אני חושבת שצריך לעשות סדר בדברים ולבחון רגע במבט-על מההכי דחוף והלאה.
קודם כל ודבר ראשון - את.
הגוף והנפש שלך.
את יולדת טרייה כ"כ וחייבת מנוחה מוחלטת.
לא הגיוני שתהיי מטורטרת כ"כ שנייה אחרי לידה, חשוב לעצור ולדאוג בראש ובראשונה לכוחות ולהתאוששות שלך.
קודם כל לבחון בכל הצורות האפשריות כיצד עושים זאת.
למשל,
אם אתם מתארחים:
האם זה מצב נתון שלא יכול להשתנות?
האם יש צפי לסיום?
האם ישנה אפשרות להגיע למקום אחר עם מיגון?
בית, משפחה, מלון, צימר, סאבלט,
ואפילו בית החלמה לך לשבוע לפחות רק את והתינוקת.
אם אפשרי לא להיות באותו מקום של אירוח ולקבל דרך כך הקלה לפחות במצרכים ובאוכל שאפשר לאכול יותר משוחרר וחופשי זה יכול להקל.
אם בלתי אפשרי ממש - הייתי שוקלת לנהל שיחה עם בעלי הבית מלב אל לב ולומר את המצב. ואולי לבקש חדר אחד או איזור אחד שבו כן ניתן להכניס חמץ ואתם תאכלו שם בחופשיות יותר ואח"כ כשבוע לפני פסח תעזרו לנקות אותו.
עוד אפשרות היא ללכת לאכול בחוץ פלאפל/פיצה וכד' פעם או פעמיים ביום.
כך לא צריך להתעסק עם הגשות/שטיפת כלים/ניקיון/רעב וכו' וזה משהו מסודר שיכול לתת אוויר.
אפילו לעשות משלוח מוולט/תן ביס ולאכול מחוץ לבית באיזה פארק/גינה/או ממש סמוך לבניין.
כלומר את כל ההתעסקות עם האוכל - להוריד מעלייך לחלוטין. שום ניקיון ושום אירגון ושום בישול. רק רק לנוח.
לפחות שבועיים ככה.
לגבי כל שאר הסדר והאירגון של הילדים שלא קשור לאוכל - לא את.
אם בעלך מתגייס לעזרה מה טוב (כל הדינמיקה מול בעלך ובכלל מה שהוא מביא זה דבר בפני עצמו שצריך להבין כאן אבל לכאן ועכשיו והSOS להחלמה שלך קודם צריך שזה יתבצע לכן קודם רואים איך זה יכול להתבצע הכי מהר ורק אחרי התאוששות וזמן אפשר לפתוח דברים יותר לעומק...),
ואם הוא מכל סיבה שהיא מסרב לתת יד - אז לבקש מהמארחים, או מאחים גדולים אם יש, או להביא עזרה בתשלום, בייביסיטר וכדומה, שעות ארוכות של מסך וכן הלאה.
אבל שוב - לא את!
את כרגע מחייה את עצמך ואת התינוקת. את יולדת. לא טיפה פחות מזה. קודם כל החיים.
חשוב חשוב חשוב שזה יהיה קודם כל נהיר וברור לך בפני עצמך.
ואז מתוך המקום הבטוח והסנטר הפנימי הבטוח לגמרי הזה תגשי הלאה גם לסביבה.
אבל כאן הגבול.
ולא עוברים אותו.
אם את רואה שלא מתאפשר באמת אפילו תשקלי ללכת לכמה ימים לבית החלמה והם יאלצו להסתדר.
אחרי משכב לידה מינימלי של 6 שבועות,
אפשר לחשוב מה עושים עם המצב הזוגי.
אי אפשר כ"כ להבין מכמה שורות בפורום, אבל נשמע שחשוב להעמיק שם.
לראות רגע את כל הזוגיות והדינמיקה בה כמכלול,
להבין את היחס הכולל של בעלך אלייך,
להבין את היחס הכולל של בעלך ללימודים או לתעסוקה שלו,
להבין מה יש שם,
מה הכוונה בזה שהוא מייחס את האחריות ללימודים אלייך,
מה הכוונה שיש דבר שני שהוא רוצה לעשות שגם לא נותן לך לנשום,
מה הכוונה שהוא מתייחס למשכב לידה, ריצפת האגן וכו' כאל "חרטא" ולא רואה אותך שם,
ובכלל כל היחס
חשוב להעמיק שם ולראות את התמונה השלמה.
וכמובן לראות כיצד אפשר להגיע לנחת, התקדמות ושיפור גם שם.
אז כרגע יקרה שלנו
אנחנו מחבקות אותך
תחבקי גם את את עצמך
תזכרי שאת אישה אהובה וגיבורה ואלופה
אישה מדהימה וטובה!
שהביאה עוד חיים לעולם במצב מאתגר שכזה
וצריכה, ממש בהנחייה משמיא, לנוח ולהתאושש.
את יולדת לפי ההלכה, לפי התורה, לפי דבר ה'.
את ממש חייבת את המנוחה המוחלטת ולא שום דבר אחר כרגע.
אז כמפורט למעלה -
אם בעלך עוזר מה טוב,
ואם לא כל מה שכן יכול לעזור
את לא מכינה ארוחות ולא מבשלת מנקה ומסדרת כלל -
אוכל מוכן, משלוחים, וכל דבר אחר שהוא לא את. ויתר הפירוט למעלה.
את לא מסתובבת אחרי הילדים האחרים - כנ"ל מישהו אחר עושה זאת (בעלך, ילד גדול, שכנה, בייביסיטר, כל עזרה אחרת, וגם מסכים אפילו 10 שעות רצוף אם צריך בתוכן מותאם. העיקר שלא את!)
ועכשיו את מזמינה לך משהו שווה מוולט ואוכלת אותו סמוך לבניין או אפילו לצאת טיפה לפארק סמוך בתוך זמן ההתגוננות ולאכול אותו.
ואם תסכימי ממש אשמח שתשלחי לי בפרטי טלפון או כתובת וכו' ומה את אוהבת לאכול ואשמח לעשות את המשלוח עבורך ולפנק אותך קצת, כ"כ מגיע לך! ❤️
(או להעביר לך בביט/פייבוקס ואת תזמיני פינוק עבורך מוולט, או שתתני לי כתובת ואני אעשה את ההזמנה עבורך).
המון המון הצלחה יקרה
את יקרה וחשובה וראויה
שמרי על עצמך ועל כוחך
וב"ה שיהיו רק בשורות טובות בשפע❤️