להבנות דברים,

לתכנן יותר ויותר נכון את הלו"ז שלנו,

לראות מהם הצרכים והרצונות של כל אחד מכם,

לראות איך אפשר לשבץ אותם על גבי הלו"ז,

למצוא בצורה אקטיבית ומודעת זמן לכך, זה מאוד חשוב. הזמן לצערנו לא יגיע אם לא נמצא לנו אותו בכוח. לפעמים נאלצים לתעדף אותו גם על חשבון אחרים.

נסו לעשות סדרי עדיפויות, הקשבה הדדית כנה שלמה ועמוקה, וב"ה מציאת פתרונות.

אלו כמה שלבים שונים.

כיוון שאם אנו בשלב של פגיעות אישיות או מטענים - הדבר יקשה עלינו לעבור לשלב הבא של מציאת הפתרונות. לפעמים יכולים גם שנים להיות בשלב הזה של המטענים בלי יכולת לזוז ולהתקדם. ממש תקיעות גדולה.

לכן נסו לברר איפה אתם עומדים כרגע.

האם אתם מבינים את הצרכים של עצמכם קודם כל? כל אחד לעצמו.

אח"כ האם אתם מבינים לעומק את הצרכים של השני/ה?

אח"כ כמובן לשתף ולתקשר את זה בצורה טובה, לשמוע בעיקר את ה*למה* (ל' בקמץ) של כל אחד, למה חשוב לי זמן זוגי, למה חשוב לי להתפלל/לעבוד/להיות עם הילדים, איך אני רואה את הבית המשותף שלנו, איך בעלי/אשתי רואה אותו, וכן הלאה.

אם לא עוצרים ושמים לב וזמן ומשאבים ותשומת לב למה שבאמת חשוב בחיים - נמצא את עצמנו הרבה פעמים חיים "ליד" החיים שלנו ולא בתוכם.

ויום רודף יום ואנו במירוץ ובגלגל שלא נגמר... חשוב מאוד לעשות את הסטופ הזה.

להשקיע רגע בהתבוננות.

אח"כ בהבנה.

מודעות.

לקיחת אחריות אישית של כל אחד.

ואז כמובן לרכוש כלים

ולתרגל אותם בפועל ובשטח

התקופה של החגים, עם כמה שהיא יכולה להציף, יש בה גם הזדמנות נפלאה לעצירה הזו. למחשבה על הבית שלי, המשפחה שלי. על מה באמת חשוב לי בחיים, על סדרי העדיפויות שלי..

על כמה אנרגיה אני משקיעה בכל תחום בחיים שלי כרגע, וכמה אנרגיה אני רוצה להשקיע באמת.

גם אם זה אומר להפחית אנרגיה ממשהו מסוים - כדי להשקיע אותה במקום אחר שיותר חשוב לי.

אני חושבת שכאשר אדם מרגיש מלא, שלם, זה מקרין וזה בסופו של דבר מה שנותן לו לתרום לעולם בצורה טובה ונכונה יותר.

החל מהמעגלים הפנימיים ביותר - קודם כל אני לעצמי, אני לאשתי/בעלי, אני לילדיי, אני להוריי, אחים, חברים, שכנים, קהילה, והעולם כולו...

אם מרגישים שיש איזשהו מעגל חיצוני בחיים שלנו שקצת מעיב ולוקח נתח גדול מדיי ממעגל פנימי שלנו - זה הזמן לעשות חושבים ולחשב מסלול מחדש.

אדם שמלא במעגליםפ הפנימיים - יוכל גם לדייק יותר במעגלים החיצוניים.

ואדם שמשקיע יותר במעגלים החיצוניים אבל בפנימיים לא - בסופו של דבר העיקר חסר כאן מן השורש וזה ישפיע עליו. אם לא עכשיו אז בעתיד.

יש לכולנו אנרגיה מוגבלת. אנו בני אדם, בשר ודם.

איפה שנבחר להשקיע אותה - בוודאות היא תיפחת מדברים אחרים שאותם כרגע לא בחרנו להשקיע.

אז נחשוב טוב איפה אנחנו רוצים להשקיע אותה בכל יום ויום.

נמצא איזונים.

נמצא את המינונים שנכונים לנו להכל.

נחשוב *באמת* מה חשוב לנו בחיים - ונתעדף את זה מעל הכל, כן, גם מעל הרבה דבירם חשובים אחרים.

אם למשל את יודעת שיש ערכים/צרכים/רצונות של בעלך שכוללים:

לימוד תורה

עבודה

תפילה במניין

שינה

ועוד

ולך יש:

זמן זוגי

ענייני הבית

הילדים

ועוד

(לפי מה שפירטת) -

אז צריך לראות כמה שעות יש ביום, איך הלו"ז השבועי שלנו נראה, ואיפה אפשר להכניס את הכל.

ואם רואים שאי אפשר הכל כמה שמנסים - זה הזמן לתעדף.

אם למשל חשובה לבעלך גם המשפחתיות *ברצון ובפנימיות שלו* - אחרי שיחה טובה ונעימה הוא יכול לגלות עוד יותר את הרצון ובעצם לפעול על פיו. למשל לשאול את עצמו - מדוע בעצם אני לומד תורה או הולך לעבוד? מהי המטרה העיקרית שלי בחיים? האם המשפחה, אשתי והילדים הם חלק מהמטרה הזו? האם אני מממש את אותה מטרה כרגע? אם לא, כיצד אני יכול יותר לפעול בכיוון?

אולי למשל לא אתפלל ותיקין ואשן עוד שעה וכך יהיה לי יותר כוח?

אולי אם כרגע יש תקופה עמוסה אקטין את זמן לימוד התורה בחצי שעה, שאותו אקדיש לאשתי? הרי זה זה קיומה של התורה עצמה. זו מצווה הכי חשובה ויקרה.

אולי יש יום שבו אני יכול לצאת מוקדם יותר מהעבודה?

מה עוד חשוב לי בחיים?

איך אני מוצא לו זמן? הרי אלו החיים עצמם.

וגם את יכולה לעשות כנ"ל את העבודה הזו,

לשאול את עצמי - 

אולי אני יכולה להביא עזרה חיצונית ומיקור חוץ כדי לצמצם זמן באירגון הבית?

אולי אני יכולה לשנות משהו קטן בלו"ז כדי למצוא זמן שיותר מסתנכרן עם בעלי?

מה עוד חשוב לי?

איך אני מוצאת לזה זמן? איך אני גורמת לזה לקרות?

(יכולה למשל לשתף על עצמי, שיש תקופות ארוכות שלמשל אין לי זמן כלל להיכנס לפורום. זה מצער אותי כי הייתי רוצה להיות הרבה יותר, גם בפורומים אחרים, אבל בקושי יוצא לי.

אבל אני אומרת לעצמי ויודעת שאם כן אקדיש כרגע יותר זמן לפורום - זה יבוא על חשבון הבית שלי, הזמן עם בעלי, עם הילדים, עם עוד מעגלים קרובים אליי שכרגע יותר זקוקים לי.

אז מנסה למנן.

גם בעבודה - יש תקופות שאני יכולה במודע לא לקבל הרבה מאוד, וזה שוב מצער אותי מאוד, אבל מצד שני מרגישה שאם יהיה עומס גדול מדי עם זוגות זה יפגע בבית הפרטי שלי ובזמן של הזוגיות שלי והאימהות שלי וכן הלאה... אז ממננת. מקבלת בצורה שאני יכולה כרגע.

לפעמים זה הרבה יותר, לפעמים ממש בכוח מכריחה את עצמי למנן. 

מוצאת עצמי אומרת לא פעם "לא" לכל מיני פרויקטים גדולים יותר, שיודעת שאם אקח אותם כרגע - זה יבוא על חשבון הבית. אז בוחרת שלא.

(הרי בכנות, אם אני מגיעה ממקום שקודם כל משפיע בבית פנימה ובזוגיות של עצמי - זה מצב הרבה יותר טוב לא רק בשבילי שזוהי מהות החיים עצמם, אלא גם לכל הזוגות שאני זוכה ללוות כי אני מביאה את עצמי הרבה יותר בשלמות בצורה הזו...)

ובתקופות למשל שבני המשפחה המצומצמת או המורחבת זקוקים ליותר סיוע, כמו התמודדות בריאותית (היו השנה כמה וכמה וזה שאב המון המון אנרגיה. אבל אני לא מתחרטת לרגע שבחרתי לתעדף את זה. זה הכי חשוב בסופו של דבר.) - אני מוותרת על הרבה דברים אחרים בשביל זה. מנסה קודם כל "לחתוך" בנתח של המעגלים היותר חיצוניים, ככה עוד ועוד אני שאני מרגישה שהאנרגיה שקיימת מספיקה לי לאותה מציאות כרגע.)

וזו באמת עבודת חיים מציאת האיזונים הללו. לכולנו.

אבל איזה משמח שאפשר לעבוד! שאפשר לשפר! שאפשר להתקדם!

אנחנו גדלים ונהיים טובים יותר ומשופרים יותר בזכות העבודה הזו. מדייקים את עצמינו יותר, וזה נפלא. וכמובן מביא ברכה גדולה ב"ה.

המון המון הצלחה יקרה,

שתזכו להגיע לאיזון הנכון עבורכם, ולממש את כל מה שחשוב לכם בחיים בשמחה, בשלווה, מתוך נחת רוח ואהבה שלמה

תודה רבה יקרה 🙏❤

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).