מה עושים עם זה? מנסה כל כך.. אבל כל פעם זה עולה בי.
חמותי פגעה בי. מאוד. עד עמדי נשמתי. והיא בכלל לא יודעת ליחפך היא חושבת שהיא מסכנה ושהיא זאת שסופגת.
אחרי הלידה הראשונה של בתי, השתלטה בצורה מוחלטת. בדיעבד אני מבינה כמה מערכת היחסים הזו הייתה לא תקינה. וכמה היא כל הזמן נתנה לי תחושה שאני לא בסדר. כשבאמת הייתי הכי בסדר שיש.
הלכתי לשיחות כדי להשתחרר מזה ולא עבד. מנסה לדון לכף זכות. אבל עדיין זה פשוט קשה. על פניו הקשר טוב. רק שהיא כל הזמן מתלוננת שלא רואה את הנכדה ורוצה לפחות לפחות פעם בשבוע.
אם אנחנו לא מדברות שבוע מבחינתה לא דיברנו חודש.היא רוצה קשר קרוב אבל אני לא. היא מעייפת וקשה לי בקרבתה והיא שתלטנית ובגלל זה אני לא מתלהבת שהמפגשים עם הילדה יהיו פעם בשבוע. תמיד נותנת תחושה שאני אשמה. מה שעברתי איתה רק ה' יודע היא מבחינתה גרמה לחמי ולאחים ואחיות דל בעלי לחשוב שאני לא נותנת לה לחוות את הילדה שעד לא מזמן קראה לה הבת שלי ואמא שלה. קשה לי איתה. בגלל שניסיתי כל כך לרצות וניתקתי את עצמי אלף פעם אחרי לידה מעצמי גדי לא להתחרפן שהיא משתלטת על הילדה - התנתקתי רגשית ממנה ולקח לי זמן להבין שהיא שלי ולהרגיש את התחושה שרק היום אחרי הרבה זמן אני נרגישה של אמא ובת. היא מבחינתה בסדר גמור. היא בחיים לא תבין כי כזאת היא. ואני מנסה לסלוח. וכל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו ורוצה לזכות לזה אבל זה קשה מנשוא. כי גם היום מתלוננת על תדירות המפגשים שאנחנו רק מנסים לבנות את הבית שלנו ואנחנו בעצמנו במשברים בזוגיות אז שתשחרר מאיתנו קצת אנחנו נפגשים בתדירות נורמלית לגמרי זה פשוט אף פעם לא מספיק ותמיד יש מה להגיד וזאת נכדה ראשונה אז היא לא מבינה את מקומה.
מה לעשות? רוצה לסלוח. כל פעם חושבת שסלחתי אבל לא. את התקופה ההיא אחרי לידה לא אשכח לכולם וזה הרבה בגללה ובגלל בעלי שנתן לזה יד וגם לי לחשוב שאני לא בסדר כשהיום הוא מכה על חטא ומבין שהיו שם דברים לא נורמלים..
עצות בבקשה ממי שחוותה רוצה להשתדל לפני יום כיפור לנקות קצת את הלב למרות שיודעת שעדיין היא מתעצבנת עליי על לא עוול בכפי אני מכבדת ומשתדלת אבל זה לעולם לא יספיק ומאותה פגיעה לא מסוגלת להיות קרובה אליה היא הייתה רוצה את זה אבל הקשר איתה לא טוב לי שומרת על יחסים טובים בשביל השלום בית ושלא ישב לה עליי יותר ממה שעכשיו..
חמותי פגעה בי. מאוד. עד עמדי נשמתי. והיא בכלל לא יודעת ליחפך היא חושבת שהיא מסכנה ושהיא זאת שסופגת.
אחרי הלידה הראשונה של בתי, השתלטה בצורה מוחלטת. בדיעבד אני מבינה כמה מערכת היחסים הזו הייתה לא תקינה. וכמה היא כל הזמן נתנה לי תחושה שאני לא בסדר. כשבאמת הייתי הכי בסדר שיש.
הלכתי לשיחות כדי להשתחרר מזה ולא עבד. מנסה לדון לכף זכות. אבל עדיין זה פשוט קשה. על פניו הקשר טוב. רק שהיא כל הזמן מתלוננת שלא רואה את הנכדה ורוצה לפחות לפחות פעם בשבוע.
אם אנחנו לא מדברות שבוע מבחינתה לא דיברנו חודש.היא רוצה קשר קרוב אבל אני לא. היא מעייפת וקשה לי בקרבתה והיא שתלטנית ובגלל זה אני לא מתלהבת שהמפגשים עם הילדה יהיו פעם בשבוע. תמיד נותנת תחושה שאני אשמה. מה שעברתי איתה רק ה' יודע היא מבחינתה גרמה לחמי ולאחים ואחיות דל בעלי לחשוב שאני לא נותנת לה לחוות את הילדה שעד לא מזמן קראה לה הבת שלי ואמא שלה. קשה לי איתה. בגלל שניסיתי כל כך לרצות וניתקתי את עצמי אלף פעם אחרי לידה מעצמי גדי לא להתחרפן שהיא משתלטת על הילדה - התנתקתי רגשית ממנה ולקח לי זמן להבין שהיא שלי ולהרגיש את התחושה שרק היום אחרי הרבה זמן אני נרגישה של אמא ובת. היא מבחינתה בסדר גמור. היא בחיים לא תבין כי כזאת היא. ואני מנסה לסלוח. וכל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו ורוצה לזכות לזה אבל זה קשה מנשוא. כי גם היום מתלוננת על תדירות המפגשים שאנחנו רק מנסים לבנות את הבית שלנו ואנחנו בעצמנו במשברים בזוגיות אז שתשחרר מאיתנו קצת אנחנו נפגשים בתדירות נורמלית לגמרי זה פשוט אף פעם לא מספיק ותמיד יש מה להגיד וזאת נכדה ראשונה אז היא לא מבינה את מקומה.
מה לעשות? רוצה לסלוח. כל פעם חושבת שסלחתי אבל לא. את התקופה ההיא אחרי לידה לא אשכח לכולם וזה הרבה בגללה ובגלל בעלי שנתן לזה יד וגם לי לחשוב שאני לא בסדר כשהיום הוא מכה על חטא ומבין שהיו שם דברים לא נורמלים..
עצות בבקשה ממי שחוותה רוצה להשתדל לפני יום כיפור לנקות קצת את הלב למרות שיודעת שעדיין היא מתעצבנת עליי על לא עוול בכפי אני מכבדת ומשתדלת אבל זה לעולם לא יספיק ומאותה פגיעה לא מסוגלת להיות קרובה אליה היא הייתה רוצה את זה אבל הקשר איתה לא טוב לי שומרת על יחסים טובים בשביל השלום בית ושלא ישב לה עליי יותר ממה שעכשיו..
את נשמעת רגישה ומהממת
