להבנות דברים,
לתכנן יותר ויותר נכון את הלו"ז שלנו,
לראות מהם הצרכים והרצונות של כל אחד מכם,
לראות איך אפשר לשבץ אותם על גבי הלו"ז,
למצוא בצורה אקטיבית ומודעת זמן לכך, זה מאוד חשוב. הזמן לצערנו לא יגיע אם לא נמצא לנו אותו בכוח. לפעמים נאלצים לתעדף אותו גם על חשבון אחרים.
נסו לעשות סדרי עדיפויות, הקשבה הדדית כנה שלמה ועמוקה, וב"ה מציאת פתרונות.
אלו כמה שלבים שונים.
כיוון שאם אנו בשלב של פגיעות אישיות או מטענים - הדבר יקשה עלינו לעבור לשלב הבא של מציאת הפתרונות. לפעמים יכולים גם שנים להיות בשלב הזה של המטענים בלי יכולת לזוז ולהתקדם. ממש תקיעות גדולה.
לכן נסו לברר איפה אתם עומדים כרגע.
האם אתם מבינים את הצרכים של עצמכם קודם כל? כל אחד לעצמו.
אח"כ האם אתם מבינים לעומק את הצרכים של השני/ה?
אח"כ כמובן לשתף ולתקשר את זה בצורה טובה, לשמוע בעיקר את ה*למה* (ל' בקמץ) של כל אחד, למה חשוב לי זמן זוגי, למה חשוב לי להתפלל/לעבוד/להיות עם הילדים, איך אני רואה את הבית המשותף שלנו, איך בעלי/אשתי רואה אותו, וכן הלאה.
אם לא עוצרים ושמים לב וזמן ומשאבים ותשומת לב למה שבאמת חשוב בחיים - נמצא את עצמנו הרבה פעמים חיים "ליד" החיים שלנו ולא בתוכם.
ויום רודף יום ואנו במירוץ ובגלגל שלא נגמר... חשוב מאוד לעשות את הסטופ הזה.
להשקיע רגע בהתבוננות.
אח"כ בהבנה.
מודעות.
לקיחת אחריות אישית של כל אחד.
ואז כמובן לרכוש כלים
ולתרגל אותם בפועל ובשטח
התקופה של החגים, עם כמה שהיא יכולה להציף, יש בה גם הזדמנות נפלאה לעצירה הזו. למחשבה על הבית שלי, המשפחה שלי. על מה באמת חשוב לי בחיים, על סדרי העדיפויות שלי..
על כמה אנרגיה אני משקיעה בכל תחום בחיים שלי כרגע, וכמה אנרגיה אני רוצה להשקיע באמת.
גם אם זה אומר להפחית אנרגיה ממשהו מסוים - כדי להשקיע אותה במקום אחר שיותר חשוב לי.
אני חושבת שכאשר אדם מרגיש מלא, שלם, זה מקרין וזה בסופו של דבר מה שנותן לו לתרום לעולם בצורה טובה ונכונה יותר.
החל מהמעגלים הפנימיים ביותר - קודם כל אני לעצמי, אני לאשתי/בעלי, אני לילדיי, אני להוריי, אחים, חברים, שכנים, קהילה, והעולם כולו...
אם מרגישים שיש איזשהו מעגל חיצוני בחיים שלנו שקצת מעיב ולוקח נתח גדול מדיי ממעגל פנימי שלנו - זה הזמן לעשות חושבים ולחשב מסלול מחדש.
אדם שמלא במעגליםפ הפנימיים - יוכל גם לדייק יותר במעגלים החיצוניים.
ואדם שמשקיע יותר במעגלים החיצוניים אבל בפנימיים לא - בסופו של דבר העיקר חסר כאן מן השורש וזה ישפיע עליו. אם לא עכשיו אז בעתיד.
יש לכולנו אנרגיה מוגבלת. אנו בני אדם, בשר ודם.
איפה שנבחר להשקיע אותה - בוודאות היא תיפחת מדברים אחרים שאותם כרגע לא בחרנו להשקיע.
אז נחשוב טוב איפה אנחנו רוצים להשקיע אותה בכל יום ויום.
נמצא איזונים.
נמצא את המינונים שנכונים לנו להכל.
נחשוב *באמת* מה חשוב לנו בחיים - ונתעדף את זה מעל הכל, כן, גם מעל הרבה דבירם חשובים אחרים.
אם למשל את יודעת שיש ערכים/צרכים/רצונות של בעלך שכוללים:
לימוד תורה
עבודה
תפילה במניין
שינה
ועוד
ולך יש:
זמן זוגי
ענייני הבית
הילדים
ועוד
(לפי מה שפירטת) -
אז צריך לראות כמה שעות יש ביום, איך הלו"ז השבועי שלנו נראה, ואיפה אפשר להכניס את הכל.
ואם רואים שאי אפשר הכל כמה שמנסים - זה הזמן לתעדף.
אם למשל חשובה לבעלך גם המשפחתיות *ברצון ובפנימיות שלו* - אחרי שיחה טובה ונעימה הוא יכול לגלות עוד יותר את הרצון ובעצם לפעול על פיו. למשל לשאול את עצמו - מדוע בעצם אני לומד תורה או הולך לעבוד? מהי המטרה העיקרית שלי בחיים? האם המשפחה, אשתי והילדים הם חלק מהמטרה הזו? האם אני מממש את אותה מטרה כרגע? אם לא, כיצד אני יכול יותר לפעול בכיוון?
אולי למשל לא אתפלל ותיקין ואשן עוד שעה וכך יהיה לי יותר כוח?
אולי אם כרגע יש תקופה עמוסה אקטין את זמן לימוד התורה בחצי שעה, שאותו אקדיש לאשתי? הרי זה זה קיומה של התורה עצמה. זו מצווה הכי חשובה ויקרה.
אולי יש יום שבו אני יכול לצאת מוקדם יותר מהעבודה?
מה עוד חשוב לי בחיים?
איך אני מוצא לו זמן? הרי אלו החיים עצמם.
וגם את יכולה לעשות כנ"ל את העבודה הזו,
לשאול את עצמי -
אולי אני יכולה להביא עזרה חיצונית ומיקור חוץ כדי לצמצם זמן באירגון הבית?
אולי אני יכולה לשנות משהו קטן בלו"ז כדי למצוא זמן שיותר מסתנכרן עם בעלי?
מה עוד חשוב לי?
איך אני מוצאת לזה זמן? איך אני גורמת לזה לקרות?
(יכולה למשל לשתף על עצמי, שיש תקופות ארוכות שלמשל אין לי זמן כלל להיכנס לפורום. זה מצער אותי כי הייתי רוצה להיות הרבה יותר, גם בפורומים אחרים, אבל בקושי יוצא לי.
אבל אני אומרת לעצמי ויודעת שאם כן אקדיש כרגע יותר זמן לפורום - זה יבוא על חשבון הבית שלי, הזמן עם בעלי, עם הילדים, עם עוד מעגלים קרובים אליי שכרגע יותר זקוקים לי.
אז מנסה למנן.
גם בעבודה - יש תקופות שאני יכולה במודע לא לקבל הרבה מאוד, וזה שוב מצער אותי מאוד, אבל מצד שני מרגישה שאם יהיה עומס גדול מדי עם זוגות זה יפגע בבית הפרטי שלי ובזמן של הזוגיות שלי והאימהות שלי וכן הלאה... אז ממננת. מקבלת בצורה שאני יכולה כרגע.
לפעמים זה הרבה יותר, לפעמים ממש בכוח מכריחה את עצמי למנן.
מוצאת עצמי אומרת לא פעם "לא" לכל מיני פרויקטים גדולים יותר, שיודעת שאם אקח אותם כרגע - זה יבוא על חשבון הבית. אז בוחרת שלא.
(הרי בכנות, אם אני מגיעה ממקום שקודם כל משפיע בבית פנימה ובזוגיות של עצמי - זה מצב הרבה יותר טוב לא רק בשבילי שזוהי מהות החיים עצמם, אלא גם לכל הזוגות שאני זוכה ללוות כי אני מביאה את עצמי הרבה יותר בשלמות בצורה הזו...)
ובתקופות למשל שבני המשפחה המצומצמת או המורחבת זקוקים ליותר סיוע, כמו התמודדות בריאותית (היו השנה כמה וכמה וזה שאב המון המון אנרגיה. אבל אני לא מתחרטת לרגע שבחרתי לתעדף את זה. זה הכי חשוב בסופו של דבר.) - אני מוותרת על הרבה דברים אחרים בשביל זה. מנסה קודם כל "לחתוך" בנתח של המעגלים היותר חיצוניים, ככה עוד ועוד אני שאני מרגישה שהאנרגיה שקיימת מספיקה לי לאותה מציאות כרגע.)
וזו באמת עבודת חיים מציאת האיזונים הללו. לכולנו.
אבל איזה משמח שאפשר לעבוד! שאפשר לשפר! שאפשר להתקדם!
אנחנו גדלים ונהיים טובים יותר ומשופרים יותר בזכות העבודה הזו. מדייקים את עצמינו יותר, וזה נפלא. וכמובן מביא ברכה גדולה ב"ה.
המון המון הצלחה יקרה,
שתזכו להגיע לאיזון הנכון עבורכם, ולממש את כל מה שחשוב לכם בחיים בשמחה, בשלווה, מתוך נחת רוח ואהבה שלמה 
