בקידוש חפצים ששימש בהם הצדיק

שיר השירים רבה פרשה א' 

"בית מדרשו של רבי אליעזר היה עשוי כמין ריס ואבן אחת הייתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה.

פעם אחת נכנס רבי יהושע התחיל נושק אותה האבן ואמר האבן הזאת דומה להר סיני וזה שישב עליה דומה לארון הברית"

הרי מסילת ישרים בשער הקדושה כותב שעילוי גדול הוא לבריות שהצדיק משתמש בהם

שזה נחשב כאילו עלו למזבח

לא משנה באיזה דור..

אם הוא הגיע לקדושה וכל מעשיו היו להתקרב לקב"ה אז החפצים שלו קדושים

כל צדיק שהגיע לקדושה חפציו קדושים.

הרי המדרש מספר שהוא נישק את האבן כשהצדיק כבר לא ישב עליה.

וכמובן שאני לא מתכוון לקדושה הלכתית

אלא ששורה על זה קדושה שיכולה להשפיע טוב ורוח טהרה וכו' (כמו שכותב לדוגמא המסל"ש שבעל חיים שהיה נאכל ע"י הכהנים הייתה נמשכת ברכה לכל המין שלו) 

בכל אופן, רציתי להעיר שלקדש את החפצים שצדיק השתמש בהם זה לא שיגעון ח"ו 

מסתבר שיש צורך לחזור על הכלל הכמעט יחידי בפורום - לא מדברים על רבנים מטוב ועד רע.

מי אתם אנשים קטנים שמזלזלים באמונת/צדיקים?

לא חייבים להאמין ולחשוב אותו דבר, אבל לא לזלזל ולא לבוז מעל גבי הפורום.

זה סתם להיתפס לתפל. במקרה יש תמונה של גוי

אין קשר... העניין הוא החפץ עצמו

דבר שני,

אם כתוב "לשמירה ברכה והצלחה" אז זה לא הוקרה אלא מה שכתוב שם.

עכשיו השאלה היא האם צדיק יכול לקדש חפץ עד כדי שיהיה שמירה לאדם אחר שנושא אותו

אם על פניו זה נשמע לי הגיוני, כן

לתמונה במרכז אין שום משמעות.  היא פשוט במקרה נמצאת שם

טעם ממשי, אין סיבה לענות את זה שוב ושוב..

העניין מבוסס על מה שכתבה הגמרא (במסכת פסחים קיב. )  בעניין אדם שמשחקת לו השעה...

וכתוב שם שכל מי שהיה נוטל פרוטה מאיוב היה מתברך - כיוון ששיחקה לו השעה והיה עשיר בממון זה השפיע גם על הפרוטות שהגיעו לאחרים.  

(וטענה נוספת, כיוון שהרבי נתן אותם לאנשים כדי שיהיו שלוחים או שיתנו לצדקה זה מוסיף גם ברכה רוחנית)

בכל אופן על פי הטענה הזאת

עכשיו השאלה היא, מה היה מצבו הכלכלי של הרבי באותו זמן

כבר קדם אותם רבי יהושוע

אז בדקתי את העניין קצת.. 

אותה כוונה ואותו אפקט - לזכור את הצדיק.

זה שלא בהכרח צריך לא אומר שזה לא טוב לאדם מסויים..

קצת על חלוקת דולרים, ואולי יובן יותר העניין..

הרבי מחלק את הדולרים בתוספת ברכה..

הדולרים הם הכלי הגשמי שבו הברכה נתפסת.

החלוקה היא של דולרים לצדקה, ובזמן החלוקה, הרבי ב ד''כ נתן את הדולרים בתוספת המילים 'ברכה והצלחה', ולפעמים  אנשים ניצלו את ההזדמנות, כדי לבקש ברכות\עצות וכד' בענייניהם השונים, והרבי נהג לפעמים לתת דולרים נוספים עבור עניינים מסויימים.

האנשים שקיבלו את הדולר, נוהגים בד''כ לשמור את הדולר שקיבלו מהרבי, כדבר קדוש, שהתקבל מידיו הקדושות של הרבי, וטמונה בו ברכה רבה, ואכן יש סיפורים רבים לאין ספור על ניסים שהתרחשו עם הדולר של הרבי [את חלק מהסיפורים האלה ותוצאותיהם, אני ראיתי באופן אישי.]

ובכן, נוהגים בד''כ לשמור את הדולר הספיציפי שקיבלו מהרבי, ולתת דולר אחר תמורתו, לצדקה.

אלה שזכו לקבל דולר מהרבי, פעמים רבות רושמים את התאריך ויום קבלת הדולר, ושומרים על הדולר מכל משמר, 

כמובן שהערך של הדולר הוא רוחני, ולא גשמי, אבל לשם הערכה, דולר של הרבי, במכירה פומבית,  יכול להמכר באלפי דולרים.

כמה ציטוטים מחבד פדיה, מהערך של חל וקת דולרים, שאולי יעזרו בהבנה של העניין.

''עוד קודם שהחל הרבי לחלק בקביעות דולרים באופן מסודר ועיקבי, שיגר הרבי מעת לעת שטרות של דולר לאנשים פרטיים, בתור סגולה לברכה והצלחה. באחת הפעמים הרבי אף הסביר שהדבר מיוסד על דברי חז"ל "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך", שאפילו סכום קטן - משפיע ברכה על הכסף כולו''

''הרבי הסביר את הנוהג בדברים שחותנו הרבי הריי"צ נהג לומר לעיתים תכופות: "כאשר שני יהודים נפגשים, עליהם לראות שתצא מכך תועלת ליהודי שלישי". הרבי רצה להפוך את פגישתו עם כל אחד ואחד מפגישה סתמית לשליחות מצווה לתת את הדולר או חילופו לצדקה, בכדי לערב כל אחד במעשה טוב עבור אדם שלישי - מקבל הדולר לצדקה. הרבי המליץ לנהוג כך גם במקומות נוספים, ולנצל כל פגישה בין יהודים להוספה בצדקה''

[כשאשה שאלה פעם אחת את הרבי, איך הוא לא מתעייף מהחלוקה, {הרבי הוא יהודי כבן 90, והחלוקות נמשכות לעיתים תכופות 4-6 שעות וכד', והרבי בזמן החלוקה עומד על רגליו, ולא יושב לרגע,} , ענה הרבי, ''כשסופרים יהלומים, לא מתעייפים''.. כל יהודי הוא יהלום בשביל הרבי. אני כתבתי, לא מחבדפדיה, סיפור מפורסם]

''בר"ח אייר תשל"ח חילק הרבי להתלמידים השלוחים למגדל העמק שני שטרות של דולר לצדקה, כשבשיחה שאמר קודם לכן נימק הרבי שזה "כדי לעשות אחיזה בעניינים גשמיים". כשהוכנסה השיחה לרבי להגהה הוסיף בכתב ידו הקדוש על קטע זה מראה מקום לדברי הרמב"ן^[11], המבאר שהנביאים היו עושים פעולה גשמית בעת שמתנבאים כדי לתת לנבואה אחיזה גשמית שתבטיח שהיא תתקיים.''

מקווה שעזרתי והואלתי .

@מבקש אמונה

@ארץ השוקולד

@פה לקצת

@בינייש פתוח

אני רואה שאתה מאד מתאמץ למצוא את הבעיות ומה לא בסדר, מתחת לאדמה..

אז, 

זה לא כמו מטבע כסף שיש לזה ערך עצמי אלא הוא כמו שטר והערך שהמדינה או השוק נותנת לו, זה הערך,

אין הבדל כיום בין מטבע לשטר.. גם המטבעות כיום, הערך שלהם, אינו מצד עצמם, אלא מה שהמדינה קובעת להם, התערובת מתכת שממנה המטבע עשוי, מצד עצמה, לא ממש שווה משהו, מה שאמרת, נכון אולי ללפני כמות די גדולה של שנים, כשהמטבעות היו ממתכות שוות [זהב, כסף נחושת וכד'] והיו שווים מצד עצמם, לעומת השטרות, שאכן ערכם היה רק בגלל שהמדינה הקציבה להם ערך מסויים [זה לא נוגע לדיון הכללי, רק הערה]

כמו שספרת שהערך שהדולר שהרב נתן עלה לאלפי דולרים, הסכום הזה שייך לעניים ולא מספיק לתת לעניים רק דולר.

 אשמח שתשכילנו מאיפה ההמצאה הזו? הרבי חילק דולר לצדקה, ז''א, שאם אני לשם העניין, רוצה את הדולר הספיציפי הזה, לקחתי דולר, מצדקה, ועלי לתת דולר אחר בשוויו, תמורתו, וזה מה שאכן עושים.. 

הערך שיש בדולר מהרבי, אינו פיזי וניתן למישוש, אלא ערך רוחני, ואשמח למקור, מאיפה שאם עושים פעולה כזו של המרת הסכום שניתן לצדקה*  יש לתת את השווי ה'רוחני' ש אנשים מייחסים לשטר, ז''א שהיו מוכנים לדוג' לתת תמורתו סכום גדול של כסף.. 

*ומי שקיבל את הדולר לרשותו, עושה את זה.. לא משהו שגזל ממנו, שכן אז אכן הדין יכול להשתנות.

בפשטות יש בזה גם בעיה של נדר, כי גם אם המקבל לא הוציא מפיו, הרב כן הוציא מפיו ולכאורה הקבלה הוא הסכמה לתת את הערך של הדולר שקיבל לעניים.

כנ''ל, לא הבנתי  מאיפה הצלחת להגיע לבעייתיות בעניין? כי אכן זה מה שעושים, וכתבתי זאת במפורש בתגובתי.

ואגב, אכן מגיעה התנצלותי, אני רואה שהשמטתי את זה בטעות מהתגובה, ואכן רציתי לכתוב שם פרט  נוסף, ובטעות שכחתי לכתבו, הרבי עצמו התייחס  לעניין הזה, והתבטא שאפשר לתת את הדולר או את חילופו, לצדקה.

אוקיי. דיברת פה על דולר שרבי יהודה הנשיא נתן?

בהנחה שלא, ודיברת על הנושא של השרשור עד כה, דולרים שהרבי נתן, וע''פ מנהג אמריקה במטבעות שוודאי ידוע לך, אז להערה שלך אין קשר לנושא הנידון, ואולי ניתן לקרוא לזה 'דמגוגיה'?

ב. שוב, אתה מתייחס לדברים שלא חלקתי עליהם, ומתעלם מהדברים שכן שאלתי.

וודאי שהערך הרוחני מתפרש לכסף מעשי.

אבל מאיפה למען ה' הגעת למסקנא שאם לדוג' אני נתתי לך שקל כשליחות לשים אותו בצדקה, ואתה שמת שקל אחר בצדקה, ואת השקל שלי מכרת ב1000 דולר, כי אנשים מאד מעריכים אותי  והתלהבו מהמטבע, מאיפה למען  ה' הגעת למסקנא, שהחובה עליך לתת את ה1000 דולר האלה לעניים?

כרגע לא הבאת מקור הלכתי .. ומה שאני יודע שבמקרה כזה לדוגמא,

הבאתי לך שקל ע''מ לתיתו לצדקה

נתת שקל  חילופו לצדקה

זהו, סיימת את החובה ההלכתית שלך.. 'החלת' את השליחות על מטבע אחר מזה שאני נתתי לך במטרה לתיתו לצדקה, על המטבע שאני נתתי, כרגע אין שום חיוב מסויים לעשו ת איתו משהו, הוא 'חול' גמור, ואתה יכול לעשות איתו מה שאתה רוצה, למכור, או לזרוק אותו לים.

ובסברא הלכתית, אתה צריך לעקם לדעתי הרבה סברות, כדי לאמר שאם מכרת את המטבע הזה, ואנשים שילמו תמורתו כסף, אתה חייב לתיתו לצדקה, ואם לא אתה  ''גוזל את העניים''?! מאיפה הגעת למסקנא המופרכת הזו?

זה דין מאד פשוט, לא יודע למה אתה כ''כ מסתבך מתעקש ומתפתל איתו?

ובפרט, כפי שכבר כתבתי, שהנותן מאשר ואומר במפורש שאתה יכול לתת מטבע זה, או חילופו לצדקה, אז איפה מסתתרת הבעיה שלך?

אולי אפשר לשאול,  אם הבעיה שלך באמת בנושא ההלכתי, או שכפי שנראה מתחילת הש רשור וקודמיו, ההלכה באמת לא ממש נוגעת, הרצון הוא למצוא מה לא בסדר, בחב''ד, ברבי שלה, או בחסידיו, המקום שממנו תצא ההתקפה, כבר לא באמת נוגע, העיקר שהוא קיים, אם זה לא מסתדר, ננסה מכיוון אחר, אם זה כשל, נמצא כבר סיבה אחרת..

זה קצת בולט מדי.. תנסה לפחות לתת הסוואה קלה למניעים..

''כמעט בכל שליחות רגילה של צדקה, לא מתעלה הערך של הכסף, פה במקרה הזה כן מתעלה הערך, לכן סברא פשוטה שחייבים לתת את הערך.''
 

א. אני מנסה למצוא בי א ת הכח לענות שוב, על אותה  טענה מופרכת שא תה מעלה..

אדגיש  שוב,  כשהרבי נותן דולר לצדקה, הוא נותן דולר לצדקה, ז''א, את השטר הזה. או את שוויו.

זה המשמעות הפשוטה של הדברים, כל משמעות אחרת היא יותר פתלתלה.

הסברא ה'פשוטה' שלך, לדעתי מאד עקומה, ואני לא רואה צורך להסביר שוב, למה,

כיוון שכבר הסברתי כו''כ פעמים.

בשביל סברא כזו, אתה צריך להביא מקור, אין למה לשלוח אותה שוב ושוב ללא מקור, ולנסות להציגה בתור הסברא הפשוטה, כשהיא אינה כזאת, ואם אחריף יותר, אני לא רואה פה לא 'סברא' ולא 'פשוטה'.

''אני רק מחפש את האמת בתורה שבעל פה בתפילה ל-ה' שיהיו לי סברות ישרות ונכונות.
מה שנכון בעיניי אני מקרב ומה שעיוות אני מרחק.''

ב. זה אחלה שבעולם לחפש אמת.. אבל 2 פרטים חשוב להדגיש במה שכתבת.

1. סברות זה דבר נפלא, אבל גם לסברא שהיא הגיונית ופשוטה, צריך מקור, כשהיא באה לעומת משהו אחר, ק''ו כשה'סברא' באה להיפך מהפשט הרגיל* ואחרים אינם מבינים למה היא 'סברא' ולמה היא 'פשוטה', וק''ו כפול, כשע''פ סברא זו,** כתבת בבטחון מלא מקודם, ש'יצא מכשול', שיש פה עניין של 'גזל עניים', ושם לא כתבת את זה כמשהו שבא מסברא אישית שלך, אלא כאילו זה משהו שידוע ומפורסם לכל, ומוסכם על כולם, ואתה רק מעלה אותו לאוויר העולם..

אני מקווה שאני לא צריך להסביר לך מה ההבדל בין דבר כזה, לבין דבר שבא מהסברא האישית הזו שלך.

* שגם אתה לפי מה שכתבת מסכים, שזה הפשט הרגיל בכל שליחות אחרת של צדקה.

**שוב, סברא, = עניין אישי שלך.. ואם זה בא מה'סברא' שלך, אז מאיפה האומץ לכתוב על בסיס ההשערה וה'סברא' שלך , את התגובה הבוטה והחד משמעית הזו? 

[בלי לדון במקורות האגדתיים, יצא מזה מכשול חמור מאוד - צעירים מעל עשרים]

''מה שנכון בעיניי אני מקרב ומה שעיוות אני מרחק.''

נקודה 2. 

זה פשוט לא עובד ככה ביהדות.. 

אם היית בא לדון על עניינים אבסולוטיים ביושר ופילוסופיה יוונית, אחלה. 

אבל אתה דן פה במשהו הלכתי.. וההלכה, [אולי לצערך], היא לא משהו שנקבע ע''פ מה שנר אה לך, ולא ע''פ מה ש'נכון בעיניך' ולא ע''פ מה שמתחשק לך..

ההלכה נקבעת ע''פ  הלכה, וכשזו המציאות, על כל 'דעה' ו'סברא' שלך, אתה צריך להביא מקור, וכשאין אחד כזה, אז  דעתך ו'סברתך', מתערערים וכאילו אינם קיימים כלל וכלל, ואין מה לנפנף בהם שוב ושוב, כל עוד אותו מקור שיוכיח את הקשר שביניהם למדוב ר, לא הובא.

סוף פסוק..

''הרי גם אתה יודע שאפשר לטעון הפוך, שבגלל שבן-אדם כפוף לרבי מסויים או נשיאים מסויימים, הוא כפוף לקבל דעתם וחייב להצדיקם. זה גם אינטרס.''

אכן, כשאני חסיד של הרבי, ובא אחד ומתקיף, אע''פ שלרבי אין צורך בהגנות שלי עליו.. אני בא ומשתדל לענות.

אין שום בעיה, שיהיה אינטרס בתגובות.

לדעתי גם אין מציאות כזו, שתגובות הם נעדרות אינטרסים, כשאדם כותב שרשור פריקה, זה כי קשה לו, כשאדם כועס, זה כי עצבנו אותו, וכשאדם  מגונן, זה כי הפריע לו.. אחרת אף  אחד לא היה כותב פה כלום, 

ובכן, מה ההבדל, ואם אין פגם באינטרס שגורם לכתיבה, למה ציינתי שיש לך אינטרס ברור  בכל התגובות האחרונות ושבשרשורים הקודמים בנושא?

כי יש הבדל בינינו,

 בכל התגובות שהיו ביני לבינך, אני לפחות חושב שהיה בתגובותיי יסוד ברור,

נתקלתי בדבר לא נכון,  מצאתי את הבעייתיות שבו, ועניתי עליו.

עניתי על דברים שאמרת, הסברתי בצורה ברורה למה התקפה זו אינה נכונה\למה טענה זו צריכה הוכחה, וכו' וכו'.

לעניינו של  דבר, כתבתי דברים הגיוניים וברורים, שלא באו מ'חיפוש דברים מתחת לקרקע', אלא כתגובות פשוטות לנושא הנידון..

 לעומת זאת, תגובותיך, ניכר מהם שוב ושוב, שהם יוצאות ממקום מסויים לא נכון.

זה לא שבאמת הפריע לך פה העניין ההלכתי, ויצאת לכתוב את תגובותיך, מתוך מניע הלכתי טהור..

וכן לא שבעניין הסוכה, הפריע לך 'עקירת מנהג יהודי' וכן הלאה.

בכל התגובות האלה, ניכרת בעיה אחת,  הפריע לך ''חב''ד''.

וכשזו נקודת המוצא, יצאת לדרכך, ואז לא פלא, שהדיון הזה נוצר..

וכשזו נקודת המוצא, כפי שכבר כתבתי לעיל,  מצידך, לא אמור להיות מחשבה יתירה על מה שאתה כותב, ולא חקירה האם הדבר נכון, העיקר הכתיבה נגד, אם זה  יצא טוב, אחלה לך, ואם לא, לא נורא, ננטוש את השרשור, ונקפוץ פעם הבאה..

ואם תשאל: מאיפה אני לוקח את כל מה שכתבתי עכשיו?

האם חדרתי למוח שלך? איך אני יודע מה מחשבותיך?

 אולי תצדק בשאלות אלו, אני לא אסטרולוג, לא מכשף, ולא קורא מחשבות.

אני פשוט מסתכל על  העובדות בשטח.. 

ואני בטוח שאם אתה, או כל מי שקורא את המילים האלה כרגע, יע בור שוב על חמשת\ששת התגובות האחרונות, הוא ישים לב לזה גם כן..

והדיון העכשוי, על ש אלה הלכתית פשוטה כל כך, שאני צריך שוב ושוב לבזבז זמן כדי לבקש מקור לסברא שאתה מנסה לאמר בה, רק יוכיח את צדקת נקודה 2 שכתבתי..

השטר של הכסף,  אינו שטר מהסוג שהאשה מתקדשת איתו לדוגמא..

אולי זו המילה שמבלבלת אותך.

זה שטר ממוני, הערך היחיד שלו, הוא כפי שכתבת,  הערך של השוק. ערך כספי שהמדינה קבעה.

כשהרבי נותן דולר לצדקה, צריך לתת דולר לצדקה\שוויו הממוני של הדולר, אדגיש שוב, הממוני בלבד זה יכול להתבצע בדולר אחר, זה יכול להתבצע בכל אופן אחר, ששווה את שוויו של הדולר.

זה הפשט הפשוט.

 להגיד שכשהרבי נותן את הדולר, צריך לתת את 'שוויו הערכי'  של השטר,* זה הרבה מעבר לפשט, ובשביל להגיד את זה, צריך הוכחה, מקור, וכו'. שאותם, כפי שראינו, לא הבאת.

*אדגיש שוב,  השטר שמדובר בגמרא, והשטר שאנו מדברים עליו, הם שני סוגי שטרות שונים בתכלית , ו אני לא מאמין שאני צריך לכתוב  את זה בשרשור לאנשים בוגרים פה, זה משהו שלומדים באזור כיתה ד' בבי''ס יסודי.

שלנו = כסף, ממון, או כל מילה אחרת שתשמש אותך. שהערך היחיד שלו הוא ממוני. כפי שהמדינה  מעריכה אותו, ולא כפי שאחרים מעריכים אותו כל אחד כפי דעתו.

של הגמרא = שטר התחייבות, שטר של גט, שטר של מכירה, וכיוצא בהם. ששם, הערך הכספי של השטר מצד עצמו הוא כלום, והכל נמצא בערך ה'רוחני' שלו, היותו עדות על מכירה,  גירושין, וכיו''ב.

ואני לא מאמין שבאמת הייתי צריך להסביר את זה.

לצערי לא זכינו לראות את הטוב שאתה אוהב בחב''ד, ולגבי הרע, נראה שאתה מאד לא אובייקטיבי.. 

וה'רע' שאתה לא אוהב, עד כה, אחרי שנמרחנו כה הרבה זמן על הנושא, לא זכה להוכחה אחת ברורה, שקשורה לנושא המדובר, וקשורה למקור שממנה בא נסיון ההוכחה.

אמנם אתה פחות בנושא, ויכול להסכים עם כמה ב ש רשור פה, ונוכל להתווכח על זה בהזדמנות.. אבל כשהגענו פה לגמרות.. לשטרות.. ולאי הבנה מעוררת הרחמים של הגמרא שמצוטטת בתגובה זו

גם אעיר לפענ"ד אחת מהסיבות המרכזיות למנהג שלא - צעירים מעל עשרים

 ראיתי כבר צורך לתייג אותך

@נשמה כללית

 פ תאום ר איתי א ת הודאו הזה..

לפי הודאו, יש אצלו 62 דולר מיותרים בש בילו מהרבי..

אפשר ללכת לבקש 

מיוחד: כשיהודי ביקש מהרבי 138 דולרים...

@פה לקצת

אני גר בחו''ל.. השעה פה די מאוחרת בלילה, ואני עייף מאד, לכן א בקש את רשותך, ללכת לשון, לה אזר בכוחות מחודשים, [שמאד נצרכים למראה תגובותיך]

ולענות לך על התגובה הזו מחר.. 

בחייאת, אין לי עצבים,  ואני מתנצל על הסגנון, עד עכשיו כתבתי מאד יפה לדעתי..

 אתה באמת מביא את הגמרא הזו כהוכחה למה שאמרת לפני הציטוט?

 למען ה'? זה פשט כ''כ עקום של הגמרא. ..

לא הבנת את הגמרא כראוי, ואתה מנסה להביא אותה כהוכחה וכניגוח למשהו..

אנסה לענות מחר, למרות שזה באמת מרגיז שצריך לבזבז על זה את הזמן..

תנסה לפתוח את הגמרא בינתיים, במקור, עם רש''י , עם פשט ג מרא, ותגיד לי מחר, אם למען ה' יש קשר בין מה שניסית להגיד, לבין הגמרא הזו.

 לילה טוב..

אין שום בעיה בגמרא שם, שת ורצה על ידי זה שהבאת את הגמרא פה..

ואין צורך  להפגין בקיאות, ו להביא מלא מקורות, שבכולם יש את אותה בעיה, שלא הבנת אותם כראוי..

ואמקד אותך, מה פירוש המילים ''שמטבע שלה יוצאה בכל העולם''​​​​​​​?

לא טענתי שהם לא הבינו כולם..

המהרש''א צודק, וכנראה שהם כולם צודקים.. רק מהפרשנות שלך, הבנתי שאתה לא הבנת את  הגמרא, וממילא כנראה גם אותם..

והנסיון  שלך להביא  את הגמרא הזו ואותם כהוכחה למה שאמרת, הוא מגוחך.. כי לא הבנת מה הם אמרו, וההבנה שלך שלפיה ניסית להביא את טענתך, מגוחכת.

ולגבי ההסבר שלך בסוף, לא יודע אם שמת לב, אבל לא ציטטתי רק את המילים ''בכל העולם'', אלא ציטטתי עוד כמה מילים, משפט שלם. שאותו לא הבנת נכון, וההבנה שלך בו מאד עקומה, ומשום מה התעלמת משאר המילים שציטטתי, בחרת לפרש רק 2 מילים מתוכו..

נשאיר לקוראים את ההחלטה אם זה נעשה במכוון..

במשפט הזה נ מצאת נקודת התו רפה, וחוסר ההבנה שלך ב דבריהם של הגמרא, הרב קמינצקי, הרב קנייבסקי, והמהרש''א.. ומנקודת אי ההבנה הזו, גלשנו לדיון המוזר הזה..

אומר את האמת @חסדי הים.

וזו תשובה לתגובות הא חרונות שלך.

כל הטרחה בכתיבת התגובות אתמול, לא נועדה עבורך, כי לא חשבתי שתשתכנע\תבין מה התכוונתי, והשתכנעתי בזה מתגובה לתגובה שלך.

לעמוד ולהסביר דברים כה פשוטים, כתגובה לך בלבד, זה מיותר, וטרחה גדולה מדי.

התגובות שטרחתי לכתוב אתמול, נועדו בשביל משהו אחר.

בשביל ה'קוראים הסמויים' שקיימים בכל שרשור, אלה שקוראים את כל התגובות, אבל לא מגיבים.

ואף שלא היה הרבה תוכן בדברים שכתבת, כשמשהו כותב גם דברים בלי תוכן, אך הם נש ארים ללא מענה, ישנם כאלה שעלולים להשתכנע, ובשבילם כתבתי את התגובות שלי.

עכשיו כבר אני חושב שאף אחד מהם לא ישתכנע מהדברים שכתבת, עניתי בצורה ברורה ביותר.

והשרשור הזה כבר חוזר ונע על אותו ציר שוב ושוב, ואני לא רואה תועלת בחזרה על תגובותיי.

אז אני חושב שאסיים כאן, אין תועלת בהמשכת התגובות, לך הם מסתמא לא יעזרו, ולאחרים אני חושב שעזרתי כבר.

יחי, וכל טוב..

רק ראיתי צורך לענות על זה.

''יש לי גם כח/גרעון להיות חריף ועוקצני והתאפקתי לא להפגין בשרשור ולענות לענין.''

באמת כל הכבוד, רציתי לכתוב את זה בכללי, יפה מאד שלא נגררת לעוקצניות וכו', ואני כותב את זה בשיא הרצינות, ובלי ציניות.

זה קשה שלא להגרר, והצלחת, כל הכבוד!

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד