ובאמת, בדיוק בשביל דיבורים כאלה קיים הפורום הזה..

כמו יהודי טוב אחזיר לך שאלה -

את מדברת על עניין בקשת הסליחה בתוך מערכת היחסים האישית עם הקב"ה.

להבדיל, בשאר מערכות היחסים שאת מקיימת את מודעת לכך שאת לא מושלמת וגם השותפים שלך למערכות יחסים אלו מבינים את זה ולא מצפים ממך להיות מושלמת, ובכל זאת את רואה צורך לבקש מהם סליחה מתי שאת טועה וחוטאת כנגדם...

למה את מצפה שעם הקב"ה זה יהיה אחרת?

אממ במערכות היחסים שלי עם אנשים אין פער גדול בין איפה שאני רוצה להיות לאיפה שאני, במערכות יחסים אחרות הקשרים הם אנושיים, עם שני צדדים שווים, הם טועים ואני טועה..  כל היחס לטעויות כאלה הוא אחר מלכתחילה- מצידם ומצידי. אני לא טועה ויודעת שזה בסדר, הם יקבלו אותי ואת הטעויות שלי..

@אנונימית~

אבל הוא בחר לבנות מערכות יחסים איתנו, בני האדם, שטועים לפעמים.

לכן גם אם מערכת היחסים בינינו לבין הקב"ה היא לא שיוונית היא אמורה להתחשב במימדים האנושיים שלנו וגם בצורה מסויימת לעבוד על פיהם. בתפילה אנחנו מדברים אל הקב"ה בצורה אנושית. אנחנו לא חושבים חלילה, שהוא כמונו אבל החשיבה האנושית היא הדבר היחיד שיש לנו כדי לפנות אליו וליצור אליו יחס מסויים. כמו כן, הקב"ה מקבל אותנו ואת הטעויות שלנו גם אם הם לא מקדמות דברים טובים.

אולי אפשר להשוות את זה לקשר עם אבא שאתה רוצה לעשות את הרצון שלו כדי לעשות לו נחת רוח אבל לפעמים אתה טועה ועושה דברים כנגד הרצון שלו, הוא רוצה סולח לך וייתכן שכבר עכשיו הוא סולח לך, אבל קשה להיות בתודעה שעשיתי משהו שגרם לאבא מורת רוח.. לכן יש דחף לבוא ולומר לו "סליחה אבא! סליחה שלא עשיתי כרצונך!" אני גם רוצה להראות לו שזה חשוב לי ולא "עובר לידי" אלא זה ממש נוגע בי ואכפת לי מכך.

אנחנו מכנים את הקב"ה כאבא וגם כמלך ("אבינו מלכנו"). 

הצד שאת הבעת בשאלה שלך נשמע לי כמו יחס למלך שלא מתוך הזדהות. כאילו גם אני יודע שאני אנושי ואני יעשה טעויות - יכאב לי עליהם! אני חושב ואומר "אוף! אם לא הייתי עושה את הטעות הזאת הייתי היום במקום אחר". זה חלק חשוב מעבודת ה', לכאוב את ההשלכות של המעשים.

זה בדיוק העניין, שהייתי ממש במקום הזה, שמתחרט וכואב, אבל בקטע מוגזם ולא בריא שגרם לי לא לאהוב את מי שאני ולהתאכזב מעצמי כל פעם מחדש...

לכן התחלתי לקבל את הטעויות שלי, ולסלוח לעצמי עליהן...

אממ טוב זה באמת מתיישב לי... הפסקה השניה בעיקר, עוזר לי להבין את האיזון בין שני הצדדים..

תודה

הביקורת העצמית שיש לכל אדם זה דווקא מגיע מהמקום הטהור שלו שלא מתפשר ורוצה שהאדם יחיה לפי צו מצפונו הפנימי, שיהיה הוא עצמו ויופיע את הנשמה שלו כמו שצריך, והבנה זו עוזרת לאדם להבין שדווקא המקומות של הביקורת אינם באים להקטין את האדם אלא להגדיל אותו, ולתבוע אותו לגדולות, ולכן הם מדקדקים על האדם, ה' מדקדק עם צדיקים, מי שלא נמצא ולא שייך למדרגה שלימה שיכול לעשות רצונו ולדקדק במצוותיו, אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ולא הייתה תביעה פנימית מהאדם לכך, אך כיוון שהאדם שייך לשם, שם הוא נמצא באמת, אלא שלא מיישם את זה בפועל, יש תביעה פנימית מהאדם להשתפר ולהתקדם. ואז האדם לא אומר שהביקורות הן רעות וזה יצה"ר (זה אולי יצה"ר, אך גם יצה"ר רוצה שהאדם לא יחטא, משל למלך ששלח את שפחתו לנסות את בנו כדי לחשל אותו, השפחה לא רוצה שהבן יחטא, כך גם יצר הרע עושה את רצון המלך, רצון ה', אך הוא גם רוצה שהאדם יצליח, והוא בא לאדם בשביל תפקיד מסויים....), ורק מסתכל על הטוב וכך מגיע לפעמים לוויתור, אלא מבין שהתביעה הזאת של מידת האמת, מידת הדין, היא דווקא בגלל גדולתו של האדם. ה' משגיח ומייסר ומחזיר בתשובה את מי שהוא אוהב, את הצדיקים: "אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה", וזה יום הדין, בגלל המלכת ה', ה' מגיע, אז נשמות ישראל גודלות ומשתוקקות לה' יתברך, וממילא כשמידת האמת יותר מתגלה בעולם, אז ממילא יש דין, יש תביעה פנימית מהאדם לשפר מעשיו ולתקן דרכיו, אך זה לא משהו חיצוני, זה משום שבזמנים אלו אנחנו מתעלים ומתרוממים ולכן יש דין, וגם הכפרה היא משום שבאופן פנימי באמת האדם הוא טוב, וזה גם מתגלה כלפי חוץ בראש השנה ועשרת ימי תשובה, אלא שלפעמים יש קליפות חיצוניות הדבקות בו, ולכן שייך לתת לו רחמים וחיים, מתוך הבנה פנימית מי באמת האדם, אך זה וודאי צריך שהאדם ירצה, ירצה להתקרב לה' יתברך, ירצה לשוב בתשובה שלימה, ירצה לשפר מעשיו ולא לשוב לחטאיו.

לפעמים מצפון וביקורתיות עצמית הם כלים של היצר לגרום לבן אדם ליאוש וחוסר אהבה עצמית..

יכולה לומר על עצמי שאותי זה ממש לא קידם בעבודת ה'. וגם אם זה מרגיש שזה מקדם, צריך להיזהר ממש ולראות אם טוב לנפש עם הביקורת הזו, או שזה חונק אותה...

הסיבה שזה לא קידם בעבודת ה' יכולה לנבוע משתי סיבות:

א. זה הופיע בצורה קיצונית ולא ממותקת כמו שהצגתי, אך אחרי שהאדם מבין שזה בא ממקום טוב אז הוא מסתכל על זה ממקום אחר ולוקח את זה למקום הרבה יותר חיובי, ודווקא ההנכחה של הפגמים היא מה שנתנה לאדם לתקן אותם. נכון שלפעמים התפקיד של האדם זה לדחות את אותן ביקורות כי זה לא הזמן, ולפעמים האדם למרות הביקורות צריך לעודד את עצמו ולהסתכל על הטוב, אך זה כשאדם במצב לא שלם הוא צריך להתמקד רק במה שטוב ולא להתעסק ברע, אך במצב השלם האדם צריך להתמודד באופן ישיר עם הפגמים שלו ולא להתעלם מהם. (כמובן, תמיד לא לצאת מפרופורציות, וגם כשאדם מסתכל על מה צריך לתקן, שלא ישכח שיש בו טוב וזו המהות העצמית שלו, והתיקונים הם יותר חיצוניים....) וכשהאדם נמצא במצב טוב, הוא צריך לקחת את אותו מקום של ביקורת ובאמת לרצות אותו, להתקדם, ולהיות במצב של תביעת אמת מעצמו, במצב שהוא חי לפי צו מצפונו הפנימי ואין סתירה בין הרצוי למצוי, לפחות לא באופן קיצוני. ב. האדם לא עשה עבודה של המתקה בעצמו, וחשב שביקורת זה רע, והיה לו קשה מבחינה נפשית להתמודד עם החסרונות שלו, אך יכל להתמודד איתם, ולכן העדיף להדחיק את זה. אך הרב זצ"ל (הרב קוק....) כותב באורות התשובה פרק א' שמוסר כליות זה חלק מהתשובה הטבעית, וכשיש לאדם באופן פנימי תביעה פנימית אמיתית, זה בא לשפר אותו ולהעלות אותו בדרגה, והאדם רק צריך לשנס מתנים ולהבין שאותו מוסר כליות לא בא להנמיך אותו, אלא בדיוק ההיפך, בא להעלות אותו, ומשום שהאדם תופס תשובה כמשהו כואב ולא כיף, אך באמת זה מה שמשחרר את האדם ומעלה אותו לנקודה יותר גבוהה, למקום של חירות, רפואה, אהבה, טוב א-לוקי, נועם ועדן.

כשאני חושב על זה עכשיו א' וב' אותו דבר....

ויש שני צדדים, פתק אחד: "בשבילי נברא העולם", פתק שני: "ואנוכי עפר ואפר", צריך לדעת מתי לשלוף את הפתק הנכון....

נ.ב. הסכמתי עם ההנחה שאלו כלים של יצה"ר, אך אם מבינים את מהות יצה"ר כמו שצריך, מבינים שאין משהו שנברא סתם בשביל להוריד ולהנמיך את האדם, זה בא בשביל לחזק את האדם, לחשל אותו ולאתגר אותו (כמובן, לא צריך לחפש אתגרים ח"ו, אך אם זה קורה זה התפקיד של יצה"ר.....), ולכן תפקידו זה לא סתם לבוא עם חיוך מרושע ולהכשיל את האדם כמה שיותר, הוא רוצה שהאדם יתקדם וזה תפקידו, ולכן כתבתי מה התפקיד של אותם הרהורים של האדם כמה הוא לא טוב....

לכן קצת קשה לי להסיק ממערכת יחסים בין בני אדם למערכת יחסים עם ה'...

האמת שהשאלות ממש לא עוררו בי אי נוחות.. התפיסה שלי בנושא מסודרת ומבוררת יחסית...

כשאני רוצה, ומשתדלת ושואפת אז אני קרובה. כשיש בי את הרצון הזה לעבוד את ה'.

שם זה במקום של שלמות. שלמות מידותית, שלמות בקשר עם הקב"ה, שלמות בקיום תורה ומצוות בתכלס. קיצור להגיע לשלמות של הנשמה על כל רבדיה יחד עם הגוף הגשמי. אני לא אדע הגעתי, כי אני לא אגיע, כי זה בדוק מה שכתבתי, אני לא אמורה להגיע, המטרה שלי היא לשאוף לשם ולהתקדם.

וסוגם התשובה ללמה אנחנו לא מלאכים, כי ה' רוצה אותתנו פה בשביל להתקדם, לא בשביל להגיע. העיקר הוא הדרך והמאמץ ולא התוצאה..

מה אומר?

אין מושלם בעולם הזה...

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

 אני לא מאד מבינה בעוה"ב וכזה, אבל בסוף מה שמונע מאיתנו להגיע לשלמות הזאת זה הנפש הבהמית שלנו- הגשמיות שבנו, החיכוכים בין הצדדים האלו לבין הנשמה... ובעוה"ב תהיה רק הנשמה- שהיא שלמה, חלק אלוק ממעל... 

אני לא ממש מצליחה להגדיר מה זה שלמות לפי איך שאני רואה את זה... זה כאילו להגיע לטוב ביותר שאפשר, נראלי.. בכל מקרה לא שייך לדבר על שלמות במידה והטוּב הוא לא בחירי ולא תלוי בך בכלל. ז"א בעל חיים, השמש וגם המלאכים, לא בוחרים שום דבר בעצמם, הם פשוט נבראו ככה..

ומה דעתך? מה זו שלמות?

רק שניסחת את זה יותר טוב

אם אני לא טועה, הוידוי הוא לא בקשת סליחה אלא חזרה בתשובה. הרב קוק כותב שהמטרה שלו, בין השאר, היא לאפשר את התשובה השלמה ביוה"כ.

מדבר שור יח – ויקיטקסט

אבל אני לא דיברתי על ווידוי ספציפית, אלא בכללי על התחושות שעולות לי בהקשר של חרטה על המעשים. בכל מקרה חרטה היא חלק מחזרה בתשובה...

@advfb

@אנונימית~

@כלי פשוט

@125690

בס"ד

אנסה לענות מהתחושה שלי ואיך שאני מבין, אתחיל בסיפור קטן כפי יש את ההכאה האגרוף על הלב שנעשה בסליחות בווידי אשמנו בגדנו, ובתור נער הרגשתי ממש שאכן אני רע ונתתי לעצמי אגרופים חזקים יחיסת, אחד המתפללים העיר לי על כך שזה לא נכון.. עכשיו לא זוכר את כל הפרטים אבל בעקבות כך עלתה לי המחשבה מה כן נכון? איך כן להכות, והגעתי למסקנה שזה הפוך זה לא אגרוף על הלב אלא כמו בתשליך להוציא את הרע את הליכלוך מהלב ולזרוק אותו.

כלומר אותה תנועה יכולה לסמן מכה מבחוץ של למה אתה לא מושלם ולמה ולמה?

או שאני תופס את עצמי ואת הדברים שאני צריך לתקן ומוציא מרחיק ממני את מה שמפריע לי.

ונראה  לי שזה חלק מהתשובה כרגע את רואה בתשובה כמכה מבחוץ להעניש את עצמי כי הייתי לא בסדר, וזה מחשבה שיש להרבה אבל לדעתי לפחות לרוב זה לא נכון, כמובן יש מקרים שאדם צריך עונש כדי להתעורר אבל אם הבן אדם ער אז הוא לא צריך שיעירו אותו אם את באמת מודעות אז השלב הבא הוא מה לעשות אם המודעות הוא לשאול איך אני מתנקה לבקש תעזורלי לנקות ולהרחיק את הדברים שלא מאפשרים לי להגיע לשלב הבא לשיאפה, נכון אני ואתה יודעים שאני לא מושלם אבל אני רוצה להתקרב אליך וככה אני לא יכול, אז תעזור לי תשחרר אותי מהרע שבי ושאוכל להתקרב טיפה יותר להרגיש יותר מהאור שלך.

זה מה שעלה לי בנושא, מקווה שעזר..

לא הלקאה, רק חרטה על המעשים הרעים שעשיתי...

בס"ד

אתן משל,  נגיד שהיצר הרע = להיפראקטיביות 

ילד היפר מן הסתם יגיע למצב בו הוא עושה בלגן{כמו שאדם עם יצר כנראה יגיע למצב שהיצר מחטיא אותו.}

עכשיו נסתכל על הילד בשלוש מקרים:

1. הילד עושה בלגן וממשיך עד שבא מישהו מבחוץ ועוצר אותו אומר לו תרגע תראה מה עשיתי או לפעמים בעונש תלך לחדר תצא מהכיתה וכו'...{כלומר המכה מבחוץ שמעירה את האדם לחשוב על כמה הוא רע.

2. ילד היפר חמוד שמודע להיפריות של יכול להיות שהוא יבלגן יקפוץ אבל בסוף הוא יעצור את עצמו וידע לבקש סליחה לאסוף, כלומר כן הוא היפר והוא משתולל אבל הוא יודע שהוא כזה ושם לעצמו גבולות מסוימים { כאן זה עצם אני יודע שנולדתי לא מושלם ידוע שיש לי יצר ולכן למרות שכן יש השתללות יש פה סוג של חמידות סוג של תחושה שכן זה המצב והכעס באמת יורד{יש חרטה גם לילד הזה הוא מבקש סליחה אבל הוא יותר מודע לעצמו.}

על חלק 2 מגיע ילד 3. אותו ילד היפר יודע שהוא היפר הוא עבר את שלב 2 אבל הוא מחליט לנסות לשנות כיוון, או יצא ויעשה ריצות עם ההיפריות שלו יתנדב בהרבה מקומות ילמד לשחרר את העוצמה הזו בצורות נוספות{זה לדעתי החלק השני אחרי שהתעורר היד הלכה ונתנה מכה ללב אני מודע שאני כזה אני צריך לתפוס בלב ולהחליט מה אני שולח החוצה איך אני מתמודד עם החוסר שלמות הטבעית שבי. ואיך אני לפחות טיפה משתנה לטובה.}

{הדבר המפורסם בגמרא{שאכניס לנמשל ומשל של היצר} הוא שחכמים רצו לבטל את יצר המין לגמרי כי לכולם יש אותו והרבה מאד חטאו בין אם כמו ילד 1 או כמו ילד 2 , אבל אז גילו שבלי זה אין גם את ילד 3 אין את ההמשכיות לעולם..וכן החלישו הפכו את זה שכך שרובנו נהיה ילד 2 שנדע שאנחנו לא מושלמים ונדע ומתוך כך נשאף להיות ילד 3 שיודע ופועל אחרת עם הכוחות}

ואם אתייחס גם למילה חרטה, זה נכון שהרבה פעמים חרטה מתבטאת עם עצבות, אבל המשמעות של חרטה בעיניי הוא מלשון חריטה לכתוב לעצמי על הלב איך אני מתנהג מכאן לאן אני לוקח את עצמי הלאה איך אני כותב על ליבי את מה שאני יודע במוח שאני הבן של ה' איך אני כותב את זה ומה אני צריך לשחרר ולדייק.

זה ממש יפה ואהבתי את המשל..

תודה

ואממ וואי נתת לי כיוונים למחשבה...

תודה!

כנ"ל @חסדי הים ו@היום הוא היום

מעניין.. אחפש..

מזכיר לי את דברי הרב חרל"פ ב'אורי וישעי' שכל העבירות על מצוות לא תעשה נובעות מהתרשלות במצוות עשה בדגש על ההתרשלות ממצוות ת"ת.

הוא מסביר שהקדושה שמביאות מצוות עשה מונעת את האפשרות לחטוא וככל שיש יותר התרשלות כך יש פחות קדושה שתמנע את האפשרות לעבור עבירות

אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ

והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה

גם כפרטיים וגם כעם

אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר

והעולם יהיה שלם

וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה

*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח

אז שיחזרתי חלק(:

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)