או בכל מקרה קשה לי להאמין שקיים בימינו מישהו שנמצא בדרגה של להרגיש באמת את הפגם והקלקול הרוחני שגורמת עבירה לעולם

אבל בעצם, האם זה באמת משנה? בסופו של דבר כאדם מאמין שמאמין שהתורה אמיתית ונכונה, התחושות האלו של 'לכלוך' כביכול, הן טובות. כי אתה מאמין שלעבור על איסורי תורה באמת גורמים לקלקול בעולם, כך שהתחושות שנגרמות מעבירה (לאחר שחונכת לשמור תורה ומצוות) מכווינות אותך לטוב

התשובה שלי בהחלט יכולה להתפרש כמטריאליסטית נטו.

אבל כאדם מאמין כמובן שמטריאליזם הוא לא הגישה הפילוסופית שלי אלא יותר רוחניות ודואליות, 

בכל מקרה, בנוגע לחיבור של הנפש לרגשות, האם הרגש הראשוני נחווה בנפש וגורם לתגובה עצבית וחוסר איזון הורמונלי במוח שגורר השפעה גופנית? אני נוטה להאמין שכן, במקרה הזה אני מרגישה את התוצאה של החיווטים המוחיים ולא את הנפש עצמה, מבחינתי זו לא סותר את קיום הנפש, ובכל זאת התחושות הגופניות שאני מרגישה בסופו של דבר מגיעות מהמוח.

הרי בסופו של דבר אפשר ל'שחק' על הרגשות במובן של איך הם נחווים בגוף, תשאל את מי שלוקח ציפרלקס.

מה התיאוריה שלך? איך אתה מסביר את ההשפעה של חומרים פיזיים על מה שאנחנו קוראים רגשות?

ומכמות חומרים כימיים שונים כמו דופמין שנמצאים לנו במוח

אבל בנוסף לכך- החומרים מושפעים ממה שאנחנו בוחרים לחשוב

החומרים האלה גורמים לשחרור אותות חשמליים עצביים, שמה בעצם הם עושים? 

כמו שבמחשב נכון שהאותות החשמליים מבצעים את הפעולות וגורמים לשינוי הצג במסך,

אבל הם רק אותות... מי מפעיל אותם? מי שולט בהם? כמובן- האדם. (גם הרעיון הזה זכור לי מ"לדעת להאמין)

השאלה הפסיכופיזית מטרידה רבות ביולוגיים כיוון שזה מוכח מחקרית ולוגית שאנחנו יכולים לבחור מה לחשוב וכך להשפיע על האותות החשמליים ומצב הרוח, וזה סותר את העמדה המטריאליסטית ומביך את המדע כי אין לזה הסבר מדעי חוץ מקיומה של נפש... בכלל, הנושא הזה מרתק ממש.

בביולוגיה יודעים לומר שיש פעולות "בלתי רצוניות" כמו נשימה ואינסטינקטים מסוימים שבהם אנחנו לא יכולים לשלוט אבל רוב הפעולות הם "רצוניות"- נובעות מבחירה מוחלטת של האדם, כמו הוזזת יד וכו'

על פרופסור שבמשך כמה שעות הרצה והרצה ושטח את תורתו הטוענת בתוקף שאין באמת בחירה, הכל אותות חשמליים, כל מה שאנחנו חושבים ומרגישים זה אותות חשמליים במוח וחומרים וכו' וכו'

ואז בסוף ההרצאה ניגש אליו אדם ששמע אותו, ונתן לו וואחד סטירה מצלצלת...

הפרופסור הנדהם הזדעדע, כעס ונעלב עד עמקי נשמתו (שהוא כופר בקיומה) שאל את האדם למה עשה זאת

והוא פשוט השיב לו בחיוך: "מצטער... אין לי באמת שליטה, אתה יודע...זה הכל אותות כימיים במוח...את זה אתה אמרת... אז למה אתה כועס?"

כיצורים בשר ודם אנחנו מרגישים בהתאם לצורה בה נבראנו, ולכן רגשות נחווים על ידינו בצורה של 'פעולות מוחיות', ואני לא חושבת שזהה הופך אותם לפחות אמיתיים (כמו שכתבתי ליעל..).

כמו שאמרת "כל עוד אני מרגיש דברים שהנפש נוכחת בהם ואחראית להם-לא משנה אם אני חווה את זהה ע"י תרגום", אני לא חולקת על הדברים, להפך, אני מסכימה איתם. 

ברור שבתור אנשים יש עניין של חוויה. אנחנו חווים דברים וזה לא תמיד מסתנכרן עם המציאות בצורה ישרה אבל זה לא סותר שגם אפשר לחוות דברים אמיתיים ונכונים..

אם הבנתי נכון

אתה בא מהצד שאומר שאין אמת אחת - לא רק כי זה מה שנעים ונוח,

אלא כי זאת המציאות , - שהתחושות ו\או אפילו המחשבות הן סובייקטיביות ואף אחד לא יכול להגיד על 

שום אמת שהיא אבסולוטית? 

(והאמת שהנטייה שלי בעצמי היא לשלב את מה שכתבת בתפיסה שלי את החיים.

לא שאין אמת אחת, אלא שהיא נעדרת, וגם מורכבת מכל הסתירות, ולכן בפועל מה שיוצא זה שבעיני בשר ודם אין אמת אחת כביכול)

ראיתי לא מעט נערים חילונים שמעולם לא שמעו שיש בזה בעיה, שואלים בפליאה בכל מיני פורומים  "למה אני מרגיש רע כל פעם שאני עושה את זה?" 

כל עוד יש נשמה מרגישים רע עם עבירות - אם מעט ואם הרבה

אני חושב שעומק התשובה בדברי הרב קוק במידות הראיה, ברית אות א'. יש שיעור נפלא של הרב יוני (או שזה אחיו) לביא באתר ערוץ מאיר שמסביר את העניין.

זה באמת בעיה. השאלה האם המעשה ראוי או לא. ועד כמה.

על ה"תחושה" של הלכלוך או על הלכלוך עצמו?

זאת אומרת, השאלה שלך אם חטאים באמת מלכלכים
או אם זה שאנחנו 'מרגישים' לכלוך זה כי אנחנו בוחרים להרגיש את זה?

יש מציאות. ויש בחירה של כל אדם,לפעמים על מודעת מה להרגיש כלפיה
וגם יש פעמים שאלוקים בוחר לפתוח לאדם והוא מרגיש משהו בלי שום בחירה

 

יש הרגשה רעה שבאה מתוך תחושה שעשית משהו אסור, אבל לא באמת הבנת או שאתה לא יודע למה זה אסור, פשוט החדירו לך מגיל אפס שזה אסור וזהו, במקרה כזה ההרגשה תהיה באמת סובייקטיבית, וגם קל יחסית להתגבר על זה והיא לא תהיה שווה הרבה.

לעומת זאת, יש הרגשה רעה שבאה מתוך הכרה והבנה עמוקה של האיסור ועד כמה זה חמור ובכל אופן נכשלת בזה, במקרה הזה התחושה הזאת אמיתית מאוד כי המעשה שלך סתר את מה שאתה באמת רוצה לעשות ובאמת מאמין בו. לכן בעבירות שיותר קל להגיע להבנה של עד כמה הם חמורים, אנחנו נראה פחות סובייקטיביות בתחושות שלאחר המעשה, לעומת עבירות שצריך באמת להעמיק בשביל להבין (עבירות שבין אדם למקום למשל), ששם רק אנשים שהגיעו להבנה יהיו להם את התחושות האלו, לשאר זה יהיה סתם מתוך הרגל וכדו' שכאמור די קל להתנתק מזה, כמו כל הדתלשים שהזכרת.  

ההרגשה הרעה שאתה מדבר עליה לא מגיעה בגלל המעשה עצמו, אלא בגלל הידיעה שהמעשה אסור. תחושת הלכלוך מגיעה מכך שאכזבת את הקב"ה ואת עצמך, שלא עמדת בציפיות, שלא הלכת בדרך הישר, שאתה צפוי לתת את הדין לפני מלך מלכי המלכים על מה שעשית עכשיו.

ממילא אם אני לא יודע שזה אסור, לא חונכתי כך ואיני מאמין בישות עליונה שקבעה שזה אסור, לא ארגיש את כל הדברים האלה.

דווקא *בגלל* שהחטא כל כך נעים, טוב ומענג - תחושת האשמה גדולה יותר. "איך יכולתי ליהנות כל כך ממעשה שהוא אסור? מה זה אומר עלי, שמעשה אסור גורם לי לכאלה תחושות טובות?"

יכול להסביר לך בפרטי למה

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.