יש לי בת בת 12 מדהימה ומתוקה.
ילדה מקסימה אהובה על הכול.
יש לי כמה קשיים מולה,
שבולטים מאוד עכשיו בחגים.
קודם כל היא שמנמונת קצת והמראה גוף שלה דוחה אותי.
ההתפתחות שלה לא יפה לדעתי.
כל הבגדים מכוערים עליה לטעמי
אני מנסה להתגבר על עצמי ולהחמיא לה
יש לה פנים יפות ושיער בלונדיני גלי שופע ומהממם אבל היא גם לא תמיד מטפחת אותו ולא מסתרקת ואז היא עוד יותא מכוערת בעיני.
אין לי טעם טוב בבגדים ואני לא תמיד מצליחה להלביש אותה באופן נכון אז גם לפעמים זה אשמתי המלאה. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.
חוץ מזה היא גם חופרת לי לא משחררת. אני מדברת עם חברות נגיד בבית הכנסת היא שם מקשיבה לשיחות אחרי שדיברנו על זה 1000 פעם בנועם שזה לא מתאים שהיא תקשיב לשיחות שלי התחלתי להתעלם מזה כי כבר אני לא יכולה לדבר עם אף אחד אבל עדיין היא לתוך הנשמה שלי.
היא כל הזמן מתלוננת על מה שצריכה לעזור בבית כולל אם זה לסדר את חפציה שלה. עכשיו כשבא לה היא עוזרת מהמם והיא ילדה מושלמת אבל עכשיו בחגים שהיה צריך הרבה עזרה והיא פינטזה על כל מיני אוכלים שהיא אוהבת ובלגנה את המטבח או את הבית התעצבנה כשהתבקשה לסדר.
או שאחים שלה הקטניפ פחות מסדרים היא יכולה לצרוח ממש וזה עושה עצבים.
גם היה לי נגיד איזה מתח עם בעלי והיא ממש נכנסה לזה והיא כזה מנסה להרגיע ולחפור מה היה לי איתו וזה ממש מעצבן כי אני עצבניתת על בעלי והכי לא מתאים לי שהיא תהיה לי שם. או שהיא מציעה לי את עצמה במקום אחותי שעזבה את הארץ וחושבת שיכולה למלא את מקומה
עכשיו היא ילדה מזה מתוקה ואני מרגישה שמשהו בקשר ביננו ממש מתערער...
שנאתי את עצמי כשהייתי בגילה. וממש קשה לי לראות אותה עוברת את הגיל המעצבן הזה.
אני רוצה לחשוב על דברים שיעזרו לי גם להפסיק להירתע ממנה (מרגישה שכל פעם רק באלי לנעיף אותה ממני באיזה תירוץ. ואולי למצוא דרכים ממש לקרב אותה ולהצליח גם לשחרר בצורה שלא תכאיב לשתינו.
סליחה על האורך הלוואי והובנתי.
).
