רוצה להתחיל דווקא מהסוף,
מאוד מרגש ומיוחד לקרוא אותך. ממש "שומעים" את האהבה וההערכה שיש לך לבעלך.
וזה המון.
את באמת מרגישה שהוא אדם מעולה.
שהוא אבא מעולה.
שהוא בן זוג מעולה.
שהוא מאוד מעורב בתפעול הבית
שהוא מפרנס
שהוא נמצא עם הילדים ונוכח
שהוא מאוד מתאמץ גם בנושאים שביניכם
שיש לו לב טוב ממש כל הזמן.
וואו. מרגש!
לקרוא שוב את כל הטוב הזה שכתבת עליו ולשאוף אותו פנימה יכול לעשות הרבה אפילו לפני שעושים כל דבר אחר 
ולגבי הנקודה השנייה שהעלית -כתבת שמבחינתך המעשים שלו (= למשל לא ללכת לבית הכנסת בסוכות) מובילים לריחוק מצידך
וכאשר את צריכה להתעלם מזה זה מוביל לאדישות.
וכמובן עניין הפער ביניכם בהשקפה בנושא הזה.
אני חושבת שכדאי לעשות שם עבודה לא רק זוגית, אלא גם אישית. ואפילו אולי קודם אישית.
אם תהיה כאן הבנה שלמה ועבודה טובה גם בפן האישי - בינך לבין עצמך ואיפה הדברים פוגשים אותך ואיך אפשר להתקדם בפן האישי
וכנ"ל גם בפן הזוגי - תוכלו להגיע לרווחה והאיזון הזה שאת מחפשת ב"ה.
נסי רגע להתבונן בדברים שהצגת כאן.
נשמע שיש כאן כמה ערכים, שלך ושלו, שלכאורה הם סותרים ומתנגשים ואז צד אחד בהכרח "חייב" לוותר לצד השני - והצד השני מרגיש שוויתר על ערך שלו.
וכמובן שלא פשוט כלל לוותר על ערך שלו. הוא ערך. הוא חשוב לנו. הוא יקר לנו.
מהם הערכים שלך שעולים כאן?
למשל הערך להתאמץ שכתבת.
למשל הערך של תפילה במניין.
למשל הערך של דוגמא אישית וחינוך.
וכאשר את מרגישה ששמים "איקס" על הערכים הללו - בטח שתרגישי בתוכך את כל הרגשות הקשים הללו!
ואם תרגישי שאין מוצא - סביר להניח שגם ההתעלמות והאדישות יגיעו, כדי להגן על עצמך, וכדרך של מנגנון הגנה חכם להתמודדות מול כך.
הבשורה הטובה היא שהקב"ה מזווג זיווגים ולא לחינם הוא הפגיש אותך דווקא עם בעלך היקר ואותו איתך.
יש משהו בדינמיקה ביניכם ובעבודה האישית והזוגית שיכול לא רק לתקן ולרפא בנו דברים מהעבר ודברים מעצמינו - אלא גם להגדיל ולהצמיח אותנו הרבה יותר, ממש להיות הגירסא ההכי טובה והיותר טובה של עצמם, לגדול להיות אנשים גדולים יותר, טובים יותר. להגדיל ולהרחיב את העולם הפנימי שלנו.
העבודה הזו עוברת פעמים רבות בדרך חתחתים, בדרך קשה ופוצעת עם הרבה שריטות ומהמורות וכאבים.
ובגלל כל הקושי הזה לפעמים לא מצליחים לראות מעבר, לא מצליחים בכלל לזהות שיכולים להיות כאן מפתחות עצומים לחיים עצמם...
זה מאוד טבעי שתרגישי כך.
תני לעצמך חיבוק גדול על כל התחושות שאת מרגישה.
כל מה שעלה שם.
ממש הכל.
כל החלומות
כל הציפיות
ההתנגשות שלהם במציאות
כל הניסיונות
כל האכזבות
כל המאמצים
כל הריחוק
כל האדישות
הכל.
ואחרי זה נסי להתבונן גם על הערכים שלך מקרוב,
ומתוך כך גם על הערכים של בעלך מקרוב.
מה יש שם, בערכים שלו?
אני רואה שם למשל ערך של אמת.
כנות.
ערך של נוכחות ומבט למציאות כפי שהיא בעיניים.
ערך של פיו וליבו שווים ולא "אחד בפה ואחד בלב"
ונשמע שיש כאן משהון מאוד משמעותי מצד בעלך.
כתבת גם כ"כ הרבה טוב עליו, הוא נשמע אדם נפלא, טוב לב, מתאמץ, נוכח, וכל הטוב שכתבת עליו.
יכול להיות שיש לו גם תכונה של אמת וכנות?
הוא נשמע כזה לפחות מקריאה חיצונית.
ואם יש בו את הערך הזה -
ו*אותו* הוא מנחיל גם לילדים שלכם - ערך של אמת, של כנות - זה גם דבר נפלא ומבורך!
כלומר אין כאן מישהו מביניכם שצודק ומישהו שטועה! לא!
אלא שניכם צודקים!
גם הערך של האמת והכנות נכונים
גם הערך של המאמץ וכו' חשובים!
שניהם! יחד!
ואם הילדים מקבלים מאמא את הערכים שלה
ומאבא את הערכים שלו
ומשיניהם יחד את הערך של הכבוד ההדדי
של האהבה שאינה תלויה בדבר
את הקבלה של האחר כפי שהוא אפילו אם הוא חושב שונה ממני -
אלו הערכים הכי גדולים ומדהימים שיכולים לקבל!
ואין באמת משהו שיותר משמח ומחייה ילדים מאשר שאבא ואמא באהבה ובשלום יחד. אין.
הקב"ה בכבודו ובעצמו מוחק חלילה את שמו מעל פני המים כדי להשכין שלום בין איש לבין אשתו!
זה ערך עליון!
וכפי שהיטבת לתאר, עבודת השם של בעלך - היא שלו.
כמו שעבודת השם שלך - היא שלך.
ובדוגמא האישית הילדים חווים מבעלך גם דוגמא של אמת וכנות, גם דוגמא של מאמץ בכיוונים אחרים ונוכחות בבית ובמשפחה ובפרנסה, גם לב טוב, גם מידות טובות ובטוחה שעוד המון מעלות טובות!
וחווים מאמא גם את כל מה שאמא מביאה. ואת בהחלט יכולה לחזק כיוונים שחשובים לך. בין אם זה בהליכה לבית הכנסת או כל תחום תורני שחשוב לך - לשים עליו את את הדגש מתוך עצמך.
וכמובן שהילדים גם מקבלים דוגמא אישית מאבא ואמא שמכבדים ואוהבים אחד את השנייה מהשורש. ואין שני לדבר הזה!
נסי לראות בראש את התפיסה שלך לגבי "אני מאמינה בלהתאמץ והוא בלזרום" -
כי אם התפיסה הזו אומרת שלהתאמץ = טוב, כי מתאמצים, בתנועה, משתדלים
ולזרום = לא טוב, כי תקועים במקום, לא זזים, לא עובדים קשה, עצלנים -
אז בהכרח המוח יפרש את התנהגותו השונה הנ"ל של בעלך כמשהו שלילי.
ואם זו הפרשונות הרגש השלילי וממנו התגובה השלילית "(של הריחוק, האדישות וכן הלאה) הם כבר נגזרת ישירה מכך...
ומכיוון שאנו יכולים לעבוד ולשנות רק את הפרשנות שלנו על המציאות, הייתי מציעה להתבונן בכך.
להתחיל בלהציב בסוף המשפט סימן שאלה במקום סימן קריאה.
האמנם ?
האמנם לזרום זה רע ולהתאמץ זה טוב?
איפה בחיים דווקא הזרימה של בעלי טובה?
איפה בחיים הרגשתי שדווקא המאמץ לא כל כך מקדם?
איפה אני יכולה ללמוד דווקא מהגישה של בעלי?
איפה בעבר נתרמתי ממנו?
איפה המקום של הזרימה או החיבור לאמת ולכנות יכול להיות דבר חיובי כי מגיע משורש חיובי?
של הקשבה לכוחות, של הקשבה לאמת, של הקשבה לכאן ועכשיו, של אמת, של כנות, של רוגע ושלווה יותר, למשל?
ואם בעלי מרגיש ממש שעבורו זה לזייף, האם אני באמת רוצה לשים אותו במקום שהוא מרגיש זיוף?
ואם אני מרגישה שהדרך הזו שאני מזכירה לו, גם אם בעדינות, לא מקדמת אותי, ובכלל לא מביאה אותי אל המטרה (נניח שהמטרה שלך היא שילך לתפילה במניין וגם מטרה של משפחה שמחה וקירבה זוגית - הרי בדרך הזו שהייתה עד עכשיו שאת מתזכרת גם אם הכי בנעימות, זה הרי לא הוביל למטרה הזו, לא גרם לו ללכת ולא גרם לשמחה ולשלווה הזוגית והמשפחתית, אז אולי נדרשת כאן דרך אחרת.
דרך ארוכה שהיא קצרה.
דרך אולי של קבלה שלו כמו שהוא, דרך אולי של עבודה אישית וזוגית בנושא הזה, ממקום אמיתי ונכון ומדויק לכם.
מרגישה שרוצה לכתוב לך עוד הרבה אבל אעצור כאן.
המון המון הצלחה יקרה, יש ביניכם המון טוב, ובטוחני שב"ה תצלחו גם את זה ותגדלו יותר, כל אחד בפני עצמו וגם ביחד ❤🙏
