וזה בדיוק השלב להיות רגישה והורמונלית.

אז נראה לי קודם כל לקבל את עצמך

לקבל את הרגשות שלך והתחושות.

לפעמים אנחנו מרגישות עלבון או צער אבל במקביל באות בביקורת לעצמנו על התחושות האלו...

אפשר להפריד.

לקבל את המקום שאת נמצאת בו, הרגישות שלך (את ישנה בלילה? כי זה גם משפיע) הצורך לטפל בתינוק הרבה שעות, הצורך של הגוף להתאושש ולנוח.

ורק אז - יש את המקום של האחרים, אולי הם לא מודעים/ לא מבינים

לר בטוחה שהכל נעשה בשביל לפגוע בך

ועדיין יש לך לגיטימציה מול עצמך להרגיש מה שאת מרגישה.

ואחרי כל זה הייתי מפנקת את עצמי בבית איך שכיף לי

נהנת מהשקט

ומתכננת בילוי זוגי עם הבעל למחר, למקום שאתם יכולים לצאת.

מתעוררת כל שעתיים בערך, זה שגעון..

ולצערי אין דרך ליום זוגי מחר, כל הילדים עלינו

ותודה על המילים החמות והלגיטימציה

העיקר גיסתי הרווקה כששאלה אותי בשולחן החג כמה פעמים הוא קם בלילה וזה מה שעניתי לה היא עושה לי אהה סבבה לא כזה נורא

אוף זה פשוט חירפן אותי

ובעלי נתן לי לישון בצהרים שעה וחצי כי לא הצלחתי לתפקד מרוב עייפות וכשקמתי היא עושה לי פששיי איך התפנקת לך!

זה כל כך החליש אותי...

ואז ראיתי מה המקורית כתבה.

אויש באמת שתהיה בשקט. לא מבינה כלום.

אבל תכלס זה לא אמור להחליש אותך

אפשר לענות לה: נכון? מותר לי, כן?

איזה משפט חסר טקט להגיד ליולדת..

דנה אותה לכף זכות שכנראה היא מאד צעירה..

חצופה

בא לי להעיר אותה כל שעתיים בלילה

סתם שלא תישן רצוף ונראה אותה מצייצת

מבינה את התחושה.

זוכרת שאחרי לידה בקיסרי, פעם בחג אנחנו היינו אצל ההורים שלי מנסים לעבור את השלב הכואב, וכל הצד של בעלי היו במלון. לא היה רלוונטי להגיע בשום צורה ועדיין נצבט לי הלב מהתמונות. זה גם די היתה פעם אחרונה שזה קרה בגלל סיבות מסוימות. ממש הרגשתי מאחור. למרות שזה באמת לא היה הגיוני.

אני חושבת שממש החלטת נכון.

תנסי להשתיק את הקבוצות, שימי לך מוזיקה נעימה, תנוחי כשהבייבי מאפשר, אם יש חברה בבית אולי תשבו יחד לאיזה שעה. אני והילדים היינו אתמול לבד בבית כי בעלי עבד והכל היה הפוך שלא הספקנו לאפס לפני, בלאגן מבניית הסוכה, ערמות כביסה וזה. אני חושבת שאם סתם היה יוצא לשבת עם שכנים לשעה זה היה משדרג את היום, שווה לראות אם יש מישהי בסביבה, לא כולם במרתון טיולים. או באמת סתם לנוח... סופר תואם שלב! ויש משהו טוב בזה שהילדים נהנים ולא סובבים אותך ממורמרים...

תודה על העצות הטובות

לא רוצה לפרט אבל מכל מיני סיבות אנחנו גם לא בבית אז לא מרגישה הכי בנוח ואין חברות באיזור קיצר באסה ממש

בדיעבד מתחרטת שהזכמתי לזה בכלל

אבל כן, בטח שעוזר שהגדולים לא מסביבי כל היום

וזו באמת תקופה מאתגרת. אבל תזכרי שהכל עובר ומשתפר...

וגם לא רציתי משהו אחר,

שאלתי את הרב ואמר לי לא להסתכל בכלל ולשים תחתון שחור ותחתונים שחורה וזהו.

וידאתי בטוח כדי לא להיות עם נרווים, אמר עד שלא מתמלא ברמה שחייב פד זה בסדר.

תשאלי את הרב שלכם אולי.

היא אמרה לי גם

אז שמתי מגן תחתון באמת ובה הוא לא מתמלא ברמה שחייב להחליף לפד

אבל אי אפשר לקיים יחסים ככה ומרגיש שזה גם יכול ליהיות עוד שבועות עד שזה יעצר וזה באסה

וגם על האי ודאות הזה קשוח

אם ממילא את נוטלת סרט, שזה גלולות, מה אכפת לך לנסות עוד סוג?

זה לא שסרזט פחות הורמונלי, זה אמנם הרכב שונה אבל גם הורמונים

מפחדת שיעשה אותי הורמונלית

גם ככה בחודשיים האחרונים התפרץ לי חרדות ( קרה לי אחרי לידה ראשונה ) אז מפחדת שיחמיר לי את זה

שכן שווה לך לנסות.

כי גם עכשיו את עם גלולות, ואת הורמונלית לא פחות מאשר עם גלולות משולבות. ולהרבה נשים גלולות משולבות עושות פחות תופעות לוואי ופחות דימומים מגלולות רק של פרוגסטרון (גלולות הנקה).

אם את ממילא נוטלת גלולות אני לא רואה מה יש לך להפסיד מלהחליף סוג, זה לא כמו להיות עם הורמונים לבלי הורמונים, זה רק לעשות שינוי בתוך ההורמונים...

ומקסימום תפסיקי

ככה אני הבנתי לפחות. שזה אותו דבר ואין סוגים באמת.

מבחינת ההרכב.

מעצבן מאוד

זה כנראה הדרך שלה לנסות לגונן עליהן גם מרחוק

במה לגונן?

שקשה לה כאמא לדעת שהבת שלה עוברת חוויה מאתגרת

אז במקום להגיד 'לא נורא היא תצמח מזה', היא מרחמת עליה ומספרת לכולם כמה שצריך לרחם עליה.

זו הדרך שלה להרגיש שהיא תורמת את חלקה בהתמודדות של הבת.

כן לחמותי יש קטע להגיד שהגיסה שלי ממש מסכנה ( גם כלה שלה, לא הבת שלה ) וזה משגע אותי כי בעיקר בדברים שקשורים שקשה לה בעבודה

כי האישה עובדת חצי משרה שאני במשרה מלאה עם נסיעות

בעלה בכולל 2 דק' מהבית ושלי נוסע על יום שעתיים פלוס לעבודה ואני קורסת

והיא מסכנה מסכנה

קשה לה 😵‍💫

מה שכן חמותי ממש עוזרת לי הרבה וממש אחלה, יש לנו קשר מעולה ב"ה אבל שהיא אומרת לי את זה זה ממש מוציא אותי מדעתי

היא מספרת לה שאת מסכנה? או שזה חד צדדי כזה

אצלי חמותי הרבה זמן פשוט לא הייתה מודעת לאתגרים שעוברים עלינו. והבנות שלה, באופן טבעי, משתפות אותה יותר.

בהריון הראשון שלי עם היפראמזיס היא אמרה לבעלי שבהריון ראשון עוד יש לי פריבילגיה להרגיש לא טוב, ושלא ידאג כי כשיהיו ילדים אני אתפקד נהדר. בהריון הנוכחי היא כבר התגייסה כמיטב יכולתה לעזור כי היא הבינה שזה חורג מגבולות הנורמה.

אבל זה באמת בזכות ששיתפנו יותר.

פשוט אל תכנסי איתה לפינות האלה

ומסכימה עם מי שרשמה שיתכן ומדובר בחוסר מודעות. וגם אם לא - כנראה שככה היא🤷

אל תראי אותה בתור חברה/ מישהי שאת יכולה לפרוק לה קושי ותקשיב (כי היא לא במקום הזה כנראה) ותסגנני מחדש את השיח איתה

ובאסה😑

כי אנחנו באמת ממש בטוב

ולאחרונה זה החמיר ממש ומרחיק אותי ממנה

כי כל שיחה הופכת להיות סביב זה

עכשיו זה כבר מצחיק כן? היא מספרת לי שהבת שלה אחרי לידה עם דלקת וחום

אז נבהלתי ושאלתי אם מטופלת באנטיביוטיקה? ראתה רופא?

אז היא אומרת אה, לא בדיוק דלקת, חום נמוך... הרופאה לא נתנה, לא ראתה צורך

ואני כזה... אבל אמרת את זה גם לפני שבוע, אז עוד פעם?

עושים סיפור מפיל

נראה לי הבנות שלה ממש ממש מתמסכנות עליה, מה שאנחנו לא.....

הכי מעצבן שאם אני אומרת משהו על עצמי בהריון

היא ישר עוברת נושא, זה פשוט לא מעניין אותה

הפסקתי לשתף / לספר אפילו על דברים קטנים.

כי כשהיינו עם ילד חולה ממש היא אמרה שזה שטויות אבל מסכנה הבת שלה כי ...

למי שרואה את 2 הצדדים זה נראה לא הגיוני

אבל - את באת הכי טהורה וממקום טוב לקשר הזה, אבל היא לא תמלא לך את המשבצת האימהית וגם לא החברית כנראה. גם לא משפחתית סבירה🫤

הייתי משנה גישה

היא אמא של בעלך וזהו. מתארחים כי ככה זה וצריך ודברי איתה על מזג אוויר, על המלחמה באוקראינה, על מה בישלת או כל דבר אחר שהוא לא נושא שיחה שמבאס אותך לדבר עליו איתה

כמה זמן את נשואה? זה היה מהתחלה ככה?

חמותך יכולה לאהוב אותך מאוד אבל לא כמו שהיא אוהבת את הבת שלה.

אין מה לעשות

שלי......

ככה שזה באקסטרים....

יודעת מה האסטרטגיה שלי?

להיות הכי לא מסכנה שיש

הפסקתי לשתף אותה לחלוטין בדברים שקצת קשים לי.

משתפת רק בשמחות ובסיפורים מתוקים על נכדים.

(לפעמים מספרת לאחר מעשה, כמו בדיקה שחששתי ממנה/מילואים/אשפוז או מחלה אצל ילד)

מאז שהפסקתי לשתף, התחלתי לחיות.....

אני מקשיבה לה באמפתיות לסיפורים שלה

ומספרת לה כתגובה רק דברים נחמדים.

במשפחה שלי הפרטית זה כבר נהפך לבדיחה

כל שולחן שבת פתאום מישהו מסנן "מסכנה XXX" או "מסכן YYY"

ואז ממשיכים לצחוק ולחיות את החיים בנעימים

מאחלת לך רק טוב תמיד

חג שמח

אצלנו זה כן עדיין צובט כי היא כל הזמן מתפארת כמה היא עוזרת, כשאנחנו לא מקבלים עשירית מהעזרה הזו,

אבל ברור מעדיפה להיות בצד שלא צריך לרחם עליו ולהתמודד בעצמי עם הכל בחיים למרות שלא תמיד קל ולפעמים כן זקוקה למישהו שיהיה לו קצת מקום בלב גם בשבילי.

ולא יכנס בכלל....

הגעתי למצב שאני לא מצפה לכלום, אז פחות מתאכזבת

וכן- לצחוק זה התרופה הכי טובה לכאב......

יכולה לומר לך שאצלי אמא שלי הרגישה בזה והתחילה להתלונן שאני לא מספרת אף פעם דברים פחות מוצלחים ותמיד רוצה להצטייר המושלמת חחח

אולי כי אף פעם לא נתת לי מקום לפרוק ככה שתביני אותי באמת???

טוב שאת יודעת מה מפעיל אותה לשיח כזה

ופשוט לא לשתף אותה בנושא

למצוא אנשים אחרים לפרוק להם

יש משהו אצלה לא פתור וככה הדרך שלה להתמודד.

לדעתי כדאי שתלמדי לעשות הפרדה בין הצורך שלה להוציא אותן מסכנות לבין התוכן עצמו.

תחשהי כמו צעצוע מנגן שבטעות דרכו עליו ועכשיו לא יפסיק עד סוף המנגינה

אין מה להילחם הזה, אלא לתת לזה לחלוף מעלייך.

לדעתי אל תחפשי אצלה את ההבנה למצבך כי זה לא שאפשר למצוא אצלה אמפטיה כללית לנשים במצב מסויים,

אלא רק הבנות שלה לגבי כל המצבים.

סתם בשביל הדוגמה, אולי כשהן היו קטנות היא דאגה תמיד תמיד לרפד להם את החיים ואם נתקלו בקשיים היא לקחה את זה ככישלון אישי ועכשיו כשהיא לא יכולה למנוע מהם את הסבל, היא מנתבת את הביקורת העצמית שלה עליה לרחמים.

מבינה? לכן היא לא מסוגלת לשמוע על הקושי שלך, כי הקושי שלך הוא לא "אשמתה" אבל מיד מזכיר לה את הקושי שכן באשמתה ולכן מיד מתגוננת ע"י הפעלת כפתור הרחמים.

ותוך כדי שיחה איתך היא א מצליחה להקשיב לקושי שלך כי היא ישר שומעת ביקורת על עצמה.

זה לא מחייב שזה מה שקורה, זה רק דוגמה לאיך מנגנונים כאלה עובדים ולמה זה לא יושב על איפה ואיפה, על אטימות לב, וגם מסביר למה להמשיך לתאר כמה קשה לך לא יביא לאמפטיה אלא לתוצאה הפוכה,

כי ככל שלך יותר קשה, ככה היא שומעת יותר ביקורת על עצמה על הסבל שהיא לא יכולה למנוע מהבת שלה, ולכן היא עסוקה בהתגוננות עצמית והדיפה במקום רגע להכיל את השיתוף שלך.

את יכולה או לנסות להעביר נושא, או לקצר את השיחות. בכל מקרה תנסי ממש לא לשמוע את המילים עצמם שיכולות להכאיב (הקאה אחת לעומת רבות שלך) אלא את המנגנון עצמו שאין בו כל כוונה לפגוע או להקטין את הקושי שלך ❣️

חושבת שלא הייתי משתפת אותה בדברים אישיים, אלא אם היא פותחת את זה בלי קשר לכלום שאז הייתי מכניסה מאוזן אחת ומוציאה מהשניה.

זה כמו שכשאנחנו אצל חמותי ונניח אני אומרת משהו כללי כזה.

נניח היחסים בין ישראל לפלסטינאים, היא מיד מוצאת איזשהו הקשר אסוציאטיבי להסביר לי איזה מזל שיש לי את בעלי (הבן שלה) וכמה טוב שהוא גבר כזה כי הבנות שלה לעומתי זכו בבעלים שהאמהות שלהן חינכו אותן פחות טוב.

עכשיו בואי,

אני מכירה את הבן,

הוא אהוב עלי והכל, אבל בואי...

יש לו עוד הרבה מה ללמוד והיית יכולה לעשות עבודה יותר טובה 😃

אז מה אני עושה?

פשוט מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה וממשיכה בשיח שהתחלתי בלי לענות לה בכלל.

בול נשמעת חמותך השוויגער שם.

ולא הצלחתי למצוא אותו ביוטיוב

אין.

אמהות זה הדבר הכי לא אובייקטיבי שיש.

שאם זה לא היה מעצבן זה היה פשוט מצחיק.

עזבי שבכל מצב של קושי שלי היא ישר מסבירה לי למה בעלי (הרי הוא בנה האהוב) יותר מסכן,

נניח, דוגמא-

הייתי באשפוז כמה ימים עם תינוק קטנטן אחרי הלידה -לבד-. כי בעלי שיחיה היה מצוין עם קצת חום ולא רצינו להדביק את התינוקות.

אז לבד נסעתי באישון ליל לבי''ח מרחק כמעט שעה נסיעה, הייתי שם כמה וכמה ימים באשפוז לא נעים, כולל שבת לבד, כשבאותו חדר יש תינוק נוסף שאיתו ישן האבא (והווילון לא מספיק ארוך להגיע למיטתו המלווה) שלא נדבר על השירותים המשותפים עם האבא של התינוק השני בחדר (והייתי ממש אחרי לידה. אל תדמיינו כמה סיוט), עוד נאבקת על ההנקה, אחותי מחליפה אותי בשישי בצהרים כדי שאלך להתקלח בבית נורמלי.. קיצר-קשה ממש. וזה עוד בלי לפרט את הסיפור הרפואי שהתמודדנו איתו, ולראות עם כל ההורמונים את התינוק חסר הישע שמנסים לפתוח לו וריד כמה פעמים בלי הצלחה.. בקושי עמדתי בסיטואציה.

ואז היא מתקשרת לשאול מה קורה ושופכת לי בטלפון כמה בעלי מסכן שהוא לא מרגיש טוב ואיך עם חום! של 38.0! הוא נשאר עם שני ילדים בבית!!

עכשיו אני צוחקת. אז זה היה מעבר לכוחותי.

עוד דוגמא- התינוקת היתה ערה כל הלילה ובגלל משהו שבעלי עשה, הצטרף אליה עוד ילדון. הייתי איתם ערה 6 שעות רצוף (בעצם ערה מיום מאתמול, בלי שינה עד ארבע לפנות בוקר) ואז הוא החליף אותי לשעתיים. ישר מקהלת רחמים הומה על הבעל המסכן שהיה ער מארבע עד שש ואיך אתה מתפקד? איך??

מעבר לזה היה לה קטע גם לספר איזה מסכנים היא מכירה בחיים שמצבם יותר מעורר רחמים ממני.

לדוג' ארחנו אותם באחד ההריונות כשאני בשמירה, עם איזו מוגבלות שמונעת ממני ללכת כמעט לחלוטין. רצינו לצאת לסיבוב קטן בחוץ אבל אחרי כמה צעדים מחוץ לדלת הבית לא יכולתי ללכת יותר. לא התמסכנתי ולא כלום. רק היא מסתכלת עלי ואומרת בטון ביקורתי- את ממש לא יכולה ללכת! אמרתי שנכון. מה לעשות. ואז היא מתחילה לספר לי על שכנה שלה מלפני 30 ומשהו שנה שהיא היתה בשמירה לא מחודש רביעי (כמוני) אלא מההתחלה! ולא מדובר על הריון שלישי אלא על כל ההריונות! 9 במספר!

ואני כזה, בלב שלי- לא ביקשתי ממך רחמים ולא יישר כח, ואני לא בתחרות מסכנות עם אף אחד ולמה יש לך צורך תמיד להוכיח שאחרים יותר מסכנים/ יותר גיבורים ממני?

חח על הדרך פרקתי..

אינלי מושג על מה זה יושב לה.

ולא מנסה להבין.

פשוט עם השנים נמנעתי מלשתף בשום קושי, חולשה, אתגר או משהו.

הכל טוב! הכל מצוין! ב''ה ונהדר.

וזהו.

יש אנשים כאלה. פשוט לא לצפות, לא להיפתח ולהשתדל שיעבור ליד האוזן

אה, ועוד משהו חושב- בעלי ואני הרבה פעמים במקרים מבאסים עם ההורים, לומדים מה -לא- לעשות בע'ה עם הילדים שלנו.. לפחות להרוויח את מחיר הלמידה.

את נשמעת אמא וכלה מהממת

אצלי היא לא מדברת על המסכנות של הבנות, אבל מדברת עליה ועל זאת ועל זה ועל הנכדים האלה

ואני מקשיבה,

מקשיבה,

מגיבה,

אמפטית ,

ואז כשאני מנסה להכניס משפט על עצמי או על ילדיי אין הקשבה. ואני פשוט מרגישה אויר, לפעמים זה ממש פוגע ואני כל פעם כועסת על עצמי שבגלל ניסיתי לספר משהו, כאילו, למה להרגיש מטומטמת?

אבל באמת באמת היא אישה מדהימה, טובה, תמיד מנסה לעזור, לתת, לאהוב... כן , זה מעיק ממש.

אבל מה שעוזר לי לזכור שהיא אישה מבוגרת וזקוקה להמון הקשבה ואני אמצא לי מישהו אחר שיקשיב לי.

לרחם נורא על הבת לחפור על הכאב כמו שעשית עם החום והיא הגדילה ותנסי את להגדיל עוד יותר ברמה של יואו חבירה שלי סוציאלית כדאי להציע לה קצת עזרה אולי כדאי שנדאג שיוציאו לה את הילדים לתקופה של ההריון. להוחיא דברים מפרופורציןת בסוגמשל דאגה מזוייפת.

וזהו יותר לע תשמעי את זה.

אני מבינה שאין כל כך תקווה

גם שהיא מזדהה כל כך עם הסבל של בנותיה ולכן נסחפת, אבל לא עולה בדעתה שאת מסיקה מזה שהיא לא מבינה שגם לך לא קל. נראה שהיא רואה בך נפש קרובה ולכן מספרת לך. בקיצור לדעתי גם את מהממת ונשמע שיש לכן קשר טוב - אשריכן! אל תתני לחיסרון לקלקל לך.

היא עברה כל פרופורציה

היא אישה בלי עמוד שדרה וכל הזמן מחמיאה לילדים שלה בלי סוף

ולבעלי לא מחמיאה כלום כלום

מי הילדים האלו? בעיקר הבנות שלה

עזבו שבחיים היא לא מחמיאה לי כלום כלום,גם לא לבעלי

פתאום שהייתי איתה עכשיו כמה ימים שמתי לב איך היא מחמיאה להן כל כל הזמן בלי להפסיק ואני בחיים לא שומעת ממנה מחמאה

יש כאלה שידועות לתת מחמאות רק מאחורי הגב, חמותי גם כזאת

ויכול להיות שלא

זה באמת מעצבן

או שלומדים להוציא מהאוזן השניה או להגיע פחות❤️

שאין איזו מישהי עם טקט ועם כוונות טובות, שיכולה לעזור ולשקף לה את המצב

הייתה איתי בכיתה טלאור

ומכירה כמה כולל ילדות קטנות...

משהו ברצף אותיות הזה מוזר לי,

אבל כמובן שזה שונה לכל אחד.

טל אור

2 שמות ולא שם אחד

הצליל מהמם

זה מה שהייתי עושה.

אוסתאופתיה

היה לי גם.

בעיקר מנוחה.

חושבת שזה הגיע יחד עם גדילת הבטן.

הריון תאומים הוא אתגרי.

ויש יותר עומס על המערכות.

בריאות ושמחה.

של קו החזיה פחות.או יותר. הבעיה שאני לא מצליחה לשבת לאכול ארוחה. לא יכולה לשבת בשולחן שבת

בחג עכשיו לא יכולה להתארח כלום. ממש מגביל אותי. ויש לי עוד זמן עד הלידה...

כן היה לי גם.

לוקחת משהו לצרבת? אולי זה-זה?

בגב/בטן בקו חזיה. אבל לא ממש נקודה קצת יותר מפושט. לאחרונה התחלתית ללכת עם חגורת הריון וזה ממש פתר את הכאב (חשבתי שזה יותר לכאב גב תחתון אז לא השתמשתי למרות שהיה לי בבית).

כמה זמן זה כבר הכאב הזה?

שגברים זוכים להערכה על מה שנשים עושות כמובן מאליו.

לפני כמה זמן הייתי בהרצאה של פסיכולוג שאשתו רופא.הוא סיפר שכשהיא במשמרת והוא אוסף/מפזר/מטפל בילדים, לעתים קרובות הוא מקבל מחמאות על השותפות שלו - שאשתו בודאי לא מקבלת כשהיא עושה את אותו הדבר בדיוק.

וזה מגיע רק מנשים. שחושבות שהבן שלהם/אח שלהם מסכן ואומלל אם הואמעושה משהו קטן ואם האישה לא מפסיקה לעבוד בבית בחוץ לא משנה איפה זה בטל ומבוטל ולא נחשב בכלל

זה באמת בילתי נסבל

אני יכולה להיות עם הילדים ימים שלמים, פתאום בעלי מקלח אותם והוא גיבור ומסכן ועובד קשה ואני חייבת לתת לו לנוח🤦🏼‍♀️

בואו נגדל דור נורמלי יותר.

נזכרת

הייתה שומעת שאחים שלה עושים דברים בבית ואומרת שהם מסכנים😅

ב"ה היום היא כבר התפכחה

עצוב כ"כ שזה ככה

יש לי גם נטייה לומר לפעמים למתארחים מסויימים "עזוב אל תעשה" ולאחרים אם רק ירימו כוס אפעיל אותם לחלוטין.

אצלי זה לא נובע מרצון שינוחו, אלא כי לא סומכת, ולכי תסבירי להם היכן להניח את שאריות האוכל, ואיפה את הכלים וכו וכו, מעדיפה שישבו ולא יעשו כלום.

מי שאפשר לסמוך עליו- כשמתחילים לעזור, מבקשת עוד עזרה...

סתם העליתי נקודה.

אבל אולי אצלך זה מורכב יותר ובהחלט יושב על משהו

אבל תראי את זה ככה שחמותך סומכת עלייך בעזרה, יודעת שתדעי מה לעשות, ועל בעלך- מה לעשות היא מעדיפה, כנראה, שישב בשקט.

עניין וכך קל לי יותר

אז מעדיפה שישבו בשקט ולא יעזרו

אשכרה היא מעירה לך על גידול הילדים... זה כל כך פעור בעיניי, שאין לי דרך או טעם לפתוח דיון על זה.

לגבי בעלי- דווקא כן הייתי מפרגנת לו מהלב. הוא באמת אלוף. הוא באמת עושה המון. ואני אלופה שאני מאפשרת לו את זה.

ככה את יוצאת מלכה. בעלך שומע שהוא אלוף, ואת מנצלת את ההזדמנות כדי להרים לו גם במקום להתמרמר (ובצדק) על חוסר ההכרה במקום שלך,

אבל את גם מודיעה לכולם שאת לא מוחקת את הערך שלך במה שאת מאפשרת לו את זה.

שו בעיניי גדלות מטורפת.

גם גיסתי רווקה. נשמה שלי זבוב את לא תחנכי יותר טוב ממני. שבי בשקט.

אצלי זה יותר עלינו בכללי ולא עלי ביחס לבעלי, היא יכולה להעיר גם על התנהגות של בעלי עצמו.

תסתמי ההורים שיחדו אותך ילדו אותו וחינכו את שניכם. מה את מתנשאת.

וואי זוועה.

פשוט ללמוד להתעלם. אין דרך אחרת.

לא בגלל שמזלזלים בי אלא הפוך, היא סומכת עליי שזה ייעשה

במקרה שלכם נראה שזה ממקום אחר אולי אבל בכל אופן הייתי לוקחת את העצה של @שוקולד פרה.

תחמיאי לבעלך המון לידן כשהוא נמצא, הוא בטח יחזיר לך גם ולאט לאט זה יחלחל

גם לגבי הגיסה. לא להתייחס.

חיבוק♥️

אצלנו, בעלי הגיע מבית שגדל בו כשייח

ומה לעשות שמעמד השייח לא המשיך בחיי הנישואין.

ולקח זמן אבל ב''ה למד לקחת חלק בתפקוד של הבית שלנו.

ועשיתי את הטעות הגדולה ובכמה פעמים החמאתי לו על כל מיני דברים באוזני הוריו (נניח על בישולים שבישל) ובמקום שזה ירים לו, חמותי ריחמה עליו עד עמקי נשמתה.

לקח לי זמן להבין שזה לא מוערך בעיני חמותי אלא נתפס כמיסכנות שלו (וכהתנהגות לא הולמת שלי-כלפיו, שיעני מעבידה אותו).

אז לא מול כל הורים כדי להרים לבעל על העשייה שלו(;

כשאנחנו ניסעים אליהם שבת

מה? למה הוא צריך לארוז? זה תפקיד שלך… את אישתו…

בכזה טון יודע כל

חחח טוב מתוקה

שזה אמור להיות הדבר הכי טוב שיש - נראה שהם קצת מקנאים בו. מה לעשות בעלי באמת בנאדם טוב, עם יתרונות מכאן ועד, קשה להם לפרגן לו (אני יודעת שזה נשמע הזוי שהורה לא מסוגל לפרגן לילד, ועדיין - קיים).

גבר זה גבר

אישה זה אישה

אני האישה היחידה במשפחה שעובדת חח

כולם זה כזה היא מבשלת שלוש ארוחות ביום והוא עובד

והן שמחות הן לא אומללות פשוט מנטליות

שהוא יודע לעשות משהו ויוזם בעצמו, ולא צריך להתחנן ואז גם לתקן מה שהרס.

רק תופסים ממנו יותר כשאני מחמיאה חחח (וגם אני יוצאת עם עין טובה)

בעלי באמת יודע לעשות הכל, וכביסות הוא עשה הישיבה ואני מעולם לא אצל ההורים שלי,

אז באופן טבעי הוא עשה מיד כביסות ואני לא ..

מתישהו אמרתי לחמותי שהוא רק עושה כביסות

פתחה עלי עינייםםםם

מההה???

את מעבידה אותו?

לקח לי כמה שניות בכלל להבין מה היא רוצה חח

אני גדלתי בבית הכי הפוך שהכי מעריך עשיה ודבר שיודע לעשות זה וואו חחח

אם את רוצה שהבעלים שלנו יעשו הכל

יקלחו

ורדימו

יחטלו

יספרו

ילכו ויחזרו

אז למה את מתבאסת על גיסתי שאחי עושה את זה? הרי אם זה היה בעלי עושה ואני הייתי יושבת, היית גאה נכון?

אז מה לילדים שלך מגיע לנוח זה לא עניין של מי עושה יותר מבני הזוג… ועם זה אני לא מסכימה…

בסוף אמהות/ אחים הם כאילו רק שומרים על הגב של האח/ הילד שלהם… לקח לי זמן להפנים זאת, אבל היום לא אכפת לי יותר

(יש לי גיסה שגדולה ממני בגיל, אבל אני נשואה לאחיה הגדול, רווקה, אמאאאא כמה הערותתתת על ההריון על חינוך על אוכל על התנהלות בין זוגית, בסדר, תתחתן יעבור לה…)

כרובית בתנור, הילדים שלי ממש אוהבים.

מרק כתום עם תוספות (שקדי מרק, קורטונים, גבינה)

קציצות טונה גם נחטף אבל זה קצת יותר זמן בגלל הלכלוך.

בגדול שילובים של קוטג או יוגורט עם מעט קמח וגבנ"צ הולך טוב אצל ילדים. אפשר להשתמש בגבינה צהובה מופחתת שומן.

על האש נחשב לאוכל ממש מפנק והאמת שזה די מהיר ומאוד חגיגי אז אם זה עכשיו לחג זה גם רעיון אם יש לכם גריל בחוץ.

סלמון בתנור חלק ממש אוהבים. חלק לא נוגעים. לדעתי זה ממש מפנק וטעים.

זה לעשות להם על האש ולתת להם לחתוך סלט

אמיתי אבל

חוצמיזה תלוי מה את מגדירה בריא

תפוא אורז ועוף הולך? פתיתים ועוף/ חזה עוף?

אני מצאתי שהכי קריטי בהכנת אוכל זה לתכנן אותו. להוציא להפשרה, להכין בזמן סביר לפני שהם רעבים ממש, וכמובן - דיהיה אותו בבית😅

אצלי כמעט ולא אוכלים חלבי אז אין לי רעיונות כאלה האמת, עושים לי פה חיים קשים

לק"י

לא הכי מהיר. אבל די סביר...

פיצה ביתית. יש בצקים בלי התפחה.

יותר רציני או יותר קליל?

זמן על ברירה.... וקוסקוס משקית. ציק צק טעים ובריא

אם אוהבים, מוסיפה למרק קופסת גרגרי חומוס

אנחנו קונים כרובית קפואה שלא צריכה בדיקה. אני מכניסה לתנור ולפני כן מפזרת מעל תבלינים, טחינה, סילאן ופירורי לחם. יוצא טעים מאוד ב"ה. (אפשר אותו דבר עם ברוקולי, אבל את זה ילדים לא אוהבים...)

לחתוך בקליל ולשים בסיר עם עוף, גם בלי עפים אצלי

מבחינתם זה עדיף על כל אוכל אחר כולל פיצות ואלה...

זה נשמע לי קצת מוזר... (אבל אני כמובן לא רופאה בכלל)

עשית בדיקות דם - ברזל, B12, בלוטת התריס? אלה דברים שקשורים יותר לחולשה, מניסיוני...

גם לי נשמע מוזר, ועם השנים למדתי לא לקבל אוטומטית כל המלצה של רופא. לכן שואלת פה.

הוא לא נתן בדיקות דם כי עשיתי יחסית לא מזמן והוא אמר שלא יכול לרדת כל כך מהר.

החולשה הגיונית כי ב"ה מדובר בהריון תאומים. אבל מנסה לראות אולי יש משהו שיכול לעזור כי אחרי החגים אמורה לחזור לעבודה בעיקרון וכרגע לא מבינה איך זה יקרה.

אם את לא מתפקדת בלי עבודה - מה יהיה עם?

רציתי לשמור גם לסוף כדי לצאת מוקדם לחל"ד,

ובהריונות רגילים השיפור אצלי מגיע רק סביב שבוע 20, אז לא יודעת מה יהיה הפעם.

ניתן לצאת לשמירה משבוע מסוים אז ייתכן שלא תצטרכי חופשת מחלה אז

מציעה לבדוק ולנצל כבר עכשיו

לא יודעת אם יש משהו שיכול לעזור חוץ מאשר לנוח...

אני בהיריון התאומים הפסקתי לעבוד. אבל העבודה שלי הייתה צהרון פרטי שעשיתי בבית, עם בעלי... אז במשך חודש בערך בעלי תפקד אותו לבד, עד שהורי הצהרון מצאו סידור אחר, ואז סגרנו אותו.

אם יש לך אפשרות לא לעבוד, אולי אפילו שהרופא יוציא לך שמירה, אז זה הכי טוב...

ואולי כדאי להתייעץ עם עוד רופא על הבונג'סטה.

לבחילות אבל ממש מעייפת. אז איך זה בדיוק יעזור לחולשה?!

וחיבוק זה ממש קשה החולשה הזו שאת מרגישה סמרטוט חסר כוחות🫂🫂❤️

תופעות לוואי של בונג'סטה זה עייפות, ברמה שכתוב על החבילה לא לנהוג אחרי שלוקחים את התרופה.

שאלתי על כך את הרופא והוא אמר שזה לא מחייב העייפות ושאולי זה יכול לעזור לחולשה

חולשה זה הגיוני ונפוץ בתחילת הריון, הגוף צריך להתחיל לגדל נשמה חדשה. העייפות והתשישות הגיוני

ועובר בע"ה בשליש השני.

נראה לי לרופא לא היה פתרון אז אמר יאללה קחי בונג'סטה.

אין קשר.

מלאות

אין כמו תאומים בעולם!!!!!

מקנאה בך

עכשיו לענייננו-

נשמע לי גרוע לקחת בונג'סטה לעייפות וחולשה כי זה מעייף עוד יותר.

אץ לוקחת פרנטל? ברזל? עשית בדיקות דם מקיפות? B12 ? D? פריטין?

הריון תאומים שואב מהאמא הכלללל

ואת צריכה לתת לגוף שלך את מיטב החיזוקים

ב"ה שאין לך בחילות, כי לי בהריון תאומים הם היו בלתי נסבלות ובלתי נגמרות.....

אבל את חייבת לטפל בחולשה- למצוא את המקור לה

כי חולשה יכולה להיות בשליש ראשון, אבל אם זה עד כדי חוסר תפקוד, זה מראה שחסר לך משהו.

וד"א- לא הפנו אותך למרפאת הריון בסיכון?

זה תאומי אחוה או זהים?

וכמובן שהריון תאומים מאד פשוט לצאת לשמירה, אל תשמרי בשביל זה ימי מחלה...

לוקחת פרנטל, עשיתי בדיקות דם רגילות של תחילת הריון, לא נראה לי מקיפות במיוחד.

יש בחילות, אבל סבירות ב"ה.

הרופא טוען שזה הגיוני ולא צריך לחפש מעבר.

לא זהים. לא הפנו למרפאת הריון בסיכון כרגע.

מקיפות) - אז תבקשי לעשות! זו סיבה כמעט מספר אחד לחולשה קשה...

היה לי ככה בהיריון האחרון, וארך זמן עד שגיליתי שהחולשה שלי מזה, כי הברזל היה יחסית בסדר... ב"ה אחרי טיפול בזריקות החולשה חלפה ונהייתה "נורמלית" להיריון.

את יכולה גם לבקש הפניה לזה מרופא משפחה, אולי הוא יותר יסכים לתת.

אבל אני גם לא עם בחילות מטורפות אבל כן סובלת מחרדות ואי שקט כזה בתחילת היריון ובשני היריונות הבונגסטה עזרה לי ממש (אני שיערתי שהבחילות עושות לי תחושת חרדה אבל לא יודעת..)

ברמה שכמעט כל היום ישנה..

לא יודעת מה עדיף 🤦‍♀️ אז לא נשמע הגיוניי שזה יעזור לחולשה, אאכ החולשה נגרמת מהבחילות