בס״ד
(התחלתי לכתוב לך עם כיוון אחד ובסוף זה התפתח לי לכמה דברים...)
1. אומרים שהרבה פעמים הפוריות מתחילה לרדת החל מגיל 35. ולכן שווה אולי להתייחס לזה כאילו שיש לך עוד עד הגיל הזה (35) באם תרצי בסוף להביא עוד ילד/ים לעולם. שמצד אחד זה לא עכשיו-מיד, ומצד שני זה לא בעוד מיליון שנה.
לפעמים כשמפנימים שמשהו קרוב לסופו, הרצון להינות ממנו עולה מאד. לא רק בהקשר של הפוריות, זה נכון בעוד מלא הקשרים...
2. אולי אפשר להניח לשאלה הזאת לחצי שנה / שנה, ולבדוק אחר-כך אם משהו זז בתוכך?
סך הכל את התמודדת/מתמודדת עם הרבה מאד בשנים האחרונות. לדעתי סביר ו*בריא* לרצות להמשיך לשמוח בהווה! בעיניי זאת תפיסה מבורכת. ועוד יותר כשאת יודעת שחלק לא מבוטל מהמשאבים שלך גם ככה הולכים על על מיני דברים שלא כל אשה מתמודדת איתם. (כמו לגדל את הילדים לבד, כמו שכתבת, אבל לא רק).
ועכשיו היו לך שנתיים (?) ממש אינטנסיביות עם הילדים 24/7 איתך בבית! מובן לי ממש שכרגע את רוצה להיזכר מה הרצונות והחלומות שלך, מעבר ללהיות אמא. יכול מאד להיות שאחרי תקופה משמעותית של כמה חודשים-שנה-שנה וחצי עם הגשמה עצמית טובה, תרגישי שהמקום הזה התמלא לך ושאת מתחילה לחוש שאת במקום אחר.
3. תוך כדי כתיבה, עולה לי משהו... ו
@המקורית יקרה, כמובן שתדייקי-תתקני אותי אם אני לא בכיוון!
מה שעולה לי זה שאולי-אולי לצד זה שאת חיה את החלום, את גם מאד עייפה מהחיים. זה נשמע סותר, אבל לאשה עם עוצמות כמוך, עם אמונה בשינויים, עם אופק ועם כוחות-על כמעט כאלה, זה אפשרי. בזכות כל העבודה העצמית המדהימה שלך, את באמת שמחה! את באמת מאושרת! טוב לך! באמת-באמת! למרות, מתוך, ובזכות הכל. אבל כמה משאבים וכמה כוחות זה דורש ממך! ואולי בתוך תוכך, אינטואיטיבית, בסוג של תת-מודע אפילו, את יודעת שאם תוסיפי עכשיו עוד משהו ענק כמו הריון מהסוג שתיארת וטיפול בתינוק עם כל הכרוך בכך, את כבר לא תצליחי להיות במצב טוב כזה, כשמנגד עדיין ישנן התמודדויות.
אם יש אמת בדברים שאני כותבת, אז תמשיכי לחכות לעניות דעתי. חצי שנה, שנה, שנתיים יכולים לחולל הבדלים מדהימים בתוכנו, ובמארג הזוגי והמשפחתי. כותבת מהניסיון שלנו ממש.
4. ואולי את כבר עושה את זה, אבל למקרה שלא - תתפללו לבהירות! כשאני מרגישה שהבחירות שלי מגובות בתפילות שלי לבהירות, זה משקיט בי המון 🙏🏻
מאחלת לך את כל הבהירות בעולם, חברה אלופה שלנו ❤️