מרגישה שאני כלום..אנונימית בהו"ל
היי בנות,
אני אמא לתאומים מתוקים ממש, בני כמעט 3,
מגדלת אותם בבית מהיום שנולדו ועד היום, בחינוך ביתי,
בעלי המפרנס היחידי של המשפחה שלנו, אין ככ עזרה מהמשפחות.
אני אישית לא מוציאה על עצמי כמעט ואף פעם כסף, תמיד זה רק לילדים,דברים הכרחיים, בגדים, משחקים, נעלים, אוכל וכו׳
יצא ופעם ראשונה מזה שנים רבות שהיתי צריכה החודש 2500₪ עבורי למשהו שמאוד מאוד חשוב לי. לא יכולה לפרט לכן.
בעלי מבין ויודע את החשיבות הרבה של זה, ופשוט נכנס ללחץ שאין לתאר, אמר שאני יקח בחשבון שהוא יאאלץ לעבוד שעות נוספות ולהעלם מהבית עד הערב.
מאוד נפגעתי, שנים שלא הוצאתי שקל על עצמי, אני זקוקה לסכום הזה במיידיי, בזמן אחר זה כבר לא יהיה רלוונטי לצערי,
הוא מנהל את ענייני הכספים בביית, בטוחה שאם קצת יפעיל את הראש מחוץ לקופסא הוא יוכל ״להרשות״ לי את הסכום הזה בלי שזה יצור לחץ כלכלי.
כלכך נפגעתי שאני צריכה להרגיש שאני ״מחכה לאישור״ ממנו כאילו שאני לא תורמת לפרנסת הביית,
אז אמרתי לו
אם אתה חושב שאני לא מביאה בבית כסף אתה טועה כי לגדל 2 ילדים בחינוך ביתי זה במקום שאתה תשלם,
למה?
באזור שאנחנו גרים פה גן עולה 3500, לתאומים יוצא 7000. מה עם ההוצאות מסביב,
נניח ואני יוצאת לעבוד אני לא יצליח לעקוף את ה5000, בטוחה שאני יצטרך להעדר מהעבודה ימים רבים עקב מחלת הילדים בשנה הראשונה בגן, ככה שאת ההפרש בין מה שארוויח לבין התשלום לגן הוא זה שיצטרך לשלם.
אז אמר לי שאני טועה, ושאני לא מכניסה שקל, ושהוא מרגיש שמדבר עם ״שולה״(מישהי שאנחנו מכירים שלא חכמה במיוחד..)
מרגישה דווקא שאני צודקת, אבל בכל זאת אולי הוא צודק? אשמח לשמוע את דעתכן בנות..
אני מבינה את שניכםסליל
ואני חושבת שאין כאן צד אחד שצודק.
להיות מפרנס יחידי זה קשה. בעלי הוא מפרנס יחידי, רק לאחרונה התחלתי לעבוד בחצי משרה. וזו הרגשת אחריות גדולה מאוד וזה מביא איתו גם לחץ גדול.
אם הוא לא עובד, ימי מחלה, חופשות, קורה משהו בעבודה - מבחינתו המשמעות המיידית של זה היא שאין אפשרות לקנות אוכל לבית. וזה מלחיץ כשאתה היחיד שעובד.

מצד שני, את אכן צודקת שאם היית יוצאת לעבוד, ההוצאות היו גדולות הרבה יותר וזה בהחלט נכנס לחישוב. מה גם שעבור הילדים להיות עם אמא בבית זה ערך גדול שלא נמדד בכסף. ובוודאי שלשמוע שאת לא עושה כלום זה פוגע מאוד, כי את עושה המון!!

אבל סכום של 2500₪ הוא באמת סכום גדול להוצאה בחודש אחד, במיוחד אם הוא לא מתוכנן.

השאלה איך אתם בדרך כלל. האם הגעתם למצב הזה מתוך בחירה של שניכם?
אולי הוא לא שלם עם זה ולכן הוא הגיב ככה? או שספציפית הסכום הזה הוא סכום שתתקשו לעמוד בו והלחץ גורם לו להגיב ככה?
הוא לא צודק בעינייהמקורית
לגדל ילדים זו עבודה קשה. ואת בהחלט חוסכת כסף לבית.
ואם צריכה להוציא וזה מאסט אז את צריכה. רק שאם ניתן לחלק לתשלומים ולא להכביד זה עדיף
וזה אפילו מפתיע אותי הסגפנות שלך.
את עושה את העבודה הכי קשה בעולם. ואת לא צריכה להתנצל על זה בכלל.
והאמת? מניסיונימ תור אחת שהיתה במקום שלך עד לא מזמן כשבעלי מפרנס יחיד - הבעיה היא לא בהכרח הכסף. יש משו יותר עמוק מזה. גם ביחסים ביניכם וגם בינך לבין עצמך.
גבר תמיד שמח לתת לאשתו. אם משו התקלקל במנגנון הנתינה הזה כביכול, וזה מגיע עם ביקורת כמו שתיארת -זה איתות לכך שיש מה לשפר
מאוד מתחברת לתשובה שלךפעילה לשאלה
הוא טועה בענק.מיקי מאוס
יש דרך לחשב את הערך הכלכלי של עקרת בית , בהנחה שרוב עול הבית עליך
והטיפול בילדים
והחינוך הביתי זה קל זה שווה ערך בדיוק ל7000 שהזכרת.
וחשוב שיבין את זה כדי להעריך אותך יותר

אבל-
זה בכלל לא צריך להיות הדיון
אתם זוג נשוי ומשפחה, לא רק שותפים כלכליים.
ואם החלטתם שחלוקת התפקידים היא ככה אז זה בכלל לא צריך לעלות כרגע בנוגע לסכום הספציפי, אם זה מפריע לו זה משהו שחשוב לדון בו בהזדמנות אחרת מחדש.

מבינה שיש פה מטענים אבל צריך לסנן אותם כרגע ולדון פשוט אם יש לכם מאיפה להוציא את הכסף הזה ואיך ומה המחיר
ברור שזה "מגיע" לך בדיוק כמו שהיה מגיע אם היית מפרנסת כי את בבית מתוך הסכמה של שניכם וכי כמו שכתבתי יש לזה ערך כלכלי עצום
והדיון על זה צריך להיות יחד מתוך ניתוח של ההכנסות והוצאות וחסכונות ולא ממקום שהוא צריך לתת אישור
(ובכלל גם אם הוא האחראי על הכספים טוב ונכון שתהיי מעורבת)
זה לא ממש משנה מי צודקמקרמה
נראה שיש פה חוסר תקשורת והבנה בניכם

להיות מפרנס יחידי זה קשה מאוד מאוד
לא פיזית, בעיקר נפשית

ההבנה שהרווחה של האהובים שלך על הכתפיים שלך
שכל טעות שאתה עושה/ כל מחלה שלא נדע עלולים לגרום לך לאבד את הפרנסה ואז אין מקור הכנסה
אין חבל ביטחון
זה עול כבד מאוד

ומצד השני נראה שהוא לא ממש מבין את הקושי בחנוך ביתי
ובעיקר נראה שזה לא בתמיכתו המלאה
זה צעד מאוד משמעותי ששניכם צריכים להיות מגויסים אליו
אחרת איו פלא שהואמסתכל על זה דרך עניים כלכליות נטו בלי הערך המוסף

(וקצת לא מבינה את המשפט "זה במקום שאתה תשלם" אם את רואה בעצמך שותפה בעול..)
מוסיפה משהו ששכחתי לומר..אנונימית בהו"ל
לפני הילדים אני עבדתי במקום שמכניס סכום חודשי מכובד מאוד, עזבתי הכל למען הילדים
הוא מרוויח פחות, הוא ״יושב״ עליי כבר תקופה ארוכה שנתחלף, שהוא זה שיהיה עם הילדים ואני זאת שתעבוד, ככה נרוויח יותר,
אמרתי לו שאני מרגישה שאני זאת שצריכה להיות עם הילדים, ככה מטבע העולם שילדים יותר זקוקים לאמא, אני זאת שיותר מבינה אותם, רגישה אליהם, סופגת את הזעם שלהם, יודעת לבשל להם מה שאוהבים,
יודעת להתאים את המשחקים לגיל שלהם, מלמדת אותם, כביסות, ועוד המון
לא שאני חס וחלילה מזלזלת בו, בטוחה שהוא אבא מדהים, אבל עם כל הצער, אבא זה לא אמא..
הוא מבחינתו טוען שאני טועה ושאני גורמת להם לגדול כמפונקים.
מרגישה שזה נובע משם..
כל פעם ש״מתלוננת״ שקשה לי איתם הוא ישר קופץ ״בואי נתחלף, זו את שלא רוצה״
כבר מרגישה לא נעים להתלונן בפניו הקשיים בגידול ילדים בחינוך ביתי..
יכול להיות שזה מגיע משם?
זה נשמע ליסליל
ממש קשור אחד לשני.כמו שאני ו@מקרמהכתבנו, להיות מפרנס יחידי זה קשה מאוד מאוד. הלחץ הוא גדול, העול הכלכלי כולו על מישהו אחד.
גם חינוך ביתי זה אתגר גדול, ובשביל זה צריך ששני בני הזוג יהיו מגוייסים ושכל אחד יהיה שלם לגמרי עם תפקידו.
נשמע שהוא לא שלם עם זה ולא רוצה את זה, ולכן העניין כאן הוא יותר זוגי מאשר כלכלי. איך להצליח למצוא דרך לגשר על פער ברצונות של שניכם. כי החלטה כזו היא משמעותית ומשפיעה באופן ישיר על החיים שלכם, ובעיניי אם אחד מבני הזוג לא שלם עם ההחלטה הזו, צריך לשנות את זה בצורה כלשהי...
בעיניי (כיוון אחר)המקורית
כשאת מתלוננת על קושי - הוא רוצה לפתור אותו
ואולי גם יש פה תחרות סמויה ביניכם.
או לפחות מהצד שלו הוא מרגיש שאת מתחרה שלו. או איום על הגבריות שלו.
כשאת עובדת - את מרוויחה יותר. ובאמת לחוץ כלכלית, מה שיכול לפגוע באגו של גבר שלא יכול כביכול לספק את צרכי אשתו
וכשאת עם הילדים - את גם יותר
לא נשאר לו במה להיות טוב בעצמו בבית
וזה קורה, שגבר מרגיש דברים כאלה..
אבלסליל
אם הוא אמר לה שהוא רוצה להתחלף, למה לחפש משמעות סמויה לדבריו?
אולי זה פשוט ככה
ככה אני חושבת, בהתחשב במה שהפותחת סיפרההמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ה בתשרי תשפ"ג 20:51
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ה בתשרי תשפ"ג 20:45
בעיניי, גבר לא באמת רוצה או מסוגל לשבת 24/7 עם ילדים בני כמעט 3. ועוד עם שניים.
זה לא טבעי לו למשך זמן רב. מדובר פה על כמעט שנה. (במצרים עבודת פרך הייתה לתת לגברים עבודות של נשים. אני מאמינה שהרבה ממה שהיה אז תקף גם החום, עם כל הקידמה וכו..) וגם הוא אומר שהם גדלים מפונקים לדבריו. ביקורת כהתגוננות על זה שהיא אמא יותר מוצלחת ממה שהוא יהיה כאבא איתם בבית זה ממש קלאסי להרגשה של עליונות שלה עליו מבחינתו או שזו תגובה קחאסית לאישה שבאמת מרגישה שהיא כלום. זה עובר גם הלאה

אבל אני די בטוחה שרוב הגברים השפויים, באופן מוחלט, רוצים אישה מאושרת ושמחה, וחשוב להם להרגיש מכובדים ומוערכים ושהם בצד הנותן כל הזמן. לדעתי הוא מנסה להשיג את זה איכשהו, בדרך לא מוצלחת.
תראיסליל
אני באמת לא יודעת. אני חושבת שהדבר שברור אבל, זה שהמצב כרגע לא טוב לו.
תקראי לזה הרגשת נחיתות, תקראי לזה לחץ. בעיניי זה לא משנה. מצב שבו רק אחד מבני הזוג עובד, בעיניי הוא מצב חריג שמצריך התגייסות של שני בני הזוג שכל אחד מצליח להעריך את מה שהשני עושה. אם זה לא המצב, בעיניי צריך לעשות חושבים מחדש על הכל. לא רק על מי יהיה איתם בבית (מסכימה שכנראה לרוב הגברים זה יהיה מאוד קשה), אלא על עצם העניין של חינוך ביתי.
חינוך ביתי זו גישה, שלא מתאימה לכל אחד. ואם אחד מבני הזוג לא מעוניין, זה לא משהו שאפשר להמשיך איתו בכל אופן לפי דעתי
בעיניי זה מאוד משנההמקורית
כי אם השורש לא נפתר - הבעיה תחזור על עצמה בעוד צורות.
ולהוציא את הילדים מחינוך ביתי זה פלסטר.
אני מאוד מסכימה איתו אגב, במידה וזה לא טוב לשני הצדדים, אבל זה לא מה שבהכרח ייפתור את הבעיה מהשורש.
אם רוצים לפתור את הבעיה באמת צריך לדעת על איזה כפתורים החינוך הביתי לוחץ,והאם השינוי בתחום הזה יביא לשינוי כללי ביניהם.
זה לאסליל
משנה *עבורנו* ועבור הדיון כאן.
הוא אומר במפורש שלא טוב לו המצב כרגע. לזה לא צריך פרשנויות מיוחדות וכוונות נסתרות.
אז זה מה שמצריך בירור בעיניי, והעניין של התשלום של 2500₪ כן או לא, זה רק סימפטום.
זה ממש משנה מבחינתיהמקורית
ואני חושבת אחרת.
לא תמיד יודעים לשים את האצבע מה שלא טוב
אין לי זמן להגיב לכןאנונימית בהו"ל
רק מגיבה בקצרה למשפט אחד שאמרת

הקטע עם החינוך ביתי זה בעיקר ממנו, הוא ממש לא רוצה שהם יהו בגן
כל הזמן ״מגכך״ על הורים אחרים שלא יודעים בטח שהילדים שלהם מוכים בגן..
טובסליל
אז לא יודעת מה להגיד ולא רוצה להיכנס לדיון על משהו שאני לא מכירה את הסיטואציה .
בעיניי אם אם יש חוסר הסכמה על משהו, אז צריך למצוא דרך לגשר על הפער.
ואם הוא חוזר על זה שוב ושוב, אז כנראה שמשהו צריך שינוי.
אבל באמת שאת יודעת הכי טוב
גם כאן וגם בהודעת הפתיחהמתחדשת11
אני מרגישה שישנה חוסר הערכה כלפייך, אולי נובעת ממנו, אולי דוקא ממך כלפי עצמך
מרגיש לי שזה דיון הרבה יותר עמוק מכמות ההוצאות שרצית להוציא החודש
טכנית, לעניין הסכום לא חושבת שיש מה להעלב
אם הוא מפרנס יחיד להוציא 2500 בפעם אחת זה באמת סכום גבוה, וצריך להערך.
למה מתוך זה הגעת למסקנה שהוא חושב שאת לא תורמת כלכלית לבית?

יקירה,
אתם צריכים לתקשר יותר ולדבר
לי נשמע שאת אוגרת הרבה בבטן ואחכ בשיחה ביניכם מפרשת לכל מיני כיוונים
תפתחו הכל, בזמן נח ורגוע על כוס קפה אפשר בבית
ופשוט תדברו על הכל.
אתם משקיעים בזמן זוגי?
אני אם בבית כרגע עם הקטנה שלילא מחוברת
וזה ככ ככ דורש אז הכי מבינה אותך בעולם!!
זה לא סכום גדול זה בטח פשוט נפל עליו.
אבל אני כן חושבת שאולי כדאי לעשות חושבים מחדש.
שנה הבאה את מתכננת שהם ילכו לגן רגיל? או שזה הסידור עכשיו עד כיתה גדולה?
ובכל מקרה תנסו לראות אולי תמצאי עבודה מהבית לשעות הערב/ תנסי לשמור על עוד תינוק בבוקר.
ונשמע שאתם קצת אחד מול השני כזה. אני חושבת שזה צריך להיות החלטה של שניכם, תראו את כל כל האופציות ותחליטו.
אני אומרת צאי לעבוד ומהרעדינה אבל בשטח
מעבר לבעיה הנקודתית שהעלית. כשהתחתנתי, לא עבדתי מיד, אמרה לי מישהי מבוגרת ןחכמה בזמנו: צאי לעבוד, גברים לא ממש מחזיקים מאישה שיושבת בבית, גם אם את יודעת כמה את מועילה וחוסכת .. אם הוא היה מעריך את מה שאת עושה( ואני מעריכה מאוווד כי את בהחלט חוסכת כסף וזו עבודה קשה ממש לגדל תאומים ולהיות איתם כל הזמן בבית) . אז הייתי אומרת לך להמשיך, אבל הוא לא מעריך והם גם ככה כבר גדולים יחסית ואפשר לשלוח לגן , אז צאי לך, תתלבשי, תתאווררי, תכניסי קצת כסף, תרגישי טיפה יותר משמעותית גם בעיניך וגם בעיניו
מסכימה מאוד.המקורית
אני כלכך נהנת מגידול הבנים בחינוך ביתי..אנונימית בהו"ל
לא מסוגלת עדיין לוותר על זה,
אוהבת ומודעת לכל ההשפעות החיוביות של זה על הילדים, שזה נורא חשוב לי
ורואה את זה בשטח, הם מאוד מאוד מאוד מפותחים לגילם, יודעים ועושים דברים של ילדים בני 4וחצי מינימום. בלי להרים לעצמי. מרגישה שהחינוך הביתי מוציא מהם את המיטב שלהם.
מסכימה איתך וחוויתי את זה בעצמיהמקורית
ומרגישים את זה עליהם באמת.
אבל כמו שכתבה לך @עדינה אבל בשטח זה מגיע עם חוסר הערכה לעיתים.
זה פתיר, אבל צריך לעבוד על זה ממש
אבל אם ההערכה תלויה בטייטל שלה אז זה בעיהמיקי מאוס
היום זה "דורש" ממנה לצאת לעבודה למרות כל הנתונים שהיא הביאה נגד זה
מחר היא תקח קידום רק בשביל זה
ותזהר לא לצאת מהעבודה מוקדם מדי לילדים או לקחת ימי מחלה כשהם חולים כדי שירגיש שהעבודה שלה חשובה

הקצנתי כמובן. בכוונה.
אבל כל אישה שווה ומגיע לה להיות מוערכת בזכות כל הטוב שיש בה ודווקא בזכות דברים שבהם היא הכי טובה כמו לגדל את הילדים שלהם בעצמה

אם הבעל מפרנס יחיד כשאשתו מבלה עם חברות זה משהו אחר אבל כשהיא עם ילדים בבית ועוד 2 קטנים זה מרשים בדיוק כמו עבודה בחוץ

מה שחשוב זה להכיר בזה בעצמך ולשדר את זה לבן הזוג שוב ושוב שילמד להעריך את הקושי והתועלת שבזה

ומבחינה כלכלית זה קל- עלות של גן לשניהם, מנקה, ומבשלת/אוכל בחוץ (לא יודעת מה בדיוק התפקידים שלך יותר ממנו מתוקף היותך בבית) - זה המון המון כסף
הגבת לי בכוונה? כי אני לגמרי איתך בקו המחשבההמקורית
הבנתי אחרת....אבל לא ספציפית אליך,על התת-דיוןמיקי מאוס
תראיהמקורית
אני מסכימה עם הסייפא של @עדינה אבל בשטח שיש לפעמים מקרים שהשהות בבית מורידה נקודות מהאישה. זה נגרם כתוצאה ישירה מירידה בערך העצמי שלה, עקב השינוי כנראה (כך חוויתי את זה אני, וכך שמעתי מחברותיי) אבל הפתרון הוא באמת לא לצאת לעבוד בהכרח, זה משו שיכול לעזור להחזיר ערך עצמי בעקיפין אבל צריך לדעת שעל זה העניין יושב ולרצות בזה והעיקר - לפתור מהשורש כמו שכתבתי ל@סליל וכמו שאת ו@אם_שמחה_הללויה כתבתן.
אולי לא כתבתי מספעק ברור, מקווה שהובן
אני בטוחה בטוחהעדינה אבל בשטח
שהם פורחים בזכותך, ובטוחה שזה לא פשוט ודורש ממך כוחות נפש וסבלנות, וכמו כל דבר בחיים, הכל עניין של סדרי עדיפויות , כמובן שתעשי מה שהכי נכון וטוב לך, לי פשוט כואב לקרוא אותך, שאת גם יוצאת מגדרך בשביל הילדים והבית, ועדיין לא מוערכת מספיק כמו שמגיע לך
אני, באופי שלי, בסידרי עדיפויות שלי במקרה כזה הייתי אומרת לבעלי , אוקיי אז לא, בוא תשלם את מה שאני עושה ונראה כמה אני מכניסה או לא מכניסה 😁
את צודקתהמקורית
אבל ברגע שהיא מרגישה שהיא מפסידה מזה, או מוותרת, רק מהרצון להוכיח, זה בעיה בעיניי. במיוחד שזה רצון משותף של שניהם, החינוך הביתי.
נשמה! בטח שלהרים לעצמך!!!קופצת
תרימי אחותי!! תרימי לעצמך עד השמיים ובחזרה!
אם את לא תרימי, מי ירים?? בעלך??

וברצינות. בין השורות שלך אני מזהה שאת עצמך לא בטוחה בכמה את שווה, בזה שהמשכורת שלו היא של שתיכם. את מבקשת ממנו והוא צריך לאשר. הוא לא מאשר ואת מתבאסת.

המשכורת שלו היא התקציב החודשי הביתי של שתיכם כזוג.
כל הוצאה חריגה, בין אם על הבית, עליו, עליך או על הילדים - אתם יושבים לשולחן הדיונים ומחליטים יחד האם אפשרי עכשיו או לא. קצת מוזר בעיני שאת באה לבקש והוא שוקל האם כן או לא..


לענין הצורך שלך שלא נענה, תרשי לי להאיר את המקום שלך בהערכה עצמית?
את באמת מרגישה שמגיע לך הכל? שמגיע לך את הצורך הזה על מגש של כסף קשור בסרט זהב?
את באמת מרגישה איזה אמא ורעייה מיוחדת את?!
את משתחווה לעצמך אפיים ארצה?

את מדבררת את זה לבעלך?
הוא שומע כמה את מעריכה את עצמך?

אצלנו למשל בעלי והילדים שומעים כל היום איזה אישה ואמא מדהימה יש להם. אין להם הרבה בריאה אלא
להאמין

תגשי לשולחן הדיונים על ההוצאה הזאת כמו מלכה! כמו אישה חזקה, קסומה ומיוחדת שרוצה עכשיו משהו. כמו מישהי שבטוחה שרק רוצים לתת לה את ההכי טוב.

ככה כמו שאני הרגשתי הגישה שלך כלפי הענין כולו לא מדוייקת . (גם שלו. אבל לא הוא זה ששאל)
ממש ככה. היטבת לתאר. מדהימה את.המקורית
למה זה מוזר בעינייך?מתחדשת11
אם הוא מפרנס יחיד זאת אומרת שהוא מודע לכמות ההכנסות החודשיות
בעיניי הגיוני שהיא יותר משחררת מעצמה את ההתנהלות הכלכלית כי היא עסוקה בחינוך הביתי. זה התחום שלו.
ברמה העקרונית ברור שהכל צריך להעשות יחד
אבל בפועל, זה בסדר גם אם מתנהלים קצת אחרת.
הם יכולים לדון יחד על הסכום
אבל לא נשמע לי חריג שהיא שאלה אותו
השאלהoo
מה היה קורה אם הוא היה צריך את הסכום. אם הם שואלים אחד את השני האם ניתן להוציא 2500, אז בסדר. אבל אם הוא לא צריך את הסכמתה והיא כן צריכה, אז זה בעייתי.
לא הבנתי את הדברים כךמתחדשת11
זו פרשנות מעבר למה שנאמר
זה הסבר מדוע זה יכול להראות מוזרoo
כי זוגות שלא שואלים אחד את השני, אלא רק מעדכנים על ההוצאה הצפויה, זה מוזר להם שצריך לקבל הסכמה.
אני אף פעם לא מבקשת הסכמה. על סכום כזה אני אודיע מראש, על סכום נמוך מ1000 ₪ אני לא מודיעה מראש.
קצת סותר לטעוןמתחדשת11

שזה הדדי וצריך להעשות במשותף
מצד שני, לבצע הוצאה בלי הודעה מראש
אני חושבת שהכוונההמקורית
הייתה דמגדירים שעד סכום מסוים, כמו אצלה נגיד אלף שח לא מוגיעים, ומעבר - התייעצות.
הכוונה לדבר על הדברים ושזה לא יהיה חד צדדי בעיקר
לא ממש הגדרנו סכוםoo
אבל זו כן הבנה שסכומים גדולים מסכמים מראש.
וכן, הכוונה שזה לא חד צדדי, שזה הדדי, שני בני הזוג נוהגים אותו דבר בקשר לרכישות.
אז שוב, לא הבנתי איך הסקת שזה לא הדדימתחדשת11
את חושבת שהוא מתלבט על סכומים כאלה רק כשזה נוגע אליה. אני לא הבנתי את זה ככה
הבנתי שהיא נפגעה מזה שהוא לא ישר הגדיל ראש והסכים יחד איתה להוצאה הזו
כי יש פהooאחרונה
רק את הדעה שלו. אולי הוא מאד שומר על הכסף וגם לעצמו הוא לא היה מפרגן. מכיון שהוא מנהל את הכספים וכנראה לא היה מתייעץ איתה, אם להוציא על עצמו או לא, אז אין פה הדדיות, יש פה רק את הדעה שלו.
אני אסביר:קופצת
אם השאלה של האשה נובעת מצורת ההסדר הכלכלי ביניהם, אז סבבה.
כלומר, הזוג החליט שאחד מבני הזוג אחראי בלעדי על הכספים ובן הזוג השני צריך לשאול אותו.

אני חושבת שהשאלה היא:
האם במצב שהאשה גם מכניסה משכורת, היא עדין חשה צורך *לשאול* אותו האם הוא מסכים או לא, או *להתייעץ * איתו.
מבינה את ההבדל?
אם היא שואלת רק בגלל שהיא לא עובדת ואין לה כביכול זכות להחליט- זה לא נכון ולא טוב לדעתי.

כמו שהפותחת הציגה עכשיו, זה נשמע, ואולי אני טועה כמובן, שלכאורה אין לה זכות לגיטימית להחליט בענייני כספים כי היא לא עובדת. היא יכולה לבקש ואם הוא יאשר אז מעולה, ואם לא אז באסה..
היא כתבהמתחדשת11
שהיא ביקשה את הסכום,
הוא נכנס ללחץ כי זה עומס כלכלי
והיא נעלבה.
התחושה שלה הייתה שהיא מחכה לאישור ממנו
כאילו שהיא לא תורמת לכלכלת הבית (ציטוט)

אני חושבת, שזה שהוא נלחץ מראה שהוא כן רוצה שהיא תשתמש בסכום, ולכן הבין שהוא צריך להערך ולעבוד קשה

ככה שבתחושה שלי מדובר על הערך שלה בעיני עצמה
כל מה שהיא כתבה זו התחושה שלה
ולא מה שהוא אמר לה.
הגיוני להלחץ מסכום כזה, בפרט אם עול הפרנסה עליו

אם בעלה אכן אמר לה שאין לה זכות להחליט בזה, כי היא "לא עובדת", אז חוזרת בי ומסכימה איתך

אלופה!!אביול
קצת הכללה בעיניאם_שמחה_הללויה
אני חושבת שהערכה של הבעל תלויה בכל כך הרבה דברים ואם היא עובדת או לא זה זניח. בעיקר בבטחון עצמי וערך עצמי של האישה (והוא יכול להיות גבוה גם אם היא מסופקת מהשהייה בבית וממלאת את עצמה ויכול להיות נמוך גם אם היא עובדת אבל משהו בחיים שלה לא מספק אותה והיא לא מרגישה בעלת ערך). וגם ביחס שלה כלפי בעלה (אם היא ממורמרת או לא) ובעיקר בכמה כח יש לה להשקיע בבית. כח שווה אישה חזקה פשוט ממלאת את התפקיד שלה ויודעת מה הוא שווה ושמחה בו והערכה בסוף תגיע.
לא כתבתי את זה לפותחת. אלא על המשפט *שגברים לא מחזיקים ממישהי שיושבת בבית*
אולי במצב שלה באמת טוב שתיצא לעבוד. פעם בעלי התעקש איתי שאצא לעבוד ויצאתי כדי שיראה איך החיים כשאני עובדת. לפעמים שווה לעשות את הנסיון, כי רק על ידי מעשים הגברים מבינים.
איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


כשהיו קטנים נתתי בעיקר בלילה כדי שיוכלו לישון טובקופצת רגע

במהלך היום אם היה נראה לי שמרגישים לא טוב.


לא זכור לי שחששתי שיעלה החום 'יותר מדי' בלילה, כן בדקתי מה איתם לעתים קרובות מהרגיל.

אם לילדים שלך יש נטייה לחום מעל 40 או לפרכוסי חום אז יותר מבינה את החשש, ואז גם יש יותר הגיון לתת בלילה בכל מקרה.

אם לילדים אין נטייה להעלות חום גבוה והחום לא מפריע להם לישון, לא חייבים לתת לדעתי, אבל כן צריך לשים לב ששותים מספיק...

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.אחרונה

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

רעיון מה אפשר לקנות לבחור ישיבה חרדי?ואז את תראי

בן 26

רווק

בגדול הכי נשמע לי זה ספר אבל לא יודעת איזה ולא ממש רוצה לשאול אותו...


יש לכן רעיון?

נגן מוזיקהכורסא ירוקה

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

יש סט ספרים בשם 'המשודך המתוסבך'התברזל!
סדרה קומית, דתית-חרדית, הרבה ממליצים - אני לא קראתי אבל מכירה חומרים אחרים של המחבר.
אפשר שובר לחנות ספריםמתואמת
אלא אם כן חשוב לך להביא משהו פיזי, ואז אפשר לבחור ספר גנרי כלשהו בחנות ספרים ששייכת לרשת ולצרף פתק החלפה.
אהממ פחות מהיכרותי ספר..חנוקה

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

 

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

מעניין מה שכתבת בסוף...מתואמת

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

אצלנוoo

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים


והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

אז זה באמת שונה מאצלנו...מתואמת

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

יש הבדל גדול בין גיל ההתבגרות לגיל 261112
נכון, אבל אני מאמינה שזה יישאר להם גם בבגרות...מתואמת
זה פשוט עניין אישי כנראה. לא קשור למגזריעל מהדרום
חח אני גם מאדדד אוהבת לקראחנוקה

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

 

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

אני גם אוהבת לקרוא, ודוקא מעדיפה להחזיק בביתיעל מהדרום

לק"י


ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...


(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

תלוי איזהחילזון 123
יש ספרים שכיף שיש אותם קרוב ואפשר לקרוא בהם שוב ושוב
הוא לא כזה...ואז את תראי

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

ארנק, עטשומשומ

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

אז משהו נחמד שקשור ללמידהמרגול

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.


או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.


בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

מתלבטת אם אפשר לעשות שידוך על סמךאהבה.אחרונה
מה בחור יאהב לקבל מתנה חחחחחחח 
אויש זה ממש אינדוודואלי... אצלנו יש חולשה איומהאמהלה

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

 

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

 

אולי סטנדר שולחן?אביגיל ##
ארנק או נגןמולהבולה
מה התחביבים שלו?דיאן ד.

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

 

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

מנסה מהיכרותי-אנונימיות

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

משאפים לאסטמה ועצבנות ועייפות - קשור?אמא טובה---דיה!

הרופא אמר שלילד (בן 4) יש כנראה אסטמה, ונתן טיפול במשאפים לחודשיים - 

כל יום פעמיים, ובכל פעם 2 לחיצות מהכחול ו-2 מהכתום.

 

התחלנו לפני כמה ימים, והילד התחרפן. הוא עצבני בטירוף וישן המון המון.

 

יכול להיות שזה קשור למשאפים?

 

ובכלל קראתי את תופעות הלוואי בעלון ונלחצתי.

המינון שהוא לוקח נחשב גבוה?

יכול להיות שזה מהמשאפיםshiran30005

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

העצבנות קשורה בהחלטגלסגולכהה

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

תודה לכן על התגובות. מבאס. הוא ממש מסכן מזה.אמא טובה---דיה!

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

זה ממש תלוי בילד עצמו ובמצב.גלסגולכהה

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

תודה רבה. היינו אצל מומחה ריאות, זה מה שהוא אמר.אמא טובה---דיה!

איזה תופעות לוואי?

הבת שלי מטופלת במשאפים לפי תקופות^כיסופים^

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים


ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

עכשיו נזכרת שלפעמים גם סטרואידים^כיסופים^
המינון יכול להתאים, זה לא חריגshiran30005

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

זה לא נשמע לי מינון חריגטארקו

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.


פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.


עונה לכולן. אין לו בכלל התקפים.אמא טובה---דיה!

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

ברור, זה סטרואידים.. ממש משפיעאמא לאוצר❤

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

זה לא מהמשאףחנוקה

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

למה, משאף כתום נחשב חזק מאוד?shiran30005

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

המשאף הכתום הוא סטרואידיםקטנה67
סטרואידים בשאיפה משפיעים הרבה פחות מסטרואידים שניתנים בצורה סיסטמית (כלומר בכדור), זאת תרופה יעילה מאוד ויש לה את ההשפעות שלה אבל הן הרבה יותר מאוזנות והגיוניות מאשר טיפול פומי בסטרואידים ולכן גם נותנים אותה הרבה יותר בקלות. חשוב להבין שלקוצר נשימה יש השפעות מאוד משמעותיות בפני עצמו ולכן בחישוב של סיכון מול תועלת, מומלץ לקחת טיפול מניעתי עם התופעות שלו ולהימנע מהסיכונים של קוצר נשימה
כןבשורות משמחות

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

בטח!! זה סטרואידיםמולהבולה
כל הילדים שלי ככה
תופעה ידועה של סטרואידים שיש במשאפיםהמקוריתאחרונה
אני בהלם. לא יודעת איך להגיבמחי

שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!

כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.

מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון 

אני פחות מופתעתoo

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס


הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

הבעיה שזה לא עוזר כשרק אומרים לו שאסורמחי
הוא ממשיך לעשות דברים שאמרנו לו מלא פעמים שאסור
צריךoo

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל


ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

כמובןמחי
אבל אפילו אמהות צריכות להתפנות לפעמים
הגיוני 😂oo
אם הוא היה ככה רק קצת זמן זה לא נעים אבל לא נורא
וואו באמת מלחיץכורסא ירוקה

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.


סליחה אם אני מלחיצה


ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ההצקות בדרך כלל לא ברמה כזאתמחי

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

לא ישיםחנוקה

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

אבל היא אמרה שהוא עושה גם מה שמסבירים לוכורסא ירוקה

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.


את מצליחה להביא בייביסיטר שתהיה איתך כל היום בבית?חנוקה

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

 

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

 

הזכרת לי שפעם אחים שלי קשרו אותי לכסאפאף

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

עשו לי משהו אחר, לא קשירה לכיסאכורסא ירוקה

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.


ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

ברור שהידוק זה רע!פאף

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

ברור שאחים מציקיםכורסא ירוקה

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.


בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

יש פה כמה דברים לא נכוניםoo
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים בגיל 7 מה פוגע ומה לא (וגם בגיל יותר גדול)


המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות


לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה


יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

עם חלק אני לא מסכימה, חלק לא הובנתיכורסא ירוקה
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים מה פוגע, אבל אם יודעים שמשהו פוגע לא עושים אותו (כשלא מדובר בריב נקודתי)


אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .


ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו


ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

לדעתי (הלא מקצועית) זה תקין לגילדיאט ספרייט

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

מבינה מאוד את הזעזוע שלך❤️מתואמת

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

זה ממש לא כיף לגלות דבר כזהמדברה כעדן.
מזדהה עם התחושות שלך


אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

עוד כיווןאיזמרגד1

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

תודה יקרות על כיווני המחשבהמחי

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

בעיני הנקודה החמורה היא1112אחרונה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

אפשר לפרוק? בתקווה שלא יהיה אווטינגאנונימית בהו"ל

יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.

אנחנו דוסים מתנחלים.

היא טבעונית.

הם פציפסטים.


עד כאן רקע.

הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו

מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו


אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז

אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.


נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.

רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.

מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.

מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.


נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...


בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...


וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים

אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.

לדעתי זה לא עדיףחילזון 123
אצלהם זה עיקרון שצריך לשנות את התורה. מבחינתם זה היהדות .


דתלש בד''כ יודע שיש תורה, הוא אישית לא מאמין, או מאמין בכלליות אבל אין לו כח להשקיע ולקיים...

תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

תודה על הרעיונות ❤️דיאט ספרייט
תוך כמה זמן ורמוקס אמור להשפיע?שמש בשמיים

הגיוני שהילד קיבל ורמוקס ביום שישי ועדיין מתעורר מסכן בלילות?

היו לו תולעים, ראיתי אותם. שמנו לו וזלין בפי הטבעת וזה עזר. ביום שישי נתנו לו ורמוקס ולא ראיתי שיפור משמעותי, עכשיו הוא התעורר בוכה ומסכן ולא ידע מה הוא רוצה והיה נראה בבירור שמשהו מציק לו, לא הסכים לי למרוח לו וזלין וחזר לישון ככה.

 

יש פעמיםתקומה

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

תודה! אז לשאול את הרופא ילדים?שמש בשמיים

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

זה שלךתקומה

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

תודה על התגובה!שמש בשמיים
הרופאה שלנו אומרת לתת 3 ימים ברצף ואז שוב ביום ה10תודה לה''

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה


זה פשוט הבדלים בין רופאים


יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

ואיך אני יכולה לדעת אם נדבקתי ממנו?שמש בשמיים

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

בדרך כללתקומה

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

שאלתי את הרופא והוא אמר לתת רק לושמש בשמיים

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

אסור בהריון לפי מה שאני זוכרתתודה לה''
זה לא לגמריתקומה

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.


זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

אם את מחליטה לקחתטארקו

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢


ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.


וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

כןתקומה

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

קרה שנדבקתי מהילדיםיראת גאולה

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

אצלנו הרופא אמר לתת עוד מנה אחרי שבועאחת כמוניאחרונה

ושלושה ימים אחרי המנה הראשונה עדיין היו תולעים.

ב"ה אחרי המנה השניה היה בסדר

אולי יעניין אותך