שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

כמו במקרה שלי. ילדיי יודעים שסבא וסבתא משני הצדדים "לא זכו לקבל חינוך דתי" וכיו"ב. כשמדובר בצד אחד שיש לו סבא וסבתא דתיים לתפארת אל מול הצד השני, עם סבא וסבתא שונים בתכלית, זה עשוי ליצור בלבול אצל הילדים.

נחזור לדוגמה שהבאתי. נניח, חס וחלילה וחס ושלום, שבתי תפקוד עליי להאכיל את הנכדים אך ורק במוצרים אורגניים. אתה חושב שלעולם לא אפשל ואכתת את רגליי לחנויות ייעודיות כדי לקנות איזה תפוח עם המדבקה הנכונה (או שאשבר ויום אחד אזייף את המדבקה)? הדרישות ההלכתיות הרבה יותר מקיפות ונוקשות, כולל סינון תכנים לקריאה ולצפייה. לא בטוח שסבא חילוני מצוי יסכים לכל המגבלות שיוטלו עליו.

כי ציות למשהו שאני לא מאמין בו (יתרונות האוכל האורגני), בעוד המשהו הזה קשה לביצוע (לא בכל מקום יש חנות אורגנית) דורש יותר מדי משאבים נפשיים וכספיים. להיות סבא חילוני לנכדים דתיים זה עוד יותר קשה.

אני ואשתי חוזרים בתשובה, ואני מדי פעם תופס את אימא שלי דוחפת לילדים ממתק שכשרותו מוטלת בספק: "נו, זה הרי לא בשר חזיר".

כדאי שתעלה בפני המדויטת את כל ההתלבטויות שעלו לך. אם תסכינו לנסח איזשהו "קוד התנהגות" כלפי ההורים שלה ושהיית הילדים שיוולדו בע"ה, מה טוב.

וקשר משפחתי זה דבר הדוק, ומחייב רגשות אהבה. שונה מקשר חברי.

אז כן, צריך להתרחק כמה שאפשר, ואם ח"ו ה' גורם שאי אפשר, אי אפשר.

אם אדם מתרחק כפי יכלתו, מכאן ואילך ה' עוזר ויש סיעתא דשמיא. אבל אם אדם מראש לא עושה סייגים, ולא מתאמץ לשמור את עצמו כפי יכלתו, הוא מאבד את סיעתא דשמיא המיוחדת הזו. זה נובע מהכלל שמי שמכניס את עצמו במודע לנסיון, מאבד סיעתא דשמיא להצליח בו, בשונה ממי שנכנס לנסיון בעל כרחו. 

ה' עוזר לאדם לעמוד בנסיונות. אבל אם הוא במזיד מכניס את עצמו לנסיון מרצונו, טוענים בשמיים שהוא לא ראוי לקבל עזרה בגלל שהוא נכנס לזה מרצונו.

גם אם אי אפשר להיות רחוק מחילונים, צריך להשתדל למעט את החיכוך.

לא לפחד מפני עוצמתם, אבל כן להיות ירא חטא. כשאתה רואה שכל הסביבה שלך משדרת חוסר אמונה וחוסר ערך למצוות, זה משפיע. במחקר אומרים שהחברה זה הגורם הפסיכולוגי מס' 1 שמשפיע על האדם, אין להפחית את החשיבות של זה.

תודה על תגובתך.

אז כן, התורה אומרת שמי שמחלל שבת הוא משומד, וכמו גוי. (רמב"ם הל' שבת, ל,טו). רשע. אין מה לעשות זו המציאות.

והתורה הדריכה אל תתחבר לרשע. מסכת אבות זה לא וורטים, זה התגלות דבר ה' אלינו וצריך לפעול לפי זה.

ועם זאת חכמים כגון הרמב"ם (בשו''ת) ציוו שצריך לקרב את הנשמות האלו באהבה, להתבונן על החיובי שבהם לצורך כך.

אבל יש לזה תנאים - שהשני מוכן לשמוע ומכבד. ושאתה בא בתחושת שליחות מוגדרת, ולא בא להיות חבר בין שווים. 

ובקשר משפחתי זה קשר שבו אתה 'אנוס' להיות מחובר למשפחה השניה, ואם הם חילונים זו בעיה. זה לא שהם באו לשמוע אותך.

ולא, אסור ללמוד את היופי בחילונים. זה חינוך של טעות. הלא משנאיך ה' אשנא. וה' שונא את הכופרים יותר מעובדי עבודה זרה. הגישה שלך לא תואמת את המקורות התורניים. יש לך לב אוהב, אבל גם אהבה צריך לרסן

אני יכול לאהוב מישהו ולחשוב שהוא לא יודע מתמטיקה

אני יכול לאהוב מישהו ולחשוב שהוא ממש טיפש

אני יכול לאהוב מישהו ולחשוב שהא ממש רשע

ואם אני חושב שהוא ממש רשע, אז גם החובה לאהוב אותו היא לא באותה רמה (עד כדי לא קיימת)

ולא, אני לא שליט עליון, אבל הקב"ה כן, ואני מציית לו, ואם יש מישהו שלא מציית לו - אז הבחור הזה בבעיה.

היכולת להכיל, לחבק, לאהוב אנשים שאנחנו לא מסכימים איתם - אין משמעותה שאנחנו מקבלים את הדעות שלהם. הדעות שלהם מוטעות/שקריות/מתועבות/מרושעות, אבל אנחנו מתייחסים אליהם בכבוד

לא כל כך מעניין אותי מי נקרא רשע ומי לא.

אבל כן, כל יהודי שלא מקיים מצוות נמצא במצב לא טוב בכלל.

יש לך ספק בזה? למה את מקיימת מצוות, אם את חושבת שאין הבדל בין מי שמקיים למי שלא?

העניין הוא לא הם עושים מעשים טובים או רעים אלא מה היחס כלפיהם עצמם, לא כלפי המעשים שלהם

אם אדם עושה מעשי רשע, הוא רשע

היחס לאדם תלוי בשקלול המעשים עם כוונה והקשר. אבל בהחלט היחס לאדם נגזר מהיחס למעשים

או לכל הפחות ביחס למעשה הזה שלעצמו ולא לשאר החלקים באישיות שלו. 

להגיד על המכלול של האדם צדיק או רשע זה כבר דורש יכולת שיפוט, וזה נראה לי התפקיד של הקב"ה בכבודו ובעצמו. לא נראה לי שאדם צריך להסתובב בעולם ולשפוט את הסובבים אותו.

המודל שנראה לי עדיף לקחת הוא אברהם אבינו ביחסו לאנשי סדום. הוא לא עסוק בלשפוט אותם, אלא בלהציל אותם

כי אי אפשר לקיים בלי להכריע שהאדם רשע

או שאולי הכוונה לא להתחבר לאותם היבטים של האדם בזמן שהוא באמצע לשדוד.

גם אני לא הסתובבתי בעולם לשפוט אנשים.

זה אתם שיוצאים מגדרכם כדי לומר שאין הבדל בין מחלל שבת לשומר שבת.

אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, אפשר להתעלם מזה?

אכן המצב שלנו היום שונה מבעבר לגבי אנשים שנטשו אורח חיים של תורה ומצוות.

אכן, אל תתחבר לרשע זה עניין גדול. אך השאלה מה הגרעין של העניין. זאת לא המסגרת להגיע לדקדוקי הגדרות ביחס לאמירות חז"ל כאלה או אחרות.

הם שיתפו פעולה עם רשעים מוך מחשבה שבמקרה הזה זה מותר

אבל הם לא טענו שלא מדובר ברשעים.

אתה טוען שאין דבר כזה רשע חוץ מאשר ברגע החטא עצמו וגם זה בספק 

אבל בהחלט הרהרתי בדבר היכולת שלנו לקבוע מי כן ומי לא.

לגבי מה הם טענו או לא - הם רבים, בוודאי שתלמידי הרב קוק לא הטיחו בכל אחד רשע. הרב קוק באחד ממכתביו החסיר את מילה "שלום" משום "אין שלום לרשעים אמר ה'" אך זה היה חריג מאוד.

גם אני לא הטחתי באף אחד שום דבר.

בסך הכל אמרתי שמציאות של אדם שאפשר להגדיר אותו רשע היא לא מציאות נדירה כל כך או רגעית כל כך, וחז"ל היו צריכים להזהיר ממנה

היה ביחס אישי הריגשי הפשוט כלפי אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות ובהקשר הזה השאלה על דבר ההגדרה לרשע היא לא רלוונטית אלא אם כן אתה מסיק מכך יחס ריגשי ביחס לאותם אנשים.

היחס של בתי מדרש שאני מכיר איננו כזה מתוך כך הגבתי את מה שהגבתי.

לא טענתי שאתה הטחת רשע במאן דהו חלילה, אלא אם אתה טוען את מה שאתה טוען ואין לזה יחס ריגשי אז זה לא רלוונטי למה שעורר את ההקשר המקורי של העניין להבנתי.

הדיון היה איך להתייחס למשפחה של מחללי שבת.

האם הם "רשעים"? לא מעניין אותי

האם היחס אליהם זהה ליחס למשפחה של שומרי שבת? זאת השאלה מבחינתי, וברור שהיחס לא יכול להיות אותו יחס.

במה קשור חילול השבת שלהם למערכת היחסים שלך איתם?

גם אם הוא לא יודע שהיא אמא שלך.

אז למה מחללי שבת זה נחמד ויפה?

אמרתי שזה לא קשור למערכת יחסים שלך איתם כל עוד אתם לא נמצאים ביחד באותה שבת.

והדוגמא ממש לא דומה, כי חילול שבת, ברובו, כיום לא נובע משנאת הדת (לעומת קללה על אמא שנובעת משנאה)

אז קודם כל, אתה עלול להיות איתם באותה שבת

וחוץ מזה, יש עוד המון מצוות שהם לא מקיימים

ולגבי המניע - אני חושב שגם מי שמקלל אנשים שאני אוהב בלי שהוא שונא אותם, אני לא אוהב להיות בחברתו.

יותר מדי אנשים שבויים במחשבות של "מה זה מעיד". לא מעניין אותי מה הוא חושב, ומה האופי שלו באמת. מבחינתי, עדיף לי להקיף את עצמי באנשים שמתנהגים למופת כחיקוי עלוב למישהו (בהנחה שזה יישאר אמין לאורך זמן), מאשר אנשים תמימים וכנים שמתנהגים בצורה בלתי נסבלת.

גם כשאני ליד בנאדם ששומר שבת, שמירת השבת שלו (ושאר המצוות שהוא מקיים או לא) היא לא הדבר הראשון שקופץ לי בראש ביחס אליו. 

כמו כן, אני דווקא מבין מאוד אנשים שלא שומרים שבת, זה לא פשוט להיות בנאדם מאמין לענ"ד. אם לך זה דבר פשוט שברור לך שזאת הנחת היסוד שברור שכולם יעשו, אשריך.

ובאמת, יהיה לי ממש לא נעים להיות בחברתם באותה שבת אם הם מחללים בפני. וגם אם יהיה לי נוח בכך - אני לא מצדיק את זה. אשתדל לא להיות בחברתם בשבת.

אני באמת לא מבין מה הקשר בין יחסים בינאישיים פשוטים, של אדם מול אדם, לב מול לב, לבין שמירת המצוות. אני לא חושב שכדאי להסתכל לציציות של האחר אם אין צורך לכך. נגיד, לצורכי עבודה, לא יהיה לי משנה לעבוד עם אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות כי זה לא קשור למהות מערכת היחסים המקצועית. 

מה שאני כן יסכים איתך - טוב יותר להרגיש טבעי בסביבה שומרת מצוות וראוי שמרכז החברתי של האדם להתחבר לחברים שומרי תורה ומצוות. חברויות עם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות יהיו עם פחות נושאים משותפים והגיוני שזה ישפיע על הקשר.

הרב יואל בן נון שהיה תלמיד צעיר הסתובב עם הרצי"ה בשכונת גאולה והיתה שם כינוס של חרדים שמי שקרא שם בכריזה אמר בקול שהקהל שמופיע שם הוא קהל של "אתרוגים" שיש בהם גם תורה ומצוות ומעשים טובים, הרב צבי יהודה ממש לא אהב את האמירה הזאת ותפס את ידו של ר' יואל בן נון בחוזקה תוך כדי שהוא חוזר ואומר "במה הקיפו את המזבח, במה הקיפו את המזבח!" (מצוות ערבה כל שבעה). מתבר שהיה ויכוח בין הרב צבי היהודה לתושבים שם ביחס לחילונים או כאלה ששמירת תורה ומצוות יותר רופפת אצלם והם היו טוענים שההתייחסות העיקרית צריכה להיות לאתרוג ומה שעושים עם הערבה זה שחובטים אותה בקרקע. כנגד זה הרב צבי יהודה היה טוען שאמנם יש חיבטת ערבות אך מצוות ערבה כל שבעה ובהם מקיפים את המזבח. בערבה יש עניין מיוחד בכך שרק בה יש מצווה עצמאית (הקפת המזבח) בניגוד לשאר המינים שהמצווה בהם רק עם כל שאר המינים ביחד. 

זה סיפור מופלא ובאמת לולא הוא לא היה פשוט. 

כיף לגדול ולהיות מושפע מתלמידי הראי"ה והרצי"ה. אחרי שאני כותב את זה אני מרגיש את זה ממש כזכות גדולה.

וממילא אם הוא התווכח עם מישהו בנושא מסוים - מבחינתי זאת בסך הכל אינדיקציה ששתי הדעות קיימות ולגיטימיות בעיני.

חוץ מזה, לבנות השקפת עולם לפי סיפורים זאת דרך גרועה מאד. כי אתה תביא את הסיפורים שמתאימים לאג'נדה ולא את אלה שסותרים.

לעצם הביטוי - נו, אני מאד מעריך את הערבה, אבל שמח יותר באתרוג. כמו בדיון קודם, אני לא טוען שיש חובה דתית להתחתן עם מישהי שבאה מבית דתי, אני בסך הכל טוען שטבעי לאדם דתי להעדיף את זה. ואם הוא לא מעדיף את זה, או שהוא לא דתי או שהוא לא נוהג בצורה טבעית.

מתוך התלהבות של הכתיבה בלילה, לא היה לי עניין לשכנע דרכו...

מבחינת טענות, ההודעה הראשונה היא היתה התגובה הרצינית ביחס לדבריך.

להיפך, אתה מחזק מה שאמרתי

אתה רק מסיים באמירה די נאיבית שאתה מנהל מערכת יחסים מלאה ועשירה עם היבט אחד של מישהו בזמן שאתה מתעלם מהיבטים אחרים.

כל אחד?

אדרבה, באמת אני רואה אנשים בפרספקיטבה מאוד אישית ולכן אני לוקח את החלקים שרלוונטים אלי במערכת היחסים איתם.

או חתונה עם בת משפחה של

מי שלא מקיים מערכת יחסים עשירה עם אשתו, באמת אני לא רואה סיבה שלא יתחתן עם מישהי מרקע לא דתי

ובהצלחה.

והנושא של הדיון המקורי השתנה ברצף התגובות הנ"ל (בתגובה שלי לפותח השרשור עצמו עניתי בצורה אחרת לגמרי) ל'יחס הראוי כלפי אנשים שלא שומרים תורה ומצוות'. ועל זה עניתי שאני לא מקיים יחסים עשירים עם כל אחד ואני לא נכנס לאנשים לקשקע ובטח שלא מנסה לשפוט אותם למה שלא קשור אלי.

ולגבי ההקשר של הנושא של בעל השרשור -

מקיימים יחסים עשירים ואכן זה מורכב, אך יכולות עוד מורכבויות אחרות גם

אתה לא מקיים איתם יחסים ביחס לחינוך ילדים בסופו של דבר החלטות משותפות ביחס לבית אדם עושה עם אשתו בלבד.

השאלה מי צדק - ההסיטוריה תוכיח וכל אחד לפי שיכלו ישפוט את העניין ויראה מה נראה לו יותר הגיוני. בכל אופן היום רוב גדולי הרבנים החרדים משפתים פעולה עם מוסדות המדינה החילוניים בצורה יחסית פעילה ולכן נראה לי שההסיטוריה הוכיחה שהצד שמשתף פעולה נהיה קונסנזוס. 

גם אם עדיין יש התייחסויות שונות לעצם שיתוף הפעולה

וזה לא רק הרב קוק!

רבני המזרחי שהיו גדולי עולם - הרב שמואל מוהליבר, הרב ריינס, הרב הרצוג, הרב סולובייצ'יק וכולי

שלא שומר שבת כמו רשע?
אתה לא יכול להגיד לא נכנס להגדרות מתי שאתה בעצמך יוצר אותם

אני לא יצרתי הגדרות. איפה כתבתי על מישהו שהוא רשע? רק התייחסתי לאמירה שהוא בוודאי לא רשע, או הזעזוע מהאמירה
דבר שני הסיפור של האדם מולך זה לא סיפור שלך

נכון. ואני לא שופט אותו. אבל איך אתייחס אליו זה כן הסיפור שלי
התפקיד שלי בחיים או שלך או של כל אחד מישראל
זה לשפוט בעין טובה את השני

נכון (לא התפקיד היחיד)
כן גם אדם לא דתי ..

לאו דווקא. מי שאינו עושה מעשה עמך, לא בהכרח
די עם ההגדרות ודי עם להרגיש התנשאות על מישהו שהוא לא שומר

אומר שוב, לא הגדרתי. ולא מתנשא. אבל בדיוק כמו שהוא יודע לבשל ואני לא, אני שומר שבת והוא לא, ובזה אני יותר טוב ממנו. זאת שאלה של מציאות. אם אחליט להתנשא זה שאלה של מה אני עושה עם המציאות הזאת
אתה לא עברת את המסע שלו אז קצת ענווה
קצת רחמנות קצת תפילה

מסכים
ועדיף לא לצאת בחוצות הפורום ולהגיד
הוא רשע!!! היחס לרשע צריך להיות בהתאם .

חוזר ואומר, לא אמרתי את זה ולא עשיתי את זה

כל כך להקפיד על האחר , למה???

כנ"ל, לא עשיתי

זה לא אדם שבא ליהדות וירק עליה
זה אדם שהתרחק כי נסיבות החיים הובילו אותו

יופי שנסיבות החיים הובילו אותו. "כבד את אביך ואת אמך כי נסיבות החיים יובילו אותך". "לא תרצח כי נסיבות החיים יובילו אותך".
זה לא אומר שהוא פחות חשוב לה" ממך

בהחלט. יכול להיות שהוא עשה יותר מצוות ופחות חטאים, אולי הוא עובד את ה' יותר ממני. אבל ברשימת החטאים שהוא כן עשה, נמצא חילול שבת.
ובטח לא אומר שאתה או אני או כל אדם אחר לא יכולים ללמד עליו זכות

אין לי בעיה ללמד זכות, ובכל זאת, המציאות היא שהוא מחלל שבת

שבגלל בעייתיות במפלגות הדתיות אתה מחלק את פתק ההצבעה שלך בשווה בין אנשים בעייתיים לשונאי ישראל.

אבל מזדהה עם האמירה העקרונית שלך שיש גבול לטהרנות, וטהרנות קיצונית היא לא דרך שמאפשרת חיים תקינים.

אני לא אקרא למשטרה כשיש גנבים

נכון? זה ההגיון?

והקב"ה יעזור אם הוא רוצה, ואם לא לא

ולא, הסיפור הוא לא בן אדם אחד, ולא יום למחרת, אבל כן, ארבעה מנדטים שירגישו לא בנוח עם הנציגים שלהם, יגרמו להטות את הכף, ובארבע שנים הצד השני יכול להספיק הרבה.

כמה בנות צריכות להיות לראשי מפלגה בשביל זה?

בהנחה שאכן זאת יוזמה של אדם מסוים, אותו אדם הוא באמת לא בסדר.

אבל גם הוא חושב שזה לא בסדר, ורק הוא "סולח לעצמו", או מתרץ לעצמו שזה בסדר.

גם חז"ל התיייחסו באופן שונה לאנשים שחוטאים במודע לאנשים שמאמינים שהם בסדר (הסוג השני לא נפסל לעדות).

מי שמחלל שבת כשיטה ודרך קבע, נמצא על סט ערכים שונה ממני.

מי שמלין שכר שכיר יכול בקלות להיות על אותה מערכת ערכים, ורק להכשל בעקביות בחטא.

מאד שונה בעיני אדם שנכשל בחטאים מאשר אדם שחוטא.

חילול שבת הוא לא מוטל בספק.

שוב, ההגדרה הקונקרטית של "רשע" היא לא הסיפור.

השאלה היא העקרון, האם אנחנו מבדילים בין מי ששומר מצוות למי שלא

אם אני אגיע למסקנה שאין שום הבדל בעיני הקב"ה בין מי ששומר שבת למי שמחלל שבת, אין לי סיבה לשמור שבת.

הסיבה שאני שומר שבת ומקפיד על זה, היא בגלל שאני מאמין שעל כל חילול שבת אני עובר על איסור חמור שבחמורים

תראה לי ציטוט מדבריו שהולך בכיוון הכללי של מה שאתה כותב כאן.

אני לא רואה רמז לזה

אגב, סימן ב ס"ק טז, זה המקור העיקרי שאתה רוצה, כנראה

התורה שבכתב דווקא לא מתייחסת כלל וכלל לכופרים אלא לעובדי ע"ז.

מותר להכנס למסגד שהיא טענותיו הם כפירה בתורת משה אך אסור להכנס לכנסייה שהיא בגדר עבודה זרה.

הגמרא במסכת סנהדרין אומרת "איפלו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון" - צריך להבין על מה היא מדברת אבל בוודאי שנראה לי שהמקורות הם לא חד צדדים כמוך, לפחות לא לפי כל גדולי ישראל ששיתפו פעולה עם גורמים חילוניים ביניהם גדולי עולם.

זה לא עניין שצריך למנוע. בעניין חינןףך ילדים והתהליך של האישה עצמה זה דורש גבולות אבל אם אתה חושב שהאתגר הזה גדול עליך 

, זמעת החלטה מושכלת לוותר בגלל זה.

זה נראה לי גם עניין אידיאולוגי - מה היחס ראוי לאנשים שרחוקים מאורח חיים דתי. נראה לי שיחס של קרבה ואהבה הוא המגמה שאליה ראוי להתקרב כמה שניתן אבל זה כבר דיון אחר.

בלי קשר נשמע שאתה בונה בניינים על עתיד מאוד רחוק, כמו בכל נושא, כדאי להזהר מזה.

אלא גם עם המשפחה, לטוב ולרע.

אבל אני לא חושבת שבהכרח המשפחה שלה הם בגדר "רשעים".

אני לא חושבת שצריך לחשוש להשפעה שלה מהמשפחה, בהנחה שהיא באמצ כבר חצתה את הגשר של החזרה בתשובה. גם את הניסיונות לקרב את המשפחה - לא הייתי עושה את זה בלי שהם יבקשו, כדי לא לשרוף את הקשר איתם.

זה נכון שיש מחירים במשפחות מסוימות (ולא רק חזרה בתשובה - נניח יצא לי לצאת עם אנשים שאין להם משפחה בארץ, או משפחה מאוד מאוד קטנה, או שמסיבות אחרות אי אפשר להגיע להורים - ל"ע גם במשפחות דתיות יש סיפורים לא פשוטים בכלל).

אפשר להיות אדם דתי ורחוק מה'.
אז גם אם תגור במקום שכולם דתיים, תלמד במקום שכולם דתיים, תעבוד במקום שכולם דתיים, תעשה את הקניות שלך במקום שכולם דתיים - הילדים שלך יפגשו אנשים שרחוקים מה'. צריך לחנך אותם בכל מקרה, לא משנה עם מי מתחתנים.
ולא חייבים שמגיל 0 הם ישהו עם סבא סבתא והדודים. 

אפשר לקבוע שהם באים אליכם ולא להפך ופתרונות נוספים.

אם בסה"כ מדובר באנשים עם לב טוב ועין טובה - אולי זה שווה את המאמץ.

ולכן הייתי ממליצה לך לדבר עם רב שאתה מכיר וסומך עליו (ואולי אפילו לבוא יחד עם המיועדת).

לבדוק איך המשפחה שלה מקבלת אותה ואת עובדת היותה דתיה עכשיו.

האם הם כועסים? יורדים עליה? מתנגדים לה?

או שאולי הם מקבלים אותה באהבה? ואפילו הכשירו את המטבח עבורה?

אם התשובה השניה היא מה שקורה אצל הבחורה, אז אני באמת חושבת שהכל יהיה בסדר.

נכון, יהיו אתגרים. תצטרכו להסביר, ולהציב גבולות, ולבקש, ואולי גם להימנע מהשתתפות בדברים מסוימים. אבל הדברים האלה ממילא קורים גם אצל משפחות דתיות, פשוט בהקשרים אחרים.

לגבי חינוך הילדים- אישית, לא הייתי חוששת מזה. דווקא ילדים שגדלים בחשיפה למשהו אחר, אפשר לבנות אצלם חוסן פנימי וידיעה ברורה של מי הם ומה הם. פשוט כי יש למה להשוות...ולדעת שאמנם הם סבא וסבתא או בני דודים ואנחנו אוהבים אותם הכי בעולם, אבל הדרך שלנו היא שונה.

בהצלחה!!

מתנצל שרק עכשיו אני יכול לענות. היו שלקחו את השאלה שלי ודנו ביחס לחילונים, ובזכותם גרמו לי להתבונן בזה יותר. זה התמצות:

תראו, אני עובד עם מקורות תורניים. סברות תמיד אפשר לומר. מקורות זו הדרך יחידה בעיני לבירור האמת.

כתב הרמב"ם בפירוש המשנה, סוף הקדמה לפרק חלק:

"וכאשר יודה האדם באלו השלוש עשרה עיקרים כולם (שאחד מהם הוא האיסור לכפור בתורה), ויאמין בהם אמונה שלמה – הריהו נכנס בכלל ישראל, וחיבים לאהבו ולרחם עליו וכל מה שחיב ה' מקצתנו לקצתנו מן האהבה והאחוה (היינו ואהבת לרעך כמוך). ואם יתקלקל לאדם יסוד מאלו היסודות, הרי יצא מן הכלל, וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחיבים לשנאו ולאבדו, ועליו הוא אומר "הלוא משנאיך ה' אשנא, תכלית שנאה שנאתים, לאוייבים היו לי". עכ"ל.

חילוני שכופר בתורה מדעתו נכנס בגדר זה. ואין מקור בחז"ל שה' אוהב את הכופרים. (יש מקור שהוא קורא להם בנים, כי בסוף תהיה להם תקנה וה' ישיבם, אבל כל עוד הם לא תוקנו, יש משבר בינו לבינם. רמב"ם הלכות תשובה ז,ז)

ובהל' ע''ז י,א משמע שאנחנו צריכים להרחיקם דוקא כשהן מדברים לפי כפירתם. הוא כתב שאנחנו צריכים להרחיקם "מפני שהן מצירין לישראל, ומסירין את העם מאחרי ה".

אבל בהל' ממרים ג,ג הרמב"ם הוסיף וכתב שאם מדובר בילדים של הכופרים שגידלום מילדותם על הטעויות שלהם, הוא "כתינוק שנשבה", ("ועברותיהן שגגה", פה''מ חולין א,ב). ו"לפיכך, ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה, ולא ימהר אדם להרגן". כלומר צריך להאיר להם פנים ולכבדם כדי לקרבם לתורה, כי בלי זה הם לעולם לא יחזרו בתשובה. ואיך נוכל להאיר פנים אליהם ולהפגין כלפיהם רגשות חיוביים? ע"י התבוננות בפוטנציאל שלהם ובניצוץ המוסתר שבתוכם, אפילו שבמציאות הם רשעים.

אבל אין להתחבר אליהם לשם סיבה אחרת (אא"כ מוכרחים), פירש הרמב"ם בפירוש המשנה: "אל תתחבר לרשע: איזו סוג חברות שתהיה, כדי שלא תלמד ממעשיו. שהמגרעות נקנות בהתערבות על הרשעים".

והרדב"ז כתב בפירושו על הל' ממרים דלעיל, שאם ה"תינוק" מבזה ומזלזל בתורה או בחכמיה, חזר דינו להיות ככופר גמור ולא כתינוק, ומדייק מדברי הרמב"ם "ולא ימהר אדם להרגם". כלומר רק לא ימהר, אבל לא שדין זה פקע מהם. [אמנם ברור שבימינו אמרו כל הרבנים שאסור להרוג כופרים]

לסיכום: אדם שגדל כחילוני מילדות (או דתי שירד מהדרך אבל הוא תמיד מכבד את הדת והדתיים), צריך להאיר פנים ולקרבו בשלום וענוה, שמא יחזור בתשובה. אבל אם הוא מבזה את החכמים, ולא מכבד את הדת, או מנסה להשפיע עלינו מבחינה דתית, צריך לשנאו, ולכן להרחיקו. בגלל ש"הלך אחרי דעתו הקלה, ואחרי שרירות לבו וכפר" (הל' ממרים שם), ו"החשיכו התאוות את נפשו" (פה"מ חולין א,ב). רואים שהוא לא כפר דוקא מתוך 'מחשבה מעמיקה'.

(ומה ה' חושב עליו? שאין לו חלק לעולם הבא, אין יותר רחוק ממנו. ואם יש לו נשמת ישראל ולא ערב רב, הוא יזכה אחרי מסע לא נעים להיות 'אפר תחת כפות רגלי הצדיקים בעוה''ב. הלשם.)

מי שיוכיח אחרת, מוזמן להאיר את עיניי.

אם תוכל לשים את ההסתכלות הצדקנית בצד ולראות את המעבר שלה ושל המשפחה רק תרוויח- קודם כל מלהיות אדם טוב שאוהב אנשים אחרים ואת עמו.

אחרת פשוט אין טעם. תתמקד בלמצוא אישה שתרגיש בנוח בארבע אמות שלך.

פעם ראיתי דיון בפורום חרדי על נישואין עם גיורת. אחד המשתתפים העלה נקודה שאינה תקינה פוליטית, אבל בהחלט נכונה תחושתית: "נניח שהבחורה היא צדיקה ב-100 אחוז, גלגול של רות המואבייה וכו', אבל לי באופן אישי לא יהיה נוח לארח את הוריה הגויים בליל הסדר".

אז כן, בתור חוזר בתשובה אני מבין דתיים מבטן ומלידה שקצת חוששים ממגע עם חותנים חילונים.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

הרבה פעמים.

אז כל מקרה לגופו, אבל אם יש מישהי שתומכת בהפגנות האלימות של קפלן מצד אחד, ומצד שני זה שאני תומך בפייגלין נשמע לה מופקע, מבחינתי מעידה על האופי שלה, מעבר לשאלת הדעה הספציפית והאם נצליח להסתדר ולבנות אהבה למרות הפערים...