פריקהפרצוף כרית
למה צריך להתחנן לגבר לעזור?
למה הוא לא מבין שזה גם הבית שלו?
איך מתמודדים עם אמירות כגון-'תתמודדי עם המציאות'?
למה ברוב הפעמים שאני מבקשת ממנו לעזור לי, הוא מתחיל לפתוח בדיון מייגע ומפולפל האם הגבר חיב לעזור בבית - ושרוב הרבנים אומרים שזה בכלל לא האחריות של הגבר? מה זה השטויות האלה? והוא אומר שהרוב על האישה
אמרתי לו שאני מרגישה שהוא חושב שהוא מלך ואני! שפחה
די נמאס לי
מה עושים? 😭😭😭



אצל כולם זה ככה או רק אצלנו?
איזה מעצבן ומבאסססמשמעת עצמית
והאמירה על הרבנים ממש שטויות ותירוץ.
זה לא צריך להיות ככה.

גם אם אין ממש שיוויון כי אולי באמת נשים יותר מתאימות לענייני הבית, (פמניסטיות לא לרצוח אותי) אמירות כאלו לא קשורות בכלל לתפקידי גברים נשים אלא לכמה נושאים בעול אחד עם השני ורואים אחד את השני.

אולי הקטע של להתחנן פועל הפוך
אפדר לסכם מראש בשיחת תיאום ציפיות באווירה רגועה (קפה/גלידה/סיבוב מחוץ לבית)
אלו דברים יכולים להיןת אחריות שלו ואז את משחררת לחלוטין ואם הוא לא יעשה - פשוט לא יהיה.
כמה פעמים כאלו והוא יקלוט שזו אחריות שלו.

וחיבוק בינתיים כריתי
וואי תודה על החיבוק מישפרצוף כרית
כתבת יפה, אהבתי
ולגבי הפתרון המעשי שנתת - ניסיתי מליון פעם וזה לא עובד....
בשיחה רגועה נגיד בגלידה - נגיב נסכם ונעשה טבלה, ובסוף הוא לא יעשה את זהההה
משפיל אותי שהוא בכלל מעיז להגיד לי ברוב חוצפתו שהבית צריך להיות על האישה וזה לא קשור אליו
מפריע לי בעיקר החוסר אכפתיות שלו כלפיי, זה הרבה יותר עמוק מסתם לעזור או לטאטא את הרצפה
תמיד חשבתי שכשאתחתן בעלי יעריך אותי בזכות הנתינה שלי לבית.... רוב הזמן מרגישה שהוא יותר מנצל אותי מאשר מעריך....
שהוא מנצל את זה שאני טובה ומאפשר לעצמו להתחמק מאחריות ועוד להאשים אותי ולהביא הוכחות מרבנים... פשוט חצוף.. כל הגברים ככה?
לא כל הגברים ככהמשמעת עצמית
אבל אני מניחה שהרבה גברים לא אוהבים ככ לעזור בבית.

מאיפה זה מגיע לו?
אולי בבית ראה שהאמא שלו עושה הכל אז התקבע בעיניו שככה זה צריך להיות.

אולי הוא מרגיש שהוא עושה הרבה בתחומים אחרים (פרנסה/קניות/שומר על הילדים) ואז זה מובן מאליו לו שהבית עלייך.

אולי הוא לא מספיק מבין את העומס שיש עלייך.

אולי הוא עוד קצת ילדותי ולא הפנים את האחריות כראש משפחה או שממילא הוא רואה שאת עושה הכל אז כביכול לא צריך אותו...
הלוואי שתצליחו לשבת לדבר בלב פתוח
את כזו מקסימה וכל כך בא לי שתהיה לך תמיכה ואכפתיות ממנו.

תנסו יחד להבין את השורש, בלי כעס או ציניות אולי תגלו סיבות מפתיעות...

לא.המקורית
יש גברים שלא מרגישים שאוהבים אותם כשצנקים את הבית. במיוחד אם זה בא עם עצב ותסכול.
בעלי מעדיף שלא אעשה כלום ונאכל לחם עם חמאה העיקר שאהיה רגועה ושמחה.
את אולי רוצה לתת אהבה בלהיות על הבית ולתת לבית אבל האם זה מה דהוא מצפה ורוצה לקבל ממך?
כל מילה⬆️השם בשימוש כבר
חיבוק ניחומים לך @פרצוף כרית
פשוט מעצבן לשמוע את זה מהבעל.
נכון..פרצוף כרית
גם אומר שלאישה יש יותר כחות... בא אלי בכל מיני קלישאות מפגרות שלא יודעת מאיפה הוא הביא אותן.... העיקר להתחמק מלהושיט יד
🙄🙄מתחדשת11
תחליפי את המונח לעזור, ופשוט תאמרי לו לעשות. תתחילי בדברים קטנים.
הוא לא "עוזר". זו לא התנדבות או עשיית מעשה לפנים משורת הדין
הוא פשוט חלק
אכל - שיפנה את הצלחת והכלים
ועוד

ולא, לא כולם ככה, וזה בהחלט משפטים שהיה ראוי שלא ייאמרו

ו

זהו שאין שיתוף פעולהפרצוף כרית
ביקשתי ממנו שיעזור דעה כל יום יתקשר אלי ואתן לו מטלות, זה לא קורה... הוא מתווכח או מסכים ןבסוף לא עושה ומתרץ בתירוצים שונים
נשמע ממש קשה כריתושמתחדשת11
אולי כדאי לפתוח הכל בשיחה. מלב אל לב
לא בקטע מאשים.
לשתף בקשיים, בכמה לא נעים כשהבית בבלאגן
ושאת כמובן לא יכולה לבד
נשמע לי שכשאת מזכירה את המילה "עזרה"
זה יוצר אצלו אטימות
אולי כדאי להתחיל בדברים קטנים ופשוטים
ובלי לבקש עזרה, פשוט לרמוז בעדינות או לכוון
"הצלחת שאכלת ממנה נשארה בשולחן.."

חיבוק מותק💔♥️💔
אוח...ביבוש
ממש לא נעים למוע כאלו דברים, מה גם שהם לא נכונים ונראה שהןא מנסה להשקיט לעצמו את המצפון ולהתחמק מעבודות הבית..
הלוואי שיבין שזו לא הדרך...
לא, לא כל הגברים ככהמאוהבת בילדי

נשמע שנחמד לו לבוא על מוכן... לא לעבוד בשביל לקבל מה שהוא צריך... (אוכל, כלים, כביסה)

 

אוף. זה ממש מתסכל!

בהצלחה!

הלוואי שתגיעו להבנה שהכי מתאימה לכם כזוג...

איףף 🥴המקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"א בתשרי תשפ"ג 16:33
האמת שזה נשמע מהצד נוראי אבל יש מצב שכמו כל הגברים הוא לא אוהב שבאים בטענות אז הוא מתנגח חזרה.
איזה לא נעים. חיבוק

מה הוא כן עושה?

אני יכולה לומר לך שאם בעלי הלכתי הפוך על הםוך מה שנקרא. מראש אמרתי שהבית עליי. וכל הזדמנות שיש אנחנו צוחקים על זה שהוא לא עושה כלום ואין יותר גרוע ממנו. אבל תכלס זה שחרר אצלו משו כי כשהייתי באה בטענות ומנסה לסכם זה לא עזר. כשהוא לא מרגיש שאני מנסה לכפות ולדרוש הוא עוסר המון מעצמו. הוא לא ישטוף לי כלים ויבשל או ישטוף רצפה, אבל הוא יסדר, יצא לקנות, ייקח את הילדים..
ומסכימה עם @סליל מאוד וגם עם @מחי. החלוקה היא לא לפי גברים ונשים אלא מה קשה לך. ואיך ניתן לפתור. ברגע שצמצמת את הדיון לגברים ונשים זה לא תורם לך.
וואיסליל
איזה מבאס. ממש ממש.
קודם חיבוק!

אני אישית לא אוהבת את כל החלוקות המוגדרות האלו בין גברים לנשים. לפי הגישה שלי, זה בכלל לא רלוונטי. אני יותר מאמינה בלהסתכל על כל אדם כבעל תכונות משלו, בלי קשר להיותו גבר או אישה.
למה זה עוזר?
כי זה מנתק את הדיון מאיזשהו סיפור גדול, אם ככה גברים וככה נשים, זה לא מאפשר באמת דיון וזה תוקע כל אחד בעמדה שלו. בין אם טוב ובין אם לא.

ואני בכלל בעד לקחת את השיח למקום אחר.
ממש לא משנה מה כל הגברים. ממש לא משנה מה כל השנים.
מבחינתי, זה צריך להיות ככה:
יש אותי ואותך בעולם. כל השאר לא רלוונטי בכלל.
ובדינמיקה בינינו, ובמציאות הנוכחית שלנו כזוג - קשה לי. אני מרגישה עמוסה, לא מצליחה להגיע לכל המטלות. איך אנחנו יכולים לפתור את זה?
בעיניי נכון להרחיק את הדיון מדיון על מקומם של גברים ונשים. אלא דיון שמסביר את הקושי *שלי* במציאות הנוכחית. וגם לנסות לדבר עלי ומה קשה לי, בלי קשר למה הוא עושה.
בקיצור, לנסות להרחיק הסחות דעת חיצוניות.
לדבר עלי, מה מפריע לי, איך אפשר ליצור מצב שזה לא יפריע לי.
^^^מחי
יש כאן בעיה - אני לא משתלטת לבד על כל המטלות. יש לך פתרון בשבילי?
אולי הוא מוכן לממן לך עזרה? מה הוא מעדיף, לעשות דברים בעצמו או להביא מישהי בתשלום?
צודקת ב-100%פמיהלכה
מעבר לזה, זה ממש לא הכרחי שזה יהיה ככה. האיש שלי ירא שמיים ועושה את רוב רובן של מטלות הבית. אני רק מבשלת ומכניסה מכונת כביסה...
אהבתי את הגישה שמעבירה את זה להיות בעיה שצריך לפתור יחד
מסכימהoo
זו צריכה להיות בעיה משותפת. לכן צריך גם להשאיר אותה כבעיה, אם הבעל לא עושה, לא לעשות הכל לבד, אלא להשאיר דברים לא עשויים, עד שהוא יבין שהוא צריך לעשות. @פרצוף כרית
או להיעזר בתשלום.המקורית
הבעיה עם להעזר בתשלוםoo
שזו עזרה מוגבלת, בשעות, בעזרה ספציפית.
ואז בשעות ובדברים שאין את העזרה, נשארים ללא מענה.
לא בהכרח.המקורית
עזרה בתשלום מבחינתי זה מדיח ומייבש
לקנות אוכל
לקנות חדפ
מגבונים לרצפה
מה שמוגבל בזמן זה מנקה בדרכ.

צריך לתכנן את הזמן נכון בשביל להיות ערוכים לכך. כמו לקנות אוכל בזמן או להביא מנקה ובערב חג זה לא בהכרח יעזור. אבל חוצמזה - זה מאוד מקל ומוריד מהעומס.
המטלות צריכות להיעשות. לא משנה מי עושה ואיך. ככה אני רואה את זה
וכם לא הכל צריך להיעשות. זה לא חדש שיש יצר הרע בזמנים האלה לעשות מעל הפופיק וזה גם משו שצרחך לשים לב אליו, שגוזל מאיתנו את השמחה
זה עוזרoo
אבל עדין משאיר הרבה עבודה וגם יש את הטיפול בילדים.
אם יש עוזרת, מבשלת, מגהצת ואופר לילדים, שמגיעות בתדירות מספיקה, אז אולי זה מספיק..
לא מסכימה. לרוב הנשים אין את כל זההמקורית
ויש הרבה בתים בהם העזרה של הבעל לא מתחלקת חצי חצי ועדיין מסתדרים.
זה עניין של סטנדרטים, ניהול זמן, עזרה בתוך הבית כמו מה שציינתי למעלה וחלוקה בהתאם ליכולת ולצורך.
הוא לא מבין חחחחפרצוף כרית
מסכימה מאוד. כל מילה.המקורית
ממש צודקתאביול
אוקיפרצוף כרית
אבל אני מסבירה לו שמפריע לי שהוא לא משתתף
והוא ישר מתחמק בתואנות כגון שהוא לא חיב וכו' והוא לא יכול וכו'....
ואני עובדת קשה מאוד....
אני חושבת שהנקודה אחרתפמיהלכה
לא מפריע לך שהוא לא משתתף,
כמו שיותר מפריע לך שאת עושה הכל בסוף, ונגמרת.
הוא לא חייב, כתוב בתורה, ראש הממשלה אמר -
זה לא משנה. את צריכה עזרה, נקודה.
אם יש לו פתרון חלופי, בבקשה
כן מפריע ליפרצוף כרית
מפריע לי שבמבחן האכפתיות- 'עד כמה אכפת לך מאשתך' הוא נכשל ובגדול מבחינתי
שהוא רואה שאני קורסת וממשיך לעמוד על שלו
הוא לא רואה אותי ממטר
סופר מבינה.פמיהלכהאחרונה
זה מאכזב נורא, ואם יש דמות (רב/בן משפחה) שיכול להבהיר לו את המצב, כן ייטב.
אבל קודם כל תדאגי לטוב שלך. תדאגי לך, שלא תקרסי
יש לו דמות שהוא יכול לקבל ממנה?אביול
אולי רב או ההורים שלו, שיסבירו לו את המעמד שלן. לא יפה שהוא ככה מתנער מאחריות
ממש לא חייב להיות ככהחובזה
חייבת לציין שאצלנו זה ככה אבל לא מתוך מקום פמיניסטי אלא מבחינה שלי
בעלי עובד המון ויוצא שאני זו שרוב היום בבית
ככה שבדרך כלל עושה הכל
וגם כשכבר כן נמצא הוא לא בקיא בענייני הבית וכל דבר לוקח לו המון זמן ולכן בדרך כלל אעדיף שהוא ייקח אחריות על הילדים ואני אתקתק עניינים
אבל שוב זו באמת בחירה שלי וטוב לי איתה
וכמובן שאם אבקש עזרה ספציפית הוא יבוא לקראת וזו הנקודה
הרגישות וההתחשבות
ואני חושבת שכל זה כדאי שתדברו
שגם אם זה תפקיד שלך ואת זו שיותר פנויה לזה עדיין הציפייה ממנו שבגלל שהוא אוהב אותך ירצה לעזור לך במקומות שקשה
מרגישה שהתגובה למעלה לא ממש עזרהחובזה
מסבירה את עצמי קצת יותר
פעם הייתי מצפה לשותפות ותמיד הייתי מתוסכלת מהזמן שהיה לוקח לבעלי לעשות דברים וצריך שדברים יצאו בסוף(פרפקציונסטית)
לפני הלידה האחרונה הייתי חודש וחצי לפני הלידה בחופש ומבחירה לקחתי על את רוב ענייני הבית
ופתאום הרגשתי איך זה הרגיע הרבה מתחים שהיו סביב הנושא של עבודות הבית
וראיתי איך שזה מפנה את בעלי לעסק שלו ונותן לו בבית מקום הרבה יותר נכון
והחלטתי שאני רוצה לקחת על עצמי את הבית ושהוא ייקח על עצמו את החוץ
ואני מרגישה שהאיזון הזה טוב ונכון לנו
וכמובן שזה חייב לבוא בהסכמה של שני הצדדים ובהרבה רגישות
וכשברור שאם אחד הצדדים צריך עזרה אז באים לקראתו
כמו שברור שאם חלילה יהיו קשיי פרנסה גם את תתגייסי אז גם להפך אם הבית זקוק וצריך אז צריך שגם הוא מתגייס לעניין
אם את רוב היום בבית - הגיוניפרצוף כרית
אני רוב היום מחוץ לבית ומגיעה מותשת -צריכה לטפל בילדים וגם בבלגן שהוא לא טרח לסדר....
אני מפרנסת וגם חוזרת הביתה לבית מוזנח והוא לא מוכן לעזור מעבר למינימום
תקחי עזרה בתשלום וכמה שיותרסיה
או שתשאירי ככה
חבל על מריבות ולבזבז אנרגיות על נושא נקיון וסדר
את לא חושבתפרצוף כרית
שחשוב שגבר יהיה אכפתי כלפי אשתו?
אם הוא מתעלם מאשתו-אז זו לא זוגיות, סתם 2 אנשים שחיים בבית יחד, לא?
היי מנסה לתת פרספקטיבה.עוד אחת!
יכול להיות שבעניין סדר ונקיון הוא פחות אכפתי
אבל ! יש כל כך הרבה דברים שהוא כן
הוא הולך לקניות. כשקר לך הוא דואג לך ומהיר לך סוודר, הוא אבא טוב לילדים. הוא איש שיחה וכו..

אאריך מחר.. אבל תסתכלי על שאר הדברים!!
פשוט בדבר כזה הוא לא עומד בציפיות שלך. אבל אני בטוחה שיש לכן זוגיות מהממת ושבוע מעריך את מה שאת עושה פשוט לא מבטא את זה נכון..
אני חושבת שגבר צריך להיות אכפתי כלפי אשתולפניו ברננה!
אבל להביע את האכפתיות והאהבה בדרך שלו ולאו דווקא בצורה שהיא הייתה מצפה לקבל את זה
העבודה שלנו היא להיות פתוחות לקבל את מה שהוא נותן בעין טובה ורצון גם אם היינו שמחות לקבל את זה באופן אחר, וכמובן גם לכוון בעדינות, בלי תחושה שהוא חייב לי, כי חלק ממה שיכול להרתיע זה התלות הזאת בו...
אני חושבתסיה
שאם איו לך כח לעשות דברים אל תעשי,
אבל לבזבז כח על מלחמות איתו ללא תועלת זה ביזבוז כפול גם של הזוגיות וגם של הכח הנפשי והפיזי שלך.
תחשבי על עצמך כעת. יש לך כוחות מיותרים?
תתמקדי במלחמות בדברים שחשובים באמת
אם נקיון הבית אצלך זה המלחמה החשובה אז תמשיכי.
אצלי נגיד זה המלחמה האחרונה חשוב לי דברים אחרים
בטח חשובoo
אולי זה נהיה לו מובן מאליו שאת עושה הכל ולכן הוא מתעלם. קשה לשנות דפוסי התנהגות שרגילים אליהם.
אוקיי אז את גם עושה תפקיד שלו...חובזה
ואפשר שבפעם שאתם מדברים בנחת תעלי את זה כמו שהציגו פה קודם כבעיה איך אנחנו מצליחים לתחזק את הבית ואולי בכלל הפתרון שיהיה לכם טוב זה שתורידי אחוזי משרה או שתביא מנקה יש אלף פתרונות יצירתיים רק צריך לחשוב יחד ולחפש אותם ולא כל הזמן לנסות את מה שכבר לא הצליח
את מפרנסת יחידה?המקורית
אני חושבת שזה שאת שואלת זה טוב מאוד!קופצת
כמה פעמים פה בפורום הרגשתי ממך תחושות של השלמה עם כל מיני דברים לא בהכרח טובים / נכונים :
ככה זה גברים..
ככה זה החיים...
לכולם רע...

תראי, יש משהו מנחם בלדעת שיש עוד אנשים שותפים לצרה.
אבל איך זה נקרא? נחמת שוטים...
כי זה לא באמת עוזר.

אז המקום הזה שנמאס לך ואת שואלת מה לעשות, במקום להמשיך עם ההשלמה - לדעתי הוא יכול להיות תחילת תהליך לשינוי.


אולי כדאי לצאת מ"תפקידים של אישה" ו"תפקידים של גבר".
אני מבינה שבעלך משתמש הרבה במונחים האלה, ואותו את לא יכולה לשנות. אבל את עצמך כן - אל תיכנסי בכלל לשיח הזה. אל תשמשי במה התפקיד שלי כי אני אישה ומה שלך כגבר.
יש פה את מטלות הבית שצריכות להעשות. איך אנחנו פותרים את זה. בלי קשר לאיזה איבר מין יש לנו (סליחה, הייתי חייבת😅)

תעשי בינתיים רק מה שאת מספיקה ומה שבכוחות שלך. תני לו לראות בעיניים ולהרגיש שאת צריכה עזרה. שאת לא משתלטת על הכל לבד.
תני לו לתת לך עזרה במה שהוא יכול, איך שהוא יכול.
כל גבר רוצה את אשתו שמחה. כרגע את רוצה ממנו עזרה מסויימת - נקיון / שטיפת כלים או כל משהו אחר. אולי הוא בכלל ישמח לעזור לך בשמירה על הילדים לכמה שעות על מנת שיהיה לך קל לנקות? בהבאת מנקה? בהורדת שעות עבודה שלך כל מנת להקל עלייך?

בשביל זה את צריכה להיות פתוחה לקבל כל סוג של שותפות מצידו, ולהרפות - גם מהכעס מולו וגם מהציפיה הלא הגיונית מעצמך להספיק את הכל.


ולגבי הרגשת השפחה - את מחליטה שאת מרגישה ככה. זה רק בידיים שלך!
יהיה נהדר באמת אם תרגישי כמו מלכה. תסיימי את השטיפה , ( אפילו שלא הספקת לשטוף כלים, לקפל כביסה ולארגן את החדר האחרון) , תצנחי על הספה, תרימי רגליים למעלה ותגידי לבעלך: "אח.. איזה אישה מלכה יש לך! כל הבית היא שטפה עכשיו! איפה תמצא נשים כאלה?!.. עכשיו תכין לי קפה עם קוביות שוקולד ושב איתי קצת.."
איך שתתיחסי לעצמך - ככה יתיחסו אליך.
כדאי לך לקרוא את "לדעת להכנע"אפונה
שואלת בזהירות -
את התחושות האלה ש:
לא סופרים אותי,
לא מעריכים את המאמץ שלי,
צריכה להתחנן כדי לקבל עזרה מינימלית -
את מכירה מעוד מערכות יחסים בחיים שלך?

האם היתה תקופה בזוגיות שבה היית מרוצה סה"כ ממערך הכוחות בבית, מרוצה מבעלך?
האם לבעלך יש קשיי ארגון/הפרעת קש"ר?
כמה שנים אתם נשואים?
חומרי ניקיון מומלצים - שוטווואלה באלה

אני מרגישה שאני לא מנקה טוב מספיק בגלל שהחומרים שאני משתמשת בהם הם לא משהו

אין לי הרבה מבחר..


אשמח להחכים


מתייגת את האלופות

@Seven

@המקורית

ועוד כל מי שתוכל להחכים אותי

דייקי אותי קצת ואעזור בשמחה - ניקיון של מה?המקורית
תודה❤️וואלה באלה

של כל האיזורים בבית😅

משטחים

שירותים

רצפות

חלונות

ארונות

פנלים


גם חומרים וגם כלים


יש לי עדיין בטודו ליסט שלי ללכת לקנות במקס סטוק את המברשת ניקוי חשמלית, אני מקשיבה לך חחח

אם היית רואה איך הבית שלי נראההמקורית

עכשיו, לא היית מאמינה לעצמך שהקשבת לי


אבל לעניין

אני לא יודעת כמה את חובבת חומרי ניקיון, אבל אכתוב מה אצלי וקחי מה שמתאים לך

שישים וכיורים - ספריי אקונומיקה של סנו ג"אוול. משפריצה, מנקה עם סקוטש ומנגבת עם נייר ניגוב  (יש לי שריטה שאני לא מסוגלת סמרטוטים במטבח )


שולחן אוכל - ברגיל ספריי כחול ונייר ניגוב, אם המצב קשה - קצת מים וסבון כלים ולשפשף עם סקוטש, אפשר גם ג'ל אורנים עם מים


ארונות - אני מנגבת עם מגבונים ללא בישום בלבד (בסוף הריח שלהם נמאס)

אפשר אם את כבר הולכת לסטוק לקנות שם מבדם בדים או להיות קמצנית כמוני😅 ולקנות בקבוק תרסיס ריק ולשים בו מרכך כביסה ומים, להתיז על המדפים ולנגב, זה משאיר ריח מהמם

(אני לא באמת קמצנית, אוהבת ריח מאוד ספציפי שלא מצאתי. משתמשת בו גם כשאני מחליפה מצעים)


רצפות - יש לי גרניט פורצלן אז משתמש בריצפז מתאים, אבל גם ג'ל אורנים ומים באמצע שבוע כששוטפת


שירותים - ספריי אקונומיקה אוהבת גם הנוזל הצהוב בריח לימון לשירותים או דאק כחול. משתמשת בהם גם לאסלה וגם לכיורים


אם הגעת עד לפה - לדעתי לא צריך הרבה חומרי ניקוי כדי שיהיה נקי, אני משתמשת בספרייה אקונומיקה, ספריי אורנים, ג'ל אורנים וסבון כלים בעיקר מבחינת חומרים.

כלי ניקוי - קערה, מים, סקוטש, נייר ניגוב, ויש לי חבילת סמרטוטים חד פעמיים בגליל. וכפפות כמובן!

מה שחשוב זה שהבית יהיה מאוורר גם


פאנלים - למה..? אבל אם כבר אז כנל, סקוטש ומים עם סבון/ ג'ל אורנים.

קירות אני מנקה עם אקונומיקה (עם המברשת החשמלית זה כיף חיים)


אם יש עוד שאלות - בכיף

וואי תודה על הפירוט!וואלה באלה

חחח גדול, אבל בטח את סתם מגזימה


ואיזה סקוטש את משתמשת?

יש לי גרניט פורצלן וכשניקיתי עם הסקוטש ראיתי שהוא מקבל נצנצים כאלה כאילו יורדים מהסקוטש עצמו או משהו, שאלתי את הצאט והוא אמר שזה ממש מזיק ולנקות רק עם מטלית רטובה או משהו.

אבל מרגיש לי לא מספיק נקי, לא יודעת...


ובעקרון אני גם לא אוהבת סמרטוטים במטבח אבל לאחרונה הנייר מגבת משאיר לי סימנים מוזרים


ומה זה חבילת סמרטוטים רב פעמיים בגליל? נשמע מגניב


טוב החכמתי מאוד! תודה!!!

רגיל של ניקול, האדום ירוקהמקורית

אם גם הפאנלים שלך גרניט זה מוזר לי כי סקוטש וסבון לא עושים לה כלום,אם כבר אקונומיקה עושה לה כתמים כאלה.. לא מכירה אבל הייתי מנסה את הסקוטשים הרכים הזמנים,כמו של שבת נגיד

אפשר גם לקנות מברשת שפשוף עם ידית..ז ה כמו מברשת שיניים ענקית😅 ממש אוהבת אותה. במקס כנל


לגבי הסמרטוטים - זה גליל של סמרטוטי בד צהובים נתלשים. יצא לי לקנות במקס/ מחסני השוק

כמו נייר מגבת, רק סמרטוט.  אפשר גם איתו לנגב את הכיור האמת

וואי מעולה!וואלה באלה

והסמרטוטים נשמע גאוני

ואז זורקים אחרי כל שימוש?


תודה רבה רבה

מה שמרגיש לך. הם מחזיקים יותר גםהמקורית
כמו סמרטוטים מהסוג הישן, לא המיקרופייבר.. רק יותר דקים
את מנקה קירות??רקאני

זה לא הורס אותם? מקלף את הסיד אנא ערף

מנקה, לא מגרדת🤣המקורית
חחחרקאני

טוב מעולם לא ניקיתי קירות

וגם לא ראיתי את זה אצל אמא שלי

(אצלה הילדים היו מחונכים למופת)

אצל חמותי פשוט כל תקופה מסיידים🤦‍♀️

אמא שלי מנקה קירות ברגיל שלההמקורית

וכל פסח צובעת

גמני הייתי משוגעת ככה עד שעשינו צבע משי ולא צריך להשתגע יותר מדי

מגניברקאני
חח לא התגובה הזובוקר אור

הרגת אותי

מה זה אומר בכלל לנקות ארונות?

קירות זה דבר שמנקים? ופאנלים?

בחיי מרגישה שהגעתי לכוכב לכת אחר

הפאנליםרקאני

לא מתנקים כששוטפים את הרצפה פשוט?

אני איתך לגמרי😅

חחחחחהמקורית

בחיי שכך מקובלני מבית אמי

בטח שמנקים קירות!

מה הילדים לא נוגעים אצלך בקירות ומשאירים סימנים..? 

רק נוגעים זה נחמד😅יעל מהדרום
או! תגובה כנה כלבבי המקורית
אוהבת אותך יעל♥️ באמת אבל

נו, אז לי זה מפריע @בוקר אור ואני מנקה פשוט

חח נוגעים?בוקר אור

הם מורחים עליהם שאריות אוכל

מציירים עליהם

בועטים בהם

לא חשבתי שזה משהו שאפשר לנקות בכלל. רק לסייד

סקוץ לא מוריד לך את הצבע?

חחחח הנה גם את הצטרפת למצעד הכנותהמקורית

לא, לא מוריד כמעט כלום..

האמת שיש לנו צבע משי ויותר קל לנקות אותו מצבי רגיל אבל גם צבע רגיל חופשי מנקה

מגניב אנסהבוקר אור

חח אני הכי כנה

הבית שלי מג'ויף ולצערי הילדים גם גוררים וזורקים דברים על הרצפה וזה שורט אותה.. מה שמבאס אותי מאוד

מנסה להגיד לעצמי שככה זה ילדים ושבית הוא לא מוזיאון.. אבל הייתי שמחה אם היה יותר נקי במיוחד שהןא די חדש 

גם שלי עכשיו מג'ויף, מבטיחה לךהמקורית

וגמני סוברת שבית זה לא מוזיאון

ובחורף בכלל קשה לי להניע

אבל אז עולה לי הסעיף..🤭

בחורףרקאני

אצלנו כל הבית מלא בוץ

גם אם שוטפים פעמיים ביום (ולא שוטפים פעמיים ביום חחח)

עדיין הכל מלא בוץ

עכשיו הגיעו ימים יפים

פתאום הניקיון נשמר 

שטפתי בשישי והרצפה עדיין נראית בסדר (חוץ ממתחת לכיסא אוכל של הילדה חחח למרות שגם שם כל יום אני מנסה לנקות)

איזה פלא

פנטסטיק, אקונומיקה,ג'ל אורנים, ספוג הפלא,פיירי צהוממתקית

כל מה שלבן וצריך חיטוי- אקונומיקה(שיש, כיורי מטבח, מקלחת, שרותים, כיורי שרותים, ברזים, ידיות של דלתות הבית דלתות מטבח ודלתות ארונות, קירות וכל דבר שנוגעים בו הרבה... (גם ספות ושטיחים אצלי))
כל מה שלא לבן וצריך ניקוי בעיקר מאבק- פנטסטיק לניקוי כללי (ארונות מבחוץ ובפנים, דלתות של הבית, ארונות מטבח, כיסאות ישישבה, מדפים למיניהם וכו וכו.
ג'ל אורנים- שטיפת רצפה, להיזהר עם הכמות עלול להכתים מרצפות מסוימות)

כתמים קשים- סבון פיירי צהוב וספוג הפלא- עושה פלאים.
מגשי התנור-- מניחה עם מים רותחים עם חומץ בפנים, עד שהכל מתקרר. משפשפת עם פיירי צהוב וסקוץ' ברזלית הכל יורד!!! (רק שהילדים ישנים...מים רותחים בתבניות)
תנור- פיירי צהוב וברזלית לשפשף.

אגב, פנלים-ממתקית

את מתכוונת לפאנל בצד המרוצף או הצביעה שמעליו?
המרוצף- פשוט לנקות תוך כדי שטיפת רצפה עם סמרטוט רצפה
הצבוע שמעליו- מטלית לחה ואקונומיקה.
בעדינות...עלול לרדת מהצבע. 

וואי תודה!!וואלה באלה

מעניין השילוב של פיירי וספוג הפלא, הולכת לנסות.

וגם הניקיון תנור נשמע מדהים.


תודה רבה❤️

כמובן ספוג הפלא טבול במים ומעט פייריממתקית

לא יותר מידי סבון, כי אז נוצר שכבת סבון על מקום הניקוי וזה סתם מעצבן.

נראלירקאני

אני צריכה לעזוב את הפורום

ולחזור אחרי פסח😅

חחחחחחחחח ענקממתקית
חחחח לא לאוואלה באלה

כיף איתך❤️

ושתדעי ששנים היה פה ג'יפה והייתי ממש בטוב עם זה, לאחרונה גיליתי שאני דווקא נהנית מהניקיון אז עכשיו בשבילי זה הזדמנות להשקיע קצת יותר.

חחחרקאני

ברוך ה' דיי נקי פה בשוטף

אבל לקרוא את התגובות פה עושה איזושהי חלישות הדעת

אין לי שום חומרי ניקוי מיוחדים

רק הקלאסים לוידעת חחח 

 

וואי אשמח גפ לגבי מקלחוןבוקר אור

יש משהו שהופך את הדלתות לשקופות שוב?

ניסיתי עם ספריי כחול רגיל, לא עבד

חומצה 00 מוריד את כל האבניתשופטים
וואי תןדהבוקר אור
שונאת את החומר הזה האמת,  אבל אולי אנסה מלח לימון
אנטיקאלקתוהה לעצמי
זה לא יעבוד עם ספריי רגילהמקוריתאחרונה

את צריכה מסיר אבנית

יותר בכיוון של אנטיקאלק ודומיו

או חומץ אם בא לך.. אבל מסריח טירוף

עונהמולהבולה

סנו קליר-חובה לחלונות, משטחים

פנטסטיק גם פצצה למשטחים וממש לכל דבר מבחינתי מגביל לאקונומיקה

בפסח

אבל אין אין על אקונומיקה אני מטורפת רק על האקונומיקה הסמיכה ישירות מהבקבוק הגדול 

קשרי משפחהאמאשוני

מעניין אותי מה דעתכם על הסיטואציה הבאה:

אתמול התקשרתי לאבא שלי לשאול אם הוא יכול לקחת את הבת שלי לטיול. (הם גרים בישוב ויש ישר מהישוב מלא מקומות מקומות של טבע)

הוא אמר שכן.

הילדה קמה מוקדם, התארגנה לטיול עם מים וכובע.

לקחתי אותה אליהם בדרך לעבודה.

כשאני מגיעה, אמא שלי נוזפת בי למה לא תיאמתי איתה את התוכניות.

מתסבר שהיא תכננה לשמור על אחיינים אחרים וביטלה אותם בגללי.

עכשיו מבחינתי למה אני אמורה לתאם עם אמא שלי מתי אבא שלי לוקח את הבת שלי לטיול?

אם הם רוצים שיתאמו תוכניות אחד עם השני.


 

בקיצור הם לא לוקחים את הילדה לטיול והיא נשארה לעזור להם לפסח.

מבחינתי היה להחזיר אותה הביתה עם אין טיול (בעלי בבית עם שאר הילדים) אבל לא רציתי לפגוע בהם יותר מדי אז השארתי אותה.

אבל היא הייתה ממש זקוקה לאוורור והסברתי לה כמה חשוב לצאת קצת לשמש.


 

בקיצור לא יודעת למה דברים עם המשפחה שלי נוטים כ"כ להסתבך.


 

מה יצא?

ילדה תקועה בבית של סבא וסבתא

אחיינים שבועלה להם התוכנית

אחותי שנתקעה

בעלי שצריך לצאת במיוחד לאסוף את הילדה (רק הנסיעה הלוך חזור יכל בזמן הזה להוציא אותה לטיול)

אמא שלי שלא מבינה למה לא תיאמתי איתה

ואני שלא מבינה למה הכל תמיד מסתבך.


 

זה רק המשפחה שלי ככה או שזה קורה במשפחות הכי טובות?

🫣

אויש. נשמע שאמא שלך כעסה על הטיול עם סבאממתקית

יכול להיות שבנתה על סבא שיעזור לה עם האחיינים שהיא צריכה לשמור עליהם?
וכשהבינהשסבא לא יהיה כי יוצא לטיול עם נכדה, התעצבנה וביטלה הכל...
ממש מבאס.
 

אני חושבת שזה עניין בין ההורים שלךיעל מהדרום

לק"י


אם יש ביניהם יחסים רגילים, הם היו צריכים להסתדר ביניהם. בדיוק כמו שאם בעלך יזמין חבר ולא יתאם איתך, את לא תעירי לחבר, אלא לבעלך.


ואיזה מבעס שככה יצא. לא נעים גם....

(לי אין אמא, כך שאין לי תשובה מהמשפחה שלי).

אבל אני מאמינה שזה קורה גם במשפחות הכי טובותיעל מהדרום
תודה על התגובהאמאשוני

וואי חיבוק ענק לך! עכשיו נזכרת שסיפרת פעם, נותן פרופורציות..

משפחה זה מסובך באמתקופצת רגע

אבל האמת שלמשל אצלנו מראש הייתי מתחילה מלשאול את אמא שלי מה דעתה שאבא יקח את הבת שלי לטיול, ואם זה נשמע לה סביר ואין משהו בלוז רק אז הייתי מדברת עם אבא שלי.

כאילו, במשפחה שלי אני חושבת שמראש ענייני נכדים ולוז באופן כללי, לרוב יעברו דרך אמא שלי...


האמת שלא הבנתי למה היה צורך לבטל את הילדים של אחותך, ברור שזו לא אחריותך ולא את צריכה להרגיש לא נעים

תודהאמאשוני

זהו מנסה להבין כמה זה הגיוני הציפייה של אמא שלי שאתאם איתה.

אם התכנון היה בבית שלהם מבינה את הציפייה

אבל אם זה מחוץ לבית לא הבנתי איך היא קשורה, אולי זו הטעות שלי.

(הבאסה שאמא שלי ממש כבדה, אם זה קשור אליה כמעט ואין סיכוי לתוכניות ואז הם מתלוננים שאנחנו לא בקשר שזאת תלונה שאני משתדלת לקחת ברצינות)

א. אותי מגניב שיש סבאוסבתא אשפשר לבקש מהם דברים כאפה משתמש/ת

רק מזה ממש התרשמתי..אולי לך זה רגיל

אבל בעיני הז כמעט מעל הטבע

לא קשור למלחמה..זה שמרגישים ככה בנח לבקש..זה שיש אפילו מחשבה שהם פנויים לכזה פינוק (זה לא אפילו סתם בייביסיטר כי י שלך תור לרופא)


וגם מהסיבה שהם הזמינו עוד נכדים לשמור עליהם


דבר ראשון באמלי להדגיש את זה שזה בעצמו מלמד עליהם שהם מסורים מאוד

ושהקשרי משפחה שלכם בסה''כ טובים אם יש מקום לבקשות כנות כאלה


דבר שני יותר לעצם הסיטואציה -

את צודקת תכלס שבעצם הטעות היא. של הסבא שלא תיאם איתה

ושל הסבתא שמיד ביטלה בלי לדבר איתך קודם ולספר מה התוכניות וכו

ואז נוצר כזה סיבוך

מניחה השכל נעשה בתום לב

הוא חשב למה לא

היא לא הבינה למה לא סיפר

ויצא מה שיצא


בעיני טעות אנוש

שהתוצאה אכן מבאסת


היתי במקומך

מרימה טלפון לאמא לש הילדים שבוטל להם הביקור.. מסבירה שהיתה פה אי הבנה


אולי בהזדמנות אחרת בהמשך גם מסבירה להורים שאם את מבקשת משהו עם הילדים אין לך בעיה שיגידו לא מתאים ובאמת תשמחי אם יבדקו בינהם שזה אכן מתאים כדי שהילדה לא תתאכזב

או לא לומר ותכלס הם למדו לבד את הלקח

אולי להבא אם ביקשת מאבא משהו לומר לו- רק תבדוק אולי שזה מסתדר גם לאמא

וככה הכל טוב


ויהיה בסדר

אכזבה לילדה

ולילדים האחרים אבל זה יעבור..

ומבינה אותך והכי מותר גם סתם להץבאס


לא יכולה להזדהות

כי אצלי אין דברים כאלה אף פעם ולא אצל בעלי

זה יותר רגיש ממה שנראהאמאשוני

הסיפור המלא יותר מורכב.

כרגע אנחנו בשלב שההורים זקוקים לנו אז מנסים קצת לנרמל את היחסים איך שהוא ולשדר עסקים כרגיל במיוחד מול הנכדים.

אבא שלי ממש מתחנן שנביא את הילדים והוא אדם של טבע אז חשבתי שיש פה הזדמנות של win-win,

סתם בייביסיטר אני לא אבקש.


ורעיון מעולה להגיד לאבא שיבדוק שזה מסתדר גם עם התוכניות של אמא או משהו כזה.. שיקח על עצמו את התיאום.

אני חושבתהמקורית

שמול כל משפחה צריך להתנהל לפי הדינמיקה המשפחתית

אצל ההורים שלי שואלים את אמא כי ממילא אבא כל הזמן בעבודה והוא לא רלוונטי😅 אבל גם כשהוא כן, מבחינתו מדברים עם אמא כי היא עושה תכניות לפעמים כוללת אותו גם

אצל ההורים של בעלי זה תלוי. אבל יש ביניהם סנכרון מלא


מכל מקום הטענה לא היתה צריכה להיות כלפייך אבל עכשיו שאת מודעת לחוסר התקשורת להבא כן הייתי שואלת את אמא וזהו

תודהאמאשוני

שניהם בפנסיה.

אני מבינה שזה אמור להיות הגיוני שאשה מנהלת את התוכניות של בעלה.

זה עדיין לא הגיוני לי בשום צורה וזאת תובנה מבאסת ממש כי התוצאה שלה שגם מה שחשבתי כערוץ תקשורת אפשרי לא באמת אפשרי..

השאלה אם באמת נכון שאבא שלי "יסבול" בגלל זה.

הוא ממש מנסה לזרום ואמא שלי תקועה.

אז כאילו אם אני צריכה לעבור את אמא שלי קודם זה יעצר שם. למעשה אני צריכה לאתר הזדמנויות שהוא יכול לא להיות תלוי בה כדי שדברים יקרו.

או להרפות ולא לחפש את ההזדמנויות האלו.

אם זה ינחם אותך אז גם אצלנוהמקורית

זה ככה שאבא יותר זורם מאמא

קרה כבר כמה פעמים שהוא הגיע אלינו בלעדיה למשל, מרחק של שעה + נסיעה או שלא אכפת לו שנבוא ואמא שלי הודפת כי לא מתאים לה

מבינה אותו, מבינה אותה, אבל לא נכנסת ביניהם. אם אמא שלי היא המילה האחרונה - מבחינתי זו עובדה 

וכן אם הוא יכול להגיע אליכם עצמאית זה מעולה, א לפגוש אתו במקום אחר כשהיא עסוקה בענייניה

תראי את צודקת ברמת ההיגיוןיראת גאולה

אבל זה לא עוזר להיות צודקת...

למדת להבא שהם לא תמיד מתואמים או שמפריע לאמא שלך תיאומים שלא עברו דרכה...

האמת שאני כן מתאמת עם שני ההורים שלי בד"כ, אפילו בהודעה אם אין לי פנאי להתקשר לשני. אבל ככה הם הרגילו אותנו... כאילו אם אבקש מאבא שלי שייקח את הילדה לטיול בטבע, הוא יגיד שצריך לבדוק עם אמא שזה לא סותר לה תוכניות אחרות. לפעמים הוא יבדוק בעצמו, אבל עדיף לבדוק בעצמי שלא יקרה ששכח ונתקעתי בסוף.


רק אני לא מבינה למה הילדה לא יצאה לטיול עם סבא אם בכל אופן בוטלו האחיינים? או לחילופין למה בוטלו האחיינים אם בכל אופן סבא נשאר בבית?

שאלות יפותאמאשוני

אין לי תשובה חח

וזאת ילדה רגישה מהממת רגועה בת 8, לא שלחתי את בן ה5 הפעלתן 😉

ותודה על התשובה אני מבינה שזאת ציפייה הגיונית לתאם קודם איתה. אקח זאת בחשבון להבא.

חשבתי על זהפילה

אולי אמא שלך לא אהבה את הרעיון הזה בגלל מלחמה. בכל זאת אמורים להיות קרוב למרחב מוגן. שנית, אולי מצב בריאות של אבא שלך דורש נוכחות של עוד בוגר ליתר ביטחון.

יכול להיותאמאשוני

אבל אמא שלי לא אוהבת שום דבר

ואבא שלי אדם של טבע וכל יום שולח תמונות שהוא מטייל. זה גם בריא לנפש שלו.

הם היו יכולים להיות בטבע במרחק חצי דקה נסיעה.

זה לא עכשיו לנסוע עשר דקות רק כדי להגיע למחוץ לשטח בנוי.

זה שהיא לא אהבה את הרעיון זה בהחלט יכול להיות כי היא לא אוהבת כלום אבל למה זה בכלל צריך להיות תלוי בה?

אבא שלי אדם בוגר ויכול לקבל החלטות בעצמו מה מסוכן ומה לא, וגם אני יכולה לקבל החלטות עבור הילדה מה עדיף לה.

זה התסכול שלי

וגם אם היא חושבת שזה אמור להיות החלטה שלה, שתתקשר או שתשלח את אבא שלי להתקשר לבטל.

רק כשהגעתי אליהם הבנתי את הסיטואציה שזה בעצם לא התאים.

ויש פה גם ילדה בתמונה שלא מבינה את כל הסיפור, רק מבינה שהבטיחו לה טיול והיא קיבלה נקיונות לפסח, מקווה שהיא נהנתה מזה לפחות חח..

כנראה הם לא מרגישים בנוחפילה

לבטל לך.

ולאחותך כן.

אני לא יודעת איפה היישוב. אבל גם ביו"ש יש נפילות ,אתמול הייתה בבניימין. אם זה מחוץ ליישוב , אולי יש שם ערבים ואין קליטה.

יכול להיות שאת נכנסת בטעות למרחב זוגי טעון. כתבת שאחד מהם אוכל קטניות והשני לא , אז יכול להיות שאבא הסכים בלי לתאם איתה כי הוא אדם בוגר

ואז היא מרגישה שלא שמים עליה בבית שלה כי לא שאלו אותה בכלל לגבי אירוח. אם זה קורה הרבה פעמים אז היא מפתחת אנטי. 

ממש מבאסמתיכון ועד מעון

ברמה המהותית לכל משפחה יש את הבאגים שלה, חיבוק.

וברמה הטכנית אצלנו ההורים פתחו קבוצה עם כל בת (אנחנו רק בנות) וככה כל מיני הצעות נשלחות שם ושניהם רואים 

רעיון מענייןאמאשוני

באמת בווטסאפ אני מכינה בהיכון לשלוח לשניהם בו זמנית אותו דבר שלא יריבו למי שלחתי קודם 😄

טוב נו שכנעתן אותי.

לי יש קבוצה עם שני ההורים שלי...מקרמה

זה פותר הרבה דברים

 

ד.א. לחמותי יש קבוצה עם בעלי ואיתי...

אני מניחה שמאותה הסיבה
 

 

אני רק לא מבינהרקאני

אם גם ככה הם ביטלו את האחיינים אז למה לא לצאת לטיול???

 

ובאמת לפעמים יש אנשים שהכל מסובך איתם🤦‍♀️

מבין השורות נשמע ליעוד מעט פסח

שיש לך איזשהו כעס על אמא שלך, ורצון 'להציל' את אבא שלך מהדינמיקה הזוגיות שלהם.

אם אני צודקת, אז אני מציעה לך ממש לשחרר את זה.

הזוגיות שלהם זה לא עניינך. זה יכול להיות ממש מבאס לשים לב לדינימקות בעייתיות ביניהם, אבל זה לא התפקיד שלך כבת שלהם.

יש בי כעס שאי אפשר לנהל יחסים מינימלייםאמאשוני

פחות אכפת לי מהזוגיות שלהם,

כמו שאכפת לי שאני מפסידה אבא

והילדים שלי מפסידים סבא.

כלומר אני מתבאסת גם שלא עובד עם אמא שלי, אבל מבינה שזה הטיפוס.

גם ככה הקשר לא משהו ואבא שלי כל הזמן שואל ומציע ומנסה ליזום. אז חשבתי שיש פה פוטנציאל למשהו ולא הצליח.

זה לא שאובייקטיבית יש משפחה קשה, סתם הכל נהיה קשה איתם.

כלומר מצב בריאותי, חברתי, כלכלי, אישי- הכל תקין פלוס. זה מתפספס על שטויות ועל זה התסכול.

סתם דוגמה לא מזמן היה יום "סבא סבתא"

בבית ספר של הבנות.

ביקשתי מבעלי שנזמין את ההורים שלי, סבבה. שלחתי להם את ההזמנה.

הם הגיעו.

שמחתי שיופי משהו קולע. שני הצדדים מבסוטים.

הם החזירו את הילדות הביתה (חוזרות עצמאית כמה שנים באוטובוס)

עלו אלינו הביתה, אבא שלי זורח מאושר משתף חוויות,

אמא שלי מקטרת שלא אמרתי להם אם הם אמורים להחזיר את הבנות ושאני צריכה להגיד פעם הבאה אם כן ואם לא.. אבא שלי שאל מתי הקטן חוזר כדי לראות אותו (עניין של דקות)

אמא שלי קוטעת שהם ממהרים.

זאת הדינמיקה.


היו תקופות עם יחסים טובים ונורמליים והיו תקופות של יחסים ממש אפסיים.

ואז הם התלוננו כלפי כל האחים שכל אחד עסוק בשלו, שאנחנו לא בקשר ושהם גידלו אותנו ואנחנו צריכים לעשות מאמץ וזה..

אז אני מנסה לעשות מאמץ וליצור הזדמנויות מפגש..

אז הייתי אומרת לאמאהמקורית

עוד כמה דקות, זה חשוב לאבא/ לילד

כמה אתם כבר מגיעים..?


את המוד שלה לא תוכלי לשנות כנראה, זה אופי..

כן אני יודעת שאותה אי אפשר לשנותאמאשוני

השאלה כמה לתת לזה להכתיב את ההזדמנויות מול אבא שלי.

זה ממש אומנות למצוא הזדמנות שמצד אחד לא תפגע בה, מצד שני תצא לפועל.

שבתות זה מורכב מכל מיני בחינות.


הפעם האחרונה שאני זוכרת שהיא הגיבה בחיוב ליוזמה הייתה לפני כמעט שנה ביום הזיכרון שהזמנתי אותה לטקס שהבת שלי הנחתה.

היא התרגשה והצטלמנו סלפי וזה..

לא לתת לזה לדעתיהמקורית

להזמין רק את אבא

אחותי שנה שעברה הזמינה את אבא שלי לבטא איתה לפסטיגל למשל

אמא שלי בחיים לא הייתה זורמת, אבל אבא שלי כן, אז הם זרמו יחד להופעה וממש נהנו

(אמא שלי לפחות מודעת..)

ואם אמא מתלוננת אז להגיד לה שחשוב לך הקשר איתם ואן היא מרגישה שגדול עליה, אז לפחות עם אבא את רוצה להיפגש


תודה!אמאשוני

אחשוב איך ליישם

עוד אופציה קצת יותר מתוחכמתהמקורית
אם אבא שלך הנדימן, או אפילו אם לא, אפשר מדי פעם לקרוא לו כי את צריכה עזרה בתיקון x y z בבית.. 
יום סבא סבתא היה ביום שישי?פילה

אצלנו תמיד ביום שישי. אם טרום חובה מסיימים רבע לאחת , עד שמגיע הביתה זה כבר אחת. עד שיושבים , משחקים , מתקרבים לשתיים , נסיעה הביתה ארבעים דקות , לקראת שלוש. שבת נכנסת בחמש וקצת , אם היא לא הספיקה משהו , יוצא שהיא תהיה בלחץ.

דבר שני, אם אבא באמת היה רוצה לבוא יותר , הוא פשוט היה מגיע . הוא בפנסיה , הוא נוהג . גם אם לא יש מונית ואוטובוס. 

היא כתבה שזה עניין של דקותיעל מהדרום

לק"י


אבל לפי התיאור זה לא נשמע העניין היחיד.

יותר טיפוס כבד, שלא מנסה להנות מהחיים ומהמשפחה 

כן יום שישיאמאשוני

לא ציפיתי שהם יחזירו את הילדות הביתה, אז למה למצוא כל הזמן מה לא בסדר???

הילד מסיים ברבע ל12 ואפשר לאסוף אותו מוקדם לכבוד סבא וסבתא

הגן שלו מול הבית.

תמיד אפשר לחפש למה היא צודקת,

אבל אם תמיד אתחשב בדעתה לא יהיו מפגשים.

וגם היא מוציאה את החשק עם התגובות שלה אבל נגיד זה עבודת המידות שלי להתעלם.

אם הם באו עם אוטופילה

מתבקש להקפיץ נכדות הביתה.

פעם כתבת שבעבר שלחת ילדים לשבת שלמה.

יכול להיות שאמא שלך מפחדת שהציפיה שלך היא להביא ילד או ילדים וללכת. והיא כבר לא רוצה אינטראקציה מהסוג הזה. היא צריכה משהו קליל יותר , אולי מפגש בפארק כשאתם עדיין בסביבה, האחריות על ילדים עליכם.

יש מצב שגם אבא באותו מצב. רק שהוא לא אומר לא , אומר כן , ובסוף לא בא לבקר בתירוץ שאמא לא מרשה. שזה לא הגיוני , ביישוב קטן אין כלום ובכל מקרה נוסעים לעיר לקניות ובדיקות . אין מצב שהוא לא יוצא לבד מהבית...

מעולם לא שלחתי ילדים קטנים לשבתאמאשוניאחרונה

רק ילדים גדולים כדי שההורים שלי לא יהיו לבד בשבתות (בקשה/ דרישה שלהם)

כמה גדולים? רק ילדים שיכולים לנסוע באוטובוס בינעירוני לבד.

בכל מקרה הסידור הזה כבר לא עובד.

אבא שלי באופן כללי מתחנן שאשלח את הילדים. אם לא היה מבקש לא היה עולה בדעתי ליזום את זה.

מדובר בילדה בת 8.

לגבי אבא שלי, לא הבנתי כ"כ, הוא בקו בריאות, עושה את שביל ישראל, הוא אדם חזק. נוסע חופשי עם הרכב מבחינת נהיגה. יש להם שני רכבים, גם לנו שני רכבים, אין בעיית ניידות ב"ה.


בעבר הייתי בגישה כמו שאת אומרת שאולי לא נוח והם לא אומרים במפורש, ואז נוצר מצב שבקושי היה קשר ואז זה התהפך עלי הם האשימו אותי (וגם את שאר האחים אגב)

שלא אכפת לנו מהם.

אגב תמיד אבא שלי מציע שאביא את הילדים כשאני יוצאת לעבודה והוא יחזיר. עד היום לא קרה שהיא באמת החזיר כי אני משתדלת לא להכביד.

באמת שאם הוא לא היה ממש מבקש הייתי משחררת, מה אני מחפשת צרות.

אבל הם רוצים ואז יוצא עקום.

להיפגש איתם בפארק כשאני נשארת זה רעיון, זה מצריך מאמץ מיוחד יותר אבל אחשוב איך ליישם את זה.

נגיד בחול המועד כשמנסים לקבוע יציאה משותפת איתם תמיד משתבש. גם לאחים שלי, לא רק לי.

אבל אולי ביום רגיל יותר יסתדר. תודה על הרעיון.

נשמע קשוח ממשרקאני

🫂🫂

תשמעיהשקט הזה

לגבי הסיטואציה הספציפית אין לי מה להגיד.

אבל משפחות זה דבר מסובך

ויכולה לספר לך מיליון סיפורים על היכולת המופלאה של אמא שלי לסבך דברים.


אז כן, לא יודעת אם זה קורה בכל המשפחות הכי טובות אבל זה קורה בהחלט במשפחות טובות😉

חיבוק. אני אישית לא חושבת שזה תקיןתהילנה

אבל זה לא באמת שלך, זה לגמרי שלהם.

כשלנו קורים כאלו דברים מול המשפחה, (סיטואציות שמעוררות כאב, אי נוחות, כעס) אנחנו לוקחים את זה אלינו הביתה ובודקים יחד מה אנחנו חושבים על זה, מה אנחנו משחזרים אצלנו ומה אנחנו עושים היום כדי לשנות את זה בשביל לא להעביר את זה לדור הבא.

 

שבת מחוץ לבית?מולהבולה

אני רועדת מפחד לצאת

בעלי מנסה לשכנע אותי לנסוע להורים שלו במרחק של שעה נסיעה

עם כל הילדים

אתן נוסעות מחוץ לעיר ?

ועם זה שחמותי לא מפסיקה להזמין אותנו פתאום זה הזוי

אחרי שביקשנו לבוא לפני שבועיים והיא אמרה שלא רלוונטי עד פסח כי היא כבר ניקתה את כל המשחקים.

אנחנו גרים באזור מלא באזעקות ברמה קיצונית ולהם אין בכלל אזעקות

אני חוששת מהדרכים עם כל הילדיםץ מה עושים כשיש אזעקה

הרגעעע רציתי לפתוח עלזה שרשור!רחלי:)

מסכימה לנצלש ?

גם מתלבטים אם לנסוע להורים במרחק של שעתיים שאצלםםם יש יותר אזעקות בהרבה, אבל להם יש ממד בבית ולנו אין לא מקלט ולא ממד.

בעיקר כמוך מפחדת מהדרך... 

הייתי מפחדת להגיע למקום כמו שלי 😄מולהבולה
למה בעצם לנסוע למקום עם יותר אזעקות? 🤔שופטים
הייתי נוסעתשופטים

תכננו לפני כן מה עושים אם יש אזעקה

קוראים תהלים בדרך ויהיה לכם שבת רגועה בע"ה 

אם אין שם אזעקות הייתי נוסעתקופצת רגע
הייתי נוסעת .באתי מפעם

תראי, זה לא שכל 10 דק' יש אזעקה, נכון?

תנסי לחשוב בלי פחד, רק בהגיון פשןט-

מה הסיכוי שתהיה בדיוק אזעקה באזורכם בנסיעה ?

באמצע הדרך יש מס' מקלטים ויש התרעה מוקדמת די זמן מראש. צריך לרשום בwaze אני לא זוכרת מה בדיוק רושמים אז יש איזשהו איתור מקלטים קרובים.

יש עניין סטטיסטי של מה הסיכוי חלילה להיפגע... נכון שאנחנו רוצים לשמור על עצמנו מאוד אבל יש עוד דברים.

למשל את עושה קניות לבית, את סוג של מסכנת את עצמך.

נוסעת למרפאה, יש סכנה בדרך... היום אני לוקחת ילד לרופא שיניים, חייב לסיים טיפול, כן, יש נסיעה 20 דק' לא בטוחה... מה לעשות. אבל הכי חשוב שאם כבר נסעת - בלי פחד! אל תחשבי על שניה- אמאל'ההה.... רק שלא תהיה אזעקההה.... אני מאמינה המחשבה יוצרת מציאות.

תנסי כמה שיותר לעבוד על המחשבה, חיובי, חיובי, חיובי.

גם כשאדם נוסע בדרכים סטטיסטית הוא עלול למות, ה' ישמור, ואף אחד לא נמנע מנסיעות למרות שזה נראה לי לא פחות מסוכן!

לצערי כל שבוע נהרגים אנשים.

בווייז רושמים מקלטתוהה לעצמי
אני על בינעירוניoo

מתחילת המלחמה כל יום לפחות פעמיים (ויש ימים שיותר)

אני לא מפחדת וגם לא עוצרת באזעקות

(צריך להיזהר יותר כי נהגים מתנהלים בחוסר הגיון/ זהירות סביב אזעקות)

נסעתי גם עם ילדים והיתה אזעקה ונשארתי באוטו (כי זה קרה בזמן חיפוש חניה ואז חניה וילדים רבים)

הייתי נזהרת מלתת את ההתנהגות הזו כהמלצהתוהה לעצמי
זה בסדר אם זה מה שאת מצליחה או בוחרת, שלך. אבל צריך לדעת שלהיות מחוץ למקלט כשיש טילים מאיראן זו סכנה. אני לגמרי חושבת שעדיף בהתרעה לנסות לחפש מקום להתמגן.
זו לא המלצהoo

זו ההתנהלות שלי


אכן ההנחיות אומרות אחרת

והן גם גורמות לסכנה גדולה בכבישים


הייתי הרבה על בינעירוני

רוב המכוניות ממשיכות לנסוע

אלה שעוצרות

חלקן מתנהלות בצורה מסוכנת ביותר

הסכנה העיקרית בכביש בזמן אזעקה

זו תאונה בגלל בהלה של אנשים

נכון ולכן הייתי עוצרת בצדאפונה
כדי לצמצם את הסיכון
לעצור בצד בבינעירוניoo
זו סכנה בפני עצמה
נכוןרקאני

זה מאוד תלוי כביש

 

^^ הייתי על 6 באחד הסבבים ופתאום מלא מכוניות חתכועכבר בלוטוס

אותי על מהירות גבוהה ממש

אנשים עצרו בבת אחת

אנשים נסעו מהר ממש בשוליים עד שהצליחו לעצור (והיו אנשים על השוליים)

היו שם הרבה ניסים שלא קשורים לטילים

בעלי היה בנסיעה בכביש מהיר בעיראפונה

כמובן לא עצר

ונפל רסיס לא רחוק ממנו, בקל אפשר לאבד שליטה בנהיגה מהבהלה.

יש כמובן סיכוןoo

בלהמשיך לנסוע

זה ניהול סיכונים

עלות תועלת של כל סיטואציה

ואם נגרם הדף שגורם לחלונות להתנפץיעל מהדרום
לק"י

זה גם מסוכן. בטח בזמן נהיגה.

זה באמת מסובךמוריה

אבל אם זה לצאת מטווח האזעקות למקום שקט יותר, לדעתי זה שווה את זה.

אולי כדאי לנסות לבדוק איזה דרכים "יותר" בטוחות.


וגם איך נוסעים.

יכול להיות שליסוע ברכבת למשל יכול להקל על הנסיעה.

לעשות נגלות או משהו בסגנון.

א. אני חושבת שזה בכלל לא הזוי שחמותך מזמינהלפניו ברננה!

היא הבינה את הסיטואציה ושבמציאות כזאת סדרי העדיפויות משתנים גם אם זה אומר לנקות שוב.

ב.אני נסעתי להורים. התפללתי שלא תהיה אזעקה. ב"ה היה בסדר בנסיעה.. הייתה התראה קצת אחרי שהגענו.

ג. אם זה למקום עם פחות אזעקות או לשפר מיקום לממד ממש כדאי בעיני.

ד. מה עושים בדרך? עוצרים בצד ומתרחקים מהרכב בעיקרון..

תודה על התגובותמולהבולה

בתחושה הפנימית שלי עדיף להישאר בבית, אבל אני כל כך רוצה רענון בשביל הילדים שלי וכן גם בשבילי

למרות שאנחנו לא באמת יודעים עוד כמה זמן זה הולך להיות

ובליל הסדר השנה אנחנו אמורים להתארח בעזרת ה'

אני הייתי נוסעת למקום עם פחות אזעקותתוהה לעצמי

ופשוט ברגע שיש התרעה בודקת בווייז איפה המקלט הקרוב. אם אין עוצרים בצד שוכבים בתעלה של הכביש.

רק לשים לב אם אתם בנסיעה לא לחכות האזעקה כדי לעצור אלא לעצור קודם.

אם זה יתן לכם התעוררות מאזעקות זה לגמרי שווה את זה בעיני

אני אישיתעם ישראל חי🇮🇱

פוחדת באופן כללי לנסוע

במרחק של שעה עם כל האזעקות הייתי חושבת פעמיים

^^^ אפשר להתאוור ליד הביתיעל מהדרום
יש לי משפחה מרובה ברוך ה'מולהבולה

יהיה קשוח להשכיב אותם בצד הכביש

נישאר בבית כנראה

תודה על התגובות הצלחתי להסיק את המסקנות הנכונות 🙂

כמה זמן ייקח לכם לעבור לאיזור ללא אזעקות?רחללי

לכאורה אם הם גרים שעה נסיעה מכם, אחרי כ20 דקות נסיעה כבר תגיעו לאיזור הרבה יותר רגוע מהאזור שלכם. זה לא שעה נסיעה באותו איזור.

באופן אישי אני גם מעדיפה לא לנסוע, אבל במקרה הצורך צריך לדעת שהנסיעה באיזור המסוכן היא כנראה כ20 דקות ולא שעה שלימה.

שאלה טובהמולהבולה

אותי הכי מלחיץ מוצש.

בלילה הכל מפחיד יותר, גם את הילדים 

לישון שם מוצש ולחזור בראשון אפשרי?מנגואית
אני לא הייתי נוסעתדיאט ספרייט

בגלל הדרך הארוכה והמסוכנת לדעתי.

ובאמת אומרת בזהירות מרובה (כי אני לא מכירה את החמות ספציפית אבל מכירה כל מיני סוגים של אנשים) שאולי החמות הזמינה ככה באויר מתוך הנחה מוקדמת שתגידו לא כי לא תסתכנו. 

דווקא היא אחת שכן מתכוונתמולהבולה
למרות שלכי תדעי חח
אצל ההורים שלי יש קצת יותר אזעקותניק חדש2

מאצלנו.

אני לא מוכנה ליסוע אך ורק בגלל הדרך.

למרות שהייתי שמחה מאד לאיזו הפוגה קלה.

ואי כנלמולהבולה
נשמע שהיא ממש רוצה להקל עליכםפאף

מוכנה לעשות את המאמץ למרות שכבר ניקתה לפסח...

הייתי נוסעת, אבל בודקת מראש שאפשר להשאר מוצש ולנסוע רק בראשון בבוקר... אין אזעקות ללא הפסקה ויש התראה מראש, ובעיניי להיות שבת במקום שקט-ממש שווה את הנסיעה

אין מצב להישאר עד ראשוןמולהבולה

היא חייבת את השקט שלה

אני עם 7 ילדים בלי עין רעה..לא יהיה לה שקט

אז בכלל לא. במצב כרגע צריך לקחת בחשבון שאולייעל מהדרום

לק"י


לא תוכלו לחזור במוצ"ש.

(אם יהיה רצף של אזעקות למשל).

בדיוק זה הפחד שלי 🤦מולהבולה
אם אין מצב להישאר, לא הייתי נוסעת.מוריהאחרונה
עם כל הרצון הטוב, בלילה בד"כ רועש יותר. ולא הייתי לוקחת סיכון נסיעה עם ילדים עייפים/ישנים/משובשים.
אני מעדיפה לא לנסוע, אבל אם זה היה עוזר לי מאודשיפור
או שזה מאוד חשוב לבעלי, אז במיוחד שאין שם אזעקות, כנראה שהייתי נוסעת.
על מה מגיע לך צל"ש היום?מכחול
כל הכבוד!!מכחול
מצב מטריד אצל חמותיהריון ולידה

אז יש לי גיס שגר בבית של ההורים

והבעיה איתו שהוא שם מכנס בגזרה נמוכה

מה זה אומר?

שאם הוא מתכופף מרים ידיים יושב על כסא

פשוט רואים לו את כל החריץ סליחה על הבוטות

וזה פשוט לא נעים בקטע אחרררר

כאילו אני לא מצליחה להבין את זה

הוא לא מרגיש?

איך אשתו לא מעירה לו?

אני מתחרפנת מזה

כאילו אנחנו שם

ואני מפחדת מכל תנועה שהוא עושה

לא מעוניינת

לצפות בזה

ואני גם לא מבינה איך אף אחד לא אומר גלום5

יכולה להיות סיטואציה שכולם יושבים בסלון

והוא מתכופף לאיזה ילד

ופשוט כולם רואים לו

ומתעלמיפ זה מזעזע בענייני

והעיקר להניק אצלם בסךון5

אסור בתכלית האיסור למרות שאני מניקה הכי צנוע שיש

ולא רואים לי כלום...

שבעלך ידבר איתו. באמת לא נעיםהמקורית
בעלי לא מסכיםהריון ולידה
הוא טוען שזה לא נעים בעליל
גם גוף חשוף של גבר בבית לא נעים..המקורית
עדיף אי נעימות אחת על פני אט נעימות מתמשכת, לא?
שיגיד לו בשקט בצד, בחיוך, בקטע של גבריםשם פשוט

אחי, המכנס נופל לך כשאתה מתכופף, אתה צריך חגורה או משהו.

שיחשוב על משפט קליל שמתאים להם. 

לא לעשות מזה דרמה.

 

פשוט תסתכלו לצד השנירוני 1234
האמת שאני מסכימה עם בעלך… 
אבל זה באמת מביך. מבינה את הסיטואציה.....נפש חיה.
לא יודעת, נשמע לי קצת ילדותי…רוני 1234
זה משהו שקורה ופשוט צריך להתעלם
התכוונתי שאני מבינה את הסיטואציה, לא שזה מהנפש חיה.אחרונה

שאני חושבת שצריך לעשות.


 

ודוגרי אם אני הייתי האח

חושבת שהייתי בעדינות אומרת לאותו אדם

* אולי הוא לא מודע לזה והיה רוצה לדעת מזה על מנת להיראות טוב / פחות חשוף

אפילו בעיני עצמו? 

אני חושבת שכדאי להתעלםאורי8
נראה לי עדיף לא להתערב לאנשים אחרים באיך שהם מתלבשים. פשןט ללמד את עצמך להתעלם מהסיטואציה . זו בעיה שלו ולא שלך.  
לא נעים להעיר.. זה לא שהוא הולך ערוםPandi99
לא להסתכל פשוט
פריקה מלאת נקיפות מצפוןאנונימית בהו"ל

אני מותשת

אני לא האמא שרציתי להיות

יש לי נקיפות מצפון בכמויות

אני מוצאת את עצמי מגיבה בצורות קשוחות

לילד בן 4.5 ולילדון בן שנתיים.

כאילו מצפה מהם להבין שגם לי יש צרכים, לדחות סיפוקים, למצוא לעצמם תעסוקה..

אני שונאת את עצמי על זה

רוב הזמן אין לי מספיק אנרגיות להמציא את עצמי ולהמציא שגרה בתוך הכאוס הזה.

גם אני משועממת, ורעבה, ועייפה וגם מוטרדת.

רוב הזמן עמוסה ועסוקה בלהצליח להיות גם בעבודה עם נסיעות בינעירוניות שמלחיצות אותי, גם עם הילדים, גם בתפעול הבית- בישולים, כביסות, ניקיון בסיסי ועוד.

בהחלפת משמרות עם בן הזוג, כך שגם הזוגיות נדחקת לפינה ומרגישה שאין לי מספיק מקום לאיוורור של תחושות, רגשות ועומס..

בן ה 4.5 מתנהג כמו תינוק (עוד לפני המלחמה הנוכחית), כזה needy.. צריך שאעסיק אותו, שאלביש אותו, שאאכיל אותו, שאלך איתו לשירותים. מבקש ודורש כל דבר ביללות.

כל כניסה למיטה בערב, כשהוא כבר שפוך מעייפות הוא מתחיל להשתולל. כל ערב מסתיים בהשכבה מבאסת עם משפטים קשים ואיומים.

אוף


ונכון, אני בסוף הריון, מותשת פיזית עוד לפני המלחמה הזו. אבל מרגישה אמא נוראית.


תודה למי שקראה עד פה

חוץ מלפרוק שזה חשוב בפני עצמו,

אשמח לנקודות מבט ולעצות בשבילי איך לא רק לשרוד את התקופה, אלא גם להצליח לא לסבול בה ולא לגרום לילדים שלי סבל


חוסרת לעקוב מהניק שלי

קשוח עם סוף הריוןשירה_11

ממד בבית יש לכם לפחות?

אותי רק תפס ההשכבה של הגדול, תשכיבי אותו מוקדם יותר יהיה לך קל יותר


וחיבוק גדול

תודה שהגבתאנונימית בהו"ל

ב"ה מליון פעם יש לנו ממד, שזו ברכה עצומה.

אני משכיבה סביב 18:45

גם ככה הוא קם מוקדם, אם אשכיב אותו קודם הוא יקום ב 4:00 בבוקר. מניסיון

האם ההרגשה שאת אמא נוראית היא מעכשיומתיכון ועד מעון

או עוד מלפני.

הריון הוא זמן קשוח שאנחנו הרבה פעמים חסרות סבלנות וקצרות, ובטח בזמן של מלחמה שהכל יותר אינטנסיבי.

אבל אם זו תחושה שמלווה את ההורות שלך באופן כללי מציעה ללכת להדרכת הורים על מנת לרכוש כלים להתנהלות הורית נכונה ויעילה

התחילה קצת לפניאנונימית בהו"ל
ונפגשתי עם מדריכת הורים שמאד עזרה לי. אבל עכשיו זה כבר מרגיש ענק עליי
את בסיטואציה ממש לא שיגרתיתמתיכון ועד מעון

מלחמה מוציאה משגרה, חודש תשיעי זה קשוח לגמרי. השילוב יוצר באמת חוויה ממש מורכבת.

ממליצה לנסות להסתייע בדברים שהמדריכה עזרה לך וגם להיות עם הרבה חמלה עצמית, בעז"ה הדברים ישתפרו אחרי הלידה והמלחמה.

וגם, אם עדיין יהיה קושי שווה לחזור להמשך הדרכה

 

אני רק חיבוקהמקורית
וגם - לא בטוח שאת מחויבת להגיע לעבודה כי את בהריון, אולי כדאי לבדוק את זה..?
אם לא אלך לעבודה, אשתגע יותראנונימית בהו"ל

וגם הבהירו לנו שאי הגעה ככל הנראה יפגע בשכר

.אז כמה שהחשש מהנסיעות קשוח, אני עושה כמיטב יכולתי להגיע חלקית 

היי!תקומה

לא קופצים למסקנות בזמן משבר, זה דבר ראשון ובסיסי.

ועכשיו זו שעת חירום, אז הכי הגיוני שקשה ובלתי נסבל

אבל נסי לא לצבוע את המצב הכללי על פי מה שקורה בשבועיים האחרונים.


ועכשיו באופן כללי - אני ראיתי שהיכולת שלי להיות אמא טובה, קשורה לשני דברים:

א. חמלה ועין טובה על עצמי

ב. בחירה ומעבר ממצב "לשרוד את החיים" למצב של "ניהול החיים שלי ובחירה באתגרים"


לגבי חמלה - ראיתי שאני שופטת את עצמי מאוד מאוד לחומרה. מציבה לעצמי סטנדרט שלפיו אמא טובה = אמא שלא כועסת אף פעם, שיש לה סבלנות נצחית לילדים שלה. זה גם לא אפשרי, וגם מציב לילדים מודל מושלמות שאני לא בהכרח רוצה שהם יגדלו לאורו. אז אני משתדלת הסתכל על תמונה מלאה, ולא רק על רגעים ספציפיים. ואם טעיתי, מנצלת את זה בשביל ללמד את הילדים גם חמלה על עצמם, ושרגשות כמו כעס או חוסר סבלנות הם חלק מהחיים.


לגבי בחירה - הבנתי שאני במצב מאוד כועס על העולם, כי הרגשתי שהתגלגלתי למצבים המאתגרים ולא באמת בחרתי בהם. ילדים, לימודים, עבודה, הכל ביחד. אז עשיתי עבודה של בחירה. מצד אחד לקחת אחריות על הבחירות שכבר עשיתי, ולקבל אותן באהבה. מצד שני, להבא להסתכל על החלטות משמעותיות ולבחור בלב שלם בהתאם למה שמתאים לי, ולא בהתאם לסביבה שלי. התחלתי לבחור גם בי, ולא רק בילדים. מתוך הבנה שזה מה שייתן לי כוח להיות אמא טובה יותר. אני מוסיפה במהלך השבוע נקודות זמן שהן שלי, שאני עושה בהן דברים שעושים לי טוב. אני לא ממהרת להוסיף על עצמי עומס אם אני חושבת שזה יכניס אותי למירוץ (נגיד פעם הייתי הראשונה להתנדב לכל דבר, כי לא נעים. ביום אני מפעילה שיקול דעת ולפעמים בוחרת שלא, כדי שאוכל לנשום). אני יכולה לתת דוגמאות ספציפיות, אבל חושבת שהדוגמא זה לא העניין. לי מה שבעיקר עזר זה שינוי התפיסה, לתפיסה של בחירה. הבנה שבחרתי בחיים האלו, שאם יש קושי זה חלק מהבחירה והוא מזמן התמודדות ולמידה, ושבכל נקודה יש לנו אפשרות לבחור ולהחליט את סדרי העדיפויות שלנו, גם אם זה לפעמים דורש קצת חשיבה מחוץ לקופסה. זה מאוד מאוד הקל עליי

תודה גדולה על התגובה הזואנונימית בהו"ל

אקרא בטח שוב ושוב.

בכל אופן מסכימה שדברים שיעשו לי טוב וימלאו אותי יאפשרו לי להיות טובה יותר גם כלפיהם. אבל בתקופה זו  זה כמעט בלתי אפשרי.

שמחה שנגע בך❤️תקומה
עבר עריכה על ידי תקומה בתאריך כ"ב באדר תשפ"ו 23:04

לגבי בלתי אפשרי - יש לי אמירה מעצבנת, אבל אני חושבת שברוב המקרים היא נכונה - לרוב בלתי אפשרי קשור להגבלות שאנחנו שמים לעצמנו בראש, ולא כי באמת באמת אין שום מוצא (זה קצת קשור לעמדת הבחירה, אצלי זה ההבדל בין להרגיש קורבן ואז להרגיש מסכנה ואומללה וכועסת, לבין לנסות לבחור גם בתוך מציאות מאתגרת). ואני יודעת שאם מישהו היה אומר לי את זה, באוטומט זה היה מעצבן אותי והייתי מגלגלת עיניים. אבל אם בא לך, מוזמנת להמשיך לקרוא.


 

זה לא אומר שאפשר לעשות הכל, כן? באמת המציאות עכשיו לא מאפשרת לצאת לנופש על חוף הים ולהשאיר הכל מאחור. אבל אני כן חושבת שעדיין יש מרחב כלשהו של בחירה שאולי יאפשר להכניס קצת אוויר (גם אם לא המון).

אני רק אתן דוגמה, ברור שזה מצריך התאמות למצב שלך.

אני מאוד אוהבת לצבוע, בתחילת המלחמה בעלי היה המון במילואים, והרגשתי שנגמר לי האוויר. קניתי לי חוברת צביעה וצבעי עיפרון, ואחרי שהילדים היו הולכים לישון, למרות כל הבית מסביב, הייתי שמה סטופר לחצי שעה וצובעת. סתם כדי לנשום.

עכשיו נגיד אני עושה את זה עם הילדים, הם עם החוברות שלהם, ואני עם החוברת שלי.

היום שמתי לילדים סרט, למרות שבדרך כלל לא רואים במהלך השבוע, והלכתי קצת לישון.

עכשיו נגיד הבית כאן די מבולגן, אבל אני בוחרת לשבת על הספה ולבהות כדי להחזיר לעצמי נשימה.

דווקא במלחמה (אני מתכוונת בשנתיים וחצי האחרונות), עם כל העומס, חזרתי לקרוא כי זה משמח אותי. אפילו אם זה רבע שעה לפני השינה. אפילו אם זה אומר שאלך לישון קצת יותר מאוחר. רבע שעה טכנית זה לא הרבה, אבל זה יכול לעשות הרבה הבדל בתחושה.

מבחינת ניקיון - שטיפת כלים רק פעם ביום, אני או בעלי. בשאר הזמן הכיור מלא, אין מה לעשות. לפעמים נשארים כלים מהיום למחר. והרבה פעמים חד פעמי.

הספות כאן באופן קבוע עם אוסף חפצים מצטבר, אני לא מתעקשת על הסדר הזה.

קיפול כביסה - פעם ביומיים, שלשה, מנצלת את זה יחד עם סרט שכיף לי לראות. בשאר הזמן יש כאן ערימות ואני שולפת משם.

 

כשכן מסדרים ומנקים את הבית, אפשר לנצל את זה לזמן זוגי. לסדר יחד ואז גם לדבר תוך כדי. 

נכון שלא הכי רומנטי, אבל על הצורך של שיתוף זה יכול לענות
 

 

ילדoo

בן 4.5 הוא קצת בייבי בפני עצמו

והתיאור עליו הוא די קלאסי

ועוד תינוק בן שנתיים

והריון

ומלחמה

אין מה לצפות למשהו אחר

זה אובר ממש

אין איך לשרוד את זה בסבלנות/ בשפיות


אם רוצים הורות אחרת

צריך תנאים אחרים

וגם אז צריך לעשות עבודה משמעותית

אישית

הבנת מבט ותחושות של ילד

וגם תקשורת הורה ילד 

מזדהה ממשאיזמרגד1

עם ילדה בת 4 שדורשת תשומת לב... אצלי ראיתי שכמה שאני מצליחה יותר להביא לה את היחס והתשומת לב והזמן האישי מעצמי ככה היא פחות דורשת מעצמה, ואז זה גם פחות בכמות לפעמים וגם בצורות ובזמנים שמתאימים לי.

וההרדמות עובד לי הכי טוב סיפור או פודקאסט שהיא מקבלת כשהיא שוכבת במיטה...

תודה על ההזדהות. זה גם עוזר🙏אנונימית בהו"ל

אני מציעה ויוזמת, אבל זה לא עוזר עכשיו.

הוא פשוט משועמם נורא ולא יודע להעסיק את עצמו כמעט בכלל.

אם ישמע סיפור לפני השינה הוא כנראה לא יירדם מרוב שזה יעניין אותו כך היה בעבר לפחות אז הפסקנו

וואו קשוח!איזמרגד1אחרונה

למה את מתכוונת לא יודע להעסיק את עצמו? הוא לא משחק לבד פשוט?

כדאי לדעתי להכין לך מלאי של פתרונות מהירים שכמה שיותר יפחיתו ממך עומס

זמן מסך, המון תעסוקות ןקשקושים שאפשר להוציא כל פעם משתעממים, להפחית סטנדרטים בבית כמה שיותר

ובאמת להיות בחמלה כלפי עצמך, את האמא הכי טובה שיש ועושה יותר מהמקסימום שלך בימים האמת לא קלים האלו🩷

לנסוע לשבתניגון של הלב

הרבה זמן לא היינו אצל חמי וחמותי, ובעלי רוצה שניסע אליהם. רק מה- אנחנו גרים באיזור בלי הרבה אזעקות והם גרים במרכז....
 

כבר כמה שבתות רצינו ללכת אליהם, עוד לפני המלחמה ולא יצא, ושבת שעברה ממש הטלתי וטו על זה שניסע כי היה נראלי משוגע, והשבת אני ממש מתלבטת. אני יודעת שאת בעלי ממש ישמח שניסע אליהם, ויש להם ממ"ד בבית, אבל מהצד השני אם נגיע אליהם או שנישן בממ"ד (שנראלי פחות נחמד שכולם יגיעו אלינו באמצע הלילה וזה גם להזיז את מי שישן שם ברגיל) או שנישן במין יחידה קצת נפרדת שיש להם קומה למעלה שבדר"כ זה הכי נוח לנו, רק שקצת קשה לי לעלות במדרגות לאחרונה ובטח אם זה יהיה כמה פעמים בלילה למהר לממ"ד.

 

לנו בבית אין מרחב מוגן בכלל, אבל להורים שלי שגרים קרוב יש ממ"ד, ואני אצלם מתחילת המלחמה. לכל זה מצטרף גם הרקע שבעלי מאוד אוהב לנסוע להורים שלו (הגיוני סה"כ) ומבחינתו לנסוע אליהם כל שבת שניה, ובפועל מאז שהתחתנו אנחנו משתדלים לנסוע אליהם כל שלושה ארבעה שבועות אבל יותר לכיוון הארבעה פלוס בדר"כ, מכל מיני סיבות. ואם נוסיף לזה את פסח שמתקרב ואמא שלו לא אוהבת לארח קרוב לפסח, ואת זה שלא היינו מלא זמן וגם בפסח למרות שהיינו אמורים להיות אצלם לא בטוח שזה יצא לפועל זה יוצא די הרבה זמן שלא ניסע אליהם ואני יודעת שזה קשה לו, במיוחד שלהורים שלי אנחנו באים הרבה, כי הם קרובים וגם זורמים יותר.

 אני ממש רוצה לעשות לו טוב ושניסע לשבת, אבל זה באמת מרגיש לי משוגע לנסוע מהבית שאין אזעקות למרכז. זה הגיוני? או שאני סתם מפחדת? בעלי בצבא עכשיו וקצת מנותק, אז הוא לא כ"כ יודע מה המצב בארץ, אז הוא בעצמו אומר שהוא לא יכול להחליט לפי מה שהוא מרגיש כי הוא לא חווה אזעקות כמעט בכלל

 חשוב לי לציין שבעלי יסכים ממש אם אני אגיד לו שאני לא רוצה, ולא יתווכח אפילו או ינסה לשכנע אותי, אבל אני יודעת שהוא יתבאס ממש וגם יודעת שאני לא יכולה להבטיח לו שניסע בשבת הבאה

 

מה אתן אומרות? זה הגיוני לנסוע אליהם לשבת ואני סתם מפחדת?

יש אופציה להזמין אותם אליכם?השם שלי
ככה יהיה את המפגש, בלי להגיע למקום עם יותר אזעקות.
לאניגון של הלב

אין לנו מקום לארח אפילו אותם, ויש עוד אחים רווקים בבית ואחות שאצלם בגלל שאין לה ממ"ד.

 

ובכללי לנו בבית אין מרחב מוגן בכלל, אז הם לא ירצו להגיע

 

אני מתלבטת אם להציע שניסע לאחותו, אבל זה גם נסיעה מסובכת יותר, גם יש להם יותר אזעקות מאצלנו (פחות מאשר במרכז אבל עדיין) וגם אני לא בטוחה שזה יחליף בשבילו את הצורך בנסיעה להורים

לא נוסעת. מבינה שמבעס, אבל לא....יעל מהדרום

לק"י


גם הדרך, וגם זה שיש שם מלא אזעקות.

אני לא מבואסת, כן? ;)ניגון של הלב

זה בעיקר הוא

אני חושבת שמה שמפריע זה קודם כל שאני רואה כמה זה חשוב לו, וגם שאני יוצאת הרעה שלא רוצה לנסוע להורים שלו... הוא מבחינתו לנסוע בכיף, והוא די משאיר לי את ההחלטה ולא מוכן להחליט. ואני לא יודעת אם הוא מוכן לנסוע למרות האזעקות או שהוא פשוט לא מודע למצב ולמה שהולך במרכז אז זה נראה לו סבבה לנסוע לשם (למרות שאמא שלו אמרה לו שהיו אצלם מלא אזעקות ולא מומלץ לבוא, אבל גם אמרה שאם אנחנו רוצים אנחנו מוזמנים)

 

פשוט לא נעים לי להיות זאת שמחליטה לא לנסוע להורים שלו למרות שאני יודעת שהוא מאוד רוצה, במיוחד שזה יוצא כבר כמה פעמים ולא משהו חד פעמי

כן..הבעסה שלו בעיקריעל מהדרום

לק"י


מבינה אותך.

אבל לא הייתי נוסעת....

בעז"ה זה ייגמר ותסעו.

השאלה מתיניגון של הלב

זאת אחת הבעיות, שאני לא יכולה לדעת שניסע בקרוב. עד פסח הגיוני שאו שתהיה המלחמה או שאמא שלו תהיה בלחץ מהנקיונות ולא יהיה לך כוח לארח אותנו, ובפסח אני אמורה ללדת אז לא יודעת מתי יהיה לי כוח לנסוע אליהם לשבת

אולי שייסע לבד לאיזה יום?יעל מהדרום
הוא בצבאניגון של הלב

אולי אם הוא יחזור אני אציע לו, אבל האמת שאם הוא יחזור באמצע שבוע אנחנו כנראה נרצה לנצל את הזמן להיות ביחד

בגלל שיש להם ממד, הייתי נוסעת אם חשוב לבעלישיפור
אולי ליסוע לבקר באמצע השבוע?בידיים פתוחות
וממש מזדהה איתך ועם הדילמה, גם ההורים של בעלי במרכז וכרגע אנחנו לא נוסעים אליהם לשבתות..
כמו שכתבתי למעלה, הוא בצבאניגון של הלב

ואיך אתם מסתדרים עם זה? או שלבעלך זה לא מפריע

כן, עכשיו רואהבידיים פתוחות

באמת הזמנים של הביחד שלכם הם יקרים


בעלי היה מאוד שמח ליסוע מצד שני הוא מבין את הסיטואציה..

בעיני זה הגיוני ממש לא ליסוע בסיטואציה כזאת.

כן מנסה לחשוב על פתרונות אחרים, אולי להזמין אליכם רק לאמצע שבוע או מוצ"ש, ואז מקסימום יורדים למקלט וזה לא אמצע הלילה..

אנחנו בכללי נוסעים בערך פעם בחודששיפור
אז זה לא חריג כמה שבועות שלא נוסעים
זה תלוי נורמות נראליניגון של הלב

בעלי רגיל מאחים שלו שמגיעים פעם בשבועיים אז לקח לו זמן להתרגל שאנחנו מגיעים פעם בכמה שבועות

מצד שני להורים שלי אנחנו מגיעים הרבה יותר כי הם קרובים אלינו והם גם סוג של ברירת מחדל כזאת. וזה כבר יוצא רצף די ארוך, לדעתי הפעם האחרונה שהיינו שם הייתה לפני יותר מחודש

אנחנו נוסעים פעם בחודש, לכל צד פעם בחודשייםשיפוראחרונה
אחרי החתונה נסענו יותר ובהדרגה ריווחנו. אם התחתנתם לא מזמן זה הגיוני, אבל רוב המשפחות שאני מכירה אחרי כמה שנים כבר לא נוסעים לכל צד פעם בשבועיים.
אני גם הייתי חוששת לנסועפה לקצת

ולא הייתי נוסעת אם אצלי אין אזעקות ואצלם כן

הייתי מבינה מאוד את הרצון של בעלי אבל מסבירה לו מה הסיבה שמבחינתך לא כדאי.

בעיניי לא מתאים לנסוע במצב הזהריבוזום
תיסעו בנחת אחרי שהמלחמה תיגמר, נשמע לי באופן אישי מוזר למהר לנסוע דווקא עכשיו (אנחנו גרים במרכז וחווים המון אזעקות, ואנחנו בסדר, אבל למה להיכנס לזה וגם לצאת לנסיעה ארוכה שאינה הכרחית?)
תודה לכל מי שהגיבהניגון של הלב

בסוף החלטנו להישאר, בתקווה שנוכל לנסוע בקרוב, נקווה שלבעלי לא יהיה קשה מדי

חייבת לפרוקאנונימית בהו"ל

אין אותי יותר פשוט אין. בעלי עובד כל יום כל היום אני עם הילדים שבתוכם תינוקת בת שלושה שבועות. אין לנו עזרה הילדים חרדתיים עוד מעם כלביא, והמלחמה הזאת רק נציפה הכל עטד יותר. אין אפשרות כמעט לצאת בטח לא בשעות שאני לבד איתם יש פה הרבה אזעקות יחסית והם לא ממושמעים. וכשבעלי מסיים לעבוד הוא עייף כבר. לפני שתגידו אז אין פה בייביסטריות הם הפכו לזומבים של מסך, עצבניים ורבים כל היום. המצב הזה רק מציף למה כמה דחוף חלקם צאריכים טיפול וזה חייב לחכות כמה חודשים מכל מיני סיבות.

אם כל זה לא מספיק חמותי כל יום שולחת לי הודעות אם הכל בסדר ואיך אני מרגישה. זה נחמד מצידה אבל אין לי פניות לענות פעמיים שלוש ביום למישהי שהקשר שלנו מנומס וקר פשוט בגלל חוסר כימיה מוחלט.

אני שבורה בנפש אני לא יכולה יותר לשמוע את הילדים שלי. אמרתי לבעלי שאני הולכת. אני לא יכולה להישאר כבר. הדבר היחיד שאני רטצה זה להיכנס לחדר מלא כלים ולשבור את כולם

היא לא מבוגרתניק חדש2

עוד לא בת 60.

אני יכולה להבין אותה בגלל פסח וכו.

סתם נפגעתי קלות

אולי יעניין אותך