מסילת ישרים פרק א':
ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, (תהלים צ).
בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם.
משנכנס אב ממעטים בשמחה - עד מתי? (אנשי אמונה אבדו).
אבל יש רמב"ם שאומר אחרת - שרוב החיים בעוה"ז בטובה (אשמח אם מישהו זוכר את המקור).
להרים את המבט, לשנות את העין. במקום לראות אין - להיות אין.

