המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
שאלה קצת מגוחכת.. אבל מקווה שתעודדו אותי 😀פרצוף כרית
מכיוון שכבר תקופה די ארוכה אני לא הצלחתי להכנס להריון
(ואני ממש רוצהכמובן)
שמתי לב לאחרונה
שיש לי המון פחדים לגבי העתיד- שעוד מעט הילדים יגדלו ושלא ארגיש בודדה (כי הילדים הם אהבת חיי)
ושמתי לב שבכללי קשה לי להקשר לילדים כי אני 'חוששת' שגם ככה הם גדלים וחבל להקשר חזק מדי ואז לבכות מגעגוע
ואני מנסה לשכנע את עצמי שיש לפחות נגיד 16 שנים עד שהקטנה גדולה ממש, אבל משום מה אני עדיין מרגישה רע עם זה
ניסיתי גם לומר לעצמי שהזמן חולף ואין לי שליטה על זה-על הזמן ועל המציאות

אשמח לעידוד וחיזוק מכן-אולי הזדהות או הבנה
(ומי שרוצה לכתוב תגובות ביקורתיות וחדות- למה אני לא קולטת את המציאות וכדו' או ללעוג לי - בבקשה פשוט לא לכתוב, אין לי כח לזה....)
לא מגוחך בכלל. גם אני חושבת על זה הרבההמקורית
תכף אאריך
טוב חזרתיהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ז באב תשפ"ב 14:17
אני רוצה להגיד לך שאני חושבת על המקום הזה הרבה. על העתיד.
זה משו שאמא שליי היתה מתנחמת בו שנים, שהילדים הגדולים כבר עוזבים את הבית ויש קטנים שנשארים.
התפיסה הזו של ההורות לא מדברת אליי, ואני לא מאמינה בה, אם כי התחושות שעולות אצלך עולות גם אצלי. כי סופו של דבר כמה אוהבים ילד וכמה משקיעים בו, כסף זמן מאמץ מה לא.. אבל בסופו של דבר,לעומת מה שקורה היום, הילדים הם לא בבעלותנו. התורה מלמדת אותנו את זה בכמה הזדמנויות.
1. 'ויעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו'. אני מכירה פירוש שאומר שנאמר לאיש ולא לאישה כי האישה בטבעיות יותר עוברת לבית בעלה. ואןלי זה בכלל נאמר להורים
2. בסיפור על פטירת בניו של רבי מאיר, שאשתו אמרה לו שהשם בא לקחת את הפקדונות שהפקיד אצלם
3. כתוב בגמרא: 'אין אשה מתה אלא לבעלה, ואין בעל מת אלא לאשתו.' לא כתוב על הילדים פה. ואמנם זה צער גדול ועצום, אבל ילדים סופו של דבר מקימים משפחות, והזוגיות היא הקשר החזק ביותר שיש ונשאר.
משמע לא משנה כמה הקשר בין ההורים לילדים חזק, הפרידה הזו צריכה לבוא כשהילדים גדלים ונתפתחים להמות מבוגרים בעצמם והיא חלק טבעי מההתנהלות שהשם טבע בעולם.
אני לוקחת מהדברים הללו שההורות היא מתנה שהשם נותן לי. הזדמנות לקיום מצווה חשובה, הזדמנות לגדילה ודיוק והתקדמות ופנימית, הזדמנות להיות שותפה של הקב"ה, אבל ההורות היא לא בעלות, כאמור. אני רואה את עצמי כמתוות דרך,מדריכה לחיים של ילדיי. וחלק מההתוויה של הדרך והעבודה שלי היא לתת להם בית אוהב וחם, לאהוב ולהיקשר אליהם למרות שהם יעזבו את הבית כדי ליצור להם מודל משפחתי בריא ושתהיה להם בריאות הנפש כדי לאפשר להם בבוא העת בעז"ה להקים את בתיהם בצורה הטובה ביותר ולהישאר מחוץ לתמונה (לא לגמרי כמובן, אבל אנחנו מבינים ויודעים על עצמנו כנשואות שההורים נשארים הרבה מחוץ לתמונה, וזה אגב משו בריא מאוד לקשר של זוג נשוי, הן מול בן הזוג והן מול ההורים)

ואיפה אני בתמונה פה כהורה? אני מאמינה שחלק מעבודת השם שלנו היא לזכור גם שאנחנו לא רק הורים. וזה לא הדבר היחיד שממלא את חיינו, אחרת מרוב צער הפרידה מילדיהם הורים היו נהיים חולים. ולכן מוטלת עלינו המשימה לחזק את הקשר הזוגי שלנו, שזה מה שנשאר אחרי שהילדים עוזבים את הבית, ויפה שעה אחת קודם כמובן, לחזק את האני הפנימי שלי ולדאוג שהעולם שלי יהיה עשיר במקביל להורות.
עכשיו שאני חושבת על זה,זה מדהים כמה שהתורה מדויקת ונכונה לנו.
וואי כתבת כל כך יפה!פרצוף כרית
תודה רבה על זה! קראתי בשקיקה כל מילה.....
ממש נכון הכל...
המשפט שהכי נגע בי-'אחרת מרוב צערהפרידה.. הורים היו נהיים חולים' -אולי אם להגדיר מדויק את הרגשתי- הילדים נותנים לי אהבה תמימה, טהורה, תלותית, ולא מתוחכמת או שופטת-אולי זו הסיבה שאני הכי קשורה אליהם..... הם עבורי מעין עוגן יציב
תודה המקורית
אני חושבת שזה משו שיישאר. אנחנו תמיד נהיה קשורים ואוהבים ותלוים רגשית בהורים. השאלה היא איך, וזה תלוי בטיב הקשר שלכם עכשיו. הרי ילדים לא נשארים קטנים וחמודים, אלא גדלים ומתפתחים להיות גדולים בעצמם שעדיין צריכים אותנו וככל שהקשר עכשיו יותר מטיב ואוהב ולא שיפוטי כך הם יירתו להישאר יותר קרובים אלינו רגשית. אבל פיזית זה אחרת. ואני מאמינה שלכן עבודה שלנו מול ילדים שונה בכל שלב בחיים שלנו ושלהם. גיל הפריון מוגבל כי צריך כח פיזי לגדל ילדים קטנים שאין בגיל מבוגר יותר, וככל שהם גדלים הם יותר צריכים אותנו מנטלית ואנחנו עם הזמן צוברים יותר ניסיון חיים ומשחררים יותר בכל מיני דברים (אמורים לפחות) אז עכשיו שאת צעירה את לא רואה את זה עדיין אבל אני מאמינה שעם הגיל זה יגיע, הבשלות הזו. ועדיין זה קשה וזה בסדר אבל אני מאמינה שאין דבר שיותר משמח אמא מלראות את הילדים הבוגרים שלה מקימים בתים גם אם זה קשה. והתרופה לקושי היא כמו שאמרתי לא לחיות חיים שתלויים רק באמהות. גם עכשיו כשצעירים זה טוב, כל שכן כשמתגברים
כתבת יפה המון נקודות והשקעת תודהפרצוף כרית
קראתי בשקיקה... הכל ממש נכון...
רק שאלה לי על המשפט שהכאיב לי מעט ורוצה לדייק אותו עבורי -
'התרופה לקושי... לחיות חיים שלא תלויים רק באמהות' -השאלה מה האיזון? כי כביכול האם את' מדרבנת' אותי לא להקשר לילדים מדי? דהיינו לא ליהנות ולצחוק איתם מדי?

ברור שלא לכך התכוונת..... רק רוצה שתכווני למה כן התכוונת, אם תוכלי ואם יש לך כח- אשמח
לא, ממש לא. הפוך.המקורית
תיקשרי לילדים ותאהבי אותם ותהני מהם הכי בעולם אבל זה לא סותר את זה שיש לנו עוד דברים בחיים חוץ מהילדים. לפני הילדים היו לנו חיים וגם אחרי שהם הגיעו צריכים שיהיו לנו עוד תחומי עניין בחיים.
אנחנו לא רק אמהות. אנחנו גם חברות, רעיות, בנות להורינו, אחיות, יהודיות - בנות של הקב"ה, יש לנו כל מיני תחומי עניין שלא מסתכמים רק באמהות. בעיניי דווקא אישה שרואה את עצמה רק כאמא ולא מפתחת את שאר הרבדים בחייה עלולה לחוות את הקושי ביתר שאת כי םתאום היא מוצאת את עצמה לבד ובלי טעם בחיים
צודקתפרצוף כרית
אולי באמת בתחילת דרכי כאמא הטעות שלי היתה שרציתי להשקיע כמעט מאה אחוז מכוחותיי על הילדים, שזה התחום הבלעדי בחיי כביכול כמעט
וחשבתי שזה מוריד מערכי כאמא אם אני משקיעה בעוד תחומים, כאילו אני לא מספיק מסורה לתפקידהאמהות.. שזו תמצית חיי כביכול.....
וואי איזה יפה כתבת. ממש כך.מותק 27
מבינה את המקום שלך!אבל יש גם צד שני-⭐אביגיל💜
באותה מידה את גם יכולה לומר שכדאי לנצל כל דקה ושניה להיקשר ולחוות את הילדים כי זה ייגמר מתישהוא... אז דווקא כן תקשרי עמוק עמוק...כי חבל על כל שניה. שלא יגדלו ואז תרגישי שהזמן חמק לך מבין האצבעות
נכון!!!פרצוף כרית
אהבתי מה שכתבת!
אבל הענין הוא, שכגודל רמת ההיקשרות אליהם-אני מאמינה שבבוא העת של נישואיהם-אז ה'פרידה'/הכאב יותר כואבת? זה בעצם מה שהתכוונתי..... אז כאילו לא להקשר מדי?!
אבל אם לא תקשרי מספיק חזק(כאילו שאפשר למדוד⭐אביגיל💜
את זה) תרגישי פספוס.. אם תבני איתו קשר יציב ויגיע השלב "להפרד" תיהי ממוצת, והפרידה תהיה קלה יותר. תכלס הקשר בנוי ממעברים והפרידה היא הדרגתית לאורך כל החיים- מרגע לידתו
😎😎 אהבתי ממש, ניסחת בנימה מעודדת! תודה!!!פרצוף כרית
אני חושבת בדיוק הפוך..באר מרים
דווקא ההיקשרות והקשר החזק והע וק עם הילדים עכשיו היא הבסיס הנכון שמאפשר היפרדות מוצלחת בעתיד.

לדעתי ככל שהקשר בין ההורים לילדים ממוצה ועשיר יותר בגילאי הילדות, יש בסיס איתן ויציב כדי שההיפרדות בגיל ההתבגרות ועוד יותר אחרי החתונה לא תהווה איום על הקשר.

לדעתי אמא/חמות "חופרת" בא הרבה פעמים על בסיס חוסר יציבות ובטחון בטיב הקשר עם הילד הנשוי.
דוקא כשיש בטחון בקשר אפשר יותר לשחרר בלי להרגיש מאויימים.
באמת?פרצוף כרית
גישה מהפכנית! הלוואי שזה נכון.... חשבתי להפך-ש ככל שהאמא/חמות יותר קשורה לילד- כך יותר מתערבת לאחר הנישואין
יש לך הוכחות לעניין? כלומר סיפורים שאת מכירה אישית? זה ממש יחזק אותי אם כך...
תודה רבה לך!
המפתח לדעתי זה הבטחון בקשר..באר מרים
אני רואה את זה אצל המתבגרים שלי (עוד אין לי נשואים..)

כשיש לי בטחון חזק בקשר שלי על הילד, יותר קל לי "לשחרר" ולתת לו ללכת לדרכו.

דוקא הילד שהקשר בינו יותר רופף ואני פחות מרגישה את היציבות ביחס שלו אלי הוא זה שאני יותר "מכרכרת" סביבו ומנסה לקבל "הוכחות" לחשיבות שלי אצלו..
לדעתי כמות ההתערבויות וכו לא קשורה לטיב הקשרמיקי מאוס
אלא לאופי והרגלים ואמונות יסוד.
וגם לאופי של הילדים

גם אצלנו יש ילדים שיותר קשורים להורים וכאלה שפחות
ויש ילדים שיותר דרשו או דורשים יחס והשקעה וכאלה שפחות (וזה לא בהכרח אותם ילדים. זאת אומרת לא בהכרח אלה שקיבלו יותר יחס הם היום יותר קשורים...)

וההורים שלי לא מתערבים ולא חופרים לאף אחד מהילדים כי הם מאמינים מאוד בעצמאות שלנו

אין מה לפחד להיקשר יותר מדי לילד, קשר בין הורים לילדים זה דבר מבורך ומדהים
הדבר היחיד שצריך להיות עירניים כלפיו זה טיב הקשר - שלא יהיה תלותי רגשית או חונק מדי
וכמובן שסוג הקשר הבריא תלוי בגיל של הילדים
מסכימה..באר מרים
לא דיברתי על מידת הקשר אלא על הביטחון בקשר.

יכול להיות ילד שלא בקשר קרוב, אבל יש קשר יציב ובטוח. וזה מאפשר מרחק בלי להוות איום על הקשר.

ויכול להיות ילד בקשר יומיומי, אבל הבסיס לא יציב ומאויים (יש להורה חשש תמידי שמא הילד יחליט להתנתק ולהיעלם, או יש לילד חשש שההורה לא באמת נמצא שם בשבילו או לא מקבל אותו..) ואז כל ההרחקות מהווה איום על הקשר.

(קצת מקביל לזוגיות - שככל שיש יותר בטחון, אמון ויציבות בקשר יותר קל לאפשר נפרדות ומרחק בין בני הזוג בלי לערער את הקשר..)
יפה מאוד כתבת! עמוק! תודהפרצוף כרית
התחברתי לדבריך! תודה חיזקת!פרצוף כרית
מסכימה 100 אחוז!!חמדמדה
רואה גם עם אחים שלי הנשואים וגם עם בעלי וההורים שלו.
זה ממש ככה.
וואי וואיפרצוף כרית
יש לך דוגמא?
ותודה על השיתוף..
ואגב איך את רואה שהורים יותר קשורים לילד מסוים?
אצלנו במשפחה רואים בזה בחושהמקורית
אבל ההוריםפרצוף כרית
בדרך כלל יוצרים רושם שקשורים לכולם באופן שווה, או לפחות מסווים, לא? איך אפשר לראות?
לא מאמי. לא תמידהמקורית
ורואים. אי אפשר לפספס.
עושים מאמצים מיוחדים לעומת ילד מסוים ולשאר לא היו עושים רבע מזה. רואים.
את אומרתפרצוף כרית
שעושים מאמצים פי 4 לילד ה*פחות-קשור*? מענין...
כאילו קשה לי להאמין....
מאמינה, אני פשוט מנסה לחשוב אם בא לידי ביטוי במשפחה שלנו ולא שמתי לב לכך?!
לא. מאמצים יותר גדולים לילד מסויםהמקורית
אצלנו בכל מקרה זה נובע מרגשות אשמה ומרצון לפצות
ומאחר ונתינה מביאה אהבה - זה כנראה גם מעיד על קשר הדוק יותר איתו.
זה אבל לא תמיד ככה... לפעמים יש ילד שיותר זןרם איתחמדמדה

איתו...

מה זה יותר זורם איתו ?המקורית
מה זה פה, הורות או חברות?.
הורים תמיד יהיו הורים ועיניהם של ילדיהם נשואות אליהם.
לא מדברת על מצב שבו ילד אחד חצוף מגעיל והילד השני טאטאלה.
ואני מדברת על ילדים בוגרים. מעל גילאי ה20 שלהם. זה הרבה פעמים מתחיל גם לפני.
זורם זה אומרחמדמדה

שמגיל קטן הוא מבין יותר למה הם מתכוונים, מכיר יותר את הלך הרוח שלהם, שם אליהם לב

לפעמים חוסר שימת לב זה לא מרוע, זה סתם כי בן אדם עסוק בשלו...

אחותי הגדולה היתה באה מהלימודים לחדר ללמוד, הולכת לישון, קמה הולכת ללימודים.

 אפס ביחסי אנוש. והיא מאוד מופנמת אז גפ כשההורים שלי ניסו לפתוח אותה, ולדבר איתה לא היה מענה...

לי לעומת זאת יש סיפורם מפה עד אמריקה... אז כל היום הייתי משגעת את אמא שלי שתקשיב לי זה יוצר חיבור...

אני הייתי הולכת איתה להליכות גם כשהיה לי פחות בא, כדי להיות איתה

השקעתי בקשר...

טוב אז מתנצלת אבל בעיניי זה לא מקובלהמקורית
ובתור אחת שחווה את זה למול אחת שלא חווה את זה ברוך השם - את לא באמת יכולה להבין את המשמעויות כשאת אומרת את זה ככה בקלילות.
הורים זה עוגן בחיים של ילדיהם. וכשפעם אחר פעם את נדחית ללא עוול בכפך וחווה מפחי נפש לעומת אחרים שמתאמצים עבורם ועושים עבורם דברים שלא היית חולמת עליהם ועושה הכל כדי לרצות ולבוא לקראת זה עושה נזק עצום לנפש.
אז לא, זה לא לגיטימי.
שוב, מוציאה מההקשר קשר מורכב.
קשר נורמטיבי בין הורים לילדים לא אמור לגרור עדיפויות. ומי שעושה כן שוגה.. ואני מקווה מאוד שלא תקחי את זה כדוגמה לילדייך.
הייתי גם בצד השני נשמה... הייתי... לא לזלזל...חמדמדה

ועבדתי קשה, והשקתי, ודיברתי איתם, הרבה.

וה’ עזר לי...

בבקשה אל תהליכי ממה שקרה לך, שזה בטוח מאוד מאוד קשה, לכל המשפחות בעולם.

לכל אחד גישה אחרת...

ואני כן חושבת שילד שלא משקיע בהורים שלו בגרם, ולא חושב עליהם אלא רק על עצמו, ההורים גם לא צריכים  ’לקפוץ מעל הפופיק’ בשבילו...

הורים זה לא כספומט, או בייביסיטר לעת מצוא או בית מלון

אני לא חושבת שאני מבינה אותךהמקורית
אמרת שאת וההורים שלך בקשר יותר טוב מאשר אחותך. ונתת דוגמה של קשר יותר זורם שלך למול קושי של אחותך מולם.
מי שיש לו קשר טוב וזורם עם ההורים לא בהכרח מתאמץ על זה, לפעמים זה קורה פשוט.יש ילדים עם אופי יותר נוח.

ועדיין, ילד קטן בגיל הנערות והבגרות לא מספיק בשל רגשית כדי להבין מה זה השקעה בקשר עם ההורים. ולכן צריך לנתב אותו למקום כזה ולא לתת לו לעשות ככל העולה על דעתו.ואז להגיד שלא משקיעים בו כי.. בעיניי פיתוח קשר רגשי טוב עם ההורים תלוי בעיקר בהם כי הם המבוגר האחראי.

וגם אני לא חושבת שהורים הם כספומט, אני בכל מקרה לא נתמכתי כלכלית על ידי הוריי מעולם. אני מדברת נטו על רגש.
וזה לא קשור למקרה האישי שלי לבג, את רואה שעכשיו התהפכו היוצרות והורייך נלחמים על הקשר כדברייך. בעיניי לפחות זו תוצאה ישירה של מה שהיה מגיל צעיר
מה זאת אומרת?פאף
ילד זה ילד והורה זה הורה, בבסיס הורה צריך להתאמץ להקשר לילד, לא ההפך...
במיוחד בגיל ההתבגרות שזה שלב כל כך מורכב למתבגר ההורה צריך להשקיע מאמצים מיוחדים להתקרב אליו, ולא לצפות שהילד ישקיע בקשר איתו ....או שלא הבנתי עד הסוף כי האמת שלא קראתי הכל, פשוט משהו פה קפץ לי ונכנסתי
גם אני חושבת כמוךפרצוף כרית
שגם ילד עם פחות יכולת ליצור קשר עם ההורים-צריך לקבל אהבה מהוריו במידה שווה לאחים יותר מוכשרים חברתית
אני חושבת שהורייך שגו בקשר לזההמקורית
ודווקא בגלל זה הם מחזרים אחריה עכשיו.
הילדים לא שווים לנו אף פעם. אין דבר כזה הילדה לא השקיעה בקשר. ההורה הוא מוביל, בוודאי בגילאי ילדות ונוער.
הוויכוח עקר כפרדהחמדמדה

כי את לא מכירה את המשפחה שלי כמוני. 🙃

 

אז בואי נעצור את זה פה בגישה ידידותית, סבבה?

תעצרי. בבקשה.המקורית
גם אני חושבת שההורה אמור להובילפרצוף כרית
שהוא אמור לתת לילדים בטחון שהוא תמיד אוהב את כל ילדיו במידה שווה וגדולה
נגיד ההןרים שלי קשורים אליי. זה עובדה.חמדמדה

אני הקטנה במשפחה והייתי איתם בבית 3 שנים רק אני והם אז זה גם תרם.

ואני היחידה שהם לא לוחצים ממששששש שנקנה קרןב אליהם...

הם כן אמרו שהם מאוד ישמחו, ואמא שלי אמרה לי שהיא מרגישה ביטחון שאני קרובה.

אבל לאחים שלי הם ממש התנגדו שיקנו רחוק (הם שילמו, אז היה להם מילה...)

ואצלי הם מחפשים לי גם רחוק...

האחות הבכורה לעומת זאת, בקושי רואים אותה... גם כשהיתה רווקה לא הייתה כ"כ קשורה לבית וההורים שלי נלחמים בשיניים לשמור על קשר... ונהיה מזה לפעמים אי נעימויות... שזה מבאס...

אבל הם אומרים לי (ודיי צודקים) אם לא נילחם איתה- לא ניראה אותה...

 

וההורים של בעלי- בעלי לא מרגיש ביטחון בקשר. אף פעם לא הרגיש. והוא מאוד מחפש להיות קשור, חשוב לא להיות שם שבתות וללכת לכל על האש הכי קטן שעושים. ההורים שלו לעומת זאת, יש להם המון ביטחון באיך שהם כהורים. הם בטוחים שהם ההורים הכי טובים בעולם (הם צקסימים!) ואני רואה שממש לא מפריע לחמותי אם נדלג על שבת אצלה, או לא נגיע לכל יציאה, היא מבינה שהכל בסדר ואנחנו אוהבים גפ מרחוק

הבנתוש?!

בכנותהמקורית
אם ההורים היו מתנים קניה של דירה באזור לא בטוחה שהייתי לוקחת מהם כסף.
אם ירצו למכור ולקנות במקום אחר..? בעיניי לא שייך
מבינה את העניין של להילחם אבל בעיניי זה לא מצדיק אפליה מובהקת. גם במעשים וגם בדיבורים.
הם לא התנו. מה פתאום... מה הם בני שש?...חמדמדה

הם הסבירו בצורה מאוד ברורה שזה מה שהם מעדיפים.

אחים שלי עשו את השיקולים שלהם והחליטו מה שהחליטו.

 

(אני מצטערת אם אני חדה מידי, אבל ניראלי את ממש טעונה על הנושא, ואני מרגישה תחת התקפה חזיתית🤭)

לא אין פה מתקםה בכלל. לא יודעתהמקורית
למה מרגיש לך ככה.
אני אומרת את דעתי בצורה אסרטיבית, זה הכל.
מותר לך לחלוק עליי וזה שיח לגופו של עניין לא לגופו של אדם. הבאת דוגמאות מהמשפחה שלך אז אני מתייחסת אליהן אבל זה לא אלייך באופן אישי.
🌺
מענין....פרצוף כרית
מענין שבעלךלא מרכיש בטחון עם הוריו, והם להפך, אתבעצם אומרת שזה לא הדדי... מענין...
אני גם במחשבות על זה.. מבינה אותךמותק 27
תודה רבה ❤❤פרצוף כרית
להיקשר פירושו לפתוח את המקום בלב שלנוכתבתנו
לעוד אנשים, וזה בהכרח יכול להביא גם כאבים. פגיעה ע"י מישהו קרוב היא עמוקה יותר, פרידה ממישהו קרוב היא קשה יותר, אבל, וזה אבל גדול, אהבה עם מישהו קרוב היא ממלאת יותר.

זה ממש יכול להיות נוכח, הפחד הזה מהגעגוע. מובן לגמרי. אבל אני חושבת שממש צריך להתרגל למחשבה הזו שאנחנו מגדלים את ילדינו לא כדי לשמור אותם לעצמנו אלא כדי שיוכלו בבוא הזמן לפרוש כנפיים ולעוף עם הכוחות שלהם, והכשרונות שלהם, *והרצונות שלהם*.
כשנפל לי האסימון הזה (שמעתי את המשפט הזה בשיעור, שאנחנו מגדלים ומשקיעים בילדים בעצם כדי לתת להם עצמאות ולהוציא אותם מהבית) זה באמת היה משנה תפיסה, ובאמת קלטתי בדומה למה שכתבה כל כך יפה @באר מרים (ותמיד את מתבטאה כל כך תמציתי מה שלוקח לי פוסט שלם לנסות להסביר ומרגישה על עצמי תמיד כל כך לא מדויקת ) שהיכולת לשחרר את הילד ולתת לו לגדול לפי בחירותיו (מגיל מסוים כמובן), ולשאת בתוצאות של הבחירות שלו לטובה ולרעה, וכן- להיות שם בשבילו כשהוא צריך- חוסך המון עוגמת נפש ותקלות ביחס שבין הורים לילדים. ומתחברת ממש לקשר שבין הורות מאפשרת עם קשר יציב ואמון מלא בעצמאות של הילד ליחסי כלה/ חתן-חמות בעיתיים. כי אמא שחושבת שהתפקיד שלה הוא תמיד לגונן ואף פעם לא לראות את הטעויות שהילד עושה ולא לחשוב שיש אפשרות שהוא בן אדם לא מושלם ויש לו לפעמים כשלונות או מידות לעבוד עליהם, היא האמא ששום בן זוג לא יהיה מספיק מושלם לילדים שלה, ותמיד תצטרך לגשש מה קורה ולחפות על הטעויות שהם עושים במודע או שלא.

ועוד דבר חשוב שזה מעלה, זה שאנחנו מחויבים לפתח את עצמנו כאנשים שוים בעיני עצמנו ללא קשר ותלות להיותנו הורים (ובזוית שלא עליה השאלה אבל נוכחת מאוד- להיותנו נשואים). אם כל התפיסה שלי את עצמי תעבור אך ורק בתור כלי לגידול הילדים שלי, למה לי חיים כשהם יצאו מהבית. אם כל התפיסה שלי את עצמי היא אך ורק מהמקום הזוגי, אם ח"ו יקרה משהו לא יהיה לי שום בסיס לצמוח ממנו מחדש. אני ממש חושבת שצריך לפתוח את הנק' הזו מול עצמנו, להשקיע בזה, לאהוב ולטפח גם את הנפרדות.

ונק' אחרונה לסיום שלא עלתה אבל נושקת גם היא לנושא השאלה, וסתם אני מעוררת אותה למחשבה, היא שככל שהגיל שלנו עולה, ככה גם הגיל של ההורים שגידלו אותנו עולה, ובדרך העולם הם יזדקקו יותר לעזרת הילדים שלהם (וכמובן גם אנחנו עצמנו בע"ה נזדקן ונצטרך כנראה יותר עזרה, אבל זה כבר סוד שאומרים ממש בלחש), האם חשבנו פעם איך הם רואים את ימי הזיקנה שלהם? מה הם יצפו מאיתנו לעשות? מה אני מצפה מעצמי לעשות?
זה לא שיש תשובות לשאלות האלה. זו מציאות שתלויה בהרבה גורמים נוספים ועד שלא חיים אותה, לא נדע למה נידרש. אבל לפתוח את הראש לאפשרויות השונות ולא להיות מידי מופתעים ברגע האמת- גם טוב.
וואו כתבת יפה!פרצוף כרית
התחברתי לתחילה- שלמעשה אין דרך אחרת לאהוב - שככל שאוהבים מישהו הסיכון לכאב הוא גבוה יותר, ומצד שני - חיבים אהבה בחיים וזה דבר נפלא (אהבה-הכוונה קשר קרוב-ולא משנה עם מי... חברות, הורים, ילדים, בעל וכדו')
וואי, דווקא אני ממש מחכהקופצת
בהתרגשות לתקופה הזו בחיים.
מאוד נהנית עכשיו מהשנים העמוסות האלה של גידול הילדים, אבל יודעת שעוד 10 / 15 שנה - ייפתחו לי הרבה אופציות ואפשרויות לדברים שאני מאוד אוהבת ולא יכולה לעשות כעת.

בכלל, מאוד כיף לחוות כל שלב בחיים ולמצות אותו עד תום.
תכל'ס אם היינו נשארים כל החיים באותו מצב ( רווקות/ זוג צעיר / גידול ילדים/ כל שלב אחר ) היה משעמם וחד גווני.

אני יודעת שבתקופה הזו של גידול הילדים לא תחזור ( כמו כל תקופה בחיים) ומזכירה לעצמי להנות ממנה במקסימום.
אח"כ בעז"ה תבוא תקופה אחרת נהדרת ומיוחדת בפני עצמה.
וואו את מסתכלת רחב על הסיטואציה, אהבתיפרצוף כרית
שכתבת שאם כל תקופההיתהאותו דבכהיה משעמם! כתבת מדויק ונפלא! תודה!!!!
בנות, אתן חכמותפרצוף כריתאחרונה
ונתתן כיווני חשיבה שממש לא חשבתי עליהם! חיבוקים לכולן אהובות! ❤
אתן נוסעות בנסיעה ביןעירונית עם תינוק מקדימה בסלקלאוהבת את השבת

?


אם זה לא מומלץ עד גיל 14 זה לא מסוכן גם לתינוק?

כמובן נגד כיוון הנסיעה.. ולכבות כרית אוויר..

אני כןרוני_רון

יותר גרוע לי שהוא מאוחרה ואין לי איך להרגיע אותו תוך כדי הנסיעה, זה ממש יכול להוציא אותי מריכוז וקשה לי נורא לנהוג ככה.

כשהוא לידי אני רגועה ומפוקסת.

זה אכן לא מומלץ. מותר חוקית אבל זה לא מקום בטוחקופצת רגע
יחד עם זה, צריך לעשות את השיקול האם תצליחי לנהוג בצורה טובה כשהוא בוכה במושב האחורי. 
לאמדברה כעדן.
תמיד מתקינה מאחורה. לא קשור עירוני או בינעירוני... נשמע שזה נסיעה חד פעמית בשבילך? 
פשוט תוהה איך נוסעים עם 4 ילדים...?אוהבת את השבת
מבוגר +4..

הגדולה בת 8

גם בת ה8 יכולה לשבת מקדימה על מושב מתאיםחילזון 123
זה פחות מומלץ אבל מותר
אני יודעת שמותר, אבל קראתי שבטרם לא ממליציםאוהבת את השבת
מתחת גיל 14..
ברכב של 5 מקומות?מדברה כעדן.

אנחנו קנינו בשלב הזה רכב של 7 מקומות

אבל באמת גם כשהיה לי תקופה של 4 ילדים ורכב קטן, שמתי בוסטר גב מקדימה לילדה הגדולה...

והכסאות המעוגנים (סלקל, כסא בטיחות ועוד בוסטר) שמנו מאחורה... 

ואז צריך לכבות כרית אוויר... שזה די מלחיץ שלא נדע.אוהבת את השבת

אז בקיצור שתי האפשרויות לא טובות....😏

גם לתינוק צריך לבטל כרית אוויר מקדימהמנגואית
כןפה לקצת
סתם מעניין אותי, למה בגיל 15 זה כבר בסדר?
נראה לי כי אז אפשר להפעיל את הכרית אוירחילזון 123
לגיל קטן הכרית אויר עצמה מסוכנת

אני אישית לא מחכה לגיל 15 לישיבה מקדימה

נכון.. וגם, ככל שהגוף גדול יותר הוא יותר עמיד שלאאוהבת את השבת
עד מתי צריך לבטל את הכרית?אורוש3

כי אני אצטרך שהגדול ישב קדימה.

הוא מעל 13. 

בעצם מבטלים רק לכסא שנגד כיוון הנסיעה לדעתיאוהבת את השבת
טעות שלי..
תודהאורוש3
לא, מבטלים כרית אויר לכל ילדיראת גאולה

לא הצלחתי למצוא מידע חד משמעי מאיזה גיל כבר לא מבטלים. המידע הכי קרוב שמצאתי היה שילד שזקוק למושב הגבהה על פי הגובה שלו, יכול לשבת במושב הקדמי על מושב הגבהה ולבטל את כרית האוויר. הסקתי מזה שבגיל שלא צריך מושב הגבהה כבר לא מבטלים את כרית האוויר.

רק תחשבו על זה,

כרית האוויר נועדה להגן על המבוגר שיושב בכסא במקרה של תאונה חלילה. לילד צריך לבטל את ההגנה הזו (כי היא מסוכנת לו). כלומר ילד שיושב במושב הקדמי חשוף לסכנה יותר לעומת מבוגר!

המלצה נוספת של בטרם שקל ליישם - להזיז את הכסא אחורה ככל האפשר.

נראה לי שזה קשור לגובה, פחות לגילשיפוראחרונה
יש איזושהי התחזקות של העצמות בגיל 15 בערךיראת גאולה
אפשר לקרוא על זה באתר של בטרם.
פעם לא הייתיהרקולסית

ובשלב כלשהו החלטתי לתעדף את הקיבה שלי לתינוק על פני הבטיחות.

כן הרבה יותר בטוח מאחורה אבל תינוק שהוא נגד כוון הנסיעה זה פחות מסוכן מילד שיושב עם כוון הנסיעה.

שבוע 8 ואין דופק פצלושון

שבוע שעבר ב6+5 ראו דופק ועובר בגודל שמתאים ל3 ימים קודם

והיום עובר באותו גודל בלי דופק

עצוב לי נורא

וכן אני יודעת שצריך לעשות עוד בדיקה לוודא אבל מה הסיכוי אם הוא באותו גודל

אוףף

אין לי כוחח

 

ואפילו אין לי שום דימום

אולי זה קשור לאנטיביוטיקה שהייתי צריכה לקחת עכשיו שבוע לאיזה דלקת בשן

אבל אמרו לי שמותר אותה בהריון

 

אוףףף

אין לי כוח לחזור לטיפולים

כל כך שמחתי כבר

וואי. חיבוק ענק ❤️אונמר

קשה ולא נעים בכלל.

שהשם ישלח לך כח ונחת ושמחה בעז"ה🙏

❤️‍🩹😰שיפור
חיבוק יקרהמקקה

אין קשר לאנטיביוטיקה

זה עצוב אבל זה פשוט קורה

ממש אל תאשימי את עצמך

שהשם ימלא חסרונך במהרה

וואי חיבוק גדול. לא יודעת אם מנחם אבל לרובירושלמית במקור
מדובר בפגם כרומוזומלי בביצית ולכן אם העובר לא היה נופל עכשיו הוא היה נופל חודש מאוחר יותר עם יותר כאב לב ויותר בזבוז זמן.

שהשם ימלא חסרונך במהרה!!!

אוף. איזה עצוב!!!פרח חדש

אפילו שזה דבר נפוץ

אי אפשר להתרגל לזה

וכל פעם זה קשה

חיבוק ענק!! ואל תלקי את עצמך מה היה אילו.. סביר להניח שזה לא קשור בכלל לאנטיביוטיקה

אני לקחתי המון פעמים אנטיביוטיקה בהריון ובתחילת הריון

חיבוק ענק ענקמדברה כעדן.

זה קשה בטירוףףףף

חיבןק ממני, שגם בטיפולים ויודעת כמה זה עוגמת נפש שא"א לתאר שדמיינת שאמרת בייביי לטיפולים לתקופה הקרובה... 

חיבוק ענקקרקאני

זה קשה וכואב💕

וזה לא קשור לאנטיביוטיקה

אל תחשבי על הכיוון הזה בכלל

זה קורה הרבה

לא כל הריון מתפתח לצערנו

חיבוק גדול!!! ובלי נקיפות מצפוןקנקן שבור

אמרו שמותר אז מותר

אין קשר

זה רצון השם, מתפללת בשבילך שימלא חסרונם בקרוב! בלי קושי וטלטלות

חיבוק גדול!רוני_רון

בשורות טובות

אוףף! חיבןק ❤️יגל ליבי
אוף. חיבוק!!מאוהבת בילדי

די, נו, איזה באסה!

מקווה בשבילך שפעם הבאה תהיה בקלות ובמהירות ובידיים מלאות!

אוי חיבוק אהובה!!!אוהבת את השבת

איזה קשה ומבאס ככ...

ממש ממש ממש


קחי את הזמן להתאבל... זה באמת אובדן..

ובע"ה שבקרוב יהיו בשורות טובות טובות ורק טוב!!!!❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

אוי שובר לב. חיבוק ענק אהובה.אורוש3
וואו, חיבוק גדול!!!מוריה 7
חיבוק ענק 🫂מולהבולהאחרונה
איך מוצאים אשת טיפול מתאימה?אנונימית בהו"ל

החלטתי שאני רוצה ללכת לטיפול.

ב"ה לא קרה משהו מיוחד ובגדול אני בטוב,

זה יותר בקטע של אקסטרה וקצת פינוק.


דברים שפוגשים אותי בעיקר בעבודה

אנשים מסביבי שמערערים אותי ואת הביטחון שלי

אני גם חושבת הרבה זמן על חיפוש עבודה וככ מפחדת לשמוע לא שאני פשוט דוחה את זה בלי סוף

וזה לא חכם


אני חושבת שאני בעיקר נמנעת מדברים

הפחד מהכישלון הוא חזק מאוד אצלי

הרצון להיות תמיד בסדר

עם כולם


ובא לי לעוף על החיים

לנסות ולהתנסות בדברים חדשים


איך לי כח להתבחבש בילדות וכזה

זה פחות אני


בקיצור לא יודעת בדיוק מה אני מחפשת וגם איך מוצאים מישהי שמתאימה לי?

איך את מוצאת מישהי שמתאימה לךאיזמרגד1

קצת מבררים, עושים שיחת התאמה ואולי גם פגישה ראשונה בלי התחייבות כדי להרגיש אם זה מתאים או לא...

לגבי השיטה- אני אהבתי טיפול בגישת cbt, עזר לי עם דברים ברעיון דומה למה שאת כותבת. כן מדברים על הילדות קצת כדי להבין מאיפה הגיעו אלינו הדברים שאנחנו מאמינים בהם (לדוגמה פחד מכישלון להבין למה אנחנו מרגישים שאם אנחנו טועים אנחנו כבר לא שווים וכו') אבל לא מתבחבשים בזה אלא יותר מתמקדים באמונות והרגשות שלנו היום

תודה! נשמע טובאנונימית בהו"ל

אקרא על זה קצת יותר.

איך מגיעים למטפלות בגישה הזאת?

הן יכולות לעשות רק קורס בשביל זה, נכון?

איזה הכשרה כדאי שתהיה למי שאני הולכת אליה?

פסיכולוגית/עו"ס קליניתמצפה88
אלופהאחת כמוני
בהצלחה רבה 
הרבה הצלחה!Doughnut

לברר לפני ולעשות שיחת טלפון מקדימה לראות אם מתאים לך, לקרוא כל מיני שיטות טיפול ולראות למה את מתחברת.

ספציפית אם את מהמרכז יש לי המלצה למישהי שמקבלת בפתח תקוה שמתאימה בול לצרכים שלך.

אני מירושלים.. אבל תודה!אנונימית בהו"ל
והשאלה היא איך אני מגיעה בכלל למטפלות בשביל לעשות שיחה ראשונית איתן, יש איזו רשימה?
עושים בטלפון, אחרי שאת מבררת ומקבלת המלצהDoughnutאחרונה

שיחת תיאום ציפיות ובדיקה אם זה מתאים לך, לפעמים אפשר בשיחה להרגיש אם מתחברים או לא.

ובאמת זה לא קל למצוא מטפלת טובה, ממש כמו שידוך... לא להתייאש עד שתמצאי!❤️

אני הלכתיכל היופי

למישהי שלמדה אימון אבל היא מהממת ממש, בכיתי לה הרבה

והיא עזרה לי ממש בנקודה שרציתי אבל גם בכל המסביב שהוביל לזה.

קוראים לה דבורה עמרני

איזה כיף שהיא עזרה לך!אנונימית בהו"ל
אבדוק עליה, תודה
באיזה איזור את בארץ?רק רגע קט
יש לי המלצה על מישהי שאני חושבת שאולי היא תתאים לך.
ירושלים, אשמח!אנונימית בהו"ל
רלוונטי לך מישהי בבית אל?רק רגע קט

אם כן, מוזמנת לכתוב לי בפרטי.

יכולבשורות משמחות

להתאים פה עין הבדולח

תקראי על השיטה

בשיטה מדברים על העבר אבל לא בקטע חופר כי זו לא מטרת הטיפול

ונפתחות עכשיו קיליניקות של הסטאז אם זה מתאים לך אוכל לקשר אותך

תכתבי לי בפרטי

התייעצות דיקור מי שפירקמומיל

אשמח להתייעץ מנסיון של הבנות כאן.

אני בת 40, בהריון ומתלבטת האם לעשות דיקור מי שפיר. הייתי אצל רופא בסקירה מוקדמת שיצאה תקינה, עשיתי גם שקיפות עורפית וגם nipt. שגם תקינות.

אז הרופא ממליץ לי לעשות דיקור מי שפיר רק בגלל הגיל. אני מתלבטת לא בגלל הסיכונים של הבדיקה שהבנתי שלא ממש משמעותיים אלא בגלל שהבנתי שיכולות להתקבל תוצאות לא ברורות שלא ידעו חד משמעית איך לפרש אותן ואז בעצם זה יכניס אותי להתלבטויות נוספות.

האם יש כאן נשים שהיו במצב דומה? מה היו השיקולים שלכן להחליט כן או לא לעשות? 

את יכולה לבקש לדעת רק דברים וודאייםילד בכור

לפני שאת נכנסת את ממלאת טופס מה את רוצה לדעת

ככה זה היה אצלי לפני 4 שנים

ואז מילאתי רק דברים וודאיים

באמת גם לדעתי עדיף לא לדעת את הדברים הלא וודאיים כי זה מאד מערער ולא וודאי..

Nipt לא אמור להחליף מי שפיר?מתואמת

ככה חשבתי...

בכל אופן, אני לא עשיתי את שניהם (בגיל כמעט 38). אין לי עניין להכניס את עצמי לדאגות טרם הזמן. עשיתי שקיפות עורפית (בעיקר כדי לדעת בזמן אם יש עובר פגום לגמרי, כי אם הייתי מגלה רק בסקירה המאוחרת המשמעות אצלי הייתה כנראה לידה קיסרית שקטה) וסקירה מאוחרת.

באופן כללי אני מעדיפה להימנע מבדיקות ככל האפשר, הן מבחינת החרדות שיש לי סביבן והן בגלל העובדה שאני לא אוהבת חדירה לפרטיות גופי.

החלטות טובות ובשעה טובה!

לא. היא לא מחליפהאורוש3

זו עדיין בדיקה סטטיסטית.

יש לה סטטיסטיקה טובה מאוד לתסמונת דאון וסטטיסטיקה טובה לעוד כמה תסמונות נפוצות יחסית. אבל זה עדיין לא וודאות מלאה וישמעוד המון דברים קשים שלא נבדקים בה.

כמובן שזה עניין מאוד אישי.

בעיקר הניפט לא פולשנית ולא מסכנת, רק בדיקת דם. ומי שפיר זו בדיקה לא נעימה וגם יש לה אחוז סיכון להריון, גם אם מאוד נמוך...

תודה על ההסבר!מתואמת
בדיקור מי שפיר בודקים מספר לא גדול שלמצפה88

תסמונות ומקבלים על זה תשובה ודאית.

אם עושים צ'יפ גנטי/אקסום, שאלה בדיקות שלמיטב ידיעתי לא בסל גם בגיל 40, אז יש אפשרות לקבל תשובה שיש משהו "אבנורמלי" בגנים אבל בלי לדעת איך זה יבוא לידי ביטוי. לפני ביצוע הבדיקה אפשר לסמן בטופס שלא רוצים לקבל מידע על תוצאות כאלו אלא רק על תוצאות עם ודאות ידועה וברורה של איך זה בא לידי ביטוי בפועל

צ'יפ גנטי כיום זו הבדיקה הרגילה שעושיםאורוש3

פעם היו עושים קריוטיפ שזה פחות מדוייק והצ'יפ היה נחשב מורחב. היום הצ'יפ זה במקום הקריוטיפ של פעם. האקסום זה הרחבה נוספת.

ונכון לגבי החתימה לא לדעת דברים שלא יודעים מה המשמעות שלהם. אנחנו סימנו את זה. 

יש זכאות לצ'יפ מעל גיל מסוים? לא צריך לשלם?מצפה88
בדיוקאורוש3
אני שמעתי מפרופסור מאוד גדול שאם כל הבדיקותרק לרגע 1

תקינות כולל סקירות וניפט אז הגיל שלעצמו הוא לא סיבה טובה לעשות מי שפיר

אבל כמובן שבמי שפיר בודקים עוד דברים נוספים

את צריכה לחשוב עם עצמך לגבי הסיכון במי שפיר אמנל בימינו הסיכון לא גדול אבל כן סיכון משמעותי ולא מאוד נדיר

סיכון קטן מאד כיום, ומאוד נדיריעל...אחרונה
לפי דעתי*אורחת

זה תלוי מה את מתכוונת לעשות עם התוצאות.

לפני הבדיקה הם שואלים אותך על כמה קטגוריות, אם את רוצה לדעת לגביהן: מחלות ילדות, מחלות בבגרות, משהו כזה לא זוכרת,
וגם שואלים אם את רוצה לדעת רק עם זה מעל אחוז ודאות מסוים (לא זוכרת מה הוא) או בכל מקרה.

 

מה המטרה שלך?

מחלות שניתן לטפל כמו מומי לב וכו', לא צריך מי שפיר בד"כ, רואים בUS וכדו' למיטב ידיעתי.
תסמונת דאון שזה הכי משמעותי כבר בדקת.

האם תפילי אם יהיה בוודאות של 40% סיכון לאוטיזם או סוכרת נעורים? 
אם לא, אז חבל לעשות... סתם מכניס אי וודאויות.
 

זה לא נכון.. יש עוד תסמונות גנטיות קשות מאודאורוש3

שנבדקות רק בבדיקה הזו.

והן פשוט נדירות יותר. ממש לא מדובר רק על ארבעים אחוז לסכרת.

אפשר להחליט לא לבצע את הבדיקה הזו. לגמרי החלטה לגיטימית. אבל יש אחוז של הריונות שביתר הבדיקות יהיו תקינים לחלוטין ועדיין תהיה תסמונת גנטית או מטבולית קשה שלא ניתן לזהות בדרך אחרת...

אני עשיתיאורוש3

צעירה ממך אבל מעל 35. התלבטתי המון, זה הריון שחיכיתי לו הרבה. ב''ה עבר בשלום.

עשיתי בעין כרם. אפשר שם לבקש לא לדעת מה שמתחת לעשר אחוז סיכון או מה שהם חריגות שלא יודעים להסביר. אנחנו סימנו את זה.

אנחנו בנוסף הרחבנו לבדיקת אקסום. היא בודקת עוד דברים שאי אפשר לראות בבדיקה הרגילה וגם הסיכון אליהם עולה עם הגיל, אבל היא בתשלום פרטי ולא ממונת. אני הרגשתי שאם אני כבר ''מסכנת'' אני רוצה מקסימום בדיקה של דברים קשים שאני יכולה לעמוד בו כלכלית.  

באקסום יש או סינגל, שזה רק לעובר, או טריו שזה בודק את ההורים גם ואז יכולים להסביר חריגות גם לפי ההורים זה יותר מומלץ אבל מאוד מיקר. אז אנחנו עשינו רק לעובר ובעין כרם מאפשרים את זה. לא בכל מקום. ואם צריך אז הם יכולים להמליץ להרחיב גם אחרי קבלת התוצאות. המעבדה שם גם מהירה.

החלטות טובות, בהצלחה!


אתגר השנצ במעוןאנונימית בהו"ל

בלתי נסבל.


מה עושים עם ילדה שפשוט לא הולכת לישון?


אני נשפכת בשבע וחצי (אולי קשור לזה שאני בהריון, אולי לא(


ועד עשר אני מנוטרלת כי בהשכבה.

וזה תמיד נגמר בבכי שלה ועצבים שלי


שונאת את עצמי אחר כך

ומרגישה האמא הכי דפוקה בעולם


ולא, זה לא רלוונטי להוציא מוקדם

נדיר שאני בבית בשעות האלו 

שנה הבאה בגן?איזמרגד1

אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.

אם לא אין לי פתרונות לצערי😐

לאאאאנונימית בהו"ל
לצערנו הרב
לספור לאחור... עוד חודש וזה נגמר. סיוטכורסא ירוקה.
זה פשוט קשהשירה_11

אני פרשתי

היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון


לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים

עונהנויה12345

אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.

אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי. 

יש ילדים שפשוט לא צריכים את השנצמשתדלתלהיותאני
יש ילדים שלא צריכים את השנצ, לא משנה כמה אנרגיה הם יוציאו.
לגמרי מסכימה.אחת כמוני
או שנצון קצרצר בלבד
המטפלת צריכה את השנציעל...

האמת, מבינה אותן.

מטפלת שעובדת משמונה בבוקר ועד ארבע, זקוקה לקצת מנוחה באמצע

והן גם לא נחות כל הזמן הזהיעל מהדרום

לק"י


הן גם מנקות ומארגנות דברים במעון.


(לנו באמת יש ילדים שעם השנ"צ במעון ישנו בעשר בלילה, וילד אחד שגם אחרי שנה בגן עדיין נרדם לפעמים בצהריים, ולא תמיד זה מפריע לו בלילה.

זה היה פלוס נוסף אצל המשפחתון הפרטי שהיו בו 2 מהילדים עד גיל הגן, שהם ישנו מוקדם יותר צהריים, ולפי הצורך שלהם. לפעמים גם בכלל לא).

לרוב משבע וחצי אפילושיפור
ברור שאני עושה את זהאנונימית בהו"ל
חברים, בריכה, גינה, והכל...
מעניין שגם השנה זה ככ משפיע עליהפרח חדש

הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה

בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת

חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה

ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..

אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי. 

נולדה בתחילת ינואראנונימית בהו"ל

פספסה בכמה ימים את העליה לגן...

אתם יכוליפ לבקש ועדת חריגיםכורסא ירוקה.
יש רשויות שמאפשרות עד ה12 בינואר לעלות אם אני לא טועה בתאריך
היא נולדה ב17אנונימית בהו"ל
וואו איזה באסה..כורסא ירוקה.
ממה שאני מכירה כבר אי אפשר בכללאמא לאוצר❤
גם לא ילדים שנולדו בראשון או בשני.
זה תלוי רשות מקומיתכורסא ירוקה.
בדקת לאחרונה? בשנים האחרונות זה משהו ארציאמא לאוצר❤

שאין דבר כזה

נכנס בחוק לפני איזה שנתיים

מכירה הרבה שבדקו וניסו מכל מיני איזורים

מדברת על השנהכורסא ירוקה.

חברה שהבת שלה ילידת ינואר והיא ביקשה אבל אמרו לה שהם מחריגים רק את מי שנולד עד ה12 לחודש

באסה. שלי גם היה ככה, יליד פברואראורוש3
פשוט שחררתי מתישהו והיה הולך לישון מאוחר. 
ככ מבינה אותך!!אחת כמוני

אצלי נס שהילדון נולד בסוף דצמבר

אחרת עוד שנה שלמה עם שנצ של שעתיים 🫪


מבינה שאצלך לא :/

זה סיוטענבלית

אצלי נולד בינואר, הוא כבר בן 3 וחצי. לא הוא צריך דנצ, כשילדים שנולדו 3 שבועות לפניו לא ישנים שנצ בגן כבר כמעט שנה?

10-11 בלילה זה רגיל אצלו

החלטתי היום פשוט לא להלחםאנונימית בהו"ל

התקלחנו, שמנו פיג'מה


 

נכנסנו לחדר, אמרתי לה שפה יש חושך ומוצץ למי שרוצה לישון

מי שלא רוצה לישון יכול לבוא לשחק עם עצמו בסלון


 

כשבעלי נכנס הוא אמר לה שהוא הולך לישון במיטה שלה (אחרי כמעט שעה שהיא איתי בסלון(

היא נבהלה ונכנסה לישון במיטה


 

לא יודעת מה מצבה


 

נראה מה יהיה מחר

מהמם! זאת גם הגישה שלנודיאן ד.

במקום  להילחם שיירדמו כבר,

ללמד אותם להיות בשקט ובנחת בסלון

 

מסיימים מקלחות וא. ערב סביב שבע בערב

אח"כ יש דפים, צבעים ומדבקות ומשחקים בסלון

שישחקו עד שיפרשו לישון

 

אנחנו כן מעמעמים אורות בסלון,

כדי שיהיה חשוך מעט

 

בדר"כ נופלים לישון סביב שמונה, שמונה וחצי.

 

אנחנו בינתיים נחים קצת, לפעמים אני כבר מתארגנת בעצמי לשינה

אבל זה זמן מאוד נינוח ורגוע בבית.

 

הקטנה שלי בת שנתיים וקצת, ילידת מרץ אז קטנה מהבת שלך בחודשיים

 

כשהגדול שלי היה בגיל הזה והיה ישן צהריים אז זה יותר השפיע עליו ואז היה הולך לישון בתשע פלוס

לא היה אכפת לי כל עוד הוא רגוע ועסוק בשלו

בול!Seven

הקטנה שלי אותו דבר אני מחשיכה את הבית ועולה לישון היא בסוף נרדמת גם..משעמם לה לבד והכל חשוך חוץ ממנורת לילה

אני לא מתווכחת פשוט עולה לישון בעצמי

פשוט להשכיב בשעה עשרשבעבום

זה מה שאני עשיתי בשנות המעון של שבעת ילדי...

התורן תמיד היה איתי אחרי שאחיו הלכו לעשון

הבעיה שאני נגמרת בעצמי בסביבות שמונהאנונימית בהו"ל
אצלי אבל בגיל ההז הם לא נותנים לי מנוחה9 בום

הם כל רגע יבקשו משהו ירצו ועכשיו יקלו לעצמם כל הצומי


קיצר לא משהו שיש לי כוחות בערב אחרי כל היום


אני כן מגבילה לחדר אבל לא בצורת מאבק

פשוט הוא קורא לי..מגיעה ומביאה לוצערמת ספרים לחדר.. אחר גך כמה סובות.. אחר כך איזה מכונית

מתישהו הוא מתעייף מלשחק עם עצמו ונרדם

לפעמים מוצאת גם רעיון מקורי של ברור שבא לך ליושן עם פיל סגול!! מי לא רוצה ךיושן עם פיל סגול זה הכי מגניב בעולם

ואז שולפת בובה לשתפיל סגול שמלא זמן לא שיחק בה

והופ הילד מבסוט

ומשחק בה עד שנרדם חח


אם אחת ל הוא מנסה לצאת אני מסבירה שעכשיו לילה ובלילה הולכים למיטות ועוברת על הילדים במעון ושואלת איפה חיים איפה חנה ..? גם הם ינשים במיטה שלהם עכשיו איזנ כיף להם.. וכו

קשוח❤️שיפור
אולי לשכב איתה בחדר קצת חשוך ולתת לה לשחק עם משחקים עד שמתעייפת?
זהו אם אני לידהאנונימית בהו"ל
הולך לי כל הערב...
חשבתי שממילא הלך לך כל הערב...שיפוראחרונה

אם את מעדיפה להיות בסלון אז אולי תני לה לשחק בסלון ותעשי מה שמתאים לך. תגידי לה שזה זמן שקט, והיא יכולה להיות בסלון אם היא משחקת בעצמה

 

 

יש בי''ח שעונה על הבקשה שלי?9 בום

1. בקרבה סבירה ליו''ש...אז נגיד לניאדו הכי צפון ובכללי במרכז.. ירושלים מרגיש לי קצת רחוק..


2. תומך בלידה טבעית ולא מכורים למוניטור ללא סיבה..ולא ממהר להתערב. ובכללי צוות נעים ונחמד.יודעת שבכל מקום יש ויש..


3. חדר פרטי הכי מושלם. או גג 2 נשים בחדר. זה תנאי סף מבחינתי..חשוב והכרחי לי שקט..אז לא בא בחשבון מקומות רק עם 3 נשים בחדר.


4. שיש תינוקיה שאפשר לשים לשעה-שעתיים אם אני על תת שינה קיצוני

לידה מתקדמת בעז''ה ובלי מלווה איתי.. עד כה תמיד היתי צמודה לתינוק ואפס הפרדה אבל זה עלה לי במחיר של כמעט חוסר שפיות..


5. שלא יהיה עמוס מדי- שלא אתקע בקבלה מליון שנה ..י ש לי לפעמים לידות 'מתפתחות מהר במפתיע וגם נסיעה מאחורי..


יש כזה דבר???😉

או שהגזמתי?

או מה הכי קרוב לפחות למה שמחפשת


אם אמקד


לידה טבעית

וחדר פרטי או עד 2 נשים+תינוקיה כאופציה

לא עמוס מדי


עונה על מאיר ולניאדו-עוד מעט פסח

ששניהם אמור להיות נגיש ממה שאת מתארת.


מאיר-


יש חדרי לידה טבעיים, שבהם תומכים בלידה טבעית. לחדרים האלו יש מילדות נפרדות, שהן בגישה טבעית. ובגדול מכבדים ממש אם זה מה שאת מבקשת.

זכור לי רופא, שאמר לי- זו לידה מתקדמת, את יודעת יותר טוב מכולנו... ובאמת הרגשתי שזו הגישה של הצוות. נתנו לי להישאר לבד עם בעלי, עד שקראתי להם לקבל את פני התינוק (בבקשה שלי, כן? לא מתוך הזנחה...).

הבעיה שאם את כן רוצה אפידורל, יכולים לשים אותך בחדר לידה רגיל ואז זה כמובן תלוי על מי את נופלת (אבל פעמיים באתי עם תוכנית לידה וממש נצמדו אליה).


התינוקייה שם מושלמת. את יכולה להיות רשמית בבעיות מלא, ולשים אצלם רק כשמתאים לך (להתקלח, לישון קצת ברצף...). כל הטיפולים והבדיוקת לתינוק ליד המיטה של האמא.

ברמה שהייתי בהלם שגיליתי שזה לא ככה בבתי חולים אחרים.


לגבי חדרים- אני הייתי בחדר של 3 (אבל לידה אחרונה שלי שם לפני 8 שנים). הבנתי שמאז פתחו מחלקה חדשה עם פחות נשים בחדר, אבל לא יודעת בדיוק איך זה עובד.


בלניאדו-

צריך להירשם מראש ללידה טבעית, ולהגיד מסמכים רפואיים, ואם יש קצת בעיות רקע לא בטוח שיקבלו אותך.

אבל רוב הצוות שם ממש בגישה טבעית.

מצד שני, אני הרגשתי שהם יותר מתערבים ממאיר (נגיד- הם דורשים פתיחת וריד ומוניטור רציף, גם בליגת מים. במאיר לא הייתי מחוברת לכלום ולי זה היה הרבה יותר נחמד).

היינו 2 נשים בחדר. נראה לי שבמחלקה עם הביות החלקי זה 3, אבל לא יודעת להגיד בוודאות.

הרשו לי לשים את התינוק בתינוקיה, אבל קצת הרימו גבה. יכול להיות שאחיות אחרות לא היו זורמות. אמרו לי פעם שאבקש מהשכנה לחדר... במאיר זה היה יותר מובנה ומובן מאליו.


לגבי העומס כמובן אי אפשר לדעת על מה תיפלי ברגע האמת. בכל הפעמים שהייתי בלניאדו, היה יחסית ריק, ובמאיר קרה שחיכיתי ה-מ-ו-ן.

אז השיטה שלי (שאני מפרסמת כמה שיותר) היא להכין שני בתי חולים כאופציות, וברגע האמת להתקשר למיון נשים ולשאול מה קורה שם באותו הרגע. אחרת אין לדעת על מה תיפלי.

מישהי שמעה על בובת כובד?מתואמת

קראתי על זה קצת, וחשבתי שזה יכול לעזור לילדונת שלי, שזקוקה למגע חזק.

השאלה אם זה באמת כך... זה מוצר יקר, אז רוצה לשמוע מבעלות ניסיון אם זה באמת יכול לעזור.

(האמת שראיתי שיש כאלה זולות וכאלה יקרות. יודעות לומר לי מה ההבדל?)

נראה לי כדאי לבקש המלצה ממרפאה בעיסוקמתיכון ועד מעון

אולי תדע מה כדאי.

וגם, אם יש אפשרות לקבל איזה החזר מהמדינה. (מבינה שזה מורכב)

 

כדאי ללכת לרבע באופן חד פעמי, אני הלכתי עם פעוט בןחנוקה

שנתיים וקצת. לא קיבלנו טיפול אבל כן יש לה מלאאא ציוד למשל רציתי לקנות לו שמיכת משקל אז היה לה ובדקה איזו והאם.

וכוונה אותי ונתנה דגשים למקלחת לפעילות מותאמת וזה ממש עשה לי סדר בהמון דברים...

ומרגישה שנתן לי יותר כלים להתאים לו משחקים ופעילויות

תודה לשתיכןמתואמת
היא קיבלה ריפוי בעיסוק מקיף במהלך השנה בגן שלה (גן תקשורת), אבל עכשיו הצוות הפארא רפואי כבר סיים את השנה, אז לא נעים לי לשאול על כך את המרפאה בעיסוק... (אף שמן הסתם היא תשמח לענות לי)
אני שמעתי על שמיכת כובדshiran30005אחרונה

שהציעו לנו לשים אותו לישון עם זה יעזור לו בויסות החושי.

אחכ להוריד לו כדי שלא יהיה מסוכן

המלצות?תודה_לה'

יש לנו 2 ילדים קטנים והשגרה מאוד שוחקת. בעלי עובד בעבודה מאוד קשה וחוזר גמור בכל יום. תכף הוא חוגג יום הולדת וממש מתחשק לו שנעשה טיול בצפון. אולי יש לכן רעיון למסלול יחסית קליל שיתאים לילדים מתחת לגיל 5? חשבתי שאולי ניסע לסוף שבוע, אז אם יש אכסניה שווה באזור או משהו בסגנון- זה יהיה מושלם.

מעדיפה צפון שלא מאוד רחוק מהמרכז

יש מלא מקומות יפיםדיאן ד.

נחל השופט ממש מתאים לילדים קטנים ועגלות, זה אזור יוקנעם

אפשר לנסוע לכיוון עמק המעיינות בית שאן

יש שם מלא נחלים כמו נחל האסי, נחל הקיבוצים, עין שוקק

אני הייתי בגשר קנטרה וזה מהמם אבל כן היתה חתיכת הליכה עד לשם

אם אתם זורמים למקומות בתשלום אז יש את הסחנה (גן השלושה) - קחו בחשבון בעיית צניעות מאוד קשה בתקופה הזו של השנה.

עוד אפשרות למקום בתשלום עם ילדים זה אגמון החולה - לשכור רכב גולף ולהקיף את האגם

זה כבר מאוד צפונה.

שם כבר אפשר ללכת לבנייאס - לא נגיש אם אתם באים עם עגלה.

יש גם את שמורת דן שזה גשרים ושבילים מסודרים וכמעט הכל מוצל אז זה ממש מושלם לילדים קטנים ובתקופה כ"כ חמה.

 

נזכרתי בעוד המלצהדיאן ד.

בהר מירון יש מסלול מעגלי מושלם למשפחות

קל ועם נוףףף מדהים

פשוט מסובבים את פסגת ההר

נחל השופט ממש מתאיםאמאשוני

אם את רוצה כולל לינה זכרון יעקב יכול להתאים.

אם לא חייב צפון אז גוש עציון מהמם ויש גם טבע וגם אטרקציות לקטנטנים.

תבדקי כפר עציון לדעתי תהנו שם לא פחות מהצפון.

בדיוק באתי לכתוב, נחל מהמם מתאים לגילאים צעיריםממשיכה לחלום
יותר צפונה יש את נחל דן
יש באזור נחל אלכסנדר ונחל תנינים מסלולים חמודיםכורסא ירוקה.

מותאמים לילדים, מעגליים.

מאמינה שתוכלו בקלות למצוא אכסניות באזור זכרון חדרה והסביבה.

יש גם חופים באזור שכיף להיות בהם וגם אם תצפינו עוד קצת לחיפה יש הרבה מה לעשות

אפשר לעשות אייר בינבי לדירה ליד היםאוהבת את השבת
ואז פשוט להיות בים הרבה.. בבוקר ובערב..

אם זה לשבת אז פחות קשור...

המג'רסה! מסלול ממש כיפי לילדים! (מסלול רטוב)ד' הוא האלוקים
עין טינה- מסלול חביב בתוך מיםיעל...
יש בקיבוץ דפנה מקום ממש נחמד על הנחלערגליתאחרונה

אבל זה פחות מסלול ויותר רביצה כיפית.

יש בקריית שמונה את פארק הזהב שיש שם מסלולון ממש קצר עם מים, מלא מתקנים ועגלת קפה שווה ממש.

אם אתם בעניין של בלי מים- אצלינו ממש אוהבים את אגמון החולה ואז משכירים קלאב קר.


בעמק בית שאן יש לך את נחל הקיבוצים שהוא ממש ממש כיף!


במג'רסה היינו לפני כמה שבועות- יש שם מקטע ממש גבוה- שימי לב

ועין תינא עם זיהום כבר כמעט קבוע בתקופה האחרונה 

אולי יעניין אותך