יש לה את הכוחות.

כמישהי שעברה קושי דומה, הרגשתי שלאט לאט אוזלים כוחותי...

ממליצה לך

תיפרדי ממנו לתקופה  ותראי איך את מרגישה טוב יותר,

ותגלי שיש לך כוח לעבוד ולפרנס.

אחרי מקווה ולא מקבלת כלום,

וזה שהיא כל הזמן צריכה ממנו משהו ומשתוקקת אליו ולא מקבלת...

זה משגע אישה ובלתי נסבל לחיות ככה.

ואין לזה שום פתרון... מצד האישה.

ובחלק הזה התכוונתי שאפשר לאבד הרבה אנרגיות...

ומי שלא עוברת את זה לא מבינה.

אצל נשים היחסים יושבים במקום יותר עמוק מאשר אצל גברים,

יש על זה הרבה אמרות חז"ל: 'אל אישך תשוקתך,' כי שנואה לאה ועוד...

זה משפיע על נפש האישה, אצלי נכנסתי ממש לדיכאון! רציתי למות! או שהוא ימות)

זה סבל לא הגיוני. ממש גיהינום. סבל.

הסתובבתי כל היום עם הרגשה לא טובה ושום טיפול פסיכולוגי לא עזר!

פרודה כבר כמה שבועות ומרגישה בן אדם חדש!!

במצב כזה (כמו שאני חי) הוא פחות קשה, הסטייפלר אומר שזה קרוב לשפיכות דמים גם מהצד השני...

חיבוק גדול גדול יקרה

רק לקרוא את כל מה שעברת ואת עוברת זה לא פשוט בכלל

אז לעבור את זה, יום אחרי יום, שנה אחר שנה,

לצפות, להתאכזב, לנסות, להתאכזב, לנסות שוב, להתאכזב.

זה ממש ממש קשה.

הלוואי שהקב"ה ישלח לך אור שלם וישועה שלמה שלמה שלמה.

שגמר חתימתך תהיה לחיים מלאי שלווה ואהבה אמיתית ושלמה וכל הטוב שבעולם. אמן!

רוצה לכתוב רק לעניין הילדים -

כמובן שכל זוג בפני עצמו. וכל משפחה והייחודיות וגם המורכבות שלה.

אבל באופן כללי לענ"ד טובת הילדים היא אבא ואמא מאושרים.

זה לא שונה בעיניי מההוראה שאומרים להורים במטוס - שאם חלילה יש נחיתת חירום - קודם שימי עלייך (האמא) את המסכה ורק אח"כ על הילד.

אם אני לא אהיה לעצמי, אם אני לא אהיה - מי יהיה בשביל הילד?

ובעיניי אם אני לא מאושרת, אם אני חיה חיים כבויים - זו לא טובתי וגם לא טובת הילד.

הילד רוצה בסופו של דבר שהוריו יהיו מאושרים ושמחים.

תחשבי עלייך בתור ילדה להורייך - היית מסוגלת להכיל את הידיעה שהם נשארו יחד והיו עצובים רק בשבילך? אני לא יכולה לחשוב על זה אפילו. גם אחרי 120 של הילדים המתוקים - האם הם *באמת* יהיו שמחים אם יבינו וידעו שכל החיים ההורים שלהם נשארו יחד רק למענם?! בלי להיות שמחים?! עם לוותר על לשד החיים עצמם, זוגיות אוהבת טובה ומטיבה?!

איך זה יטיב איתם בעצם? 

חוץ מלחיות תחת קורת גג אחת, שזה ברור ממש. ומשפחה שביחד שגם ברור ממש.

אבל מה עוד יש שם?

יש שם מציאות שהם חווים גם יום יום שעה שעה למשך ימים ושנים שאמא או אבא לא שמחים אחד עם השני/ה ונשארים כאן רק בגללנו.

האם אני כילד רוצה לקחת על עצמי את העול הנוראי הזה?

גם אם אני לא מבין, אז לזמן שאבין?

או אחרי 120?

זה הנטל הכי נוראי שיש!

ולא רק זה,

איזו זוגיות הם רואים? איזה מודל זוגי?

מה הם לומדים על החיים בצורה הזו?

מה הם לומדים על *עצמם* בצורה הזו?

אם חלילה הם יתחתנו בעתיד וגם יהיו עצובים וכבויים - יש להם מודל כבר בראש שנשארים לא משנה מה בשביל הילדים. אז הם יעשו כך. הרי גם אמא או אבא עשו. אז גם אנחנו.

היינו באמת רוצים את זה עבור הילדים שלנו?! שבגלל המודל שאנחנו הראנו להם, של לוותר על עצמנו ועל האושר שלנו לגמרי לגמרי - הם גם יוותרו על האושר *שלהם* בעתיד?

שזה מה שהם הכירו וראו ואז גם כל חייהם יהיו עצובים וכבויים חלילה?

כי זה מה שגם אנחנו מלמדים אותם ממקור ראשון כשאנו עושים זאת.

ואם חלילה חלילה יקרה להם משהו דומה - הם יהיו עצובים. ואנחנו בתור הורים שהכי הכי אוהבים אותם בעולם לא יכולים לסבול את המחשבה אפילו שלא תהיה להם שמחה!

ואם ניתן להם עכשיו מודל שאם מנסים הכל, אבל הכל, ובונים, ומשקיעים, והולכים וקורעים את השמיים אבל לא עוזר - אז חושבים על השמחה והרווחה הנפשית שלנו.

ואז *זה* מה שהם ילמדו. את זה אנחנו מלמדים *אותם* - להיות נאמנים לעצמם. לאושר שלהם. לחיים עצמם. לחיות.

וזה לימוד גדול גדול עבורם.

וזו גם מתנה אדירה שהורים אוהבים יכולים לתת לילדיהם.

וילד שרואה את אמא שמחה ומאושרת, גם אם היא לא עם אבא - בסוף אכפת לו מהאושר שלה, בטח כאשר הוא גדול יותר.

וילד כזה גם רואה שאמא לא מוותרת על עצמה, על החיים שלה, על המהות.

וילד כזה ילמד גם על עצמו לבנות זוגיות בריאה ונכונה. לא להישאר בכל מחיר אם אין שם בסיס יציב ואוהב. וזה יטיב גם איתו בסופו של דבר...

אני יודעת שהדברים כל כך קשים

אוף, אני רק כותבת אותם וממש כואב בלב ובבטן. זה כזה קשה. כי אנחנו הכי אוהבים את הילדים שלנו בעולם! כל כל מה שאנחנון עושים זה בשבילם!

אז לחשוב מה יקרה להם ואיך ומה וכמה

ולחשוב על הנזק חלילה שיכול להיות גדול מהתועלת אם נשארים יחד בצורה כזו - זה כואב מאוד מאוד מאוד. ממש שורף את הלב.

לכן וודאי וודאי שהיד לא צריכה להיות קלה על ההדק במקרה של גירושין, ואני הראשונה לומר זאת,

אבל אם יש מציאות כלשהי (לא יודעת אם היא המציאות שלך, כי אינני מכירה אותך, אבל לפי מה שתיארת ואם אכן זו המציאות), שבה אמא ואבא בלי שמחה, בלי אהבה, בלי רצון להיות יחד, וניסו הכל הכל ולא הצליח - בעיניי טובת הילד דווקא היא גירושין. גירושין עם כמה שפחות מלחמות כמובן. דרך גישור למשל.

עם יחסים מכבדים הין ההורים.

ובעיקר עם לימוד של הילדים היקרים האלה ממקור ראשון על חשיבות השמחה והאהבה והרווחה הנפשית ובעצם חשיבות החיים עצמם...

- ולעניין מה שכתבת על הבית עצמו - יש היום פתרון שזוג שמתגרש בוחר שהבית הרגיל ישאר לילדים והם ישארו שם כל הזמן, וההורים הם יהיו אלה שיעברו.

(צריך להשכיר בשביל זה עוד 2 דירות, אחד לאבא ואחת לאמא, ואז כשההורה האחד בזמן שלו עם הילדים בבית שלהם - ההורה השני בדירה משלו.

זה הרבה כלכלית. אבל לפחות לילדים נשמרת היציבות של הבית שלהם, הסביבה שלהם, החברים, מוסדות הלימוד, האחים וכו'.

וכל פעם הוא מקבל גם זמן עם אבא ואז עם אמא, רואה שטוב להם בחיים והם מאושרים, זה גם המון...

הייתי מציעה לך יקרה לבחון את כל האפשרויות שלך.

לא להרגיש שאת חנוקה כמו שכתבת

לא להרגיש שאין לך בחירה

אלא לכסות הכל.

כולל להתייעץ עם עו"ד טוב, עם מגשר טוב,

לבדוק את כל האופציות הכלכליות שלך

הפרקטיקה

הכל

ולא לוותר על עצמך.

את חשובה.

ואת יקרה.

ומגיע לך אושר.

גם ילדייך רוצים בזה. גם עבורם.

(וכמובן כמובן שאם את מרגישה שכן יש אפשרות לשיפור וטוב אז גם לכסות אותה ולנסות אותה עד תום, דיברתי בכל ההודעה הנ"ל רק על מקרה שכלו כל הקיצין וכלום לא עזר ולא עוזר והבחירה להתגרש דווקא היא הבחירה הנכונה...)

ולסיום רוצה לתייג את @קופצת (משום מה לא עובדים לי התיוגים, אם מישהו יכול לתייג אשמח ממש) - שקראתי אותה בעבר מרחיבה ממש על העניין הזה בתור בת בעצמה להורים גרושים שראתה שטובתה האישית וגם טובתם הייתה דווקא להתגרש. ומסבירה כל כך יפה ועמוק מדוע...

המון המון הצלחה וברכה וסיעתא דשמיא גדולה יקרה!

שהקב"ה יאיר לך את הדרך וישלח לך בהירות שלמה ישועה וגאולה שלמה במהרה ממש!

אבל אם יש לך זמן כדאי לך לקרוא את הספר 'רוח גדולה וחזק' של ח. ברטלר. זה סיפור ארוך, בעצם כמה סיפורים שמשתלבים יחד. ויש שם כלים שיכולים אולי לעזור לך במסע.

את יכולה לראות את השרשורים שלי.

החלטתי לא להמשיך לחכות לו, הגעתי למסקנה שזה יושב אצלו על מקום עמוק שהוא לא רוצה לגעת בו. ולכי תדעי מה יש בפנים- והאם אי פעם הוא בכלל ירצה לטפל בבעיה.

אבל זה תלוי אם את רוצה להשלים עם המצב או שאת לא מסוגלת להמשיך. זה תלוי בך.

בכל אופן הלכתי למטפלת אלופה שמיד אמרה לי שהוא נרקיסיסט סמוי! ועזרה לי ליהיות שלמה עם ההחלטה שלי.

שימי לב, התנהגות נרקיסיסטית:

ניסה לגרום לי להרגיש אשמה בבעיות שלו, לא היה אמפתי, לא היה מסוגל לשמוע ביקורת, הפך אותי לחלשה, ל'דיכאונית', ניסה להוריד אותי בכל הזדמנות והצליח להפוך אותי מבחורה חזקה ,לצל שלו.

ולגבי הילדים- אם תיהי אמא שמחה יותר- גם להם יהיה טוב יותר!

אבל אין מה להגיד שהם עוברים תקופה קצת מבולבלת.

אל תצפי שכולם יבינו אותך, כי מי שלא עובר את זה -לא מבין...

זה סבל לחיות ככה, אני ממש מבינה אותך ומזדהה עם מה שאת עוברת,

ואת היחידה שיכולה לדעת מה טוב לך.

תעשי החלטה לבד- בלי לחשוב על הטובה שלו. או על בושות או על מה יהיה וכו'.

מהמבט שלי ממליצה לך לנצל את הזמן, כל עוד את צעירה, ולהתגרש.

החיים קצרים מידי.

חבל לבזבז אותם.

חבל שתזכרי לעשות את זה בעוד 10 שנים.

כי לפי מה שאת מתארת זה לא הולך להשתנות.

א"א לבנות זוגיות ככה, נקודה.

וגם את- אם המצב שלך בפנים הולך ומדרדר -לכי תדעי לאן תגיעי,

למצב נפשי קשה או ירידה רוחנית, את צריכה לדאוג לעצמך.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר