הַסְּתָו הִכָּה בְּלִבִּי.
עָלֶה אַחֲרוֹן נָשַׁר מִמֶּנִּי,
נִיטְלַה מִמֶּנִּי חַיוּתִי.
הַקֹּר הִכָּה בְּנִשְׁמָתִי,
הִקְפִּיא כָּל חֶלְקָה טוֹבָה.
הָרוּחַ חָזָק נָשְׁבָה,
הַדִּכָּאוֹן הִפִּילַנִי לַמִּטָּה.
וְנִצָּנִים הֵחֵלּוּ לֶהָנֵץ,
הַיָּרֹק שָׁב הוּא לִשְׁלֹט.
הַלֵּב הִתְחִיל לִפְרֹחַ,
הַנְּשָׁמָה הִתְחִילָה לִחְיוֹת.
וְעִם הַזְּמַן הַכֹּל הִצְהִיב,
עִם הַשֶּׁמֶשׁ הַכֹּל קָמֵל.
הַחֹם מֵאַדֶה כָּל טִפָּה טוֹבָה,
וְשׁוּב מִתְקָרֵב עֲרָפֶל.

