בס"ד
- 6 שבועות לבחירות -
"לרגע הרגשתי כמו אלברט בורלא" צוטט עשיר, 'נגיד', חרדי בכמה וכמה מקומות בסוף השבוע. הדברים של אותו נגיד מספרים את הסיפור כולו של מה שקרה פה בסוף השבוע האחרון, בעת סגירת הרשימות. בעוד יאיר לפיד לא הצליח לאחד את מרץ והעובדה ופספס את מה שקורה ברשימה המשותפת, נתניהו הצליח לתפור היטב את כל הקצוות. זה התחיל באיחוד בין הציונות הדתית לעוצמה יהודית, המשיך בהשכנת שלום בין הליטאים והחסידים, והסתיים בעליה לרגל אל ביתו של הרב טאו על מנת לוודא שגם מפלגת נעם לא רצה לבדה אלא מצטרפת לאיחוד.
נתניהו כאן בשביל לחזור ובגדול. בשביל זה הוא מוכן לספוג עוד חצים שמופנים נגדו וטורים נגד מהלכים שלו, אבל בשורה התחתונה הוא מגיע לבחירות האלה בצורה הכי אחראית ובלי חשש אפילו מינימאלי לאיבוד קולות חשובים לימין. גם את משה סעדה, שהיה במגעים עם שקד, הוא דאג לשריין בליכוד על מנת לוודא ששקד תשרוף כמה שפחות קולות. בהמשך גם יגברו הלחצים עליה לפרוש לחלוטין, אבל כרגע זה עוד מוקדם מידי, צריך קודם כל לשכנע את המצביעים הפוטנציאלים שלה, שאין לה סיכוי ואם הלב של שקד חזר לימין אז גם הם יכולים כבר לחזור לימין.
על פי רוב הסקרים שפורסמו מאז סגירת הרשימות, ולא נתייחס בשלב זה לסקר מעריב מיום שישי האחרון שנסגר עוד קודם לכן, גוש הימין עומד על 60 מנדטים ואף יותר (סקר דיירקט פולס עבור ערוץ עכשיו 14 שהעניק 62 מנדטים). זאת אומרת, שעל פי רוב הסקרים ישנו מנדט אחד שמפריד בין הגוש הימני-אמוני לבין השלמת המהלך שאותו הם התחילו עם השבעת הממשלה הקודמת. אבל בשביל להשיג את אותו המנדט, ואולי אפילו יותר מזה, עליהם לעבור לשחק במשחק קבוצתי. נתניהו כבר דאג לסדר את השחקנים היטב במקומם על המדרש, מבלי להותיר אף שחקן על המגרש, וכעת הם צריכים להתחיל לשחק בתור קבוצה אחת. זה הסיכוי העיקרי שלהם לנצח את הבחירות.
הראשון להבין את המסר של נתניהו היה יו"ר ש"ס אריה דרעי. על פי הדיווח של הכתב הפוליטי באתר כיכר השבת, ישי כהן, דרעי קיבל החלטה של לנהל קמפיין נגד בן גביר. לדבריו, אם יש מצביעים שהולכים אליו, לא נלחמים. העיקר שהקולות בגוש הימין. יותר מכך, דרעי אומר לפעילים: אם יש מצביע מאוכזב שאי אפשר לשכנע אותו להצביע ש״ס אז לשכנע שיצביע ליהדות התורה או לבן גביר. "אין הבדל אם נהיה עם 9 או 10, העיקר 61 לגוש״ אמר דרעי. בראיון לעיתון 'משפחה' הודיע דרעי שהוא לא יכנס לממשלה של נתניהו בלי בן גביר. "אנחנו גוש אחד" הסביר דרעי למראיינים, יוסי אליטוב ועו"ד אבי בלום.
אומנם דבריו של דרעי בראיון ל'משפחה' נשמעים יותר כמו חיבוק דוב על מנת להחזיר מצביעים של ש"ס שהולכים בעקבות בן גביר, אבל העיקרון הוא חשוב. אם במערכות הבחירות הקודמות ראינו מטה ציוני דתי ביהדות התורה ומחנה חרדי בציונות הדתית, אז במערכת הבחירות הזאת, אסור שדבר כזה יקרה. בוודאי שאין בעיה בכך שמצביע חרדי יחליט להצביע עבור הליכוד, ואדם דתי לאומי יחליט שהקמפיין של ש"ס על יוקר המחייה מדבר אליו יותר. אלא שהפעם צריך לאפסן את הנשק במחסנים ולא להוביל למצב הכי קטן של ירי בנגמ"ש. המשחק כקבוצה אחת, שיש לה אינטרס אחד, הוא זה שיוביל בסופו של דבר אל עבר ה-61. הקרב אם יש עוד מנדט על חשבון המפלגה השנייה, רק יוביל לתוצאה גרועה עוד יותר.
זאת גם צריכה להיות הדרישה שלנו כציבור מנבחרי הציבור שלנו, אם נראה אותם חלילה מתחילים קרב פנימי. נכון, ביום שישי עוד נשמעו קולות של אנשים לא מרוצים מסגירת הרשימות, משריונים וממיקומים שונים. הקול שלהם כמובן היה צריך להישמע, אבל עכשיו, בחלוף מספר ימים של הוצאת עצבים, צריך לעבור הלאה. נדמה שבחירות האלה אנו נמצאים בנקודה הקרובה ביותר לקראת הקמתה של ממשלת ימין, ואסור שקרבות פנימיים שוליים הם אלו שירחיקו אותנו מהנקודה הנכספת. זה נכון לכל המפלגות שמרכיבות את הגוש, ונכון גם לנו, המצביעים שלהם. זה זמן לשביתת נשק והפסקת המריבות הפנימיות. התקוטטנו מספיק שנים, זה בדיוק הזמן להפסיק.
הקול המכריע
לאחר שאמרנו עוד את כל זה, עדיין מוקדם מידי לחגוג את ההתפצלות של בל"ד מחד"ש ותע"ל, אבל לפני שנרחיב בנושא, צריך להבין כמה דברים. הנקודה הראשונה היא שלמען האמת אין שום דבר שמחבר בין המפלגות למעט העובדה ששלושתן (או ארבעתן, אם מצרפים את רע"מ לסיפור) הן ערביות. אבל בפועל כל מפלגה מייצגת ערכים שונים, אידואולוגיה לפעמים הפוכה וכמובן גם תפיסה דתית שונה. זה אפילו לא קרוב לאיחוד בין המפלגות החרדיות או בין הציונות הדתית לעוצמה יהודית, וגם לא לאיחוד שניסו לעשות בין מרצ לעבודה.
שזו המציאות בין המפלגות, הפלא הוא שהם בכלל הצליחו להחזיק מעמד ביחד. למעשה, מספרים שבאחת הישיבות האחרונות שלהם, כיסאות התעופפו באוויר כחלק מעימות שפרץ בין המפלגות והיה קשה להרגיע אותו. כאן אנחנו בעצם מגיעים לנקודה השנייה, והיא שבכל הניסיונות ליצור חיבורים לא קשורים, מי שהיו בכלל ראשונים לסגור על ריצה משותפת היו בל"ד וחד"ש, תוך שהם דוחקים את אחמד טיבי ותע"ל החוצה. טיבי, שהבין את התרגיל, הצטרף למפלגה ובמעשים דחק את בל"ד החוצה בכך שלא הסכים להתחייב על כך שהם לא ימליצו לנשיא בבוא היום על שום מפלגה, או אולי אפילו יתמכו מרחוק.
עד הרגע האחרון היה נדמה שהעניין הוא פתיר. שלושת המפלגות הגיעו לוועדת הבחירות כאשר בעיה אחת נפתרת ושניה אחרת מגיעה. מי שעקב אחרי הדיווחים מהכנסת, יכול היה לראות מקרוב את הכתבים משנים את הדיווחים שלהם כל מספר דקות, אבל האמת היא שהם פשוט שקפו את המצב האמיתי שהלך שם. לבסוף את התוצאה כולנו כבר מכירים ובל"ד הגישו רשימה נפרדת לאחר שלא הגיעו להסכמות ומאז מצב הגושים השתנה עוד יותר.
אבל כאמור עוד מוקדם יותר לשמוח. כי שאנחנו אומרים שמצב הגושים השתנה עוד יותר אנחנו יכולים לומר זאת גם לצד השני. כעת שבל"ד מחוץ לתמונה, כבר יש מי שמנסה בסביבת לפיד לנרמל את אודה וטיבי ולהכשיר אותם בדעת הקהל. ביום ראשון פרסם יהודה שלזינגר בישראל היום כי בכירים ביש עתיד אומרים שזו "הזדמנות לעודה וטיבי להתמרכז". אומנם על פי הדיווח, גם במקרה הזה המפלגה לא תהיה חלק מהקואליציה, אבל שיתוף הפעולה איתם כבר יהיה הרבה יותר גלוי ועל השולחן. ניתן לשים לב שגם בסקרים שפורסמו, המשותפת כבר לא חלק נפרד בפני עצמה, אלא חלק מגוש השמאל, כחלק מאותו תהליך ההכשרה.
אבל החלק העיקרי של המשוואה הוא כמובן אחוז ההצבעה, בחברה הערבית בפרט. נכון לעכשיו מדברים על ירידה ניכרת באחוזי ההצבעה בציבור הערבי ביחס למערכות בחירות קודמות, אם גם ביום הבחירות יתממש מה שנשקף כיום בסקרים, אז יכול להיות מצב שבו לא רק בל"ד תמחק, אלא אולי לא יהיה בכלל ייצוג של מפלגה ערבית בכנסת. מנגד עצם העובדה שצריך להעביר כעת שלוש מפלגות את אחוז החסימה, יגרום ליותר מצביעים לצאת להצביע עבורם, דבר שמצד שלישי עלול לסכן את מרצ שהתייצבה מעל אחוז החסימה, אבל בקלות המצב עוד יכול להשתנות. בין כך ובין כך, כפי שכבר נאמר, הציבור הערבי יהיה ככל הנראה זה שיקבע את תוצאות הבחירות. לטוב ולרע.
הערה לסיום
שבוע הבא מסתיימת לה השנה, ואחת חדשה מתחילה לה. שניגשים לסכם את השנה החולפת ולחשוב מי היו האנשים שראויים לפרגן להם, זה מתחיל לבלבל. קחו לדוגמה את חכ"ל (לשעבר/לעתיד) עידית סילמן, שהייתה בתחילת השנה מי שהובילה את הקואליציה ביד רמה, אבל לבסוף הייתה גם זאת שהובילה להפלתה. אפשר לקחת לדוגמה גם את ראש מפלגתה לשעבר, נפתלי בנט, שהיה בשיא הקריירה שלה, ומי יודע מה איתו היום. דוגמה הפוכה היא נתניהו שהיו מי שראו בו סוס מת, שכבר עומד בפני חתימה על הסדר טיעון עם הפרקליטות, והיום הוא שוב נמצא כפסע מלחזור לתפקידו.
זאת הייתה שנה מטלטלת, במיוחד עבור הימין. שנה שבה נקודות אידיאולוגיות התחדדו, שנה שבה נושא הזהות היהודית עלה כאחד יחד עם הרצון לחזרתו של נתניהו. כעת היא מגיעה לסיומה לקול הבחירות המגיעות מיד לאחר החגים. כך שנותר רק לאחל לקראת השנה הבאה שהיא תהיה מוצלחת יותר עבור הימין, שנה שבה מצליחים להתייצב ולהקים ממשלה שתפעל למען הערכים שבהם אנחנו מאמינים, ובעיקר-בעיקר, שנה של יציבות. שנה טובה!
