בס"ד
- 9 שבועות לבחירות -
לא רבים זוכרים, אבל שבועות ספורים לפני מערכת הבחירות הקודמת, עוד לפני שעזב את הליכוד והקים את תקווה חדשה, לגדעון סער היה רעיון לשינוי שיטת הבחירות בישראל. סער, יחד עם שאשא ביטון העלו הצעה לחלק את מדינת ישראל ל-60 מחוזות שונים כאשר 60 חברי כנסת יבחרו בשיטה הרגילה כיום, ואילו החצי השני יבחר כל אחד על ידי אנשי המחוז שלו, אבל כנציג של אחת המפלגות המתמודדות לכנסת. אלא שאין טעם לדון כעת האם מדובר ברעיון טוב או לא, כי מההצעה הזאת לא נותר כיום לא דבר ולא חצי דבר.
בשבוע שעבר (שלישי) היה זה כבר ראש מפלגתו החדש של סער, בני גנץ, שהעלה הצעה משלו לשינוי שיטת הממשל, מה שלטענתו יוביל להבאת יציבות למדינת ישראל. בישיבת סיעת 'המחנה הממלכתי' הודיע גנץ שמלבד השלמת החקיקה להגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות, שהם לא הצליחו להעביר בממשלה הקודמת בהיעדר רוב לכך, הם יפעלו בכנסת הבאה להוביל עוד שלושה חוקים שכל מטרתם בפועל היא להקשות על האופוזיציה להפיל את הממשלה. כמובן שהם מכנים את זה בשמות יפים יותר.
על פי ההצעה של גנץ, על מנת לפזר את הכנסת כבר לא יספיק רוב של 61 הצבעות, אלא המספר יעלה ל-70 אצבעות. כאן המקום לומר ביושר שזה לא רעיון של גנץ, אלא של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ששבועיים לפני כן העלה רעיון דומה להעלות את המספר לרוב של 80 חברי כנסת הנצרכים בשביל להפיל את הממשלה. מה שכנראה השניים שכחו זה שהכנסת הקודמת פוזרה ברוב גדול הרבה יותר מזה. מרגע שהבינה הקואליציה שהיא לא מצליחה לתפקד, היא בעצמה הצטרפה לאופוזיציה והצביעה יחד איתם בעד החוק. מכיוון וזאת המציאות בדרך כלל, נדמה ששתי ההצעות הם לא יותר מאשר ניסיון כושל למכור יציבות לציבור, בתקווה שיחד עם זה יגיעו גם המנדטים.
אבל גנץ המשיך לקחת את זה עוד שני צעדים קדימה. ההצעה הבאה שלו היא להגביל בזמן את האפשרות להפיל ממשלה, גם כאשר מדובר בממשלת מעבר. בנוסף לכך, וזאת ההצעה הרביעית בהקשר הזה, היא לנתק את הקשר בין אי העברת תקציב לבין נפילת הממשלה, כנראה כלקח מהממשלה הקודמת. זאת אומרת, שאם מצרפים את כל חבילת החוקים הזאת, ממשלה לא יכולה ליפול בפרק זמן של נניח לשם הדוגמה במשך שנתיים (הדוגמה שהובאה במהלך הצגת החוקים). גם אחר כך אם היא לא מצליחה להעביר תקציב היא עדיין ממשיכה לכהן, וגם אז יהיה אפשר להפיל אותה רק עם רוב של 70 מנדטים. במילים אחרות, אם הממשלה לא מצליחה למשול מעצמה, אז היא תאלץ לעשות את זה מכוח החוק.
בואו נחשוב על הממשלה האחרונה מה היה קורה אילו החוקים האלו היו חלים כבר בממשלה האחרונה, שמלכתחילה ישבה על 61 חברי כנסת בדיוק. הרי בנט וחבריו עשו הכל על מנת למנוע את נפילתה, ליישר הדורים ולפייס נעלבים, ועם זאת הם לא הצליחו במשימה. במצב כזה, שהממשלה לא תפקדה, היא הייתה נאלצת לסחוב עוד שנה שלמה מבלי שאין שום אפשרות לשנות את המציאות. לפני שמדובר במצב אבסורדי לחלוטין, מדובר בחוקים לא דמוקרטים בואכה דיקטטורים שכל מטרתם היא להפריע לנתניהו להפיל שוב את הממשלה, גם אם זאת ממשלת מעבר, אם הוא עצמו לא יוכל להקים ממשלת ימין-לאומית.
ניכר שמי שמגדירים את עצמם 'מחנה ממלכתי' מוכנים לעשות הכל למען מטרה אחת, ושום דבר אחר לא מעניין אותם. דוגמה נוספת ניתן לראות אצל השר זאב אלקין שבכל ראיון וראיון איתו הוא לא יתגאה במספר המנדטים שהם משיגים, או בעיקר שלא משיגים, אלא בכך שבזכותם לנתניהו אין 61. נדמה שגם אם יהיו להם ארבעה מנדטים, אבל זה יהיה ההבדל בין ממשלת נתניהו לבין ממשלה שאין לה שום סבירות לקום, הם יהיו מאושרים. בעצם לא נדמה, זה בדיוק מה שקרה עם תקווה חדשה בבחירות האחרונות, שלאחר שהשיגו רק חמישה מנדטים למפלגה שהציבה את עצמה לראשות הממשלה, לא עניין אותם כלל הכישלון הגדול אלא רק ההצלחה בכך שנתניהו לא יכול יותר להקים ממשלה. עכשיו כאמור הם גם מוכנים לשנות חוקים ולפגוע בדמוקרטיה למען זה.
כאמור, את החוק להגבלת כהונת ראש ממשלה הם לא הצליחו להעביר בשל חוסר רוב בכנסת. אומנם ברגע האחרון הם הצליחו להוביל מהלך שבו החוק לא ייזרק לפח אלא יוכל להמשיך לשבת על שולחנה של הכנסת גם בכנסת הבאה. נראה שכך יעלה גם בגורלם של כל חבילת החוקים החדשה, שגם אם נניח שיש לה סיכוי לעבור ולהיכנס לספר החוקים, יהיה ניתן לבטל אותם בקלות מיד אחרי כינונה של ממשלה אחרת. אבל בינתיים הם ימשיכו למכור לנו נוסחאות ליציבות מדומה בניחוחות דיקטטורים עזים.
איחוד לפי שעון בני ברק
ביום שישי האחרון לימד נתניהו את המפלגות הדתיות שלא חייבים לסגור רשימה בדקה ה-90, כמו תמיד, אלא שישנה את האפשרות לעשות את זה גם לפני כן. גם אם מדובר בלמעלה מעשרים ימים לפני המועד להגשת הרשימות. כעת נותר לקוות שגם המו"מ שמתנהל עם הצלע השלישית, מפלגת נעם, יסתיים גם הוא בהקדם, ויהיה אפשר לשים את כל הנושא הזה מאחורינו. הרי ברור שכל רעיון לרוץ עם הבית היהודי, יומיים אחרי שיוסי ברודני התראיין ואמר שהוא תומך ברפורמות של מתן כהנא, הוא לא יותר ממשעשע, בטח ובטח אם הדיווחים על הצטרפותו של חיים אמסלם למפלגה. גם איחוד עם יהדות התורה קלוש לאור העובדה שהם עצמם עוד לא החליטו באיזה הרכב הם רצים לכנסת.
וכאן אנחנו מגיעים לנקודה הבאה. הראשון בספטמבר יגיע בעוד יומיים, אך נתניהו לא יוכל להחזיר עדיין את כובע הגננת. הסכסוך בתוך המפלגה החרדית-אשכנזית עדיין בעיצומו ונראה שהפתרון עדיין רחוק מלהימצא. בתחילת השבוע נפגש שוב נתניהו עם יו"ר אגודת ישראל, דבר שעורר את זעמו של הרב אדלשטיין, ראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה. הכתב הפוליטי של ישראל היום, אמיר אטינגר, פרסם אתמול דברים שאמר הרב אדלשטיין לפיהם "אל תתנו לנתניהו להתערב בנושאים אידיאולוגים" וזאת כי לא מדובר במחלוקת פוליטית בין פוליטיקאים אלא מחלקות אידיאולוגית בין רבנים.
גם במקרה הזה החשש של נתניהו הוא ריצה נפרדת של אחת המפלגות שעלול להוביל לכך שאחת המפלגות לא תעבור את אחוז החסימה. את גודל המשבר, בניגוד למערכות קודמות, ניתן לראות בעצם התערבותו של נתניהו. זה כבר לא המריבות הרגילות בין הסיעות על מי יותר גדולה, הפערים כבר נהפכים לגדלים מיום ליום, ועל זה כבר פרטנו בשבועות קודמים. נתניהו נחוש להתערב גם במקרה הזה, אבל המסר החד משמעי שעולה מדבריו של הרב אדלשטיין שאם נתניהו יתערב, לא רק שזה לא יואיל, אלא שזה יפגע עוד יותר במאמצים למצוא הסכמות לריצה משותפת. אם נתניהו יראה שהדברים שוב לא מתכנסים לכדי ריצה משותפת, ייתכן ושוב הוא ייאלץ להתערב באופן הכי אקטיבי שאשר למען המהלך, לא לפני שיבדוק מתי נכנסת שבת על פי שעון בני ברק.
הערה לסיום
אם כבר דברנו על איחודים, כדאי להעיף מבט גם הנעשה במפלגות בציבור הערבי. אם במערכת הבחירות הקודמת הייתה זאת מפלגת רע"מ שקפצה למים ורצה בנפרד מחברותיה, הפעם מדובר במפלגת בל"ד שמעוניינת לעשות צעד דומה, כאשר הקרע בין המפלגות עוסק בשאלת התמיכה בלפיד כראש ממשלה. כמובן שלפירוק ישנן השלכות, ומשתי מפלגות ערביות כפי שגם היה לפני הקמת המשותפת, כעת זה עלול להפוך לשלוש מפלגות מה שיסכן בוודאי את בל"ד, אבל גם את חד"ש ותע"ל.
אם זה לא מספיק, אז השבוע פורסם בערוץ מכאן-33 של התאגיד סקר עומק שנעשה לראשונה בחברה הערבית. על פי הסקר, שיעור ההצבעה בחברה הערבית יעמוד בבחירות הקרובות על 39% בלבד, שזאת ירידה מהשיא שנשבר במערכת הבחירות הקודמת בה עמד אחוז ההצבעה על 44%. על פי הסקר, הרשימה המשותפת כולל בל"ד מקבלת חמישה מנדטים, ארבעה הולכים לרע"מ ועוד מנדט וחצי לליכוד. שמצרפים את כל הנתונים הללו ביחד לא נותר אלא להבין שגם סבב הבחירות הנוכחי יקבע על פי ההצבעה של המגזר הערבי.
