בס"ד
ראש השנה ויום הכיפורים גרמו לשבועיים של הפסקת כתיבה. כעת הגיע חול המועד ויש מצד אחד הרבה מה להשלים, ומצד שני זמן קצר בין חג לשבת ועוד חג נוסף. לכן, באופן חד פעמי הקונספט יהיה מעט שונה, ויגע בקצרה בנושאים השונים שעל סדר היום וגם כאלה שקצת נשכחו אבל חשוב לחדד עליהם דבר או שניים. חג שמח.
שוד הגז
הפרט אולי שהכי מטריד בהסכם הגז שהולך ומתגבש בין ישראל ללבנון הוא שבעוד ממשלת לבנון וחיזבאללה יודעים את פרטיו, ספק אם הוא יגיע לידיעת חברי הכנסת במדינת ישראל. עד לרגע זה ישנם מהלכים משפטיים למנוע את הצורך באישור של הכנסת. גם הניסיון להשוות את מה שקורה כעת למה שקרה עם הסכמי אברהם זה פשוט טעות מהייסוד. בעוד בהסכמי אברהם ישראל לא וויתרה על דבר, כאן גם גורמי חוץ (השגריר לשעבר דיויד פרידמן, לדוגמה, שעסק בנושא מתוקף תפקידו) מודים כי ממשלת ישראל התקפלה מול כל הדרישות של לבנון.
כל זה שאנחנו נמצאים שלוש שבועות בלבד לפני מערכת בחירות בישראל, כאשר גם בצד הלבנוני אין ממשלה קבועה ואף אחד לא ערב לכך שבעוד כמה חודשים הממשל שם יכבד את ההסכם שעליו נחתם. על פי דיווח במהלך החג בערוץ הטלוויזיה הקאטרי, ההסכם צפוי להיחתם בין המדינות כבר בשבוע הבא, זאת אומרת עשרה ימים בלבד לפני הבחירות. זה בדיוק מה שניסה למנוע המחוקק בקבלת החלטות בממשלת מעבר, וזאת בדיוק הביקורת שנשמעה כבר על התנהלות הממשלה בחודשים האחרונים, ואף קיבלה חיזוק מבית המשפט העליון.
"נצביע נגד מתווה הגז מכיוון שאין בו פיקוח על המחירים" אמר יאיר לפיד בשנת 2015 בראיון לאתר וואלה, והסביר: "הריבון הוא הכנסת, והממשלה לא יכולה פשוט להודיע לה מה לעשות". אז היה מדובר בהסכם מול טייקונים ואנשי עסקים ישראלים, ובכל זאת לפיד נעמד כחומה בצורה מול הסכם הגז המתגבש. הפעם מדובר בהסכם מול מדינת אויב, והסכם שראש חיזבאללה חסן נסראללה מברך עליו (בניגוד למה שתוקפים בממשלה את האופוזיציה). נראה שלפיד מנסה להישג הישג מדיני להציג אותו בימים האחרונים של הבחירות וזה האינטרס היחידי שמוביל אותו, וממש לא האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל. העיקר שעל נושא של פיקוח מחירים הוא הצביע נגד.
הפקרה חליפית
מי שיכול אולי למנוע הסכם שכזה הוא נפתלי בנט, שכיהן כאן עד לפני כמה חודשים בתפקיד ראש הממשלה, וכעת נמצא בתפקיד ראש הממשלה החליפי. אלא שבנט כרגע עסוק בעיקר במציאת התפקיד הבא שלו, ופחות מעניין אותו מה שקורה בממשלה שהוא אמור לייצג את הצד הימני שבה. גם בישיבות הממשלה השבועיות נדיר לראות אותו נוכח. לפני מספר שבועות פורסם שהוא מחפש את העובדה הבאה שלו בהייטק, ובשבת האחרונה פרסמה דפנה ליאל כי בכוונתו של בנט להתפטר מתפקידו כראש הממשלה החליפי מיד לאחר הבחירות.
נכון שמרגע הבחירות בנט כבר אינו ח"כ, אבל על פי החוק וגם על פי חוות הדעת המשפטית, בנט עדיין מחזיק בתפקיד גם אם הוא לא חבר כנסת. הסוגייה הזאת נדונה בעבר שכחול לבן לא עברה בחלק מהסקרים את אחוז החסימה ולא היה ברור אם גנץ יכהן בכנסת או לא. עם זאת, בנט שכבר ממזמן הפקיר את הזירה ללפיד, וכבר נגענו על כך בעבר במינויו של מזוז, עומד לשחרר הפעם סופית ולתת ללפיד לעשות כל שברצונו. לכולנו התקווה שמיד לאחר פרסום תוצאות האמת יתברר כי ישנה אפשרות להקים ממשלה ימנית-לאומית, אבל אם לא זה יהיה המצב, לפיד ימשיך את כהונתו הזמנית שהוא משוחרר מכל הגבלה ויכול לעשות כל אשר ליבו חפץ.
מי סיכל את הסיפוח?
סיפור נפילת הסיפוח בתוכנית השלום של טראמפ, קיבל בשבועות האחרונים תפנית חדשה. במהלך ראיון שנערך עם מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל בעיתון מעריב ופורסם בערב שבת תשובה הוא חשף כיצד הוא והבוס שלו, בני גנץ, הם אלו שפעלו לביטול ההחלטה על הסיפוח, והם אלו ששכנעו את הממשל האמריקאי לתקוע את המהלך. בראיון לישראל היום שפורסם בערב יום הכיפורים אישר גנץ את הפרטים והסביר שזה היה עוצר את הסכמי אברהם.
הטענה של גנץ עובדתית לא נכונה. בזמן הדיבורים על הסיפוח כלל לא היה דיבור על נורמליזציה בין ישראל לאמירויות, וצריך גם לזכור שגנץ עודכן במהלך רק ברגע האחרון, כאשר נתניהו שוב חושש מהתערבות שלו. למרות כל זאת, עדיין יש מי בציונות הדתית ו"הימין הרך" שחושבים להצביע למחנה הממלכתי. אלו בדיוק הנקודות שצריכות להיות בלב ליבו של הקמפיין שמובילים במחנה הימין בשביל להחזיר קולות אבודים הביתה, וזה הקלף שבו צריך להשתמש, קלף שכמעט ולא משתמשים בו. ואגב, אם חוזרים לדיון מי הראשון להפר את ההסכם בממשלת נתניהו-גנץ אז הסיפוח היה חלק מקווי היסוד של הממשלה, וגנץ הוא זה שפעל מהרגע הראשון (ועד האחרון) על מנת לסכל אותו.
דרוש צעד אמיץ נוסף
ההחלטה של בית המשפט העליון (בשבתו כבג"צ) להכשיר את התמודדותו של שיקלי היא צודקת בכל פרמטר שהוא. עצם הפסילה שלו על ידי יו"ר וועדת הבחירות, השופט עמית, ללא שום דיון בוועדה עצמה (שהגיע רק לאחר הפסילה) כבר היה צעד תמוהה, שגם ברגע זה יש סימן שאלה האם זה היה בסמכותו או לא. למעשה, את המכה הכואבת ביותר קיבל השופט עמית עצמו, שבעוד שנה ימונה לנשיא בית המשפט העליון ושמונה מחבריו החליטו לפסול את פסיקתו. את המכה השנייה קיבלה היועצת המשפטית של הממשלה שפעם נוספת החליטו שופטי בית המשפט להתעלם מחוות הדעת שהגישה והכריעו נגדה.
בגזרת בל"ד כמובן שאין שום הפתעה. בעצמי נכחתי בעבר בדיונים בבג"צ על פסילתם, ולא משנה חומרת הראיות שהוגשו, ההחלטה הייתה צפויה מראש. השאלה הייתה רק כיצד הם התחלקו. לכולם ברור שהדברים שאמרו ועשו חברי בל"ד חמורים בעשרות מונים ממה שעשו מיכאל בן ארי, ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, אבל לצד הצעד האמיץ בנוגע לשיקלי, כל תשעת השופטים הכריעו פה אחד להכשיר את בל"ד. אומנם חלק מהשופטים הסבירו את זה מהראיות הדלות שהוצגו הפעם, אבל לכולם ברור שגם אם הראיות היו טובות יותר, זה לא באמת היה משנה. נותר רק לתהות מתי בג"צ יעשה צעד אמיץ גם בהקשר הזה?
קמפיין על גב השבת
בשבת האחרונה הצפינה שרת התחבורה לחיפה על מנת לחנוך קו מטרונית חדש שפועל בעיר. זה מגיע בדיוק שבוע לאחר שהודיעה בתוכנית 'פגוש את העיתונות' שבעוד שנה קו הרכבת הקלה החדש בגוש דן יפעל גם בשבת. אלא שבעוד שנה ייתכן ומיכאלי לא תהיה שרת התחבורה, אין לה שום סמכות לקבל החלטה שכזאת, בטח שלא בממשלה מעבר, דבר שנידון בבג"צ לאחרונה בנושא אחר. גם הקו שנחנך הוא לא חדש, והשרה כבר חנכה אותו לפני כחודש.
מכל זה יוצאת מסקנה אחת ברורה. לאחר שלא הסכימה להתאחד עם מרצ, וקיוותה ששתי המפלגות יצליחו להתרומם בפני עצמן, בחלק מהסקרים הם עדיין נמצאים קרוב לאחוז החסימה. משכך, כעת - אחרי שנה וחצי בתפקיד, היא נזכרה שיש את סוגיית התחבורה הציבורית בשבת שצריך לטפל בו. אלא שמדובר בעיקר בניסיון לקרוץ לבייס שלה ולהחזיר אותו הביתה להצביע לעבודה. תגובה של המפלגות הדתיות והחרדיות היא כמובן מתבקשת, אבל כדאי לבדוק האם היא לא משרתת את הקמפיין שמיכאלי מנסה להוביל.
החוב של גפני
מי שקיווה שלאחר סגירת הרשימות ישוב השקט לציבור החרדי, אז גילה שכעת ליו"ר דגל התורה משה גפני התפנה זמן להחזיר חובות. אחרי שדרעי היה מעורב לא מעט בניסיונות לאחד בין שתי המפלגות האשכנזיות, ואף התבטא בחריפות בנושא, כעת, ובכל החודש האחרון, מנצל גפני כל במה ציבורית בשביל לעקוץ את דרעי, שמצידו לא מגיב בכלל לדברים. השיא כנראה היה אתמול בכינוס של וועידת דגל התורה שנערך עם צאת החג שם תקף גפני בחריפות את דרעי וגם את חבריו למפלגה מאגודת ישראל.
מנגד מגיעה מילה טובה לחיבור אחר שיזם נתניהו – מפלגת הציונות הדתית. מי שמסתובב בימים אלו ביישובי יו"ש רואה חלוקה נכונה בין שלושת מרכיבי הרשימה. בישוב שבו הקהל הוא של סמוטריץ' אלו השלטים שיתלו ברחבי הישוב, כאשר בישוב השכן שמזוהה עם איתמר בן גביר יהיו שלטים של עוצמה יהודית, וכך גם עם נעם בישובים שיותר מזוהים איתם. דווקא ההחלטה ללכת לקמפיין נפרד שכל אחד מתמקד בקהל שלו, מתבררת כנכונה וכאחת שלפחות על פי הסקרים מביאה תוצאות טובות.
