אנא זמין למהוי/קריעתימסוףגעגוע~
רות יושבת על הספה בגג, אחרי כמה דקות אסף נכנס עם שתי כוסות קפה וסיגריה אחת.
״קריר, אה?״ הוא מתיישב לידה.
״אני לא רגילה לגובה הזה.״ היא צוחקת.
״לא יודע אם זה קשור.״ הוא פוסל מיד ואז מסתייג. ״כאילו, בלי קשר אני לא זוכר אף פעם כזה קור באמצע אלול.״
הרוח מעמעמת את סוף המשפט שלו בשריקה וקור מצמית.
״זה מרגיש כמו חנוכה.״ הוא מנסה לחייך.
רות נבהלת. ״ היי היי. אל תתן לאלול הזה לברוח לי כל כך מהר.״ היא משתתקת ואז מוסיפה. ״גם ככה אני מרגישה שאני צריכה לרדוף אחריו ולא הספקתי כלום.״
אסף מושך בכתפיים. ״מה יש לך להספיק..?״ הוא ממלמל תוך כדי שהוא מדליק את הסיגריה ושואף אותה אליו.
״המלך בשדה״. רות עונה כברור מאליו.
״הצילו.״ שאיפה נוספת.
״הצילו.״ היא חוזרת בטון לא ברור ואז מבינה. ״האריה מחוץ לכלוב, אה..?״
״אה-אה״ הוא מהנהן. העשן חונק לו פתאום. הוא משתעל.
״דיי, תפסיק עם זה.״
הוא מתלבט לרגע ואז מועך את הסיגריה על מעקה האבן, מרים אליה עיניים אפורות. ״זה לא זה, חונק אותי.״
״אז מה?״
״האריה.״ הוא אומר בשקט. האריה חונק אותי עד מוות.
״כשהוא בכלוב היחסים בינינו ממש בסדר,כן?״ הוא משפיל מבט בחזרה, ממקד אותו בריצפה האפורה. ״אני בא לפגוש אותו שלוש פעמים ביום, תמיד עם הפאות מסודרות, אותה חליפה ארוכה והסידור ביד.״
רות מהנהנת. ״ועכשיו..?״
״הוא בשדה. הכל פתוח והוא יכול לפגוש אותי בכל המקומות שלי. הלא צדיקים.״
רות שותקת.
״כשאני חוזר מהעבודה רעב ומתנפל על האוכל בלי להניח את החליפה במקום, בלי לשאול אותך איך היה לך היום.״ הוא משתתק לרגע, מתבייש. ״בלי לברך אפילו.״
רות ממשיכה לשתוק. יודעת מה יבוא עכשיו.
״הוא יכול לפגוש אותי כשאני נאבד.״ הקול שלו צרוד צרוד וחלש. ״כשאני לא מוצא את עצמי ובמקום לחפש בתוכי אני מאשים אותו יתברך. ואת הילדים ו—״ הוא לוקח אוויר. ״ואותך.״ פשוט.
״מה הוא ימצא כשהוא יפגוש אותך,שם..? רות שואלת בעדינות.
״גועל.״ הוא יורק. ״שכבות שכבות של אגו ו—״ הוא משתעל שוב.
״את רואה?״ הוא אומר לה כשהשיעול נרגע. ״זה, חונק אותי.״
״אז תפסיק גם עם זה.״ היא מבקשת.
הוא רוצה להסביר לה כמו תמיד שהוא מנסה ומשתדל ו—
היא לא נותנת לו מספיק זמן לארגן מילים.
״תפסיק עם להגיד עליך דברים רעים.״
הוא פותח את הפה לענות לה שמגיע לו והוא רשע מרושע ו—
״ותפסיק לחשוב אותם.״ היא שוב עוקפת אותו.
אסף שותק מובס.
הם שותקים דקה ואז אסף מתחיל לדבר, שוב, עם הפנים ברצפה.
״זה פשוט שכל השנה אני מתלבש בעטיפה של צדיקות ומקווה שיום אחד היא תדבק בי באמת.
ובאלול אין לאן לברוח.״ הוא מרים אליה עיניים מפוחדות. ״המלך מסתובב בשדה שלי, אין לי זמן להתלבש ולהתעטף ואני חשוף, רות.״ הקול שלו מתפרק ועובר ללחישה. ״אני כל כך חשוף.״
רות חושבת לעצמה כמה אלולים עוד יעברו עליהם עד שהיא תצליח לרפא את כל מה שהאכילו את האיש הזה עשרים ושש שנה על אלול. על מלך. ועל אריות.
״אתה פוחד שהוא יטרוף אותך?״ היא מבררת בזהירות.
אסף נענע לשלילה מהר מדי. ״ אני פוחד בכלל לפגוש אותו, אני פוחד שהוא יראה אותי ככה אני—״
״זאת בדיוק התשובה.״ רות קוטעת אותו.
מרדכי צוחק. ״התשובה - התשובה, או תשובה לשאלה?״
״כל התשובות נכונות״ היא קורצת לו.
״תסבירי אותך״ הוא מבקש.
רות משחקת עם הצמיד שעל היד שלה ומדברת בשקט. ״לפני שלושת אלפים שנה עם אחד, שעתיד להבחר ולהתקדש היה קצת במקום החשוף הזה.
הם במצרים, מהבוקר עד הלילה בונים פירמידות לפרעה אחד קטן ומרושע
ובתוך כל העבודת פרך הזאת מי בכלל זוכר שיש עבודת השם. משוקעים במ״ט שערי טומאה בלי מצוות להתכסות בהם.
ולשם, בא מישהו אחד והוא אומר להם ׳אלוקי אבותיכם שלחני אליכם׳
וזה כמו בוקס ללב שלהם שצונח עוד מטה. ׳מה שמו..?׳ הם שואלים.
איך נעמוד מול המלך. בשם מה.
דלים וריקים אנחנו.
באמצע מצרים הוא בא אלינו.
ואומר להם אותו שליח אלוקים ׳אהיה שלחני אליכם׳״
רות מרימה עיניים מהצמיד.
״זו בחינת התשובה, ככה יוצאים ממצרים שבלב.
לא צריך כלום.
רק אהיה - ׳אנא זמין למהוי.׳
אני כאן. איך שאני.
ואני מוכן להתהוות. כאן ועכשיו אני מוכן להיות מחדש.
לא יודע מה היה. לא יודע מה יהיה.
ואין בי כלום. רק אני.
לא יפה במיוחד. לא חכם.
אבל אני מוכן להיות אותי. אני מוכן להיברא מחדש, הרגע הזה.״
אסף כרגיל מקשיב לה בלי להגיב.
היא רוצה לדעת שהוא איתה. ״אתה מוכן להיות?״
הוא מתנער. ״כאן, עכשיו..?״ הוא מופתע.
פתאום חם לו על הגג הזה. והכל קרוב אליו כל כך.
הוא סותם את האוזניים עם כפות הידיים. נחרד מהשאגות שמתפרצות לו ללב.
רות מבינה מיד.
״שיקרו לך.״ היא לוחשת לו, קרוב קרוב. שישמע מאחורי הידיים המפוחדות האלה.
״אין שום אריה.
אל תאמין לשיניים החדות, לנהמות. אין אריה.
יש מלך רחמן שמקיים בהידור אל תדון את חברך, עד שתגיע למקומו.״ היא מתכופפת אליו וזה מעקם לה את הצוואר אבל היא ממשיכה. ״ורגע לפני המשפט, הוא רוצה לרדת לשדה שלך, להידקר מאותם קוצים שאתה דורך עליהם. להישרף מאותה שמש ביום, ולקפוא איתך מהרוח בלילה.
אתה מוכן לפגוש אותו כאן,
אתה מוכן להפסיק לעצום עיניים, לסתום אוזניים,
אתה מוכן להיות..?״
אסף מתלבט לרגע.
״אני מוכן.״
הוא מסיר את הידיים מהאוזניים, השאגות נחלשות אבל לא שוקטות.
״אנא זמין למהוי.״ הוא צועק בלי לשים לב, מנסה לגבור על הנהמות.
זה מצליח.
הקולות משתתקים.
הוא פוקח עיניים בזהירות, הן נפגשות בעיניים היפות של רות.
״אני מוכן להתהוות.״ הוא לוחש, מתנשף.
״אני כל פעם נאבד לי, מתאדה.
אבל הרגע הזה, עכשיו, אני מוכן להתקיים, מחדש.״

לרגע אחד בודד, חשוף ופגיע עד להכאיב -
הוא פוגש את המלך. וכאילו לא הספיקה עליבותו, המלך מקלף אותו עוד, את כל השכבות שכבות.
משאיר אותו ילד קטן, חסר אונים וזקוק כל כך.
משאיר אותו לב.
וברגע הבודד הזה, אסף יודע שזה מה שהמלך מחפש בשדות.
רחמנא ליבא בעי.
השם יתברך - הוא רוצה את הלב.
״הבנתי.״ הוא מרים עיניים לשמיים, מחייך אליהם.
הם שותקים.
ובכל זאת איכשהו, עדיין.
יש לו תשובה.

וואו. צריך זמן בשביל להבין מה קראתי פה...בייניש אנונימי

מאוד יפה. ומעורר כל כך הרבה מחשבות

...רחל יהודייה בדם
כתיבה מדהימה.
יש בך עומק
וואירץ-הולך

בדיוק מה שהייתי צריך עכשיו. תודה רבה! 

יש לך כישרון כתיבה שמחדיר את המסר ישירות ללב.

וואואין ואפס
מצטרפת לכל מה שרשמו פה למעלה
כתיבה מדהימה ומחשבה מדהימה עוד יותר
וואולחייך
תודה. תודה.
תודה על זהכיפת ברזל-סרוגה
אני צריך את זה אצלי בראש
תודה לכולם..!געגוע~
וזאת חנוכה שמח; )
כל כך יפה ועדיין ועמוק. לכתוב מעולה..טהרה
תודה!געגוע~
לטובת כל מי שלא ראה את זה עדיין אני מקפיץרץ-הולך

זה משהו שפשוט הופך את אלול לאחר.

....אילת השחר

נושמת עמוק את המילים. הן כל כך צלולות בעומק כוונתן. והיעד אליו הן מכוונות.


המילים שעוברות דרכך...

וואו.


פלא איך שאת נוגעת בלב. בעומק הנשמה.

מדוייק רגיש, עדין.

מלא אהבה.

כמו אלול.


@רץ-הולך תודה שהקפצת אותו. 

….געגוע~

תודה,

את משמחת.

❤️

וואוו וואוו וואוו מטורף.נפש חיה.
❤️.געגוע~אחרונה
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה