אז אין לי כרגע הרבה זמן, אפרט בעז"ה יותר בהמשך

בגדול הריון תאומים מונו בי-שליה אחת ושק אחד עם מחיצה זה הריון בסיכון גבוה.

לא מכירה את תחום הרפואה בחו"ל....

אני הייתי במעקב כל שבועיים ובהמשך פעם בשבוע ולקראת הסוף כל יומיים. (אצלי עד שבוע 14+ לא ראו מחיצה אז גם אז בין 6 ל14 עשיתי לפחות פעם בשבוע)

כל פעם היה US בטני וגם וגינאלי כדי למדוד אורך צוואר

משבוע מסוים החלו במעקב זרימות(לא זוכרת איזה שבוע)

אצלי זה היה ב"ה הריון חמישי, הייתי מאד כבדה מהתחלה למרות שעליתי ממש מעט במשקל (10 קילו בלבד)

בהריון הזה עשיתי גם שקיפות וסקירה מוקדמת ומאוחרת, מה שלא עשיתי בהריונות הרגילים.

פה בארץ לא מחכים בהריון מונו בי מעבר לשבוע 36 בדיוק. ומזרזים.

לזכור לשתות הרבה, ליטול פרנטאל+ויטמין D, כמה שפחות להתאמץ, פחות לסחוב, לא להתכופף. (לשאול את הרופאה בעניין יחסים למשל...) אני פיזית לא הייתי מסוגלת ללכת ויצאתי לשמירה ב25. אז גם התחיל קיצור צוואר אז בכל מקרה אישרו מהר שמירה. גם כאן לא יודעת איך זה עובד בחו"ל כל עניין השמירה.

עד כאן בנתיים...

מוזמנ לדייק בשאלות ולכוון אותי מה עוד את רוצה לדעת

הריון תקין, קל ומשעמם

ובעז"ה בידיים מלאות מלאות

זו ברכה עצומה ואושר הכי גדול שאפשר לקבל!!!!!

מקנאה בך!!!

לדוג', מעקב זרימות מתחילים לפני שבוע 24 וזה עוד בכלל לפני שהם ברי חיות בעצם. אבל במקרה של תאומים זהים במיוחד, יש מצבים שעובר אחד לוקח דם לעובר השני- תסמונת TTTS קוראים לזה. אפשר לעלות על זה במעקב זרימות ואם יש בעיה לפעמים עושים ניתוח תוך רחמי לצרוב את העורק המשותף וכד'.

או בעניין אורך הצוואר- זה ברור שמנוחה עוזרת למצב. אני ראיתי איך הצוואר שלי היה דינאמי ואיך השתפר אחרי שהקפדתי על מנוחה.

אני פיזית לא הצלחתי לתפקד בבית משלב די מוקדם וגם נפשית... הייתי מאד בלחץ. התמיכה מההורים הטכנית והנפשית מאד עזרה- טוב מאד ששיתפת!!!

אני זוכרת את השבועות הראשונים, עם הלחץ והמתח המטורף. אצלנו בגלל שלא מצאו מחיצה זה היה שבעתיים...

חשוב מאד למצוא רופא שמבין בנושא של הריון תאומים זהים- את חייבת לעשות בדיקה באזור מגורייך איך זה בדיוק עובד. אני אישית גם הלכתי באופן פרטי לרופא מומחה לאולטרה סאונד לאורך כל ההריון.

תאומים זה דבר נפלא! ומאתגר
אני מרגישה שזכינו בפיס. אבל גם לזכיה יש את האתגרים שלה..
לוקח זמן לצאת מההלם הראשוני, ועד היום, כשהם בני 4, אני שואלת את עצמי מידי פעם אם זה אמיתי אבל בסוף נכנסים לאיזה שהוא מסלול חיים.

תאומים זהים הם תאומים שחולקים את אותה השיליה אותו שק הריון.
כשיש מחיצה ביניהם (מה שנקרא מונו בי) יש רופאים שמגדירים את זה כשני שקים נפרדים.
ההגדרה לא מאוד משנה. מה שמשנה זה אם השיליה משותפת ואם יש מחיצה או לא (אם יש מחיצה זה פשוט יותר...).

ולשאלות שלך...

1) בעיקרון, בשבועות הראשונים אין הרבה אחרי מה לעקוב יותר מבהריונות רגילים.
אבל מה שכן, חשוב ממש ממש להיות במעקב של מרפאת הריון בסיכון כמה שיותר מוקדם, ושם המעקב (לפחות זה שאני מכירה) הוא אחת לשבועיים לכל היותר. אצלי בכל ביקור עשו גם אולטרסאונד.

2) מעקבי זרימות, הערכות משקל וכו' מתחילים החל משבוע 18, ועושים אותם פעם בשבועים.
אם אני זוכרת נכון, משבוע 24 מתחילים גם מוניטור אחת לשבוע/שבועיים (לא כ"כ יצא לי כי התאשפזתי אחרי המוניטור הראשון שעשיתי בקהילה...).
אני מאמינה שכל רופא של הריון בסיכון ידע להפנות אותך לזה. אבל לא בהכרח שרופא נשים רגיל ידע את זה...
כן הייתי מחפשת המלצה על רופא שמתמחה בתאומים, במיוחד אצל זהים זה חשוב כי יש יותר סיבוכים וכדאי שידעו לזהות אותם בזמן.
כתבת שאת גרה בחו"ל, אז יכול להיות שפרוטוקול המעקב אצלכם שונה מבארץ, קחי בחשבון.

3) אין לי מושג למה דווקא מהשבוע הזה, אבל באמת זה שלב שכבר נהיה ממש כבד.
יכול להיות שבט"ל החליטו דווקא על זה כי משבוע 24 העוברים נחשבים לברי חיות, ואם חלילה קורה משהו ומתפתחת לידה/צריך לילד אפשר להציל אותם.
לי הרופאה הציעה שמירה כבר בשבוע 23. עד שהגשתי את כל המסמכים זה כבר היה אחרי הלידה (בשבוע 29), ככה שאישרו לי את הכל בלי בעיה ;)

4) לא הגעתי לסוף והם גם היו אצלי מאוד קטנים... אבל כן, זה כבד יותר מהריון רגיל.
בחודש שישי/שביעי לגמרי נראיתי כמו בחודש תשיעי בהריונות הקודמים (למרות שמשקל הלידה של שניהם ביחד היה נמוך משל עובר אחד שנולד במועד..)

5) התופעות בהריון תאומים מועצמות יותר, ובהחלט יכולות להופיע מוקדם יותר.
יש על הגוף לחץ כפול של עבודה (זה לא קשור רק לגודל, אלא לכמות האנרגיה שצריך בשביל לפתח עובר). אבל אם זה מדאיג אותך לכי להיבדק.  תמיד עדי להיבדק יותר מידי מאשר פחות מידי...

בהצלחה רבה!
אם יש שאלות נוספות - מוזמנת לשאול כאן או בפורום תאומים

רק לגבי זה שכתבת שאת פיצית-

אחותי קטנטונת בגובה ובמשקל וילדה שלישיה בריאה ב"ה,

סחבה עד שבוע 34...

וגם אותה ייאשו שהיא לא תצליח להחזיק מעמד...

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

ברור שזה בסדר!!!

וגם לא לעשות שום דבר+ להזמין לעצמך משהו טעים שישמח אותך🫶

נשמע קשה מאוד וכואב

ואת הגננת חובה לסנן ולא לענות

כמה כוח יש בפשטות של הסביבה הנשית

כל כך תודה 

וצריך

ממש יפה שהצלחת לשמור את זה אחרי שהילדים נרדמו.

מצטרפת, כל מה שעובר לי בראש היום זה מה השכנים שמעו, ומה הסיכוי שהם לא היו בבית היום. 

איזו אישה לביאה את

עם כמה את מתמודדת

תבכי כמה שאת צריכה

תנקי את הלב

ותנשמי נשימות חדשות❤️

נשמע לא פשוט, את גיבורה שבכלל שרדת לספר
מבאס שאין עזרה.