הם תמיד עוזרים, במיוחד בשישי אבל לפעמים זה אחרי בקשות חוזרות מצידנו.
הפעם הבית היה במצב קשה יחסית מבחינת הבלאגן וגם הכביסות (אחרי תשעת הימים).
הודעתי להם שאני עושה רשימה ושכל אחד יבחר מה הוא רוצה לעשות. (גילאי כמעט 8, 9.5, 10.5)
כתבתי רשימה ראשונית סתם על דף, הודעתי שהרשיצה תגדל בהמשך. ובקצה הדף כתבתי את שמות הילדים וסימנתי כל שם במרקר בצבע אחר. אמרתי שכל אחד שעושה משהו, יסמן שבוצע עם המרקר בצבע שלו.
זה פשוט מדהים איך זה עבד. הם הזדרזו לעשות ולסמן. ביקשו שאוסיף עוד דברים. הציעו עוד רעיונות מה לכתוב. ספרו כמה משימות עשו. וכל זה בלי שום הבטחה מצידי לפרס או תחרות למי שעושה הרבה או עושה בכלל.
הבית היה מסודר הרבה יותר מהר ממה שחשבתי שיקרה.
בסוף גם פרגתי להם עם גלידה (מהפריזר. לא ללכת לקנות). אבל מראש לא תוכנן.
הכיף מצידם גם היה לבחור את המשימות האהובות או הנוחות להם מתוך הרשימה. הבן למשל העדיף את המשימות הקצרות, ועשה הרבה. הבת לעומתו עשתה קצת משימות, אבל אחת מהן היתה לקפל כביסה של שבועיים שלה ושל אחותה (היא ממש אוהבת לקפל).
בימי שישי אחרים הייתי מחלקת את הבית לחדרים ואומרת שכל אחד יבחר חדר. והם יודעים שכל הקודם זוכה. מי שבוחר ראשון, בוחר את מה שהוא אוהב. (חדרים זה גם כניסה לבית, שרותים, חדר משחקים, סלון. חדרים קטנים מצרפים כמטלה אחת. גדולים כמו סלון/משחקים זה 2 ילדים ביחד)

זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!