1. בסדר גמור
2.
א. אני חושב שכדאי לבחון זאת בראי חוק הגיוס גם.
לא ברור שיש עלייה בתעסוקה אצל החרדים באופן יחסי לאוכלוסיה, ממליץ לעיין אצל אריאל קרלינסקי שסקר זאת עם נתונים.
יש חשיבות לתעסוקה, אבל יש גם חשיבות לשאלה אם עובדים במקצועות מכניסים (משפיע על הצורך לקבל קצבאות וגם על ההשתתפות בתשלומי מס הכנסה)
אתייחס לזה בד שוב.
ב. גם אם לא נכון לשנות סטטוס קוו, סטטוס קוו עדיין משפיע על חיי האנשים.
יש דברים שאנחנו או אחרים מרוויחים מהסטטוס קוו ויש דברים שאנחנו או אחרים נפגעים כתוצאה מהסטטוס קוו.
יתכן לומר שנכון להישאר עם הסטטוס קוו כי א,ב,ג,... אבל זה עדיין לא מבטל את העובדה שיש פגיעה בעצם המשך קיומה.
(לכל כיוון, למשל, קווים לחיפה בשבת זה סטטוס קוו אבל השבת עדיין נפגעת ממנה.)
בעיקרון פוליטיקאים לעיתים קרובות ינסו להעלות לשיח או לשנות סטטוס קוו כדי להתאים למציאול העכשווית, גם אם זה לא רעיון טוב.
ג. מסכים שלפוליטיקאי יש יותר השפעה על הציבור מילדים בחיידר, לא בטוח אם יותר או פחות מעיתונאי. אני גם לא חושב שזה ממש משנה מי התחיל.
עם זאת, ברגע ששיח מתנהל עם שנאה משני הצדדים כנראה שכך הוא ימשיך. ("כמים הפנים לפנים כך לב האדם")
ד. נכון אבל,
אני רוצה לצלול לשתי פרשיות שחיתות שהיו בשנים האחרונות:
מלכה לייפר מצד אחד עם ליצמן.
פרשת ישראל ביתנו.
הסיפורים שונים מבחינות רבות, יש דברים קלים וקשים יותר בכל סיפור. עם זאת, כדאי לשים לב שנגזרו עונשים רציניים מאוד בפרשת ישראל ביתנו
על פאינה קירשנבאום וסטס מיז'סניקוב לעומת עונש בדיחה בפרשת מלכה לייפר עם ליצמן.
שני הראשונים הם חברים של ליברמן, אם הוא מרגיש שהייתה אכיפה בררנית כלפי חבריו זה משפיע.
בחזרה להתייחסות לגבי א, ליברמן מרגיש שנתניהו פעל אקטיבית כדי שהמשטרה תאכוף בפרשת ישראל ביתנו.
