תסבירי לו שזה משהו שאת לא מפסיקה לחשוב עליו ושלמרות שהוא לא נוהג לדבר על זה יותר מידי, חשוב לך בשביל השקט הנפשי שלך שהוא יתאר לך בדיוק איך הוא רואה את הדברים מנקודת מבטו, כלומר מה הסתכלות או יופי נשי עושה לו. יכול להיות שבעיניו אין לזה יותר מידי משמעות ואת סתם נלחצת. 

כי כמו שדי שרוט אמר, זה כל כך אינדיבידואלי ולכן רק בעלך יכול לענות לך ולהתיר את הספקות.

אולי את מתערערת כל פעם מחדש כי את בעצמך מתערערת ממראות של נשים או גברים שנראים טוב, ואולי למרות הפתיח של ההודעה אין כל כך הרבה אושר\משיכה\אהבה מהצד שלך לבעלך.

לגבי איך הראש הגברי עובד - בדיוק כמו שהראש הנשי עובד. 

גם גברים וגם נשים נורמטיביים ימשכו למי שמספק להם תמהיל של משיכה חיצונית ופנימית. (אם כבר ההגדרות המדויקות לאופי ויופי יכולות להשתנות בין נשים לגברים)

אשת יפת תואר זאת סיטואציה של מלחמה שבמיוחד בעולם העתיק שילבה יצריות ושפיכות דמים קיצונית, ולכן אין לך שום סיבה להסיק מהפרשה הזאת על ימינו. כמו כן לא שייך בכלל להשוות בין מלך לבעלך (מבלי לזלזל בו כמובן..) 

בהצלחה!

כגבר גם יכול לתסכל אותי העובדה שנשים נמשכות לגברים שיודעים לדבר יפה, וכישורי הרטוריקה שלי ירודים ביותר. האם יש הגיון בזה שאני כל הזמן אטריד את עצמי בשאלה אם אשתי נמשכת לאחרים שיודעים לדבר?

בגדול, יש דברים מושכים והם מושכים בני אדם, גברים ונשים כאחד:

יופי, כריזמה, הצלחה, חוכמה, תושיה, טוב לב, חיוביות ועוד'..

כל אחד מהם נמצא אצל משהו אחר יותר מאשר אצלנו. לכן כדאי שנחשוב איך להשתפר בעצמנו במקום להתעסק באובססיביות מה עלול למשוך את בן או בת הזוג. 

מדהימה את, ריגשת אותי מאוד

במי שאת ובמה שאת.

להתחזק באהבה החזקה בינך לבין בעלך. בך הוא בחר. איתך הוא כרת ברית נצחים.

וממילא מתוך חיזוק היש,

היש האישי,

היש הזוגי -

שאר הדברים ילכו ויתפסו פחות ופחות נפח בחיים ובמחשבות וזה רק יטיב איתך ואיתכם...

אף אישה לא יכולה להיות איום למי ומה שאת בלב של בעלך. את יחידה לו. והוא יחיד לך.

את הכי יפה *שלו*. ואת הכי יקרה וטובה *שלו*. והוא שלך.

נסי לא לייחס כל כך הרבה חשיבות ומשקל לאיך גבר רואה אישה יפה, אז מה, ראה, עבר.

גברים הם לא בהמות. הם בני אדם. לא משנה כמה יסלילו את כולנו לחשוב ככה בתרבות או בסרטים - הם בני אדם.

יש לך בן? אח? אבא? נכון שקשה לחשוב עליהם חלילה כאילו הם בהמות?

כי הם הכי הכי לא שיש!

הם בני אדם

עם רגשות

עם אהבה

עם לב

עם שכל ישר

מוסריים

נאמנים

מכבדים

אוהבים

וגם אישך כזה.

תתחזקי דווקא באנושיות ובטוב שבבעלך.

ולא בתכונה כזו או אחרת שכן או לא נמשך לאישה ארעית שחולפת ברחוב.

אז עברה. אז אפילו עלתה מחשבה שיפה, אז מה?

זה לא קשור אלייך בשום צורה, זה לא מאיים עלייך בשום צורה, זה לא תחרות מולך בשום קנה מידה.

איפה את ואיפה הן...

המקום שלך בלב שלך בעלך הכי ייחודי והכי מקום ראשון ובעלדי שיש.

ואת זה תחזקו. 

שתרגישי את זה, עוד ועוד.

בתוך עצמך, בתוך הזוגיות.

גם את כלפיו כמובן.

זה דו כיווני לגמרי.

תחזקו את הביחד שלכם

בפן הרגשי, התקשורתי, האישותי, המילולי, הרוחני, הכל.

תהיו החברים הכי טובים אחד של השנייה

תחוו חוויות וכיף ועוצמות שהן רק שלכם.

וממילא כל השאר פשוט לא יהיה רלוונטי... יחשב כקליפת השום...

ב"הצלחה רבה יקרה

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.