בת 12 מעיקה עלידיליה

יש לי בת בת 12 מדהימה ומתוקה.

ילדה מקסימה אהובה על הכול.

יש לי כמה קשיים מולה,

שבולטים מאוד עכשיו בחגים.

קודם כל היא שמנמונת קצת והמראה גוף שלה דוחה אותי. 

ההתפתחות שלה לא יפה לדעתי. 

כל הבגדים מכוערים עליה לטעמי

אני מנסה להתגבר על עצמי ולהחמיא לה

יש לה פנים יפות ושיער בלונדיני גלי שופע ומהממם אבל היא גם לא תמיד מטפחת אותו ולא מסתרקת ואז היא עוד יותא מכוערת בעיני.

אין לי טעם טוב בבגדים ואני לא תמיד מצליחה להלביש אותה באופן נכון אז גם לפעמים זה אשמתי המלאה. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.

 

חוץ מזה היא גם חופרת לי לא משחררת. אני מדברת עם חברות נגיד בבית הכנסת היא שם מקשיבה לשיחות אחרי שדיברנו על זה 1000 פעם בנועם שזה לא מתאים שהיא תקשיב לשיחות שלי התחלתי להתעלם מזה כי כבר אני לא יכולה לדבר עם אף אחד אבל עדיין היא לתוך הנשמה שלי.

 

היא כל הזמן מתלוננת על מה שצריכה לעזור בבית כולל אם זה לסדר את חפציה שלה. עכשיו כשבא לה היא עוזרת מהמם והיא ילדה מושלמת אבל עכשיו בחגים שהיה צריך הרבה עזרה והיא פינטזה על כל מיני אוכלים שהיא אוהבת ובלגנה את המטבח או את הבית התעצבנה כשהתבקשה לסדר.

או שאחים שלה הקטניפ פחות מסדרים היא יכולה לצרוח ממש וזה עושה עצבים.

 

גם היה לי נגיד איזה מתח עם בעלי והיא ממש נכנסה לזה והיא כזה מנסה להרגיע ולחפור מה היה לי איתו וזה ממש מעצבן כי אני עצבניתת על בעלי והכי לא מתאים לי שהיא תהיה לי שם. או שהיא מציעה לי את עצמה במקום אחותי שעזבה את הארץ וחושבת שיכולה למלא את מקומה

עכשיו היא ילדה מזה מתוקה ואני מרגישה שמשהו בקשר ביננו ממש מתערער...

שנאתי את עצמי כשהייתי בגילה. וממש קשה לי לראות אותה עוברת את הגיל המעצבן הזה.

אני רוצה לחשוב על דברים שיעזרו לי גם להפסיק להירתע ממנה (מרגישה שכל פעם רק באלי לנעיף אותה ממני באיזה תירוץ. ואולי למצוא דרכים ממש לקרב אותה ולהצליח גם לשחרר בצורה שלא תכאיב לשתינו.

 

סליחה על האורך הלוואי והובנתי.

 

 

אני מבינה אותךאחינועמית
העלית פה כמה נקודות.

יש לך רתיעה כללית ממנה
את חושבת שהיא לא יפה, לא מתלבשת יפה.
היא חסרת טקט
היא מזכירה לך את עצמך בתקופה פחות טובה.

ובין השורות נשמע כמה את אוהבת אותה, או רוצה לאהוב אותה.
שזה בסיס יפה מאוד.

וגם אמרת כמה דברים טובים -
מקסימה ואהובה על כולם, ילדה טובה שעוזרת בבית, יש לה פנים יפות ושיער יפה, ובאופן כללי ילדה מתוקה.

ומקסים שאת מצליחה ככה למנות מלא דברים טובים למרות הרתיעה שלך ממנה.

אני אתחיל דווקא מהנקודה האחרונה שהעלית, אמרת שהיא בגיל שכשהיית בו לא סבלת את עצמך.
תעשי הפרדה, את זו לא היא והיא עוברת בהכרח חוויות אחרות ואישיות שונה משלך.
ואדרבה, יכול להיות שדרכה תוכלי גם לראות את היופי בשלב הזה של החיים.
את עניין המראה הייתי ממליצה לפתור בעזרת התייעצות, אפשר עם חברה מלאה או אמא לילדה מלאה, שלדעתך מתלבשת יפה. או אפילו בהתייעצות חד פעמית עם סטייליסטית.
יש נערות ונשים שמנות שמתלבשות ונראות מעולה. לפעמים קצת יותר קשה למצוא, אבל ברגע שמבינים מה הגזרות שהכי מחמיאות, את תראי איזו ילדה יפה יש לך.
וגם חפשי אצלה עוד דברים יפים, אולי הצבע שלה או הידיים או התנועה או הקול... תתמקדמי בטוב וזה יגדל.

לגבי חוסר טקט, אני מניחה שזה עניין של גיל...
וזה יעבור כנראה עם הזמן... אבל לפעמים צריך להעיר, אפילו קצת בתקיפות.
מצד שני, יכול להיות שהיא מרגישה לא רצויה ומנסה "להידחף" בכוח כדי לקבל אישרור דווקא לזה שהיא אהובה, ברגעים הלא מתאימים.
ואז היא מקבלת דחיה שמאשרת לה את מה שהיא חששה ממנו...
ולכן אני חושבת שכדאי ליזום, אפילו בצורה מלאכותית, זמנים של אהבה.
חיבוקים ונשיקות סתם ככה, זמנים שהם רק שלה ושלך ובהם אתן מפטפטות, או כל צורה אחרת שאת חושבת שתשמח אותה ותהיה בסדר בשבילך.
ואני מאמינה שעם הזמן זה יהפוך להיות יותר טבעי.

בהצלחה רבה! את אמא טובה, אני בטוחה.
יואו תודה לך!!דיליה

את כותבת דברים ממש חשובים ומעניינים אני ממש איעזר בהם.

אני מתה עליה זה ברור פשוט קשה לי עכשיו

לגבי מה שאמרת שהיא נדח]ת כדי לוודא שהיא רצוייה זה באמת מה שמרגיש לי ולכן אני מנסה להימנע מלדחות אותה מה שגורה לי לחוש שהיא עוד יותר נתקעת אולי אם הייתי מעיפה אותה זה היה יותרטוב אבל לא בטוח. צריכה לחשוב על זה עוד.

זמנים של אהבה אני ממש מתאמצת כואב לי שזה לא טבעי לי כמו שהיה עד לפני שנתיים או כמו עם ילדי האחרים!!

 

אני חושבת שאת צריכה להראות לה את המקום שלהממשיכה לחלום
לא לדחות אותה באופן כללי אבל אם היא נכנסת למקום לא לה כמו היחסים שלך ושל בעלך להיד ל שזה ממש לא קשור אליה
מצד שני להראות לה כן איפה המקום לקשר בינכן- למשל בילוי משותף, לצאת יחד לגלידה, להכין יחד אוכל, או כל דבר רלוונטי אחר
וואי איזה חשיפה!המקורית
כל הכבוד על הכנות שלך

אני חושבת שצריך לעשות הפרדה בין המראה שלה לחוויות שלך מגיל ההתבגרות

והפרדה נוספת בין המראה וגעל ההתבגרות לזה שהיא נכנסת למקומות שהיא לא אמורה להיות בהם.

נתחיל מהראשון : אני הייתי ילדה מלאה. יפה אבל מלאה. וזה היה מבאס ברמות. עבר לי בסביבות גיל 10 אבל זה מהאס ברמות. וחייבת להגיד שהיום עם כל השמלות שמוכרים בחוץ - זה עושה עוול לנערות מלאות כי זה לא מחמיא לגוף בכלל. אני מתכוונת לכל השמלות עם תחתית המלמלה שמתרחבות למטה באיזור הרגליים למשל. זו גזרה גרועה למלאות שמרחיבה את כל אזור האגן ויוצר נראות יותר מלאה ממה שבאמת
ממליצה לך לקנות לה בגדים בגזרה ישרה, זה לא מרחיב. גם חצאיות חיתוכים מתחת לטבור וחולצות לא צמודות עושות יפה את העבודה.
ומלבד זה, אמי חושבת שלא נכון להשליך עליה את החוויות שלך מגיל ההתבגרות.

בנוסף,
לגבי העניין של ההתערבות שלה במה שנוגע לבעלך ולחברות- גבולות. אם ניתן לא לדבר על דברים כאלה כשהיא בסביבה זה עדיף, אבל זה גיל שאין בו טקט והבנה של איפה המקום שלנו כילדים. וזה הזמן לעשות שיחה רצינית,חברית ואסרטיבית על זה שאין מקומה להתערב בדברים שבינך לבין אבא שלה בשום מצב וגם מול האחים - אין תפקידה לחנך.. וכנל לגבי חברות. היא הבת שלך אבל אתן יישות נפרדת, ויש זמנים ששייכים רק לך. וגם אם היא בסביבה זה לא אומר שהיא צריכה להתערב. יש לה חברות שם? בבית הכנסת? להפנות אותה אליהן.
(למרות שבמאמר מוסגר, וסליחה אם לא במקום, אני מאוד בעד ללמד את הילדים שהיהכ הוא מקדש מעט ולא מדברים בו, אלא רק מחוצה לו. ושזמן תפילה הוא זמן תפילה וחיבור להשם. אם זה נעשה מחוץ לביהכ אז חוזרת בי)

לגבי העניין עם האוכל - להתנות הכנה של אוכל בסדר וניקיון לאחריו. ובכלל, לא לעשות מזה אישיו. לקבוע שפעם בכמה זמן היא יכולה להכין משו מיוחד וחוץ מזה אוכלים מה שיש.

בקיצור - תחזרי להוביל אותה ולא שהיא תקבע את הדברים. בצורה נעימה אבל אסרטיבית. וחוץ מהדברים האלה, אולי לשתף אותה יותר בדברים אחרים ולתת לה תחושה של משמעות. ייתכן וגם זה נובע מהרצון להיות משמעותית

ואני חייבת להגיד שאני נפעמת מהיכולת להסתכל על הדברים בצורה כנה ולנסות לשנות גישה.

ילדה מלאה יכול לעבור?דיליה

אני חוששת שסה גנטי (בעלי ומשפחתו שמנים, וגם אני רואה שהיא כמו בעלי באוכל, עצבנית פחד אם היא רעבה ).

ותודה על הקונקרטיות בעניין הבגדים. באמת קניתי לה בגד ישר והיא נראית איתו מעולה.. אני איעזר ברשימה הזאת כמות שהיא.

ממש תודה לך.

אפרופו, תמיד חמותי חופשרת לי מה להלביש לה ועל המשקל שלה ומצעה הצעות וזה מחרפן אותי למרות שיש לה ניסיון יותר ממני שבאתי מבית שהיו רזים בו.

 

ולגבי החלק השני כמובן מדובר על מחוץ לבית הכנסת... 

(נראה לא לא נכנסתי לבית כנסת ממגילת אסתר חחח אה גם בראש השנה שהיא לא הייתה איתי)

זה סתם מקום שיוצא לי בו לפגוש נשים והשבוע היה שמחת בית השואבה וחשבתי על ש"ת שהיום...

יש לה שם חברות הרבה פעמים זה כזה תנעה שלה מפה לשם היא צריכה להיות בעניינים... לא יודעת להסביר זה חלק מהבעיה נגיד אני מדברת עם חברה על משהו ואז פתאום היא מופיעה ואני לא רוצה להשתתק בגללה אבל אולי זה מה שאני צריכה לעשות ולהגיש לה בסדר נדבר על נושאים שמותר לך לשמוע. אולי היא תבין... 

 

העניין הוא שאם נגיד אני יתנה איתה אוכל רק אם את מנקה אז היא תגיד טוב אני לא מכינה עכשיו אני צריכ האת העזרה שלה ואני אוהבת לתת לה לעזור במה שהיא רוצה אז אני מציעה לבשל שזה אני יודעת שהיא אוהבת ואני יעשה ניקיון נגיד אבל לפחות שתנקה מה שהיא עושה. אבל אם אני מדברת על זה מראש היא מתעצבנת. בכללי איך מבקשים עזרה בגיל הזה אני כל הזמן בסוג של דילמה רוצה שהיא תעזור בשמחה שונאת פרצופים אומללים. וגם הרבה פעמים מרגישה אשמה כאילו בעיה שלי שאני רוצה אוכל מיוחד או מגוון ובית מצוחצח....

 

נראה לי המקורית התכוונה שהתנאי לעשות במטבחלפניו ברננה!
זה לכל הפחות לנקות אחריה את הבלאגן שהיא עשתה
בדיוק. במידה והיא רוצה לעשות לעצמה אזהמקורית
שתהיה אחראית להשאיר מסודר
אני חושבת ששיחה על הדבריםהמקורית
אפשר להגיד: אני רוצה שתעזרי ויודעת דאת אוהבת להיות במטבח וכיף לי איתך, זה זמן של שתינו ואת עושה את זה טוב. אבל חשוב לי ש:א. זה יהיה באווירה טובה
ב. שהמקום יישאר נקי אחרכך. גם כן באווירה טובה.

אחרת, אין טעם וזה כבר לא חווייתי ועוזר אלא סתם עושה עגמת נפש.

ולגבי המשקל: היא עוד תגבה אז זה מתאזן. כך לדעתי. גם אצלנו במשפחה יש נטייה להשמנה וחלקנו השלנו במשקל בגיל ההתבגרות וחלק התאמצו לשם כך ועבדו קשה.
וואוו. נראה לי שכל אמא למתבגרת תזדהה איתך פה במשהואחתפלוס
אני מרגישה שהאמהות שלי ממש עלתה דרגה כשהבנות שלי התחילו להתבגר.
הרגשות שלי פתאום דיברו אחרת. לא יודעת להסביר אבל ממש מרגישה אותך🥰.
זה תהליך שכמעט כל אחת עוברת כי כשהילדה משתנה גם האמא משתנה איתה.
מניסיון שלי ושל חברות שלי הבעיות האלה של החוסר טקט ממש מתאים לגיל.
ממליצה לך לנסות באמת למצוא זמן של שתיכן בלבד.
ולהתפלל לה' ש תרגישי איתה הכי טוב.
תודה לך.דיליה

מנרמלת

 

האמת שהיא ילדה מהמממת פשוט קשה קצת לראות את זה עכשיו.

רק בקשר למראהחילזון 123
זה לא ייחודי, זה הגיל!
הגוף מתפתח לא באופן אחיד ובבת אחת והרבה פעמים בגיל הזה קשה למצוא בגדים מתאימים וכו'.
פשוט תחשבי כל הזמן כמה שזה זמני. ועוד שנתיים שלוש כבר לא תזכרי את זה.
גם עניין המלאות, זה מתאזן בהמשך!

נראה לי אצלה זה קצת יותר מגילדיליה

אני רואה חברות שלה ואחייניות שלי...

מקווה שכשתגמור להתפתח משהו יתאזן 

אבל בסך הכול שמנמונת נקודה.

אני צריכה להתחיל להתמודד עם זה...

וללמוד לאהוב.

שולחת לך חיבוק!מאוהבת בילדי

אין לי דברים חכמים לומר- רק שאת נשמעת אמא מהממת!! ואת כל כך רוצה להיטיב איתה! שזה נפלא!

אני בטוחה שתמצאי את הדרך...

תודה!דיליה

אני באמת אימא מהממת עד גיל 12 חחח

 

.(הקטנה אומרת לי אבא מרביץ ואימא כועסת... כן כפרה? אבא הרביץ לך פעם? רק מאיים חחח ואיאמ כל כך משתדלת לא לצעוק באמת שתהיה בריאה אם אימא צעקה רק פעם אחת בערב חג אז היא מושלממתתתתתתתתת)

ברור לי שקשים לך הרגשות האלה אבל לדעתי הרוב עינייןאור123456
של גיל
בגיל ההתבגרות הם יכולים להיות סופר נודניקים
בקשר למשקל תנסו להוציא מהבית כל מה שלא ממש אוכל אלא עוגיות חטיפין וכאלה
פעם בשבוע תצאי איתם לאן שהוא תקני להם ותאכלו במקום
אנחנו בית של רזים ועדיין לא מחזיקים בבית כמעט בכלל עוגות עוגיות וחטיפים ( רק בשבת וממש מינימום) אוכל פירות וירקות בשפע והילדים מפנימים ומתחברים ( הבת 9 עכשיו קמה עם חברה שישנה אצלה ומייד בקשו לחתוך סלט )
לגבי בגדים באמת צריך לחפש יותר ולהשקיע אבל יכולה להגיד לך שאצלנו גם לא פשוט למצוא כשהילדות רזות וגבוהות מאד מאד משמעותית (הגדולה מעל 1.80)
אז כל אחד והצרות שלו
זה גיל שהם מרגישים גדולים אבל לא לגמרי אז הריקוד עדין..
קצת סבלנות היא תגדל ותהיו חברות טובות
הלוואי!!דיליה

תודה לך!

את נשמעת אמא מקסימה.מ.א.
כמה נקודות שעלו לי:

- את כותבת שהיא מזכירה לך את עצמך בתקופה לא פשוטה. בעיניי זו נקודה מאוד משמעותית.
את בעצם מתמודדת עם שתי ילדות - הבת שלך, והילדה הקטנה שבתוכך. זה לא פשוט.
אני לפעמים מבקשת מבעלי שיעזור לבת שלי בנושאים מסוימים, כי אלה תחומים שבהם אני מעורבבת מדי עם הילדה הקטנה שבתוכי.
אם את לא מצליחה לעשות בזה סדר בכוחות עצמך (וזה לא קל), אני ממליצה לנסות טיפול מקצועי.

- לגבי המראה שלה: כתבת הרבה מהזווית שלך - את את מרגישה, איך את מלבישה אותה.
איך היא מרגישה?
היא אוהבת להתלבש בבוקר?
היא אוהבת לטפח את עצמה?
כתבת על שיער מבולגן - זה כי לא אכפת לה? כי ככה היא אוהבת? כי היא לא יודעת איך לסדר אותו בצורה מוצלחת?
אני מרגישה שבגיל הזה, ואפילו לפני כן, אנחנו צריכות לעבור תהליך של הפרדה - מה שחשוב זה לא שהיא תיראה איך שאני אוהבת, אלא שהיא תיראה איך שהיא אוהבת. שהיא תשמח במראה שלה. אם צריך, חשוב לעזור לה לפתח מודעות ותשומת לב למראה שלה, אבל צריך ממש להיזהר שזו תהיה מודעות לכללי טיפוח בסיסיים, ולא כפיה של הטעם שלי על הבת שלי.
ברוריה ברטלר היא סטייליסטית שעברה עם הבת שלה תהליך מאוד לא פשוט סביב השמנה. אולי שווה לחפש אם יש לה תובנות שיתאימו לך.

- לגבי משיכת תשומת לב:
ליד בית הכנסת - שווה לבדוק מה קורה שם. למה מעניין אותה להקשיב לך ולחברות שלך? אין לה שם חברות? יש לה חברות והיא לא מסתדרת איתן? סתם מעניין אותה להקשיב לשיחות של גדולים?
באופן כללי - אני חושבת שגם לך וגם לה יהיה קל יותר אם יהיו זמנים שאת מפנה בשבילה. זה קשה בהתחלה, כי בא לך רק לברוח, ומה פתאום להוסיף עוד זמן איתה, אבל ברגע שזה זמן שאת בוחרת - זה קל יותר, או לפחות פחות קשה.
זה לא חייב להיות זמן קבוע מראש, וגם לא זמן פנוי ב-100%. את שוטפת כלים ומרגישה מספיק רגועה? תזמיני אותה לפטפט תוך כדי. את יוצאת לקניות? תזמיני אותה ללכת איתך.
כשהיא באה בזמן לא מתאים, תדחי אותה בצורה שנותנת כבוד לה ולצורך שלה בקשר. אל תגידי: לא מתאים לי עכשיו. תגידי: חשוב לי לשמוע אותך בריכוז ולהיות לגמרי פנויה אלייך כשאנחנו מדברות. כרגע אני עסוקה/ עייפה/ טרודה בדברים אחרים. כשאני אהיה פנויה יותר אני אקרא לך, טוב?
אם את רואה שלוקח לך זמן להתפנות אליה, תראי לה שאת זוכרת. גשי אליה מיוזמתך ותגידי לה: אני זוכרת שאת מחכה לדבר איתי, עדיין לא מצאתי זמן פנוי, אבל אני זוכרת ומחכה לרגע המתאים.

בהצלחה רבה!
תודה לךדיליה

עבודה עם עצמי אני עושה מלא  ב"ה אבל זה כנרהא קצת מורכב כשהעבודה האישית שלי נתקלת בצרכים שלה וזה לא תמיד בדיוק תואם... (ואני בטיפול ב"ה כבר שנתיים וחצי )

לגבי הלבוש, היא אוהבת מאוד להיות מטופחת (קנינו לה שמלה מהממת לחג הייתה נראית בה טוב טפחה את עצמה עם תכשיטיה והסתרקה נורמלי כל כך נהננו. אבל בסוף נקרע לה קצת בתפרים כי קנינו מדוייק מידי אולי ושוב התבאסתי בתוכי אבל לה אמרתי שכנראה זה תפרים דפוקים ונחזק...)

אבל הרבה פעמים פשוט לא בא לה להיראות נורמלי (כאילו אם היא לא יוצאת מהבית אז להיראות נורמלי בשבילי? למה מה קרה? חחח היא מותק אבל מתבגרת סופר גם בבית לא שמה דאורדונט וכלום...

ראיתי קצת את ברוריה ברטלר, פחות התחבתרי לסגנון אבל הרעיון בכללי מחשבה טובה.

 

שאלתי אותה מה קורה שם בבית הכנסת מתברר שהיא אוהבת לשמוע אותי מדברת דווקא עם אישה מסויימת חחח... באמת שיחות הכי מעניינות כפרה עליה.

אבל היה שמחת תורה כפי דווקא ב"ה איתה. ומצאה את עצמה יחסית רחוק ממני

 

היה כזה עומס בבית הכנסת שהיה בסדר הפעם חחח

הילדים שלי קצת יותר קטניםקמה ש.
בס״ד

אבל חלק מהדברים שכתבת מוכרים לי. ובעיקר התחושה של משהו תקוע מאד עם ילד אחד.

ארבעה דברים שעוזרים לי כשאני בתקופה קשה לי מאד עם ילד מסוים:

1. כתיבה יומית של 3 דברים טובים עליו. כמו שטל בן שחר אומר - ״כשמתמקדים בטוב, הטוב גדל״.
2. להביט אל תוך עיניו. העיניים הם צהר אל הבפנוכו שלו, והוא תמיד טהור ויפה.
3. להתבונן בילד. לעצור רגע ולהסתכל אליו, כשהוא עסוק במשהו. הרבה פעמים רואים שמה אוצרות של טוב, תמימות וכוחות.
4. זמן אישי (אם אפשר יומי) רק אני והוא. מספיק 10 דק׳ ביום.** מחולל פלאים אצל הילד ואצלי. ממש מעורר קשר ואהבה.


בהצלחה דיליה! אין לי ספק שתצליחי ״להתחבר בחזרה״ ושהולך להיות מדהים 🧡. אחרי שפתחת שרשור כזה, אני לא רואה דרך אחרת! יגעת ומצאת - תאמין 💪🏼.


** למדתי את הטיפ הזה מנגמרו לי השמות היקרה.
תודה קמה ש.דיליה

באמת חשוב להתמקד בטוב היא כזאת ילדה מושלמת...

נראה לי היה חשוב לי להתמקד בקושי שלי.

מרגישה שעם קטנים פשוט היה לי הרבה יותר קל לעשות את הכול.

והם גם היו מושלמים כל כך

מנסה הכול.

מקווה שיעבור

בטוחה שיעבור!!!קמה ש.
בס״ד

יש ילדים שאיתם מאתגר לנו יותר, מכל מיני סיבות. לפעמים כי באמת זה יושב לנו על משהו לא לגמרי פתור. לפעמים ״סתם״ כי יש שם נקודה עם פוטנציאל לגדילה בשבילנו...

זה מתסכל ממש אבל כשעושים את מה שאת עושה
עוצרים,
מתבוננים על מה שקורה,
מתייעצים,
ובעיקר מוציאים את עצמנו מהכאן ועכשיו, עם כל כיבויי השריפות והעצבים - ומסתכלים על הדברים ממבט-על
אז בסוף מוצאים את הדרכים ואת הכוחות. (לפעמים לוקח כמה סשיונים כאלה אבל זה קורה בסוף 🙏🏻🙂).

ולכן זה מעולה-מעולה שפירקת לנו את הכל והיית כנה כל-כך!!! בטוחה שהאומץ הזה שגייסת, וגם הזמן והמחשבה שהשקעת, ישתלמו לך בע״ה!

ואת עוד כותבת שאת מנסה הכל 👑💛!!
ואחרי שפרקת את כל מה שמפריע את כן רואה כמה היא *מושלמת*!
אז באמת שאין לי ספק שתעלו על הגל בע״ה!❤️
תודה לך!! את נשמה טובהדיליה


הי לךתהילה 3>
קודם כל מה שאת מתארת די אופייני לגיל...
נשמע שאת רוצה לאהוב אותה בלב שם ולהיות לה לאמא טובה
ומצד שני זקוקה לספייס שלך במקומות מסויימים
ובעיקר מה שקשה בו הוא תחושות קשות שעולות בה כלפייך.

אני מציעה לך לקחת לעצמך ממש זמן כדי לפרק את התחושות הקשות, איפה היא מרתיעה אותך, מה זה מזכיר לך בך שלא אהבת
מה מפחיד אותך שיהיה איתה...
אפילו לשבת ולכתוב לך את כל אלה כדי שתוכלי לפרוק כמה שיותר.

כשלא ישבו לך על הלב כל התחושות הקשות האלה, הוא יהיה יותר פנוי לאהוב אותה
בלי הפרעות מצד אחד, וכשצריך לשים לה גבולות - לגבי היחסים בינך לבין בעלך, נקיון במטבח אם רוצים לבשל, שיחות אישיות שלך עם חברות, ואפילו לדאוג שתסתרק לפני שיוצאת אם זה חשוב בעינייך- הם בע"ה יבואו ברוגע ולא מתוך טעינות ויעברו בצורה יותר טובה...❤️

את נשמעת אמא מהממת
תודה מהממת!דיליה

כל תגובה משמעותית!

 

באהבה תהילה 3>
נשמע שנכנסתן ללופ שקשה לצאת ממנוחובזה
ממליצה בחום לעשות תרגיל של עין טובה קחי שבוע שבו תחליטי שכל דבר טוב שאת רואה בה את רושמת
אני בטוחה שתגלי כמה הטוב שבה גדל כשמחליטים להתמקד בו
לגבי המראה...אם גם לך אין טעם בבגדים ממליצה לקחת ליווי של סטייליסטית לשתיכן יחד
יש מלא סטייליסטיות שעושות את זה
תצאו יחד ליום שהתחילו תלמדו על גזרות/צבעים
ואז תלכו יחד עם הסטייליסטית ליישם בחנויות ואפשר אח''כ גם להמשיך לבד ולסיים באיזה בית קפה נחמד רק את והיא
אני בטוחה שיום כזה יעיף את הבת שלך מבחינת בטחון בנראות שלה ומבחינת שמחה בקשר שלכן
ובמהלך החיים כל הזמן לשמור על האיזון הדק של לתת לה את המקום של הגדולה,הבוגרת והיד ימינך
לבין שימת גבול מאוד ברור למה לא שלה
בהצלחה
תודה לך!דיליה

אני רואה הרבה את הטוב שלה היא ילדה מהממת.

זה הכי לא הבעיה.

(וגם אם אני לא רואה באוו רגע מיד מזכירות לי כל השכנות והאחיות...)

 

פחות מתאים לי ללכת לסטייליסטית (לא הסטייל שלי ) בעלי קצת מבין בזה ועוזר לנו...

בעיקר נראה לי אני מרגישה חוסר ביטחון

לא כל סטליסטית היום זו מישהי שלבושה בצורה הזויהחובזה
יש היום המון נשים עדינות שמתלבשות ממש עדין ופשוט מלמדות את הכללים
כמובן שזו לא הדרך היחידה ללמוד להתלבש
אבל זה ממש נותן דחיפה
בפשטותסוסה אדומה
כי אין לי הרבה זמן,

הדברים שאת צריכה לעבוד עליהם - אהבה עצמית ללא תנאי וממילא אהבה כלפי ילדייך ללא תנאי.

לנטרל את האשמה העצמית והשנאה העצמית שיש לך כלפי איך שאת נראת וכלפי הילדה שהיית בגיל שהיא נמצאת בו.
זה נטו מהמקום שהיא מזכירה לך חוויות עבר לא פתורות.

גיל 12-13 זה גיל של הורמונים לא מאוזנים,
גיל שבו את בין ילדה לנערה.
לא מתוקה כמו ילדה ולא בוגרת כמו נערה.
אז גם לנו קשה להתמודד עם זה...

תכילי את עצמך, ותזכרי שהיא צריכה אותך בעין אוהבת וחיובית. פשוט קחי לך את זה כפרוייקט ותסלחי לה על השלב הזה שהיא צריכה לעבור.

ויכול להיות שכשיהיה לה איזון רגשי גם הצורך בדפוס בלימה של אוכל יפחת מאוד.

לגבי תלונות על עזרה בבית - טבעי, נסי לחשוב איך לשנות את הגישה שלך ככה שהיא כן תרצה לעזור ומה שלא, להכיל ולא לבנות עליה אבל גם לא לוותר לה. זה לטובתה (וגם לטובתך).

ועוד משהו שאת צריכה לעבוד עליו -
גבולות.
היא לא מחליפה את אחותך, אבל הרצון שלה מתוק ממש! ונראה שהיא ממש ממש צריכה את הלב שלך הרבה יותר ממה שהיא צריכה הרבה זמן איתך.
כנל לגבי השיחות שהיא מצוטטת להם, לא להתייאש, להציב גבולות.

רוב העבודה שלך היא עצמית ונראה שאת מבינה את זה...
בכל אופן תכילי את עצמך, זה באמת אתגר...
תודה לך!דיליה

מעורר מחשבות...

מעלה לך פה משהו מהמם של מאור קפלןעלה למעלה
כשאת מסתכלת על הבת שלך וכל מה שאת מאחלת לה זה
לרזות
היא מבינה ממך, שמה שחשוב בעולם הזה זה משקל.
היא מבינה שכדי לזכות באהבתך היא צריכה לשנות את גופה.
היא מבינה שככה, היא לא ראויה לאהבה.

כשאת מסתכלת על ביתך ולא יכולה לסבול את איך שהיא נראית
היא לומדת שמי שלא רזה הוא מאכזב
שעם כל האידאלים שיש בבית
מה שחשוב באמת זה משקל
היא לומדת שככה, היא לא ראויה לאהבה.

נכון שככה היא משלמת מחיר חברתי, ומי ירצה לצאת איתה ככה
את זה היא יודעת גם בלעדייך.
לך היא זקוקה אוהבת, חומלת, מקבלת אותה כפי שהיא.

נכון שחשובה לך הבריאות
אבל בינינו, מה שחשוב לך באמת זה לא רק הבריאות.
הרי אם היא הייתה אוכלת בדיוק ככה ובכושר גופני בדיוק ככה
אבל רזה
לא היית דואגת לבריאות שלה.

ילדה זקוקה לבית חם לנוח בו
מכל ההערות השיפוטיות של הסביבה
מכל המבטים המבקרים
לשתות קפה ועוגה בלי שינעצו בה מבטים.

זה קשה,
כי נושא המשקל לא פתור אצלנו
כי התרגלנו להסתכל בביקורת על שמנים
כי תרבותית, שומן פשוט לא עובר.

זה קשה כי היית שמחה לשנות את זה עבורה
אבל זה מרחב פרטי שלה. את לא יכולה להכנס שם
דיאטת אימהות אף פעם לא עובדת.

ביקורת אימהות על הגוף דווקא עובדת:
היא מגבירה סיכוי להפרעות אכילה, לדכאונות ועוד.

זה קשה. מאוד מאוד.
פוגש אותנו במקומות הכי רגישים ולא פתורים שלנו.

אבל אין ברירה אלא לשחרר.
לתת לה מרחב בריא לחיות בו.
תודה לך יקרהדיליה

יש לי דמעות בעיניים

שומרת לי לגמרי

מדפיסה ושמה מתחת לכרית.

מהממת שאת, הלוואי שלאט לאט יהיה תיקון בעולם בנושאעלה למעלה
זה ככ נכוןהתהילה והתפארת
אפילו בלי להיות אמא לבנות בגיל, חייבת להודות שזה ממש מוביל אותי בהסתכלות על אנשים, אני מלאת ביקורת כלפי שמנים.. לא יודעת מה לעשות עם זה.
רק אני אגידאחינועמית
ששומן יכול להיות מכל מיני סיבות, והרבה מהן לא תלויות באדם (סטרואידים או תרופות שמשמינות, גנטיקה גרועה, אכילה רגשית בעקבות ילדות קשה, הרבה לידות וגנטיקה עקשנית, תת פעילות בבלוטת התריס, תאונה או ניתוח שהגבילו בתנועה לתקופה מסוימת ועוד סיבות מגוונות...)

הרבה פעמים מצטבר עודף משקל מסיבה מסוימת, נניח ניתוח והתאוששות ארוכה/תרופות שנטלו לתקופה מסוימת, וגם אחרי שהעניין נפתר צריך כוח רצון אדיר כדי להיפטר מעודף המשקל.

כמובן יש אנשים ש"סתם" שמנים.
פירטתי ככה כדי ששכלית יהיה לך יותר קל להשתחרר מהתפיסה שאדם שמן הוא פחות טוב או שהכול תלוי בו.

מכירה את הביקורתיות כאישה רזה בעצמי, ומכירה גם את הסיבות הפחות מוכרות לעודף משקל מכמה שמנים סביבי...
שכחת ברשימה גם הורמוניםחילזון 123
בהחלטאחינועמית
ויש עוד כהנה וכהנה סיבות...
ויפה לך על הכנותאחינועמית
להיות שיפוטי זה אנושי, לרצות לתקן זה מקסים ולא מובן מאליו
וואו. תודה על זה.קמה ש.
עוד משהו..קוראת סמויהאחרונה

בתור מחנכת של הגילאים האלה, שמתי לב שכידוע, אחד הדברים החזקים שיש זה שיחות אישיות.

הרבה פעמים בתור הורים אנחנו לא עושים את זה. הרי דברים נאמרים כל הזמן, הכל ברור מאליו, אין בבית 30 ילדים אז יש יחס אישי, לא? 

ונראה לי שיש משהו שמתפספס. וכדאי לעשות יותר, בתור הורים, "שיחות אישיות".

לפתוח נושאים.

לא לקבל את זה שהיא "בגיל ההתבגרות ואין מה לעשות כי זה הגיל".

אני מאמינה שאת יכולה לדבר איתה, בצורה מכבדת ובוגרת, כמעט על כל אחד מהנושאים שהעלית פה.

לא רק לזרוק הערה כשהיא צועקת על אחים שלה, לא סתם לומר לה "תכיני אוכל רק אם תנקי", אלא ממש לדבר איתה על זה, כמו שאם היית רוצה לדבר עם בעלך על משהו שמפריע לך לא היית זורקת רק משפט אלא יושבת איתו בצורה נינוחה, פותחת בשבח, מציפה בעדינות את מה שקשה לך ומה את חושבת, שואלת אותו מה הוא אומר.. בשיחה אישית עם תלמידה אני אשאל אותה - ומה את אומרת? מה את חושבת? ועוזרת לה לחשוב על פתרונות. אין לי איך לתאר את תחושת האמון והחיבור בין התלמידות למורה כשקראת כזו שיחה.

התלמידה מרגישה שבאמת רואים אותה. שמקשיבים לה. שאכפת לנו ממנה.

 

אז יכול להיות שעשית את זה ועדיין יש קושי, וכמובן זה לא פותר הכל, אבל אני חושבת שכדאי להמשיך לנסות ואפילו לחפש באינטרנט "איך לקיים שיחה אישית" וכלים כאלה מעולם המורים והאימון ולקחת את זה בתור משהו שהוא ממש עולם.. אז גם אם ניסית - יש עוד כלים ורעיונות לנסות.

בהצלחה רבה!

המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמת

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

יש המון..אביולאחרונה

יכולה להתחיל לפרט, אבל למה שלא תלכו לספרייה והיא תבחר פשוט?

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...