אצטרך לאסוף אותו ב-14:30 ואולי אפילו לפני כדי להגיע בזמן למטפלת. זה רחוק ועם קצב של ילדון זה לוקח זמן... במקרה כזה ספק אם הוא יספיק לאכול בצהרון (כנראה שלא). וחוץ מזה זה די מייתר את הצהרון (זה לשלם על חצי שעה מחיר של שעתיים וחצי).

ניסיתי לחשוב, בעקבות ההודעה שלך, על אולי להוציא אותו מהצהרון. עשיתי את זה שנתיים בעבר וזה היה לי ממש קשה. בגלל שהבית רחוק יחסית, זה או שכולם יחזיקו מעמד עד ארוחת צהריים סופר מאוחרת ב-3 בבית (ולהביא פירות וסנקים באמת) או להתארגן על סנדוויצים וכאלה עבור כולם ולאכול בחוץ אבל זה ממש מורכב, בעיקר אם אני עובדת בבוקר. מה גם שיש הרבה ימים שבהם השעות האלה או לוהטות, וזה בלי לדבר על חורף כשקר ו-או גשום... בשנים שעשיתי ככה, זה ממש התיש אותי...

הגן של הילד והמטפלת מרוחקים אחד מהשני יחסית... המשמעות יהיה לאסוף ב-14:30 (פירטתי בתגובה למעלה)

זה אולי די הגיוני אפילו ולא חשבתי על זה לפני זה. תודה! זה רק אומר שהילד בגן די ייצא ''באמצע'' כזה. שזה מבאס בשבילו קצת, בעיקר כשיש חוג הוא משהו כזה והוא יצטרך לפספס. וגם שכנראה לא נעצור בגינה בסוף היום, שזה קצת נחמד לו ולילדה שאצל מטפלת. (מבינה שאי אפשר הכל)

אולי באמת בימים של החוגים ננסה לדאוג שהגדול יזמן / יתארח אצל חבר... תודה רבה!

לבד קצת זמן, ואפילו לחמם לעצמו, אין בעיה. אני רק פחות מתלהבת שבאופן קבוע הוא יהיה מלא זמן לבד בבית ככה...

מי שאצטרך לאסוף ב-14:30 זה יהיה הילד בגן, מה שלמעשה ייתר את הצהרון ויסבך אותי הרבה כמו שהסברתי כאן.

זה אותם ילדים כמו שנה שעברה אז אני מכירה. אנחנו הכי רחוקים... אבל תודה על החשיבה!

למעלה גם כתבתי לך מה הצדדים הפחות טובים בזה. אבל זה באמת יתרון שאני פחות אתעייף ושנחזור מוקדם הביתה, מה שעוזר מבחינת העייפות הכללית של כל המשפחה והלו''ז של הערב. 

ובדיוק הסברתי לבאר מרים שיש גם בעיה של קשב וריכוז שלא מאפשרת לי להרגיש שקטה אם זה קבוע ולאורך זמן.

והאמת שאשמח לקרוא מה את חושבת על זה, מניסיונך הרב.

היא קצת יותר קטנה מזה האמת. עשיתי את זה לא מעט פעמים אבל לפרקי זמן קצרים בדרך ככל, של כחצי שעה בערך. הבעיה הוא שיש לו ככל הנראה בעיית קשב וריכוז והוא מוסח מאד בקלות. נגיד אם הוא באמצע ספר או באמצע לנגן, או בפלאפון, הוא יכול לא לשים לב לכלום סביבו. לכן כשהשארתי אותו עם אחותו הקטנה עד עכשיו השבעתי אותו בערך שהוא רק יהיה איתה כל הזמן, בלי לקרוא או לנגן או להיות בפלאפון. הוא ילד טוב ואני סומכת עליו שהוא מסוגל לעשות את זה לפרקי זמן קצרים. אבל לגבי פרקי זמן ארוכים יותר אני חוששת האמת. וגם מרגישה שזה יהיה ממש עול בשבילו, אם זה על בסיס יומי.

קודם כל זה מעניין לקבל פרספקטיבה גם מאימהות של ילדים גדולים!

אין אפשרות להאריך את השהות אצל המטפלת, גם לא בתוספת תשלום.

לגבי לאסוף את הילדון מיד אחרי הקטנה, זה באמת רעיון שקיבלתי עם השרשור הזה והוא מעניין. החסרונות היחידים שכבר רשמתי למעלה הם שזה להוציא אותו מהצהרון די לפני כולם, שזה יגרום לו אולי להרגיש לא כמו כולם. ולהפסיד דברים שווים כמו חוגים. וגם שלא ככ נוכל לעצור בגינה אחר-כך, שזה נחמד ובריא לו ולאחותו. וגם לי כשיש עוד אימהות...

לגבי בן ה-10, הוא בהחלט נשאר לבד פרקי זמן של חצי שעה בערך פה ושם. אולי גם קרוב לשעה. אבל אני לא יודעת, לי זה מרגיש לא להיט שמדי יום הוא יהיה לבד הרבה זמן, שלא יהיה מי שיקבל את פניו. אני גדלתי עם זה שיש תמיד מבוגר שמחכה לי בבית, וזאת הייתה נוכחות מרגיעה כזאת... יש את הפיתוי של המחשב (עם הגנה אבל בכל זאת, זה מפחיד אותי קצת) או של לשחק שעה במשחקים של פלאפון המקשים שלו. או שהוא יצא ויסתובב בחוץ עם חברים בלי לעדכן אותי (אנחנו גרים בעיר)... אני משתדלת מאד להתנהל איתו באמון. אני יודעת שהיו פעמים שהוא לא עמד באמון הזה ועשה שטויות קטנות וגדולות. כל פעם מחדש שוחחנו על הדברים ובחרתי מחדש לסמוך עליו. וברוב המקרים הוא ב''ה עומד באמון הזה. אבל מכאן ועד להשאיר אותו לבד הרבה זמן באופן יומיומי, זה מרגיש לי קצת כמו להעמיד אותו בניסיון שלא ברור אם הוא יוכל לעמוד בו...

להוציא את הילד מהגן מוקדם... כמה שחשבתי על זה, לא הגעתי לפתרון הזה בעצמי בכלל... חוכמת ההמונים, זה משהו שווה... יש לזה גם כמה חסרונות, כמו שכתבתי בכמה תגובות למעלה. אם כי אני מבינה שלא יכול להיות מושלם.

תודה!

היה אם הגדול היה חוזר ב-3 והייתי צריכה לאסוף את הקטנה ב-4 ואז את הילדון סביב 4:15 (אם היא בעגלה זה כנראה יקח סביב רבע שעה). אבל זה בעולם הדמיון... כי המטפלת מסיימת ב-3 🙂

או אם הגדול היה מסיים יותר מוקדם ומגיע סביב 2, אבל זה גם רק בדמיון...

אני לא בטוחה שאני הבנתי את השאלה😅, אני עונה לך?

הגינה צמודה לגן של הבינוני. ואוספת את הבינוני סביב 15:45-16:00. בימים שמזג האוויר קשוח כנראה אוספת את הבינוני מוקדם באמת. תודה על החיבוק!!

אם אלך על הפתרון של לאסוף את הקטנה ואז את הבינוני בזמן שהגדול מחכה בבית, זה אומר שברוב הימים הגדול יהיה שעה (פלוס מינוס) לבד בבית. הקונספט הזה זר לי ממש. זה באמת מרגיש לכן בסדר? גם שלא יהיה אף אחד לקבל את פניו? וגם שהוא יהיה ככה ללא השגחה? הסכנה העיקרית שאני חושבת עליה היא מבחינת אינטרנט. כאמור יש לנו מחשב עם רימון אבל הוא פיקח והרבה ילדים יודעים או מגלים איך לפרוץ את ההגנות האלה (והוא ילד פיקח ודי טכנולוגי). אבל גם בלי הסיפור של אינטרנט, אני גם לא הכי רוצה שהוא סתם ישחק עם הפלאפון שלו ככה באופן קבוע. זה מרגיש לי הרגלים לא משהו... התגובות כאן קצת נתנו לי לחשוב שאני אולי עושה פיל מזבוב ושלהשאיר ילד שעה כל יום זה סבבה לגמרי. אבל לי זה באמת מפריע... 

(ואם בכל זאת אלך על הפתרון הזה, יש לו יתרון אחד נוסף והוא שנראה לי שיעשה טוב לבן ה-10 להיות קצת בשקט שלו בלי ההמולה של הקטנים בבית).

ותודה שוב לכל מי שענתה, בעלי ואני ממש התפעלנו מההתגייסות שלכן כדי לעזור לניקית אחת לבנות לו''ז...

גם אצלכם יש חשיבה לגבי איזו תעסוקה להשאיר לילדים והתארגנות בהתאם?

לגבי לנתק את המחשב, לא יודעת... נראה לי שהמסר הנלווה קצת עלול לגרום למחשב להיראות עוד יותר נוצץ וגם לשדר שממש אי אפשר לסמוך עליו. את לא חושבת?  פלאפון בלי משחקים, לא נראה לי שנחליף לו והוא גם יהיה ממש מבואס אם תהיה 'הרעת תנאים' שכזאת ;), מה גם שזה שוב מסר שאי אפשר לסמוך עליו...

הילד יודע מה אני מרשה ומה לא ולכן הוא לא צריך לבקש על כל סרטון וסרטון. כשיש משהו מעבר למה שהוא רגיל, בעקרון זה כן עובר דרך בקשת רשותנו.

מסכימה שלא נורא קצת סנייק, השאלה היא באמת שאלה של מינון.

אני באמת לא יודעת לגבי גילדאים בוגרים יותר. בחלום, כשאני מסתכלת קדימה על עוד כמה שנים, גם ארצה להיות בכללי בבית כשהילדים נמצאים. לא חייב 100% מהזמן, אבל בכללי זאת כן שאיפה שיש לי. כנוכחות כללית. אולי עוד אשנה את דעתי עד אז, כן? אבל כרגע ככה אני מדמיינת את זה...

 בכללי הנחתי שיגיעו גם תשובות מהכיוון הזה ואני שמחה לשמוע גם את הצד הזה. מעניין אם עוד אימהות מכאן חושבות כמוך ורק אני מרגישה שזה קצת מסוכן ''לתת לחתול לשמור על השמנת''. 

חושבות ואיך הן מתמודדות בפועל עם כל השאלה הזאת של להשאיר ילד לבד ומחשב בבית.

לכן זה 15 דקות. בחזור זה בעלייה וזה עם ילדון שהולך לאט הרבה יותר, מתעכב וכו'. יכול לקחת חצי שעה וגם יותר. תודה על העזרה בלחשוב איתי!

ככה. שיחות מ- או לסבא וסבתא זה רעיון חמוד ממש. אולי אגיד להורים שלנו שזה זמן טוב להתקשר אליו. מתחברת מאד לדברים שכתבת, תודה על ההשקעה ועל העזרה!

כי עם אני אוספת את הקטנה ואז את הבינוני, הכי מוקדם שאגיע הביתה יהיה סביב 4. אפשר בתיאוריה לדאוג לו לסנדוויץ אבל זה קצת מסורבל, בעיקר כשאני חוזרת מהעבודה. 

בחוץ במקום לחזור הביתה. הסברתי שאם הוא יתלווה אלי הוא לא יאכל עד 4. 

ארוחת 10

ארוחת 13 או מה שזה לא נקרא, יש להם הפסקה של כמה דק והם אוכלים בין סנאק לצהריים. הוא אוהב שזה עוד סנדוויץ כי הוא רעב. אבל כשהוא חוזר ב-3 הוא מורעב. ככה היה בשנה שעברה. ועוד סנדוויץ זה כבר ממש לא כיף לו ואני מבינה אותו.

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.

🫂

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה

הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)

כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)

בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?

כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.

סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.

וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...

האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.

מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.

בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.

תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.

אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן

אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.