אני בטוחה שרצף הזמן עכשיו של חודש אלול, ראש השנה, יום הכיפורים המתקרב,
כל תקופת החגים גם בעומס הטכני שלה, אבל גם בהצפה הרגשית של המקום הרוחני של כל אחד ואחת מאיתנו,
ופתאום לשים לב ביתר שאת איפה זה פוגש *אותך*
ואיפה את מרגישה בתוך הזוגיות
ובינך לבין עצמך
ובינך לבין בוראך
ובתוך ההורות
ובתוך המשפחה
והכל הכל מתערבב כבר ביחד כאשר הרצון הטהור והטוב הוא פשוט להרגיש קירבת אלוקים...
חיבוק גדול גדול לך יקרה!
אני חושבת שצריך להתייחס לעניין הזה בצורה עמוקה ורחבה.
כלומר, לנסות למפות ולהבין מה בדיוק קורה כאן.
מאמינה שתצליחי לעשות זאת בעיקר בינך לבין עצמך, ויכול מאוד להיות שהמענה השלם לא יוכל להינתן לך במסגרת הפורום אלא במסגרת היכרות אישית וממשית עם החיים שלכם, חיים במלוא מובן המילה, מי את ומה קורה איתך, מי בעלך ומה קורה איתו, מה קורה בכל המארג המשפחתי וכן הלאה...
נסי רגע להתבונן פנימה, לפחות בתור התחלה.
לנסות לראות, לשמוע, להרגיש.
האם יכול להיות שיש משהו מתחת לפני השטח, משהו עמוק עוד יותר, שאולי הפער הדתי שהצגת יכול לכסות עליו?
אולי לא בטוח שזו שאלה של פער דתי, אולי זו שאלה של המקום שלנו בזוגיות.
ויכול מאוד להיות שהפער הדתי הוא שאלה בפני עצמה, אבל יותר חיצונית לשאלה היותר פנימית.
צריך לראות מה קורה בכל תחום ותחום, ואז עם יותר ידע תהיי יותר חכמה גם כיצד לפעול נכון ולהביא לשיפור ב"ה.
אנסה להתייחס בקצרה לנושאים שלענ"ד יכולים להיות כיוון כאן:
א. את - לראות מה עובר עלייך בתוך כל זה. להקשיב ולתת מקום לכל הרגשות והתחושות שלך. לראות מה את חווה, מה את חושבת, איפה את נמצאית בתוך כל זה.
ובעיקר ה-למה (ל' בקמץ) שלך. מדוע את מרגישה/רוצה/מרגישה את כל הנ"ל.
וזו עבודה עדינה ואישית ויקרה מאוד שחשוב מאוד לעשותה נכון בצורה שתוכל להצמיח אותך.
ב. בעלך - כתבת שהוא לא קם לסעודת השבת ושהוא ישן.
הייתי מציעה לבדוק את הכיוון הזה, לראות את ה*למה* (ל' בקמץ גם כאן 
) של בעלך.
מדוע הוא ישן?
האם זו עייפות מעבודה קשה או אולי עייפות נפשית?
האם עבר/עובר עליו משהו?
האם זו דרך שלו לבריחה כלשהי?
מה הוא חושב על כך?
האם דיברתם ביניכם על כך? - והמשפט האחרון מביא אותי לסעיף השלישי:
ג. הזוגיות שלכם - כל מה שקשור לביחד שלכם.
הבית שאתם שניכם בונים,
המודל ההורי,
המודל הזוגי,
התקשורת ביניכם,
ההבנה ביניכם,
האהבה וההערכה ביניכם, הכל.
לדוגמא ניקח את קטוגוריית המודל המשפחתי שלכם בשבת,
נסו לראות מהם הצרכים של כל אחד ואחת מכם, נסו להגיע לתקשורת עמוקה שיש בה *הבנה* עד הסוף,
לך, מה חשוב לך בשבת?
מה זו עבורך הסעודה המשפחתית?
מה זה גורם לך להרגיש כאשר אתם יושבים יחד, כל המשפחה, סביב שולחן השבת?
מה בעינייך זה מהווה לילדים?
ואז לשמוע את בעלך, ללא ביקורת או שיפוטיות אלא רק להקשיב *ולהבין*:
מה חשוב לו בשבת?
מה זה עבורו הסעודה המשפחתית?
מה מהווה עבורו השינה?
מהם הערכים שהוא רוצה להנחיל לילדים שלכם?
וכן הלאה.. להמשיך לברר, לחקור, להבין.
ממקום שרוצה להבין את הלב של השני, ממקום סקרן ומברר ולא ממקום מאשים או שיפוטי.
בצורה הזו יהיו הרבה מפתחות להבנה ב"ה.
וכך אפשר ללכת סעיף סעיף ולראות מה נכון עבורכם.
(עוד דוגמא ממה שהבאת לגבי הלימוד הזוגי: כתבת שניסיתם אבל בעלך פיהק ואת הבנת שזה משעמם אותו ולכן הפסקתם.
זה מעניין וצריך להקשיב שם עוד למה היה שם.
מבחינתך, וגם מבחינתו.
כי אולי מבחינתך היה ניסיון והבנה שזה משעמם אותו - כלומר הוא לא שם - כלומר הניסיון נכשל - כלומר נפסיק עם הניסיון ונישאר בתסכול,
בעוד שאצלו הסיפור יכול להישמע אחרת לגמרי.
אולי הוא פיהק כי היה עייף?
אולי רצה ללמוד משהו אחר אבל לא להפסיק את הלימוד?
אולי רצה לבטא משהו אחר שם?
חשוב לשמוע אותו.
חשוב גם שיהיה לו מרחב.
מרחב להביע את עצמו, בכנות שלמה.
מרחב שבו הוא יוכל לבטא גם בינו לבין עצמו וגם בינו לבין אשתו היקרה את מה שמתחולל אצלו בפנים.
מרחב שבו אם הוא מנסה למשל לימוד זוגי, הוא יכול להיות בתוכו לפעמים משועמםעייף/מפהק/אחר - בלי שזה יביא ל"שבירת הכלים ולא משחקים", כלומר, שהוא יהיה במקום שבו יש כניסה לפחות לאחד מהנתיבים.
הרי אם הוא נוסע עכשיו לצורך המשל באוטו, ומולו מופיע תמרור "אין כניסה" (במשמעות של אין אפשרות להיות בבית הזה בלי לימוד תורה, לימוד זוגי למשל),
אז הוא מנסה לשנות כיוון - ושוב מופיע אין כניסה (במשמעות שגם כאשר אני כן רוצה לנסות לימוד זוגי, על כל פיהוק קטן שלי זה נחשב שאני לא שם ואם זה לא בתנאים מסוימים אז גם זה לא), ואז הוא מנסה לנסוע לעוד כיוון - ושוב חסום.
אז צריך לראות מהם הנתיבים, או לפחות הנתיב האחד שכן פנויים לו.
כי נשמע שהוא כן משתדל (הלימוד הזוגי מלמד את זה), או לפחות כן *רוצה*.
לא הייתי ממעיטה בערך של הרצון הזה שלו.
במילים הללו שלו שהוא אומר שהוא כן דתי.
זה יקר יקר יקר.
הקב"ה בכבודו ובעצמו כ"כ רוצה את הרצון הזה שלנו
את הלב הזה שלנו
עבודת התשובה כולה מבוססת על הרצון הזה, הטהור, הגולמי.
ב"ה ביוםן הכיפורים נעמוד כולנו מול בוראנו כאשר אותו הרצון הזך להיות יותר טובים ינחה אותנו.
זה המון המון.
קחי לך גם את זה יקרה.
ואני כותבת לך את זה גם מניסיון אישי, שבעלי היקר כן חזר בשאלה (לפני 8 שנים כבר), עד כמה הרצון הזה כן להיות דתי הוא ממש לא מובן מאליו.
אז שולחת לך עוד חיבוק גדול, והמון תקווה לטוב
שתזכו לראות את כל הטוב שכבר קיים, ואת מה שעדיין בדרך - לזכות לבהירות וסיעתא דשמייא שלמה לדעת לצעוד בדרך הנכונה לאהבה, שלום, שלווה ושמחה שלמה ב"ה ❤
תגובה נפלאה