בין הצללים ישבתי, היא הייתה באור, אור חם צהוב שהדגיש את עצבונה. ראיתיה פורטת על המיתרים ושרה בלי קול את המילים מנסה להכניסם פנימה והכל חסום בה, ראיתי גם את אצבעותיה מסתבכות בין אקורד לאקורד וכל אותו זמן היא מנסה להיראות שוות נפש. מנסה למקד את עיניה, אך אישוניה המתרוצצים הסגירו את החוסר שקט שנמצא במוחה.
בין הצלילים שמעתי את נשימותיה, ובכל נשימה כמו צבא שלם שיוצא למתקפה, היא נלחמה לנשום שם! וכל אותו זמן היא מנסה להיראות שוות נפש. מהמקום בו ישבתי, היה אפשר לגלות את התקוה הקטנה שלה שמישהו ישים ליבו למלחמה שלה. אישוניה חיפשו אישונים אחרות.
בין הצללים ישבתי, וכשקמה והלכה הלאה נשארתי במקומי, משגיח מן החלונות.. מציץ מן החרכים..
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.
