שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

הדודות הלא צנועות, שאתה כ''כ חושש מהן, מהוות 0.0001% מהחינוך של הילדים.

השאלה אם ילד יבחר לגדול ולהיות אדם דתי תלויה במיליון גורמים, הרבה מהם תלויים לגמרי בך ובחינוך שלך, אף אחד מהם לא תלוי בשאלה מה אורך השרוול של הדודות.

ביום יום של חיי נישואין וחיי משפחה והורות, יש אינספור סיטואציות מורכבות שהשאלה מאיזו משפחה היא הגיעה כלל לא קשורה אליהן.

ויש משפחות מאוד דתיות שמתנהגות בצורה נוראית, תראה כמה מריבות או מתחים בין בני זוג קשורים ישירות למשפחה המורחבת וההתנהגות שלה, האמא הנדחפת, האב השתלטן...

בקיצור,

אפילו עוד לא הכרתם ואתה רץ למחשבות על משהו שלדעתי יהיה כמעט חסר השפעה על החיים שלך.

וזה יותר מהשרוול של הדודה. בסוף אני לא ארצה להרגיש בבית של ההורים של אישתי כמו "הדוס הזה", שכל הגיסים והגיסות יישבו לשחק בשולחן ויהיה דאחקות וקלות ראש, וכשכולם ייכנסו ביחד לבריכה בחופשה המשפחתית, וכשכולם ייתחבקו ביחד בתמונה המשפחתית - לא בא לי להיות מוזר בסביבה שלי ולשבת בצד ולפתוח ספר, או להימנע מלהגיע לדברים מסוימים

זה המחשבות שלי, החששות, אבל תמיד יש גם את הצד השני של היתרונות שיש בה

מאוד מבולבל.

אבל לדעתי אתה חושב על פסיק אחד קטנצ'יק מתוך חיי נישואין, וגם את הפסיק הזה אפשר לפתור בקלות ברוב הפעמים.

שזה הפוך

דוקא זה שרואים את שתי הצדדים

זה מכריח את השני לעמוד על העמדה שלו

חוץ מזה שהיא זה היא

ואם היא צדיקה היא צדיקה

יותר גרוע משפחה עאלק דתיה

שמתחנחנת מאשר משפחה חילונית-מסורתית

שלא עושה בשביל למצוא חן

אם תודאג,

לא מדברים נקודתיים

אלא מהווי כללי

שעלול להיות נוכח

ועלול לצוף בגיל מבוגר אצל מי שכך גדל

אני התחתנתי עם משפחה דתית

אבל להרגשתי היה שם מרכיב של שנאת הדת

או הדתיות שלי

והוא גרם ביום מן הימים בני משפחה

להביא לפירוד להרגשתי

תדברו על הנקודה.

היא צריכה להיות מודעת לזה.

ולהבין שאכן יש השקפות עולם שונות

והיא בחרה בהשקפה אחרת מהוריה.

ועשויים להיות מתחים.

כמו שאתה עושה מזה.

כמובן שיהיו התמודדויות עם הילדים אבל התמודדות היא לא בהכרח דבר רע.

יותר חשוב לבדוק שהם אנשים נורמלים ובריאים בנפש.

אנשים בריאים מגדלים ילדים בריאים,

אנשים בריאים מפתחים מערכות יחסים שיכולות להכיל גם שוני.

בעיניי יש כל כך הרבה דברים לבדוק לפני ולפסול לפני המצב הדתי של המשפחה כשהילדים העתידיים שלכם יפגשו איתם פעם בחודש.

אתה תהיה "הדוס הזה" אם זה כל מה שתעשה מעצמך.

אני חברה מאז ומתמיד של חילוניות גם כשהייתי דוסית ומעולם לא הייתי ה"הדוסית הזאת".

ההורים של בעלי פחות או יותר מסורתיים אבל מאד מכבדים ותמיד מיידעים אותו אם עלולה להיות לו בעיה (פירות לא מעושרים נגיד). אמא שלו הולכת ביום יום כמו חילונית אבל תמיד באה אלינו עם שמלה צנועה וכיסוי ראש.

ההורים שלי משפחה דתית אבל אנחנו צריכים לבלוש אחריהם במקרר אם באמת הבשר חלק, וזה למרות שיידענו אותם שאנחנו ספרדים אז זה הכרחי עבורינו. למרות שאמא שלי תמיד עם חצאית אחרי הברך וכיסוי ראש.

רמה דתית שונה של המשפחה זה בהחלט משהו שניתן להתגבר עליו. אנשים עם אופי רע זה מוקש לכל החיים.

בסוף מתחתנים גם עם המשפחה, לפחות במצב נורמלי. הסבא והסבתא בוודאי יהיו חלק משמעותי, או לפחות אמורים להיות, מהחיים של הנכדים שלהם. והדודים והבני דודים הם אמנם דבר רחוק יותר, אבל לא משהו להתעלם ממנו. אם אתה רוצה לגדל ילדים בחממה, או כמה שיותר חממה שאפשר (ואני אישית בעד), אז המשפחה בהחלט מהווה כאן שיקול. הדבר יהיה גם תלוי בתחושה שלך וביכולת שלך "לשאת את זה", ביכולת להסתדר עם האוכל, עם עניינים באמונה, עם פוליטיקה (מגוחך, אבל קיים), עם שבתות (איך עושים אצל הסבאסבתא?), עם צניעות, עם תמיכה בדרך (בהנחה ותהיה אברך, למשל) וכו'.

יש גם משמעות לכאורה לשאלה עד כמה בן/בת הזוג נכנסו עמוק ויציב לעולם הדתי. איך היה התהליך שלהם (עם/בלי ליווי), וכדומה.

קשיים יהיו, ועיקר השאלה היא איך אתה מעריך שתוכל להתמודד איתם. אחרי הכל, יש הרבה אנשים - גם רבנים כידוע - שעשו תשובה והתחתנו ויש להם חיים נפלאים וחזקים מבחינה דתית.

מי אמר שאתה בכלל מוצא חן בעינה? למה לדמיין כזה עתיד מפורט איתה?

אני ובעלי קצת יותר דוסים מהמשפחות שלנו. אף אחד מאיתנו לא חשב בכלל שהוא בעמדה לדרוש דבר כזה. כדאי שתחשוב אם המשפחה שלך כזו מציאה לפני שאתה בא בדרישות כאלו...

בהחלט קרו לנו מקרי חיכוך, בעיקר סביב מסכים או כשרויות. (מצחיק איך בחופשה משפחתית לאחרונה חמותי מאוד דאגה מבעיות צניעות בשמורת טבע שהיינו בה, יום לפני שהיא לקחה אותנו לקפיטריה עם כשרות מאוד מפוקפקת וכמעט לא אכלנו שם) בסך הכל שני הצדדים מכבדים ומנסים להסתדר. אם הבחורה מתאימה לך, זו לא סיבה לוותר עליה, במיוחד אם המשפחה בסך הכל דתית ומכבדת. אבל ממש מוזר להתחיל לחשוב על עוד לפני שפגשתה אותה.

כלומר, בוודאי שלמשפחה יש משמעות,אל תאמין למי שאומר לך אחרת.

מצד שני, יש עוד דברים רבים שיש להם משמעות, את חלקם אתה יכול לדעת מראש וחלקם עלולים להתגלות לך בבום אחרי החתונה, או אחרי הרבה זמן. מכיר כמה וכמה שלכאורה 'משפחה טובה', אבל הקשר הסתבך מכל מיני סיבות וההשלכות קשות.

ממש לא חושב שזו סיבה לפסול על הסף. כן אם הקשר מתקדם, צריך לראות בייחד איך מגדירים את העקרונות שלכם, שיהיו מכבדים מצד אחד ושומרים מצד שני.

בכך שמשפחה לא דתית זו מורכבות.

מצד שני, זו מורכבות שיחסית קל להתמודד איתה, אם אתה ובת הזוג שלך באותו קו מחשבה (כלומר- כל עוד זה שניכם מתמודדים יחד עם המצב, ולא אתה מול אשתך ומשפחה שלה יחד).

אני יכולה לחשוב על המון המון מצבים מורכבים הרבה יותר לחתונה (למשל- בת להורים גרושים, בעיני יותר מאתגר, כי זה משפיע על תפיסת הזוגיות הבסיסית שלה. ועדיין לא הופך אנשים אוטומטית ל'פסולי חיתון'). משפחה מסורתית אבל לא תורנית- לגמרי משהו שחיים איתו בשלום.

בקיצור, לשאלתך-

טוב שאתה מודע לאתגר, אבל זה לא שיקול משמעותי. כן משמעותי לראות איפה היא עצמה נמצאת בתהליך, האם האמונה והמחויבות ההלכתית שלה מבוססות.

יעקב התחתן עם רחל ולאה אבא שלהן לא היה משהו. גם אביה של רבקה לא היה משהו. ושרה הייתה אחותו של לוט. בכלל לא משהו. אז לבדוק באחיה ממש צריך. הכרחי? לא. אם הבחורה ראוייה והכל מסתדר, זה מה שקובע. ובכלל צריך למצוא את הטוב שבכל אחד ואחת. כמה שנאמר: ואהבת לרעך כמוך גם אם הוא לא כמוך.

וכמובן שהיא אישה טובה ואוהבת אותך.

כל השאר תפתרו את זה יחד.

הורים שהם אנשים טובים ומכבדים. מכבדים את האחר והדעות והצרכים שלו (ומתוך זה את עצמם גם).

אם הם יכבדו, אז יהיה לך אוכל שאתה יכול לאכול, לא ישתמשו מולך בפלאפון בשביל, וכן על זו הדרך.

פחות נראה לי מהותי אם יש דודה אחת שעדיין לא תכבד. זה קורה. מצמצמים מפגשים כשעם הילדים. אבל אם ההורים שלה יכבדו אותך, לדעתי שווה להתקדם.

יתכן מאוד שאין, אבל גם אם יש - בגדול אנשים כאן לא משתפים מחייהם הפרטיים, אלא משתדלים לענות על מה שנשאלים באופן כללי.

ממליץ מאוד למצוא כתובת מתאימה בעולם האמיתי, שתוכל לתמוך בהליכים הלא פשוטים שעומדים לפנייך, הן רגשית, הן בירוקרטית והן רפואית.

וחוץ מזה - לך ולכולם, להיהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות' שמנסות 'לעזור' בפרטי.

בברכה

נשמע כואב מנשוא. הלוואי ותמצאו מענה ומזור

זה קשה בטרוף. אני שנה וחצי לאחר הגילוי.

שולחת חיבוק חם!

ממליצה מאד על טיפול פסיכולוגי. בזכות זה אני מחזיקה מעמד ומקבלת כוחות

אבל רציתי לשמוע ממישהו שחווה ולא רק מהמטפל

אז בשלב הראשון חשוב מאד לתת מקום לכאב. העולם התמים והישר עליו גדלתם ספג מהלומה ולא נכון לברוח מהתובנהנ הזו. צריך לשבת ולהתאבל על מה שהייתם לפני שמרימים את החיים מחדש.

לפעמים נכון לאחות את השברים, לפעמים טוב לטאטא אותם החוצה. לעיתים רחוקות מצליחים לייצר מיצג אפילו מוצלח משהיה ולעיתים פשוט דורכים על הזכוכית מחדש כל בוקרו של יום.

זו שאלה לשלב הבאה, וכדאי לעשות אותה בליווי איש מקצוע. אם אתה גבר יכולה להתווסף בעייה הלכתית. ואם את אישה בוודאי חשוב לברר מה יגרום לך להישאר אהבה? פחד מהעתיד? הילדים? לקיחת אחריות?

יש כאן כל כך הרבה מה לעשות. אני מאמין בך שאת או אתה תצליחו. אבל אל תמהרו, הכאב הוא חלק מהחיים עתה וצריך ללמוד איך גדלים מתוכו. זה יקרה, לא לפחד להיישר מבט אל המציאות ויהי ה' הטוב בעזרכם!

זו שאלה שאת תצטרכי לענות עליה בהמשך. כרגע את צריכה להתמודד עם הגילוי. להתאבל, לכעוס...

בגדול אם יש אהבה ורצון של 2 הצדדים בהחלט יש על מה להילחם.

שולחת לך חיבוק ענקי. מאמינה שתעברי את זה!

ואפילו אמרתי שנלך לטיפול ונעבור את זה, אבל אחרי כמה טיפולים היא לא רצתה כבר

ובכלל לראות מה את מקבלת שאולי מיותר ואפשר להוריד ולחסוך,

ומצד שני מה כן חשוב לך ולא מופיע שם.

וגם - יש לי אפשרות להוזיל על ידי הפחתת כל מיני דברים.

בביטוח ההגדרה היא שאתה מפסיד.

לכן אין תועלת ב"ביטוח שיניים" וכל מיני שטויות כאלה. זה פשוט פרישה יקרה לתשלומים ואחר כך מגבילים אותך את איזה איש מקצוע לקחת.

גם ניתוח של 20 אלף שקל זה לא סוף העולם. עדיף במקום ביטוח פשוט לבחור את איש המקצוע. בעבר היה לנו ביטוח משלים שהיה אמור לתת את זה אבל לא נתן את הרופא הספציפי שרצינו. אז שילמתי פרטי וביטלתי את המשלים.

מה שכן, צריך לבטח בפני אסונות.

תרופות במליון שקל

ניתוח בחו"ל

אובדן כושר עבודה לתקופה ארוכה

להרוג מישהו על הכביש (ביטוח חובה של מכונית).

מוות של מפרנס כשיש ילדים שצריכים לאכול.

בעיניי, כל השאר, לא צריך. אם אני אצטרך לשלם חוות דעת שניה ב2000 שקל לרופא, אז אני פשוט אשלם לו. הכל בסדר.

ותרופות מחוץ לסל בסכומים גבוהים זה לא דרך הקופה הרי..

אכע זה דרך קרן הפנסיה ואני שכירה אז אני מבוטחת

וביטוח לרכב ברור שיש

גמני לא חשבתי דווקא על התייעצות מומחה שאת זה דווקא יש דרך הקופה ובאמת אם נצטרך מעבר אעדיף לשלם חדפ

הביטוח שהחה לי כאמור היה ממש מסובסד וגם קולקטיבי, הפעם אני יכולה לבחור על מה לשלם ולקבוע את המחיר ולכן אני מתייעצת

אכע זה דרך הפנסיה וזה מאוד חשוב (ולכן מדינת ישראל כופה עלינו את השירות הזה).

ביטוח לרכב - חשוב גם צד ג'. למקרה שתפגעי במרצדס שעולה חצי מליון שקל. השאלה לגבי מקיף היא בהתאם לסיכון/סיכוי של הרכב הספציפי.

אז עכשיו תבחרי (בעיניי) סיכונים גדולים מדי. כלומר ניתוחים בחו"ל, תרופות למחלות קשות. ולשקול אם שייך/רלוונטי ביטוח תאונות אישיות.

(אם את מפרנסת יחידה עם משכנתא, גם 3 חודשי אכע על תאונה מפגרת במטבח או החלקה על הרצפה שהביטוח הרגיל לא מממן יכול להיות בעיה).

במקרה אתמול שוחחתי אם הסוכן שלי וזה מה שהוא בנה:

הורדתי בסוף את ייעוץ ובדיקות ואת אבחון מהיר, ניתוחים משלים שב"ן. רק השלושה הבסיסיים. זה בעצם כיסוי של קטסטרופות קיצוניות.

ב'ה מפרנסת משנית

יש אחד שיוכל להוציא סכום גדול בבת אחת ולהימנע מהביטוח, ויש אחד שיהיה עדיף לו "לפרוס" לתשלומים.

חוץ מזה שיש פה גם אפקט פסיכולוגי שמקל על אנשים לא מעט

ונגמר העניין. יש לך "ביטוח" לכל הבעיות האפשריות שעולות בסכומים האלה.

ראשית קרן חרום אמורה להיות הוצאות של 3-6 חודשים, אם אתה מפרנס יחיד למשל או אם אתה עצמאי ההמלצה היא על 6 חודשים או אם אתה עצמאי, אם אתה מוציא סך הכל 2500 שקל בחודש זה אמור להספיק.

זה נועד אם במקרה פוטרת או נשארת בלי הכנסה יציבה או אם נפצעת שתוכל לחיות בלי הלוואות כך תוכל גם להשקיע בשקט.

אם אתה משקיע מאות עד אלפי שקלים בחודש בהשקעות נזילות זה יכול לכאורה להחליף ביטוח ברמת העיקרון אבל אין לזה קשר לקרן חרום ויש צורך בהרבה יותר מ15 אלף שקל.

במקום ביטוח להחזיק כסף שנועד לסתום את החור שיקרה לכשיקרה. זה כמו להחזיק כסף בבנק ב"הכנה" לרכב חדש כשהרכב הנוכחי עדיין נוסע אבל הוא על זמן שאול ואולי ימות מחר.

יש לי ילדה אחת שעליה הביטוח "מפסיד" מלא התייעצויות עם רופאים, רצף של ניתוחים ( ותאמין לי שכשבביקורת, פרטי כמובן, הוחלט שהיא צריכה מחר(!!!) ניתוח, שמחתי מאוד שהביטוח מכסה הכל ולא נכנסים לי שיקולים כלכליים מאיפה אביא עכשיו עוד אלפי שקלים), טיפולים משלימים, אבחונים, היו תקופות שעברו אלינו מאות שקלים כל חודש החזרים מהביטוח. גם הוצאה עבור טיפול של 350 שח בשבוע * חצי שנה זה סכום משמעותי מאוד, 15 אשח פשוט לא יכסה את כל ההוצאות האלו.

מעדיפה לשלם כל חודש, מושלמת הרבה, בשביל שתהיה לי יכולת לעמוד בכל הטיפולים והבדיקות בלי לחשוש יותר מידי מהצד הכלכלי. וכידוע אם תבטח רק בדיעבד הביטוח לא ישלם על זה

אבל על אנשים בריאים בדרך כלל זה לא משתלם. אחרת זה היה מתייקר.

לגבי 350 לחצי שנה - אני חושב שזה עדיין נבלע לאורך השנים. בתקופה שהייתי זקוק לשירות כזה הציעו לי כל הזמן להתקדם לפלטניום של קופת חולים ולקבל את השירות ב100 שקל במקום ב250. תמיד העדפתי לשלם להן מחיר מלא.

זה אכן עלה כמה אלפי שקלים לאורך תקופה של שנה. אבל מאז עברו עוד חמש שבהן לא שילמתי שקל בודד. אז בגדול ביטוח משלים זה פשוט דרך לפרוש את העלות על יותר שנים.

במיוחד אם הוא מתחיל להסתבך עם מחלות, יש צורך לשבת באופן פרטי עם אדם שמבין בזה, שווה להשקיע כמה מאות שקלים כי בכל מקרה החיסכון הוא יותר מזה.

זה היה מאוד משתלם. על אותו כיסוי היום אני צריכה לשלם כפול לצורך ההשוואה

יש לי סוכנת ואני בקשר איתה גם היום בנוגע להצעה חדשה. אבל לא הכל מאוד נחוץ בעיניי

הכיסויים האלה זולים מאוד בגיל 20 וקופצים למעלה כשמתקרבים ל40+, בין השאר בגלל שהסיכון לכל מיני מחלות עולה דרמטית.

זה היה מסובסד פשוט

שווה להשוות מחיר עם עוד סוכן. וכמו שאמרתי - לבטח רק נגד קטסטרופות. זה זול יותר אם מודעים למשמעות.

והחלטתי לא לבטח את הכל, הסוכנת שלי עובדת עם כל חברות הביטוח אז היא תוכל להשוות לי

תודה!

מלפני כמה שנים אבל מתיישן נהדר כהרגלה בקודש.

פוסט אורח: איך לגדר סיכונים עם ביטוחי בריאות? - הסולידית

לא הייתי סומך על מטבח שמארח בשנה ממוצעת 200 אנשים שונים (ובשונה ממטבח של מלון או מסעדה למשל, אין משגיח כשרות שמפקח על מי שמשתמש בו).

מצד שני זה לא כזה סיפור להכשיר מטבח, יש הרבה מדריכים באינטרנט למשל באתר של כושרות.

אבל לא הייתי נכנס להכשרת מטבח. זה בדיעבד

וזה גם לא כ"כ פשוט כמו שזה נשמע.

אולי סכו"ם אפשר.

שאר הדברים כמו סירים ומחבתות זה יותר מורכב ולא נוח.

הרבה יותר פשוט לסחוב סיר ומחבת (בשרי/חלבי לפי מה שצריכים) וסכין (בשרי/חלבי) ותרווד אם רוצים לעשות חביתה.

שאר הדברים אפשר להשתמש בחד"פ שמביאים.

ואם רוצים לעשות על האש להביא רשת ומלקחיים מהבית

לזוג ותינוק אפשר לדעתי להסתפק במנגל חד פעמי.

התכוונתי בעיקר לכיריים...

סירים וכפות לבישול אני תמיד מביא מהבית, האכילה נעשית בכלים חד פעמיים.

המוח שלי דפוק, גם אם משה רבנו בעצמו יגיד לי שמזלג שאכלו בו חזיר יהיה כשר למהדרין אחרי הגעלה, אני עדיין לא ארצה לאכול בו...

חשבתי שזה לא משנה כי האוכל לא נוגע בזה

הכיריים שלי הם גם חלבי וגם בשרי

זה בעיה?

אבל אם אוכל גולש מהסיר אל הכיריים, אסור להחזיר אותו לסיר או לאכול אותו... בדיוק בגלל שלא מפרידים בין חלבי לבשרי

זה מה שאני יודעת

לכן חשבתי שגם ככה זה בחזקת טרף

לפי רוב הפסיקות ניתן לכסות את החצובות בנייר אלומיניום. אבל תשאלו את הרב שלכם.

ובלי קשר. לוודא שיש כיריים טובים

שנה שעברה היינו במקום והיה שם כירת חשמל פשוטה. היה על גבול הבלתי אפשרי לבשל עליה. היא לא היתה מספיק חמה כדי לבשל טוב.

אבל הן נחשבות טרף בהגדרה, ולכן כל מה שנוגע בהן, נופל אליהן וכו' הולך ישר לפח.

הכיריים לא חייבות להיות "כשרות" כדי להניח עליהן סיר. לפחות לא שמעתי על כך מעולם.

כאן זה ספק טרף. אז אולי יש שמקלים.

אני לא מכיר את ההקלה הזאת

פשוט מה שנופל או נוגע בכיריים הולך לפח.

תשאל את הרבנים שפסקו את ההלכה הזאת

וגם חיפוש בגוגל לא מצא לי אותם.

הלכה י - מדריך להכשרת מטבח טרף | פרק לג - הכשרת כלים ומטבח | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

הלכות כשרות הנחוצות לנופשים בצימרים או במלונות - הרב דוד יעקב | קו ההלכה הספרדי

https://www.yeshiva.org.il/midrash/1371

וגם זה

הלכה יג - כיריים | פרק כה - בשר בחלב | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

אני לא מבין על מה בעצם הוא מדבר במדריך שצירפת.

בטרף מקפידים יותר

עכשיו אני מבין שהמילה "טרף" משמשת כאן לבשר אחר, בעוד שאני התכוונתי למשמעות של בשר/חלב...

מעניין במה זכה איסור אחד לכבוד רב יותר מהאיסור השני

אם היו מבשלים בשר וחלב באותו הסיר, זה היה מטריף את הכיריים בדיוק כמו בשר חזיר.

זה לא שאיסור חלב ובשר "פחות מטריף", אלא שכל עוד מבשלים בנפרד חלבי ובשרי, בסירים שונים ובזמנים שונים, אז זה לא דומה לבישול של מאכל אסור על הכיריים.

בקיצור ההשוואה לא נכונה...

אם כי עדיין לא ברור למה בכלל צריך כיריים כשרות כדי להניח עליהם סיר. זה לא שהסיר בולע מהחצובות דרך גב הכלי אל תוכו.

אבל הוא לא אוהב שאני מכנה אותו כך...

@טיפות של אור זה אתה?

במה הן שונות מכיריים כשרות?

אנחנו בבית מבשלים חלבי ובשרי במקביל (בסירים שונים על אותם כיריים).

את מה שנשפך עליהן או לא - הכוונה האם הם כמו מוטות עגולים צרים, או שיש להן רוחב.

אבל אני לא פוסקת הלכה

לגבי רמות בין המשפחות

בדכ זה 70 30 כל כשרות/ מחפוד

הסדר נוח ונגיש ביותר

לגבי משפחה חילונית

מה הבעיה להחליט בעצמכם לבד ו או עם רב, את הג.ג שלכם

ולהודיע להם כעובדה מוגמרת

מה זה מקלים? משתנה בין רבנים כמובן

מה זה משפחה שתיעלב? גם משתנה. זה לפעמים גם בשביל המשפחתיות (נניח משפחה שהם גם דתיים ומקפידים אבל ספרדים ואוכלים קטניות בפסח ואתם לא, מה עושים כשמתארחים- אפילו ברמת הכלים)

אם הרב נתן תשובה מקלה בנוגע למשפחה החילונית- הייתי סומכת עליו. אם התשובה שלו העבירה את העול לבעלך וזה לא מתקיים במציאות- אפשר לפנות שוב לרב.

כשרות בתוך הבית של עצמנו אנחנו עשינו לפי ההורים, לא היתה התלבטות כלשהי עבורנו

שאין ממש רב שמלווה..

למרות שגם אם היה, אני באמת מתקשה לראות איך אפשר לצאת מזה. כי גם אם הוא אומר לבקש מהם משהו אני הרבה פעמים ראיתי אותם עושים אחרת.

עכשיו אין לי עניין להיות שוטרת, ומאמינה שהרבה זה מתום לב, וגם מחוסר ידע, אפילו שמדובר במשפחה מסורתית

אני מכירה הנחיה שאם האדם מעיד שזה כשר ויש בסיס שהוא מכיר הלכות סה"כ וכו- אז לסמוך על זה (כשהוא הכין)

בנוגע לקציצות שכתבת- ירק שהוא קצוץ (וגם מבושל) זה פחות בעייתי מירק חי (מדברת על עלים למיניהם)

(נראה לי קשור לזה שגם אם היו מזיקים למיניהם הם לא שלמים, לא נראים בעין, לא חיים בשום צורה)

הרעיון שרבנים רבים הולכים לפיו הוא שההקפדה בביתכם היא יפה וטובה, וגם כשאתם קונים אוכל בחוץ וכו, ושכשזה בא למשפחה לפעמים להעלים עין ולמצוא איזושהי דרך להתיר לאכול בשביל לא לפגוע, זה עדיף.

כמובן לא מנחה אותך הלכתית, רק מסבירה את הקו שיש לפעמים. שיש לכתחילה בביתך ויש ב"שעת הדחק"

גרים בסוג של קהילה, אבל לא מרגישים חיבור לרב והוא לא מכיר אותנו מספיק..

אז איך מתקדמים מפה?

מהישיבה בה בעלך למד למשל

רב שמתאים לו שישלחו לו הודעות עם שאלות, ואולי יתקשרו כשזה להסביר לראשונה

אפשר גם במייל אם זה יותר מתאים לרב

אני אימצתי לי רב שגר רחוק וגם לא באמת מכיר אותי (עכשיו כבר מכיר, כי אני שואלת לעיתים)

בגדול ייתכן גם שלכושרות יש אפשרות לפניה אישית לרב באתר/מייל/טלפון או משהו

החיסרון זה אם זה כל פעם רב אחר, כי זה להסביר את הסאגה מחדש

(הרי הלכות בתוך הבית בטוח כתוב באופן די ברור, ולשאול על כפית בשרית שהיתה בספל חלבי זו שאלה כללית שלא קשורה אליכם אישית וההנחיה לרוב כללית)

באתר כיפה (או ישיבה?) יש מדור שאל את הרב, אבל זה תלוי אם אתם סומכים בענייני כשרות גם על רבנים שהם לא בהכרח הולכים לפי כושרות (כשזה מקרה עם נסיבות אישיות)

אחרי קצת מחקר ובירור שבעלי עשה.

כשקונים לבית או כשקונים אוכל בחוץ לעצמנו - מקפידים על זה מאוד.

כשאוכלים אצל בני משפחה אנחנו לא חוקרים אותם באילו כשרויות המוצרים שלהם, אלא פשוט אוכלים (אבל כן בהנחה שהם משתדלים שיהיה הכשר מהודר כלשהו). אם אנחנו רואים בפירוש את ההכשר והוא לא מתאים לנו, אז ננסה להחביא את זה שאנחנו לא אוכלים (ובדרך כלל הילדים שמתחת לגיל מצוות כן יאכלו), או אם מדובר בירקות עלים שאנחנו לא בטוחים מה מקורם (זה האוכל הכי בעייתי, נראה לי) - אנחנו משתדלים שלא ישימו לב שאנחנו לא אוכלים את מה שיש בו ירקות עלים.

לא תמיד זה מצליח... אבל משתדלים לעשות את זה בלי לפגוע.

ואם מביאים לנו אוכל מבושל הביתה שאנחנו לא בטוחים בכשרותו - עם כל כאב הלב אנחנו זורקים אותו... אין פה פגיעה למי שבישל, כי הוא לא יודע על כך.

(המשפחות שלנו דתיות, אבל לא בהכרח מקפידות על מה שאנחנו רוצים להקפיד. לרוב אין בעיה ב"ה...)

והתחיל לברר על הנושא של הקפדה על כשרות לפני החתונה. גם הוא קיבל המלצה ללכת עם כושרות, למרות שהם קצת מחמירים.

סומכת עליו במאה 100% בנושא הזה, אני יודעת שהוא עשה את הברור. בגדול אמר שהדברים בהם צריך לקפיד בהם במיוחד על כשרות זה בשר וירקות עלים, שאר הדברים בעיקרון יש פחות איך להסתבך בהם.

לגבי אוכל ממשפחה לא דתית זו שאלה שצריך לברר לפי המקרה.

אם יש לכם רב שמלווה אתכם, תלכו לפיו.

פעם סבא שלי שהוא לא דתי נתן לנו בשר אוכל מוכן שהוא קנה, אחרי שלקנו אותו בעלי ניסה להתקשר למשגיח במחלקת האוכל מוכן בסופר הזה כדי להבין מה הכשרות על הבשר, ואחרי הרבה הסתבכות וטלפונים לא ברורים, בעלי הגיע למסקנה שכל עוד הסבא לא רואה אותנו הוא לא יעלב אם לא נאכל מהבשר הזה, אז בעצם ההפסד לא כזה גדול אם נימנע. יכול להיות שיתאים לך לקחת את האוכל ולא לאכול אותו והם לא ידעו. או אולי רק דברים בעיתיים כמו בשר?

ובאמת מדובר בהשקעה כספית גדולה מעבר לזמן, באמת במקפיא יש לנו שקיות שיכולות להאכיל משפחות שלמות.

זה סגנון כזה שאם יראו את אחד הילדים אוהב משהו פעם הבאה יכינו פי חמש כדי שיהיה לקחת .

הסבתא נחשבת בשלנית מדופלמת ובאמת רוצה לפנק

מהדרין היא יכולה להכין גם בלי או שאני לא יאכל והיא עכולה לבקש ממני להביא לה כי היא שכחה לקנות. לגיטימי.

זה לא חייב לעבור דרך עלבון או פגיעה בכבודם. אפשר להציב גבול בצורה נעימה ואוהבת

שבו הוא דיבר על מקרה שבו ההורים של האמא מעמיסים אוכל לזוג אחרי כל שבת, אבל הם לא ממש אוהבים את האוכל. הרב לבנון פסק שמותר להם לקחת כדי לכבד את ההורים ואז לזרוק את זה לפח בצורה מכובדת. אפילו לא מימד כשרותי.

לדעתי יש לי במקפיא כרגע שווי של 1500 שקל

הנקודה שם הייתה ששלום בית עדיף על זריקת אוכל.

זה טוב ומצויין לשמור מהדרין למי שיכול.

רק לשים לב שזה לא פוגע בהורים

כי עדיף לאכול טרפות (ואת לא אוכלת טרפות ב"ה) מאשר לעבור על כיבוד הורים או על הלבנת פנים.

כמובן שאם אפשר ובתחבולה ובדרכי נועם לא לאכול ולא לפגוע בהורים. זה עדיף.

לדוגמה. אם אתם חושבים שמה שהם מביאים לכם לא טוב לכם. אפשר:

1. להגיד להם שאין לכם מקום במקפיא/מקרר כי בדיוק אתמול עשיתם קניה גדולה.

2. אתם לא רוצים לקחת כי אתם ממש לא רוצים להטריח. אז הפעם תקחו אבל ממש מבקשים שפעם הבאה לא להכין לכם.

3. להאשים את הילדים שלא רוצים לאכול בשרי

4. למסור את האוכל (הרי בסוף זה כן כשר. אבל לא מתאים לכשרות שלכם)

אתם תחשבו יחד איך להתחמק.

רק חשוב שלא לפגוע בהורים כי זה חמור יותר

חלק גדול מהבעיות בכשרות נובעות ממסעדות וכו', בגלל שיש להם אינטרס לחסוך כסף על חשבון כשרות.

בעולם של משפחה שמכינה מתוך אהבה, זה לא שיקול.

עוד נקודה: אנחנו מקפידים על הפרדת כלים בגלל שהכלים של פעם היו בולעים טעם. באמת בולעים. היום הכלים לא בולעים כי הם פשוט טובים יותר. יש לנו סבון טוב יותר ואם יש מדיח כלים אז הלכלוך נשטף היטב במים חמים. לא הייתי פוסק את זה להלכה "הרגילה" אבל תקראו קצת ואולי יעזור לכם להקל בשביל שלום בית מורחב.

אגב: צה"ל לא מבשל חלב במטבחים. בכלל. כדי שאם בטעות יאכלו בשרי בכלי חלבי יהיה אפשר פשוט לשטוף אותו וזהו.

לדוגמה.

חבילה פטרוזיליה בשוק עולה 3-4 ומקבלים חבילה יפה מאוד

לעומת זאת פטרוזיליה מהדרין עולה 6 שח ומקבלים חבילה קטנה מאוד (בערך רבע מאשר זאת שבשוק)

כנ"ל גם חסה.

יש לא מעט כאלה שקונים את הפטרוזליה בשוק.

משרים במים מלח וסבון.

וככה מנקים אותה מחרקים.

האם יכול להיות שנשארו חרקים אחרי הניקיון? כן יכול להיות

האם בגלל היכול להיות הזה צריך לבייש את ההורים.

לדעתי ממש ממש לא.

ויש עוד דוגמאות

אני בכוונה לא רושם על הלכה.

זה שישאלו את הרב שלהם מה עושים.

אני מדבר על דרך ארץ שעדיף (לדעתי ) לנהוג בה.

סטייל משנים מפני השלום.

אתן לך דוגמה.

לפני כמה שנים. העברתי הרצאה לחבר'ה מבוגרים

הם הביאו כיבוד כי עשו מסיבת חנוכה או משהו דומה.

רוב הכיבוד היה עוגיות וכו' שהכינו בבית.

ממש ביקשו ממני להתכבד. אני לקחתי קצת עוגיות קנויות ושתיה קלה.

פתאום באה אליי גברת מרוקאית מבוגרת וממש מבקשת ממני שאטעם מהספיינג' (כמו סופגניה מטוגנת אבל יותר טעים) שהיא הכינה לבד.

אמרתי לה תודה. אבל לא צריך.

היא הבינה שאני נמנע בגלל כשרות.

"אתה מבייש אותי. אני דתיה ושומרת כשרות. באמת. יש לי אפילו נכדים בישיבות. זה כשר. אתה יכול לסמוך עליי"

אז כן. לקחתי מהספיינג' ואכלתי.

כי חזקה על ישראל שנראה שיודע הלכות בסיסיות כמו בשר/חלב וניפוי קמח (מה גם שרוב הקמח היום בחזקת נקי) ומעיד שזה כשר. שכנראה שזה בסדר.

ואני לא רוצה לפגוע בה שאני מפקפק בכשרות שלה.

לעומת זאת.

מקולגות חילוניות שלי אני לא מתכבד בעוגות

כי אני יודע שהן כנראה לא יעלבו (ויש באמת סיכוי שזה לא עבר ניפוי. תנור טרף וכו'

הן גם מבינות עניין. ויודעות שהמטבח לא כשר.

אבל עד לפני כמה (עשרות) שנים כמעט כולם בדקו פטרוזיליה וכאלה ושטפו במים וסבון ובדקו מדגמית. גם מקפידים על כשרות. כל ההמצאה של גוש קטיף לא הייתה לפני כן. אפשר לסמוך על זה גם היום.

(אצלנו גם, אנחנו מגדלים לבד על הידרו כל מיני עלים).

בעקרון אני בדעה שלך.

אבל לפעמים זה כן יכול להגיע לאזורים דאורייתא.

למשל- אם אותה גברת מרוקאית הכינה 2 ק''ג ספינג' ולא הפרישה חלה.

אז כן יש כאן בעיה הלכתית קשה מאוד.

גם לי עצמי אין תשובות בנושא.

האם צריך להפריש חלה מבצק שעומד לטיגון?

ואספר לך עוד סיפור.

לפני כמה שנים. שכנה שלנו דופקת אצלנו בבית.

מספרת שהבת שלה הכינה חלות ויצא לה הרבה חלות והם החליטו לתת לנו 2 חלות.

אמרתי לה שלא צריך ותודה.

היא ממש התעקשה.

לקחתי על דעת זה אני לא הולך לאכול את החלות האלה, אבל היא לא תדע את זה. אז זה לא יבייש אותה.

למה אני לא הולך לאכול את החלות האלה?

הייתי אצלם כמה פעמים בבית

אני יודע בוודאות שיש להם רק כיור אחד בבית

אני יודע בוודאות שיש להם רק תנור אחד בבית

הפרדה בין בשר לחלב. אין לי מושג.

ואם הכינו הרבה חלות כנראה התחייבו בהפשרת חלה דאורייתא. ואין לי מושג אם הפרישו

אין לי אפילו מושג אם ניפו את הקמח

לצערי הם מסורתיים ולא יותר. נוסעים בשבת וכו'

אבל שניה לפני שאני עוטף את החלות בשתי כיסויים ושם בפח. אמרתי שאעשה שאלת רב.

בכל זאת השחתה של לחם.

שאלתי בקבוצת ההלכה של הרב שמואל אליהו.

סיפרתי את הסיפור כולל מה שאני יודע,

נפלה לי הלסת. לא רק שאמרו שמותר לאכול את החלות. אמרו שגם שכדאי לבצוע עליהם המוציא.

לא הכרתי (ואני גם אשכנזיה, לא מטגנת כאלה כמויות 😅).

אשתי מכינה בדרך כלל חצי קילו.

וזה מספיק די והותר

אם היא מכינה קילו. צריך לחפש למי לתת.

אם מכינים כבר 2 ויותר. זה נס פח השמן. כמה שתאכל ותתן לא יגמר

היה במסיבת חנוכה.

בדיוק ההזדמנות למרוקאית אמיתית לעמוד ולטגן כמה שיותר בצק.

יש כיור אחד בבית ותנור אחד בבית.

לי עצמי יש תנור אחד (אני לא אופה חלבי בכלל) אבל בבית קודם הייתי אופה וממתינה.

אומנם אצלי דירה שכורה, אבל אני חושבת שזה מאוד מקובל תנור אחד גם לדתיים

אבל דתי עם כיור אחד בבית יודע את ההלכות ומפריד.

מי שלא דתי ויש לו כיור אחד בבית. יש ספק אם יש הפרדה של בשר וחלב.

אני לא מכירה הכל כמובן (גם לא את הרוב), וגם לא עם סמכות הלכתית

אבל בטח היום כשחילוני הוא לא האחד שהתנתק לחלוטין מהיהדות והקהילה, אלא לרובנו יש אח / דוד / בן דוד / גיס וכו שלא שומר כשרות

וברמות שונות… יש מסורתיים שמבחינתם כשר אבל אם אני אסתכל על מה קורה במטבח שבוע שלם אני אמצא אי אלו בעיות

אז הרבנים מוצאים מה להתיר ואיך להתיר במקרים כאלו. וזה דברים שהרבה פעמים אי אפשר לפרסם לקהל הרחב כי זה תלוי מקרה…

אז שווה לשאול

(כמובן יש גם חילונים למהדרין או דתל"שים שמבינים וזה סבבה להם לגמרי שאצלם זה רק קנוי וחד"פ. זה מקרה אחר. מדברת על כאלו שמצפים שנאכל אצלם)

(בעיקרון לא הגבתי בשרשור, כי בדיוק כמו שבשאלה איזו אנטיביוטיקה לקחת שואלים רופא ולא פורום - בשאלה איזה אוכל לאכול הלכתית, שואלים רב במציאות ולא פורום)

אסור לאכול טרפות גם אם ההורים יפגעו, הלכה פשוטה שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה - אין שומעין לו. כמובן, צריך להשתדל בנועם ובהסבר שבד"כ מתקבל - אבל מה שאסור, אסור!

אני בהחלט מסכים, שכדאי להתייעץ עם רב מובהק ובעל הבנה בייחסי אנוש מורכבים, להבין מה באמת אסור מוחלט, ומה הידור או חומרא שננהג בבית או אפילו עיקר הדין, אבל יש מקום להקל בשעת הדחק.

אני רואה שעולה כאן הרבה בהפרשת חלה

ניתן לפתור בקלות

ללא התייחס לשאר עניינים שהוזכרו

תתפלאי לשמוע שיש חלק לא קטן שהוא החמרה בלבד.

מה נראה לך כל החרדים הכי גדולים עושים בחו"ל ללא חסלט?

אפילו ניפוי קמח הוא דבר שחרדים גדולים לא בהכרח מקפידים עליו בחו"ל.

בארץ יש אפשרות להוסיף החמרות ללא סוף, עד למים ולמוצרי חד פעמי הגיעו.

תבררי עם רב לדעתי תופתעי מאוד.

מעיקר הדין, לא צריך להקפיד על הפרדה בין כלים חלביים ובשריים, פשוט לא לבשל בשר או חלב 24 שעות, לנקות אותו היטב, ובגלל שבימנו אין בליעה בכלים, האוכל שתכיני מאותו הסיר יהיה כשר.

רק מה? זה כאב ראש גדול לזכור באיזה סיר השתמשו מתי, ואם תכניס סירים חמים לכיור שאריות אוכל חלבי חמות עלולות ליפול על כלי בחזקת בשרי, אז והרבה יותר קל פשוט להפריד כלים וזהו.

מה שנקרא "אם יש ספק, אין ספק". להחמיר באופן גורף הרבה פעמים עושה את החיים קלים ומרחיק מאיסור.

את בעצם שאלת שתי שאלות טובות -

הראשונה הינה שאלה גנרית - לפי מה מחליטים רמת כשרות?

ושאלת שאלה נוספת - איך מתמודדים עם שאלות הכשרות שעולות כשמתארחים אצל משפחה מסורתית?

לגבי השאלה הראשונה - לגבי עצמי, התייעצתי עם רב בקיא שאמר לי אילו כשרויות טובות יותר ואלו פחות. אני מצד עצמי לא מבינה בזה מספיק, לכן אני שמחה לשמוע ממישהו שכן מבין בזה.

לגבי השנייה - צריך ממש ליווי של רב לדעתי, על כל צעד ושעל, ולפרט לו את כל הניואנסים. הוא יידע לומר איפה אפשר להקל ואיפה לא.

עשה לך רב וצא מן הספק!

זה עוד קשה לנו ולא זורם

אני ממש מאחלת לכם סיעתה דשמיא ושתצליחו בכ"ז למצוא מישהו שידריך אתכם ויאיר לכם את הדרך בעז"ה