תרגיל מחשבה קצר. נניח שבתי, חס וחלילה, תאמץ אורח חיים טבעוני-אורגני-ניו אייג'י  ותתחתן עם אחד כמוה. ההורים יביאו אליי את הילדים ויבקשו שאקפיד להאכיל אותם מזון אורגני, בעוד שברור לי בלי צל של ספק, כולל הוכחות מדעיות, שזה בולשיט, סליחה על הביטוי. האם אציית לבקשותיהם של בתי ובעלה? 

כמו במקרה שלי. ילדיי יודעים שסבא וסבתא משני הצדדים "לא זכו לקבל חינוך דתי" וכיו"ב. כשמדובר בצד אחד שיש לו סבא וסבתא דתיים לתפארת אל מול הצד השני, עם סבא וסבתא שונים בתכלית, זה עשוי ליצור בלבול אצל הילדים.

נחזור לדוגמה שהבאתי. נניח, חס וחלילה וחס ושלום, שבתי תפקוד עליי להאכיל את הנכדים אך ורק במוצרים אורגניים. אתה חושב שלעולם לא אפשל ואכתת את רגליי לחנויות ייעודיות כדי לקנות איזה תפוח עם המדבקה הנכונה (או שאשבר ויום אחד אזייף את המדבקה)? הדרישות ההלכתיות הרבה יותר מקיפות ונוקשות, כולל סינון תכנים לקריאה ולצפייה. לא בטוח שסבא חילוני מצוי יסכים לכל המגבלות שיוטלו עליו.

כי ציות למשהו שאני לא מאמין בו (יתרונות האוכל האורגני), בעוד המשהו הזה קשה לביצוע (לא בכל מקום יש חנות אורגנית) דורש יותר מדי משאבים נפשיים וכספיים. להיות סבא חילוני לנכדים דתיים זה עוד יותר קשה.

אני ואשתי חוזרים בתשובה, ואני מדי פעם תופס את אימא שלי דוחפת לילדים ממתק שכשרותו מוטלת בספק: "נו, זה הרי לא בשר חזיר".

כדאי שתעלה בפני המדויטת את כל ההתלבטויות שעלו לך. אם תסכינו לנסח איזשהו "קוד התנהגות" כלפי ההורים שלה ושהיית הילדים שיוולדו בע"ה, מה טוב.

וקשר משפחתי זה דבר הדוק, ומחייב רגשות אהבה. שונה מקשר חברי.

אז כן, צריך להתרחק כמה שאפשר, ואם ח"ו ה' גורם שאי אפשר, אי אפשר.

אם אדם מתרחק כפי יכלתו, מכאן ואילך ה' עוזר ויש סיעתא דשמיא. אבל אם אדם מראש לא עושה סייגים, ולא מתאמץ לשמור את עצמו כפי יכלתו, הוא מאבד את סיעתא דשמיא המיוחדת הזו. זה נובע מהכלל שמי שמכניס את עצמו במודע לנסיון, מאבד סיעתא דשמיא להצליח בו, בשונה ממי שנכנס לנסיון בעל כרחו. 

ה' עוזר לאדם לעמוד בנסיונות. אבל אם הוא במזיד מכניס את עצמו לנסיון מרצונו, טוענים בשמיים שהוא לא ראוי לקבל עזרה בגלל שהוא נכנס לזה מרצונו.

גם אם אי אפשר להיות רחוק מחילונים, צריך להשתדל למעט את החיכוך.

לא לפחד מפני עוצמתם, אבל כן להיות ירא חטא. כשאתה רואה שכל הסביבה שלך משדרת חוסר אמונה וחוסר ערך למצוות, זה משפיע. במחקר אומרים שהחברה זה הגורם הפסיכולוגי מס' 1 שמשפיע על האדם, אין להפחית את החשיבות של זה.

תודה על תגובתך.

אז כן, התורה אומרת שמי שמחלל שבת הוא משומד, וכמו גוי. (רמב"ם הל' שבת, ל,טו). רשע. אין מה לעשות זו המציאות.

והתורה הדריכה אל תתחבר לרשע. מסכת אבות זה לא וורטים, זה התגלות דבר ה' אלינו וצריך לפעול לפי זה.

ועם זאת חכמים כגון הרמב"ם (בשו''ת) ציוו שצריך לקרב את הנשמות האלו באהבה, להתבונן על החיובי שבהם לצורך כך.

אבל יש לזה תנאים - שהשני מוכן לשמוע ומכבד. ושאתה בא בתחושת שליחות מוגדרת, ולא בא להיות חבר בין שווים. 

ובקשר משפחתי זה קשר שבו אתה 'אנוס' להיות מחובר למשפחה השניה, ואם הם חילונים זו בעיה. זה לא שהם באו לשמוע אותך.

ולא, אסור ללמוד את היופי בחילונים. זה חינוך של טעות. הלא משנאיך ה' אשנא. וה' שונא את הכופרים יותר מעובדי עבודה זרה. הגישה שלך לא תואמת את המקורות התורניים. יש לך לב אוהב, אבל גם אהבה צריך לרסן

אני יכול לאהוב מישהו ולחשוב שהוא לא יודע מתמטיקה

אני יכול לאהוב מישהו ולחשוב שהוא ממש טיפש

אני יכול לאהוב מישהו ולחשוב שהא ממש רשע

ואם אני חושב שהוא ממש רשע, אז גם החובה לאהוב אותו היא לא באותה רמה (עד כדי לא קיימת)

ולא, אני לא שליט עליון, אבל הקב"ה כן, ואני מציית לו, ואם יש מישהו שלא מציית לו - אז הבחור הזה בבעיה.

היכולת להכיל, לחבק, לאהוב אנשים שאנחנו לא מסכימים איתם - אין משמעותה שאנחנו מקבלים את הדעות שלהם. הדעות שלהם מוטעות/שקריות/מתועבות/מרושעות, אבל אנחנו מתייחסים אליהם בכבוד

לא כל כך מעניין אותי מי נקרא רשע ומי לא.

אבל כן, כל יהודי שלא מקיים מצוות נמצא במצב לא טוב בכלל.

יש לך ספק בזה? למה את מקיימת מצוות, אם את חושבת שאין הבדל בין מי שמקיים למי שלא?

העניין הוא לא הם עושים מעשים טובים או רעים אלא מה היחס כלפיהם עצמם, לא כלפי המעשים שלהם

אם אדם עושה מעשי רשע, הוא רשע

היחס לאדם תלוי בשקלול המעשים עם כוונה והקשר. אבל בהחלט היחס לאדם נגזר מהיחס למעשים

או לכל הפחות ביחס למעשה הזה שלעצמו ולא לשאר החלקים באישיות שלו. 

להגיד על המכלול של האדם צדיק או רשע זה כבר דורש יכולת שיפוט, וזה נראה לי התפקיד של הקב"ה בכבודו ובעצמו. לא נראה לי שאדם צריך להסתובב בעולם ולשפוט את הסובבים אותו.

המודל שנראה לי עדיף לקחת הוא אברהם אבינו ביחסו לאנשי סדום. הוא לא עסוק בלשפוט אותם, אלא בלהציל אותם

כי אי אפשר לקיים בלי להכריע שהאדם רשע

או שאולי הכוונה לא להתחבר לאותם היבטים של האדם בזמן שהוא באמצע לשדוד.

גם אני לא הסתובבתי בעולם לשפוט אנשים.

זה אתם שיוצאים מגדרכם כדי לומר שאין הבדל בין מחלל שבת לשומר שבת.

אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, אפשר להתעלם מזה?

אכן המצב שלנו היום שונה מבעבר לגבי אנשים שנטשו אורח חיים של תורה ומצוות.

אכן, אל תתחבר לרשע זה עניין גדול. אך השאלה מה הגרעין של העניין. זאת לא המסגרת להגיע לדקדוקי הגדרות ביחס לאמירות חז"ל כאלה או אחרות.

הם שיתפו פעולה עם רשעים מוך מחשבה שבמקרה הזה זה מותר

אבל הם לא טענו שלא מדובר ברשעים.

אתה טוען שאין דבר כזה רשע חוץ מאשר ברגע החטא עצמו וגם זה בספק 

אבל בהחלט הרהרתי בדבר היכולת שלנו לקבוע מי כן ומי לא.

לגבי מה הם טענו או לא - הם רבים, בוודאי שתלמידי הרב קוק לא הטיחו בכל אחד רשע. הרב קוק באחד ממכתביו החסיר את מילה "שלום" משום "אין שלום לרשעים אמר ה'" אך זה היה חריג מאוד.

גם אני לא הטחתי באף אחד שום דבר.

בסך הכל אמרתי שמציאות של אדם שאפשר להגדיר אותו רשע היא לא מציאות נדירה כל כך או רגעית כל כך, וחז"ל היו צריכים להזהיר ממנה

היה ביחס אישי הריגשי הפשוט כלפי אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות ובהקשר הזה השאלה על דבר ההגדרה לרשע היא לא רלוונטית אלא אם כן אתה מסיק מכך יחס ריגשי ביחס לאותם אנשים.

היחס של בתי מדרש שאני מכיר איננו כזה מתוך כך הגבתי את מה שהגבתי.

לא טענתי שאתה הטחת רשע במאן דהו חלילה, אלא אם אתה טוען את מה שאתה טוען ואין לזה יחס ריגשי אז זה לא רלוונטי למה שעורר את ההקשר המקורי של העניין להבנתי.

הדיון היה איך להתייחס למשפחה של מחללי שבת.

האם הם "רשעים"? לא מעניין אותי

האם היחס אליהם זהה ליחס למשפחה של שומרי שבת? זאת השאלה מבחינתי, וברור שהיחס לא יכול להיות אותו יחס.

במה קשור חילול השבת שלהם למערכת היחסים שלך איתם?

גם אם הוא לא יודע שהיא אמא שלך.

אז למה מחללי שבת זה נחמד ויפה?

אמרתי שזה לא קשור למערכת יחסים שלך איתם כל עוד אתם לא נמצאים ביחד באותה שבת.

והדוגמא ממש לא דומה, כי חילול שבת, ברובו, כיום לא נובע משנאת הדת (לעומת קללה על אמא שנובעת משנאה)

אז קודם כל, אתה עלול להיות איתם באותה שבת

וחוץ מזה, יש עוד המון מצוות שהם לא מקיימים

ולגבי המניע - אני חושב שגם מי שמקלל אנשים שאני אוהב בלי שהוא שונא אותם, אני לא אוהב להיות בחברתו.

יותר מדי אנשים שבויים במחשבות של "מה זה מעיד". לא מעניין אותי מה הוא חושב, ומה האופי שלו באמת. מבחינתי, עדיף לי להקיף את עצמי באנשים שמתנהגים למופת כחיקוי עלוב למישהו (בהנחה שזה יישאר אמין לאורך זמן), מאשר אנשים תמימים וכנים שמתנהגים בצורה בלתי נסבלת.

גם כשאני ליד בנאדם ששומר שבת, שמירת השבת שלו (ושאר המצוות שהוא מקיים או לא) היא לא הדבר הראשון שקופץ לי בראש ביחס אליו. 

כמו כן, אני דווקא מבין מאוד אנשים שלא שומרים שבת, זה לא פשוט להיות בנאדם מאמין לענ"ד. אם לך זה דבר פשוט שברור לך שזאת הנחת היסוד שברור שכולם יעשו, אשריך.

ובאמת, יהיה לי ממש לא נעים להיות בחברתם באותה שבת אם הם מחללים בפני. וגם אם יהיה לי נוח בכך - אני לא מצדיק את זה. אשתדל לא להיות בחברתם בשבת.

אני באמת לא מבין מה הקשר בין יחסים בינאישיים פשוטים, של אדם מול אדם, לב מול לב, לבין שמירת המצוות. אני לא חושב שכדאי להסתכל לציציות של האחר אם אין צורך לכך. נגיד, לצורכי עבודה, לא יהיה לי משנה לעבוד עם אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות כי זה לא קשור למהות מערכת היחסים המקצועית. 

מה שאני כן יסכים איתך - טוב יותר להרגיש טבעי בסביבה שומרת מצוות וראוי שמרכז החברתי של האדם להתחבר לחברים שומרי תורה ומצוות. חברויות עם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות יהיו עם פחות נושאים משותפים והגיוני שזה ישפיע על הקשר.

הרב יואל בן נון שהיה תלמיד צעיר הסתובב עם הרצי"ה בשכונת גאולה והיתה שם כינוס של חרדים שמי שקרא שם בכריזה אמר בקול שהקהל שמופיע שם הוא קהל של "אתרוגים" שיש בהם גם תורה ומצוות ומעשים טובים, הרב צבי יהודה ממש לא אהב את האמירה הזאת ותפס את ידו של ר' יואל בן נון בחוזקה תוך כדי שהוא חוזר ואומר "במה הקיפו את המזבח, במה הקיפו את המזבח!" (מצוות ערבה כל שבעה). מתבר שהיה ויכוח בין הרב צבי היהודה לתושבים שם ביחס לחילונים או כאלה ששמירת תורה ומצוות יותר רופפת אצלם והם היו טוענים שההתייחסות העיקרית צריכה להיות לאתרוג ומה שעושים עם הערבה זה שחובטים אותה בקרקע. כנגד זה הרב צבי יהודה היה טוען שאמנם יש חיבטת ערבות אך מצוות ערבה כל שבעה ובהם מקיפים את המזבח. בערבה יש עניין מיוחד בכך שרק בה יש מצווה עצמאית (הקפת המזבח) בניגוד לשאר המינים שהמצווה בהם רק עם כל שאר המינים ביחד. 

זה סיפור מופלא ובאמת לולא הוא לא היה פשוט. 

כיף לגדול ולהיות מושפע מתלמידי הראי"ה והרצי"ה. אחרי שאני כותב את זה אני מרגיש את זה ממש כזכות גדולה.

וממילא אם הוא התווכח עם מישהו בנושא מסוים - מבחינתי זאת בסך הכל אינדיקציה ששתי הדעות קיימות ולגיטימיות בעיני.

חוץ מזה, לבנות השקפת עולם לפי סיפורים זאת דרך גרועה מאד. כי אתה תביא את הסיפורים שמתאימים לאג'נדה ולא את אלה שסותרים.

לעצם הביטוי - נו, אני מאד מעריך את הערבה, אבל שמח יותר באתרוג. כמו בדיון קודם, אני לא טוען שיש חובה דתית להתחתן עם מישהי שבאה מבית דתי, אני בסך הכל טוען שטבעי לאדם דתי להעדיף את זה. ואם הוא לא מעדיף את זה, או שהוא לא דתי או שהוא לא נוהג בצורה טבעית.

מתוך התלהבות של הכתיבה בלילה, לא היה לי עניין לשכנע דרכו...

מבחינת טענות, ההודעה הראשונה היא היתה התגובה הרצינית ביחס לדבריך.

להיפך, אתה מחזק מה שאמרתי

אתה רק מסיים באמירה די נאיבית שאתה מנהל מערכת יחסים מלאה ועשירה עם היבט אחד של מישהו בזמן שאתה מתעלם מהיבטים אחרים.

כל אחד?

אדרבה, באמת אני רואה אנשים בפרספקיטבה מאוד אישית ולכן אני לוקח את החלקים שרלוונטים אלי במערכת היחסים איתם.

או חתונה עם בת משפחה של

מי שלא מקיים מערכת יחסים עשירה עם אשתו, באמת אני לא רואה סיבה שלא יתחתן עם מישהי מרקע לא דתי

ובהצלחה.

והנושא של הדיון המקורי השתנה ברצף התגובות הנ"ל (בתגובה שלי לפותח השרשור עצמו עניתי בצורה אחרת לגמרי) ל'יחס הראוי כלפי אנשים שלא שומרים תורה ומצוות'. ועל זה עניתי שאני לא מקיים יחסים עשירים עם כל אחד ואני לא נכנס לאנשים לקשקע ובטח שלא מנסה לשפוט אותם למה שלא קשור אלי.

ולגבי ההקשר של הנושא של בעל השרשור -

מקיימים יחסים עשירים ואכן זה מורכב, אך יכולות עוד מורכבויות אחרות גם

אתה לא מקיים איתם יחסים ביחס לחינוך ילדים בסופו של דבר החלטות משותפות ביחס לבית אדם עושה עם אשתו בלבד.

השאלה מי צדק - ההסיטוריה תוכיח וכל אחד לפי שיכלו ישפוט את העניין ויראה מה נראה לו יותר הגיוני. בכל אופן היום רוב גדולי הרבנים החרדים משפתים פעולה עם מוסדות המדינה החילוניים בצורה יחסית פעילה ולכן נראה לי שההסיטוריה הוכיחה שהצד שמשתף פעולה נהיה קונסנזוס. 

גם אם עדיין יש התייחסויות שונות לעצם שיתוף הפעולה

וזה לא רק הרב קוק!

רבני המזרחי שהיו גדולי עולם - הרב שמואל מוהליבר, הרב ריינס, הרב הרצוג, הרב סולובייצ'יק וכולי

שלא שומר שבת כמו רשע?
אתה לא יכול להגיד לא נכנס להגדרות מתי שאתה בעצמך יוצר אותם

אני לא יצרתי הגדרות. איפה כתבתי על מישהו שהוא רשע? רק התייחסתי לאמירה שהוא בוודאי לא רשע, או הזעזוע מהאמירה
דבר שני הסיפור של האדם מולך זה לא סיפור שלך

נכון. ואני לא שופט אותו. אבל איך אתייחס אליו זה כן הסיפור שלי
התפקיד שלי בחיים או שלך או של כל אחד מישראל
זה לשפוט בעין טובה את השני

נכון (לא התפקיד היחיד)
כן גם אדם לא דתי ..

לאו דווקא. מי שאינו עושה מעשה עמך, לא בהכרח
די עם ההגדרות ודי עם להרגיש התנשאות על מישהו שהוא לא שומר

אומר שוב, לא הגדרתי. ולא מתנשא. אבל בדיוק כמו שהוא יודע לבשל ואני לא, אני שומר שבת והוא לא, ובזה אני יותר טוב ממנו. זאת שאלה של מציאות. אם אחליט להתנשא זה שאלה של מה אני עושה עם המציאות הזאת
אתה לא עברת את המסע שלו אז קצת ענווה
קצת רחמנות קצת תפילה

מסכים
ועדיף לא לצאת בחוצות הפורום ולהגיד
הוא רשע!!! היחס לרשע צריך להיות בהתאם .

חוזר ואומר, לא אמרתי את זה ולא עשיתי את זה

כל כך להקפיד על האחר , למה???

כנ"ל, לא עשיתי

זה לא אדם שבא ליהדות וירק עליה
זה אדם שהתרחק כי נסיבות החיים הובילו אותו

יופי שנסיבות החיים הובילו אותו. "כבד את אביך ואת אמך כי נסיבות החיים יובילו אותך". "לא תרצח כי נסיבות החיים יובילו אותך".
זה לא אומר שהוא פחות חשוב לה" ממך

בהחלט. יכול להיות שהוא עשה יותר מצוות ופחות חטאים, אולי הוא עובד את ה' יותר ממני. אבל ברשימת החטאים שהוא כן עשה, נמצא חילול שבת.
ובטח לא אומר שאתה או אני או כל אדם אחר לא יכולים ללמד עליו זכות

אין לי בעיה ללמד זכות, ובכל זאת, המציאות היא שהוא מחלל שבת

שבגלל בעייתיות במפלגות הדתיות אתה מחלק את פתק ההצבעה שלך בשווה בין אנשים בעייתיים לשונאי ישראל.

אבל מזדהה עם האמירה העקרונית שלך שיש גבול לטהרנות, וטהרנות קיצונית היא לא דרך שמאפשרת חיים תקינים.

אני לא אקרא למשטרה כשיש גנבים

נכון? זה ההגיון?

והקב"ה יעזור אם הוא רוצה, ואם לא לא

ולא, הסיפור הוא לא בן אדם אחד, ולא יום למחרת, אבל כן, ארבעה מנדטים שירגישו לא בנוח עם הנציגים שלהם, יגרמו להטות את הכף, ובארבע שנים הצד השני יכול להספיק הרבה.

כמה בנות צריכות להיות לראשי מפלגה בשביל זה?

בהנחה שאכן זאת יוזמה של אדם מסוים, אותו אדם הוא באמת לא בסדר.

אבל גם הוא חושב שזה לא בסדר, ורק הוא "סולח לעצמו", או מתרץ לעצמו שזה בסדר.

גם חז"ל התיייחסו באופן שונה לאנשים שחוטאים במודע לאנשים שמאמינים שהם בסדר (הסוג השני לא נפסל לעדות).

מי שמחלל שבת כשיטה ודרך קבע, נמצא על סט ערכים שונה ממני.

מי שמלין שכר שכיר יכול בקלות להיות על אותה מערכת ערכים, ורק להכשל בעקביות בחטא.

מאד שונה בעיני אדם שנכשל בחטאים מאשר אדם שחוטא.

חילול שבת הוא לא מוטל בספק.

שוב, ההגדרה הקונקרטית של "רשע" היא לא הסיפור.

השאלה היא העקרון, האם אנחנו מבדילים בין מי ששומר מצוות למי שלא

אם אני אגיע למסקנה שאין שום הבדל בעיני הקב"ה בין מי ששומר שבת למי שמחלל שבת, אין לי סיבה לשמור שבת.

הסיבה שאני שומר שבת ומקפיד על זה, היא בגלל שאני מאמין שעל כל חילול שבת אני עובר על איסור חמור שבחמורים

תראה לי ציטוט מדבריו שהולך בכיוון הכללי של מה שאתה כותב כאן.

אני לא רואה רמז לזה

אגב, סימן ב ס"ק טז, זה המקור העיקרי שאתה רוצה, כנראה

התורה שבכתב דווקא לא מתייחסת כלל וכלל לכופרים אלא לעובדי ע"ז.

מותר להכנס למסגד שהיא טענותיו הם כפירה בתורת משה אך אסור להכנס לכנסייה שהיא בגדר עבודה זרה.

הגמרא במסכת סנהדרין אומרת "איפלו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון" - צריך להבין על מה היא מדברת אבל בוודאי שנראה לי שהמקורות הם לא חד צדדים כמוך, לפחות לא לפי כל גדולי ישראל ששיתפו פעולה עם גורמים חילוניים ביניהם גדולי עולם.

זה לא עניין שצריך למנוע. בעניין חינןףך ילדים והתהליך של האישה עצמה זה דורש גבולות אבל אם אתה חושב שהאתגר הזה גדול עליך 

, זמעת החלטה מושכלת לוותר בגלל זה.

זה נראה לי גם עניין אידיאולוגי - מה היחס ראוי לאנשים שרחוקים מאורח חיים דתי. נראה לי שיחס של קרבה ואהבה הוא המגמה שאליה ראוי להתקרב כמה שניתן אבל זה כבר דיון אחר.

בלי קשר נשמע שאתה בונה בניינים על עתיד מאוד רחוק, כמו בכל נושא, כדאי להזהר מזה.

אלא גם עם המשפחה, לטוב ולרע.

אבל אני לא חושבת שבהכרח המשפחה שלה הם בגדר "רשעים".

אני לא חושבת שצריך לחשוש להשפעה שלה מהמשפחה, בהנחה שהיא באמצ כבר חצתה את הגשר של החזרה בתשובה. גם את הניסיונות לקרב את המשפחה - לא הייתי עושה את זה בלי שהם יבקשו, כדי לא לשרוף את הקשר איתם.

זה נכון שיש מחירים במשפחות מסוימות (ולא רק חזרה בתשובה - נניח יצא לי לצאת עם אנשים שאין להם משפחה בארץ, או משפחה מאוד מאוד קטנה, או שמסיבות אחרות אי אפשר להגיע להורים - ל"ע גם במשפחות דתיות יש סיפורים לא פשוטים בכלל).

אפשר להיות אדם דתי ורחוק מה'.
אז גם אם תגור במקום שכולם דתיים, תלמד במקום שכולם דתיים, תעבוד במקום שכולם דתיים, תעשה את הקניות שלך במקום שכולם דתיים - הילדים שלך יפגשו אנשים שרחוקים מה'. צריך לחנך אותם בכל מקרה, לא משנה עם מי מתחתנים.
ולא חייבים שמגיל 0 הם ישהו עם סבא סבתא והדודים. 

אפשר לקבוע שהם באים אליכם ולא להפך ופתרונות נוספים.

אם בסה"כ מדובר באנשים עם לב טוב ועין טובה - אולי זה שווה את המאמץ.

ולכן הייתי ממליצה לך לדבר עם רב שאתה מכיר וסומך עליו (ואולי אפילו לבוא יחד עם המיועדת).

לבדוק איך המשפחה שלה מקבלת אותה ואת עובדת היותה דתיה עכשיו.

האם הם כועסים? יורדים עליה? מתנגדים לה?

או שאולי הם מקבלים אותה באהבה? ואפילו הכשירו את המטבח עבורה?

אם התשובה השניה היא מה שקורה אצל הבחורה, אז אני באמת חושבת שהכל יהיה בסדר.

נכון, יהיו אתגרים. תצטרכו להסביר, ולהציב גבולות, ולבקש, ואולי גם להימנע מהשתתפות בדברים מסוימים. אבל הדברים האלה ממילא קורים גם אצל משפחות דתיות, פשוט בהקשרים אחרים.

לגבי חינוך הילדים- אישית, לא הייתי חוששת מזה. דווקא ילדים שגדלים בחשיפה למשהו אחר, אפשר לבנות אצלם חוסן פנימי וידיעה ברורה של מי הם ומה הם. פשוט כי יש למה להשוות...ולדעת שאמנם הם סבא וסבתא או בני דודים ואנחנו אוהבים אותם הכי בעולם, אבל הדרך שלנו היא שונה.

בהצלחה!!

מתנצל שרק עכשיו אני יכול לענות. היו שלקחו את השאלה שלי ודנו ביחס לחילונים, ובזכותם גרמו לי להתבונן בזה יותר. זה התמצות:

תראו, אני עובד עם מקורות תורניים. סברות תמיד אפשר לומר. מקורות זו הדרך יחידה בעיני לבירור האמת.

כתב הרמב"ם בפירוש המשנה, סוף הקדמה לפרק חלק:

"וכאשר יודה האדם באלו השלוש עשרה עיקרים כולם (שאחד מהם הוא האיסור לכפור בתורה), ויאמין בהם אמונה שלמה – הריהו נכנס בכלל ישראל, וחיבים לאהבו ולרחם עליו וכל מה שחיב ה' מקצתנו לקצתנו מן האהבה והאחוה (היינו ואהבת לרעך כמוך). ואם יתקלקל לאדם יסוד מאלו היסודות, הרי יצא מן הכלל, וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחיבים לשנאו ולאבדו, ועליו הוא אומר "הלוא משנאיך ה' אשנא, תכלית שנאה שנאתים, לאוייבים היו לי". עכ"ל.

חילוני שכופר בתורה מדעתו נכנס בגדר זה. ואין מקור בחז"ל שה' אוהב את הכופרים. (יש מקור שהוא קורא להם בנים, כי בסוף תהיה להם תקנה וה' ישיבם, אבל כל עוד הם לא תוקנו, יש משבר בינו לבינם. רמב"ם הלכות תשובה ז,ז)

ובהל' ע''ז י,א משמע שאנחנו צריכים להרחיקם דוקא כשהן מדברים לפי כפירתם. הוא כתב שאנחנו צריכים להרחיקם "מפני שהן מצירין לישראל, ומסירין את העם מאחרי ה".

אבל בהל' ממרים ג,ג הרמב"ם הוסיף וכתב שאם מדובר בילדים של הכופרים שגידלום מילדותם על הטעויות שלהם, הוא "כתינוק שנשבה", ("ועברותיהן שגגה", פה''מ חולין א,ב). ו"לפיכך, ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה, ולא ימהר אדם להרגן". כלומר צריך להאיר להם פנים ולכבדם כדי לקרבם לתורה, כי בלי זה הם לעולם לא יחזרו בתשובה. ואיך נוכל להאיר פנים אליהם ולהפגין כלפיהם רגשות חיוביים? ע"י התבוננות בפוטנציאל שלהם ובניצוץ המוסתר שבתוכם, אפילו שבמציאות הם רשעים.

אבל אין להתחבר אליהם לשם סיבה אחרת (אא"כ מוכרחים), פירש הרמב"ם בפירוש המשנה: "אל תתחבר לרשע: איזו סוג חברות שתהיה, כדי שלא תלמד ממעשיו. שהמגרעות נקנות בהתערבות על הרשעים".

והרדב"ז כתב בפירושו על הל' ממרים דלעיל, שאם ה"תינוק" מבזה ומזלזל בתורה או בחכמיה, חזר דינו להיות ככופר גמור ולא כתינוק, ומדייק מדברי הרמב"ם "ולא ימהר אדם להרגם". כלומר רק לא ימהר, אבל לא שדין זה פקע מהם. [אמנם ברור שבימינו אמרו כל הרבנים שאסור להרוג כופרים]

לסיכום: אדם שגדל כחילוני מילדות (או דתי שירד מהדרך אבל הוא תמיד מכבד את הדת והדתיים), צריך להאיר פנים ולקרבו בשלום וענוה, שמא יחזור בתשובה. אבל אם הוא מבזה את החכמים, ולא מכבד את הדת, או מנסה להשפיע עלינו מבחינה דתית, צריך לשנאו, ולכן להרחיקו. בגלל ש"הלך אחרי דעתו הקלה, ואחרי שרירות לבו וכפר" (הל' ממרים שם), ו"החשיכו התאוות את נפשו" (פה"מ חולין א,ב). רואים שהוא לא כפר דוקא מתוך 'מחשבה מעמיקה'.

(ומה ה' חושב עליו? שאין לו חלק לעולם הבא, אין יותר רחוק ממנו. ואם יש לו נשמת ישראל ולא ערב רב, הוא יזכה אחרי מסע לא נעים להיות 'אפר תחת כפות רגלי הצדיקים בעוה''ב. הלשם.)

מי שיוכיח אחרת, מוזמן להאיר את עיניי.

אם תוכל לשים את ההסתכלות הצדקנית בצד ולראות את המעבר שלה ושל המשפחה רק תרוויח- קודם כל מלהיות אדם טוב שאוהב אנשים אחרים ואת עמו.

אחרת פשוט אין טעם. תתמקד בלמצוא אישה שתרגיש בנוח בארבע אמות שלך.

פעם ראיתי דיון בפורום חרדי על נישואין עם גיורת. אחד המשתתפים העלה נקודה שאינה תקינה פוליטית, אבל בהחלט נכונה תחושתית: "נניח שהבחורה היא צדיקה ב-100 אחוז, גלגול של רות המואבייה וכו', אבל לי באופן אישי לא יהיה נוח לארח את הוריה הגויים בליל הסדר".

אז כן, בתור חוזר בתשובה אני מבין דתיים מבטן ומלידה שקצת חוששים ממגע עם חותנים חילונים.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!