אולי תעבדי במשהו בקטנה רק בשביל התלוש.

וזה כדי לעודד אותך לצאת לעבוד, פאפפ 🥱

אולי יעודד אותך אם תדעי שאני איכשהו צריכה לשלם 2000+,

בינתיים אני טומנת את ראשי בחול ועושה כאילו אני לא רואה, נראה מה יהיה

כן אני יודעת

מזדהה לצערי.. גם אצל בחורי ישיבות. חוץ מזה שהם צריכים לשלם ביטוח לאומי, עפ"י החוק אסור להם לעבוד לכל משך דחיית השירות [=כולל בין הזמנים, וכולל סופ"ש].

זה לא גזל.

יש כללים שהמדינה נותנת באופן כללי, והיא יודעת וגם לא אכפת לה שיעבדו בסופשי"ם ובבין הזמנים כדי שיהיה ממה לחיות. החוק על הנייר א' והמציאות היא ב'. יש את זה בהרבה חוקים, ואני לא מבין מה הסיפור פה. אני יכול להבין אם תגיד שלמרות שכל המדינה עושה את זה, מביינישים אתה מצפה אחרת. אבל כמו שהרמ"א כתב שלמרות שמבחינה אידיאלית עדיף שבן תורה יסתמך על עצמו ולא יעבוד, מכיוון שאין ברירה ו"עת לעשות לה' הפרו תורתך" וכו'...וכו'...אין ברירה אלא להסתמך על תרומות. (כמובן, הוא מביא גם היתרים הלכתיים, אך הוא מסביר מדוע בכל זאת סומכים על זה....). גם אני חושב שזה לא אפשרי לדרוש מבן אדם מצד אחד להקריב כ"כ הרבה, להיות בישיבה, בלי לקבל את ההטבות וההנחות כמו של סטודנטים או של חיילים, ובלי לקבל מלגה מסויימת, וגם לשלם וגם לא לעבוד בכלל, זה משהו לא הגיוני, ולכן פה בוודאי שאין בעיה להקל בעניין הזה, כיוון שאין אפשרות אחרת. (אם באמת לאדם יש אפשרות, וההורים שלו יכולים לתמוך בו בלי בעיה, סבבה...).

ולגבי מה הגדר, באילו חוקים אומרים את זה, אני די באמת אומר שעדיף לא לעשות את החילוקים האלו ולעשות בתמימות את החוק, אבל אם אין ברירה, זה מה שעושים. סתם דוגמא שקופצת לי, חתימה על שעות נהיגה, אם האדם לא עשה בדיוק את המספר שעות, הוא יחתום בכל זאת, כך גם האיסור הוא לא לעבוד כדי שאנשים לא יעבדו על המדינה ויעבדו במקום ללמוד, אך אין מטרה באמת שלא יעבוד בשום מצב ולא ירוויח שום גרוש בשביל שיהיה לו ממה לחיות קצת...

אבל לא מסכים עם זה שזה עיקר הדין.

מעיקר הדין, את התנאים שעליהם אתה חותם, אתה צריך לקיים. אפילו אם חתמת שדחיית השירות תלויה בזה שתקפוץ כל יום 40 פעם על רגל אחת.

גם אם זה לא צודק, זה לא בלתי הגיוני.

האם תגיד את זה על בן אדם שעשה שעה פחות ממה שהיה אמור לעשות בנהיגה, אך הוא נוהג מעולה, שלא יחתום על זה?

אם אני כותב איתך חוזה עם הרבה פרטים, ובאחד מהפרטים לא עמדתי, לדוגמא, האם זה עילה לביטול כל החוזה? וודאי שלא, יש תנאים מהותיים ועיקריים בחוזה שאם מפרים אותם זה מועיל לביטול כל העסקה, ויש דברים שאתה יכול לדרוש עליהם פיצויים וכדו'...אבל לא עילה מספיקה לביטול המקח. כך גם, הפרט שכתוב שם שאסור לעבוד גם בבין הזמנים ובסופשי"ם הוא לא עקרוני, מה שאני חותם זה שאני לא עובד באופן כללי ולא עוקץ את הצבא ועובד במקום להתגייס, והפרט הזה הוא לא עקרוני ולא מהותי. (וגם אם לכתחילה כדאי לקיים אותו, אם עברת עליו, זה לא נחשב שהפרת את הבטחתך....).

וגם מי שהחתים בעצמו לא חושב שזה מהותי, לא רק אני, ואני בטוח שאם תשאל אנשים ממשרד הדתות באופן אישי האם זה עקרוני, הם יגידו שזה לא עקרוני, ויעלימו עין כל עוד הם יכולים. (כמובן, אם יתפסו, בוודאי שיענישו, כי זו העבודה שלהם והם מחוייבים לאכוף אותה....).

אם לדוגמא אני חותם שאני צריך ללמוד מהשעות האלו ועד השעות האלו, ועכשיו הלכתי לשירותים ואיחרתי בחמש דק' לזמן שהתחייבתי עליו, האם זה אומר שאני לא יכול לחתום? אני מקצין בכוונה, כדי להדגיש את הנקודה....

ואגב, רציתי להדגיש משהו שכתבתי אבל לא מספיק ברור, אדם שעובד ומוציא תלוש לדוגמא, הוא לא גוזל את המדינה. מה הוא עשה? האם הוא בא וגזל מישהו? האם הוא הוציא כסף שלא כדין? לא, הוא בסה"כ הלך לעבוד וקיבל כסף על עבודתו. מקסימום הוא עבר על האיסור של בני ישיבות לעבוד, אך העבירה היא לא מצד גזל, אלא מצד דינא דמלכותא דינא. ואני חושב שבעניין הזה אין דינא דמלכותא דינא, משום שגם המלכות לא תופסת את זה לעקרוני. ואין סיבה לחבר סתם בין האיסור של בני ישיבות לעבוד, לבין הגבייה של ביטוח לאומי, אלו שני דברים נפרדים לגמרי ו"לא קרב זה אל זה".

ובטח שגם שם הוא צריך לומר אמת, 'מדבר שקר תרחק' זה דאורייתא..

לפקידים זוטרים, וגם לאנשי האכיפה, אין שום סמכות לבטל שום סעיף בתקנון, והם לא מדד לשום דבר.

זה כמו שנהג אוטובוס יתן לך לעלות בחינם, אבל זה לא מסמכותו לתת לך לעלות בחינם.

את מי שצריך לשאול בעניינים האלה, זה ראשי משרד התחבורה\צה"ל.

מובן שיש חריגות. שירותים, חתונה, מחלה ח"ו, אבל הם הכרחיים. כמו שלא תצא לטייל על חשבון ימי ישיבה..

לא מכיר שכתוב בשום מקום שהסעיף הזה לא עקרוני. עפ"י מה שחתמת עליו, אסור לעבוד גם בימי חופשה\מחוץ לימי הלימודים. יכולת לבחור שלא לחתום, וחתמת. תעמוד בזה.

מי אמר לך שזה לא מצד גזל? לא המדינה שלחה אותך ללמוד תורה, אלא הציבור, הציבור מממן את מפעל לימוד התורה הענק הזה. וגזל מהציבור הרבה יותר חמור.

אני יודע על רב שמורה בערך כמו שאמרת בשתי הדוגמאות, ולצערי סומך על דעתו, למרות שזה נשמע לי דחוק מאוד, ורוב הרבנים לא סוברים כמותו, כי אני לא רוצה להיות נטל של ממש על ההורים..

ואני גם לא מרעיש על זה, כי כל עוד יש במי להיאחז, הנח להם לישראל.. גם בעניין הורדת שירים מיוטיוב, שרוב הציבור סומך על דעת רבנים בודדים ממש.

בדיוק, אני מסכים לדעתך לכתחילה, אך אומר שמעיקר הדין יש על מה לסמוך, ומכיוון שאין ברירה, אז אפשר לסמוך על זה. אתה ניסית להציג כאילו זה אסור בכל אופן, ואני אומר שזה לא. זה הכל.

ואגב, מאיפה אתה מביא את המקורות לכך שרוב הרבנים אוסרים את זה? (לא שאני יודע ההיפך, פשוט אני שואל אם לך יש מקורות שרוב הרבנים אוסרים את זה....)

אמרתי לך, בכשרות הם מהדרים מכיוון שיש אפשרות להדר, אך בזה אין אפשרות להדר. זה לא מאידיאל, מאידיאל הרצון הוא להדר בכל התחומים, אך כשאין אפשרות אז לא מהדרים. נגיד אני אוכל את האוכל של הישיבה, ולא מחפש להדר יותר מזה, כשאהיה אדם מבוגר אולי אבחר בקפידה יותר את ההידורים שאני רוצה, כשאין אפשרות, כי אני נמצא בישיבה ולא בוחר את האוכל שמזמינים, אני לא מתחיל לשגע את המטבח שיזמינו בדיוק את מה שאני רוצה.

אני מכיר את התופעה הזאת, אך היא לא קשורה לנושא הזה. (אולי יש כאלו שבאמת יזלזלו וגם כשתהיה אפשרות לא יהדרו בזה, וזה מהסיבה לעיל, אך כשאין אפשרות ולכן האדם לא מהדר, זה לא בעייתי, זה מחוסר ברירה...).

בסדר, אז אני בטוח שאם ישאלו את האנשים שצריכים לשאול הם יסכימו...

זה מה שאני אומר, זה הכרחי מאוד. אם זה לא הכרחי, מסכים איתך....(ואני חושב שאין מה להשוות בין ימי הישיבה שהם באמת עיקר מה שאתה חותם עליו ואין היתר לעבור על זה, לבין בין הזמנים וסופשי"ם, שממילא אתה לא חייב ללמוד באותם זמנים, וזה לא עקרוני שלא תעבוד....).

גם בחוזה יכלת לבחור שלא לחתום וחתמת. זה סעיף לא עקרוני, זה מה שאני טוען. (ושוב, בוודאי שעדיף לעמוד בהכל כמו גבר, אבל כשאין ברירה, וזה לא נורמלי גם לשלם לביטוח לאומי, גם לא לעבוד בשום הזדמנות, וגם ללמוד...אא"כ יש הורים שיכולים לתמוך...).

ושוב, מי שחוקק את החוק בעצמו יודה לדברים שלי בוודאי....

זה לא גזל. אני בטוח שאם נעשה משאל ציבורי לרוב ככל הציבור לא יהיה אכפת שבני הישיבות הולכים לעבוד בבין הזמנים ובסופשי"ם, אא"כ הם אנטי-דתיים ברמה מוגזמת....

ואני עומד על כך שבקשר לנהיגה זה לא שקר. אני שמעתי סיפור מכלי שני שאדם שהתוודה שאין לו מספיק שעות, והפקידה שם הסתכלה עליו כמי שנחת מהירח ואמרה לה שלא היה צורך באמת שיעשה בדיוק את המספר, אלא באופן כללי, וכולם יודעים שזה חוק על הנייר אבל תכל'ס אם לא עשית בדיוק אתה גם יכול לחתום, ולא רק הפקידה חושבת ככה, כולם...

נ.ב. חשוב לי להדגיש שדיברתי על עבודה בשחור בקטנה, לא על עבודה עם תלוש. תלוש אולי זה כן בעייתי, אני לא יודע. אני אישית כרגע לפחות משתדל לא לעבוד עם תלוש....

אתה יותר מקושר ממני....

לא כואב לי...אם אתה רוצה, תשאל. אני בטוח במה שאני טוען, אתם מעלים ספק, בשמחה. אם תוכיחו לי שאומרים אחרת, אקבל.

שוב, גם אני אהדר בזה כמה שאני יכול כי יושר חשוב לי, אך בעניין הנ"ל של עבודה בזמן הישיבה אין לי אפשרות כ"כ להדר ולכן מחוסר ברירה אני לא מהדר.

נו, עכשיו הכל ברור. אני מסכים איתך שלכתחילה היה עדיף ואם הייתי יכול כמוך להדר ולא לעבוד הייתי עושה את זה, אבל אין לי ברירה.

אגב, חשוב לי להדגיש, בוודאי שהטענה ש"זה לא פייר" היא לא מספיקה, אם זה לא פייר אך זה אסור, צריך לא לעשות את זה, לא משנה מה. באתי מזה שזה לא הגיוני, זו דרישה בלתי-אפשרית, ולכן מכיוון שעקרונית מותר כי זה סעיף לא עקרוני, וזה בלתי אפשרי אז אי אפשר להדר בזה, לכן אין בעיה להקל בזה. (כאילו, עדיף שלא להקל, אבל מותר....).

1. אחלה, בסדר.

2. סבבה, אם אתה שומר על כל החוקים עד הפרט האחרון, כולל לא לחצות באדום גם ברכבת קלה שעברה כבר והרמזור עוד לא התרענן, וגם בשתיים בלילה, וכן לא עוקף בתור אף פעם, ולא משתמש בפרוטקציות וכו' וכו'....זכותך להעיר.

3. "...כדי שהלימוד יהיה מה שיעסיק את האדם". בדיוק, זאת מטרת החוק, ואנוכי הקטן חושב שאם בייניש יעבוד בבין הזמנים וקצת בסופשי"ם זה לא מה שיעסיק אותו ויוציא אותו מהלימוד, אולי רק יעזור לו ללמוד עוד יותר טוב.

יש לי אח שנמצא במכינה ומשום מה המדינה נותנת לו פטור מנסיעות בכל הארץ, ופטור מביטוח לאומי. אני לא מבין מה ההבדל ביני לבינו, אני הרבה יותר מקריב ממנו מבחינת השנים והרצינות. אז תגיד סטודנטים שלא מקבלים פטור, לפחות להם יש הנחה באוטובוסים ומלגות שהם מקבלים, וכן היתר לעבוד, אצלנו לא מקבלים אף הנחה כזאת. למה?

הדרישה הבלתי-אפשרית הזאת שהאדם יקריץ כסף וישלם בזמן שאוסרים עליו לעבוד היא לא נורמלית, ובעצם אתה באופן אוטומטי אומר שמי שאין לו הורים שיכולים לתמוך לא יכול ללמוד בישיבה, מה שלא הגיוני ולא מתקבל על הדעת. אם אדם ילמד השכלה גבוהה וכך יפתח את המדינה, זה אחלה, ניתן לו מלגה ונשקיע בו, אבל אם אדם מקדיש את חייו ללימוד תורה למען כלל ישראל (בעוד שזה באמת המצב ולא מזלזל במדינה או משהו כזה....), אז לא נותנים לו שום דבר. לא ציפיתי עכשיו לפינוקים כמו בהייטק, אני יודע שחלק מהעניין של חיי תורה זה להתנתק מהחומר ולהסתפק במועט ואני מוכן לזה, אבל לפחות לא דרישות בלתי הגיוניות.

4. שוב, באופן מערכתי כותבים את השעות באופן כללי, אך זה לא עקרוני שיהיו בדיוק מספר השעות האלו. לכן, גם לא עקרוני שאדם לא יעבוד בשום זמן עם סכומים קטנים, העניין הוא שלא יתחיל להרוויח כסף ולעשות עסקים בזמן שהוא לא מתגייס לצבא. וזה לא נחשב לשקר. כמובן, אם אדם יכול להיות: "נקי כפים ובר לבב..." ולא לחתום על דברים שנראים מבחינה חיצונית קצת בעייתים וניתנים לפרשנות לא טובה, עדיף שבאמת לא יעשה את זה, ויהדר בזה, ובנהיגה אם יש אפשרות כמובן לא להקל בזה אם אפשר, אך כשאין אפשרות ואין ברירה, מותר.

אם אתה שומע את דבריי בלי הדוגמא הזאת, מצויין, ראה אותה כלא כתובה....

אם רואים שיש תלוש משכורת, עלול להתבטל להם מעמד בן ישיבה.

(בפועל הרבה ביינישים עובדים, ואוכפי החוק בדר"כ לא מתייחסים לסכומים קטנים.)

אפשר לפרסם את השרשור כדי להגדיל סיכוי לתשובה?

הי,
יודעת על מישהי שלמדה אומנות בשלוחה החרדית - היה אפס צינזור, גם בספריה היה ספרים ותמונות בלשון המעטה, לא ברמת צניעות מינימלית. גם המרצים מדברים על הכל בלי סינון.
בשלוחה הרגילה, זה עוד יותר, מן הסתם.
אולי זה שיקול - למי שפנתה

זה לא לימודי משחק וכו'.

למה בכלל שמישהי דתיה תלך ללמוד את זה? מה עושים בזה בשוק החופשי? לדעת לצייר כבשים?

אפשר לצייר ציורים צנועים וכשרים, אבל מי שילמד על היסטוריה של האומנות ואומנות מודרנית ייחשף ליצירות לא צנועות בכלל, אם לא יהיה נסיון להתאים ולצנזר את החומר.

הפרקטיות של התואר הזה שיקול אחר. אפשר לחדד את הכישורים האומנותיים ולהפוך לאומן שמציג בגלריות, אבל יותר ריאליסטי זה כנראה להיות מורה לאומנות בבית, או להעביר סדנאות למבוגרים, ודברים כאלו.

זו לא פורנוגרפיה

זה כנראה אסור אבל ההשפעה על הנפש מאוד שונה

הרמה בהתאם למי שנמנע

האם סטודנט לאמנות שרגיל להסתכל על אובייקט פיגורטיבי ויצירות בהקשר אסתטי מתכוון להנות כשהוא מסתכל על עירום בוטיצ'לי או גויה.

אם נהיה כנים, אפשר לומר שההשפעה היא שונה אבל כנראה שיש השפעה גם למי שמורגל.

ואם רוצים לדבר במונחים חילונים, לדעתי אפשר לקרוא להיחשפות לתוכן מיני שאדם לא מעוניין בה, משהו בתחום של הטרדה.

על זה בדיוק הדיון. בלי כפיה מה ההטרדה פה?

הוא חייב? אם ציבור מספיק גדול מבקש מסלול נפרד עם צנזור תכנים, בגלל "ערך השוויון" נכפה עליו להחשף לתכנים שלא מעוניין בהם או לא לעשות את התואר בכלל?

לגבי המיקום וההכרח (אם בכלל קיים) של עירום, נצרות או מה שציינו כאן באמנות זה דיון אחר.

מציע לך לברר עם מישהו שסיים שם תואר ולהבין אם יש כפיה ומה בכלל המסלול, כאן הכל סטיגמה וחרדה

נכנס לקטע ההלכתי גם כתבתי שכנראה אסור. מבחינת הנפש גם ההנאה היא שונה כשתסתכלי על עירום אמנותי של בוטיצ'לי את תהני מהיופי לא מפורנוגרפיה שלא קיימת שם. חוץ מזה כשתסתכלי על עירום של לוסיאן פרויד שהוא אפילו לאסתטי בכלל גם יופי לא יהיה שם יהיה שם רק כאב וסבל.

אני לא מבין למה מתרגמים אסור לתועבה או משהו פסול אסור בגלל שזה חזק ויפה. מי שחושב שעירום זה שלילי אני לא יודע לאיזה זוגיות או חיים הוא מכוון והתגובות כאן חרדות מעירום או חוסר צניעות בלי פרופורציות נכונות.

עירום, ומיניות באופן כללי, שלא ממוסגרת בתוך קשר מחוייב בעיני אלוקים והחברה, ונעשה בפרטיות בחדרי חדרים מבחינתי הוא תועבה.

לא רק ברמה ההלכתית, ככה היחס הנפשי של הרבה אנשים שומרי הלכה ושאינם לנושא הזה. זה לא אומר שלא יהיו להם חיי נישואים נפלאים ובריאים.

וברור שהגבול בין עירום לשם הנאה ולשם אומנות הוא מאוד דק, ויש יצירות אומנות שבמפורש נוטות לכיוון הראשון. הוכרחתי לקרוא מספיק מאמרים אקדמיים על "החושניות שבה האומן מתאר את הנשים הטיהיטיות כדי להנכיח את הטבעיות והקרבה לאדמה...."

החברה החילונית המערבית חייבת להכניס מיניות לכל הקשר כל הזמן בלי שום מנוחה, ולהרבה אנשים שיש להם סולם ערכים אחר, מעבר לבעיה הלכתית, זה בהחלט עלול להיתפס אצלם כמטריד ומעורר אי נוחות.

לגבי החברה החילונית המערבית אני לא מכיר כזאת כחברה אחת אחידה. קראת מאמר אחד ויש מאמרים של חילוניים מערביים שיותאים נגד עירום. הכל ענין של פוזיציה. גם החברה החילונית המערבית היא לא אחידה היא מגוונת ומלאה בדעות.

בכל מקרה זה גולש מהדיון

שלבהות שעה בקימורים של בוטיצ'לי עושה (אולי רק לי) הנאה והרהורים מעבר להנאה מיופי.

אבל זה ייחודי ואולי גם זה סובייקטיבי.

כמה זה כבר קורה בלימודים? מעט מאוד.

מי שלא מעוניין יכול לצאת משיעור או 2.

פרויד מאוד חזק .

אתה אומר סבל, אני אומרת חשוף ופגיע.

ואין קשר להטרדה. מיותר להרחיב.

לפעמים זה נותן כיוון

ממרצים שלמדו או מלמדים שם.

יכול להיות שחלק כן השתפר עם השנים, אני לא יודעת מניסיון.

אווירה תחרותית נוראה בין הסטודנטים, סיפורים על אנשים שמחבלים אחד לשני ביצירות. 

ביקורתיות מאוד קשה מצד המרצים, מילים מאוד קשות, מסמנים לסטודנטים איקס גדול ישר על העבודה.

הכי קיצוני: בגלל כל זה, היו סטודנטים שהיו מגישים את העבודות ואז עולים לגג להתאבד.

וגם זה מקום מאוד חילוני ומאוד שמאלני. 

מבחינת צניעות זוועת עולם. מבחינת פוליטיקה, הם הוציאו בתור פרוייקט אומנותי תמונה של ביבי עם חבל תלייה לפני כמה שנים.

יש המון פרוייקטים ללימוד אומנות ועיצוב לדתיים שקמו בשנים האחרונות, הם סובלים מחסרונות משמעותיים משלהם (בעיקר חוסר מקצועיות משווע) 

אבל כל הנ"ל אלו דברים שנשמעים לי מאוד מרתיעים. שוב, לא באמת מניסיון.

הופכות את זה למשהו לא רציני. אם אתה חושב משהו תעמוד מאחורי הדברים.

לגופו של דבר, אני לא חושב שיש מישהי חרדית או דתיה אמיתית שתלך ללמוד במקום כזה ואם זה רק ציורים שיש בהם אלמנט של עירום, אז דיינו. זה לא כצעקתה, חשבתי שיש כבר משהו גרוע יותר. אלה ציורים נפוצים ואפשרלמצוא אותם בכל מיני מקומות. עדיין לא הבנתי מה זו אומנות.

למה לקצץ כנפים של בני אדם?

אתה לא מבין כמה סבל עובר אדם עם נפש של אמן שלא יוצר.

מנסיון

בגדול זה לא המקום להתייעצות זו נישה מאוד מצומצמת ואם את בכיוון של בצלאל את כנראה מגיעה מכיוון טיפה שונה.

לא עונה כי עברו שנים מאז שהייתי בנישה הזו של האמנות למדתי אבל לא שם ומכיר כאלה שכן.

חלק ימליצו חלק פחות אבל ההפחדות כאן בלי פרופורציות. כמו בכל מקום זה תלוי בך בכוח הפנימי שלך ובשמירה שלך על עצמך ועל מה שחשוב לך. תנסחי את זה לעצמך מראש.

מי שלא למדה שם ומגיבה... זה מדבר בעד עצמו אין סיבה לחרדות בהצלחה

כנ"ל חוסן, וכנ"ל ערכים והגדרות דתיות.

להגיד זה תלוי בך זה נחמד אבל לא באמת עונה על השאלה אם האווירה מתאימה למי שמחפש מסגרת דתית וצנועה.

אכן אין סיבה לחרדות. 

שזה סובייקטיבי כתבתי שמי שהתקבלה לבצלאל ובכלל נכנסה לזה כנראה שמגיעה ממקום שונה, סובייקטיבית. בטח שונה מהקולות כאן בדיון שלא מסוגלים להכיל מורכבות.

היא תוכל להירשם ולצאת באמצע, לדבר עם המרצים ולהסביר את המורכבות שלה, להבריז פה ושם ובכלל לפתח אופי (זו לא מילה גסה)

מכיר לא מעט כאלה שעשו את זה לא רק שם, עירום לא מפריע רק לדתיים זו סוגיה מורכבת ועדינה תמיד.

הרבה יותר מדאיג אם היא לא תלך ותאכל את עצמה כל החיים על הפספוס, זה הרבה יותר נפוץ.

אם היא יודעת מה טוב לה בדיוק כנראה שלא היתה מתייעצת.

שאלתי לאיזו מחלקה היא תלך כי יש מחלקות מאוד נחשבות שם בלי הבעיה הזאת ורק באמנות זה יהיה בוטה כל כך. לא חסר מחלקות אמנותיות שלא ייכנסו לקרביים של הציור והאמנות

זה חממה מוגנת ורגועה לבנות שרוצות תואר של בצלאל בלי כאבי ראש

אבי נגר

מישהו יודע ומכיר בי"ס עם מסלול קצר יותר לאומנות ששווה באמת?

מי שרוצה תואר שישקיע בו למה השאיפה לבינוניות?

תואר זה איך שאדם מתאר את עצמו ואת היכולות והכשרונות שלו אם כבר..

נראה לי שככה בגדול זה עובד..

פשוט לא שוים יותר מידי.

יש מעט מאוד נישות באקדמיה ששווה ללמוד אותם מהצד של פרנסה.

יש רפואה ופרא רפואה, STEM, משפטים וראיית חשבון, הוראה ואדריכלות, זהו בערך.

אם המטרה היא פרנסה אפשר ללמוד מגוון תעודות ורישיונות שלא באקדמיה, תיווך נדלן, רתכות ומסגרות, אינסטלציה ושיפוצים, טכנאים וחשמלאים למיניהם, רישיון מנוף או טרקטור או מלגזה או משאית, הלוואי שהציבור החרדי (והציבור הישראלי בכלל) יתמקד בזה במקום בתארים מיותרים במדעי הרוח והחברה, אין שום פרנסה בתחומים האלה.

כמו שכתב ריה"ל "ואל תפתיך חוכמה יוונית שאין לה פירות כי אם פרחים".

גם מעניינת אותי ההזדמנויות שיש ללימודי תואר "מהדרין"

אגב אולי בפרוג יהיו תשובות רלוונטיות יותר

קמפוס שטראוס,

יש להם מכינה לגברים, מניח שיש גם לנשים אבל לא יודע 

עכשיו רואה ששאלת על תואר אז לא רלוונטי

לעבור מנחה 3 חודשים לפני הסוף- אני לא יודעת כמה זה ריאלי.

תואר עיוני, ולצערי באמת אין המון חומר ל-2 מאמרים נוספים. אפשר ל-1. המון זמן התבזבז על כיוונים שלא צלחו.

אני מרגישה שהמנחה חושב שהתחתנתי קטולית עם הבעיה שאני מנסה לפתור. אני כולו באתי ל-4-5 שנות מחקר, לא מעבר. 

גם באמת שהמחקר מייאש אותי לגמרי. אני אמורה ללדת בתחילת שנה ואין כיוון מבטיח באופק. אם אצטרך לעבוד על זה עד לפתרון הבעיה אני עלולה להשתגע באמצע.

הגיוני שיש הרבה כיוונים שלא צולחים אבל בדרך כלל יש כיווני מחקר עם סיכון יותר גבוה ויותר חדשניים וכיווני מחקר נוספים פחות חדשניים אבל עם סיכוי טוב יותר להצלחה.

לגבי הוועדה המלווה זה החוקרים שהיו במעבר שלב.

הייתי קובעת פגישה עם המנחה ומנסה להבין איך כן אפשר לכנס את החומר שיש למאמר אחד נוסף. איזה סימולציות חסרות וכו ושמה על זה פוקוס מרכזי. יכול להיות גם שהמנחה שלך אובר ביקורתי ואם תדברי עם הוועדה המלווה הם דווקא כן יחשבו שיש מספיק חומר או קרוב לזה (מכירה מנחים משוגעים שלא רצו לשחרר אנשים בתואר שני גם אחרי כמה פרסומים וטענו שזה לא מספיק).

פשוט אני כבר כל כך מותשת מזה שכבר פחות חשוב לי התוספת ד"ר לשם שלי, העיקר לסיים.

כרגע הכיוון של הפסקת לימודים הכי ריאלי, מקווים לנס עם הרבה עבודה קשה.

ומוסיפה שאפשר לקבל הארכות אוטומטית עכשיו בגלל המלחמה..

בכל מקרה לא הייתי מוותרת, הייתי מנסה לראות איל אפשר כן להוציא מזה בחודשים הקרובים דוקטורט, את לא צריכה שלושה מאמרים אלא עבודה בהיקף של שלושה מאמרים

מניחה שיש לך וועדה מלווה, אולי להתייעץ איתם? זה אמור להיות חלר מהאחריות שלהם

בדכ עושים באמצע הדוקטורט ומגישים להם מסמך. רוצה לכתוב לי בפרטי מאיזה אוניברסיטה את?

אם את לא זוכרת, יכולה לשלוח מייל לרשות לתלמידי מחקר אצלכם

לי התואר השני לקח זמן רב, כך שבאמת לפעמים דברים מאתגרים ממש ולא הייתי מציע להתייאש אם כי הרמה של שני ודוקטורט לא קרובים.

שולח כוחות מכאן.

תרצי שאפרסם את זה בראשי כדי להשיג עוד תשובות?

אין חובה לסיים דוקטורט בצורה של מאמרים. זה אופציה, אבל לא חובה.

אמור להיות בתדירות של פעם בשנה פגישה עם ועדה מלווה (מהמוסד שלך או חיצוני), והם אמורים לתת חוות דעת נוספת למנחה לגבי התרומה, התקדמות וכו'.

נראה שלא היה לך דבר כזה.

בטח יש אצלכם דיקן\אחראי תארים מתקדמים שאפשר לדבר איתו על העניין.

בסופו של יום, דוקטורט זה עובר\נכשל. זה לא משנה אם עוברים ב-61 או במאה.

אז בסדר, לא יצא מאמר יוקרתי. אבל השאלה היא אם מה שכן נעשה מספיק למשהו, ובשביל זה שווה לפנות למישהו בעל תפקיד באוניברסיטה (הכוונה היא לפרופ' בכיר מהתחום, שכבר הגיש סטודנטים משלו ובחן אחרים, ויש לו למה להשוות) ולשמוע מה אפשר לעשות.

והרבה דירות שותפים.
 

בלוד יש כפר סטודנטים.

ברחובות יש כפר סטודנטים.

מניח שיש גם מעונות בבר אילן, לא יודע איך הם.

אוכל לחפש פרטי קשר לכל השלושה למי שרוצה, מוזמן לפנות בפרטי.

ממה שהבנתי

הרבה דתיים גם

ייתכן מאוד שאפשר לגור שם גם בלי ללמוד באריאל

שווה לבדוק