יש לי אחות שמאוד קשה לי עם הצורה שבה היא מחנכת את הילדים שלה. אין שם משהו ממש מוגדר שאפשר להצביע עליו (כלומר, הם שומרים הלכה והורים סבבה למראית עין), אבל יש להם בבית המון צעקות (גם בין בני הזוג), המון התעסקות בשטויות (כל היום 'איך אני נראית', ושירים בלועזית), מריבות מגעילות בין האחים (עם מילים שלא נכנסות אלינו הביתה) וכל מיני דברים שפחות מתאימים לחינוך שלנו. באופן כללי התחושה היא כאילו ההורים שם הם בראש של 'תעשו מה שאתם רוצים רק תעזבו אותנו בשקט', ולא באמת של חינוך.
עכשיו אחותי התקשרה לבת הגדולה שלי (כיתה י') וביקשה שתבוא להיות אצלם ולעזור לה במהלך ר"ה. הבת שלי מאוד מתלהבת מהרעיון אבל אני ממש לא רוצה שהבת שלי תהיה שם יומיים, ועוד יומיים משמעותיים כאלו. ואני לא ממש יודעת איך להסביר את זה לה (בעקרון היא אוהבת להיות שם, כי מותר כמעט הכל...)- ועוד יותר לא איך להגיד את זה לאחותי בלי לפגוע.
וחוץ מזה, אני גם מתלבטת האם בכלל זה נכון למנוע ממנה, כי בסוף מדובר בחסד ועזרה- וזה גם ערך בעיניי. ואם אני אציב גבולות מסוימים (למשל, להגיד להם להעיר אותה לתפילה)- הם כן יעשו את זה. אז אני לא יודעת מה חשוב יותר, האווירה בר"ה או מעשה החסד שהיא מתלהבת לעשות.
זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!