בּוֹכֶה אֶת גָּלוּתִי.
אֶת הַנֵּכָר הַמִּתְפָּרֵעַ בְּקִרְבִּי
בְּמֵחוֹשֵׁי עַצְמִיּוּתִי אֲנִי שָׁבוּי.
לִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי וְכִנּוֹרִי
נוֹשֵׂא תַּחֲנוּנִים
בְּנַהֲמָתוֹ וּפְקִיעָתוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ
לִסְדֹּק אֶת חוֹמֹתַיִךְ.
פְּעִימוֹתַי מִתְלַחֲשׁוֹת עָלַיִךְ
אֵיךְ אַתְּ נְכוֹנָה לִהְיוֹת לִי
לְצִיּוֹן, לְאֶרֶץ גְּאֻלָּה.
רְטֻבָּה מִטַּל, שׁוֹקֶקֶת בִּתְחִיָּה
כְּמוֹ אֲדָמָה, חַמָּה. כְּמוֹ גֶּשֶׁם לְהַרְווֹת
צְּחִיחוּת בְּגוּף נֵכָר,
בְּדִידוּת מְּפַעֶמֶת.
כִּנּוֹרִי גּוֹנֵחַ.
בְּתוֹךְ בָּבֶל שֶׁלִּי אֲנִי יוֹשֵׁב
דָּמִי, בּוֹכֶה אֶת גְּאֻלָּתֵךְ.
