הַיּוֹם שְׁמוֹנָה יָמִים לָעוֹמֶרהמייל האדוםהמייל האדוםחיפושכהה
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
שאלה קצת מגוחכת.. אבל מקווה שתעודדו אותי 😀פרצוף כרית
מכיוון שכבר תקופה די ארוכה אני לא הצלחתי להכנס להריון
(ואני ממש רוצהכמובן)
שמתי לב לאחרונה
שיש לי המון פחדים לגבי העתיד- שעוד מעט הילדים יגדלו ושלא ארגיש בודדה (כי הילדים הם אהבת חיי)
ושמתי לב שבכללי קשה לי להקשר לילדים כי אני 'חוששת' שגם ככה הם גדלים וחבל להקשר חזק מדי ואז לבכות מגעגוע
ואני מנסה לשכנע את עצמי שיש לפחות נגיד 16 שנים עד שהקטנה גדולה ממש, אבל משום מה אני עדיין מרגישה רע עם זה
ניסיתי גם לומר לעצמי שהזמן חולף ואין לי שליטה על זה-על הזמן ועל המציאות

אשמח לעידוד וחיזוק מכן-אולי הזדהות או הבנה
(ומי שרוצה לכתוב תגובות ביקורתיות וחדות- למה אני לא קולטת את המציאות וכדו' או ללעוג לי - בבקשה פשוט לא לכתוב, אין לי כח לזה....)
לא מגוחך בכלל. גם אני חושבת על זה הרבההמקורית
תכף אאריך
טוב חזרתיהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ז באב תשפ"ב 14:17
אני רוצה להגיד לך שאני חושבת על המקום הזה הרבה. על העתיד.
זה משו שאמא שליי היתה מתנחמת בו שנים, שהילדים הגדולים כבר עוזבים את הבית ויש קטנים שנשארים.
התפיסה הזו של ההורות לא מדברת אליי, ואני לא מאמינה בה, אם כי התחושות שעולות אצלך עולות גם אצלי. כי סופו של דבר כמה אוהבים ילד וכמה משקיעים בו, כסף זמן מאמץ מה לא.. אבל בסופו של דבר,לעומת מה שקורה היום, הילדים הם לא בבעלותנו. התורה מלמדת אותנו את זה בכמה הזדמנויות.
1. 'ויעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו'. אני מכירה פירוש שאומר שנאמר לאיש ולא לאישה כי האישה בטבעיות יותר עוברת לבית בעלה. ואןלי זה בכלל נאמר להורים
2. בסיפור על פטירת בניו של רבי מאיר, שאשתו אמרה לו שהשם בא לקחת את הפקדונות שהפקיד אצלם
3. כתוב בגמרא: 'אין אשה מתה אלא לבעלה, ואין בעל מת אלא לאשתו.' לא כתוב על הילדים פה. ואמנם זה צער גדול ועצום, אבל ילדים סופו של דבר מקימים משפחות, והזוגיות היא הקשר החזק ביותר שיש ונשאר.
משמע לא משנה כמה הקשר בין ההורים לילדים חזק, הפרידה הזו צריכה לבוא כשהילדים גדלים ונתפתחים להמות מבוגרים בעצמם והיא חלק טבעי מההתנהלות שהשם טבע בעולם.
אני לוקחת מהדברים הללו שההורות היא מתנה שהשם נותן לי. הזדמנות לקיום מצווה חשובה, הזדמנות לגדילה ודיוק והתקדמות ופנימית, הזדמנות להיות שותפה של הקב"ה, אבל ההורות היא לא בעלות, כאמור. אני רואה את עצמי כמתוות דרך,מדריכה לחיים של ילדיי. וחלק מההתוויה של הדרך והעבודה שלי היא לתת להם בית אוהב וחם, לאהוב ולהיקשר אליהם למרות שהם יעזבו את הבית כדי ליצור להם מודל משפחתי בריא ושתהיה להם בריאות הנפש כדי לאפשר להם בבוא העת בעז"ה להקים את בתיהם בצורה הטובה ביותר ולהישאר מחוץ לתמונה (לא לגמרי כמובן, אבל אנחנו מבינים ויודעים על עצמנו כנשואות שההורים נשארים הרבה מחוץ לתמונה, וזה אגב משו בריא מאוד לקשר של זוג נשוי, הן מול בן הזוג והן מול ההורים)

ואיפה אני בתמונה פה כהורה? אני מאמינה שחלק מעבודת השם שלנו היא לזכור גם שאנחנו לא רק הורים. וזה לא הדבר היחיד שממלא את חיינו, אחרת מרוב צער הפרידה מילדיהם הורים היו נהיים חולים. ולכן מוטלת עלינו המשימה לחזק את הקשר הזוגי שלנו, שזה מה שנשאר אחרי שהילדים עוזבים את הבית, ויפה שעה אחת קודם כמובן, לחזק את האני הפנימי שלי ולדאוג שהעולם שלי יהיה עשיר במקביל להורות.
עכשיו שאני חושבת על זה,זה מדהים כמה שהתורה מדויקת ונכונה לנו.
וואי כתבת כל כך יפה!פרצוף כרית
תודה רבה על זה! קראתי בשקיקה כל מילה.....
ממש נכון הכל...
המשפט שהכי נגע בי-'אחרת מרוב צערהפרידה.. הורים היו נהיים חולים' -אולי אם להגדיר מדויק את הרגשתי- הילדים נותנים לי אהבה תמימה, טהורה, תלותית, ולא מתוחכמת או שופטת-אולי זו הסיבה שאני הכי קשורה אליהם..... הם עבורי מעין עוגן יציב
תודה המקורית
אני חושבת שזה משו שיישאר. אנחנו תמיד נהיה קשורים ואוהבים ותלוים רגשית בהורים. השאלה היא איך, וזה תלוי בטיב הקשר שלכם עכשיו. הרי ילדים לא נשארים קטנים וחמודים, אלא גדלים ומתפתחים להיות גדולים בעצמם שעדיין צריכים אותנו וככל שהקשר עכשיו יותר מטיב ואוהב ולא שיפוטי כך הם יירתו להישאר יותר קרובים אלינו רגשית. אבל פיזית זה אחרת. ואני מאמינה שלכן עבודה שלנו מול ילדים שונה בכל שלב בחיים שלנו ושלהם. גיל הפריון מוגבל כי צריך כח פיזי לגדל ילדים קטנים שאין בגיל מבוגר יותר, וככל שהם גדלים הם יותר צריכים אותנו מנטלית ואנחנו עם הזמן צוברים יותר ניסיון חיים ומשחררים יותר בכל מיני דברים (אמורים לפחות) אז עכשיו שאת צעירה את לא רואה את זה עדיין אבל אני מאמינה שעם הגיל זה יגיע, הבשלות הזו. ועדיין זה קשה וזה בסדר אבל אני מאמינה שאין דבר שיותר משמח אמא מלראות את הילדים הבוגרים שלה מקימים בתים גם אם זה קשה. והתרופה לקושי היא כמו שאמרתי לא לחיות חיים שתלויים רק באמהות. גם עכשיו כשצעירים זה טוב, כל שכן כשמתגברים
כתבת יפה המון נקודות והשקעת תודהפרצוף כרית
קראתי בשקיקה... הכל ממש נכון...
רק שאלה לי על המשפט שהכאיב לי מעט ורוצה לדייק אותו עבורי -
'התרופה לקושי... לחיות חיים שלא תלויים רק באמהות' -השאלה מה האיזון? כי כביכול האם את' מדרבנת' אותי לא להקשר לילדים מדי? דהיינו לא ליהנות ולצחוק איתם מדי?

ברור שלא לכך התכוונת..... רק רוצה שתכווני למה כן התכוונת, אם תוכלי ואם יש לך כח- אשמח
לא, ממש לא. הפוך.המקורית
תיקשרי לילדים ותאהבי אותם ותהני מהם הכי בעולם אבל זה לא סותר את זה שיש לנו עוד דברים בחיים חוץ מהילדים. לפני הילדים היו לנו חיים וגם אחרי שהם הגיעו צריכים שיהיו לנו עוד תחומי עניין בחיים.
אנחנו לא רק אמהות. אנחנו גם חברות, רעיות, בנות להורינו, אחיות, יהודיות - בנות של הקב"ה, יש לנו כל מיני תחומי עניין שלא מסתכמים רק באמהות. בעיניי דווקא אישה שרואה את עצמה רק כאמא ולא מפתחת את שאר הרבדים בחייה עלולה לחוות את הקושי ביתר שאת כי םתאום היא מוצאת את עצמה לבד ובלי טעם בחיים
צודקתפרצוף כרית
אולי באמת בתחילת דרכי כאמא הטעות שלי היתה שרציתי להשקיע כמעט מאה אחוז מכוחותיי על הילדים, שזה התחום הבלעדי בחיי כביכול כמעט
וחשבתי שזה מוריד מערכי כאמא אם אני משקיעה בעוד תחומים, כאילו אני לא מספיק מסורה לתפקידהאמהות.. שזו תמצית חיי כביכול.....
וואי איזה יפה כתבת. ממש כך.מותק 27
מבינה את המקום שלך!אבל יש גם צד שני-⭐אביגיל💜
באותה מידה את גם יכולה לומר שכדאי לנצל כל דקה ושניה להיקשר ולחוות את הילדים כי זה ייגמר מתישהוא... אז דווקא כן תקשרי עמוק עמוק...כי חבל על כל שניה. שלא יגדלו ואז תרגישי שהזמן חמק לך מבין האצבעות
נכון!!!פרצוף כרית
אהבתי מה שכתבת!
אבל הענין הוא, שכגודל רמת ההיקשרות אליהם-אני מאמינה שבבוא העת של נישואיהם-אז ה'פרידה'/הכאב יותר כואבת? זה בעצם מה שהתכוונתי..... אז כאילו לא להקשר מדי?!
אבל אם לא תקשרי מספיק חזק(כאילו שאפשר למדוד⭐אביגיל💜
את זה) תרגישי פספוס.. אם תבני איתו קשר יציב ויגיע השלב "להפרד" תיהי ממוצת, והפרידה תהיה קלה יותר. תכלס הקשר בנוי ממעברים והפרידה היא הדרגתית לאורך כל החיים- מרגע לידתו
😎😎 אהבתי ממש, ניסחת בנימה מעודדת! תודה!!!פרצוף כרית
אני חושבת בדיוק הפוך..באר מרים
דווקא ההיקשרות והקשר החזק והע וק עם הילדים עכשיו היא הבסיס הנכון שמאפשר היפרדות מוצלחת בעתיד.

לדעתי ככל שהקשר בין ההורים לילדים ממוצה ועשיר יותר בגילאי הילדות, יש בסיס איתן ויציב כדי שההיפרדות בגיל ההתבגרות ועוד יותר אחרי החתונה לא תהווה איום על הקשר.

לדעתי אמא/חמות "חופרת" בא הרבה פעמים על בסיס חוסר יציבות ובטחון בטיב הקשר עם הילד הנשוי.
דוקא כשיש בטחון בקשר אפשר יותר לשחרר בלי להרגיש מאויימים.
באמת?פרצוף כרית
גישה מהפכנית! הלוואי שזה נכון.... חשבתי להפך-ש ככל שהאמא/חמות יותר קשורה לילד- כך יותר מתערבת לאחר הנישואין
יש לך הוכחות לעניין? כלומר סיפורים שאת מכירה אישית? זה ממש יחזק אותי אם כך...
תודה רבה לך!
המפתח לדעתי זה הבטחון בקשר..באר מרים
אני רואה את זה אצל המתבגרים שלי (עוד אין לי נשואים..)

כשיש לי בטחון חזק בקשר שלי על הילד, יותר קל לי "לשחרר" ולתת לו ללכת לדרכו.

דוקא הילד שהקשר בינו יותר רופף ואני פחות מרגישה את היציבות ביחס שלו אלי הוא זה שאני יותר "מכרכרת" סביבו ומנסה לקבל "הוכחות" לחשיבות שלי אצלו..
לדעתי כמות ההתערבויות וכו לא קשורה לטיב הקשרמיקי מאוס
אלא לאופי והרגלים ואמונות יסוד.
וגם לאופי של הילדים

גם אצלנו יש ילדים שיותר קשורים להורים וכאלה שפחות
ויש ילדים שיותר דרשו או דורשים יחס והשקעה וכאלה שפחות (וזה לא בהכרח אותם ילדים. זאת אומרת לא בהכרח אלה שקיבלו יותר יחס הם היום יותר קשורים...)

וההורים שלי לא מתערבים ולא חופרים לאף אחד מהילדים כי הם מאמינים מאוד בעצמאות שלנו

אין מה לפחד להיקשר יותר מדי לילד, קשר בין הורים לילדים זה דבר מבורך ומדהים
הדבר היחיד שצריך להיות עירניים כלפיו זה טיב הקשר - שלא יהיה תלותי רגשית או חונק מדי
וכמובן שסוג הקשר הבריא תלוי בגיל של הילדים
מסכימה..באר מרים
לא דיברתי על מידת הקשר אלא על הביטחון בקשר.

יכול להיות ילד שלא בקשר קרוב, אבל יש קשר יציב ובטוח. וזה מאפשר מרחק בלי להוות איום על הקשר.

ויכול להיות ילד בקשר יומיומי, אבל הבסיס לא יציב ומאויים (יש להורה חשש תמידי שמא הילד יחליט להתנתק ולהיעלם, או יש לילד חשש שההורה לא באמת נמצא שם בשבילו או לא מקבל אותו..) ואז כל ההרחקות מהווה איום על הקשר.

(קצת מקביל לזוגיות - שככל שיש יותר בטחון, אמון ויציבות בקשר יותר קל לאפשר נפרדות ומרחק בין בני הזוג בלי לערער את הקשר..)
יפה מאוד כתבת! עמוק! תודהפרצוף כרית
התחברתי לדבריך! תודה חיזקת!פרצוף כרית
מסכימה 100 אחוז!!חמדמדה
רואה גם עם אחים שלי הנשואים וגם עם בעלי וההורים שלו.
זה ממש ככה.
וואי וואיפרצוף כרית
יש לך דוגמא?
ותודה על השיתוף..
ואגב איך את רואה שהורים יותר קשורים לילד מסוים?
אצלנו במשפחה רואים בזה בחושהמקורית
אבל ההוריםפרצוף כרית
בדרך כלל יוצרים רושם שקשורים לכולם באופן שווה, או לפחות מסווים, לא? איך אפשר לראות?
לא מאמי. לא תמידהמקורית
ורואים. אי אפשר לפספס.
עושים מאמצים מיוחדים לעומת ילד מסוים ולשאר לא היו עושים רבע מזה. רואים.
את אומרתפרצוף כרית
שעושים מאמצים פי 4 לילד ה*פחות-קשור*? מענין...
כאילו קשה לי להאמין....
מאמינה, אני פשוט מנסה לחשוב אם בא לידי ביטוי במשפחה שלנו ולא שמתי לב לכך?!
לא. מאמצים יותר גדולים לילד מסויםהמקורית
אצלנו בכל מקרה זה נובע מרגשות אשמה ומרצון לפצות
ומאחר ונתינה מביאה אהבה - זה כנראה גם מעיד על קשר הדוק יותר איתו.
זה אבל לא תמיד ככה... לפעמים יש ילד שיותר זןרם איתחמדמדה

איתו...

מה זה יותר זורם איתו ?המקורית
מה זה פה, הורות או חברות?.
הורים תמיד יהיו הורים ועיניהם של ילדיהם נשואות אליהם.
לא מדברת על מצב שבו ילד אחד חצוף מגעיל והילד השני טאטאלה.
ואני מדברת על ילדים בוגרים. מעל גילאי ה20 שלהם. זה הרבה פעמים מתחיל גם לפני.
זורם זה אומרחמדמדה

שמגיל קטן הוא מבין יותר למה הם מתכוונים, מכיר יותר את הלך הרוח שלהם, שם אליהם לב

לפעמים חוסר שימת לב זה לא מרוע, זה סתם כי בן אדם עסוק בשלו...

אחותי הגדולה היתה באה מהלימודים לחדר ללמוד, הולכת לישון, קמה הולכת ללימודים.

 אפס ביחסי אנוש. והיא מאוד מופנמת אז גפ כשההורים שלי ניסו לפתוח אותה, ולדבר איתה לא היה מענה...

לי לעומת זאת יש סיפורם מפה עד אמריקה... אז כל היום הייתי משגעת את אמא שלי שתקשיב לי זה יוצר חיבור...

אני הייתי הולכת איתה להליכות גם כשהיה לי פחות בא, כדי להיות איתה

השקעתי בקשר...

טוב אז מתנצלת אבל בעיניי זה לא מקובלהמקורית
ובתור אחת שחווה את זה למול אחת שלא חווה את זה ברוך השם - את לא באמת יכולה להבין את המשמעויות כשאת אומרת את זה ככה בקלילות.
הורים זה עוגן בחיים של ילדיהם. וכשפעם אחר פעם את נדחית ללא עוול בכפך וחווה מפחי נפש לעומת אחרים שמתאמצים עבורם ועושים עבורם דברים שלא היית חולמת עליהם ועושה הכל כדי לרצות ולבוא לקראת זה עושה נזק עצום לנפש.
אז לא, זה לא לגיטימי.
שוב, מוציאה מההקשר קשר מורכב.
קשר נורמטיבי בין הורים לילדים לא אמור לגרור עדיפויות. ומי שעושה כן שוגה.. ואני מקווה מאוד שלא תקחי את זה כדוגמה לילדייך.
הייתי גם בצד השני נשמה... הייתי... לא לזלזל...חמדמדה

ועבדתי קשה, והשקתי, ודיברתי איתם, הרבה.

וה’ עזר לי...

בבקשה אל תהליכי ממה שקרה לך, שזה בטוח מאוד מאוד קשה, לכל המשפחות בעולם.

לכל אחד גישה אחרת...

ואני כן חושבת שילד שלא משקיע בהורים שלו בגרם, ולא חושב עליהם אלא רק על עצמו, ההורים גם לא צריכים  ’לקפוץ מעל הפופיק’ בשבילו...

הורים זה לא כספומט, או בייביסיטר לעת מצוא או בית מלון

אני לא חושבת שאני מבינה אותךהמקורית
אמרת שאת וההורים שלך בקשר יותר טוב מאשר אחותך. ונתת דוגמה של קשר יותר זורם שלך למול קושי של אחותך מולם.
מי שיש לו קשר טוב וזורם עם ההורים לא בהכרח מתאמץ על זה, לפעמים זה קורה פשוט.יש ילדים עם אופי יותר נוח.

ועדיין, ילד קטן בגיל הנערות והבגרות לא מספיק בשל רגשית כדי להבין מה זה השקעה בקשר עם ההורים. ולכן צריך לנתב אותו למקום כזה ולא לתת לו לעשות ככל העולה על דעתו.ואז להגיד שלא משקיעים בו כי.. בעיניי פיתוח קשר רגשי טוב עם ההורים תלוי בעיקר בהם כי הם המבוגר האחראי.

וגם אני לא חושבת שהורים הם כספומט, אני בכל מקרה לא נתמכתי כלכלית על ידי הוריי מעולם. אני מדברת נטו על רגש.
וזה לא קשור למקרה האישי שלי לבג, את רואה שעכשיו התהפכו היוצרות והורייך נלחמים על הקשר כדברייך. בעיניי לפחות זו תוצאה ישירה של מה שהיה מגיל צעיר
מה זאת אומרת?פאף
ילד זה ילד והורה זה הורה, בבסיס הורה צריך להתאמץ להקשר לילד, לא ההפך...
במיוחד בגיל ההתבגרות שזה שלב כל כך מורכב למתבגר ההורה צריך להשקיע מאמצים מיוחדים להתקרב אליו, ולא לצפות שהילד ישקיע בקשר איתו ....או שלא הבנתי עד הסוף כי האמת שלא קראתי הכל, פשוט משהו פה קפץ לי ונכנסתי
גם אני חושבת כמוךפרצוף כרית
שגם ילד עם פחות יכולת ליצור קשר עם ההורים-צריך לקבל אהבה מהוריו במידה שווה לאחים יותר מוכשרים חברתית
אני חושבת שהורייך שגו בקשר לזההמקורית
ודווקא בגלל זה הם מחזרים אחריה עכשיו.
הילדים לא שווים לנו אף פעם. אין דבר כזה הילדה לא השקיעה בקשר. ההורה הוא מוביל, בוודאי בגילאי ילדות ונוער.
הוויכוח עקר כפרדהחמדמדה

כי את לא מכירה את המשפחה שלי כמוני. 🙃

 

אז בואי נעצור את זה פה בגישה ידידותית, סבבה?

תעצרי. בבקשה.המקורית
גם אני חושבת שההורה אמור להובילפרצוף כרית
שהוא אמור לתת לילדים בטחון שהוא תמיד אוהב את כל ילדיו במידה שווה וגדולה
נגיד ההןרים שלי קשורים אליי. זה עובדה.חמדמדה

אני הקטנה במשפחה והייתי איתם בבית 3 שנים רק אני והם אז זה גם תרם.

ואני היחידה שהם לא לוחצים ממששששש שנקנה קרןב אליהם...

הם כן אמרו שהם מאוד ישמחו, ואמא שלי אמרה לי שהיא מרגישה ביטחון שאני קרובה.

אבל לאחים שלי הם ממש התנגדו שיקנו רחוק (הם שילמו, אז היה להם מילה...)

ואצלי הם מחפשים לי גם רחוק...

האחות הבכורה לעומת זאת, בקושי רואים אותה... גם כשהיתה רווקה לא הייתה כ"כ קשורה לבית וההורים שלי נלחמים בשיניים לשמור על קשר... ונהיה מזה לפעמים אי נעימויות... שזה מבאס...

אבל הם אומרים לי (ודיי צודקים) אם לא נילחם איתה- לא ניראה אותה...

 

וההורים של בעלי- בעלי לא מרגיש ביטחון בקשר. אף פעם לא הרגיש. והוא מאוד מחפש להיות קשור, חשוב לא להיות שם שבתות וללכת לכל על האש הכי קטן שעושים. ההורים שלו לעומת זאת, יש להם המון ביטחון באיך שהם כהורים. הם בטוחים שהם ההורים הכי טובים בעולם (הם צקסימים!) ואני רואה שממש לא מפריע לחמותי אם נדלג על שבת אצלה, או לא נגיע לכל יציאה, היא מבינה שהכל בסדר ואנחנו אוהבים גפ מרחוק

הבנתוש?!

בכנותהמקורית
אם ההורים היו מתנים קניה של דירה באזור לא בטוחה שהייתי לוקחת מהם כסף.
אם ירצו למכור ולקנות במקום אחר..? בעיניי לא שייך
מבינה את העניין של להילחם אבל בעיניי זה לא מצדיק אפליה מובהקת. גם במעשים וגם בדיבורים.
הם לא התנו. מה פתאום... מה הם בני שש?...חמדמדה

הם הסבירו בצורה מאוד ברורה שזה מה שהם מעדיפים.

אחים שלי עשו את השיקולים שלהם והחליטו מה שהחליטו.

 

(אני מצטערת אם אני חדה מידי, אבל ניראלי את ממש טעונה על הנושא, ואני מרגישה תחת התקפה חזיתית🤭)

לא אין פה מתקםה בכלל. לא יודעתהמקורית
למה מרגיש לך ככה.
אני אומרת את דעתי בצורה אסרטיבית, זה הכל.
מותר לך לחלוק עליי וזה שיח לגופו של עניין לא לגופו של אדם. הבאת דוגמאות מהמשפחה שלך אז אני מתייחסת אליהן אבל זה לא אלייך באופן אישי.
🌺
מענין....פרצוף כרית
מענין שבעלךלא מרכיש בטחון עם הוריו, והם להפך, אתבעצם אומרת שזה לא הדדי... מענין...
אני גם במחשבות על זה.. מבינה אותךמותק 27
תודה רבה ❤❤פרצוף כרית
להיקשר פירושו לפתוח את המקום בלב שלנוכתבתנו
לעוד אנשים, וזה בהכרח יכול להביא גם כאבים. פגיעה ע"י מישהו קרוב היא עמוקה יותר, פרידה ממישהו קרוב היא קשה יותר, אבל, וזה אבל גדול, אהבה עם מישהו קרוב היא ממלאת יותר.

זה ממש יכול להיות נוכח, הפחד הזה מהגעגוע. מובן לגמרי. אבל אני חושבת שממש צריך להתרגל למחשבה הזו שאנחנו מגדלים את ילדינו לא כדי לשמור אותם לעצמנו אלא כדי שיוכלו בבוא הזמן לפרוש כנפיים ולעוף עם הכוחות שלהם, והכשרונות שלהם, *והרצונות שלהם*.
כשנפל לי האסימון הזה (שמעתי את המשפט הזה בשיעור, שאנחנו מגדלים ומשקיעים בילדים בעצם כדי לתת להם עצמאות ולהוציא אותם מהבית) זה באמת היה משנה תפיסה, ובאמת קלטתי בדומה למה שכתבה כל כך יפה @באר מרים (ותמיד את מתבטאה כל כך תמציתי מה שלוקח לי פוסט שלם לנסות להסביר ומרגישה על עצמי תמיד כל כך לא מדויקת ) שהיכולת לשחרר את הילד ולתת לו לגדול לפי בחירותיו (מגיל מסוים כמובן), ולשאת בתוצאות של הבחירות שלו לטובה ולרעה, וכן- להיות שם בשבילו כשהוא צריך- חוסך המון עוגמת נפש ותקלות ביחס שבין הורים לילדים. ומתחברת ממש לקשר שבין הורות מאפשרת עם קשר יציב ואמון מלא בעצמאות של הילד ליחסי כלה/ חתן-חמות בעיתיים. כי אמא שחושבת שהתפקיד שלה הוא תמיד לגונן ואף פעם לא לראות את הטעויות שהילד עושה ולא לחשוב שיש אפשרות שהוא בן אדם לא מושלם ויש לו לפעמים כשלונות או מידות לעבוד עליהם, היא האמא ששום בן זוג לא יהיה מספיק מושלם לילדים שלה, ותמיד תצטרך לגשש מה קורה ולחפות על הטעויות שהם עושים במודע או שלא.

ועוד דבר חשוב שזה מעלה, זה שאנחנו מחויבים לפתח את עצמנו כאנשים שוים בעיני עצמנו ללא קשר ותלות להיותנו הורים (ובזוית שלא עליה השאלה אבל נוכחת מאוד- להיותנו נשואים). אם כל התפיסה שלי את עצמי תעבור אך ורק בתור כלי לגידול הילדים שלי, למה לי חיים כשהם יצאו מהבית. אם כל התפיסה שלי את עצמי היא אך ורק מהמקום הזוגי, אם ח"ו יקרה משהו לא יהיה לי שום בסיס לצמוח ממנו מחדש. אני ממש חושבת שצריך לפתוח את הנק' הזו מול עצמנו, להשקיע בזה, לאהוב ולטפח גם את הנפרדות.

ונק' אחרונה לסיום שלא עלתה אבל נושקת גם היא לנושא השאלה, וסתם אני מעוררת אותה למחשבה, היא שככל שהגיל שלנו עולה, ככה גם הגיל של ההורים שגידלו אותנו עולה, ובדרך העולם הם יזדקקו יותר לעזרת הילדים שלהם (וכמובן גם אנחנו עצמנו בע"ה נזדקן ונצטרך כנראה יותר עזרה, אבל זה כבר סוד שאומרים ממש בלחש), האם חשבנו פעם איך הם רואים את ימי הזיקנה שלהם? מה הם יצפו מאיתנו לעשות? מה אני מצפה מעצמי לעשות?
זה לא שיש תשובות לשאלות האלה. זו מציאות שתלויה בהרבה גורמים נוספים ועד שלא חיים אותה, לא נדע למה נידרש. אבל לפתוח את הראש לאפשרויות השונות ולא להיות מידי מופתעים ברגע האמת- גם טוב.
וואו כתבת יפה!פרצוף כרית
התחברתי לתחילה- שלמעשה אין דרך אחרת לאהוב - שככל שאוהבים מישהו הסיכון לכאב הוא גבוה יותר, ומצד שני - חיבים אהבה בחיים וזה דבר נפלא (אהבה-הכוונה קשר קרוב-ולא משנה עם מי... חברות, הורים, ילדים, בעל וכדו')
וואי, דווקא אני ממש מחכהקופצת
בהתרגשות לתקופה הזו בחיים.
מאוד נהנית עכשיו מהשנים העמוסות האלה של גידול הילדים, אבל יודעת שעוד 10 / 15 שנה - ייפתחו לי הרבה אופציות ואפשרויות לדברים שאני מאוד אוהבת ולא יכולה לעשות כעת.

בכלל, מאוד כיף לחוות כל שלב בחיים ולמצות אותו עד תום.
תכל'ס אם היינו נשארים כל החיים באותו מצב ( רווקות/ זוג צעיר / גידול ילדים/ כל שלב אחר ) היה משעמם וחד גווני.

אני יודעת שבתקופה הזו של גידול הילדים לא תחזור ( כמו כל תקופה בחיים) ומזכירה לעצמי להנות ממנה במקסימום.
אח"כ בעז"ה תבוא תקופה אחרת נהדרת ומיוחדת בפני עצמה.
וואו את מסתכלת רחב על הסיטואציה, אהבתיפרצוף כרית
שכתבת שאם כל תקופההיתהאותו דבכהיה משעמם! כתבת מדויק ונפלא! תודה!!!!
בנות, אתן חכמותפרצוף כריתאחרונה
ונתתן כיווני חשיבה שממש לא חשבתי עליהם! חיבוקים לכולן אהובות! ❤
סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

היא לגמרי חצתה גבולנעמי28

אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות-  לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.


אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.

היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.

אתם המבוגרים האחראים שלה.

הגב שלה.

אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.

ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.

לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.

 

ולא מאוחר מדי.

גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.

 

לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.

מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)

מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.

 

ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28אחרונה

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"לאחרונה

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

? 

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

תביעת חלת- מישהי הצליחה למלא??נועה לה

אני כבר אובדת עיצות

כל הביוקרטיה והטפסים האוטומטיים האלה מוציאים אותי מדעתי!

הם מבקשים אישור על נקודות זיכוי או פטור ממס

מאיפה אני מנפיקה את המסמך הזה??? לא מוצאת באתר של מס הכנה או ביטוח לאומי

פליז עזרה!!!

נראה ליהשם שלי
אמור להיות בתלוש/ טופס 106
תלוש שכר אחרון יש לך? / טופס 106?המקורית
אבל כבר העלתי תלושים במקום אחרנועה לה
יש מצב שצריך להעלות פעמיים? 
למי שיש אישור לנ"ז מפקיד שומה הסעיף הזההמקורית

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

ואוו תודה רבה רבה!!נועה לה
את לא מבינה כמה אני מתוסכלת מול כל הביוקרטיה הזאת, כל הזמן מעלה את כל הטפסים עונה את כל הפרטים ואז צריכה לבדוק על איזה טופס והכל נמחק!!!  התגובה שלך עזרה לי לעשות המשך לדף הבא סוף סוף! 
ממש בשמחה יקרה המקוריתאחרונה
צריכה עצות.או שאולי זו פריקה וצריכה חיבוק.לא יודעתאנונימית בהו"ל

חצי שנה אחרי.

והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.

אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי

והמוח עובר למקום אחר

והמחשבות

והגוף מתנתק


וזה כואב כל פעם

ומעייף

אוף

❤️❤️❤️❤️❤️אפרסקה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתמצאי שלווה
חיבוק גדול גדול.קמה ש.

בס"ד


לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹


בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.


מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.


חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

תודה! (מוזכרת לידה שקטה)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ו 21:21

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת


 

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.


 

 

אמן!!!

חיבוק גדולאחת כמוני

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור


שולחת מלא כוחות

זה נשמע טראומטי ממשאיזמרגד1אחרונה

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

חיבוק!!מכחול

אולי יעניין אותך