סקר בדיקות בשבעה נקייםמישהי עם שאלה
אתם באמת עושות את כל ה14?
אני חושבת שבגלל שהמדריכת כלות אמרה שחייב בפועל רק ראשון, שלישי ושביעי זה נתפס אצלי כלא חשוב ואני הרבה פעמים שוכחת, אתם עושות הכל? זה באמת חשוב?
מצד אחד זה לא בכוונה, אני שוכחת, אבל מצד שני זה כנראה פשוט לא נתפס אצלי כחשוב כי להתפלל אני לא שוכחת, אז מה באמת אתם עושות? ( אני עושה יותר מ3 אבל לא הכל..)
כן (נעזרת בתזכורות בפלאפון)יעל מהדרום
כנ''לממשיכה לחלום
חוץ מאחרי לידה
אני עושה רק ראשון ושביעימקקה
הבדיקות כואבות לי
אבל גם אילו לא היו, מאמינה שהייתי עושה את המינימום הנדרש
כן עושה 14...רקלתשוהנ
תזכורות בפלאפון
בעיקרון כןכן אני
אבל מזמן לא יצא לי באמת לעשות, ופעם אחרונה שעשיתי זה היה אחרי לידה אז קיבלתי היתר לעשות פחות.
עונהבתי 123
בהחלט חשוב לעשות את כל הבדיקות.
אני חושבת שמדריכות כלות לפעמים לא מסבירות את זה בצורה מספיק טובה.
הרי כל אישה יראת שמים רוצה שהמצוות יהיו לכתחילה כמו שתקפידי לכתחילה על כשרות ותפרידי את הכלים וכמו שהדלקת נרות תשתדלי להדליק בזמן. גם לעשות את כל הבדיקות זה לכתחילה .
את יכולה לעשות תזכורת עם הטלפון או שבעלך יזכיר לך.
נכון שהפסק ראשון ושביעי הכי הכי חשוב פשוט כי בלעדיהם אישה לא יכולה לטבול אבל זה לא מפחית מהבדיקות האחרות.
הבדיקה בשלישי (או כל יום אחר באמצע) זה כדי שאם חלילה תהיה בעיה בשביעי לא תצטרכי לספור שוב.
כמובן שמי שרב מנחה אותה לעשות פחות בדיקות אז בסדר גמור.
בתקופה שלא היה לי הקלות בנושא בהחלט השתדלתי להקפיד
שואפת מאוד מאודבימבה אדומה
את כל ה15 (כולל ההפסק)
כמובן כשאין בעיות
בעיקרון כן, בטחמנסה שוב*
עכשו כבר יותר משנה אני עם היתר לראשון שלישי ושביעי אז בודקת רק בימים האלו. בגלל דימומים וכתמים. אבל בזמן רגיל בטח!
מאז שלמדתי אצל @אלירז אלירז פיין המהממת על המשמעות של הבדיקות.. והעצירת הקשבה לעצמי בוקר בוקר ערב ערב זה משמעותי לי מאד.
גם הספר של הרב ראובן ששון ( שכחתי איך קוראים לו.. @בארץ אהבתי למדתי בעקבות ההמלצה שלך! בטח את זוכרת איך קוראים לספר)
העמיק לי את המשמעות והמחשבה שמאחורי כל בדיקה
ויודעת שאצלי שככשיש ידע והבנה זה ממילא משפיע על העשיה בפועל 💕
הספר באמת מומלץ, איזה כיף שקיבלת את ההמלצה שליבארץ אהבתי
מה שיש לי בבית נקרא 'האישה ומצוותיה א' - טהרת המשפחה', אבל לאחרונה הוא יצא בהדפסה חדשה תחת שם חדש - 'מעיין גנים' (בגוגל עדיין מוצאים אותו תחת השם הקודם..).
תודה על העדכון על הגרסא החדשהבימבה אדומה
לא נראה לי שיש הבדל בתוכןבארץ אהבתי
ממה שהבנתי רק ההדפסה חדשה, עם שם חדש ובכריכה קשה.
מאיפה אפשר להזמין?אהבתחינם
פהבארץ אהבתי
https://malahn.aminutapps.com/mazot/index.html?w=594735
(זה האתר של ספרי הרב ראובן ששון, הספר השלישי זה הספר שכתבתי עליו. ויש שם עוד הרבה ספרים יפים בנושאים שונים).

ויש אותו גם באתרים אחרים של קניית ספרים (אם את רוצה לקנות עוד ספרים אחרים משם, לפעמים יותר משתלם מבחינת מחיר המשלוח), למשל פה -
https://www.sefer.org.il/items/3727846-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9A-%D7%94%D7%90%D7%A9%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%90-%D7%98%D7%94%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7%A9%D7%95%D7%9F
תודה רבה! הזמנתי.אהבתחינם
תבורכי
שבת שלום🌸
איזה כיף! מקווה שיוסיף לך...בארץ אהבתי
גם אני גיליתי את הרב דרכךדבורית
בתקופת הקורונה
ושומעת שיעורים שלו ביוטיוב שפשוט מחיים אותי
איזה כיף לשמוע!בארץ אהבתי
השיעורים שלו באמת מחיים, הגדרה יפיפיה וקולעת...
ממש שמחה לשמוע שהגעת אליו בזכותי, איזו זכות🙂
שתפי בבקשהבימבה אדומה
קישור או שניים🙏🏻🙏🏻
הנה הערוץ שלו ביוטיובבארץ אהבתי
https://youtube.com/channel/UC3Kr93MBtpTJ0T-SIT7YM1g
מלא מלא בשיעורים מדהימים...
תודה רבה!!!בימבה אדומה
אני כמוך..דיליה

בדרך כלל מגיהע ל10 לא יותר

כמעט כל בוקר זוכרת לפני השקיעה יוצא לי לפספס הרבה במיוחד בחורף.

כן. חוץ מפעמיים שהיה קושי להיטהר ורב הנחה אותיואילו פינו
לבדוק ראשון שלישי ושביעי. באחד המחזורים אחרי החתונה ואחרי הפלה..
עושה ראשון ושביעי.אחת פשוטה
לפעמים גם אחד באמצע.
פעם עשיתי הכל וזה העיק ממש.
שאלתי רב אמר שאפשר ראשון שביעי.. זהו..
שואפת שכן. מקפידה במיוחד על 1 3 7אנונימיות
ולפחות 1 בכל אחד מהימים האחרים
כןמחי
אותי המדריכת כלות לימדה ש15 הבדיקות הן כנגד 15 שיר המעלות שדוד המלך חיבר, שכנגדן יש 15 מדרגות בבית המקדש, אז אני כל פעם מדמיינת שאני עולה בעוד מדרגה. אותי זה מרגש, אבל מבינה אם יש כאלה שלא מתחברות
היא גם אמרה שעם כל בדיקה (האמת שעם כל מצווה) נברא עוד מלאך שמלווה את האשה לטבילה, אז אני רוצה להיות מוקפת בכמה שיותר מלאכים ביום המיוחד הזה.
זו השאיפה. בפועל, את הבדיקות של הבוקר זוכרת כל יום, וממש קשה לי עם הבדיקות בערב כי זה תמיד יוצא בזמן עמוס שהילדים חוזרים הביתה, ארוחת ערב, מקלחות... רעיון טוב לעשות תזכורות בפלאפון.
איזה יפהדבורית
מקסים תודה על הרעיון הזהמתחדשת11
משתדלתקמה ש.
בס״ד

לפעמים מפספסת בערב, נגיד כמו עכשיו כשהשקיעה בזמן שכולם סביבי ואני עסוקה עד מעל לראש. בסבב האחרון נראה לי שהתפספסו לי רוב הערבים, אבל ממש לא בכוונה.

כשאני מוציאה הפסק קצת בדוחק (הרבה שטיפות וניסיונות וכו׳) אז בכוונה מדלגת על הבדיקה של המחרת בבוקר ועושה רק של הערב, ואחרי היום הראשון עושה שוב פעמיים ביום.
משתדלת מאדהשקט הזה
ולמרות שיודעת שיש מקום להקל וכו, כשאני שוכחת בדיקה (במיוחד את השניה של היום הראשון או השביעי) אז זה מרגיש לי "פחות" כזה. כאילו זה מספיק בשביל להיות טהורה לבעלי אבל לא מספיק בשביל להכנס באותו חודש להריון.. שהילד יצא מההכי טהור שיש..שזה קטע קצת מטומטם (לפחות בתקופות של מניעה יותר נוח לי רגשית לשכוח בדיקה🙊)

בכל אופן, משתדלת מאד לזכור את כל הבדיקות כולל מוך..
ותמיד בודקת על הבוקר ככה שגם אם אשכח את הערב יש לפחות בדיקה אחת באותו יום.

(רק כדי לאזן את דבריי הקודמים, כשיש מקום וצורך להקל בכמות הבדיקות אני עושה את זה בלי להסס, כמו אחרי הלידה או כשהייתה לי בדיקה רפואית שגורמת לדימום, ביום הראשון של 7 נקיים, ובדקתי רק לפני הבדיקה וביום השביעי כדי להצליח לטבול בזמן)
דווקא מזדהה מאוד עם הקטע הזהמחי
לא מטומטם בכלל 🙈
בפעמים שיש סיכוי להריון אני תמיד נזהרת יותר בכל התהליך של הטהרה, הכנות למקווה וכו'. זה ידוע שיש לזה השפעה
תודה על הנרמול😅השקט הזה
נכון, גם אני ככה...דבורית
משתדלת מאודבאר מרים
את הבדיקות של הבוקר כמעט אף פעם לא מפספסת.
בערב לפעמים מתפספס לי ונזכרת רק אחרי שקיעה או שלא נמצאת במקום שאפשר לעשות..
מנסה כמה שאפשר להצליח את כולן
יש לי בעל צדיק שמזכיר לי...מתואמת
אבל בעצם בימים האלה אני נכנסת כל כך לתודעה של בדיקות, שזה באמת הופך לחלק מהשגרה... בעיקר הבדיקה של הבוקר (מיד אחרי השירותים), אבל גם זו שלפני השקיעה...

(ובכל מקרה - המדריכה שלך סוג של הטעתה אותך כי הבדיקות המחויבות מבחינה הלכתית הן בראשון ובשביעי, בשלישי/רביעי זו רק תוספת, למקרה ששוכחים, כדי שלא יהיה צורך להתחיל את שבעת הנקיים מההתחלה...
וכמובן, מבחינה הלכתית נטו צריך לעשות את כל ארבע-עשרה הבדיקות. ההיתר של ראשון ושביעי הוא רק במקרי חירום, כולל מקרים של שכחה, של כאבים ושל קושי נפשי...)
כותבת בכאבאמא חדשהה
רק אצלי כאבים וקושי נפשי זה ברגיל ולא בחירום?
כל כך קשה לי עם העניין הזה
באמת מחפשת פתרונות הלוואי והיה
מזדההשאלותהריון
אם הכל נקי זה כן סבבה בשבילי אבל לשאול רב כמה פעמים בשבוע במיוחד שבדרך כלל זה להציק לאותו רב - קשה לי ..
לא רק אצלך...מתואמת
מודה שבשנים האחרונות גם לי הרגיל הוא קושי נפשי (בעיקר), ולפעמים אפילו אני מתעצבנת על צדיקותו של בעלי...
לא יודעת אילו פתרונות יכולים להיות לזה. עוד לא ניסיתי בעצמי (מה גם שב"ה יחסית לא הרבה פעמים נדרשתי לזה...)
אולי הקורסים של בינת הלבנה, מה ש@באר מרים ממליצה תמיד, יכולים לעזור...
לא רק אצלךסמטאות
אצלי הכאב הגופני לא ככ גדול ובלתי נסבל, יותר חוסר נוחות קלה עד בינונית
אבל יש קושי נפשי נוראי, ואחרי שיחה עם הרב בודקת ראשון ושביעי ואם מרגישה מסוגלת אז באמצע מה שאני יכולה
ממש לא רק אצלךמקקה
עוד רבות וטובות...
גם אצלי.לא מחוברת
ובאמת עושה רק ראשון ושביעי.
ברוך ה כבר מלא זמן אני לא בסיפור הזה ואחרי הלידה לא הרגשתי בסדר לעשות גם את האמצעי.
מקווה שעם השנים יהיה לי יותר קל.
ממש לא רק אצלך...מיקי מאוס
אפילו יותר מזה- זה נורמלי!
זה פעולה אינטימית, הכי טבעי שהגוף שלנו לא ישמח בחדירה כזו ממניעים שהם לגמרי חיצוניים. ממליצה לך למצוא מה שבינת הופמן מסבירה על זה לי זה מאוד עזר להבין ולקבל את המצב

אז יש שיותר מסתדרות עם זה ויש שפחות, יש כאלה שלמרבה השמחה מצליחות להזדהות ולשמוח בבדיקות ואז זה מרגיש להן יותר בנח ויש כאלה שכנראה פשוט פחות רגיש אצלן
ולפעמים דווקא התהליך הבריא של מודעות ויחס למיניות ולגוף מעורר את ההתנגדות לזה...
אז קודם כל את נורמלית וזה בסדר

ההמלצה שלקחתי ממנה היא להתיחס לזה ברגישות המתאימה לנרתיק- לא "להכניס" את העד פנימה, אלא לפעול עם שרירי הנרתיק שיזמינו את האצבע שלך להכנס, לאט ובעדינות ומתוך הקשבה לעצמך

וגם כשיש יובש- מלבד הדיון ההלכתי בכמות הבדיקות שצריך לקחת בחשבון- כדאי לסכך את הנרתיק במרחק מסוים מהבדיקה (לא צמוד כי זה בעיתי הלכתית)
תודהאמא חדשהה
אחפש
רק ראשון ושביעירק לרגע9
אני למדתי שדילוג על בדיקה זה רק באישור רב.התהילה והתפארת
במזידבימבה אדומה
מי ששכחה או היתה באונס כמו בנסיעה וכד, אין שום צורך לשאול רב על זה. זה בסדר. אלא אם מדובר על פספוס של יום ראשון /שביעי לגמרי...
על הנייר כןנועה נועה
בפועל את השניה בכל יום לרוב שוכחת כי אני עם הילדים והבלגן של אחהצ-ערב בבית. אבל אם אני זוכרת עושה, ומקפידה כל בוקר כשקל לזכור כדי שלפחות את זה בודאות יהיה.
רק ראשון ושביעיהשם בשימוש כבר
בהוראת מורה הוראה
לא עושה תזכורת, זוכרת לבד, אבל לא חכמה לזכור 2 פעמים, חכמה לזכור 14..
דווקא בגלל שזה לא בשגרה היום יומיתבימבה אדומה
יש המון ששוכחות את הבדיקה השביעית (כך אמרה לי בלנית מנוסה)
תודה לכולן! רעיון טוב לעשות תזכורות בפלאפוןמישהי עם שאלה
נקווה שיעזור לי
לא עושה הכל...אביול
עושה ראשון שלישי ושביעי. אבל צריכה להשתדל באמת יותר...
שאלה לכל המשתדלות ושמות התזכורתרק טוב!
זה אומר שתתאמצו על הבדיקות האלה כמו על הפסק? נניח תיהיו בנסיעה/ מחוץ לבית במקום שלא נוח לבדוק/ עם ילדים בוכים בשעת ערב בעיתית כשהבעל לא נמצא וכו' אז גם תשתדלו להקפיד?
כשהבעל לא נמצא בבית בערבהמקורית
את לא נכנסת לשירותים?
ברור שכן.רק טוב!
נסיתי לחשוב על סיטואציות בעיתיות. מה שעלה לי באותו רגע.
אבל כן יש מצב במיוחד בשעון חורף שאת בשיא הבלאגן ופתאום קולטת ששקיעה עוד שניה והתינוק התורן צורח או את באמצע לקלח את אחד הילדים או באמצע הנקה או כל מיני דברים כאלה, ובעייתי לעזוב על הדקה.

נגיד קרה לי עם הפסק שהייתי עם הילדים בגן שעשועים אחרי הצהרון ופתאום קלטתי שעוד רגע שקיעה (חורף אז שקיעה מוקדם ממש) והרצתי אותם הביתה נכנסתי ברגע האחרון לשרותים. ותוהה אם גם בשבעה נקיים כשעשיתי בדיקה בבוקר וכו, כל אלה שכתבו שמקפידות גם ישתגעו ככה בשביל לא לפספס בדיקה.
אז אני לא. מודה.המקורית
הזהובימבה אדומה
שממש לא טוב לעשות בדיקה בתנאי לחץ. ולכן המתכון לזה זה לא רק תזכורות זה גם לתכנן.

הזמן עם הילדים בגינה יכל להיראות אחרת אם הייתי מתכננת כבר ב2 (ברמת המודעות) איך ייראה אחה"צ כך שאני בבית.

ועוד משהו, אם למשל זה זמן של איסוף מחוגים וכו', ופחות זמני בידי לעשות מה שבא לי, נכון לעשות את הבדיקה של לפני שקיעה בשעתים וחצי זמניות של לפני שקיעה... וזה בסדר. ילדים לא מפסידים חוגים בשביל הלכתחילה של זמן הבדיקה של סוף יום של הנקיים...

ואז, אין לחץ, יש רוגע, ואין פספוס של בדיקה
אצלי זה תלוי בתקופות מתואמת
בתקופות שקשה לי יותר עם הבדיקות אז במצבים כאלה כנראה לא אשתגע לעשות בדיקה...
משתדלת...מחי
אם אני יודעת מראש שאהיה במקום בעייתי אנסה לשבור את הראש איך אצליח בכל זאת לעשות את הבדיקה.
באותו רגע, זה באמת נסיון להריץ את הילדים הביתה או משהו כזה... אבל בנסיעה למשל בהחלט אעצור בדרך כדי לעשות את הבדיקה.
פעם ארגנתי פעילות לבנות במקום רחוק מהבית ופתאום קלטתי ששכחתי לעשות את הבדיקה של אחר הצהריים והשקיעה מתקרבת... לא רציתי לוותר על הבדיקה אז החלטתי להתקשר לחברה שהבת שלה היתה אמורה להגיע לפעילות וביקשתי שתשלח איתה עד 🙈 היה מביך, אבל היא היתה ממש חמודה וזרמה.
זה בנתיים הסיפור הכי הרואי שלי עם מסירות נפש לבדיקות
פעם אחרת כמעט יצא לי לבקש מחמותי, בסוף הסתדרתי, לא זוכרת איך 🙃
וואוווווווו אמאל'ה איזה גדולה אתנפש חיה.
מזכיר לי שעזרתי למישהי מהלימודיםשאלותהריון
שנתקעה ללא עד לעשות הפסק. הרגשתי שקניתי את עולמי באותו רגע. מצווה קלה ומשמחת
וואי איזה מסירות נפש! מדהימה!מנסה שוב*
שאלה אותי אם יש לי עד והיה לי.שאלותהריון
אפילו לא התאמצתי
כןמתחדשת11
לכתחילה צריך להקפיד על כולן
לספור חלקית זה בדוחק או באישור רב
יכולה להגיד מהפעם האחרונההשקט הזה
שהיינו בפארק רחוק וידעתי שלא נצליח להגיע הביתה לפני שקיעה אז עשיתי בשירותים הציבוריים עם גופיה לבנה של הבת שלי שהייתה בתיק.
זה מספיק להתחרפן?

אבל בדכ אני מודה שאם זו בדיקה שניה של אחד מהימים אני לא ממש אלחץ. כן משתדלת להיות בבית סביב השעה הזו.. אם נניח יוצאת לגן שעשועים אגביל את עצמי לחזור עד שעה x או שאבדוק לפני שיוצאים. אבל שוב, ברור שקורה שלא מצליח לכן נראה לי שרובנו כתבנו "משתדלות"
לא ברמה של הפסקקמה ש.
בס״ד

לא אחזור הביתה במיוחד אם אני בחוץ ותכננתי להישאר בחוץ עוד.
אם הילדים בוכים, כן אכנס בכל זאת דקה לשרותים כנראה.
אבל אני לא אפסיק הנקה באמצע נניח.
פעם שאלתי את הרב שלנו על זהמנסה שוב*
ואמר לי שאפשר לעשות מאחרי הזמן של מנחה גדולה (בצהריים)
אז אני עושה מתי שנזכרת אחהצ.
כשאני ממילא בשירותים
מרגישה נורא לעומתכןזמני לשליש1
ראשון ושביעי🙈
ממש לא להרגיש נוראמקקה
א. זה מותר
ב. לכל דבר יש סיבה
ג. תאשי לי לנחש שיש פה הטיית הפורום... מי שעושה פחות אז יש לה פחות חשק לכתוב
מודה שהיה לי קשה לקרוא את השירשור הזה כי כתבו פה דברים כמו ילדים שנולדו לא מספיק בטהרה וכזה....
אבל תרימי לעצמך. את עושה ראשון ושביעי וכל הכבוד לך.
היי חס וחלילה זו לא הייתה הכוונההשקט הזה
בטח לא לגרום לאחרות להרגיש רע עם זה.

אני כתבתי על שריטה שלי שאם לא עושה את כל הבדיקות מרגישה שזה לא מספיק בשביל שיצא מזה ילד, אבל ברור שזו תחושה טיפשית שלי שאין לה שום בסיס הלכתי.

ילד טהור וכשר יוצא מאשה שהלכה לפי ההלכה. וההלכה מכירה במצבים שלא עשו את כל הבדיקות
ואם זה מספיק טהור בשביל בעלך, זה מספיק טהור גם לילד.

באותה הודעה גם ציינתי שברור שכשיש צורך להקל אני מקבלת את ההקלות בידיים פתוחות
הכל טובמקקה
מותר לך לכתוב מה שאת רוצה ומה שאת מרגישה
וזו מחשבה מקובלת...
אני לא מרגישה ספק בבחירות שלי, כנראה רגישה מהרבה שיפוטיות בעניין בעבר

כל ילדי המתוקים נולדו בעזרת הקלות הלכתיות והם מהממים 😍
לגבי אבימבה אדומה
מרגישה צורך להוסיף שזה מותר אך ורק בהנחיה של רב בלבד. אחרת זה ממש בעייתי הלכתית שאשה על דעת עצמה בכוונה מדלגת על בדיקות.
ממש לא נכוןמקקה
כתוב בספרים מתי אפשר
ובאמת, תסלחי לי שאני אומרת, פחות נחמד החינוך התמידי בפורטם לשאול רב. לא אישי אלייך
כתוב בספריםבימבה אדומה
אך ורק על מקרים שנשכח/אונס. ועל זה כתבתי שאין צורך לשאול רב (ואף מיותר, בדיוק מהסיבה שזה כתוב בספרים)

אשמח שתאירי את עיניי באיזה ספר כתוב על איזה מקרה שאשה יכולה על דעת עצמה להוריד בדיקות. ללא הוראת רב.

וכן, אם יש לאשה רגישות או נטיה לפצעים, אחרי יעוץ עם רב בוודאי שיכולה להוריד, אבל לא על דעת עצמה.

הורדת בדיקות על דעת עצמי ללא כל סיבה, ממקום של אי רצון אישי לטרוח ולהשקיע, או חלילה זלזול בהלכה, בעייתי הלכתית ומעיד על אי נאמנות מסויימת של האישה.
׳אי נאמנות׳ אוישoo
לדעתךמקקה
אני שמחה לדעת שלדעתך אני לא נאמנה
זה לא מתפקיד אף אחת כאן לקחת אחריות על בחירות של אחרות ולחנך ללא הרף

ולגופו של עניין, באיש ואישנ כתוב שבדיעבד אפשר ראשון ושביעי
מה זה בדיעבד? עניין של הגדרה

והרב מלמד אומר אפילו יותר. אה שכחתי... הרב מלמד לא מספיק רב לדעת רבות כאן. שמתפרידן לשפוט.

ואתייחס להמשך דברייך אם יש לאישה רגישות ופצעים רק לאחר ייעוץ עם רב
שוב לא נכון, כי גם זה כתוב. אני מצטטת מאיש ואישה "כשעש בעיות כלשהן כגון כאב בשעת הבדיקה, חשש לפצע בנקתיק, לאחר חיי האישות הראשונים *או כל קושי אחר* היא יכולה להסתפק בשתי בדיקות -ביום הגאשון וביום השביעי" עמוד 106
עכשיו תסבירי לי מה יש לשאול רב אם זה כתוב במפורש

מזל שלדעת הרב אלישיב קנוהל אני כן נאמנה. וכנראה שגם לדעת השם יתברך
היי יקרהבתי 123
דבר ראשון בקשר לשאלת רב זה לא עניין של חינוך בפורום וזה גם קצת מתקשר לסקר של דתל וחרדיות.
בתור אחת שמכירה את שתי המגזרים די טוב
זה בהחלט עניין של השקפה. אני חושבת שהיה צריך להגיד בהנחיה של רב ולא בשאלה של רב. כי לא בכל דבר צריך הנחיה אישית.
אם כתוב בספר של רב שאת סומכת עליו אז את שומעת לחכמים וזה לא פחות מאשר לשאול באופן פרטני.
וחוץ מזה כל אחת והמצב שלה ברוחניות כל אחת מקפידה על מצוות מסויימות ובמצוות אחרות יותר קשה לה וזה בסדר גמור.
לגבי הבדעבד זה בהחלט עניין מוגדר. רק שגם מי שבדעבד החסירה בדיקות אך בדקה הפסק ראשון ושביעי הטבילה שלה כשרה לכתחילה! וזה מה שחשוב
מסכימה איתךמקקה
שצריך הנחיה של רב. זו מהות ההלכה
וכתבת יפה.
אבל כמו שאם בקיצור שולחן ערוך כתוב משהו את לא תשאלי רב, כך אם בספר על טהרה כתוב משהו אין צורך לשאול באופן אישי!!!

פשוט זה חוזר על עצמו הרבה כאן. שאומרים משהו כאמת מוחלטת וזה לא כך, יש עוד דעות וצדדים.
וגם אם מישהי בוחרת לנהוג אחרת, זו זכותה ולא מתפקיד אף אחת לחלק ציונים
אני רואה שדבריי לא הובנו כראויבימבה אדומה
וחשוב לי לנסות להסביר שוב

נתחיל בזה שאבקש סליחה ומחילה אם את נפגעת מדבריי. לא כתבתי אותם עליך או על מישהי מסויימת. אלא ככלל.

ככלל, אישה צריכה לבצע את כל 15 הבדיקות (כולל ההפסק).
כל הורדה באופן יזום, צריכה להיות בהוראת רב. מה שהבאת בשם הרב קנוהל, היא במקרה של רגישות וכו', לא מזלזול בהלכה או אי רצון לבדוק סתם כך.

ולגבי זה שכתוב בספרים שאפשר להוריד במקרה של רגישות, איך אפשר לדעת לכמה להוריד בלי הוראת רב? הרי אפשא להוריד לבדיקה ביום, לבדיקה ראשון שלישי ושביעי או רק ראשון ושביעי. כדוג'... אז איך מהספר מבינים כמה מורידים? זה ממש משתנה מאשה לאשה וממקרה למקרה.
הספר בא לתת את הכיוון החשוב מאוד שאשה תדע שיש מקום להורדת בדיקות. ובאמת אנסה להשיג את הספר בקרוב ללמוד את ההנחיות של הרב קנוהל, אולי הן שונות מאוד ממה שאני למדתי. (למרות שבקורס שעשיתי לא הציגו את זה כך, אבל אני בהחלט רוצה ללמוד את זה לעומק בע"ה)

חלילה לא אמרתי עליך או על מישהי כאן שהיא לא נאמנה. הסברתי שזה בעייתי הלכתית להוריד באופן יזום ללא כל סיבה.
אני בטוחה שזה לא באופן אישימקקה
אבל כן נפגעתי מדברייך ככלל.
בסוף זכותך לחשוב מה שתרצי וזכותי לחשוב מה שארצה
אבל זה בעייה לכתוב את זה כאמת מוחלטת וסופית
ולגבי הסיפא הוא כותב במפורש במקרה של רגישות או כל קושי אלר אפשר להוריד לראשון ושביעי
שוב בעיני אין שום טעם להתייעץ. כל אחת מבינה שאם היא מסוגלת יותר אז עדיף, ואם לא אז כמו שהוא אומר ראשון ושביעי.
בהילט ממליצה על הספר שלו. הוא ברור ובהיר ומצויין בעיני
שיהיו לכולנו רק בשורות טובות

עורכת: חשוב לי להגיד עוד משהו. אני מאמינה שלכל מי ששומרת טהרה המצווה חשובה והיא לא מורידה ללא כל סיבה. אבל יש מגוון עצום של סיבות, גם כאלה שלא יעלו בדעתי ובדעתך. גם קושי טכני או נפשי או השם יודע מה. וזה בסדר גמור. בסוף כל אחת עושה מה שיכולה.
תודה על התגובהבימבה אדומה
ואם האמירה שלי היתה על מי שמורידה באופן יזום ללא כל סיבה, למה הרגשת שזה נוגע בך? כלומר, מנסה להבין איך זה פגע בך, לא כדי להצטדק, אלא כדי להבין מה הניסוח /האמירה הכללית פוגעת בכל זאת🙏🏻

ולגבי מה שכתבת בסוף, אני גם מאמינה כך😍
ולכן לא הרגשתי שזה *באמת* נוגע למישהי, רק מדגיש את החשיבות של הבדיקות. ברור שמי שמורידה לפי מצב מסויים, כמו הדוג' שנתת, זה לא מזלזול חלילה בהלכה...

ואני חושבת שההנחיה של הרב קנוהל להוריד לראשון ושביעי (במצבים מסויימים) היא עומדת בפני עצמה וברור שזה נותן גב הלכתי למי שזקוקה לכך.



(במאמר מוסגר, חשוב לי לחזק נשים שלמרות זאת בכל זאת פונות לרב לקבל ממנו את רוח התורה של העניין והדרכה פרטנית. כי לפעמים בעזרת הרב מצליחים לעשות עוד בדיקות בצורה טובה (כמובן כל מקרה ומקרה לגופו!) וזה גם מה שלמדתי בקורס, כמה המקרים כ"כ שונים אחד מהשני אפילו שעל הנייר יכולים להישמע זהים)
כי לדעתימקקה
אין דבר כזה להוריד ללא סיבה. כל סיבה היא סיבה.
כנראה הרגשתי שאת או רת שיש סיבות שהן לא מספיק טובות.
מתנצלת אם טעיתי

ושוב אגיב על הסיפא, לי חשוב לחזק נשים כמוני שלא מסוגלות לשאול רב וללא ספרים והקלות לא היו מסוגלות לקיים את ההלכה. חשוב לי לומר להן שהן בסדר טיש רבות כמותן, והשם אוהב את כולן

והעיקר שתהיה לכולנו שבת שמחה 😍
עכשיו אני מבינה יותר טובבימבה אדומה
תודה על השיתוף האישי.

שבת שלום ומבורכת.
לגבי איך אפשר לדעת - איך הרב יודע???מיקי מאוס
תראי אם לך טוב ומתאים להיות צמודה לרב בכל שאלה בטהרה זה נפלא אבל זה ממש לא חיב להיות ככה.
בדיוק כמו שלא חיבים להיות צמודים לרב על כל כפית חלבית שמצאת בכיור הבשרי או שעון שבת שכוון לא נכון

הלכות טהרה זה בדיוק כמו כל נושא הלכתי אחר. ברגע שלומדים מספיק אפשר וראוי לקבל גם החלטות לבד
וכשמגיעים לפינה שבה כבר לא יודעים לבד אז פונים הלאה לרב
ואצל כל אחת כמובן הגבול הוא במקום אחר שמתאים לה השקפתית או מבחינת הידע שצברה

הנושא העיקרי שבו חיבים רב הוא לענייני מראות. זה באמת קצת שונה... כן יש כמובן טווח של צבעים שאישה יכולה לבד ללמוד שהם טהורים אבל יש מרווח מסוים של ספק שתמיד יהיה ושם ובשבילו חייב רב, וגם באמת בנושא הזה כשהרב פוסק טהור או טמא יש לזה משמעות על המראה עצמו כי זה ענייני טומאה וטהרה ולכן מסובך למשל לשאול רב אחר אחר כך וזה לא רק יעוץ כמו בנושאים אחרים
היא כבר ענתה ליבימבה אדומה
שדווקא היה כתוב בספר גם הדרכה לכמה בדיקות להפחית. פשוט לא הבנתי את זה בהתחלה.

ההדרכה שאני מכירה מדרכי טהרה זה שכשעולות שאלות, לפנות לתלמיד חכם. וכך ייעצו לנו בקורס. אבל את צודקת בהחלט שיש דברים שאשה כבר צוברת ידע והיכרות עם הגוף שלה עם הזמן (כל אחת והקצב שלה) ואין צורך לחזור לרב על אותה שאלה בדיוק...
וואי זה ממש מרגיז מה שכתבתבוקר אור
אפילו אין לי כוח להסביר למה זה כל כך מרגיז אותי..
@מקקהאת בסדר גמור
תודה 😍מקקה
מצטערת מאודבימבה אדומה
ניסיתי לכתוב בעדינות... מקווה שלא נפגעת ממני באופו אישי.
ממש לא נפגעתיבוקר אור
אני ב"ה בסדר גמור עם הדרך שלי אבל היה לי חשוב לאזן את הדברים החשובים שלך
להגיד אי נאמנות זה מוגזםהמקורית
לא מוגדר בהלכה אי נאמנות על בדיקות שהן מעיקר הדין אלא על אישה שאומרת שלא טבלה וטבלה או הפוך.
יש לכתחילה ויש בדיעבד
מי שמחליטה לנהוג בדיעבד זה שלה, ולהאשים באי נאמנות זה נחרץ ולא נכון.

אני אולי ערבבתי את המושגבימבה אדומה
אבל הקדמתי לביטוי אי נאמנות שזה בעייתי הלכתית.

וכך למדתי בקורס. אולי אחשוב על ניסוח אחר לנסות להבהיר את זה? נראה אם אגיע לזה בע"ה
מחילה על השאלהמקקה
סתם סקרנית לדעת, איזה קורס?
הדרכת כלותבימבה אדומה
אם מתאים לךמקקה
לומר מטעם מי הקורס? אם לא אז סליחה ששאלתי
כתבתי על זה פה לא מעט פעמיםבימבה אדומה
ממש לא סוד.

של מכון פוע"ה.

אבל אולי כדאי שאבדוק שוב את העניין. כלומר, ברור לי שזה נכון, רק השאלה מה הניסוח המדוייק שנאמר לנו... אולי בזה טעיתי וזה נראה שטעיתי שכתבתי כך בלי לזכור בוודאות
סתם שאלה של סקרנות, בלי שום קשר לכל הדיוןכמהה ליותר

מאיזה ספרי הלכה מלמדים את ההלכות האלו בקורס הדרכת כלות של מכון פועה? ועל איזה רבנים בעיקר מתבססים?

לדעתי הם בעיקר בכיוון של דרכי טהרהבאר מרים
בתוספת המון נסיון שלהם מהשטח...
ממה שאני יודעת זה לא בעייתיהמקורית
זה קיום ההלכה בדיעבד. ותו לא.
אחרת איך מתירים את זה בכל זאת?
זה לא מעכב אפילו
אני מדברתבימבה אדומה
על מצב הבא: שמישהי מחליטה שהיא עושה רק xyz בדיקות. ממקום של זלזול בהלכה! שזה לא מתאים לה. יותר מדי בשבילה. לא יודעת בדיוק מה האמירות שאומרת לעצמה... עקרונית. בצורה הזו.

ברור שיש מקום של בדיעבד, שא"א לבדוק הכל. אם זה מאונס, או שכחה או צורך רפואי (רגישות גבוהה, כאבים, נטיה לפצעים ועוד כהנה וכהנה)
זה המצווה שלה, לעשות פה רק את הבדיעבד.

מי שמורידה לעצמה מתוך זלזול, זה לא נקרא בדיעבד... לא יודעת איך קוראים לזה. מעניין באמת. אבל זה לא בדיעבד....

יש גדרים בהלכה למושג בדיעבד.

מסכימה עם @מקקה שבאמת ככל הנראה אין אישה שמזלזלת אלא תמיד יש סיבה כלשהי מאחורה. אבל ההלכה מגדירה את זה שאם יש זלזול בהלכה זה בעייתי. זה בעיקר בא לייקר את החשיבות של הבדיקות ושלא יחשבו שהן לא חשובות מאוד בתהליך הטהרה.
אני מצטערת אבל אני חולקתהמקורית
היא נוהגת בדיעבד וזהו.
מה המניעים שלה ומה עומד מאחורי כל אחד מהם זה עניין שלה. והלכה שמקוימת בדיעבד היא עדיין הלכה שקויימה. וזהו. ומי שזה יותר מדי בשבילה סו גם סיבה. ולכן יש לכתחילה ובדיעבד. כדי שכולם יוכלו לקיים את ההלכה.
מי שמזלזלת בהלכה לא תקיים אותה וזהו. הרי אף אחד לא יודע אם ומה אישה בודקת, רק היא ובוראה.

אני אתן לך דוג' מכשרות, סבבה?בימבה אדומה
לאשכנזים יש בעיה להשתמש בסיר בשרי בן יומו (או שלא בן יומו) להכנת מאכל פרווה ולאכול אותו ממש עם חלב.
אבל אם אין לי סיר ונתקעתי, ואני חייבת להכין את המאכל הזה לצורך ארוחה חלבית, יש מתירים בדיעבד.

אבל אם יבוא מישהו (אשכנזי, בדביל הדוגמא) ויגיד (ואני בכוונה מתנסחת קיצוני) "לא מעניין אותי, אני רוצה להכין דווקא בסיר הזה מאכל פרווה כדי לאכול אח"כ עם חלב" זה לא הבדיעבד שחכמים פסקו עליו. מבינה?

ואולי תגידי שיש לאותו איש סיבה אמיתית שלא גלויה לנו וזה אומר שהוא קיים את זה כן בדיעבד...? לא יודעת. אבל חכמים למשל מגדירים מתי משתמשים בבדיעבד, למשל בחיסרון כיס מאוד גדול, או עוגמת נפש מאוד גדולה (נניח יש אורחים שאוכלים רק את המאכל הפרווה הזה)

וכו' וכו'... כלומר, חכמים הגדירו, יחד עם הבדיעבד גם מתי משתמשים בזה. זה לא נגמר בזה שזה בדיעבד, לא הלכתחילה, וזהו.

כך לפחות הבנתי...
זה לא אותו דבר בעינייהמקורית
כנראה שזה לא אחד לאחדבימבה אדומה
זה בא להבהיר את מה שאמרתי...
אני מבינה שאת רוצה להעבירהמקורית
כמה שיותר את המסר בצורה בהירה, אבל אני באמת חושבת, ואני אומרת את זה במאמר מוסגר, שאולי כדאי לבחור את דרך הצגת הדברים בצורה אחרת ולבחון דוגמאות שתואמות וניסוחים שמותאמים ולא דוקרים..
הדרכת כלות היא ככ קריטית, ואומרת לך על עצמי שקיבלתי הדרכה מאוד דלה ומאוד צרה בהסתכלות לא רק על הטהרה אלא בכלל על עניין הנישואין, שמדריכות כלות לא יודעות כמה כח והשפעה יש להן על המודרכת.
גם אם מדריכים לפי פסיקה מסוימת כדאי לסייג שזה לפי מה שאת יודעת לפי הפסיקה הנל שלמדת, כדי שכלה ואישה בהמשך שתצטרך היתרים או לא הולכת לפי הפסיקה שלמדת שיהיה לה קשה מכל מיני סיבות לבדוק 14 בדיקות לא תרגיש שהיא חלילה לא נאמנה להעיד על טהרה ותיכנס לתסביכים מכל היתר שהיא מקבלת שמא היא לא עושה את רצון השם והיא חלילה מורדת ומזלזלת בהלכה
להסביר למה כן כדאי ולא כמה אסור שלא, בטח בצורה ככ נחרצת. זה באמת עלול לעשות נזק.
תודה על השיתוף האישיבימבה אדומה
לגמרי מסכימה איתך! לא באתי לומר אמירה כאן בתור מדריכת כלות.... אבל לגמרי מקבלת שהניסוחים חשובים מאוד! בע"ה שתהייה סעייתא דשמייא!

ובאסה ממש על ההדרכה שקיבלת😔
החלוקות האלוסליל
אבל לא נועדו לנו.
זאת אומרת, בעיניי אלו כבר חשבונות שמיים ושכל אדם צריך לעמוד איתם מול עצמו ומול בורא עולם.
זה לא משהו שאמור להיות עניינו של אף אחד אחר
מסכימה מאודבימבה אדומה
בוודאי שלאחר שמישהי תשתף שהיא עושה כך וכך בדיקות אין תפקידו של אף אדם להתחיל להתקשקש (גם לא בינו לבין עצמו) אם זה בסדר או לא. על שום מצווה.

במיוחד במצווה הזו.

היתה אמירה מסויימת שאמרתי- שנועדה להדגיש כמה הן חשובות. כלומר, שלא בקלות של בהינף יד מפחיתים בדיקות. ודי מיציתי את הנושא🙏🏻 (לא מרגישה שיש לי מה לחדש)
את צודקת לגבי גדרי בדיעבד. אבל בדיקות זה לא ככהמיקי מאוס
המעמד של 2 בדיקות ביום בשבעת הנקיים הוא מדין מנהג. לא שאני באה לומר שצריך לזלזל כי מנהגים הם מאוד חשובים
אבל זה מעמד הלכתי אחר לגמרי
כתוב בספריבימבה אדומה
הלכה שזה מנהג? 🤔
מתקנת..סליחהמיקי מאוס
מוך דחוק הוא מדין מנהג,תודה בזכותך בדקתי

אבל 2 בדיקות ביום הוא לא הלכה שנפסקה לרוב הדעות בראשונים כדין ולכן ההלכה נפסקה כך רק מתוך חשש לדעה מסוימת שהיא בדעת מיעוט. לכן ההיתר להקל הוא לא היתר דחוק של שעת הדחק ובטח שלא "בדיעבד" אלא משהו הרבה יותר קל

מסכימה איתך שזה לא סיבה לזלזל בזה סתם חלילה, כמו בשום הלכה.
אבל כמו שכתבו כאן- אישה יודעת על עצמה למה היא לא בודקת וכל אישה מוחזקת שרוצה לעשות רצון השם אחרת בכלל לא היתה בודקת. לא מכירה אף אחת שקמה בבוקר ואומרת שבדווקא היום היא לא תבדוק
זה או בגלל שכחה
או בגלל שיש לה קושי עם הבדיקות (פיזי או נפשי)
או בגלל חשש מכתמים (שלהרבה דעות במקרה כזה ראוי ולכתחילה לוותר על בדיקות)

אז טוב לחזק ולעודד להקפיד, זה נפלא

אבל אני לא רואה עניין ליצר מצפון חזק ולא נכון דווקא סביב ההלכה הזו ("אי נאמנות" 😞 ) יש הלכות חשובות הרבה יותר וכל אחת יודעת על עצמה איפה נכון וראוי להשקיע את מירב כוחות הנפש שלה
זאת הלכה פסוקה בשולחן ערוך!באר מרים
שהרמא לא חולק עליה!

אז גם צריך להיזהר מלזלזל או להפחית בחשיבותה..

ושוב - ברור שמי ששכחה בדיעבד או שנמצאת במציאות של מקום צורך ומקלה יותר יש לה על מה לסמוך..

אבל הלכה שמופיעה בפשטות בשולחן ערוך היא זאת שמחייבת.
גם אם היו דעות אחרות בראשונים...
כמובן, כתבתי שכך היא נפסקה בסופו של דברמיקי מאוס
אבל בוודאי שיש משמעות להשתלשלות הפסיקה
ויש לא מעט דברים שנפסקו בשולחן ערוך ובפועל היום הפסיקה היא אחרת... רק הערת אגב שזה לא מילה אחרונה לא ספציפית לנושא הזה אני לא חולקת שכך נפסק וכך ראוי

ובוודאי שראוי להקפיד וראוי לחזק
אבל מי שלא מקפידה מסיבותיה שלה זה רחוק מלהיות לא כשר או להעיד על בעיתיות או מילים קשות שנכתבו כאן
אלא יש לה על מי לסמוך

בהרבה ספרי הלכה כותבים על זה, וכמו בכל דבר יש דעות מה נחשב סיבה להקל אבל יש גם דעות שגם מי שסתם בפשטות קשה לה עם זה יכולה להקל בזה
ומי שבחרה לנהוג כך,מהתיעצות הלכתית או מלמידה של הנושא - זה לא "בדיעבד"
זה כשר לכתחילה

וחשוב לי לכתוב את זה כי באמת הנזק מההקצנה במקומות לא מדויקים יכול להיות לפעמים גדול (ע"ע הודעה שנכתבה פה שהתחילה לספור מחדש אם הפסידה בדיקה)
ותאמיני לי, ישראל מוחזקים כשומרי הלכה, ואת זה לא אני אמרתי, כל אחת רוצה להדר ולעשות לכתחילה את כל הבדיקות. ואני בעד תמיכה ועידוד וחיזוק רוחני של טעמי המצווה לעשות את כל הבדיקות כולל עצות פרקטיות נהדרות שהובאו כאן

אבל לפעמים יש לזה מחיר וכל אחת יודעת מה המחיר ועל חשבון מה זה מגיע. ולכן הרגיש לי חשוב לתת פרופורציה מול אמירות קשות שנכתבו כאן. בטוחה שבתום לב אבל ההשפעה שלהן יכולה להיות מאוד כואבת

וסליחה אם הובנתי אחרת כתבתי קצת במהירות כנראה
מסכימה גםתעם דברייך מאודהמקורית
מסכימה. חידוד חשובהמקורית
יש פער עצום בין מה שכתבת פה לבין ההודעה הראשונה שלנועה נועה
חייבת להגיד שלא פגשתי - בחיים או וירטואלית - אשה שכבר שומרת טהרה ועושה מעט בדיקות בגלל שהיא מזלזלת בבדיקות. מקסימום אולי לא למדה מספיק על חשיבות הבדיקות, שמעה מחברות שרק ראשון ושביעי זה בסדר הלכתית... אבל מלכתחילה סתם כי לא בא לה על זה בקטע מזלזל? לא.
לנשים רבות רבות הבדיקות הן נקודת קושי - נפשי, פיזי, או גם וגם. בגלל הסיטואציה הזאת ישנן פסיקות גורפות, כמו זו שהביאו פה של הרב קנוהל, שלמי שיש קושי עם בדיקות יכולה להפחית. מההודעה הראשונה שלך השתמע שכל מי שלא הלכה וקיבלה אישור פרטני ומדויק מרב בגלל המצב שלה - היא לא נאמנת ומזלזלת בהלכה. וזו הסיבה שנשים כל כך התקוממו נגדה, ובצדק.

מרשה לעצמי עוד יותר לכתוב את זה בתור מישהי שחוץ ממקרה חריג בודד בחייה עושה את כל הבדיקות...
אני חושבתבימבה אדומה
שהבהרתי במספיק הודעות שהאמירה הזו נועדה להדגיש את החשיבות ולא להיכנס לקישקע של מישהי למה היא עושה/לא עושה מצוות בחייה ברמה כזו או אחרת...

אלא להדגיש שככה סתם, לא מורידים, צריך סיבה.

לא חושבת שחידשתי לך כאן בתגובה משהו...
נו באמת, זלזול בהלכה?חילזון 123
כל מי שמחליטה להוריד בדיקות זה כי עמוס לה, קשה לה, מתיש לה, שכחה, לא הספיקה.
איזה זלזול זה בדיוק?
זה בדיוק בדיעבד, שזה חשוב אבל לא מעכב מי שלא עשתה...

ומן הסתם גם כשפונים לרב איך בדיוק מקבלים היתר? הרב שואל את האשה על הרגשות שלה, איזה חוסר נאמנות זה בדיוק?
אבל דיעבד זה לא בחירה מה לעשות..באר מרים
זה כמו שיש מצבים מסויימים שמתירים בדיעבד כלי בשרי שהשתמשו בו לחלבי (בתנאים מסויימים)

אבל אף אחד לא יגיד שלכתחיתה הוא לא מפריד כלים ומערבב ביניהם..

יש מצבי צורך מיוחד (אולי חייל בשטח או מצבים כאלה) שיתנו היתר חד פעמי לכתחילה להשתמש הכלי חלבי למשהו בשרי בתנאים מסויימים..

אבל לא כל אחת תחליט לעצמה שיש לה צורך רק כי הכלי החלבי יפה יותר ומתאים להגשה לאורחים למשל...

(לא יודעת האם הדוגמא הזאת מתאימה בדיוק.. קחי את הרעיון..)
ואת באמת רואה את עניין הבדיקות ככזה??המקורית
שלא לעשות בדיקות פעמיים ביום זה שעת הדחק בלבד? כך ההלכה מתייחסת לזה באמת?
יש הבדל בין לכתחילה, בדיעבד ושעת הדחק. אולי לזה התכוונה @בימבה אדומה
ולמה את רואה את הבדיקות פחותות בערךבתי 123
משמירת כלים נפרדים?
מצוות טהרה זו לא מצווה שניתן להבין בשכל עושים כי זו ההלכה.
וגם פה יש לכתחילה בדעבד ובשעת הדחק.
ומי שבוחרת מראש לעשות פחות בדיקות ללא הוראה של רב או הנחיה כתובה זה עניין שלה עם עצמה ומול ה' אבל אי אפשר להגיד שככה זה בסדר וזהו
למה את חושבת שכך אני רואה את הדברים?המקורית
זה לא מה שאני כתבתי. ולא מה שאני באמת חושבת. אז למה סתם להכניס לי מילים בפה שכביכול מוזילות את ההלכה?
הדיון הוא נטו על האם הפחתת בדיקות בפן ההלכתי זה נחשב שעת הדחק או בדיעבד, ומה נחשב קושי או צורך בהפחתת הבדיקות.
מעוניינת במקור הלכתי. זה הכל
טוב אז כדי לסבר את האוזןהמקורית
התייעצתי עם רב מקו ההלכה
הוא הסביר שיש מחלוקת הפוסקים ביו הראשונים לאחרונים בעניין הבדיקות. ושבאמת מעיקר הדין זה ראשון ושביעי אחרי ההפסק. והיו חלק מהראשונים כמו הרמבם שאף סברו שבדיקה אחת בלבד מספיקה. בסוף נפסק 2 בדיקות מעיקר הדין.
ועם זאת, השולחן ערוך כתב שצריך לעשות פעמיים ביום בדיקות במשך כל השבעה נקיים כדי לברר את הטהרה עד תום.
לא קיבלתי תשובה שסיפקה אותי כששאלתי למה אם בסופו של דבר מקלים לנשים לפי פסיקה לעשות רק ראשון ושביעי וזה עיקר הדין כדי לראות כתמים ולהיטהר כמה שיותר מהר, נשים צריכות בכל זאת לעשות 14 בדיקות . הוא אמר שאם כך נפסק כנראה שיש בזה עניין גם אם לא ידוע על בעיה מסוימת.. אבל ממה שאני יודעת כשהייתי עם התקן, הבדיקה ביום השלישי היא עוגן מסוים שלא לפסול את כל השבעה נקיים ויש בזה משו אם היא יוצאת נקייה אבל לא זוכרת בדיוק
ובסופו של דבר, לא מעיד על בעיה בנאמנות האישה כלל וכלל ובכלל לא קשור לזה
תודה ששאלתמקקה
אז מסתבר שבכל הדיון נחליף את המילה בדיעבד במילים מעיקר הדין. ואז הכל מתיישב.
בדיוק. הבנת אותי.המקורית
סליחה אם לא הבנתי אותך נכוןבתי 123
זה מה שהבנתי ממה שכתבת ואיך שכתבת עם שתי סימני שאלה לבאר מרים.
ההלכה אומרת משהו אחד
אם ההלכה היתה אומרת שכול אישה תעשה כמה בדיקות שהיא רוצה אז זו היתה ההלכה.
מי שקובע מה נחשב קושי או צורך זה לא האישה אלא רב או שכתוב בספר ע"י רב שאת סומכת עליו.
וכן מי שמחליטה על דעת עצמה זה בסדר בדעבד. אבל מבחינת הטבילה כל עוד בדקה את המינימום אין שום בעיה עם הטבילה וזה לא הופך את הטהרה שלה לבדעבד
כתבתי ממקום שבאמת מברר.המקורית
ונכון זה מה שאמר לי שהרב, שזה לא משנה מבחינת הטהרה ואישה טהורה אותו דבר

והוא באמת אמר שזה נקבע לפי צורך אבל לא אמר כלום על זה ששאלתי אותו ומה אם אין צורך והאישה פשוט שוכחת? הוא אמר שזה קורה. ולא משפיע.
כמו שהוא אמר שלא משפיע אם עושים מעיקר הדין או לא.
סופו של דבר מניחה שעוד אשאל על זה. זה מעניין אותי.
ותודה ❤️
אם אישה שוכחת זה לא בכוונהבתי 123
זה בדיוק נכנס להגדרה של בדעבד ואין אם זה שום בעיה.
אם עיקר הדיןהמקורית
הוא הפסק ראשון ושביעי
זה לא בהכרח בדיעבד.

ואגב לא רק שכחה, פשוט לא עושה גם.
אולי לא ציינתי. אין פה שוגג או מזיד. זה עיקר הדין. כך להבנתי
אני חושבת שיש פה בשרשורבתי 123
טעות לגבי מה זה עיקר הדין מה ההלכה.
עיקר הדין במקרה הזה זו לא ההלכה שנפסקה לפועל. ולכתחילה אנחנו הולכים לפי ההלכה שנפסקה לפועל.
אך מכיוון שמעיקר הדין מספיק הפסק ראשון ושביעי בדעבד זה בסדר והטבילה עצמה היא לכתחילה.


דייקת יפההמקורית
את השוני בשרשור.
אבל אני עדיין לא יודעת אם זה נחשב בדיעבד חח
נראה לי שזה קשה להכריע דיון הלכתי בפורוםדבורית
ההלכה נדרשת בבית המדרש
זה אפילו מרגיש לי לא מכבד את ההלכה
איך אפשר להכריע בסוגיה מבלי להיכנס לעומקה?
למה לא מכבד? זה לא אנחנו מכריעות.המקורית
כל אחת אמרה מה שהיא חושבת, שודאי לא בהכרח נכון ושאלתי רב.
אמשיך לברר ואכתוב פה
לא רואה בזה שום בעיה, כל שכן לא זלזול.
זה נושא מעניין מאוד, אותי לפחות, אז למה לא לחלוק את התהיות פנ עם עוד נשים?
להגיד שנשים לא יכולות לדבר על החכה קשה לי
אני מבינה על מה דבורית מדברתבארץ אהבתי
לא חושבת שאסור לדבר על הלכה. ברור שמותר וגם כדאי וראוי.
אבל דיונים על הגדרות הלכתיות בלי ללמוד את הדברים מהמקור, זה יותר בעייתי.
לא אומרת שאין לזה מקום. אבל צריך לדעת איפה הגבול, ולפעמים יש בדברים האלו נטייה קצת לעבור את הגבול, ולחשוב שמה שאנחנו חושבות או מבינות יכול לקבוע את הגדרות ההלכתיות, זה בעיני קצת לעבור את הגבול.
(זה אולי דומה למצב שמישהי תשאל כאן שאלה רפואית, ויתפתח דיון מה ההגדרות הרפואיות, כשבסופו של דבר אף אחת מהמשתתפות בדיון לא למדה רפואה, ולא באמת יכולה להגיע בזה דעה. ברור שכן דנים פה לפעמים על עניינים רפואיים, וכל אחת כותבת ממה שידוע לה, ממה שהרופא שלה אמר לה, וכו'. אבל תמיד בנושאים כאלו הרבה יותר זהירים בקביעת הדברים, וכל אחת יודעת איפה הגבול של הידע שלה, ומסייגת את הדברים איפה שהיא לא באמת מבינה. ובנושאים הלכתיים לפעמים יש הרגשה שמה שאנחנו חושבות גם בלי ללמוד את הדברים ממקורם יכול לקבוע הגדרות הלכתיות).
מה זה ללמוד את הדברים מהמקור?המקורית
לשאול רב זה לא מקור?
מנסה להבין באמת מה עובר את הגבול.
מודה שלא הצלחתי להבין את הרגישות שלכן לעניין
מה שאני מתכוונתבארץ אהבתי
זה ללמוד את הדברים ממש מהמקור - את השתלשלות ההלכה מהגמרא, דרך הבית יוסף והשולחן ערוך עם כל הנושאי כלים, ועד לפוסקים אחרונים. מה שרב אמיתי לומד לפני שהוא מתחיל לפסוק.

לשאול רב זה לקבל ממי שלמד מהמקור. וזה מצויין וטוב. ובהחלט אפשר להגיד דברים בשמו של הרב ששאלת.
אבל זה כמו לשאול רופא ולהגיד מה שמעתי מהרופא. ולהבין שמעבר לזה אני לא באמת יודעת ומבינה.

אני לא נכנסת פה למה שכל אחת כתבה באופן פרטי, והאם זה בסדר בעיני או לא.
גם אני השתתפתי קצת בדיון, ויכול להיות שגם מה שאני כתבתי קצת חרג ממה שאני חושבת שנכון (למרות שאני חושבת שכן דייקתי בדברים, וכתבתי רק דברים שאני יודעת ולמדתי).

אבל אני מרגישה שלפעמים עצם הדיון הוא כבר כניסה לתחום שהוא מעבר לרמת ההבנה והידע שלנו. אבל נסחפים לשם בלי להבין שזה לא ממש המקום שלנו.
וזה נראה לי מה ש@דבורית ניסתה להגיד, ואני מסכימה איתה.

כל הדיונים על מה נחשב עיקר הדין, מה זה בדיעבד, מה זו שעת הדחק, מתי המצבים האלו מתקיימים בהקשר של הבדיקות, וכו' - זה קצת לדבר באוויר כשמדברים על זה בלי ללמוד את הדברים מהמקור באמת. וכשכותבים רק מתוך ההבנה שלנו, יכולים גם להגיע לטעויות.
וגם בעיני יש בזה באמת זלזול מסויים בהלכה. כי ההלכה היא כל כך עמוקה ורחבה, וצריך השקעה של שנים כדי ללמוד את הדברים כמו שצריך, לא פחות מאשר רפואה. אז זה לא באמת המקום שלנו לדון בדברים האלו בלי לצלול לתוך עומק הדברים ממקורם.
הבנתיהמקורית
מציינת
לא התיימרתי ללמוד או ללמד הלכה, אבל לשאול רב על מקור ההלכה ומה המשמעות שלה זה בעיניי לגמרי בסדר. ככה אני לומדת ומתחברת למצוות. וגם על הדרך בוחרת למה לתת את הדגש בכל מצווה. (אני יודעת שהמשםט הזה יעורר פה הרבה אמוציות ביחס למקום שלנו ולהלכה אבל יש הרבה מצוות שאני עושה כי נעשה ונשמע ויש כאלה שלא, שאני רוצה לדעת מה עומד מאחוריהן מסיבותיי שלי. וזה לא בהכרח פסול בעיניי, אני לא צדיקה ולא קרובה להיות, ואני מניחה שהרבה מאיתנו עושות כן )
לא שפסקתי פה למישהי.
והאמת לא רואה צורך להסביר את עצמי למה אני מדברת על משו מסויים, מעלה נושא מסויים או רואה לנכון לדון בו. בלי לפגוע כן? ממש לא מהמקום הזה.❤️
אני פשוט מרגישה מדבריכן שמדובר פה באיזה טאבו שאי אפשר לדבר עליו בכלל. ואני לא מסכימה עם זה.
לא תצא מפה הכרעה, אבל דיון בעיניי זה בסדר גמור. אלא אם כן וזה עובר על כללי הפורום. אשמח אם המנהלות יאירו את עיניי
יכול להיות שאנחנו פשוט חלוקות בעניין, וזה בסדר.
אני מסכימה עם מה שכתבתבארץ אהבתי
לשאול רב זה בהחלט ראוי ונכון, ובהחלט יש מקום ואפילו כדאי לשאול גם על מקור ההלכה והמשמעות שלה. ואפשר גם לשתף בפורום מתוך מה שנאמר לך. וגם אני עושה את זה לפעמים.

אני לא חושבת שכל הדיון פה היה בעייתי.
אני חושבת שבחלקו הוא גלש למקומות שאני לא בטוחה שנכון להגיע אליהם.

כמו שבדיון בנושאים רפואיים נשים כן כותבות ומשתפות מהניסיון שלהן, אבל יודעות לסייג את עצמן, ומכירות מה מקומן, כך אני חושבת שנכון שיהיה גם פה. אפשר לדון, אבל לדעת מה רמת ההבנה שלי, ולא לנסות לקבוע איך להגדיר מצבים שונים, ואיך להגדיר את יחס ההלכה אליהם, בלי שלמדנו את הדברים לעומק.

ושוב - לא כתבתי אישית אלייך, ואני בכוונה לא מציינת באופן ספציפי באילו הודעות אני חושבת שזה היה יותר בעייתי.
אפילו כתבתי שאני לא בטוחה לגבי ההודעה שלי, אם היה נכון לכתוב אותה.
אני רק מעלה פה את הנקודה, ושכל אחת תשים לב יותר לזהות איפה הגבול הזה אצלה. מה היא לא יכולה לכתוב כי זה מעבר להבנה שלה, מה היא יכולה לכתוב בשם מישהו ששמעה ממנו, מה היא יכולה לכתוב עם הסתייגות, ומה היא יכולה לכתוב באופן וודאי על דעת עצמה.
אני לא חושבת שיש פה תשובות ברורות. ויכול להיות שהגבול שלי שונה משל אחרות. אבל אני חושבת שכן כדאי שתהיה לפחות מודעות לשאלה הזו.
זה הכי מהמם בעולםדבורית
לשאול רב כדי להעמיק את הבנת המצווה
הרצון להעמיק הוא נכון טהור וטוב
ולשאול רב זה דרך מעולה להעמיק
לא על זה הערתי
הערתי על דיון הלכתי פה בפורום שהוא לא מכבד את ההלכה, בדיוק מכל הסיבות ש @בארץ אהבתי כתבה. זה ככ קצה קצהו של קצה קצהו של הקרחון שזה עלול יותר להטעות מאשר לעזור לך להעמיק.

מדברת על דיון בגדרי ההלכה עצמם. לא על טעמי המצווה וההשקפה. צריך לכך ידע רחב מאוד מאוד ובסיס של מקורות.
כמו שבאופן אקדמי יש דרך לכתוב עבודות, ויש כללים מאוד מאוד מדויקים איך להביא מקורות מהימנים ולהסתמך עליהם בכתיבה. קל וחומר בהלכה. זה לא דיון מכבד בעיניי שמישהי מעתיקה משהו שקראה בגוגל, ומשם למסקנות, לא כך בנויה ההלכה
כתבת יפה, ואני רוצה קצת להרחיבבארץ אהבתי
שהעניין הוא לא רק להכיר את המקורות. העניין הוא גם להבין את ההיררכיה של המקורות.
אי אפשר לצטט מקורות בלי להבין מה רמת המשקל שלהם ביחס למקורות אחרים.
אין מה להשוות בין ציטוט של השולחן ערוך, לבין ציטוט מספר של רב בן דורנו, לבין ציטוט של ראשונים (או לא בהכרח ציטוט, אלא גם הבאת דברים בשמם).

אני גם לא מבינה בזה עד הסוף. ופעם לא היה לי שום מושג בזה. אבל כשבעלי הסביר לי פעם באיזשהו הקשר שניסיתי להבין משהו והיה לי חסר כל הרקע הזה, הבנתי עד כמה אני לא באמת יודעת.
(לדעתי זה חבל שלא נותנים ידע בסיסי בנושא גם בלמידה שלנו. זה בטח לא היה מספיק כדי שנוכל לפסוק בעצמנו, אבל אולי זה היה עוזר להכיר את המושגים קצת יותר. ואולי גם להבין יותר שיש הרבה שאנחנו לא מבינות...).
תודה על התוספת הזודבורית
אגב, גם בתוך אותו מקור עצמו (למשל המשנה), לכל מושג יש הקשר רוחבי. כלומר לצטט מושג מאזכור ספציפי לא נותן תמונה מלאה לגביו.

כשלמדתי הדרכת כלות כן הביאו לנו טעימה מכל שלב בהיררכיה ההלכתית (משנה, גמרא, שו"ע, ראשונים אחרונים ופוסקים בני דורינו). זה היה בגדר טעימה קלה ובהחלט נתן תחושה שהיריעה כל כך כל כך רחבה
מוסיפה לדברייך - הפירוש המילולי של 'דיעבד'בארץ אהבתי
זה -'שעשה' - שכבר עשה את המעשה.
ז"א - אדם כבר עשה משהו, שלא אמורים לעשות לכתחילה, לאחר שכבר עשה אפשר להתיר לו. אבל אם היה שואל לפני שעשה - התשובה היתה שאסור.

בנוסף, יש מצבים של דוחק מכל מיני סיבות, שמתירים מראש לעשות משהו שבדרך כלל מותר רק בדיעבד (ז"א שמסתמכים על זה שזה לא אסור לגמרי וניתן להתיר את זה בדיעבד, ובגלל המצב הדחוק מתירים לעשות את זה לא רק בטעות שתותר בדיעבד, אלא כהיתר מראש לעשות כך לכתחילה במצב ספציפי).

אז גם לגבי הבדיקות - אי אפשר 'לבחור' לעשות משהו בדיעבד. זה לא תואם את הגדרת המושג. עצם המושג 'בדיעבד' זה שאדם כבר עשה, ולאחר מעשה מתירים לו.

רק שפה באמת המצב קצת שונה.
כי לא צריך מצב מאוד דחוק כדי להתיר להפחית בדיקות. ברגע שיש איזושהי בעיה עם הבדיקות (פיזית או נפשית) - רב יכול בקלות לפסוק לאישה שלכתחילה תעשה פחות בדיקות, וזה לגמרי לא פוגע בתהליך הטהרה שלה. ויש גם רבנים שכותבים בספרים על מצבים בהם אישה יכולה להחליט לעצמה להפחית בכמות הבדיקות לכתחילה, בגלל צורך כלשהו.

העניין הוא שעדיין צריך להבחין בין ההוראה הגורפת לכולם לכתחילה (לעשות 14 בדיקות), לבין מצב שבו אישה שכחה אחת או יותר מהבדיקות (שוגג, ומותר בדיעבד - כי היא כבר שכחה. כמובן לא כולל ראשון ושביעי שעליהן הרבה יותר מסובך לוותר גם בדיעבד), לבין מצב בו מתירים לאישה לכתחילה להוריד חלק מהבדיקות, בגלל צורך כלשהו (והדיון פה הוא האם אישה יכולה להתיר את זה לעצמה או שחובה לשאול רב. אבל בכל מקרה נראה לי שברור שלא שום צורך או סיבה זה לא משהו שאפשר להחליט לעשות מראש. אבל באמת די ברור שמי שבוחרת גם להוריד בדיקות יש לה סיבה לזה, וזה לא סתם נובע מזלזול בהלכה).
ממש מסכימה איתךמתחדשת11
אם אדם בוחר שלא לעשות זה לא נחשב בדיעבד.

בדיעבד זה כשעשה כבר מעשה שהוא לא לכתחילה

יש בחירה
ויש בדיעבד
בעיקרון זה כתוב בדרכי טהרהשלומית.

פרק יד סעיף ד.

דרך אגב כתוב שם גם על האופציה לעשות ב7 נקיים את הבדיקה אחרי השקיעה (בניגוד להפסק) שבקושי התייחסו לזה כאן...

תודה אבדוק בהמשך 🙏🏻בימבה אדומה
ואני באמת נוהגת לעשות אחרי השקיעה אם שכחתי. לפי דרכי טהרה. אבל הבנתי ממכון פוע"ה שלא צריך 😅
לא נכוןרק טוב=)
בתי הגדולה המתוקה והמדהימהשאלותהריון
נולדה אחרי דהתירו לי הפסק שנעשה כמה דקות אחרי שקיעה ובוודאות לא היו 14 בדיקות כי לא הקפדתי על זה אז.
פעם לא עשיתי בכלל, פעם אחת תוך כדי לימודדיאט ספרייט
בעלי שאל אם עושה ושיתפתי שלא. הוא ממש התחנן שאעשה ובאותו חודש נקלטתי להריון אחרי הרבה שנים (בטיפול).
וואו, איזה סיפור!...מתואמת
איזה סיפור מתוקדבורית
משתדלת אבלnorya
כמו שאמרת, הרבה פעמים שוכחת... פעם הייתי שמה תזכורות, היום פחות. ולא "מתאבדת" על הבדיקות אם אני בסיטואציה לא נוחה.
צריכה להתחזק בזה.
כדאי מאוד לעשות בין ראשון לשביעי עוד אחד באמצעאמא חדשהה
לא זוכרת את הדיון ההלכתי אבל זה למקרה ששוכחים או שיש כתם בשביעי ואז אפשר לטבול בשמיני
אני עושה בדיקה ביום. לא 2 אבל כל יום בדיקהתהילה 4
באידאל כןשלומית.

אבל מאז הלידה וההפלות, שגרמו להרבה כתמים (אז עשיתי רק 3 בדיקות) אני ממש מפחדת מזה שהבדיקה לא תהיה נקיה ולפני כל בדיקה ממש עם דפיקות לב... +יובש שיש לי ומקשה.

אז כן מפחיתה אבל משתדלת פעם ביום.

באמת עוררתן אותי למחשבה, אולי אני צריכה להשתדל יותר. תודה!

ויישר כח עצום לכל הנשים שכ"כ מקפידות, זה ממש מעורר השראה!

הלוואייוםטוב
לצערי מאז הלידה האחרונה, הפצעים חוגגים אצלי, היו חודשים שהפסק ובדיקה ראשונה עשיתי אצל בודקת.
למעשה יש חודשים שהרב אומר 3 בדיקות ויש חודשים ששתיים
מסכימה איתךמתחדשת11
@בימבה אדומה
לכתחילה צריך את כולן. במידה וכמובן שואלים רב או שבדיעבד שוכחים למשל בדיקה ביום מסוים (לא ראשון ושביעי), זה לא מעכב

בטוחה ש @באר מרים היקרה תוכל לנסח יותר טוב ממני
מנסה.. לא מבטיחה שאצליחה..באר מרים
לכתחילה= במצב הכי רצוי הלכתית, כשהכל טוב ואין שום קושי מיוחד - אז ברור שעושים את כל ה14.

בדיעבד= (הפירוש המילולי "לכשעשה"=לאחר מעשה) - אם אחרי השקיעה נזכרתי שלא בדקתי - אז ברור שמספיקות 2 בדיקות אחת ביום הראשון ואחת בשביעי ואין צורך בשום שאלה.

מופיע בהלכה גם ש"במקום צורך" מותר להקל כמו הדיעבד.
עכשיו השאלה היא מה מוגדר כמקום צורך ומי רשאי להחליט שזה מקום צורך וכאן הדיון...
יש דעות שמקום צורך הוא רק במצבים דחוקים במיוחד (פצעים ואישה שלא מצליחה להיטהר) וכל היתר כזה מצריך שאלה אישית לרב.
יש דעות שמרחיבות את ההגדרות של מקום צורך (שיכולות לכלול אפילו אישה שנמצאת בגינה עם הילדים ולא מתאים לה לעלות באמצע) ומרחיבות את היכולת להחליט מהו מקום צורך לאישה עצמה.
ויש מקום בהלכה לכל אחת מהשיטות וגם מקום לחולקים עליה..

ומה עושים בפועל?
זה המקום של "עשה לך רב" וראוי שכל אישה תבדוק עם הרב שנוהגים לפיו את שתי השאלות האלה:
1. כמה צורך מוגדר כדי להתיר להפחית בדיקות - האם רק קושי מוגדר וספציפי או גם עניינים של סדר יום...
2. האם יש צורך בכל פעם לשאול על זה מחדש את הרב או שאשה יכולה להחליט בעצמה שעכשיו זה מקום צורך
ולפי זה תנהג.

באופן אישי לי קשה מאוד עם ההיתר הגורף להפחית בדיקות ( עברתי תקופות של המון בעיות עם כתמים ובכל פעם שרב הורה לי לכתחילה להפחית בדיקות היה לי ממש קשה עם זה כי הרגשתי שזה לוקח לי משהו מהמהלך של שבעה נקיים..)
ומצד שני, אני יותר בקלות זורמת עם לוותר על בדיקות עקב אילוצי החיים - כשלא נמצאת בבית או אפילו יוצא לי יותר מדי להרשות לעצמי לשכוח בדיקות ערב..
אולי זה כי אני מקפידה ללבוש לבנים ועל כל בדיקות הבוקר אז יש תחושה של שבעה נקיים. ואכן כנראה שזה נושא שאני צריכה להתחזק בו כי כמו שאמרו כאן אפשר לשים שעון לתזכורת, אפשר לבדוק כבר מזמן מנחה קטנה ואפשר לתכנן נכון יותר את סדר היום שלי...
אז תודה על החיזוק בנושא לפותחת השרשור!
ראשון שלישי ושביעי בהוראת רבדרשתי קרבתךך
בגלל התקן ..
לא זוכרת מתי היה הפסק שלא הייתי צריכה לשלוח לרב והרבה פעמים גם את הבדיקה הראשונה צריכה ..
זה די סיוט הופך את הבדיקות למשהו מאוד מתוח בשבילי, כמו שאמרתי לבעלי לפני כמה זמן .. אני מרגישה שהבדיקות רק מרחיקות אותי מהטהרה
אני יודעת שזו הסתכלות שלי אבל זה נורא מייאש שזה ככה משהו בלתי מושג בדיקות נורמליות בלי כל הלחץ הזה מכתמים ושאלות רב, לפעמים גם אי אפשר לשאול מיד רב אם זה שבת או משהו כזה ואז יוצא שגם אין לי מושג מתי אני טובלת ואני עושה עוד בדיקה כדי שאם ההפסק לא טוב אז יהיה לי עוד הפסק .. וקיצר מורכב
עושה הפסק, ראשון, שלישי, חמישי, שביעימקום בעולם
ופעם אחת כל פעם.
בהתייעצות עם הרב שלנו..
עושה כל יום לפחות אחת בבוקרננה123
והרבה פעמים שוכחת את הזאת השנייה.
מתפלאת פה אבל שבנות לא מקפידות על היום השני. מדריכת הכלות שלי ממש הדגישה שזה חשוב-למקרה שביום האחרון יקרה משהו ויתפספס, ואז הלכה כל הספירה...
לכן כתבו פה על היום השלישי בתור עוגן.ענבלית
זה אותו רעיון
אסור שיחלפו 6 ימים ללא אף בדיקה לכןבתי 123
גם למי שיש הקלות מומלץ עוד יום באמצע למקרה שתהיה בעיה עם היום השביעי זה לא ממש משנה איזה יום זה
בשביל לאזןlizi
אני לא עושה את כל הבדיקות…
עושה רק הפסק, ראשון ושביעי וגם לא עושה פעמיים ביום אלא בדיקה אחת.
בדיוק כמוני.קופצת
מצוות שקשה לי איתן אני ממצה את זכויותי בכל הקלה אפשרית😅
כנלlizi
ואפילו לדבר על זה קשה לי
יש לי חברה שסיפרה ליפרח חדש
שאצלה כל בדיקה גורם לה לבחילה נוראית ולפעמים אף להקאה.
אני נזכרתי גם שבתורה כלה
זה הדבר שהכי הפחיד והרתיע אותי. יותר מכל עניין הלילה הראשון ואישות. לא הצלחתי להבין איך אני אהיה מסוגלת להכניס אצבע לתוך הגוף שלי.
לפני החתונה גם נראלי שעשיתי בדיקה ממש מינימלית, בקושי הצלחתי להכניס משהו, מקווה שזה היה בסדר.
זה בטוח היה בסדרבימבה אדומה
עשית מה שיכולת... זה אכן לא פשוט (ובצדק!) לכלה בדיוק מהסיבה שתיארת... היכרות עם מקום חדש שלא התעסקנו בו כמעט (החלפת טמפונים במקס'...)
טמפונים לפני החתונהפרח חדש
אמא שלי לא הסכימה לי בחיים!!! היא אמרה שזה רק לנשואות, היא פחדה שזה ישפיע על הקרום..
בדיעבד יכול להיות שזה היה עוזר לי להכיר את המקום הזה יותר
זה לא אמור להשפיעבימבה אדומה
הקרום בעל מרקם ממש מיוחד, וגם המרקם הזה, משתנה מאשה לאשה... יש מי שהוא ממש אלסטי ויש מי שהוא יותר "קשיח" אצלה.

בכל מקרה, הוא בעל חור כלשהו בטוח, אחרת הוסת לא היתה יכולה לצאת... והחור הזה מספיק בשביל הטמפון...

מה שלא בריא בטמפון זה החומרים שיש בו שהופכים את הנוזל של הוסת ל"ג'ליים" כאלה, כדי שזה ייספג בו... והחומרים האלה גם טיפה מופרשים לסביבה שהטמפון נמצא בה (נרתיק)


זה בסדר לא להכיר מדי את המקום, מה שפחות טוב זה שלפעמים נוצרת אצלנו התחושה (אפילו בלי מודעות) שזה מקום מלוכלך/מגעיל/מעורר דחיה בגלל שיש לנו לרוב רגשות שליליים על הוסת... ואז מגיעים להדרכת כלות עם אי חשק גדול מדי להכיר את המקום הזה... ועוד המחשבה שמה הולך להיכנס לשם... ואז יש קושי נפשי אמיתי בהחלט להמוווון כלות ועוד אפילו לפני שהן מתארסות... כל בחורה כבר בגיל מסוים מבינה את תפקיד המקום ונוצרות לה החששות האלו... 😐
רק אני אגידlizi
לא תמיד זה עניין של גודל / צורה אלא נפשי
לכאורה לי היו פחדים ועדיין יש לי מכל הנושא של בדיקות ותמיד פחדתי שזה יכול חלילה להשליך על דברים אחרים (למשל דיאפרגמה)
אבל זה לא.
הנפש שלנו מורכבת…
הלוואי ולא היה לי את כל היחסים המורכבים האלו עם הבדיקות אבל זה מה יש…
מציעה לך לצפות בתוכן של בינת הופמן בנושאמיקי מאוס
אני מכירה שיש לה בפייסבוק קבוצה,אולי יש עוד פורמטים לתוכן חינמי שלה (אולי תצרי איתה קשר פשוט היא בטח תשמח לשתף אותך)
כתבתי על זה גם כאן בשרשור במקום אחר...

אישית זה היה לי מאוד חשוב לשמוע, נתן לי נקודת מבט חשובה על הבדיקות
ובכללי התכנים שלה הרבה פעמים טובים
כלה בודקת עד איפה שהיא מצליחהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

ככה שאת בטוח היית בסדר.
האמת-אהבתחינם
שבתחילת הנישואין ממש לקחתי את החלק הזה קשה
שאם הייתי מפספסת בדיקה אז היתי על דעת עצמי מתחילה לספור מחדש.
היה לי מצפון ממש קשה על זה.
לא זוכרת איך הגעתי לשיחה על זה עם מישהי בעבודה
שחמתה בלנית או מדריכת כלות
שאמרה לי שזה ממש בעיתי וכדאי לי לדבר עם רב.
והמליצה לי על רב צדיק ממש
שישב איתי בטלפון והסביר לי המון. עד היום משתמשת בדף שכתבתי אז.
אז אצלי זה דווקא היה ההפך
וכמובן שהקפדתי על כל הבדיקות(לא היו ילדים אז קל יותר..)
מאז הלידות קיבלתי היתר בגלל כתמים
רק ראשון ושביעי
והיו פעמים שרק הפסק ושביעי.
אני צריכה להשתדל בזה יותרדבורית
רוב השנים היינו מותרים תמיד (הריון הנקה הריון הנקה)
והפעמים הבודדות שהייתי נפגשת עם מצוות הטהרה היו אחרי לידה. הייתי מנסה להקפיד על כל הבדיקות ותמיד היו מלא קשיים ומלא שאלות וזה סיבך אותנו וגרם להמון קונפליקטיים זוגיים קשים ביותר...
עד שהבנתי שאני צריכה להוריד הילוך
ולחפש דעה הלכתית מקלה יותר
ולקח לי זמן (וכוחות נפש) להתרגל פשוט לבדוק מינימום
עכשיו אני לראשונה בתקופה שאין לי שום סיבה להפחית בבדיקות .. לא אחרי לידה ולא כתמים
ואני צריכה להתרגל מחדש למצב האידיאלי
ופתאום זה קשה לי שוב
אז החלטתי לעשות את זה בהדרגה
וכל חודש אני מוסיפה עוד קצת
כרגע משתדלת פעם ביום
וואו ממש מעניין לקרואנטועה
אני גם תהיתי לעצמי על זה... מאז החתונה יצא לי לטבול 4 פעמים, ומאז אני בהריון ב"ה. לפני החתונה, הנחו אותי בלי מוך ורק פעם ביום, כי אני כלה, ואח"כ הייתי כמה חודשים על גלולות שעשו לי כתמים ויובש אז גם בלי מוך, ובאידאל פעמיים ביום, אבל תמיד איכשהו היה כתם באמצע והייתי גבולית על הביוץ אז רב הוריד לי בדיקות תוך כדי השבעה נקיים. תהיתי לעצמי אם זה נורמטיבי, או שהרוב עושות 14+הפסק+מוך... מעניין מה יהיה אחרי הלידה (אם כי אני בונה על תקופה כלשהי של גלולות ברצף ולפגוש את המקווה כמה שפחות בע"ה אמן)
לא.רק טוב=)
ראשון שלישי ושביעי.
ככה הרבה בורשטיין מנחה.
רק שלא יבינו אותך לא נכוןבארץ אהבתי
אני מניחה שאת מדברת על הנחיה פרטנית.
הוא לא מנחה באופן גורף לעשות רק את הבדיקות האלו, אלא במקרה הצורך.
והוא אכן מאוד מדגיש לא לעשות רק ראשון ושביעי אלא להוסיף עוד בדיקה באמצע, זה יכול לפתור הרבה בעיות...
צודקת, סליחה שהטעתי!רק טוב=)
בעלי תיקן אותי עכשיו, בשו"ע כתוב שמלכתחילה לעשות את כל הבדיקות אא"כ יש צורך מיוחד ואז אפשר לעשות ראשון ושביעי, ובדיעבד כמובן שזה מספיק. (וכדאי מאוד גם שלישי כי אם הבדיקה ביום השביעי נפסלת אז יעברו יותר מ5 ימים בלי בדיקה ואז היום הראשון לא נחשב..)
הבדיקה של היום השלישי זה כדי שאםפרח חדש
אישה שכחה לבדוק בשביעי, אז תוכל לטבול יום למחרת..
כי אם זה כמו שאת אומרת, שהבדיקה נפסלה אז צריך לספור מחדש.
מדייקת אותך גם פהבארץ אהבתי
אם הבדיקה ביום השביעי טמאה, אז לא משנה מה היה קודם. בכל מקרה צריך להתחיל מחדש.
אבל אם עושים עוד בדיקה באמצע, זה כן עוזר במקרה שאישה שכחה לבדוק ביום השביעי, ואז היא יכולה לבדוק ביום השמיני ולטבול. או גם במקרה שאישה רואה פתאום כתמים ביום השביעי וחוששת שבדיקה תטמא אותה, ואז לפעמים הפתרון יהיה לחכות עוד יום, ולבדוק ביום השמיני ולטבול בו (בתקווה שהכתמים עוברים ויוצא טהור).
ובשני המצבים האלו, אם לא היתה בדיקה לאחר היום הראשון, אי אפשר למשוך ליום השמיני, ואם לא בודקת ביום השביעי - צריכה להתחיל מחדש.

(כמובן בכל מצב חובה לשאול רב. יש מצבים של היתרים מפליגים יותר. ובכל מקרה תמיד חשוב להתייעץ כי הפרטים במצבים כאלו הם משמעותיים לפסיקה).
נכון🙈רק טוב=)
דווקא הסתכלתי בספר לפני שכתבתי פה אבל מהמהירות כתבתי בטעות "נפסלת"..
תודה שתיקנתן אותי! @פרח חדש

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

ממש פוגע ולא נעים😥שיפור

מצד שני, אולי כבר עדיף לא להיות איתן אם הן כל הזמן פוגעות ולא נעימות...

אולי תחפשי אפשרות אחרת? להתארח/לארח מישהו מהמשפחה שלך או חברה? אולי להתארח/ לארח לארוחות במהלך החג?

ואם זה לא הולך טוב השנה, מציעה בזהירות אולי לדבר ולברר שוב אם מתאים לכם בתור משפחה טיסה לאומן כל שנה לרה"ש.

חד משמעית אני מעדיפה לא להיות שםאנונימית בהו"ל

אין לי בכלל ספק בעניין הזה

רק התחושה המגעילה הזו.... ואחר כך את גם צריכה להמשיך ולכבד ולהגיע מתי שבא להם ולהגיע לאירועים שהבנות שלה בחיים לא מגיעות ואני כן באה בשבילה ומכבדת אותה! זה פוגע אין מה לעשות

קודם כל אני רוצה להגיד שאת צודקתדיאט ספרייט

לדעתי האישית הורים צריכים לחפות על חוסר תפקוד של הילד שלהם מול בני הזוג. ובחוסר תפקוד אני מתכוונת לא בפן הרשלני של הדבר, אלא כפשוטם של דברים.

אם הבן שלי נניח, לא מסוגל לפרנס את אשתו והילדים ואני מסוגלת, כאן אני נכנסת לפער ומנסה למלא אותו.

וזה לא משנה לי בכלל אם הילד בחר בזה,

המציאות הובילה אותו לשם, או לא משנה מה.

וכך גם במקרה הזה.

אני כהורה, לא מפסיקה להיות הורה בכל גיל שהוא ולוקחת את האחריות כל הילדים שלי והנכדים שלי בטוב וגם ברע ואני מקווה ומתפללת שהקב"ה יאפשר לי את זה.

זאת דעתי וכך גדלתי ולכן אני חושבת שהכעס והאכזבה שלך ברורים ממש.

מה שאני עוד חושבת זה שמי שלא נותן לא מגיע לו גם לקבל ולכן כשאת אומרת שאת מכבגת אותה כשהבנות שלה לא- זה דבר שלא צריך לקרות.

אני ממליצה לך לא לנסות לרכוש את ההערכה והאהבה שלך כי לא תקבלי ולא בגללך אלא בגללה ולכן אם היא לא מכילה אתכם כזוג את לגמרי לגמרי פטורה מלכבד אותה.

כך לדעתי.

שתהיו שמחים בחג הזה ובכל החגים.

יש הבדל גדול בין להגיד שאני כהורהמקרמה

חושב שאני צריך לחפות על חוסר תפקוד של הילד לבין להגיד

שאני כילד מצפה שההורים יתפקדו במקומי כשאני בוחר שלא לתפקד

אפילו לא מדוברפה על מילואים טי על מצב רפואי שנכפה

איפה עובר הגבול???

אני אלך להמר בקאזינו ומקסימום ההורים יכסו את המינוס?

אני אלך לי לטיול בהודו לחודשיים וההורים יגדלו לי את הילדים?

אני לא אבשל/אנקה את הבית- מקסימום אמא תבוא???

זה הזיה

ממש לא מסכימה עם זהנעמי28

ההורים לא צריכים לחפות על התנהגות של הילד.

לא בצעירותו ובטח לא כשהוא נשוי.

כל הדינמיקה מהרגע שנשואים היא בין בני הזוג בלבד,

ניתן לעזור אבל בטח ובטח שלא חייב.

חבל הטבור צריך להיחתך.

אני אכתוב ישירמקרמה

דלגי אם את לא בפניות לקרוא.

לארח לראש השנה זה קשה!

לארח נשים עם ילדים בלי אבכ שלהם לרהש זה קשה!!

אני חושבת שהציפיות שלך ממנה להתגיס לעזרה ל'בעיה' שאתם בחרתם בה (לטוס לאומן ולחגוג רהש בהרכב חסר סה בחירה...) היא ציפיה גבוהה

האם זה היה נחמד מצדה לארח - כן

אבל זה גם הגיוני שהיא מיצתה את האירוע

ולענין זה שהעא מארחת את הבנות שלה

כלה זה לא בת

אין מה לעשות

אני לא יודעת על איזה רקע יש לגיסתך בעיה איתך

ולא בטוח לגמרי שזה משנה

אבל בהינתן ששתיכן באותה בעיה (לבד ברהש)

וששתיכן צריכות עזרה

ושמשאב העזרה מוגבל או לחילופין מסיבות אחרות לא ניתן להעניק את העזרה לשתיכן

הגיוני שהבת שלה זכתה בזכות קדימה

ובסוף- את לא באמת יודעת מה הסיפור ומה האינטרקציה בניהן (אולי חמותך פוחדת מההשלכות של להעמיד אוה במקום?)

בשנים האחרונות יצא לי לעשות הרבה חגים לבד

בנסיבות קצת אחרות (מילואים)

אני מודה על כל אירוח

זה לא מובן מאיליו בכלל

יצא לי גם לעשות שבתות לבד עם הילדים

יש בזה קסם

ולשנה הבאה - בנסיבות הקימות- תשקלו האם הבחירה הזאת מתאימה לכם

מסכימה*אורחת

אני קוראת הרבה פעמים תלונות פה בפורום, על אמא/חמות.

אני לא מסכימה עם הנחת המוצא שהן חייבות לנו, ואם הן לא עוזרות אז הן לא בסדר.

הן אדם בפני עצמו, עם כוחות יכולות ושיקולי דעת, ולא חייבות לנו כלום רק מעצם זה שאנחנו בנות/כלות שלהן.

זו דעתי, כאמירה כללית.

עכשיו יש שני סוגי אירועים שצריך להתמודד איתם:

משהו בלתי צפוי, כמו מחלה קשה וכו', שכן הייתי מצפה שיתגייסו לעזרה מעט יותר,

ומשהו צפוי ובחירי, כמו נסיעה לאומן, שזה החלטה שלכם להכנס לזה, ולא שאלתם אותם אם מתאים להם להתגייס לעזרה.

עם כל זאת, כמובן שזה באסה, ודרך העולם שבדרך כלל עוזרים, ובפרט כשיש אפלייה בין בנות וכלות זה מבאס.

אבל המקום הפנימי בנפש צריך להיות מקום של - אני בחרתי, ואני היחידה שצריכה לשאת בתוצאות הבחירה שלי.

כלה זו לא בת ? משפט פוגע מאודדרשתי קרבתךך

לא הבנתי, הכלה לא נשואה לבן של החמות??

באופן כללי מסכימה איתך שקשה לארח לראש השנה וכו וכו אבל זה היה נכון אם היא לא הייתה מארחת את הבנות .. כאן יש פה רק אותה שלא מוזמנת ונשמע שאין לה שום גב משפחתי אחר והחמות מודעת לזה

וזה מאוד מאוד פוגע !!

חיבוק ענקי ממש מכירה מקרוב את התחושה וזה משפיל מאוד

מהצד שלך חמותך היא כמו אמא?מקרמה

אני בקשר מעולה עם חמותי

אוהבת אותה מאוד מאוד

קוראת לה אמא

ובהרבה סיטואציות אנחנו באמת כמו אמא ובת

אבל בסוף היא לא אמא שלי

ואם חס וחלילה אני אגיע למצב שאני אצטרך לבחור- אמא שלי קודמת

גם מהצד השני- לא היינו רוצות שהחמות תרשה לעצמה להגיד או לעשות כל דבר שאמא אומרת או עושה

חמותי תמיד אומרת לי שאני הבת שלה

ואני תמיד מתכנת אותה שאני כמו...

ואם נגיע למצב שאני מתכסחת עם טחת הגיסות שלי ברור לי במי היא צריכה לבחור

מה לעשות... זה המציאות

החכמה היא לא להגיע למצבים של בחירה

(ואנחנו לא יודעות מה החמות אומרת לבן שלה... המקום של הבעל/בן פה בסיפור שהוא בפועל החוט מקשר לא ברור...)

תודה ממש על ההזדהותאנונימית בהו"ל

עצם ההכנה חודש מראש של אל תבואי זה פוגע בי

כי היא מלא פעמים זורקת שאני כמו הבת שלה, אז איך בדיוק?

כן, אני לא הבת של חמותיפה לקצת

כמו שהיא לא אמא שלי.

ברור לי לגמרי שיש ביני לבין הבנות של חמותי הבדל גדול ואני מצפה גם ליחס אחר.

הערות שחמותי אומרת לבנות שלה אני לא מוכנה לקבל ממנה לדוגמא....

ברור שלאהבוקר יעלה

אמא שלך וחמותך באותו מקום?

אני גם תמיד לא הבנת את השרשורים האלה.. כן יש חמות עם יציאות וכאלה אבל בסוף לבת קשורים יותר

דווקא מסכימה עם מה שכתבתאנונימית בהו"ל

ואין סיכוי שבעלי לא יטוס

אבל לא הסכמתי עם האמרה שכלה זו לא בת. מה עם הבן שלה? אלו הילדים שלו

האמת שאני בכלל נגד השוואותמקרמה

כלה היא לא בת

ובת היא לא בן

ואפילו בין שתי בנות אין השוואה

בסוף יש פה אמא אם כמה ילדים

חלקן בנות ביולוגיות

חלקם בנים

חלקן בנות מנישואין

כל קשר כזה הוא מעגל סגור עם הסיפור שלו והאינטרקציה שלו

אנחנו אף פעם לא יודעים את התמונה המלאה

אנחנו אפעם לא יודעים מה הסיבה למה שנראה בעינינו כהעדפה או אפליה

אני יכולה לספר שהיו פעמים שנתנו לנו עדיפות (הייתי אחרי הפלה) ואחכ התברר לי שגיסתי נעלבה (ובדיעבד הייתי מאשרת לספר את הסיבה... חבל על האנרגיות)

ואני מכירה את הסיפור גם מהצד השני... שבו ניתנת עדיפות באופן קבוע לגיסתי...

ספציפית פה אני גם מודעת לסיבה והיא לגמרי מוצדקת

אבל לא תמיד אנחנו יודעים

כל עוד אנחנו לא שוים באופי, מצב זוגי, מצב בריאותי, מצב כלכלי, סטטוס משפחתי, אז ההשוואה לא רלונטית

מסכימההבוקר יעלה

ואם לא מתאים לך דלגי,

אומן זו בחירה, לא מילואים.

אפשר לוותר על העניין.

מצטערת אם זה פוגע אבל אני רואה נשים שנקרעות ברהש ואני בטוחה שלא זו הייתה כוונת המשורר

חיבוק!יהלומה..

אני לגמרי מבינה אותך אבל חשוב גם לזכור שאף אחד לא חייב לארח אותנו, גם לא החמות

מותר לה לבחור איך ועם מי היא רוצה לארח גם אם הבחירה שלה מכאיבה לך

ובמקום להמשיך לשאול למה להן אכפת או לא אכפת, הייתי משקיעה את האנרגיה בלבנות לך ולילדים ראש השנה שמח וטוב

היה פה שרשור שמידהי כתבה טיפים מדהימים- העתקתי לבעלי אני מקווה שגם אנחנו נשתמש בזה בחג

מה בעלך חושב על זה?ירושלמית במקור

חיבוק!! זה מאד פוגע...שמיכת פוך

תני לעצמך מקום להתעצבן ולהעלב אבל אל תבואי עם זה לחג.. תעשי לילדים חג מושלם תתאפסי על עצמך..

אני גם הייתי במקום הזה אבל מהצד ההפוך, הייתי חודש אחרי לידה ואחים שלי עם אותו מספר ילדים כמו שלי הוזמנו להורים שלי לליל הסדר בעוד שאני חודש אחרי לידה לא מוזמנת בכלל !!אין לתאר את הרגשת התסכול שהייתי צריכה להכין את כל החג מאפס בעוד שגיסותיי (לא בהריון / אחרי לידה) מגיעות כמו מלכות להתארח.

היה לי ממש קשה.. אני זוכרת את עצמי בליל בדיקת חמץ , בקושי עומדת במטבח ומכינה את הכל מאפס.. עד עכשיו אני עם דמעות כשאני נזכרת בזה (אי אפשר להכין לפסח מראש.. בגלל שצריך להכשיר את המטבח) לקח לי הרבה זמן לסלוח לאמא שלי על כך ומאז אני פשוט לא מצפה לי לכלום ממנה...

העצה שלי היא פשוט לא לצפות!!! להנמיך ציפיות בקשר עם חמותך.

ואווווואנונימית בהו"ל

ממש קשוח מה שעברת

חיבוק גם לך

זה קרה לנו גם עם חמותי בסיטואציה אחרת...

יש לי הצעה עבורךיהלומה..

אם תרצי את מוזמנת לפנות אלי בפרטי

למי שתרצי ללכת למקוםנעמי28

שפוגע בך ואת לא רצויה בו שנים אחרי שנים?

למה שהם ירצו לארח כשיש תקלים ביניכם (גם אם זה אשמתם)?

אולי כדאי לחשוב האם הסידור הזה של לטוס מתאים לכם מלכתחילה.

הוא צריך להתאים בהנחה שאף אחד לא פותר לכם את הבעיה ואתם מסתדרים בכוחות עצמכם.

אם מישהו יארח זה בונוס, לא המובן מאליו.

לטוס זה ברור שכןאנונימית בהו"ל

גדלנו על זה

אני לאט לאט מפנימה שצריכה למצוא את המקום שלי

אבל סה"כ התחושה מבאסת אותי כלפי חמותי

אני בטוב עם זה שהשארתי בבית,עבר מאורגנת ואפילו מתארחים לסעודה שתיים

רק אחר כך מה ? היא ביאסה אותי ממש

גם אם גדלת על משהונעמי28

לא בהכרח אומר שזה מתאים במצב הנוכחי.

תמיד אפשר לשנות הרגלים, השמיים לא יפלו.

תבדקו עם עצמכם אם אתם באמת שלמים עם החלטה וכל מה שזה כולל.

באמת מבאס, אבל לא נשמע שהיחסים תקינים גם ככה, הערות פוגעניות זה לא משהו נורמטיבי.

לא כל כך נעים שכן כאן מנסים לשנות דברים....אנונימית בהו"ל

שמאז ומעולם בן אדם רגיל אליהם

לא ביקשתי עצות על אומן כן או לא

סה"כ ביקשתי עצה איך להתמודד עם תחושת כעס

זה קצת יצא מפרופורציה ההמלצות

וגם בעלי עשה מילואים אז אין קשר

אם את מעוניינת בסוג תמיכה מאוד ספציפינעמי28

כדאי שתרשמי את זה בהודעה הפותחת.

הנושא של אומן נכתב פה בפה אחד.

זה משהו בכן בשליטתך בשונה מהעיסוק עם החמות.

בהצלחה זה באמת מצב לא נעים❤️

לדעתיהמקוריתאחרונה

תני לו פשוט להיות

מותר לכעוס ולהתאכזב. לא חייב לטאטא את זה ולהעביר

לדעתי זה יעזור לך לפתח עצמאות ולחשוב על אופציות אחרון שהן לא היא כי בסוף לא טוב לך שם ממילא, ותעשי את השיקולים שלך מה מתאים לך לתת ומה לא בהתאם ליחסים

אגב אומן - יש לי חברה שלא שוקלת בשום צורה ללכת לחמתה כי היחסים שם רעועים. זה לא קשור לאם את נשארת לבד או לא. היא יכולה להזמין אותך אליה,אבל במשפחה של כמה וכמה ילדים להחליט להזמין משפחה שלמה לחג שהוא 3 ימים זה אומר שאולי זה כבד מאוד כמארחת/ מונע ממנה להזמין ילדים אחרים מכל מיני סיבות

אזלא אגיד לך שלא יטוס כי זה לשיקולכם. אבל יש צד שני לאירוח והוא לא אתם גם אם השיקולים של יחסים טובים או פחות לא היו פה. ולכן אם זו ההחלטה הזוגית שלכם וזה המצב הנתון כדאי לחשוב איך בכל זאת תעבירו את זה בטוב בלי שחמתך היא עוגן. כי היא לא

חיבוק ענק. התחושות שלך מובנות.אהבתחינם

אבל לדעתי,

היא באמת לא חייבת

נכון שזה מרגיש כאילו היא בוחרת..

אבל אתם החלטתם שהבעל טס לאומן בראש השנה

אין בעיה,

זה שלכם

תעשו את החישוב שלכם אם מתאים לכם הדרך הזאת אם אין לך איפה להתארח

ואם כן, אז תקחי בחשבון אופציה שתישארי בבית

לארח בראש השנה זה קשה מאוד.

והיא אירחה אותכם שנים (כמו שציינת) וזה מהמם בעיני

אני מאוד מבינה את הכאב שלך,

מאוד מאוד.

אבל אם קשה לך חג לבד

תשקלו אופציה שלא יטוס.

היא לא אשמה שאין לכם איפה להתארח. סליחה אם פוגעתמרגול

אתם בחרתם שבעלך יטוס לאומן ואת והילדים תישארו בארץ

היא מהתיאור שלך כבר כמה שנים רומזת שזה לא מתאים לה שתבואו ר"ה

אם בעלך טס בהנחה שהיא תארח, בלי לתאם איתה מראש- זה לא עליה.

ואם בעלך טס בידיעה שיש מצב שהיא לא תארח ולא יהיו אחרים שיארחו, אז זו תוצאה של בחירה שלכם.

שאפשר לחשוב שוב אם מתאים שיטוס לאומן. אולי את והילדים תצטרפו, אולי הוא לא יטוס, אולי יטוס ותהיו בבית.

אבל הבחירה היא שלכם.

גם אם גדלתם על זה.

אבל מבינה את הפגיעה האישית שחלק מארחת ואותך לאמרגול

בדיוק. קצת מורגש שנשים כאן בוחרות להתעלם מהפגיעה האנונימית בהו"ל

ישר הגיבו על אומן וישר על עניין כלה חמות. מה הקשר? זה בין אדם לחברו גם

הפגיעה מובנת מאוד, חיבוק! אבל לא מובן בכללכתבתנו

למה המשכת להגיע כל השנים האלה כשזה היחס וכשאת צריכה כל הזמן להעמיד במקום. איזו אוירה זו? לא נשמע לי חגיגי ולא סימן יפה להמשך השנה.

אז העצה שלי, תשמחי על ההזדמנות, כי לא הצלחת ליישם בלי הבקשה המפורשת את מה שאת טוענת שאת מעדיפה גם ככה- להישאר בבית ולחגוג עם הילדים באוירה טובה וכולם מרגישים רצויים במקומם, אז הנה היא דאגה לך שתוכלי לקפוץ למים, שנה הבאה גם אם היא תזמין כנראה שתעדיפי את הבית...

שיהיה לכם חג שמח! מאחלת לך שתאהבי את זה הרבה יותר

אמן תודה רבה ממש ♥️אנונימית בהו"ל

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

שיתקין מולטימדיה לרכבים!!!מרגול

מי שעשה לנו אמר שהוא לא חשמלאי

לדעתי עשה רווח יפה

(יש רכבים ישנים בלי מולטימדיה, ויש פחות ישנים עם מולטימדיה אבל מעצבנת. וגם בממש חדשים לפעמים רוצים להחליף לסוג אחר)

התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדש

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

וואי אני אלרגית למתכות וגם ליהמקורית

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

או מזהבשלומית.

😅

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

מצטרפת לזה מאודטארקו

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

אני לא מספיק מכירהשלומית.

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

הגודל לדעתיאחת כמוני

יש כמה הבדלים עיקריים-שימושיתאחרונה
  1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

  2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

  3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

התקן לא הורמונלי ג'נפיקסאחת כמוני

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

טוב מעדכנת שהייתי אצלהאנונימית בהו"ל

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

לא מספיק מבינה בזה, אבל אולי תיקחי ימי חופשאמא טובה---דיה!

על חשבונך?

אי אפשר לצעריחמדמדה

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

אחותך לצרה. גם לי אין ימי חופש והאמת הייתיהמקורית

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

כל חול המועד או חלק?שלומית.

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

כל הימים…חמדמדה

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

אולי תבקשי לעבוד חצי יום?פרח חדשאחרונה

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אוויי מבאס ממש😥😒😔שיפור

אמממ..כבת שבעים

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

ממש קשה ליאובדת חצות

הילדים עלו לכיתה א וזה משמח ומרגש ב"ה

אבל מרגיש לי כבד כל הסיטואציה

השבוע הזה הרגיש כמו נצח

ועוד לא התחלתי שיעורים פרטניים ואת כל המערכת האמיתית שלי בעבודה

לארגן תיקים, לשדל אותם לעשות את זה איתנו, להכין אוכל, להשתגע כי הם בררניים ואחרי שטרחת לתאם עם כל אחד מה הוא אוהב לראות שלא אכלו כמעט כלום,

פתאום זה לוקח מלא זמן

פתאום זה פחות קליל מהגן ויותר דורש ומחייב

זה מתערבב לי ונוגס לי בזמן שגם ככה לא היה לי עם מטלות הבית והעבודה שלי

שולחים שיעורי בית פתאום בשעה שש בערב אחרי שחשבתי שאין כלום וזה מפתיע

ועוד צריך לעקוב אחריהם באפליקציה אחרי החגים

וואיייי זה ממש מלחיץ וקשה

גם ככה היה לנו לא פשוט עם התנהלות והתארגנות

פתאום במקום להנות איתם אני רוצה כבר לסיים את המטלות וזה מרגיש גם להם כבד ורציני ומחייב

במקום פשוט ללכת לגינה ולהנות כמו פעם

איך הופכים את ההתנהלות לזורמת ופחות מלחיצה לי ולהם? מי יכול לתת לי לו"ז לכיתה א אחר הצהריים?

היום חזרתי מפורקת מיום עמוס בביצפר

שמתי להם טלויזיה והלכתי לנוח

אח"כ כשקמתי שניהם בכו וצרחו (לא מווסתים)

אחד רצה להזמין חבר מהגן וכשהוא לא יכל הוא ממש בכה וצרח והשני בכה וצרח שהוא רוצה גינה

ואני פשוט רציתי להתחרפן

כואב לי הראש

ועוד לא הכנו מערכת

והבית עם כביסות וכלים

ועוד לא הכנתי שיעורים לעצמי למחר מה הולכת ללמד

אתמול ישבתי עד 12.30 בלילה להכין כי אחד הילדים בכה שכואבת לו הרגל והייתי צריכה להרגיע אותו

אני חייבת לו"ז ערב

מרגיש שהכל נהיה יותר מורכב ומסובך בהרבה ואני צריכה שוב להוריד משעות העבודה כדי לצלוח את כיתה א עם שניים

אני פשוט לא יודעת איך להתנהל נכון ולסנכרן אותם ואותי במתכונת החדשה

עוד לא דברתי על חוגים והסעותאובדת חצות

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

מציעה לך לחשוב על שעה שבה מבחינתכם הם צריכיםשמשית123

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

כשהילדים רוצים להזמין חבראובדת חצות

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

לפי מה שמתאים ליהמקורית

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

איזו שעה זו היתה?שמשית123

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

גם אצלי התחיל כיתה אילד בכור

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

רק לגבי המערכת- בגיל הזה (וגם אחרי) אני מכינה להםיעל מהדרום

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

הלוז שלי לכיתה אהמקורית

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להכין מערכת בא'?חילזון 123

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

אצלינו יש גם מדעים/ הלכה/ משנה ועוד....יעל מהדרום

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

בחודשים הראשונים בכיתה א?חילזון 123

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

ההתחלות קשות 🤍כתבתנו

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

אצלינושיפור

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

דבר ראשוןהשם שלי

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

חיבוקאפונה

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

  1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

  2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

  3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

  4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

תודה!! לקחתי לי כמה רעיונות טובים!!!שיפוראחרונה

משפחית שעושות את החג בבית עם המשפחה הגרעיניתכי לעולם חסדו

יש לכן טיפים?

איך להלהיב את הילדים? איך לשמוח למרות העומס הבלתי נגמר תודה לה'?

איך לחלק משימות ככה שגם אנחנו ההורים מספיקים לאכול?

ובכלל טיפים לאווירה

אצלנו כל ההתלהבות היא סביב הסימניםחזקה בעורף

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

אהבתי!הבוקר יעלה

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

השנה עדיין לא עשינו סיעור מוחות וקניות🤫חזקה בעורף

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

הילדים שלי קצת קטנים בשביל משחקי מילים כאלה,כי לעולם חסדו

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

רעיון מתוק, הולכת לנסות את זה השנה שימושית

אצלו הולך גם, שומר שה' ישמור עלינוסטודנטית אלופה

מרגישה שאני בעומס בלתי נגמרכי לעולם חסדו

אוכל שווה ברמה הכי גבוהה, קינוחים ברמת שףממתקית

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

אנחנו לרוב עושים ראש השנה לבדשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 13:07

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

וואי בדיוק רציתי לפתוח נושא כזה שימושית

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

וואווו!!!! איזה השקעות!!!! מהמםםםם!שיפור

מהמם, איזה יופי!נעומית

מקסים. אפשר רעיונות של מה את מניחה בקופסאת החג?ממתקית

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

ככה-שימושית

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

תודה! מרגישה שהבנת אותי כי לעולם חסדו

עוקבתבוקר אור

חג הוא מלהיב מעצם טבעומתואמת

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כבר כמה שנים אנחנו עושים בביתמנסה לענות

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

טיפיםאמאשוני

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

נהנתי מאוד לקרוא אותך, תודה.שימושיתאחרונה

הסיפור האחרון הוא וואו. אלופה!

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

איך הוא היה בתחילת שנה בשנים הקודמות?שימושית

היה אחרת לגמרי לכןshiran30005

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

הצוות נשאר אותו צוות מאז שהמליצו על הגן?שיפור

הבן שלי גם עדיין לא הסתגל לגן (בן 3)שימושית

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

אוי😥 קשוח... וממש מבאס שאי אפשר להיכנסשיפור

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

אני אחכה עוד קצת כמובןshiran30005

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

גם הבן שלי בתחילת כל שנה אומר שלא כיף לושיפור

אולי גם שווה לנסות לדבר עם הגננתשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 12:58

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

מקליט כמובן- גם כשהכל בסדר ובטח אם יש חששטרכיאדה

ולגבי תמונותשיפור

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

יש לגננת טלפון כשרshiran30005

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

זה נורמות אחרותהשם שלי

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

כנראה שלא רגילים לצלם... מבאס...😒שיפור

תראי איך הוא בחגיםממתקית

הוא נוסע בהסעה לגן?

עונה כצוות פרא בגן עיכובנויה12345

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

תודה, מרגיש לי שהצוות קר קר ממשshiran30005

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

אין צורך ללכת רחוקאפונה

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

אם לא קשה לך, אני גם אשמח לשמוע מה יכול לעזורשיפור

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

בכי כל אחר הצהריים זה באמת חריג...מתואמת

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

וואוו ממש קשה שזאת התחושה❤️שיפור

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

אם הוא ככה משתף אזרק טוב!

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

הכל נשמע לי הגיוני חוץ מזהבאתי מפעם

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

בדיוק מה שעלה גם לי!מנסה לענות

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ככה זה הרבה פעמים בחינוך מיוחדDoughnut

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

סתם לתשומת הלב...ממתקית

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

נכון.מתואמת

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

זה בכל הגנים ככה לא רק שפהאפונה

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

אצלינו שולחים תמונות...מחתימים על זה בתחילת שנהיעל מהדרום

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

התכוונתיאפונה

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

יכול להיות שיש הורה שלא הסכים שיצלמו...מתואמת

אין דבר כזה שאת לא משדרת לו את דעתך על הגןאמאשוני

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

לא קראתי תגובות קודמותצלולהאחרונה

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

הגיוני שאני לא מצליחה לתפקד בבית בתחילת הריון?הריון ולידה

שורדת את העבודה בצורה סבירה וחוזרת מפורקת. עבודה לא תובענית במיוחד.

בצהריים אני לא מסוגלת לעשות כלום ורק על הספה.

ברגע שאני קצת מתאמצת יש לי כאבי בטן חלשים (לא התכווצויות סתם כאב עמום)

מהריונות קודמים זכור לי שההתחלה היתה קשוחה אבל לא זוכרת עד כדי כך חוסר תפקוד.

מוסיפה שב"ה מדובר בהריון תאומים הפעם.

הגיוני למדיישירה_11

איזה כיף מזל טוב

הגיוני בריבועקנקן שבור

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

בטח.מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ז באלול תשפ"ו 7:58

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (הייתי שם לפני כמה חודשים..)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

השורה האחרונה 🤣 הבדל פעוטבאתי מפעם

את בערך הרביעית ששואלת כאן בחודשיים האחרוניםשיפור

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

השורה האחרונה שלך הכי חשובהמתיכון ועד מעון

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

תודה על ההרגעה שזה נורמליהריון ולידה

אבל איך מסתדרים? ועוד חגים. ואנחנו בבית.

בעלי יודע לעשות הכל בבית, והוא עובד קשה לאחרונה, אבל הזמן שלו מוגבל.

עם הילדים האחרים אנחנו מסתדרים, יותר טכנית ניהול הבית, כביסות בישולים וכו.

וגם איך שורדים את העבודה בתקופה הזאת? בינתיים שורדת בקושי וכבר לקחתי יום מחלה אחד.

למנוסות בהריון תאומים- האם צפוי שיפור בשליש השני, או שעם תאומים זה שונה?

אולי לקחת עוזרת בתשלום?שיפור

אצלימוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ז באלול תשפ"ו 9:16

היה שיפור קל ואז שוב עייפות וחוסר כח.

אבל זה לא מחייב.

מיקור חוץ והורדת סטנדרטים..טארקו

אין הרבה ברירות..

אני רקאםאני

מזל טוב ובהצלחה,

מקסימום תשעה חודשים וזה עובר.

אני גם בתחילת הריון לא הצלחתי לתפקד בכלל בעבודה ולקחתי הרבה יותר מיום חופש אחד (גם על חשבוני)

ואני לא בהריון תאומים, אז מאמינה שאצלך זה יותר מורכב.

אצלי זה טיפה השתפר עכשיו בשליש השני, ועדיין זה הריון, וזה כל מיני מיחושים וכאבים מוזרים, והבחילות והשינויים בשינה, והחוסר תאבון והכל...

זה לא עובר אחרי 9 חודשים. 🫣מוריה

אחרי זה יש תינוקות לטפל בהם.

🤦‍♀️אםאניאחרונה

אולי יעניין אותך