חושב שלפעמים, כולנ"ו פחות או יותר, מקובעים בכל הנושא הזה של דייטים. אני בכלל לא מדבר על "כללים" למיניהם, זה משהו שיותר גמיש באמת. אני מדבר על מחשבות וכללים שקבענו לעצמו - כל מיני דברים שאנחנו בטוחים שככה צריך להתנהל קשר.
וזה מגביל אותנו. הרי האדם שאיתנו אנחנו צועדים הוא לא אנחנו - הוא מגיע עם מטען אחר, רצונות אחרים, כוונות אחרות, ציפיות שונות.
בעיני, כל עוד זה ההתנהלות לא פוגעת בקשר, אנחנו צריכים לבלוע רוק אם צריך, להתעודד, לעטות חיוך ולהמשיך. לאפשר לדברים לקרות. אולי בכלל נראה שבאופן אחר יותר נוח לנו, או שזה מוציא ממנו משהו מיוחד, או שזה מאפשר לנו להביא את הקשר למקום טוב יותר.
כמובן כדאי וחשוב לשתף. לשתף איך אני רואה את זה, איך ידוע לי שעושה לי טוב. לצורך הדוג' אשתמש בפריקה של פורחת (אני משתמש רק במה ששיתפה, לא מכיר את הפרטים ולא דן לגופו של אותו מקרה), ניתן לשתף את הבחור שיש רצון שישאל איך היה הדייט. אבל לא מהמקום של תוודא קודם כל אם אני מעוניינת, זה מקום שקצת מעכיר. השיתוף הוא יותר ממקום שאני מעוניינת שתשאל אותי כי זה יותר נעים לי - זה שאתה מתעניין איך היה לי ושואל לדעתי. לא שאתה צריך את האישור שלי, אלא שזה יותר נעים לי ככה.
שיתוף ממקום כזה לא מכבה את הצד השני, אלא להיפך. נותן לו מוטיבציה לעשות יותר טוב, להיות יותר מדוייק. לשמח אותך יותר. אין ספק שדבר כזה מאפשר לקחת את הקשר קדימה לאפשר לדברים להתפתח.

