת

2. בגדול מרוצה ושמחה בבחירה שלי.

3. ההורים מימנו את התואר. אבל בכל מקרה ברור שהעבודה לאורך השנים החזירה הרבה יותר מסכום הלימודים.

4. כנ"ל - ההורים מימנו (וגם קיבלתי איזו מלגה, נראה לי של משרד החינוך שהפחיתה את שכר הלימוד).

5. עובדת כבר 12 שנים באותו מקום (בי"ס חנ"מ) ושמחה שם.

6. כן, עובדת במה שלמדתי.

7. אחד היתרונות מבחינתי הקלינאיות תקשורת זה שיש יחסית מגוון גדול של אפשרויות תעסוקה. גם מבחינת תוכן וסגנון עבודה (אודיולוגיה, שפה, תקשורת, גמגום, קול, אכילה, ועוד), וגם מבחינת מסגרת עבודה - פרטי, עמותות, קופות חולים, בתי חולים, משרד החינוך וכו'. בגדול העבודה במסגרת ציבורית (משרד הבריאות במשרד החינוך) פחות מתגמלת מאשר בפרטי. אבל לי באופן אישי מאוד נוח לעבוד במשרד החינוך, למרות הביקורת שיש לי עליהם, והיחס שלהם שלא ממש מושך עוד עובדים פרא-רפואיים גורם למחסור גדול, שמוסיף עוד עומס על מי שכן במערכת... אני נהנית קודם כל מחופשים עם הילדים, שעות עבודה מתאימות לאמא (רק בקרים, ואני גם בחרתי את גודל המשרה שלי ושעות העבודה שלי לפי היכולת והאיזון מול הבית. לא בכל עבודה זה מתאפשר הגמישות זו, אפילו לא לכל מורה זה מתאפשר). וגם סגנון העבודה בבי"ס זה משהו שאני אוהבת - לא רק טיפולים פרטניים, יש גם הרבה קבוצתי, הדרכת צוות, חשיבה מערכתית ופרויקטים בית ספריים, ועוד.

אבל איך זה עובד עם חופשים של משרד החינוך?

אין משמעות לרצף טיפול, או מקרים שבהם ההפסקה הזו בעייתית?

אולי זה מתפרש רע. אבל השאלה הזו היא לא ביקורת (עלייך בטוח לא, אולי על המערכת), וזה לא התחום שלי בשום צורה, רק קפץ לי בקריאה ומסקרן אותי

למען האמת, הבעיה האמיתית במשרד החינוך היא הרבה מעבר להפסקה הטיפולית במשך החופש. יש מחסור כל כך גדול של מטפלות שלמעשה אין לי כמעט תלמידים שמקבלים טיפול פרטני. עם רובם אני עושה טיפול קבוצתי (אחד או שניים בשבוע בד"כ), והדרכת צוות להמשך עבודה והתנהלות גם כשאני לא בכיתה.

דווקא מבחינת ה'חופש' זה פחות בעייה בעיני. כשמקבלים טיפולים דרך הקופ"ח לרוב מקבלים סדרה של 9-12 טיפולים, לפעמים מקבלים אישור לכמה סדרות, לפעמים עושים הפסקה ואחר כך רואים אם צריך המשך (ןלרוב גם שם יש הפסקה באוגוסט, ממה שיצא לי להכיר). אז במשרד החינוך יש רצף של כמה חודשים של עבודה, עם הפסקות בחגים ועוד הפסקה ארוכה יותר בחופש הגדול. וחוזרים לעבוד שוב עם חשיבה מחודשת כשמתחילים שנה חדשה.

(ובתור אמא לפעוט במעון שיקומי שגם שם יש חופש, אמנם קצר יותר אבל גם הפסקה ברצף הטיפולי - דווקא בחופש היו התקדמויות בדברים שלא קרו לאורך השנה. גם בזכות שעבדתי איתו על פי הדרכה שקיבלתי מהצוות, לבקשתי, וגם כי יש דברים שעובדים עליהם הרבה זמן בלי לראות שינוי, והשינוי קורה לפעמים דווקא בהפסקה..)

למדתי הנדסאי כימיה, כל הלימודים כמעט במימון המענק של אחרי צבא, עסקתי בתחום בתעשייה הבטחונית. בזמן הקורונה התקשיתי לנהל את זה עם תינוקות קטנים כי במעבדה לא עובדים מהבית וזה חיוני ואין מסגרות. הבנתי שפחות מתאים לי להיות הגיבורה הלאומית עח הבית והחלטתי לעשות הסבה ולמדתי חשבות שכר. ההשקעה החזירה את עצמה, כבר שנה רביעית בתחום. מרוצה.

אין מקצוע שאין בו חסרונות אבל בהתחשב בכלל המערכות והמלחמות שהגיעו אחרכך, הנוחות והגמישות במקצוע החדש עשתה את שלה וזה גם מעניין מאוד. גם המעבדה מעניינת אבל אולי בגלגול אחר כי היום אני מרוויחה יותר ולא ממצה עדיין את פוטנציאל ההשתכרות

ביחס לוותק. אבל העבודה הראשונה בתחום תמיד בשכר נמוך ונשארתי בה קצת יותר מדי כי היו בה תנאים מעולים אבל שכר נמוך ואופק התפתחות מקצועי מוגבל.

עכשיו אני במשרה מס 2 עם עלייה של 30 אחוז ונסיקה משמעותית בידע המקצועי הנדרש לתנופה בהמשך. זה נחשב מקצוע רווחי ביחס להשקעה בו. אחותי בתחום כבר 10 שנים ומרוויחה 20+, יש לי קולגות עם 6 שנות וותק שמרוויחות 17+,מנהל מדור שכר יכול להרוויח גם 30k.

תלוי איפה עובדים

1. מה למדתם? מדעי המחשב ואחרי שנים הנהלת חשבונות

2. האם אתם מרוצים? סה"כ כן, ב"ה

3. החזרתם כבר את ההשקעה? תואר ראשון יכול להיות שהחזרתי בכלום זמן שעבדתי בתחום. הנהלת חשבונות החזרתי תוך חודש...

4. חייתם על מילגות או מימנתם לבד? קיבלתי קצת מלגות לתואר. ואת הלימודי הנהלת חשבונות העבודה מימנה חלקית.

5. איזה שלב בקריירה אתם? 4 שנות נסיון

6. האם אתם עובדים במה שלמדתם? תואר ראשון עבדתי ממש קצת. הנהלת חשבונות אני עובדת כיום.

7. פרטו באופן חופשי.

   בעייתי כל הקטע של התארים. מצד אחד מי שאין לו תואר נחשב פחות, מצד שני יש כ"כ הרבה אנשים שלמדו ולא עושים כלום עם התואר שלהם. או כי הם למדו כדי לסמן וי או כי הם נכנסו לעולם התעסוקה וגילו שזה לא בשבילם.

   על עצמי אני יודעת להגיד שאחרי שהתחתנתי הבנתי שזה לא בשבילי. חיפשתי עבודה שתתאים לי בתור אמא. גם מצד השעות, גם מצד המרחק וגם מצד המעסיק. היום ב"ה אני יכולה להגיד שהגעתי למקום כזה. וזה לא שלא ביררתי את העניין לפני שבחרתי מה ללמוד. אבל עד שאתה לא במציאות הזו, אתה לא באמת יודע...

1. הפרעות בתקשורת

2. מאד מרוצה

3. כן

4. ההורים מימנו

5. עובדת בתחום כבר מספר שנים

6. כן

כאשר פתחתי שרשור להשכלה באופן כללי?

א. נכנסתי לזה כי היה לי ניסיון עבר בתחום וידעתי כמה אני מחוברת אליו ושיש לי כישורים טבעיים בתחום.

ב. לא היה מעורב בכלל השיקול כתואר קל. אני אפילו מתבאסת מזה שהוא היה קל מידי ולא מספיק מקצועי, הייתי רוצה לקבל הרבה יותר ידע מקצועי ממה שקיבלתי.

ג. מאוד מרוצה שבחרתי בתחום.

ד. אני אכן עוסקת בזה גם היום, מתחילה עכשיו את שנתי הרביעית בחינוך והוראה בתיכון.

ה. מאוד מרוצה מחיי היום יום! אחת העבודות הכי מספקות שיש! בטח כשיש לי את הכישורים ואני מרגישה מימוש עצמי מלא ואני מרגישה שמעריכים אותי על הכישורים האלה. כן הייתי רוצה שיהיה פחות דורש 24/6, אבל יתכן שזה יגיע עם השנים וההתמקצעות..

אני מאמינה מאוד שהמקצוע הזה שייך רק למי שיש לו אש בעיניים, חדור שליחות, ובאמת יש לו את הכישורים המתאימים. בלי הדברים האלו מגיעים לשחיקה מאוד מהירה. מי שמגיע לתחום כי זה מקצוע 'נוח' לא ישרוד הרבה זמן (הדור של פעם כן הצליח לשרוד גם בלי כל הנ"ל, אבל לעניות דעתי היום לא תשרוד מכל מיני סיבות..).

להשוות בין המקצועות

(יש לי תעודת הוראה שידעתי מראש שאף פעם לא אעשה בה שימוש)

הכי קשים

והכי לא מתגמלים

לא באמת מפתה

היחידה שלי (בתור בחורה דוסית שלא רוצה ללמוד במקום מעורב, ומקצועות ריאליים לא מתאימים לה).

אבל לא עסקתי בזה מעולם (למעט ניסיון כושל קטנטן אחד), והשתמשתי בתואר הראשון כמקפצה ללימודי התעודה שלמדתי אח"כ (שדרשו תואר ראשון), ובזה אני עוסקת היום.

(גם בתואר בהוראה בחרתי במקצועות שמעניינים אותי ויכולים לספק מקצוע מעבר להוראה)

אם תוכלי לפרט גם אם במסר אני אשמח

תודה

למדתי עריכת לשון, ואני עובדת כעצמאית. היו שנים קשות שבהן לא הכנסתי כמעט, אבל עכשיו ב"ה יש עבודה יציבה למדי (עדיין זה לא קבוע כמובן וגם לא יוצאת משכורת גבוהה מאוד, אבל מספיקה לי).

אני חושב שלחלק גדול מיועצי המס יש לפחות תואר אחד מתחום הפיננסים, מנעס, חשבונאות וכדו' אבל אני לא מכיר את התחום מספיק כדי לענות על זה.

מה שאני עושה כרגע זה עובר על

אנטומיה פיזיולוגיה בקצב 8 עמודים ביום...

לוקח מה שצריך משם בגדול..

ורושם אנגלית - כי הבנתי שיש דגש על שפה שם

פשוט לא שוים יותר מידי.

יש מעט מאוד נישות באקדמיה ששווה ללמוד אותם מהצד של פרנסה.

יש רפואה ופרא רפואה, STEM, משפטים וראיית חשבון, הוראה ואדריכלות, זהו בערך.

אם המטרה היא פרנסה אפשר ללמוד מגוון תעודות ורישיונות שלא באקדמיה, תיווך נדלן, רתכות ומסגרות, אינסטלציה ושיפוצים, טכנאים וחשמלאים למיניהם, רישיון מנוף או טרקטור או מלגזה או משאית, הלוואי שהציבור החרדי (והציבור הישראלי בכלל) יתמקד בזה במקום בתארים מיותרים במדעי הרוח והחברה, אין שום פרנסה בתחומים האלה.

כמו שכתב ריה"ל "ואל תפתיך חוכמה יוונית שאין לה פירות כי אם פרחים".

גם מעניינת אותי ההזדמנויות שיש ללימודי תואר "מהדרין"

אגב אולי בפרוג יהיו תשובות רלוונטיות יותר

קמפוס שטראוס,

יש להם מכינה לגברים, מניח שיש גם לנשים אבל לא יודע