אם עושים את זה נכון אפשר ממש להרפא, להוציא מתוכנו את הרעש, לנשום את הנקיוּת.
הלב יודע לקום וליפול ולהתייאש ולאהוב וכל השערים נמצאים.
המפתחות בנשימה, בביטחון, בידיעה מוחלטת שמה שקורה הוא מה שנכון ומה שמדויק לטובתי העליונה.
המפתחות באהבה. שלי אותי, שלי אותך, שלי אותנו, שלי את השכינה.
פתחו לי שערי צדק, רק פסיעה, רק מחשבה חדשה.
הכל לטובתי העליונה
זאת יכולה להיות תפילה כזאת בוקר צהריים וערב.
פעם הלכתי לרופא וכשהוא הציע לי כדור פעמיים ביום אמרתי לו שהוא טועה, ושינסה להחליף כדור בחיבוק. פעמיים ביום, שתי דקות. למשך חודש.
זאת רפואה.
לפני שנתיים ישבתי על המיטה מבואסת ומעוכה בצום ט׳ באב, וממש הרגשתי את הכבדות הזאת, הרגילה, של החיים, שאני לא סובלת, נופלת עלי ומכבידה אותי ורציתי לצרוח. וגללתי ככה לתומי ופתאום ראיתי את רוחמה ורוחמה היתה בצום גם, וחיוורת וחלשה אבל זוהרת וחיה ומאירה את העולם. ועצרתי, והתיישבתי, ואמרתי אני רוצה גם! בקול אמרתי אץ זה. אני רוצה גם להאיר את העולם ככה דרך הפייסבוק. והיא דיברה שם על אהבה ושצריך לעורר אותה. היא אמרה ״הגיע הזמן לעורר אהבה״ ועצרתי אותה ואמרתי בקול- הגיע הזמן לעורר! הגיע הזמן לעורר אהבה! והרגשתי איך הלב שלי נפתח ופועם ורוצה לפרוח. וקמתי מיד, והכנתי אוכל לסוף הצום. ויצא הצום ורקדתי מלא מלא מלא.
הגיע הזמן לעורר אהבה הגיע הזמן לעורר אהבה הגיע הזמן לעורר לעוררר והלב שלי האמין בזה.
וככה התחלתי ללכת.
לפעמים כל מה שהלב צריך זה טיפת תקווה. מילה אחת טובה שמדליקה אותו. הלב הוא כמו נר, והוא תמיד מלא. השאלה אם הוא דולק וכמה הלהבה שלו מאירה או שורפת.
עכשיו אני אחרי שנתיים של הליכה, של קרקוע, של למידת הגוף והנפש והלב. שנתיים של חיפוש ותהייה ודרכים. המון דרכים.
עכשיו אני מלאה בתודה ואהבה גדולה ושמחת הלב.

