אומרים שאמונה בקדוש ברוך הוא מביאה לאדםפצלש,לשאלה1
השאלה מה זה אמונהחושבת בלב
מתוך כך שהוא יודע שהאחריות עליו היא שלהם.
ילד שלא מאמין שדואגים לו הוא חסר אונים, כי מצד אחד הוא חייב לדאוג לעצמו כי אף אחד לא דואג לו אבל מצד שני הוא מוגבל אז הוא לא יכול.
מכאן שלהפך, תחושת החוסר אונים מגיעה מחוסר אמונה, לא מאמונה.
אולי אתה מדבר על אמונה בקדוש ברוך הוא לכשעצמו, לא אמונה שהוא טוב והוא רוצה שיהיה לך רק טוב והוא דואג וימשיך לדאוג לך
אני מאמין בדת משה וישראלפצלש,לשאלה1
ואני אוהב את הקדוש ברוך הוא כי הוא נותן לי משמעות לחיים.
מצד שני גם אם אבא הכי אוהב את הבן שלו ודואג לו וקונה לו, אם הוא בלי סוף ירביץ לו מכות או יותר גרוע: יראה לו כאילו הוא בא לחבק אותו ובסוף הוא נותן לו סטירה עם הקריצה: 'הכל לטובה' זה גורם לילד לחשוב שלא משנה מה הוא עושה, אין כללים, וכמה שהוא ינסה לרצות את אבא שלו הוא יקבל מכות.
במשפט מעולם הפסיכולוגיה: אני חווה את השם כהורה מתעלל. מצד שני ילדים להורים מתעללים גם הרבה פעמים אוהבים את ההורים שלהם.
...תות"ח!
ההבדל בין ה' לבין אדם, שאדם אתה יכול לשאול אותו מה כוונתו, וגם בלי לשאול אותו, דרך קריאת הבעת הפנים שלו והקריאה שלו באופן כללי אתה יכול להבין מה הייתה כוונתו, ואתה יכול לחוש האם כשנתן לך מכה זה מאהבה או לא. אמנם, באותו רגע של המכה לא בטוח שהבן יחוש את רגשי האהבה, אך כשהאבא יפייס את הבן שלו לאחר מכן, "שמאל דוחה וימין מקרבת", אז הבן יתרצה, כי יבין שמה שעשה קודם האבא זה לא מרוע ועכשיו פתאום התעורר הצד הטוב שבפיצול אישיות שלו ומלטף אותו, אלא באמת מה שנתן לו מכה היה כי הוא אוהב אותו ורוצה לעזור לו. אבא שלי סיפר לי אישית שהוא קיבל סטירה מרב אחד (שלא אזכיר את שמו מפאת אווטינג...) שלימד אותו ביסודי וזו הייתה סטירה מאהבה, הוא ממש הרגיש את זה, כי הוא היה דמות חינוכית מופלאה, והוא אהב אותו, וגם מה שנתן לו סטירה היה כדי לחנך אותו, מתוך אהבה אמיתית ולא מתוך רצון לנקמה או כעס חלילה וכדו'....
לעומת זאת, ה' יתברך שום מחשבה לא יכולה לתפוס אותו, וק"ו לקלוט מה המניעים למעשיו. אבל בוודאי שה' שהוא הטוב המוחלט לא ייתן לנו את העולם הזה שיש בו סבל ורע בשביל להתעלל בנו, כמו התפיסה המעוותת של הנוצרים או של המצרים שמוצגת במקרא: "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה...", וכן מה שחלק מבני ישראל חשבו: "בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו...". גם הרע שה' נותן הוא בשביל שיהיה לנו טוב עוד יותר גדול. אמנם, אם זה טוב גשמי, אז בוודאי שאין סיבה למנוע את הברכה והשפע הגשמי. אלא אנחנו יודעים מדברי חז"ל ש"גדול המחטיאו יותר מן ההורגו", דהיינו שהרע הרוחני הוא יותר גדול מהרע הגשמי, וק"ו הפוך, שהטוב הרוחני הוא הרבה יותר טוב מהטוב הגשמי, לכן א"י נקנית בייסורים, כי א"י זו מדרגה רוחנית גבוהה מאוד שהיא הרבה יותר טובה, אע"פ שאין את המן כל הזמן וצריך לעבוד וכו'...וזה יותר קשה ומאתגר מבחינה גשמית, אך השפע הרוחני הוא הרבה יותר גדול, ולכן זה שווה את ההקרבה. לכן, ה' רוצה את טובתינו ובשביל להעלות אותנו רוחנית הוא מביא עלינו ייסורים, כי הוא יודע שנפשפש במעשינו ונגדל רוחנית מאותם ייסורים. אמנם, אם ה' יודע שהאדם יבעט בייסורים באמת לא יביא את הייסורים על האדם, כי אין לה' מטרה סתם להעניש את האדם, "כי כאשר ישא איש את בנו...", וכן בדברי חז"ל שיצר הרע שה' נתן לאדם שהוא מקור כל הצרות והרע בעולם, כל החוליים הגשמיים הכל מקורו מהרע הרוחני, מופיע משל לאדם שנתן מכה לבנו, ואז הכין לו רטייה, וכן כתוב: "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א-לוקיך מייסרךּ", וכל הייסורים של ה' הם מאהבה בשביל שנשתפר ונגדל, ודווקא מי שה' יותר אוהב הוא מוכיח אותו כדי שיהיה לו את הטוב הרוחני, שהוא עדיף לעין ערוך מהטוב הגשמי שלפעמים רק לרועץ לאדם: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", והעונש של הנחש שדווקא יש לו שפע גשמי, אבל הוא מנותק מה', הוא לא מחובר לא-לוקות ולטוב המוחלט, ובעצם זה העונש הכי גדול, וכן מצרים שנמשלו לנחש: "קולה כנחש ילך..." אותו דבר, שם כתוב: "והשקית ברגלך כגן הירק", אך ארץ ישראל "לא כארץ מצרים היא, אלא "למטר השמים תשתה מים", וזה תלוי במעשינו, ורק אם נתנהג כמו שצריך, יירדו עלינו גשמים, ואם לא ח"ו, לא יהיו לנו גשמים, הטוב הגשמי מותנה בהתנהגות הראויה שלנו: "...תמיד עיני ה' א-לוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה", יש יותר הקפדה אך זה משום שה' יותר אוהב אותנו, ולכן "ה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה". (ועיין בפרשנים על תפילת שלמה על הגויים שיבואו לבית המקדש, שרובם מסבירים שיש תפילה מיוחדת לגוי משום שהוא אם לא תיענה תפילתו אז הוא יבעט ויגיד שאין ה', ולכן דווקא שם ה' נותן מענה יותר מיידי, לעומת ישראל שיודע שלא ימהרו לכפור אלא יתלו זאת במעשיהם ויבינו שה' רומז לאדם משהו, ויפשפשו במעשיהם ויתעלו בעבודת ה'....).
רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תניינא בסוף תורה ס"ו אומר כך: "...בקש משה שיעשה למען שמו הגדול...כי מאחר ששמו יתברך משותף בשמינו, נמצא כשיעניש אותם, נוגע את עצמו יתברך ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה י
'הוא אינו שש' וכו', כי נוגע בעצמו יתברך כביכול, כי שמו משותף בשמינו כנ"ל....אחר המחילה והסליחה שנעשה ביום הכיפורים נגדל שם ה', כנ"ל". זאת אומרת, "האינטרס" הא-לוקי הוא גם לעשות לנו טוב, מלבד מה שאמרתי בתחילה שהוא הטוב המוחלט שרוצה רק להיטיב עם בריותיו, ומה שמעכב זה "שאור שבעיסה", דהיינו, הרע שנובע מיצר הרע, שזהו התהליך שעם ישראל צריך לעבור בשביל להגיע לטוב העוד יותר מוחלט, לרמה הרוחנית הכי גבוהה וכך נוכל הרבה יותר להתענג על ה' שזה העונג היותר גדול, וכל העינוגים שבעולם אינם אלא הבל ושווא נתעה, ויפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.
והדבר הכי נפלא שנראה לי יענה תשובה לשאלתך, הוא מה שכותב רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה ע"ז: "דע, שכל אחד מישראל, אפילו צדיק גדול, צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום...בבחינת "יוסיף דעת יוסיף מכאוב"....ועל כן כל איש ישראל שזוכה בכל יום לבחינת מוחין, בחינת תפילין, עובר עליו יראה גם כן, בבחינת הרצועה שעוברת במעברתא של תפילין, ומזה נשתלשל ובא לכל אחד איזה צער בכל יום". כתוב בגמרא בבבא בתרא באגדתות של פרק שמיני שעניות זה הייסורים הכי גדולים כמעט שיכולים להיות לאדם, ו"אין עני אלא בדעת", אך הרב זצ"ל כותב באורות התורה פרק ז' פסקה ה"א: "הצער הפנימי על חסרון ההשלמה של הנשמה במעשים, בידיעות ובדעות, ביחוד בקנין התורה, הם הם יסורי הגיהנם המתגברים, שהם באים מהפיכת הפנים של הקב"ה מלהאיר על הנשמה בהופעה תדירית, לפי אותה המידה שהחסירה את קניינה הרוחני...". דהיינו, שדווקא כשהאדם נמצא במדרגה גבוהה מאוד רוחנית, רק אז הוא יכול לחוש את הכאב. כמו שהרב כותב במקום אחר (בעין אי"ה, לא זוכר בדיוק איפה...) שאדם שמרגיש את הכאב על החטא הוא במצב יותר גבוה מאדם שכבר לא מרגיש בושה על החטא והחטא יותר עמוק אצלו, כך גם לגבי ביטול תורה שזה חטא יותר עליון, שעוד יותר קשה לחוש את הצער שלו, והצער הוא נובע דווקא מתוך הידיעה בתורה, מתוך זה שהאדם יותר במוחין כך הוא מבין כמה הוא לא מבין באמת, "תכלית הידיעה שלא נדע", ורק אחרי שהאדם יבין שהצער הזה הוא בא בשביל להיטיב עמו, ויכיר בערך ה' ובגדולתו, אז יתפחו שערי שמים להיטיב עמו ברוחניות ובגשמיות.
ויש עוד עניין שזה שייך רק לאנשים מאוד מיוחדים, וזה סבל למען הכלל. יש איזה פרק בתנ"ך שמתאר מישהו שסובל את הסבל של כל העולם, והכוונה היא לכנסת ישראל שסובלת בגלל כל העולם, כי עם ישראל הוא "הצדיק שבאומות" כמו שמסופר על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל שבסוף חייו מת בשביל לכפר על עם ישראל שלא ימותו אנשים מישראל, וסבל בשביל כל עם ישראל, זה אנשים מיוחדים שאצלם הסבל הוא לא בשביל עצמם, שהם אינם צריכים את הסבל בשביל לחזור בתשובה ולהתעלות במעלות הקודש ולהגיע למדרגות רוחניות יותר גבוהות ולקבל יותר מן האור הא-לוקי, אלא בשביל כלל ישראל.
בעז"ה שתצליח!
נ.ב. בסייעתא דשמיא במקרה (רק מה'...) מצאתי כתבה בהדברות שמדברת על העניין הזה:
הרב שלמה זלמן אוירבך: דווקא בעת הייסורים – אדם יכול להגיע לדרגות גבוהות של קרבה לה’
אנסה לפענח ולפתוח מהמקום שלךקן ציפור
אמרת שבמשפט מהפסיכולגיה אתה רואה את ה' כ"הורה מתעלל"
אז הנקודה הראשונה שאנחנו צריכים לראות זה ה' כהורה
והחלק השני הוא מתעלל: יש לי הרבה עלילות וסיפורים איתו..
עכשיו התפקיד הוא להבין את העלילות את הסטירות ומה המטרה שלהם כמובן שבמשפט ניתן להגיד "הכל לטובה" זה "בשביל לחנך אותי" "יסוריים מכפרים" וכו' אבל לפני אני רוצה להיכנס לספר להכניס נופך לעלילה יש משל שלדעתי מאד רלוונטי והוא על ילד שהלך עם אביו במדבר ואחר כך הסתכל הילד על העקבות ושאל את אביו, אבא למה ברגעים שהיה לי קשה יש רק זוג עקבות אחד "עזבת אותי" והאבא ענה לו שם ברגעים האלה סחבתי אותך על הכתפיים..
עכשיו בכל נקודה כזו של קושי ניתן לחפש ולמצוא כנראה כיצד באמת יש פה עזרה זה נכון שזה לא אינטוטיבי התחושה הראשונה למה עכשיו אני הולך לבד..אני לאיכול לבד אני חסר אונים לבד..ופה מגיעה שאלה שזו שאלה שעולה לילד שההורים מתעללים בו האם באמת היית רוצה שהורה יעזוב לגמרי, שהוא ימות? וזה שאלה קשה קשה מאד ולרוב התשובה היא לא כי למרות הכל יש אמונה יש משהו בקשר הזה שהוא מעבר לכל הגיון לדעתי היה ראיון על משהו בסגנון השנה בכאן של אורית נבון עם ילד שאמא שלו התעללה בו אבל בכל מקרה זה התחושה שאני שמעתי באופן אישי ליחס הרגשה מורכבת לבן משפחה שפגע באדם מכמה אנשים..
כן זה נושא שלא קל להגיד אבל יש משהו שאומרים לי שמעבר לכל הגיון יש אהבה כי אני מבין שגם אם קרה משהו רע אם אותו קרוב שפגע בי אני מבין הרבה פעמים שגם לו היה קשה שזה לא כי הוא לא אוהב אותי אלא כי הוא צריך עזרה זה תחושה מורכבת מורכבת מאד אבל זה הבנה עמוקה שיש קשר מעבר לכל דמיון..וגם פה יש כמובן את הצדדים שה' רוצה שאשתפר ויש צדדים שהם גם לא בגללי ישירות אלא כי ה' סומך עלי שאוכל לעזור לכפר על עוונת הדור לעזור לאנשים שקשה להם אבל בשביל לעזור להם אני צריך לרדת לפעמים ולהחישף לקושי.
ובקיצור הקשר עם ה' הוא מעבר לכל דמיון ובאמת אנחנו לא מבינים הכל, אבל ברגע שמבינים את זה יודעים שלא משנה כמה זה קשה ומוזר רוצים להתקרב ולהבין ולקבל ויודעים שהכל באמת לטובה גם אם אני לא מבין ..מקווה שעזר קצת..
אני תוהה אם כדאי לכתוב את התשובה הזאתנעה ונדה
יכול להיות שלא תסכים לקבל אותה ויכול להיות שהיא פשוט לא מתאימה לך.
בכל מקרה אני לא אנסה לשכנע, רק להסביר ולהביא מקורות אם תרצה.
בשרשור הזה: כהמשך לפינת הראי"ה | ערוץ 7 העליתי פסקאות של הרב קוק שמדברות על תפיסה אלוקית אחרת ממה שמקובל, ממליצה לך לקרוא כדי להבין טוב יותר. כמו שגם מצוטט בחתימה שלי, ה' הוא כל המציאות כולה, הוא המקור למציאות והוא מעל למציאות. זאת אומרת שה' הוא לא הורה מתעלל מהסיבה הפשוטה שהוא לא גורם חיצוני, זר לנו. כל מה שקורה לנו, קורה לנו רק בגללנו (סליחה אם זה בוטה מידי..). העולם מנוהל באמצעות מערכת חוקים מוגדרת מראש. יש את חוקי הטבע ויש תגובות אוטומטיות של המציאות לפעולות הכי קטנות שאנחנו עושים. אף דבר רע (וגם לא דבר טוב) שקורה לנו הוא לא מאיזשהו גורם זר למציאות, מהסיבה הפשוטה שלא קיים גורם זר למציאות.
אומר הרב קוק: "הננו רואים את התכונה האורגנית של המציאות החומרית והרוחנית. בבטחה יכולים אנו להשקיף על היחס הכללי של הכל, וממילא על הפעולה שהכל מתפעל מן הכל, והכל פועל על הכל. אין לנו אטום גשמי, ולא שרעף רוחני, שאיננו פועל ונפעל על מלא ובמלוא כל" (אורות הקודש ח"ב עמ' שנה).
מהסבר הרב על פעולת התפילה אפשר להבין טוב יותר את אופן ההשפעה שלנו על המציאות:
"שתי שיטות הן לערכה של התפילה, השיטה המיסטית, והשיטה הרציונלית. הראשונה מבארת את קשר העולם עם האדם ועם תנועותיו כולן, ומראה בעליל שהבעת הרצון הנפשי של האדם, בהתדבקו בא-להים, הרי היא פועלת ויוצרת, מתוך המעמד הרוחני, עלילות רבות ערך בההוויה בכללה, וממילא באה הפעולה לטובה בהנוגע לחלקו של האדם ומבוקשיו. השיטה הרציונלית אינה מכרת את הסתרים הנפלאים הללו, והיא מכנסת את התפילה כולה לתוך המערכה המוסרית, הפסיכית [=נפשית], הפיוטית. האדם יתרומם על ידי ציורי תפילתו, נפשו תזדכך, מידותיו יתעלו. התוכן המוסרי הוא בוודאי אחוז עם הגורל של האדם. בההטבה המוסרית, יוטב הגורל" (שמונה קבצים א רפב).
מקווה שהצלחתי להעביר את הרעיון בצורה מובנת ושתהיה תועלת בתגובה הזו בע"ה.
וואי זה כואבחושבת בלבאחרונה
דבר ראשון, תשים לב, שזאת החוויה שלך. זו תחושה אינדוודואלית שאתה חווה.
כואב שככה אתה מרגיש כלפיי ה' ושאתה חווה אותו כהורה מתעלל
לא חושבת שיש לי מה לתת הסברים שכליים על איך שאתה מרגיש(למרות שיש),
זה לא התשובה שהלב שלך מחפש.
אני רק יכולה לומר שהתורה, ולא רק, גם המציאות מוכיחה שה' רחמן וטוב, אוהב, דואג
וחס ושלום שיפגע או יתעלל.
לגיטמי שתרגיש ככה, לגיטימי שכואב לך. אבל שתדע שבעומק בעומק ההרגשה שלך אמתית ונכונה אבל לאו דווקא שהיא משקפת את המציאות(זאת אומרת אתה מרגיש שמתעללים בך אולי או שאתה סובל או שאתה מקבל כאפות, וזה נכון, אבל במציאות ה' לא מתעלל. אתה מרגיש באמת, זה אצלך וזה לגיטמי שככה תרגיש ותמיד יש לך בחירה על ההרגשה שלך.)
נערךנעה ונדה
אומרים את זה בצורה פשטנית אבל כפי שאתה מרגיש זהadvfb
לא פשוט בכלל.
אמונה בקב"ה היא לא רק הצהרה אלא דרך חיים שלימה שמקיפה את כל רבדי החיים - רגש, מחשבה, מעשה. במידה האמונה חייה במילואה בכל רובדי החיים אכן מסתבר שהיא תביא עוצמה אך גם כך פשטני לומר אבל זה נראה לי יותר מסתבר.
בכלל, מצוות לא תקיימות בגלל רווח (עוצמה או חוסר עונים) אלא בגלל הערך שלהם בפני עצמם.
והניח פה את דברי הרב קוק בערפילי טוהר (שקשור מאוד למה שכתבו לפני בשרשור) -
"יש כפירה שהיא כהודאה, והודאה שהיא ככפירה. כיצד? מודה אדם שהתורה היא מן השמים, אבל אותם השמים מצטיירים אצלו בצורות כ"כ משונות, עד שלא נשאר בה מן האמונה האמיתית מאומה. וכפירה שהיא כהודאה כיצד? כופר אדם בתורה מן השמים, אבל כפירתו מיוסדת רק על אותה הקליטה שקלט מן הציור של צורת השמים, אשר במוחות המלאים מחשבות הבל ותוהו, והוא אומר התורה יש לה מקור יותר נעלה מזה, ומתחיל למצא יסודה מגדולת רוח האדם, מעומק המוסר ורום החכמה שלו. אע"פ שעדיין לא הגיע בזה למרכז האמת, מ"מ כפירה זו כהודאה היא חשובה, והיא הולכת ומתקרבת להודאת אמונת אומן. ודור תהפוכות כזה, הוא נדרש ג"כ למעליותא. ותורה מן השמים משל הוא על כל כללי ופרטי האמונות, ביחש של מאמר המבטאי שלהן אל תמציתן הפנימי, שהוא העיקר המבוקש באמונה."
המלצה לשיעורים שיתנו לי כח בעבודת השםאבא פגום
מחפש רב/שיעורים לתת לי דרייב בעבודת השם. לצערי, אין לי הרבה זמן להקדיש ביום ללימוד, מרגיש שחוק ובלי כוחות. מחפש שיעורים שיעזרו לי להפוך את כל העשייה לעבודת השם, להתמלא בשמחה ובלב טוב כלפי כל הסובבים אותי (בעיקר משפחתי..)
תודה ויום שמח!
הרב פרץ אינהורןעשב לימון
השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם
וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.
הרב יובל מיטלמן, הרב דוד אמיתי תלוי מה הסגנון שלךהחיים מאושרים
הרב וורשבסקי, הרב שניאור אשכנזיadvfbאחרונה
דור של נשמות צמאות?יאיר עמר
מה אתם אומרים? ההתחזקות הזאת ברשתות החברתיות באמת אמיתית? יש לה תוקף?
כאילו מתחזקים וזה אבל אחרי תמיד אוהב אותי הגיע עולם בשני צבעים... ככל יש מלא בלבול שזמרים שיצאו מהארון שרים שירים של חיבור לה' וכו'
אין דבר אמיתי יותר מההתחזקות הזו!!תמימלה..?
יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...
לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...
כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...
אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷
בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....
בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח.....
מה, יש הומואים שמאמינים באלוקים ומרגישים קרובים?פשוט אני..
היא שטחית וזמניתshaulreznik
מה הבעיה בזה?כְּקֶדֶם
זה מגיעoo
מסף ריגוש שעולה כל הזמן
מחפשים חוויות משמעותיות יותר
לדת יש משמעות בשפע
וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה
זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות
ההתחזקות היא לאומית ולא דתית, ראה מחקרshaulreznikאחרונה
סכמו את החגזיויק
חצי־חצי.חתול זמני
קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.
קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.
עבר מהרofirmendel
אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?
תובנה שלמדתי מחברים שעלו מחו"ל - לימוד ליל שבועותפ.א.
ארוך, משעמםשושיאדית
לצערי...
יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...
היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.
מבאסזיויק
ההורים שלושושיאדית
ולא, זה לא שלא טוב שם.
אני מאד מאד אוהבת להיות שם.
רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.
אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...
אוקיזיויק
דל"פנקדימוןאחרונה
עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.
במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.
איפה אתם שמים את הגבולותעַלְמָה
בהתכתבות (שאמורה להיות) מקצועית בין בנים ובנות?
עד כמה נחמדים צריכים להיות? אם בכלל? יש מקום לקצר כדי להפחית אינטראקציה או שהעניין הוא הצורה שבה מתכתבים?
ומה עושים כשהעבודה ביחד הופכת לאינטנסיבית יום יומית?
פנים אל פנים הגבולות ברורים אבל איכשהו בווטסאפ הכל מטושטש.
הגבולות נמצאים באותו מקום שהם צריכים להיותשושיאדית
התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...
אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,
לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.
כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.
(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)
תודה. זה מרגיש לי קצת יומרני לומרעַלְמָה
"אם לא מערבים רגשות בכלל"
בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.
ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.
השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?
כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"
יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין
אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא?
אפשר להעביר את אותו מסרשושיאדית
בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...
את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.
"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"
זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.
נכון, תודה רבהעַלְמָה
יפהזיויק
הגבול שאני מציב הוא שום דבר אישי.חתול זמני
אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.
אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.
ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.
יפה מאודעַלְמָה
הבנות שאתה מדבר איתןעַלְמָה
לא ממש משנה,חתול זמני
אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.
אני ליברלית ונאורה ולא נותנת מקום להבדלי מיןנעמי28
ואת חושבת שהדרך שלך נכונה?עַלְמָה
כי כשההלכה מבקשת מגברים ונשיםעַלְמָה
לשמור על מרחק מסויים
זה לא סתם כי בא לה
אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)
אניoo
לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית
אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים
בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת
הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר
אם כוונת הקשר מקצועית
היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית
לא כל כך מסכימה...שושיאדית
קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...
קשר לא מוצא את עצמוooאחרונה
מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם
אולי יש אנשים חסרי מודעות
שלא שמים לב למה שהם עושים
(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים
מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי
זה אף פעם לא הלך למקום אחר
לא מצידי
ולא מהצד השני)
שאלתי פעם אם צריך לברך על דמעות......תמימלה..?
תסביריזיויק
כשבוכים הרבה הדמעות נכנסות לפהתמימלה..?
יפה!עַלְמָה
אם נהנים מטעמן, כן.חתול זמניאחרונה
תספורת בראש חודש אייר שחל בשבת לספרדיםעיתים לתורה
מצרף פסק שנכתב על ידי הרב ירון אליה בעניין תספורת בראש חודש אייר שחל בשבת לספרדים
ההלכה בקצרה
גילוח - מי שמגלח זקנו בקביעות מותר לו להתגלח בערב שבת זו של ר"ח אייר.
תספורת - בתספורת הראש נכון להחמיר. למעט מי שרגיל להסתפר כל שבוע וכעת נראה פרוע או מצטער. וטוב לחוש לדברי הסוד ולהמנע בכל אופן מתספורת הראש עד שבועות.
טעמי ההיתר בקצרה:
- היתר גילוח בערב שבת ור"ח הובא בכל נושאי הכלים בפירוש בשיטת השו"ע שאוסר גילוח בראש חודש.
- גם השו"ע עצמו התיר לקצר את ימי האבלות בצירוף של שמחת שבת לשמחת ל"ג בעומר אע"פ שלא יהיו בהם ל"ג יום שלמים.
- מנהג רבים מגדולי פוסקי ספרד להתיר אפילו בראש חודש רגיל. ודי להחמיר במה שכתב השו"ע בפירוש.
- גילוח הזקן קל מגילוח הראש לכמה שיטות כנפסק למעשה בחזו"ע ובילקו"י אפילו בראש חודש רגיל.
- לא נהגו גדולי הדורות לדחות סברא של פוסק רק מצד שאינו שייך למוצא או לחוג הקרוב 'שלנו', אלא היה כבוד הדדי לכל סברא שהיא ישרה.
לדך מקורת מפורט עם הסבר לפסק ראה באתר: תספורת בראש חודש אייר שחל בשבת לספרדים
וכן מצורף קובץ PDF עם המקורות וההסבר 20260415130158.pdf
כל טוב.
מנהגי ספירת העומרעיתים לתורה
מועדים לשמחה!
ההלכות הנוהגות למנהגי ספירת העומר עלו לאתר ומצורפים גם כאן לשימושכם
מקור הדין - שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם. (יבמות סב ב) לכן קיבלו ישראל על עצמם לנהוג מעט מנהגי אבלות בימים אלו שעיקרם נישואין ותספורת (שו"ע תצג א) והוסיפו עליהם ריקודים ומחולות של רשות (מג"א שם א) ושמיעת כלי נגינה (אחרונים).
תקופת המנהג - למנהג הספרדים מנהגי הספירה חלים מפסח עד בוקר ל"ד לעומר (שו"ע תצג ב) ומהאשכנזים יש נוהגים מפסח עד בוקר ל"ג בעומר (רמ"א שם) ומנהג האשכנזים בירושלים מפסח ועד ר"ח סיון למעט ל"ג בעומר (אשרי האיש סה א). ויש מנהגים נוספים (רמ"א תצג ג. משנ"ב יד-טו).
תכלית המנהגים – המנהגים נועדו להרחיק מנפשנו בימים אלה מדת השנאה והקנאה והתאוה והגאוה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום (כה"ח תצג ה בשם האר"י)
שאר מנהגי אבלות – ימים אלו של ימי הספירה אינם ימי פורענות כשלשת השבועות, אלא ימים קדושים וחשובים לקראת חג השבועות ומתן תורה ואף יש בהן בחינה של חול המועד (רמב"ן ויקרא כג לו). ולא נוהגים בהם שאר מנהגי האבלות.
ולכן מותר בימים אלו לקנות כלים חדשים ואפילו גדולים וכן מותר לברך ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיעהו לזמן הזה' על בגדים ועל פירות חדשים (משנ"ב תצג ב. כה"ח תצ"ג ד. אול"צ ג יז ב. אשרי האיש סה יב. ויש שכתבו שממידת חסידות ימתין לשבת). וכן מותר לכבס בהם ומותר להתרחץ ולרחוץ בים ובבריכה כשאין בהם סכנה מיוחדת (אשרי האיש שם טו). וכן מותר להיכנס לדירה חדשה בימי הספירה, ואף מותר לצייר ולסייד הדירה, או לעשות טפטים לנוי (יחוו"ד ג ל. הלכות חג בחג עמ' נח בשם הגריש"א) וכן מותר לטייל לחזק נפשו וכל שכן בארץ ישראל שיש בזה מצווה (ע"פ מנחת אלעזר ד מד). ויש שנהגו חומרות במקצת מהדברים המותרים.
נישואין - נוהגים שלא לישא אשה בתקופה זו, והמנהג לאסור גם למי שלא קיים פריה ורביה (משנ"ב א. וראה שעה"צ א שיש מקלים) אמנם להחזיר גרושתו מותר שאינו שמחה כל כך (משנ"ב שם).
נישואין בשעת הדחק - למנהג האשכנזים יש מתירין להתחתן כבר בליל ל"ג בעומר כאשר הוא יוצא בערב שבת (המועדים כהלכתם עמ' תרנא בשם הרב אלישיב) ויש מתירין בכל שנה כשאין אולמות פנויים במוצאי ל"ג בעומר (שם) ולמנהג הספרדים מותר בשעת הדחק להתחתן בליל ל"ד בעומר (חזו"ע יו"ט רנד).
אירוסין – מותר לעשות מפגש אירוסין ('וורט') שבו מסכמים סופית על שידוך וכן מותר לעשות בו סעודה. אך ללא כלי נגינה (שו"ע שם. מג"א א).
הזמנה לנישואין – אדם שהוזמן לשמחת נישואין, אע"פ שלפי מנהג אבותיו לא נושאים אשה בימים אלו מותר לו להשתתף בשמחת הנישואין כמנהג המזמין בריקודים ובכלי שיר (אג"מ א קנט. הליכ"ש יא יט. אשרי האיש סה ל). וכן מותר להסתפר לשם כך אם ללא התספורת ימנע מלהגיע לשמחת הנישואין, כיון שחל עליו חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ ב צה) ואם המזמין עבר ונשא בזמן שגם לפי מנהגו אין נוהגים להנשא, יש נוטים להתיר כיון שכלפי המוזמן אין איסור אלא חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ שם) ויש נמנעים מלהשתתף (הליכ"ש שם 70).
תספורת וגילוח - נוהגים שלא להסתפר בתקופה זו וכן לא לגלח הזקן, והנוהגים על פי הסוד לא מסתפרים עד ערב שבועות וכן לא מקלים בימי שמחה.
שערות הגוף – איסור הגילוח בימי הספירה כולל בגברים את כל שערות הגוף (אול"צ ג, יז ד ע"פ שו"ע תקנא יב).
ציפורניים – מותר לקצוץ ציפורניים בימים אלה (כה"ח תצג טז).
שפם - שפם שמעכב את האכילה, מותר לגלחו בעומר (שו"ע תקנא יז).
ראש חודש אייר וערב שבת – כאשר ראש חודש אייר חל בשבת יש מתירים בגילוח (משנ"ב תצג, ה) ויש אוסרים (בית דוד רפ"א) ובמקום צער יש מי שהתיר בגילוח הזקן בראש חודש גם לספרדים וכן במקום צורך גדול לגלח הזקן גם בערב שבת שאפשר שדין הזקן קל יותר (חזו"ע יו"ט עמ' רסב).
לג בעומר – מנהג הספרדים להסתפר רק ביום ל"ד בעומר ומנהג האשכנזים ביום ל"ג. ואם חל ל"ג בערב שבת יסתפרו בו גם בני ספרד (שו"ע שם). ואם חל ל"ג ביום ראשון מנהג האשכנזים להסתפר כבר בערב שבת לכבוד השבת (רמ"א תצג ב) והספרדים מסתפרים ביום שני ל"ד בעומר כמנהגם (כה"ח תצג לב).
שבועות – לנוהגים שלא להסתפר עד חג השבועות, אם חל החג בשבת מסתפרים בערב שבת (מורה באצבע רכ"א).
נשים וילדים - למנהג הספרדים נשים וילדים אינם בכלל האיסור תספורת (אול"צ ג יז, ג) ואפשר שלנוהגים ע"פ הסוד יש להחמיר גם להם (רב פעלים ד ס"י טו). ולמנהג האשכנזים ילדים אסורים בתספורת אלא אם מצטערים. וכן נשים אסורות (רמ"א יו"ד שצ ה) למעט לצורך טהרה או צניעות וכן מה שנוהגת לעשות שלא תתגנה על בעלה.
בעלי ברית - אבי הבן הסנדק והמוהל רשאים להתספר לקראת הברית (רמ"א תצג, ב) ואם אין שהות ביום הברית יסתפרו ביום שקודם הברית (דרכ"מ תצ"ג ג) אולם לשאר מוזמנים אין היתר להסתפר לקראת הברית.
חתן – חתן מותר להסתפר בכל שבעת ימי המשתה כיון שהם ימים טובים אצלו (אשרי האיש סה ד)
בר מצווה – נער בר מצווה ביום שמלאו לו י"ג שנים מותר להסתפר (חזו"ע יו"ט רסד, הליכות שלמה שס"ב יז. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ולגבי אביו ואמו נחלקו הפוסקים (חג בחג עמ' עג. שבחוות יאיר תצג ב התיר. והחת"ס קנ"ח אסר). ויש אוסרים גם לנער עצמו (אשרי האיש שם ה).
יום העצמאות – המכירים בניסי ה' וחסדיו בהקמת מדינת ישראל ראוי שיתגלחו לכבוד יום העצמאות (יין הטוב חלק ב סימן יד), ויעשו זאת ביום שקודם כניסת החג כדין בעל ברית. ומי שנמנע מלהתגלח בגלל פסיקת רבותיו יקפיד לפחות ללבוש בגדי חג שלא יראה ח"ו ככופר בטובת ה' על עמו ישראל.
פרנסה – אדם שלצורך פרנסתו נדרש להופיע בפני אנשים חשובים ולא יכול להגיע אליהם כשאינו מגולח מפני כבודם או שיהיה לו מכך הפסד מרובה של ממון יעשה שאלת חכם (ראה חת"ס קנח 'וכיון שכן'. אג"מ ד קב. כה"ח תצג יט) ואם יקלו לו יצטרך התרת נדרים בפני שלשה (כה"ח שם) ויש אומרים שבימינו לא שייכים היתרים אלו כי יש בעולם אנשים רבים שלא מתגלחים ואינו נראה משונה (אשרי האיש שם ו').
ריקודים ושמיעת כלי נגינה בעומר
בימים אלו נוהגים שלא לשמוע כלי נגינה וכן להמנע מריקודים ומחולות.
אירועי מצווה – מותר להשמיע כלי נגינה באירועי מצווה כגון ברית מילה, הכנסת ספר תורה (חזו"ע יו"ט רנ"ט) נישואין שהותרו (אג"מ צה, ב) סעודת שבע ברכות (משנה הלכות ו, קט) וכן בסיום מסכת, ואפילו לא היה רגיל בכך כיון ששמחת התורה אין לה גבול (אשרי האיש סה כב). וכן בר מצווה ששלמו לו י"ג ביום האירוע (חזו"ע יו"ט רנח. אול"צ ג יז א ולא הזכיר שהוא ביומו. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ויש שאסרו כלי נגינה בבר מצווה (הלח"ג כ מו). ויש מי שאסר בכל סעודת מצווה (מבית לוי עמ' עז).
חול המועד – מותר לרקוד ולשמוע כלי זמר בחול המועד כשמכוונים לשם מצווה של שמחת המועד (הלכות חג בחג עמ' צט בשם הגריש"א).
קלטות ילדים - קלטות סיפורים לילדים מותר להשמיע להם בימי העומר אף על פי שמשולבים בהם שירים (הליכות שלמה שם הערה 53).
ילדי גן - גננת שמנגנת לילדי הגן מותרת לנגן לילדים קודם גיל חינוך (חוט שני שם. אשרי האיש תלד).
חולשת נפש - אדם חולני וכן אדם הזקוק לחיזוק הנפש ומועיל לו שמיעת כלי נגינה מותר לשמוע בהם בימי העומר (הליכ"ש שם הערה 54) ויעשה זאת בצנעה.
מורה לנגינה – אדם שמלמד נגינה, מותר להמשיך בעבודתתו אם עושה לפרנסתו ולא להנאתו מהניגון (אג"מ ג, פז).
תלמיד נגינה – תלמיד הלומד לנגן והוא בשלב הלימוד שאינו נהנה מן הנגינה, מותר להמשיך וללמוד בימי העומר אותם ניגונים שטרם התמקצע בהם (ספ"כ ב, יב טז בשם הגריש"א).
שירים שקטים – שירים שאינם מתאימים לרקודים ומחולות כמוסיקה קלאסית יש שהתירו במקום צורך (הליכות שלמה יא הערה כב, 54. הרב יעקב אריאל באתר ישיבה)
שירה בפה – מותר לשיר בפה כשהשירה היא דרך הודאה לה' או תפילה ואפילו בשירי שמחה (יחווד ו לד אפילו לענין בין המצרים) ויש מתירים דווקא בשירי נשמה שקטים המרוממים את האדם ואינם מעוררים לריקוד (הליכות שלמה שסא) או בשירי מוסר שאינו דרך שמחה (חוט שני שבת ד שע"ט).
איסרו חג פסח – יש שכתבו שבאיסרו חג של פסח מותר לשמוע כלי נגינה ויש אסרו (ראה באריכות בספר בירורי חיים ג סימן כט)
מי/מה זה בשבילכם ה'?הרשפון הנודד
המקור להכלadvfb
מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם
מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.
"אילו ידעתיו-הייתיו"נפש חיה.
..אני:)))))
חבר, אבא,מלך.
אבא שאני לא צריכה להתבייש ממנו והוא יכול לתתלי הכלתמימלה..?
אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.
תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...
יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רענקדימון
איני יודע כללחתול זמני
אך זה שאני מתפלל אליו.
