אירוח הורים בסעודות שבתאנונימית באהב"ה

שנה טובה לכולן! יש נושא שמאד מעסיק אותי וחשבתי שאולי תוכלו לעזור לי. עליתי לארץ לבד, לפני הרבה מאד שנים, מיד אחרי התיכון. התחתנתי פה, נולדו לנו ילדים, וכל הזמן הזה ההורים שלי היו בארץ המוצא שלי. הם באו לביקור בערך פעם/פעמיים בשנה אבל המציאות הייתה שאני לבד פה והם לבד שם. אמנם לגמרי הסתדרתי כאן ברוך ה׳ אבל תמיד הייתי עצובה שהם רחוקים כל-כך ותמיד התפללתי שהם יעלו לארץ. 

 

ולפני כשנה משהו סוף סוף השתנה! הם התחילו להגיע הרבה יותר והמצב כיום הוא שהם כאן בערך מחצית מהזמן, בתקווה שהם גם יעלו לגמרי בעזרת ה׳. עד כאן זה מדהים ואני מודה על הנס הזה מכל הלב! בשבילי זה זכות ענקית שאפשר לחיות קרובים ושהם רואים את הנכדים שלהם (והילדים זוכים לגדול לצד סבא וסבתא).

 

הם גרים קרוב מאד לאח שלי, שזה במרחק הליכה של הבית שלנו. אז נוצר מצב שבו אנחנו נפגשים כל שבת, לרוב לסעודה אחת (הם סעודה אחת אצל אחי וסעודה אחת אצלנו. אלינו הם בדרך כלל מגיעים לצהריים). כשהם היו מגיעים אחת ל, זה מה שהיינו עושים, וככה הרגשנו שאנחנו מנצלים במקסימום את שהותם כאן. אבל עכשיו שהם כאן בצורה הרבה יותר קבועה, אני מרגישה שזה גם מייצר קושי מסוים עבורנו. כשהם כאן, מטבע הדברים השיחה יותר ברמה של מבוגרים והילדים פחות מקבלים זמן איתנו או תשומת חב אישית, להם הם מאד זקוקים. בבוקר צריך למהר להכין את ההכנות האחרונות, לערוך את השולחן ולסדר קצת, אז אנחנו לא פנויים לילדים כדי לשחק, ללמוד, להקריא סיפור או לעבור על הדף קשר. הסעודה פחות מותאמת לקצב ולצרכים של הילדים. ואם ההורים שלי נשארים עוד קצת אחר-כך, אז בכלל לא נשאר כלום משבת. ויש עוד קושי נוסף, שאחד ההורים היקרים שלי קצת חסר סבלנות וגם קצת ביקורתי. הוא יכול פתאום להרגיש שהוא התעייף ושהוא צריך שהסעודה תסתיים, ואז אנחנו צריכים לגמור מהר כי אחרת הוא נהיה לא קל. או לפעמים הוא מעיר הערות לילדים (״אל תאכל עם הידיים״, ״אל תעשי כל-כך הרבה רעש״ וכו). הילדים מאד אוהבים את סבא וסבתא שלהם באופן כללי אבל הערות האלה מרחיקות אותם מהם. ועוד משהו אחרון, הקשר שלי עם אותו ההורה היה לא פשוט בילדות. אמנם היום הרבה יותר טוב אבל כשאני נפגשת עם חוסר הסבלנות הזה או עם ביקורות כאלה, זה קצת מערער אותי בפנים וגם אני נהיית יותר עצבנית. חוץ מכל אלה הם הורים חמודים, מפנקים, שגם מעניקים תשומת לב, בדרך שלהם, לילדים (כמו משחק שחמט או סיפור).

 

מצד אחד, בכנות, אני מרגישה שסעודיה אחת ביחד כל שבועיים שלושה, זה היה אידיאלי מבחינת האיזון המשפחתי שלנו. מצד שני, אני לא יודעת לעוד כמה שנים נזכה להורים שלנו ככה, גרים קרוב, בריאים ועם מספיק כוחות להגיע אלינו, ואני חושבת שזה משהו שצריך לנצל, בעיקר אחרי שהיינו רחוקים אחד מהשני כל-כך הרבה שנים (הם בני 70-75 בערך). אני גם חושבת שזה זכות לארח, שזה דוגמה אישית לילדים ושזה מצוות של כיבוד הורים והכנסת אורחים. (לא ברור למה ההורים שלי לא מנסים להזמין אותנו גם. אולי כי הם עדיין בשלבי התאקלמות של החיים פה בארץ. אולי כי לבשל לעוד משפחה שלמה זה מרגיש גדול עליהם. אולי כי הם חוששים שלא נאהב את מה שהם יכינו?)

 

לגבי אח שלי, אני מתרשמת שהוא דווקא סבבה עם תדירות הסעודות עם ההורים. בכללי הקשר ביניהם פחות מסובך משלי איתם ויש להם גם בית גדול יותר, מה שאולי מקל קצת על האירוח.

 

אני לא יודעת עם להמשיך לזרום עם מה שהתהווה מעצמו. או לנסות לחולל שינוי. בעלי הציע שאדבר איתם באופן גלוי על כך שהילדים זקוקים לתשומת לב שקשה לנו יותר להעניק להם כשהם פה. אבל אני הרגשתי שאני לא מסוגלת להגיד להם משהו כזה, שזה עלול להעציב אותם. גם ״פשוט לא להזמין אותם״ מדי פעם ('לשכוח' להזמין אותם לסעודת הצהריים) לא קל לי. אני לא רוצה לפגוע בהם...

 

מה אתן וחשובות? 

ממליצה לך לקרוא את הספר לחזור הבייתה של דקלהחובזה
יוספבורג שינה לי את ההסתכלות על כל מצוות כיבוד הורים
ובכנות לא הייתי אומרת כלום מנסה לעבוד על עצמי בנושא(בעיניי הספר יעזור לך ממש)
בסופו של דבר זה הגעה לארוחה אפילו לא מצריך ליסוע וגם חצי מהשנה הם בחול וכמו שאמרת הפסדתם אותם מספיק שנים
אולי כן הייתי מנסה לפעמים להתחלף עם האח לארח אותם בערב והוא יארח לצהריים הערב זו גם ככה סעודה שהילדים בחצי קלאצ אז פחות נורא שהארוחה פחות מותאמת להם
ואולי לנסות להתארגן מראש לשבת ואז להקדיש זמן ביום שישי בנחת לילדים דפי קשר וכו' ..
ועוד משהו שאצלי לפעמים עוזר
הרבה פעמים קשה לסבא וסבתא עם התנהגות מסויימת של הילדים
אז אני משתדלת לפני מפגשים כאלו להכין את הילדים כמה שיותר ממקום חיובי
"אנחנו נוסעים לסבתא ויש לנו מצווה גדולה לשמח אותה אז אני ממש מבקשת שלא תגיבו לידה/תאכלו בנימוס/תתעניינו בשלומה(תכניס מה שהכי אקוטי אצלכם) הרבה פעמים זה עוזר....
בהצלחה ענקית
תודה רבה רבהאנונימית באהב"ה

בל''נ אבדוק לגבי הספר, נשמע מעניין. תודה על ההסתכלות שלך!

היי יקרה,אנונימית באהב"ה
איזה זכויות יש לך!
גם עשית עליה וגם כיבוד הוריך, ובטוח יד עוד כמה

לגבי הדילמה שלך, לנו הייתה דילמה דומה אך שונה, בשלב,מסויים ההורים עברו לגור בשכנות אלינו ובעקבותם עוד אח גם כן.
הם כאן כבר כמה שנים טובות ועדיין יש תקופות. שאני חוטפת גננה ומחנק מזה שכולם כאן...

בהתחלה כשעברו היינו הולכים אליהם מלא! מישהו מהאחים הגיע לשבת, מה לא נבוא? באנו גם. הם לבד בשבת, מה לא נבוא או נזמין אלינו? באנו או הזמנו..
מצאנו את עצמנו בלי זמן שלנו בכלל. וגם לוז השבת הקבוע והנוח לנו השתבש בלי שליטה. הילדים גם התלהבו ב"ה והיו הולכים לשם הרבה והרגשתי שגם על זה אין לי שליטה, אחרי בי"ס מקבלת הודעה שx אצלם, אחרי חוג כנ"ל וכו.
ואני בכלל מתכוונת שבאנו רק לסעודה אחת או קידוש, לא לכל הסעודות בכלל.
בקיצור הרגשתי חנוקה ממש וחסרת שליטה ברמה שאני לא זוכרת אי פעם.
(לדוגמא- אחרי בי"ס אוכלים, עושים שב, משחקים שקטים וב4 אפשר לצאת - אבל חוזרים מסבא וסבתא רק ב5 לפני שב ועוד רוצים מיד לצאת לחברים. או בשבתות היינו עושים קידוש ואז משחקים משחק כמו קאטן אבל חלק מהילדים חזרו מהתפילה ישר אליהם לקידוש וחזרו רק לסעודה, למה לא חיכיתם לנו למשחק? מלא זמן לא עשינו משחק משפחתי? וכו..)

בקיצור, הבנת את השיבוש שהתרחש לנו במשפחה..

אחרי תקופה, עשינו סטופ וחושבים. עשינו עם הילדים שיחה והסברנו גבולות והסברנו את ההשלכות שהם הולכים בלי שנדע ויש גם הפסדים אם הולכים. מידי פעם הם הולכים יזום אחרי ביה"ס לסבא וסבתא, קידוש פעם בכמה זמן עושים עם סבא וסבתא ובנוסף מי שהולך סתם ככה לא יכול לחזור הבייתה בדרישה שיחכו לו למשחק וכו.
המסקנה הייתה שממש לא באים על כל אח או אורח לסעודה. פעם בכמה זמן באים. אם יש משהו ממש מיוחד נבוא לכל הסעודות, אבל בגדול באים לסעודה אחת.
בנוסף האח שגר כאן אוכל איתם בקביעות סעודה אחת, אז הם אף פעם לא לבד שבת שלימה.

בחגים אני עדיין בפלונטר. אנחנו בבית ממש רוב החגים, ב"ה המשפחה שלני גדולה והצד השני לא ממש יכולים לארח אותנו יותר מפעמיים בשנה בערך (באים אלינו במקום), אני לא מסוגלת להשאיר את ההורים לבד בחגים, האח שגר כאן נוסע הרבה לחגים ורוב האחים הנוספים עושים את רוב השבתות וחגים בבית לבד.
יוצא שאם האח שגר כאן לא נמצא והאחות שבאה בתדירות רגילה וחגים רגיל כזה לא כאן האחריות שהיא שלנו.
ההורים עושים איתנו - ראשה השנה, סוכות (שבת חוהמ ב"ה האחות באה ואנחנו נוסעים), שבועות, ליל הסדר, שביעי של פסח, פורים, יום העצמאות ועוד חגים וימים מיוחדים ששכחתי..
אני נחנקת מזה כל פעם מחדש, אבל נזכרת שזו גם מצווה גדולה..
אין מצב שההורים יעשו סעודת פורים לבד! אבל מהצד שלנו, זה אומר שלא עושים סעודת פורים עם חברים, זה משפיע חברתית כשאנחנו כל הזמן מסרבים להזמנות בחגים (שבתות כאמור איזנו את העניין)...

מצד שני,אצלכם זה רק חצי שנה שהם בארץ, יש לכם חצי שנה של שקט..
אולי יהיה נכון לעשות שבועיים איתם, שבוע לבד? או איזון אחר שיעשה לכם טוב ולא תרגישו מחנק?

חפרתי ממש...
נשמע עמוסלפניו ברננה!
רק זורקת
שדווקא בפורים אפשר גם וגם
אצלנו שנה שעברה הייתה סעודה שאחותי הזמינה אותי, את ההורים ושכנים... הייתה סעודה נפלאה ממש.
פורים זה חג של שבירת מחיצות...
תודה יקרה,אנונימית באהב"ה

''מחנק'' זאת כנראה מילה שמתארת את מה שאני מרגישה לאחרונה. תודה ששיתפת מהניסיון שלכם! כשהתחלתם לדלל את הסעודות איתם, דיברתם עם ההורים שלך על זה או שפשוט ''התחמקתם'' פה ושם וככה יצרתם איזון שטוב לכם יותר?

זו תדירות גבוהה מידי לאירוחדבורית
אני לא רב אבל
לא נכון להדר במצוות כיבוד הורים על חשבון חינוך הילדים
מכובד להזמין הורים לאירוח אחת לחודש
אפשר קצת יותר כדי להדר
מעל לזה, בעיניי לא תואם צרכים של משפחה עם ילדים
הייתי מתחילה לדלג מידי פעם שבתות
להזמין פחות
אפשר לומר שיש ילד חולה או משהו כזה
ולאט לאט ליצור איזון שבריא יותר לשני הצדדים
תודה! באמת השבוע ויתרנו על שבת אחת.אנונימית באהב"ה

ויכול להיות מאד שההודעה שלך עזרה לי לעשות את הצעד הזה.

אם כי זה קשה לי. אני מרגישה שצריך 'לנצל' את נוכחותם כל עוד הם כאן. את מבינה?

מבינה מאודדבורית
ורואה את זה אחרת
צריך לנצל את נוכחותם כל עוד הם כאן-
לקשר חיובי וטוב
לא להיפך
תהפכו אותו לכזה שתזכרו בהם תמיד בחיוך
נכון, את צודקתאנונימית באהב"ה

כרגע זה תחום אפור. שמחים על הזכות ושמחים בפועל כי יש הרבה זמנים טובים. וגם קצת מחנק. כלומר שלא בטוח שנזכור את זה בהפך של חיוך. זה לא שאנחנו בסבל ח''ו. 

זה קצת מזכיר ליבארץ אהבתי
כשסבא וסבתא שלי עברו לגור לידנו אחרי שגרו הרבה שנים בעיר אחרת.
מאז שהם עברו, במשך שנים היינו עושים כמעט כל שבת סעודה אחת איתם - או שהם היו באים אלינו, או שאנחנו באנו אליהם. בחגים לפעמים הם היו נוסעים לילדים האחרים, אבל היו חגים שהם היו מתארחים אצלנו באופן קבוע - ליל הסדר, סעודת פורים, יום העצמאות.

הרבה מהפרטים שונים ואי אפשר באמת להשליך ממה שהיה אצלנו ואיך שזה אצלכם, אבל בכל זאת אני יכולה להגיד שכילדה אנחנו מאוד אהבנו את זה. למרות שהדבר וסבתא לא ממש דוברי עברית, ואנחנו לא ממש ידענו אנגלית (עם השנים השתפרנו כי למדנו בבית הספר, אז יכולנו יותר לדבר איתם).
וגם אצלנו לפעמים זה השפיע על ההתנהלות של הסעודה (מבחינת האורך, הדיבורים). אבל בהחלט היה מקום גם לילדים. ואני חושבת שההורים שלי הצליחו ליצור את האיזון הזה בצורה טובה, וגם לתת לנו את ההרגשה שזו זכות לאכול עם סבא וסבתא בכל שבת.
(הם גם באמת סבא וסבתא מתוקים ומשקיעים, שבאמת שמחנו לפגוש, אבל אני בטוחה שלגישה של ההורים שלי היה חלק בזה).

אני לא אומרת מה נכון לעשות מבחינת התדירות, והאם נכון לעשות שינוי. יכול להיות שעבורכם כן צריך לעשות שינוי, בעיקר כשיש גם עוד אח קרוב, וכשאת מרגישה שזה כן פוגע, וכשתמיד אתם אלו שמארחים אז אולי זה יותר קשה.
אבל אני חושבת שיש גם לכם כהורים הרבה השפעה על האווירה שתהיה כשכן מארחים. וכמה שאתם יותר תרגישו ותשדרו לילדים שזו זכות להיות עם סבא וסבתא, גם אם זה מצריך מאיתנו שינויים והתאמות, אני מאמינה שזה יתן להם הרבה ויאפשר להם יותר ליהנות מזה.
זה הרבה פעמים גם סגנון של הוריםדבורית
כשיש הרבה ביקורת וכדו זה מקשה יותר
לא יודעת איך היה אצלכם
אני מסכימהבארץ אהבתי
סבתא שלי ז"ל כן היתה עם אופי קצת קשוח. אנחנו פחות חווינו את זה (קצת כן - כשהיה אסור לגעת בקיר כשעולים במדרגות, או כשהיה צריך לסגור שוב את הדלת בשקט אם בטעות היא נטרקה לנו, אבל זה לא היה נאמר בכעס כלפינו, פשוט אלו היו הכללים של הבית, וזה לא השפיע בכלל על האהבה שלנו לסבתא..), ואני פחות יודעת איך אמא שלי חוותה את זה, אבל מבחינת החוויה שלי כילדה היה נראה שהיה לה קשר טוב עם ההורים שלה.
ברור שכשיש יותר מתח, זה שיקול שממש צריך לקחת בחשבון.
תודה רבה על מה שכתבת, התחברתי מאדאנונימית באהב"ה

אני מאד מרגישה את מה שאת אומרת, שאיך שאנחנו נציג את הדברים, ככה הילדים עשויים גם לתפוס את המציאות. וככל שנדגיש שיש כאן זכות, כך הם גם בעזרת ה' ירגישו כך.

זה לא סותר,בונים יחד הווי משפחתי חדש,והכל מסתדראם מאושרת
אני מאד בעד לחשוב מחדש מה מתאים לנו כמשפחה ולבנות לנו חיים לפי זה.
הרגשתי את הקושי שלך- שמצד אחד כיבוד הורים ומצד שני זה על חשבון הילדים.
אבל נראה לי שזה בכלל לא סותר.
למה חייבים לשבת עם דף קשר הסעודה? למה חייבים לתת לילדים יחס אישי דווקא בסעודה שסבא וסבתא באים?
אני בעד לשבת יחד את ובעלך ולחשוב מה הערכים שחשובים לכם ולסדר אותם יחד.
תופתעי לגלות שזה לא סודוקו מסובך מדי.
יש הרבה רעיונות לסדר את הדברים כך שלא יהיו סתירה אחד לשני.
אולי לקבוע זמן מיוחד לשבת עם הילדים על הדפי קשר לא דווקא בסעודה שבת? ( אנחנו מצאנו שעה פנויה או בליל שבת חורף לפני הקידוש או בשבת קיץ בצהריים,)
אולי לתת להם תשומת לב מיוחדת בסעודה שאתם לבד? אפשר להכין חידון מיוחד/משחק.
וכמובן שגם לדעת שהילדים מקבלים הרבה אהבה מזה שיש להם סבא וסבתא! אז גם אם זה כאילו על חשבון יחס שאתם הייתם נותנים,זה לא בהכרח פוגע בהם.

ועוד משהו - ילדים לא באמת נפגעים ממה שאנחנו נפגעים בשבילם.
אצלנו ממש אני רואה את זה שיש לי סבתא מבוגרת שגרה אצל ההורים,כמובן שבהתאם לגילה יש לה פחות סבלנות והכלה וההערות בהתאם, אני כל הזמן פחדתי שהילדים נפגעים מזה,
ואני רואה שזה ממש לא כך,יש להם מנגנוני הגנה טבעיים והם לוקחים ממנה את האהבה ומסננים את ההערות.
( בחג שמעתי את אחד הבנים שהכי מושך ממנה הערות מדבר עם חבר ושואל אותו בתמיהה- מה אין לכם סבתא רבה בבית של סבא וסבתא? איזה מסכן!!!
תדע לך שאתה מפסיד!אני כל כך אוהב אותה וכיף לי לבוא לסבא וסבתא ויש לי שם עוד סבתא שאוהבת אותי)
דווקא אני כילדה מאוד נפגעתי מסבתא שליבוקר אור
בהרבה תחומים ורק כשהייתי גדולה יותר למדתי לסנן
אוי😣אם מאושרת
לא נעים😣
אז חוזרת בי.
אני התכוונתי להערות מהסוג שהפותחת ציינה- שאיתם אנחנו מתמודדים, והם מאד אופייניות לסבא וסבתא מבוגרים.
תודה, אני מרגישה שאנחנו עושים את זהאנונימית באהב"ה

לחשוב מה הערכים שחשובים לנו ולסדר אותם. ממש מקדישים לזה שיחות. כולל שיחות לגבי השבתות האלה. על הדף קשר לא עוברים בסעודה אלא לפני או אחרי. אבל כשהלפני מוקדש לאפס את הבית לכבוד סבא וסבתא או לדאוג שהכל יהיה מוכן בזמן כי קשה להם לחכות ולאכול יותר מאוחר, אין פנאי לזה. וכשהם נשארים בסוף הסעודה כי חם מדי לחזור ברגל אל הבית שלהם, אז זה גם יותר מורכב להכניס את זה. כנ''ל לגבי להקריא סיפור או ללמוד באופן פרטני עם כל ילד, שזה דברים שממש עושים להם טוב. מסכימה שהם מקבלים דברים מסבא וסבתא ולכן זה אולי מתקזז. אבל *אנחנו* זקוקים לזמנים האלה איתם. זה זמן משמעותי שיש לנו כדי לבנות את הקשר איתם, כי בשבוע הכל עמוס הרבה יותר. ופתאום הזמן הזה ממש נעלם לנו. ניסינו להעביר את הדברים האלה ליום שישי אחרי הצהריים אבל לא הצלחנו... עמוס מדי...

 

ואצלנו הם כן נפגעים מההערות האלה ופחות רוצים בקרבתם כשזה קורה . אני רואה את זה והם גם מספרים לי...

אבל למה אי אפשר ללמוד אחרי הסעודה כשהם שם?אן אליוט
אני לומדת תמיד עם הגדולים אחרי הסעודה, ביחד ולחוד. וגם אם יש אורחים (מהסוג הקבוע - משפחה קרובה וכדומה, לא אורחים של פעם ב), שאר הילדים ובעלי עם האורחים, ואנחנו לומדים בצד.
זה מה שנהוג אצלינו, וזה לא נראה לי מעליב בכלל. ואפשר בנימוס להגיד להורים שחשוב לכם ללמוד עם הילדים ומצאתם שזה הזמן הכי נוח, וזהו. ושבינתיים ישחקו/יקראו עם שאר הילדים.
אתם יכולים להכין למשל פיצוחים בסלון, ושישבו שם, ואתם תלמדו בפינת האוכל כל פעם עם ילד אחר.
מנהג יפה!אם מאושרת
ויפה לך על הלימוד עם הילדים,כמה פעמים כאן כתבת את זה בשרשורים שונים. זה תמיד מדהים לקרוא איך אתם משקיעים בזה.אשריכם!
תודה רבה!אן אליוט
אני מתמלאת נחת מהזמנים האלו. וכשרואים אחר כך שהם באמת קלטו והפנימו. גם אם כמובן לא הכל. וגם אני לומדת דברים חדשים. ומדגישה להם שזה לא שאני מלמדת אותם, אלא אנחנו לומדים ביחד. חברותא.
איזה מקסים!!!אם מאושרת
עונהאנונימית באהב"ה

כי עד שהסעודה מסתיימת כבר מאוחר יחסית. ובעיקר... בגלל גודל הבית... אנחנו גרים בדירה *ממש* קטנה ותוספת של שני אנשים מורגשת ממש... (מקווים להתרחב יום אחד בעזרת ה'). אם התינוק ישן בחדר שלנו, נשאר רק החדר של הילדים, שהוא מאד קטן ולא מאד נוח לשבת בו. חשבתי כמה פעמים לעשות את מה שאת אמרת, בפועל זה לא התאפשר. כלומר, אפשר לכאורה בדוחק, אבל זה קשה לבצע. קשה קצת להסביר את הקשר בין המחסור במקום לבין הזמן לשבת עם הילדים. כי לכאורה אם הצלחנו לפני זה אז אפשר גם עכשיו שהם כאן. אבל בפועל זה משפיע מאד בגלל שכמו שאמרתי, תוספת של שני אנשים זה ממש משמעותי. אם ההורים שלי לא כאן, יש קצת מקום בסלון ואפשר שחלק ישחקו שם. ברגע שהם כאן, אין כמעט מקום לזוז 🙊. ספה עם 2 מקומות בלבד וסלון פיצקי. אין לנו פינת אוכל נפרדת, והמטבח הוא מטר על מטר בערך, ואין לו דלת כדי ליצור מרחב נפרד... אז בפועל זה חנוק כזה. מסכימה איתך שזה לא מעליב, זה פשוט קשה ליישם, טכנית.

מבינהאן אליוט
הייתי שוקלת כן לשבת בחדר הילדים. למשל על המיטה עם ערמת כרים כדי שיהיה נוח, או באמת ללמוד בלילה אחרי הסעודה, ואם זה עדיין מאוחר מדי לילדים, להחליף עם אחיך שההורים יבואו אליכם בערב. או לפחות לעשות תורנות.
כי באמת חבל אחרי שנים שההורים שלך לא היו פה לא לנצל את ההזדמנות להשלי את החסר. ואם הם באמת עוד לא מאובזרים וקשה להם, זו אכן מצווה לעזור להם. צריך באמת לראות איך לעשות את זה נוח יותר.
תודה יקרה! אז כבר מנסים לעשות את כל אלהאנונימית באהב"ה

בעזרת ה' נצליח ליצור איזשהו איזון... עכשיו בחגים בסוף יצא קצת פחות אינטנסיבי (יש שבת שפשוט לא הזמנו וזה כבר עשה הבדל גדול. ועוד אחת שלא היינו בבית). וזה היה לנו הרבה יותר טוב.

נכון,זה לא קל,אבל יש הרבה מצוות שאנחנו מקיימיםiאם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך י"ב בתשרי תשפ"ג 01:36
גם כשזה לא קל.

ולגבי ההערות-
איזה כיף שהילדים משתפים אותך בהרגשה שלהם! אולי אפשר להמשיך את השיתוף? וגם את תשתפי אותם- תספרי להם כמה סבא אדם טוב, אבל הוא מבוגר ולכן יש לו פחות סבלנות, ולכן הוא מעיר?
נראה לך שהם יכולים להתחבר לזה?
אצלנו הם ממש מבינים שסבתא יותר קצרת סבלנות וזה לא אישי. ואני מרגישה שזה דווקא גרם להם להיות יותר רגישים לאחרים.
אני עונה להם את הדברים האלהאנונימית באהב"ה

ויכול להיות שעם הזמן זה באמת יהפוך אותם לאנשים יותר רגישים. זאת התקווה לפחות. אבל אני תוהה אם עדיף קצת פחות ושזה יהיה יותר נחמד ושהאהבה שלהם להורים שלי תישאר שלמה יותר (גם כשנפגשים פעם ב יכולות להיות הערות ביקורתיות, אבל זה יותר מפוזר כי זה פעם ב), או באינטנסיביות כזאת, כשהמחירים מורגשים יותר ויש קצת יותר פגיעות.

ונכון, מקיימים מצוות גם כשזה לא קל, אבל זהשאלה שלי אחרת. אני מרגישה שיש התנגשות בין כמה מצוות, בין כמה ערכים, וזאת מטרת השרשור, לברר ביני לבין עצמי (בעזרתכן ) מה הכי טוב לנו כמשפחה. לכולם בעצם. להורים, לידלים ולנו. מה הערך שצריך להיות לו הכי הרבה משקל.

כתבו לך הרבה דברים חכמים אז לא רוצה לחזור עליהםבאר מרים
רק מוסיפה עוד נקודה:

יש הבדל בין אורחים מיוחדים וחד פעמיים לבין אורחים קבועים שהם כמו בני בית.
לאורחים מיוחדים משקיעים במיוחד, מכינים דברים שונים מהרגיל ומיוחדים ומשנים את סדרי הבית.
ככל שאורחים הופכים יותר לבנה בית פשוט מכניסים אותם לתוך המצב הטבעי של הבית.

בלי קשר לשאלת התדירות - נראה לי שאתם צריכים לעבור מאורחים מיוחדים" לאורחים שמרגישים בבית"

לדעתי זה עשוי להיות גם נח להורים- גם הם כבר מתרגלים אליכם ולפעמים אפילו כשמתארחים שמחים שיש כמה דקות שקטות שהאורחים לא במרכז העניינים.
ויש המון נחת להורים מלצפות מהצד בדינמיקה המשפחתית שלכם עם הילדים שלכם..

נראה לי שפשוט צריך קצת "לקלף שכבות של איםור" ולהתחיל להתנהל לידם יותר בטבעי שלכם.
אפשר גם כשהם בשולחן שבת לעשות חידונים עם הילדים, ללמוד דף קשר או כל מה שמתאים לכם.
אפשר שהם ישבו בסלון ויקראו ספר בזמן שאתם משחקים עם הילדים במשחק קופסא
וכן הלאה לפי מה שנכון לכם..

כילדה סבא וסבתא.א שלי לא גרו קרוב בכלל וכשהם היו מגיעים הם בדרך כלל היו מגיעים לכמה ימים (או אפילו חג ושבת..) ומה שזכור לי זה שפשוט ההורים שלי המשיכו להתנהל לגמרי רגיל. כולל שלפעמים הזמינו משפחה להתארח אצלנו גם כשסבא וסבתא אצלנו, וממש זוכרת את סבא וסבתא יושבים בסלון וקוראים עיתון כשאנחנו עוסקים בדברים אחרים.
לא זוכרת שזה הפריע למישהו.. חלק מהזמן כמובן היינו רק איתם וחלק מהזמן כל אחד בשלו.

ודרך אגב - מוסיפה עוד משהו:
יכול להיות שגם להורים שלך פחות מתאים להגיע אליכן כל שבת ולא נעים להם לומר לכם שהם רוצים להפסיק?
זה קרה לי עם אמא שלי אחרי הלידה של הבן הבכור. גרנו ממש רחוק מהם והיא התחילה לבוא אלינו פעם בשבועיים לכמה ימים כדי לעזור לי.
בהתחלה זה ממש עזר והיה נחמד.
בשלב מסויים זה התחיל להעיק עלי ולא היה נעים לא לומר לה להפחית תדירות.
רק אחרי תקופה פתאום גיליתי שגם לה זה היה מעיק ויותר מדי אבל לא היה נעים לה לומר לי שהיא רוצה להפחית תדירות...
טז אולי כדאי לכם לפחות בעדינות את זה מולם ולוודא שאכן טוב ומתאים להם להגיע כל שבת?
אולי הם בעצם ישמחו שחלק מהשבתות הם יאכלו סעודה שקטה רק עם עצמם?
תודה, ותשובה:אנונימית באהב"ה

כתבתי לאן אליוט למה אצלנו, בדירה המאד קטנה שלנו, הכל יותר מורכב. מה שאת מתארת, שההורים פשוט קוראים להם להנאתכם בסלון בזמן שההוואי הרגיל של הבית ממשיך, לא ממש מתאפשר. (תתפללו איתי שאכן נזכה להתרחב !).

 

לגבי מה שכתבת בסוף, לא, זה ממש לא המקרה... שוחחתי עם אח לי על כל זה קצת בימים האחרונים. הוא חושב שזה גם קשור לזה שהם עדיין לא לגמרי מאובזרים והוא מאמין שיום אחד הם כן יתחילו לעשות גם סעודות שבת אצלם / להזמין אותנו / להזמין חברים. זה קצת הרגיע בי משהו האמת. בכל מקרה, אני ממש לא חושבת שזה ככה. יותר נראה לי שהם רוצים להשלים את כל השנים שלא ראו אותנו ולא ראו את הילדים גדלים... אני גם זוכרת שכשהייתי מאד קטנה, אחת הסבתות שלי הייתה מגיעה לכל שבת בצהריים (עד שהיא כבר לא יכלה). אז אולי זה המודל שיש להם בראש. היא הייתה אלמנה אז זה עוד יותר היה מתבקש, כי אחרת היא באמת הייתה נשארת לבד.

אולי אתם יכולים לפעמיםצהוב

לבשל את האוכל אבל ללכת לאכול אצל ההורים עם הילדים?

ואז אתם יותר שולטים בזמנים ולא צריך לאפס את הבית קודם?

למרות שאז צריך לשמור על הילדים יותר בבית של הסבים שלא יהרסו דברים...

תודה על הרעיון , לא נראה לי מציאותי כל-כךאנונימית באהב"ה

אבל מעריכה את הניסיון לחשוב מחוץ לקופסה!

כותבת בקצרהאוהבת את השבת
דבר ראשון אתם מהממים וצדיקיםממש ממש!!!
איזה כיבוד הורים משמעותמ אתם עושים

דבר שני פעם בשבוע זה המון
ואם אתם מרגישים שזה גובה מחיר כדי לאוורר ר"ת זה לדעתי


אולי להגיד פעם שאאחד הילדים לא מרגיש טוב, אולי פעם אחת שהילדים מאוד רוצים לאכול אצלם אז תשמחו להביא אתכם את האוכל , אולי פעם אחת להגיד שאת לא מרגישה טוב .. וככה טיפה להוריד את המקובעות שזה ככה כל שבת..
אולי להגיד שהילדים מאוד רוצים לבוא אליהם ולשאול אם מתאים לבוא אליהם רק לקידוש.. ואז גם יש מפגש וגם אתם לא נשאבים להרבה זמן של מאמץ..

נשמע שצריך למצוא דרך לשנות את ההרגל הקיים כי כרגע נשמע ש זה מביא אתכם למחיר גדול מדי..

ומבינה 4ותך שכת ריצה להספיק קשר ,אבל את ריצה להספיק קשר בקיא רני מניחה וזיכרונות טובים ולא זכרונות של לחץ והחמצה.. ומחיר של הילדים..

בהצלחה גדולה!!!!
זה באמת מורכב!
ולקנא בך איך את מצליחה ככה לקיים מצוות כיבוד הורים בכזו מסירות והשקעה!!!!
ולילדים זה מתנה ענקית קשר עם סבא וסבתא!!
תודה רבה! מה שכתבת על להוריד את המקובעות הזאתאנונימית באהב"האחרונה

אני מרגישה שנגעת בנקודה. כתבתי למעלה שזה מה שקרה קצת בסוכות הזה ואני מרגישה שהנשימה חזרה לי. אפילו התגעגעתי בשמחת תורה כשבסוף הם לא יכלו להגיע. 

 

לקפוץ לקידוש לא ממש אפשרי כי זה מרחק של כמעט שעה הליכה ;)

 

ותודה על כל הדברים המחזקים שכתבת!!!

 

 

קרסתי בערב.עוד מעט פסח

מצאתי את עצמי אוכלת לחם עם קוטג' לארוחת ערב, אז החלטתי לפנק את עצמי, להכין סלט טעים לשבת ולאכול ממנו קצת כבר הערב.

הכנתי את הסלט עם הילדים סביבי, ואז שמתי לקטנים שירים בטלפון וישבתי לאכול במטבח.


חוזרת הביתה הגברת בת ה-15 (שקמה ב-12 וכל היום היתה עם חברות), אומרת לי- 'לכבוד מה הם רואים סרט?'.

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

היא אומרת לי- 'אה, אבל להכין סלט מושקע יש לך כח? בגלל זה הם יצאו ככה מופרעים'.


מצאתי את עצמי בורחת לחדר, מקללת אותה בלב.

חצופה ומנותקת, שלא מבינה שמינית ממה שעובר על הורים בימים האלה.

ואני כל כך כועסת עליה על כל הימים האלה, שאני בקריסה והיא לא עושה כמעט כלום בבית (מתבכיינת שעה על זה שביקשתי ממנה לקחת את הכביסה של עצמה!!! לחדר).

ועוד באה בהערות מתנשאות.


עכשיו הקץ' המעצבן, זה שלדעתי זו אמא של החברה שלה שקצת מורידה אותה נגדי. מין אמא כוסמת-חינוך ביתי-טיטול רב פעמי כזאת, שכל היום מספרת כמה כולם נחותים לעומתה.


אוף.


בא לי לצרוח.

יואו! מחרפן בהחלטיעל מהדרום
לק"י

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.


🫂

הפתח לאמירה שלהoo

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'


אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה


הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

נשמע מדויקמתיכון ועד מעון

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

כןoo

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)


כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)


בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

ממש מזדהה. חיבוק ענקקדם
עבר עריכה על ידי קדם בתאריך א' בניסן תשפ"ו 20:49

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...


 

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

ווא, נעתקו לי המיליםמתואמת

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

חיבוק על זה, לא נעים בכללשופטים

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?


כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..


ואי אין לי מתבגרת אבל מעלה לי את הסעיף רק לקרוא🩷לפניו ברננה!

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.


סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

תודה לכולכן!עוד מעט פסח

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.


וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אני חושבת שאולי כן יש מקום להודיע לה שהיא לא אורחתלפניו ברננה!
בבית ושמצופה ממנה איקס דברים מסויימים בכל יום (נראה לי עדיף מוגדרים שחוזרים על עצמם, כמו לדוג ארוחת ערב, או כלים וכביסות, ככה את מנטרלת ויכוחים) ואם מולך זה יתפוצץ אז שאבא יקח אותה לשיחה..
הלוואיעוד מעט פסח

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

גם לי קרה משהו כזה פה ושם כמעט עם כל ילדפילה

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

הכיוון שלך נכוןמתואמת

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

..הרמוניה

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

 

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

..הרמוניה

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

תראי יקרההפי

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )


 

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .


 

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

 

תודה לךעוד מעט פסח

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...


האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

את מדהימה באמתהפי
זה נשמע שאת בעין טובה ומכילה את הסיטואציה יותר מכל עצה טובה שאפשר לתת 
קשוח עכשיו, קשוח עוד יותר עם מתבגריםמתיכון ועד מעון

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

אני באמת מרגישה שהיא מתפספסת ליעוד מעט פסח

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.


מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

לגמרי קשהמתואמת
ואל תאשימי את עצמך על מה שאת לא מצליחה... תנסי לבדוק מה סדר העדיפויות הנכון לך עכשיו (אולי למשל אפשר לוותר על הלימודים של האמצעיים כדי שתוכלי לשים לב יותר למתבגרת? אולי איכשהו יש מקום להוריד סטנדרטים בסדר של הבית? אולי אפשר לשלב בין דברים, ודווקא תוך כדי שאת מסדרת להזמין אותה לדבר איתך? מה שנראה לך שתהיי מסוגלת לו עכשיו❤️)
זה ממש לא נאמר בשיפוטיות, מקווה שזה ברורמתיכון ועד מעון

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

כל כך מכירה את זהאורי8
קרה לי עם חלק מהמתבגרים. זה מעצבן ופוגע ברמות אחרות... הגדולים שלי מעל גיל 20 ויש חי כבר נשואים. וטם זה מעודד אני יכולה לומר שזה מאוד מתעדם בהמשך, והם מתחילים בשלב כלשהו לראות אותך...ושאני ממש מנסה לעבד על עצמי לא להפגע אישית).לא תמיד מצליחה... רק בשבוע שעבר היה לח ענין דומה עם הבן שלי) . אני כן חושבת שכדאי לדבר איתה בזמן רגוע( אולי את ובעלך יחד) על איפה היא יכולה להיות שותפה בבית . ואחרי שנרגעת מהפגיעה הכל כך מוצדקת גם להיות המבוגר האחראי ולהמשיך את הקשר ולהיות אמא שלה  אפשר גם לנסות לומר שמה שאמר פגע בך כי את עובדת קשה ומותר לך לפנק את עצמך בלי להכנס לדיון על זה. ואז פשוט להמשיך הלאה ושזה לא יגרר לעוד ברוגז ןכעסים.  בהצלחה יקרה, זה לא קל , יכולה לומר שיש לי בת מהממת שדומה לי מאוד והתנהגה בדיוק כך בגיל 15. היתי נפגעת ממנה מאוד ותמיד אמרתי לה מה אני מרגישה אפילו שזה יכל להמשיך את המריבה כי לפי דעתי היא צריכה להבין שאמא היא בן אדם עם רגשות ולמילים שלה יש כח ויכולת לפגוע. אבל תמיד הקפדתי להמשיך הלאה ואחרי שנרגענו להיות אמא שלה לדאוג לה להיות אכפתית. לא נתתי למריבות להגרר .  ב"ה היום היא נשואה ואנחנו במקום אחר לגמרי. 
וואי קשוחתהילה 3>אחרונה

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.


בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.


תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.


אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

אבחון פסיכודיאנוסטימשתדלת פלוס
מי מופנה לאבחון פסיכודיאנטסטי?

איך מתבצע?


מה בודקים?


מי מבצע אבחון זה?

בדרך כלל פסיכולוגים קלינייםמתיכון ועד מעון

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

תודה רבהמשתדלת פלוס
האם זה קשור לאוטיזם?
יש אבחון פסיכולוגי לאוטיזםמתיכון ועד מעון

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

מוסיפה שלצורך אבחנה של אוטיזםמתיכון ועד מעון
צריך גם אבחון רפואי של רופא התפתחותי או פסיכיאטר 
אצלנו קיבלנו הפניה בגלל חשד לאוטיזםמתואמתאחרונה

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטים

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

אולי בפודקאסטים של משפחה יש סיפורים מתאימים לגילהאחתפלוס

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

דתי לאומי אבל ממש מומלץדפני11אחרונה
אמיתי המספר
אמהות לבנים מתבגרים- עדיף לבן בכור. האם אתם מעיריםאביגיל ##

לתפילה??

אצלנו הנהגתי כלל בבית שקמים עד השעה 8:15

לכולם. גם למתבגרים וגם לקטנים יותר. כמובן גם לעצמי (זה מאוד מפתה להשאר במיטה בחופשים)

אבל את הבן המתבגר הגדול- בן 15 אני צריכה להעיר מלאא פעמים וזה מתיש אותי וגם מכניס אווירה לא טובה בנינו

מצד שני אם אני אעזוב אותו ואתן לו לקום בשעות מאוחרות, ברור שכולם בעקבותיו...

אשמח לשמוע מה קורה אצלכן

אצלנוoo

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)


ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+


כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

בן הגדול תמיד קם לבדפילה

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אנחנו מעירים אותםמתואמת

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

לא בן בכור אבל יש כמה בנים בגילאי 15-22אורי8

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

כשאני מעירה אותו, הוא בסוף קם והולך. רק שזה התפקידאביגיל ##

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

תודה לכל מי שענתה! קראתי מזמן, אבל שכחתי את הסיסמאאביגיל ##

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

כל מקרה לגופופילה

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

אני מדברת על החופש.. שאז הוא לא קם מעצמואביגיל ##אחרונה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן


אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

מחנך שצועקנשימה עמוקה

כבר איזה כמה שבועות שאני מרגישה שהבן שלי בן ב9 לא כהרגלו. הוא קצת יותר משתובב ומתחצף, יש לו מין תיקים כאלו בעיניים ואפילו קרה שהגבתי על משהו בצורה לא הכי מכילה והוא התחיל לבכות.

מדובר בילד סופר מתוק וחברותי, שנראה שהכל טוב לו ולא נותן לדברים להשפיע עליו. הוא אהוב על החברים שלו ויש לו קסם אישי. הוא תמיד מסתדר עם הדברים ולעולם לא מקטר.


כששואלים אותו איך היה בבית הספר/בפעילויות תמיד עונה סבבה ונראה מבסוט. לכן היה לי ברור שמשהו עובר עליו.


לקחתי אותו לשיחה אחד על אחד ואמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא כהרגלו וכמה שאני אוהבת אותו ואשמח לשמוע מה קורה איתו כי אני יודעת שגם לו פחות נחמד במצב הזה ואני רוצה לעזור לו.


הוא סיפר שיש שני דברים שמפריעים לו. יש 3 ילדים בכיתה שלוקחים לו דברים וזורקים אותם מאחד לשני. הם קרעו לו מחברת וחטפו לו את הכיפה וזרקו מעליו כמו קוף באמצע. הוא ממש היה עצוב כששיתף את זה וזה ממש עשה לי כווץ' ענק בלב והרגשתי את תחושת ההשפלה שלו. טען שהוא לא עשה להם כלום מראש והם עושים את זה בלי סיבה. הוא יודע גם להשתובב עם חברים אבל אף פעם לא עושה דברים כאלו שפוגעים בילדים.


הדבר השני שסיפר היה שהמחנך שלו בשבועות האחרונים ממש צועק. תיאר שהמחנך צעק על הילד שיושב לידו כי הוא דיבר בתפילה ואמר שהוא ממש פחד מזה ואחר כך ביקש לצאת לשירותים כי הרגיש שהוא צריך להירגע. הוא לא צועק עליו ישירות, אלא על חברים אחרים. הוא סיפר את זה עם דמעות בעיניים ואמר שזה גורם לו לפחד מהמחנך.


עכשיו, הנטייה הטבעית שלי במקרים כאלו שעולים בכיתה היא לפנות למחנך ולדבר איתו ישירות על מנת שיהיה מודע ויתערב באירוע. אבל עכשיו אני תקועה. לא יודעת אם נכון לפנות למחנך ולומר לו שהבן שלי מפחד כי הוא צועק. וגם לא בטוחה שהבן שלי ישתף פעולה עם המחנך לגבי הילדים שקשה לו איתם, בגלל שהוא לא סומך על המחנך ככה.


כמובן שלבינתיים אמרתי לו כמה אני שמחה ששיתף אותי ועכשיו אני יודעת מה עובר עליו. ניסיתי לחזק אותו כמה הוא חזק בפני עצמו ולהשתתף איתו ברגשות הקשים שעולים מתוך הסיפורים שלו.


אבל אני ממש רוצה לעזור לו מעבר ואשמח להצעות מה הדרך הכי נכונה לעשות זאת. לפנות לרב? לפנות להורים של הילדים הספציפיים? ליועצת?

קשה לשמוע שהילד שלנו עובר דברים כאלה...מתואמת

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.


נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

הייתי5+אחרונה

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כמה אתן משלמות על משלוחי מנות לגדולים?1289

בעקבות דיון עם הגדולים יותר בבית (שלוש עשרה וחצי ו11)

כמה אתן מסכימות לשלם על משלוחי מנות לילד?

היה כאן דיון מעניין

ונשים רגע בצד את האופציה של הכסף שלהם…

ועל מה זה יושב כי אני יודעת על מה…

לא יודעת בדיוק כמהoo

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים


הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

תלוי כמה משלוחים יש בסך הכליעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ו' באדר תשפ"ו 9:27

לק"י

 

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

אנחנו לרוב קונים משלוחי מנות עבור מה שנותנים בכיתהבארץ אהבתי

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

זה אומר שצריך להכין כמויות אסטרונומיות של עוגיות,שופטים
לא? 🤔

אני בדרך כלל מכינה בצק פריךבארץ אהבתי

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

אוי זה מתוקשופטים

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

פה יש קצת יותר פירוטבארץ אהבתי

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

בדרך כלל את העוגיות אנחנו מכינים בשבוע שלפני פוריםבארץ אהבתי

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

בערך 5 אולי טיפה פחותחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ו' באדר תשפ"ו 17:55

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

 

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

 

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

לא זוכרת בדיוקמתואמת
אבל עקרונית אנחנו קונים מארזים של ממתקים, ומסכמים איתם שהם יכולים להשתמש בזה, ואם הם רוצים להוסיף (למשלוח גדול יותר או לכמות גדולה יותר של משלוחים) הם יכולים להכין בעצמם מאכלים (כמו פופקורן, עוגיות וכדומה) ולהוסיף למשלוחים.
10 שח למשלוחאשת מקצוע
ישלי בת 11.5 ובת 10פלספנית

בעזהי"ת

 

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

הנשה הסתבכתי עם זה באמתפה משתמש/ת

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

באמת התלבטותיעל מהדרום
לק"י

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

לדעתי זה הגיונירוני 1234אחרונה

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

דילמת יום הפיג'מות השנתית124816

כבכל שנה הגענו ליום הפיג'מות ואיתו הדילמה הקבועה.

מה יותר פאדיחה?

ללכת לבית הספר עם פיג'מה או ללכת לבית הספר עם בגדים רגילים ביום פיג'מות?

הצעת הפשרה של ללבוש מכנסי פוטר וחולצת גלופה, נפסלה באמירה נחרצת:"או פיג'מה פיג'מתית או בגדים רגילים"

ואולי הפתרון לשבת על הספה ולהתלבט עד שיסתיים יום הלימודים?


*פיג'מה, לאלו שפחות מכירות את המושג, הוא בגד שנועד במקורו לשינה, אך משמש בעיקר ליום פיג'מות, כי למה לא לישון עם הבגדים...

אהבתי את הכתיבה😂יעל מהדרום

לק"י


היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

עדכון מהשטח124816

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יפה. חשיבה יצירתית😅יעל מהדרום
ועכשיו, למי יש מקלט ולא ממ"דמתואמת

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

עברנו לפני מספר שנים מדירה עם מקלט לדירה עם ממד124816

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

😅 ממש מהודו ועד כוש היה לכם!מתואמת
🤣יעל מהדרוםאחרונה
סקר על בנים בגילאי יסודיאבןישראל

בנים בגילאי 6-10

באיזה שעה הם חוזרים מהבית ספר/ תלמוד תורה?

ומה הם עושים אחרי צהרים/ איזה עיסוקים יש להם?

האם כל הפעילויות שלהם אחרי צהרים עם חברים או לא דווקא?

תודה ממש לעונות

זה יעזור לי ממש

רגילאבןישראל
ב8

אולי יעניין אותך