אירוח הורים בסעודות שבתאנונימית באהב"ה

שנה טובה לכולן! יש נושא שמאד מעסיק אותי וחשבתי שאולי תוכלו לעזור לי. עליתי לארץ לבד, לפני הרבה מאד שנים, מיד אחרי התיכון. התחתנתי פה, נולדו לנו ילדים, וכל הזמן הזה ההורים שלי היו בארץ המוצא שלי. הם באו לביקור בערך פעם/פעמיים בשנה אבל המציאות הייתה שאני לבד פה והם לבד שם. אמנם לגמרי הסתדרתי כאן ברוך ה׳ אבל תמיד הייתי עצובה שהם רחוקים כל-כך ותמיד התפללתי שהם יעלו לארץ. 

 

ולפני כשנה משהו סוף סוף השתנה! הם התחילו להגיע הרבה יותר והמצב כיום הוא שהם כאן בערך מחצית מהזמן, בתקווה שהם גם יעלו לגמרי בעזרת ה׳. עד כאן זה מדהים ואני מודה על הנס הזה מכל הלב! בשבילי זה זכות ענקית שאפשר לחיות קרובים ושהם רואים את הנכדים שלהם (והילדים זוכים לגדול לצד סבא וסבתא).

 

הם גרים קרוב מאד לאח שלי, שזה במרחק הליכה של הבית שלנו. אז נוצר מצב שבו אנחנו נפגשים כל שבת, לרוב לסעודה אחת (הם סעודה אחת אצל אחי וסעודה אחת אצלנו. אלינו הם בדרך כלל מגיעים לצהריים). כשהם היו מגיעים אחת ל, זה מה שהיינו עושים, וככה הרגשנו שאנחנו מנצלים במקסימום את שהותם כאן. אבל עכשיו שהם כאן בצורה הרבה יותר קבועה, אני מרגישה שזה גם מייצר קושי מסוים עבורנו. כשהם כאן, מטבע הדברים השיחה יותר ברמה של מבוגרים והילדים פחות מקבלים זמן איתנו או תשומת חב אישית, להם הם מאד זקוקים. בבוקר צריך למהר להכין את ההכנות האחרונות, לערוך את השולחן ולסדר קצת, אז אנחנו לא פנויים לילדים כדי לשחק, ללמוד, להקריא סיפור או לעבור על הדף קשר. הסעודה פחות מותאמת לקצב ולצרכים של הילדים. ואם ההורים שלי נשארים עוד קצת אחר-כך, אז בכלל לא נשאר כלום משבת. ויש עוד קושי נוסף, שאחד ההורים היקרים שלי קצת חסר סבלנות וגם קצת ביקורתי. הוא יכול פתאום להרגיש שהוא התעייף ושהוא צריך שהסעודה תסתיים, ואז אנחנו צריכים לגמור מהר כי אחרת הוא נהיה לא קל. או לפעמים הוא מעיר הערות לילדים (״אל תאכל עם הידיים״, ״אל תעשי כל-כך הרבה רעש״ וכו). הילדים מאד אוהבים את סבא וסבתא שלהם באופן כללי אבל הערות האלה מרחיקות אותם מהם. ועוד משהו אחרון, הקשר שלי עם אותו ההורה היה לא פשוט בילדות. אמנם היום הרבה יותר טוב אבל כשאני נפגשת עם חוסר הסבלנות הזה או עם ביקורות כאלה, זה קצת מערער אותי בפנים וגם אני נהיית יותר עצבנית. חוץ מכל אלה הם הורים חמודים, מפנקים, שגם מעניקים תשומת לב, בדרך שלהם, לילדים (כמו משחק שחמט או סיפור).

 

מצד אחד, בכנות, אני מרגישה שסעודיה אחת ביחד כל שבועיים שלושה, זה היה אידיאלי מבחינת האיזון המשפחתי שלנו. מצד שני, אני לא יודעת לעוד כמה שנים נזכה להורים שלנו ככה, גרים קרוב, בריאים ועם מספיק כוחות להגיע אלינו, ואני חושבת שזה משהו שצריך לנצל, בעיקר אחרי שהיינו רחוקים אחד מהשני כל-כך הרבה שנים (הם בני 70-75 בערך). אני גם חושבת שזה זכות לארח, שזה דוגמה אישית לילדים ושזה מצוות של כיבוד הורים והכנסת אורחים. (לא ברור למה ההורים שלי לא מנסים להזמין אותנו גם. אולי כי הם עדיין בשלבי התאקלמות של החיים פה בארץ. אולי כי לבשל לעוד משפחה שלמה זה מרגיש גדול עליהם. אולי כי הם חוששים שלא נאהב את מה שהם יכינו?)

 

לגבי אח שלי, אני מתרשמת שהוא דווקא סבבה עם תדירות הסעודות עם ההורים. בכללי הקשר ביניהם פחות מסובך משלי איתם ויש להם גם בית גדול יותר, מה שאולי מקל קצת על האירוח.

 

אני לא יודעת עם להמשיך לזרום עם מה שהתהווה מעצמו. או לנסות לחולל שינוי. בעלי הציע שאדבר איתם באופן גלוי על כך שהילדים זקוקים לתשומת לב שקשה לנו יותר להעניק להם כשהם פה. אבל אני הרגשתי שאני לא מסוגלת להגיד להם משהו כזה, שזה עלול להעציב אותם. גם ״פשוט לא להזמין אותם״ מדי פעם ('לשכוח' להזמין אותם לסעודת הצהריים) לא קל לי. אני לא רוצה לפגוע בהם...

 

מה אתן וחשובות? 

ממליצה לך לקרוא את הספר לחזור הבייתה של דקלהחובזה
יוספבורג שינה לי את ההסתכלות על כל מצוות כיבוד הורים
ובכנות לא הייתי אומרת כלום מנסה לעבוד על עצמי בנושא(בעיניי הספר יעזור לך ממש)
בסופו של דבר זה הגעה לארוחה אפילו לא מצריך ליסוע וגם חצי מהשנה הם בחול וכמו שאמרת הפסדתם אותם מספיק שנים
אולי כן הייתי מנסה לפעמים להתחלף עם האח לארח אותם בערב והוא יארח לצהריים הערב זו גם ככה סעודה שהילדים בחצי קלאצ אז פחות נורא שהארוחה פחות מותאמת להם
ואולי לנסות להתארגן מראש לשבת ואז להקדיש זמן ביום שישי בנחת לילדים דפי קשר וכו' ..
ועוד משהו שאצלי לפעמים עוזר
הרבה פעמים קשה לסבא וסבתא עם התנהגות מסויימת של הילדים
אז אני משתדלת לפני מפגשים כאלו להכין את הילדים כמה שיותר ממקום חיובי
"אנחנו נוסעים לסבתא ויש לנו מצווה גדולה לשמח אותה אז אני ממש מבקשת שלא תגיבו לידה/תאכלו בנימוס/תתעניינו בשלומה(תכניס מה שהכי אקוטי אצלכם) הרבה פעמים זה עוזר....
בהצלחה ענקית
תודה רבה רבהאנונימית באהב"ה

בל''נ אבדוק לגבי הספר, נשמע מעניין. תודה על ההסתכלות שלך!

היי יקרה,אנונימית באהב"ה
איזה זכויות יש לך!
גם עשית עליה וגם כיבוד הוריך, ובטוח יד עוד כמה

לגבי הדילמה שלך, לנו הייתה דילמה דומה אך שונה, בשלב,מסויים ההורים עברו לגור בשכנות אלינו ובעקבותם עוד אח גם כן.
הם כאן כבר כמה שנים טובות ועדיין יש תקופות. שאני חוטפת גננה ומחנק מזה שכולם כאן...

בהתחלה כשעברו היינו הולכים אליהם מלא! מישהו מהאחים הגיע לשבת, מה לא נבוא? באנו גם. הם לבד בשבת, מה לא נבוא או נזמין אלינו? באנו או הזמנו..
מצאנו את עצמנו בלי זמן שלנו בכלל. וגם לוז השבת הקבוע והנוח לנו השתבש בלי שליטה. הילדים גם התלהבו ב"ה והיו הולכים לשם הרבה והרגשתי שגם על זה אין לי שליטה, אחרי בי"ס מקבלת הודעה שx אצלם, אחרי חוג כנ"ל וכו.
ואני בכלל מתכוונת שבאנו רק לסעודה אחת או קידוש, לא לכל הסעודות בכלל.
בקיצור הרגשתי חנוקה ממש וחסרת שליטה ברמה שאני לא זוכרת אי פעם.
(לדוגמא- אחרי בי"ס אוכלים, עושים שב, משחקים שקטים וב4 אפשר לצאת - אבל חוזרים מסבא וסבתא רק ב5 לפני שב ועוד רוצים מיד לצאת לחברים. או בשבתות היינו עושים קידוש ואז משחקים משחק כמו קאטן אבל חלק מהילדים חזרו מהתפילה ישר אליהם לקידוש וחזרו רק לסעודה, למה לא חיכיתם לנו למשחק? מלא זמן לא עשינו משחק משפחתי? וכו..)

בקיצור, הבנת את השיבוש שהתרחש לנו במשפחה..

אחרי תקופה, עשינו סטופ וחושבים. עשינו עם הילדים שיחה והסברנו גבולות והסברנו את ההשלכות שהם הולכים בלי שנדע ויש גם הפסדים אם הולכים. מידי פעם הם הולכים יזום אחרי ביה"ס לסבא וסבתא, קידוש פעם בכמה זמן עושים עם סבא וסבתא ובנוסף מי שהולך סתם ככה לא יכול לחזור הבייתה בדרישה שיחכו לו למשחק וכו.
המסקנה הייתה שממש לא באים על כל אח או אורח לסעודה. פעם בכמה זמן באים. אם יש משהו ממש מיוחד נבוא לכל הסעודות, אבל בגדול באים לסעודה אחת.
בנוסף האח שגר כאן אוכל איתם בקביעות סעודה אחת, אז הם אף פעם לא לבד שבת שלימה.

בחגים אני עדיין בפלונטר. אנחנו בבית ממש רוב החגים, ב"ה המשפחה שלני גדולה והצד השני לא ממש יכולים לארח אותנו יותר מפעמיים בשנה בערך (באים אלינו במקום), אני לא מסוגלת להשאיר את ההורים לבד בחגים, האח שגר כאן נוסע הרבה לחגים ורוב האחים הנוספים עושים את רוב השבתות וחגים בבית לבד.
יוצא שאם האח שגר כאן לא נמצא והאחות שבאה בתדירות רגילה וחגים רגיל כזה לא כאן האחריות שהיא שלנו.
ההורים עושים איתנו - ראשה השנה, סוכות (שבת חוהמ ב"ה האחות באה ואנחנו נוסעים), שבועות, ליל הסדר, שביעי של פסח, פורים, יום העצמאות ועוד חגים וימים מיוחדים ששכחתי..
אני נחנקת מזה כל פעם מחדש, אבל נזכרת שזו גם מצווה גדולה..
אין מצב שההורים יעשו סעודת פורים לבד! אבל מהצד שלנו, זה אומר שלא עושים סעודת פורים עם חברים, זה משפיע חברתית כשאנחנו כל הזמן מסרבים להזמנות בחגים (שבתות כאמור איזנו את העניין)...

מצד שני,אצלכם זה רק חצי שנה שהם בארץ, יש לכם חצי שנה של שקט..
אולי יהיה נכון לעשות שבועיים איתם, שבוע לבד? או איזון אחר שיעשה לכם טוב ולא תרגישו מחנק?

חפרתי ממש...
נשמע עמוסלפניו ברננה!
רק זורקת
שדווקא בפורים אפשר גם וגם
אצלנו שנה שעברה הייתה סעודה שאחותי הזמינה אותי, את ההורים ושכנים... הייתה סעודה נפלאה ממש.
פורים זה חג של שבירת מחיצות...
תודה יקרה,אנונימית באהב"ה

''מחנק'' זאת כנראה מילה שמתארת את מה שאני מרגישה לאחרונה. תודה ששיתפת מהניסיון שלכם! כשהתחלתם לדלל את הסעודות איתם, דיברתם עם ההורים שלך על זה או שפשוט ''התחמקתם'' פה ושם וככה יצרתם איזון שטוב לכם יותר?

זו תדירות גבוהה מידי לאירוחדבורית
אני לא רב אבל
לא נכון להדר במצוות כיבוד הורים על חשבון חינוך הילדים
מכובד להזמין הורים לאירוח אחת לחודש
אפשר קצת יותר כדי להדר
מעל לזה, בעיניי לא תואם צרכים של משפחה עם ילדים
הייתי מתחילה לדלג מידי פעם שבתות
להזמין פחות
אפשר לומר שיש ילד חולה או משהו כזה
ולאט לאט ליצור איזון שבריא יותר לשני הצדדים
תודה! באמת השבוע ויתרנו על שבת אחת.אנונימית באהב"ה

ויכול להיות מאד שההודעה שלך עזרה לי לעשות את הצעד הזה.

אם כי זה קשה לי. אני מרגישה שצריך 'לנצל' את נוכחותם כל עוד הם כאן. את מבינה?

מבינה מאודדבורית
ורואה את זה אחרת
צריך לנצל את נוכחותם כל עוד הם כאן-
לקשר חיובי וטוב
לא להיפך
תהפכו אותו לכזה שתזכרו בהם תמיד בחיוך
נכון, את צודקתאנונימית באהב"ה

כרגע זה תחום אפור. שמחים על הזכות ושמחים בפועל כי יש הרבה זמנים טובים. וגם קצת מחנק. כלומר שלא בטוח שנזכור את זה בהפך של חיוך. זה לא שאנחנו בסבל ח''ו. 

זה קצת מזכיר ליבארץ אהבתי
כשסבא וסבתא שלי עברו לגור לידנו אחרי שגרו הרבה שנים בעיר אחרת.
מאז שהם עברו, במשך שנים היינו עושים כמעט כל שבת סעודה אחת איתם - או שהם היו באים אלינו, או שאנחנו באנו אליהם. בחגים לפעמים הם היו נוסעים לילדים האחרים, אבל היו חגים שהם היו מתארחים אצלנו באופן קבוע - ליל הסדר, סעודת פורים, יום העצמאות.

הרבה מהפרטים שונים ואי אפשר באמת להשליך ממה שהיה אצלנו ואיך שזה אצלכם, אבל בכל זאת אני יכולה להגיד שכילדה אנחנו מאוד אהבנו את זה. למרות שהדבר וסבתא לא ממש דוברי עברית, ואנחנו לא ממש ידענו אנגלית (עם השנים השתפרנו כי למדנו בבית הספר, אז יכולנו יותר לדבר איתם).
וגם אצלנו לפעמים זה השפיע על ההתנהלות של הסעודה (מבחינת האורך, הדיבורים). אבל בהחלט היה מקום גם לילדים. ואני חושבת שההורים שלי הצליחו ליצור את האיזון הזה בצורה טובה, וגם לתת לנו את ההרגשה שזו זכות לאכול עם סבא וסבתא בכל שבת.
(הם גם באמת סבא וסבתא מתוקים ומשקיעים, שבאמת שמחנו לפגוש, אבל אני בטוחה שלגישה של ההורים שלי היה חלק בזה).

אני לא אומרת מה נכון לעשות מבחינת התדירות, והאם נכון לעשות שינוי. יכול להיות שעבורכם כן צריך לעשות שינוי, בעיקר כשיש גם עוד אח קרוב, וכשאת מרגישה שזה כן פוגע, וכשתמיד אתם אלו שמארחים אז אולי זה יותר קשה.
אבל אני חושבת שיש גם לכם כהורים הרבה השפעה על האווירה שתהיה כשכן מארחים. וכמה שאתם יותר תרגישו ותשדרו לילדים שזו זכות להיות עם סבא וסבתא, גם אם זה מצריך מאיתנו שינויים והתאמות, אני מאמינה שזה יתן להם הרבה ויאפשר להם יותר ליהנות מזה.
זה הרבה פעמים גם סגנון של הוריםדבורית
כשיש הרבה ביקורת וכדו זה מקשה יותר
לא יודעת איך היה אצלכם
אני מסכימהבארץ אהבתי
סבתא שלי ז"ל כן היתה עם אופי קצת קשוח. אנחנו פחות חווינו את זה (קצת כן - כשהיה אסור לגעת בקיר כשעולים במדרגות, או כשהיה צריך לסגור שוב את הדלת בשקט אם בטעות היא נטרקה לנו, אבל זה לא היה נאמר בכעס כלפינו, פשוט אלו היו הכללים של הבית, וזה לא השפיע בכלל על האהבה שלנו לסבתא..), ואני פחות יודעת איך אמא שלי חוותה את זה, אבל מבחינת החוויה שלי כילדה היה נראה שהיה לה קשר טוב עם ההורים שלה.
ברור שכשיש יותר מתח, זה שיקול שממש צריך לקחת בחשבון.
תודה רבה על מה שכתבת, התחברתי מאדאנונימית באהב"ה

אני מאד מרגישה את מה שאת אומרת, שאיך שאנחנו נציג את הדברים, ככה הילדים עשויים גם לתפוס את המציאות. וככל שנדגיש שיש כאן זכות, כך הם גם בעזרת ה' ירגישו כך.

זה לא סותר,בונים יחד הווי משפחתי חדש,והכל מסתדראם מאושרת
אני מאד בעד לחשוב מחדש מה מתאים לנו כמשפחה ולבנות לנו חיים לפי זה.
הרגשתי את הקושי שלך- שמצד אחד כיבוד הורים ומצד שני זה על חשבון הילדים.
אבל נראה לי שזה בכלל לא סותר.
למה חייבים לשבת עם דף קשר הסעודה? למה חייבים לתת לילדים יחס אישי דווקא בסעודה שסבא וסבתא באים?
אני בעד לשבת יחד את ובעלך ולחשוב מה הערכים שחשובים לכם ולסדר אותם יחד.
תופתעי לגלות שזה לא סודוקו מסובך מדי.
יש הרבה רעיונות לסדר את הדברים כך שלא יהיו סתירה אחד לשני.
אולי לקבוע זמן מיוחד לשבת עם הילדים על הדפי קשר לא דווקא בסעודה שבת? ( אנחנו מצאנו שעה פנויה או בליל שבת חורף לפני הקידוש או בשבת קיץ בצהריים,)
אולי לתת להם תשומת לב מיוחדת בסעודה שאתם לבד? אפשר להכין חידון מיוחד/משחק.
וכמובן שגם לדעת שהילדים מקבלים הרבה אהבה מזה שיש להם סבא וסבתא! אז גם אם זה כאילו על חשבון יחס שאתם הייתם נותנים,זה לא בהכרח פוגע בהם.

ועוד משהו - ילדים לא באמת נפגעים ממה שאנחנו נפגעים בשבילם.
אצלנו ממש אני רואה את זה שיש לי סבתא מבוגרת שגרה אצל ההורים,כמובן שבהתאם לגילה יש לה פחות סבלנות והכלה וההערות בהתאם, אני כל הזמן פחדתי שהילדים נפגעים מזה,
ואני רואה שזה ממש לא כך,יש להם מנגנוני הגנה טבעיים והם לוקחים ממנה את האהבה ומסננים את ההערות.
( בחג שמעתי את אחד הבנים שהכי מושך ממנה הערות מדבר עם חבר ושואל אותו בתמיהה- מה אין לכם סבתא רבה בבית של סבא וסבתא? איזה מסכן!!!
תדע לך שאתה מפסיד!אני כל כך אוהב אותה וכיף לי לבוא לסבא וסבתא ויש לי שם עוד סבתא שאוהבת אותי)
דווקא אני כילדה מאוד נפגעתי מסבתא שליבוקר אור
בהרבה תחומים ורק כשהייתי גדולה יותר למדתי לסנן
אוי😣אם מאושרת
לא נעים😣
אז חוזרת בי.
אני התכוונתי להערות מהסוג שהפותחת ציינה- שאיתם אנחנו מתמודדים, והם מאד אופייניות לסבא וסבתא מבוגרים.
תודה, אני מרגישה שאנחנו עושים את זהאנונימית באהב"ה

לחשוב מה הערכים שחשובים לנו ולסדר אותם. ממש מקדישים לזה שיחות. כולל שיחות לגבי השבתות האלה. על הדף קשר לא עוברים בסעודה אלא לפני או אחרי. אבל כשהלפני מוקדש לאפס את הבית לכבוד סבא וסבתא או לדאוג שהכל יהיה מוכן בזמן כי קשה להם לחכות ולאכול יותר מאוחר, אין פנאי לזה. וכשהם נשארים בסוף הסעודה כי חם מדי לחזור ברגל אל הבית שלהם, אז זה גם יותר מורכב להכניס את זה. כנ''ל לגבי להקריא סיפור או ללמוד באופן פרטני עם כל ילד, שזה דברים שממש עושים להם טוב. מסכימה שהם מקבלים דברים מסבא וסבתא ולכן זה אולי מתקזז. אבל *אנחנו* זקוקים לזמנים האלה איתם. זה זמן משמעותי שיש לנו כדי לבנות את הקשר איתם, כי בשבוע הכל עמוס הרבה יותר. ופתאום הזמן הזה ממש נעלם לנו. ניסינו להעביר את הדברים האלה ליום שישי אחרי הצהריים אבל לא הצלחנו... עמוס מדי...

 

ואצלנו הם כן נפגעים מההערות האלה ופחות רוצים בקרבתם כשזה קורה . אני רואה את זה והם גם מספרים לי...

אבל למה אי אפשר ללמוד אחרי הסעודה כשהם שם?אן אליוט
אני לומדת תמיד עם הגדולים אחרי הסעודה, ביחד ולחוד. וגם אם יש אורחים (מהסוג הקבוע - משפחה קרובה וכדומה, לא אורחים של פעם ב), שאר הילדים ובעלי עם האורחים, ואנחנו לומדים בצד.
זה מה שנהוג אצלינו, וזה לא נראה לי מעליב בכלל. ואפשר בנימוס להגיד להורים שחשוב לכם ללמוד עם הילדים ומצאתם שזה הזמן הכי נוח, וזהו. ושבינתיים ישחקו/יקראו עם שאר הילדים.
אתם יכולים להכין למשל פיצוחים בסלון, ושישבו שם, ואתם תלמדו בפינת האוכל כל פעם עם ילד אחר.
מנהג יפה!אם מאושרת
ויפה לך על הלימוד עם הילדים,כמה פעמים כאן כתבת את זה בשרשורים שונים. זה תמיד מדהים לקרוא איך אתם משקיעים בזה.אשריכם!
תודה רבה!אן אליוט
אני מתמלאת נחת מהזמנים האלו. וכשרואים אחר כך שהם באמת קלטו והפנימו. גם אם כמובן לא הכל. וגם אני לומדת דברים חדשים. ומדגישה להם שזה לא שאני מלמדת אותם, אלא אנחנו לומדים ביחד. חברותא.
איזה מקסים!!!אם מאושרת
עונהאנונימית באהב"ה

כי עד שהסעודה מסתיימת כבר מאוחר יחסית. ובעיקר... בגלל גודל הבית... אנחנו גרים בדירה *ממש* קטנה ותוספת של שני אנשים מורגשת ממש... (מקווים להתרחב יום אחד בעזרת ה'). אם התינוק ישן בחדר שלנו, נשאר רק החדר של הילדים, שהוא מאד קטן ולא מאד נוח לשבת בו. חשבתי כמה פעמים לעשות את מה שאת אמרת, בפועל זה לא התאפשר. כלומר, אפשר לכאורה בדוחק, אבל זה קשה לבצע. קשה קצת להסביר את הקשר בין המחסור במקום לבין הזמן לשבת עם הילדים. כי לכאורה אם הצלחנו לפני זה אז אפשר גם עכשיו שהם כאן. אבל בפועל זה משפיע מאד בגלל שכמו שאמרתי, תוספת של שני אנשים זה ממש משמעותי. אם ההורים שלי לא כאן, יש קצת מקום בסלון ואפשר שחלק ישחקו שם. ברגע שהם כאן, אין כמעט מקום לזוז 🙊. ספה עם 2 מקומות בלבד וסלון פיצקי. אין לנו פינת אוכל נפרדת, והמטבח הוא מטר על מטר בערך, ואין לו דלת כדי ליצור מרחב נפרד... אז בפועל זה חנוק כזה. מסכימה איתך שזה לא מעליב, זה פשוט קשה ליישם, טכנית.

מבינהאן אליוט
הייתי שוקלת כן לשבת בחדר הילדים. למשל על המיטה עם ערמת כרים כדי שיהיה נוח, או באמת ללמוד בלילה אחרי הסעודה, ואם זה עדיין מאוחר מדי לילדים, להחליף עם אחיך שההורים יבואו אליכם בערב. או לפחות לעשות תורנות.
כי באמת חבל אחרי שנים שההורים שלך לא היו פה לא לנצל את ההזדמנות להשלי את החסר. ואם הם באמת עוד לא מאובזרים וקשה להם, זו אכן מצווה לעזור להם. צריך באמת לראות איך לעשות את זה נוח יותר.
תודה יקרה! אז כבר מנסים לעשות את כל אלהאנונימית באהב"ה

בעזרת ה' נצליח ליצור איזשהו איזון... עכשיו בחגים בסוף יצא קצת פחות אינטנסיבי (יש שבת שפשוט לא הזמנו וזה כבר עשה הבדל גדול. ועוד אחת שלא היינו בבית). וזה היה לנו הרבה יותר טוב.

נכון,זה לא קל,אבל יש הרבה מצוות שאנחנו מקיימיםiאם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך י"ב בתשרי תשפ"ג 01:36
גם כשזה לא קל.

ולגבי ההערות-
איזה כיף שהילדים משתפים אותך בהרגשה שלהם! אולי אפשר להמשיך את השיתוף? וגם את תשתפי אותם- תספרי להם כמה סבא אדם טוב, אבל הוא מבוגר ולכן יש לו פחות סבלנות, ולכן הוא מעיר?
נראה לך שהם יכולים להתחבר לזה?
אצלנו הם ממש מבינים שסבתא יותר קצרת סבלנות וזה לא אישי. ואני מרגישה שזה דווקא גרם להם להיות יותר רגישים לאחרים.
אני עונה להם את הדברים האלהאנונימית באהב"ה

ויכול להיות שעם הזמן זה באמת יהפוך אותם לאנשים יותר רגישים. זאת התקווה לפחות. אבל אני תוהה אם עדיף קצת פחות ושזה יהיה יותר נחמד ושהאהבה שלהם להורים שלי תישאר שלמה יותר (גם כשנפגשים פעם ב יכולות להיות הערות ביקורתיות, אבל זה יותר מפוזר כי זה פעם ב), או באינטנסיביות כזאת, כשהמחירים מורגשים יותר ויש קצת יותר פגיעות.

ונכון, מקיימים מצוות גם כשזה לא קל, אבל זהשאלה שלי אחרת. אני מרגישה שיש התנגשות בין כמה מצוות, בין כמה ערכים, וזאת מטרת השרשור, לברר ביני לבין עצמי (בעזרתכן ) מה הכי טוב לנו כמשפחה. לכולם בעצם. להורים, לידלים ולנו. מה הערך שצריך להיות לו הכי הרבה משקל.

כתבו לך הרבה דברים חכמים אז לא רוצה לחזור עליהםבאר מרים
רק מוסיפה עוד נקודה:

יש הבדל בין אורחים מיוחדים וחד פעמיים לבין אורחים קבועים שהם כמו בני בית.
לאורחים מיוחדים משקיעים במיוחד, מכינים דברים שונים מהרגיל ומיוחדים ומשנים את סדרי הבית.
ככל שאורחים הופכים יותר לבנה בית פשוט מכניסים אותם לתוך המצב הטבעי של הבית.

בלי קשר לשאלת התדירות - נראה לי שאתם צריכים לעבור מאורחים מיוחדים" לאורחים שמרגישים בבית"

לדעתי זה עשוי להיות גם נח להורים- גם הם כבר מתרגלים אליכם ולפעמים אפילו כשמתארחים שמחים שיש כמה דקות שקטות שהאורחים לא במרכז העניינים.
ויש המון נחת להורים מלצפות מהצד בדינמיקה המשפחתית שלכם עם הילדים שלכם..

נראה לי שפשוט צריך קצת "לקלף שכבות של איםור" ולהתחיל להתנהל לידם יותר בטבעי שלכם.
אפשר גם כשהם בשולחן שבת לעשות חידונים עם הילדים, ללמוד דף קשר או כל מה שמתאים לכם.
אפשר שהם ישבו בסלון ויקראו ספר בזמן שאתם משחקים עם הילדים במשחק קופסא
וכן הלאה לפי מה שנכון לכם..

כילדה סבא וסבתא.א שלי לא גרו קרוב בכלל וכשהם היו מגיעים הם בדרך כלל היו מגיעים לכמה ימים (או אפילו חג ושבת..) ומה שזכור לי זה שפשוט ההורים שלי המשיכו להתנהל לגמרי רגיל. כולל שלפעמים הזמינו משפחה להתארח אצלנו גם כשסבא וסבתא אצלנו, וממש זוכרת את סבא וסבתא יושבים בסלון וקוראים עיתון כשאנחנו עוסקים בדברים אחרים.
לא זוכרת שזה הפריע למישהו.. חלק מהזמן כמובן היינו רק איתם וחלק מהזמן כל אחד בשלו.

ודרך אגב - מוסיפה עוד משהו:
יכול להיות שגם להורים שלך פחות מתאים להגיע אליכן כל שבת ולא נעים להם לומר לכם שהם רוצים להפסיק?
זה קרה לי עם אמא שלי אחרי הלידה של הבן הבכור. גרנו ממש רחוק מהם והיא התחילה לבוא אלינו פעם בשבועיים לכמה ימים כדי לעזור לי.
בהתחלה זה ממש עזר והיה נחמד.
בשלב מסויים זה התחיל להעיק עלי ולא היה נעים לא לומר לה להפחית תדירות.
רק אחרי תקופה פתאום גיליתי שגם לה זה היה מעיק ויותר מדי אבל לא היה נעים לה לומר לי שהיא רוצה להפחית תדירות...
טז אולי כדאי לכם לפחות בעדינות את זה מולם ולוודא שאכן טוב ומתאים להם להגיע כל שבת?
אולי הם בעצם ישמחו שחלק מהשבתות הם יאכלו סעודה שקטה רק עם עצמם?
תודה, ותשובה:אנונימית באהב"ה

כתבתי לאן אליוט למה אצלנו, בדירה המאד קטנה שלנו, הכל יותר מורכב. מה שאת מתארת, שההורים פשוט קוראים להם להנאתכם בסלון בזמן שההוואי הרגיל של הבית ממשיך, לא ממש מתאפשר. (תתפללו איתי שאכן נזכה להתרחב !).

 

לגבי מה שכתבת בסוף, לא, זה ממש לא המקרה... שוחחתי עם אח לי על כל זה קצת בימים האחרונים. הוא חושב שזה גם קשור לזה שהם עדיין לא לגמרי מאובזרים והוא מאמין שיום אחד הם כן יתחילו לעשות גם סעודות שבת אצלם / להזמין אותנו / להזמין חברים. זה קצת הרגיע בי משהו האמת. בכל מקרה, אני ממש לא חושבת שזה ככה. יותר נראה לי שהם רוצים להשלים את כל השנים שלא ראו אותנו ולא ראו את הילדים גדלים... אני גם זוכרת שכשהייתי מאד קטנה, אחת הסבתות שלי הייתה מגיעה לכל שבת בצהריים (עד שהיא כבר לא יכלה). אז אולי זה המודל שיש להם בראש. היא הייתה אלמנה אז זה עוד יותר היה מתבקש, כי אחרת היא באמת הייתה נשארת לבד.

אולי אתם יכולים לפעמיםצהוב

לבשל את האוכל אבל ללכת לאכול אצל ההורים עם הילדים?

ואז אתם יותר שולטים בזמנים ולא צריך לאפס את הבית קודם?

למרות שאז צריך לשמור על הילדים יותר בבית של הסבים שלא יהרסו דברים...

תודה על הרעיון , לא נראה לי מציאותי כל-כךאנונימית באהב"ה

אבל מעריכה את הניסיון לחשוב מחוץ לקופסה!

כותבת בקצרהאוהבת את השבת
דבר ראשון אתם מהממים וצדיקיםממש ממש!!!
איזה כיבוד הורים משמעותמ אתם עושים

דבר שני פעם בשבוע זה המון
ואם אתם מרגישים שזה גובה מחיר כדי לאוורר ר"ת זה לדעתי


אולי להגיד פעם שאאחד הילדים לא מרגיש טוב, אולי פעם אחת שהילדים מאוד רוצים לאכול אצלם אז תשמחו להביא אתכם את האוכל , אולי פעם אחת להגיד שאת לא מרגישה טוב .. וככה טיפה להוריד את המקובעות שזה ככה כל שבת..
אולי להגיד שהילדים מאוד רוצים לבוא אליהם ולשאול אם מתאים לבוא אליהם רק לקידוש.. ואז גם יש מפגש וגם אתם לא נשאבים להרבה זמן של מאמץ..

נשמע שצריך למצוא דרך לשנות את ההרגל הקיים כי כרגע נשמע ש זה מביא אתכם למחיר גדול מדי..

ומבינה 4ותך שכת ריצה להספיק קשר ,אבל את ריצה להספיק קשר בקיא רני מניחה וזיכרונות טובים ולא זכרונות של לחץ והחמצה.. ומחיר של הילדים..

בהצלחה גדולה!!!!
זה באמת מורכב!
ולקנא בך איך את מצליחה ככה לקיים מצוות כיבוד הורים בכזו מסירות והשקעה!!!!
ולילדים זה מתנה ענקית קשר עם סבא וסבתא!!
תודה רבה! מה שכתבת על להוריד את המקובעות הזאתאנונימית באהב"האחרונה

אני מרגישה שנגעת בנקודה. כתבתי למעלה שזה מה שקרה קצת בסוכות הזה ואני מרגישה שהנשימה חזרה לי. אפילו התגעגעתי בשמחת תורה כשבסוף הם לא יכלו להגיע. 

 

לקפוץ לקידוש לא ממש אפשרי כי זה מרחק של כמעט שעה הליכה ;)

 

ותודה על כל הדברים המחזקים שכתבת!!!

 

 

איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיoo

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

תודה. דיברתי איתו וזה באמת היתה שיחה טובה ומועילהאנונימית באהב"ה
ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

תודה על העצות. וגם על השיתוף של מה שקורה אצלכםאנונימית באהב"ה
כשהילדה השביעית שלי הגיעה לגיל הזה זה כבר הצחיק אואורי8
לאחרונה הילדה השביעית שלי הגיעה לגיל והתחילה לענות ככה, בדיוק כמו שאת מתארת. בשלב הזה זה בכר מצחיק אותי. כי היא ספציפית תמיד היתה ילדה נוחה וטובה. ואפילו היא עונה ככה... ממש מראה שזה הגיל ...לגדולים היינו מעירים ועם חלקם זה הגיע לויכוחים וכו.. כי הם המשיכו לענות ואנחנו המשכנו לנסות לחנך...לא זוכרת באיזה שלב התחלתי להתעלם מזה. כרגע עם כמה מצבגרים בבית כשזה כמו שתארת אנחנו מעבירים. אם זה מרגיש לנו מוגזם, אומרים שלא נעים לנו הדיבור הזה וממשיכים הלאה. בכללי לא מועיל בדרך כלל לריב עם מתבגרים. כמובן הם גם צריכים גבולות, רצוי ממש גבולות בנןעם ועם הקשבה להם.  
זה ממש משמעותי לשמוע את זה, תודה!אנונימית באהב"ה
ומהניסיון שלך - מתי זה עובר?
תלוי בילד...אורי8
עם הילדה שהכי אתגרה אותי אני מרגישה שזה עבר( כמעט( ממש לפני כמה חודשים בגיל 20 ( ואחרי שמצאה ב"ה את האחד שלה...). אבל הערנו לה המון... אולי אם היינו מעירים פחות היה עובר מהר יותר. חלק מילדי כבר ב יא- יב ידעו לכבד. באופן כללי לפי דעתי עד גיל 14 - 15 בערך זה החלק הקשה של גיל ההתבגרות. הם חושבים שהם גדולים ןויכולים לדבר בצורה מעצבנת ממש להורים ולאחים. בערך מכיתה יא נכנס יותר שכל ומודעות, עדין גיל ההתבגרות. אבל בעיני הם בוגרים יותר . 
כמה שאלות המשך (אחרי כמה תאקלים מולה בשישי)אנונימית באהב"ה

1. איך הכי נכון להגיב כשהיא מתעקשת כל הזמן להעיר לאחים שלה על דברים שהם עושים (או יותר נכון - לא עושים. שלא עוזרים מספיק וכדו') - דברים שבעיקרון לא משפיעים ישירות עליה, אבל נורא חשוב לה להגיד כמה זמן מעצבן (וכמובן לגרום להם להיעלב ועוד יותר לא לעזור...)?

כמה שאני מנסה להסביר לה שהדיבורים האלו לא מועילים ורק מפריעים יותר (ואם זה ממש דחוף לה להגיד - אז שתגיד לי באופן אישי ולא כשהם שומעים) - היא פשוט לא מקבלת וממשיכה, וזה ממש מעצבן אותי כל פעם מחדש.


2. כשאני עצבנית וכועסת בגלל משהו שהיה מולה, לפעמים אני מבקשת ממנה עכשיו לא לדבר איתי. אני אומרת לה שאני עכשיו כועסת מידי וזה לא זמן טוב לדבר איתי, ואני צריכה כמה דקות להירגע ואז נוכל לדבר שוב.

והיא ממש לא יודעת לכבד את הבקשה שלי. ומנסה שוב ושוב לדבר איתי, ואני מתעצבנת מזה שהיא לא מוכנה לתת לי כמה דקות של שקט, וצועקת עליה, וזה מסלים ונהיה גרוע מאוד.

ואני באמת לא יודעת איך להתנהל. אני באמת צריכה כמה דקות של שקט כדי להצליח לאסוף את עצמי. זו לא בקשה לגיטימית? מה אני יכולה לעשות כדי שהיא תבין שזה לטובתה ושהיא יכולה ללמוד לכבד את זה? או שבאמת אין לה את היכולת לחכות כמה דקות ואני צריכה לוותר על הבקשה הזו?


3. כמה פעמים כשניסיתי לשאול אותה שאלה פשוטה, או להעיר משהו קטן - התגובה שלה היתה ממש עצבנית כאילו אני אמא מעצבנת שרודה בה כל היום. וזה באמת היה דברים קטנים שאף פעם לא גרמו לה לתגובה כזו.

זה אומר שאני צריכה לשנות משהו בפניות שלי אליה? או שאני פשוט צריכה להתרגל שהתגובות שלה יכולות להיות ממש מעצבנות בלי קשר לכמה שאני אשתדל להיות בסדר איתה?

לגבי 2דיאט ספרייט

אולי פיספסתי בת כמה היא בדיוק.

לדעתי בגילאים הגדולים 16 ואילך כן אמורה להיות יכולת פחות או יותר של דחיית סיפוקים, מתחת לזה קצת פחות אבל כן צריך לתת כלים לניהול שיח תקין.

בכל מקרה,

במקרים כאלו אני לא רק אומרת שאני לא יכולה לדבר כרגע, אלא נוקבת בזמן שכן יהיה ניתן.

למשל: אחרי ארוחת ערב, בשעה 17:00 וכן הלאה.

היא יכולה בינתיים לכתוב לה את הדברים כדי שלא תשכח, זה גם עוזר לפריקה ועיבוד.

 

היא בת 12אנונימית באהב"ה

אני אמרתי לה בצורה ברורה שאני צריכה 5 דקות של שקט. זה לא לדחות בלי הגבלה. ואפילו לא לכזה הרבה זמן.

מו הסתם היה מועיל לי יותר זמן, אבל הרגשתי שבלי הפסקה של רגע אני באמת לא מסוגלת להתאפס על עצמי. והיא לא נתנה לי אפילו את זה...

(להציע לכתוב זה משהו שהייתי עושה פעם, כשהיא היתה קטנה יותר. ואז לפעמים היא הסכימה. אבל כבר מזמן היא דוחה את ההצעה הזו על הסף).

אין לי יותר מידי נסיון עם מתבגריםממצולות

רק עם 2 בנות 11,12

אבל אני חושבת שבסיתואציה כמו שתארת שהיא לא נותנת לך שקט

הייתי חוזרת כמו מנטרה

אני לא יכולה לדבר עכשיו

אדבר איתך עוד 5 דקות

ככה כמה פעמים

זה מעצבן ומתיש אבל זה יחלחל בסוף והיא תלמד

לכבד,

בכללי הבעיה של מתבגרים/ות

אני חושבת זה שהם.לא.תופסים

את ההורים בתור אנשים כמוהם

כביכול אנחנו הרבה יותר

אנחנו לא אמורים להעלב מהם

אנחנו אמורים לדעת לדחות סיפוקים

ואנחנו אמורים להצליח לשמור על קור רוח

בגלל זה הם לא חושבים שזה נורא להגיב כמו שהם מגיבים וכו...

מצטערת, אין לי עוד עצותדיאט ספרייט

אבל יכולה להגיד שאני ממש ממש מבינה את הצורך בחמש דקות של שקט ואני עצמי זקוקה גם ליותר מחמש דקות.

לפעמים אני נועלת את עצמי בחדר ולא עונה ולא יוצאת  (אחרי שהתרעתי, כמובן),

אבל לא יודעת אם זו עצה טובה.

אם יש קטנים בבית אולי זה מסוכן,

אבל אני באופן אישי מרגישה שאני מסוכנת בלי זה ....

בהצלחה 

 

האמת זה כל כך תואם גילעל הנס

לי אישית נשמע ששיחה רגועה בזמן רגוע בגובה העינים יכולה לעשות פלאים,

יש לי כמה מתבגרים וזה התנהגות קלאסית שלהם.

אחד בן 18 זרק הערה אתמול לאח שלו שפשוט הוציאה לי את השד מהבקבוק והגבתי בחריפות ממש.

הוא הרגיש כל כך רע.

ושיחה בגובה העיניים לא חייבת לבוא עם ביקורת אלא דיון מעמיק למה כל אדם מגיב כמו שהוא מגיב מה הוא מרגיש מה מעורר בו להגיב כמו שהוא מגיב...

האמת שזה ששיחות כאלה ממש עשו פלאים בהבנה שלהם,

אני גם לפעמים אומרת להם מפורש שגם אני לא תמיד מבינה למה אני מגיבה בצורה מסוימת ולמה זה מעורר אותי לחשוב מאיפה התגובה מגיעה לי.

ושגם אני בסך הכל לא מושלמת ויש לי עוד עבודה....בדרך כלל ההבנה מחלחלת ומרגיעה את המפלס.

וכן זה עבודה שלי ואתגר שלי בדיוק כמו שהוא שלהם.


היא ממש בתחילת גיל ההתבגרותמתואמת

אז נשמע לי שעדיין צריך לדבר אליה קצת בתקיפות, כמו שמדברים לילד צעיר יותר:

"את לא אמא של האחים שלך, ואני מבקשת ממך לא לדבר אליהם ככה."

"אני אדבר איתך בעוד חמש דקות, ועכשיו בבקשה תעזבי אותי." (ואולי להתרחק ממנה פיזית בעצמך)

"בסך הכול שאלתי שאלה פשוטה, אני מבקשת ממך שתעני לי בצורה מנומסת."

וזהו, לא לחפור יותר מדי בזמן אמת, כשההורמונים משתוללים בתוכה והיא עוד לא למדה איך לווסת אותם...

אפשר בזמן רגוע לדבר באופן כללי על השינויים שיש בגיל ההתבגרות (בהנחה שעל השינויים הפיזיים כבר דיברת איתה), ועל כך שהיא הופכת אט אט לאדם בוגר. זה קשה בהתחלה, ויש הרבה עצבים שמתרוצצים בפנים וקשה לנהל אותם, אבל זו עבודת המידות שלה עכשיו, ובזכות העבודה שתעשה עכשיו היא תגדל להיות בוגרת שנעים להיות איתה.

בעיקר תשדרי לה אמון שהיא מסוגלת להגיע לזה, ומצד שני - גם תמיכה, שאת שם בשבילה, לעזור לה בהתמודדות.

אם היא בעניין, את יכולה לסכם איתה על סימנים סודיים שאת תעשי לה כשהיא צריכה להרגיע את העצבים שבתוכה או שהיא תעשה לך כשהיא מרגישה ש"השד המתבגר" משתלט עליה. ככה זה יהפוך למעין משחק ולשותפות סוד ביניכן, שמן הסתם תחזק גם את הקשר ביניכן... (אבל כנראה שזה לא מתאים לכל מתבגרת...)

היה לי מתבגרת שבאמת שתפה פעולה עם זהעל הנס

השניה פשוט כעסה ממש הרגישה שזה חדירה לפרטיות שלה,

אני מההתחלה מדברת את השינויים ההורמונליים שגורמים לנו לסערה,

אני שואלת ומבררת מה כן יכול לעזור,

אני מצפה שעם שיח פתוח הרעיון יבוא מהן,


לי גם היה מתבגר ששיתף פעולה עם משהו כזהמתואמת
אבל אני כבר צופה שתהיה לי מתבגרת שלא תזרום על זה... לכן כתבתי שצריך לבדוק אם זה מתאים. 
על המתבגרים שלי זה לא יעבודאורי8אחרונה
הם רואים בזה חפירה.... אני גם במקצוע טיפולי ולהן הדיבור הזה מוציא להם קוצים... משהו בסגנון של תפסיקי להיות היועצת שלנו. אולי יש מתבגרים שזה יעבד איתם. אצלי בגיל הזה ( יש לי בת 13 שמדברת ככה) עוזר או להעביר הלאה ולא לעשות ענין. או אם זה מרגיש לי מוגזם פשוט לומר שזה לא נעים לי הדיבור הזה.או לומר את המציאות, גם אם היא מעצבנת אותם... כמו: אני חייבת כמה דקות שקט ופשוט ללכת ... או- אני אמא שלהם( האחים המעצבנים שיש לו הערות עליהם, מתבגר אחר ..) ורק אני מעירה להם, בשלב הזה תהיה לו גם ביקורת על החינוך שלי ... לא נורא , יעבור. זה גיל לא קל ולפעמים הוא מוציא מאיתנו ההורים כעס ותסכול וגם אנחנו עונים להם בעצבים , ואז חגיגה... וגם זה בסדר, כי הם צריכים להבין שגם להורים יש רגשות והם יכולים להפגע. ולפעמים צריך להסביר להם את זה שוב ושוב. וכמובן כמו שכתבו םה , לצאת איתם מידי פעם לבד ולדבר על דברחם ברוגע עושה פלאים. 
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
אין שום בעיה לתת לבנות אוכל נפרד מאשר למשפחהחילזון 123

גם באותו הזמן.

לי נשמע לחוץ מדי לקיים בנפרד באותו ערב.

מה שראיתי שהרבה עושים

זה מזמינים את החברות שעה קודם ליצירה

ואחכ מגיעים המשפחה.

אפשר לשים שולחן ממתקים לקבלת פנים. זה יעסיק את החברות.

אחכ מתחילים בהרקדה.

אחכ אוכל. דבר תורה, סרטון אם יש וכו'

ושוב הרקדה. וקינוח.

משהו כזה בערך.

 

ובקשר לאוכל ברוב הבת מצוות שהייתי היה לחברות שולחנות נפרדים וגם אוכל נפרד.

אם זה בופה אז לחברות שולחן אחר בצד אחר של האולם.

הגיוני להביא לחברות שניצל/נקנקיות וציפס וירקות חתוכים נניח או כל אוכל שתחליטי שיוצא לך זול יותר.

בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמת
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
במקום דרשה אפשר לצלם סירטון שבו היא מדברת ברקעחילזון 123אחרונה

או מצגת.

ולהקרין את זה.


 

הייתי גם בבת מצווה שהילדה לא דיברה אבל צילמה מראש סרט כזה עם אומנות בחול. ודיברה על משהו עם משמעות, אולי השם שלה וכו', לא סוכרת במדוייק. זה היה מאד יפה. אבל אולי יקר יחסית, לא יודעת

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופי
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
אצלנו מאוד אוהבים בורקסדיאט ספרייטאחרונה

תפו"א עם ביצה בפנים.

אוכלים עם מלפפון ועגבניה בצד. 

פעם שביעית בחודשיים דלקת אוזנייםטוב גדול

לבן ה10 חודשים.

 

לפי מה שהבנתי הפיתרון זה או לתת בחורף אנטיביטיקה פעם ביום קבוע ולחכות עד גיל שנה לניתוח כפתורים.

 

מישהי ניסתה משהו אחר ויש המלצות או דיס המלצות?

להפחית חלב עוזר?

לתת מטרנה צמחית במקום חלבית?

 

אני לא יודעת מה לעשות והנסיך ואני סובלים בינתיים.

 

לי פעם אמר רופאהשם שלי

שהדלקות נובעות מצינון שמגיע לאוזן.

אז צריך לטפל בצינון.

הוא נתן לי תרסיס של מי מלח לאף.

תודה, והרגשת שזה מפחית את הדלקות?טוב גדול
בהחלט הייתי בודקת אם הגודש שלו מתגובה אלרגית לחלבלפניו ברננה!
בנוסף, באופן קבוע לשים כל יום שמן לוונדר לא מדולל מאחורי התנוך של האוזן ולעסות שם. טיפה לכל אוזן. אולי אפילו פעמיים ביום בבוקר ובערב.


ואפשר גם לנסות רפלקסולוגיה. 

תודה, אבדוק.טוב גדול

כי זה התחיל גם בגיל 8 חודשים שהתחלתי להפחית משמעותית את ההנקה.

ומה הלוונדר עושה?טוב גדול
בגדול מאוד יש לו תכונות מרפאות..לפניו ברננה!
שעוזרות שלא תתפתח דלקת
בוקר טוב, השאלה שלך מתאימה לפורום הריון ולידהיעל מהדרום
לק"י


פורום אמהות מיועד לגילאים גדולים יותר, סביב בית ספר יסודי ומעלה.


רפואה שלמה לילדון!

תודה, אעביר לשם!טוב גדול
מניסיון של ילדה רגישה מאודכרם ענבים

לילדים רגישים צריך לחכות שיגדלו זה הפתרון היחיד - 

יש תעלה חסומה באוזן וככל שגדלים התעלה גודלת ואז התעלה פתוחה ואין לחץ על האוזן

עברתי לצמחי, תרסיס של מי מלח לפני השינה , שינה עם כרית בלילה

הלכתי לשערי צדק לד"ר אטל (מנהל מחלקת אאג ילדים) והתייעצתי עם הרבה מומחים

לקראת גיל שנה וחצי אפילו לפני עבר לגמרי ב"ה

 

טוב לשמועטוב גדול

וד גיל שנה וחצי, הדברים שהזכרת עזרו?

 

 

להאכיל רק כשהוא יושבחוזרת
בעיקר בקבוק...
היה לנו משהו דומהגפן36אחרונה

שנגמר אחרי ארבעה סבבים, ובלי ניתוח כפתורים.


קודם כל- הפסקה מיידית של חלב ומוצריו לחלוטין!!

ויש דבר נוסף שהוא קצת אאוטינג אז את מוזמנת בפרטי

איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111
תודה יקרה❤️תהילה 3>אחרונה
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

אולי יעניין אותך