אני ממש לא מתגעגעת אליו ולא מחכה שהוא יחזור ומרגישה שיותר קל לי לבד
זה בטח נשמע כאילו הוא בעל מתעלל או משהו, אבל ממש לא. הוא בעל טוב ויש לנו קשר זורם וטוב והוא מתחשב ובא לקראתי ואנחנו לא רבים כמעט אף פעם ואני מרגישה איתו הכי בנח בעולם ועדיין מעדיפה להיות לבד מאשר איתו
כמובן שיש לו תכונות שמפריעות לי אבל לא משהו מאוד קיצוני
אני כן די חסרת סבלנות אליו בזמן האחרון וגם יש בינינו פערים מאוד משמעותיים בחשק המיני, אני כמה חודשים אחרי לידה וזה משפיע כמובן מאוד לרעה, מבחינתי לא לקיים יחסים בכלל, אני עושה את זה נטו בשבילו. אני יודעת שזה הגיוני חוסר חשק בתקופה הזאת ובטח תגידו לי לא לקיים יחסים כשאין חשק אבל אם אני אחכה שיחזור החשק זה יכול לקחת גם שנה ואולי יותר ולא נראה לי הגיוני והוגן כלפיו להימנע מיחסים כל הזמן הזה.
עוד משהו שמשפיע שאני לא נמשכת אליו. הוא נראה טוב בעיניי ואני לא נרתעת ממנו, אבל גם לא נמשכת ולא מתרגשת ממנו.
באופן כללי כשהוא נמצא אני קצת מרגישה כאילו יש לי עוד ילד לדאוג ולטפל בו, וזה פחות כיף לי.
מה עושים? יש דרך לשנות את התחושות שלי כלפיו? להצליח להתאהב בו מחדש או אולי מהתחלה?
כי בסה"כ הוא באמת בן אדם טוב עם הרבה תכונות טובות והקשר שלנו בבסיס גם טוב נראה לי אבל חסר לי רגש כלפיו.

)