ואני אסביר את השאלה:
הבת שלי בת 2.3, התחילה השנה במעון גדול - שלוש קבוצות של "בוגרים" באותו חדר, כשלושים ילדים עם שלוש מטפלות. בהתחלה הלכה בשמחה ובימים האחרונים מבקשת לא ללכת, אבל הולכת בלי בכי.
היום במקרה עברתי ליד המעון בשעה שהם אמורים לאכול צהריים ושמעתי את המטפלת צועקת עליהם וממש חסרת סבלנות. זה נמשך בערך חמש דקות ואז הם עברו לשבת ליד השולחן והטונים הונמכו, אז לא שמעתי יותר. הייתי ברחוב, לא בשטח המעון ובכל זאת שמעתי ממש כל מילה. כולל נזיפה בבת שלי שתרים חזרה מכנסיים אחרי השרותים (נכנסה למעון גמולה, אבל רק השבוע למדה להתלבש חזרה לבד) ואיום על ילדה אחרת שאם היא לא תשב המטפלת "תבוא אליה"
זה גרם לי להרים גבה, אבל חשבתי לעצמי שזה בטח סתם שעה קשה ויום קשה. אני מתכננת לעבור שוב ליד המעון בזמנים שונים ולראות אם חוזר על עצמו.
אבל אז, כשהגענו הביתה בצהריים עצרה אותי שכנה שהילד שלה במעון הזה. היא שאלה אותי אם אני מרוצה ואמרה שהיא מרגישה שיש שם הרבה צעקות. לא ממשהו שהיא שמעה בעצמה אלא לפי ההתנהגות של הילד שלה (שלי זו ילדה ראשונה ושלה ילד רביעי). זה הלחיץ אותי אפילו יותר. סיכמנו שתינו שנשים עין ונעדכן אחת את השניה.
הבת שלי מדברת מצויין כבר מגיל שנה וחצי ואני שואלת אותה כל יום מה עשו במעון. בשיחות איתה בעבר לא עלה משהו בעייתי מלבד מקרה אחד. מאז שהיא בת תשעה חודשים אנחנו עושים לה הטרמה לסיום פעילות בספירה עד עשר. בלי כעס בכלל, רק שתהיה הכנה למתי מסיימים (למשל בנדנדה). פתאום לפני שבועיים כל פעם שניסינו לספור היא נכנסה להסטריה, זרקה הכל מהידיים והודיעה "זהו סיימתי" תוך כדי בכי הסטרי ומפוחד. דיברנו איתה על זה כשהיא נרגעה והצלחנו לחלץ ממנה שהמטפלת סופרת עד עשר כשהיא כועסת. הסברנו לה שבבית אנחנו סופרים בלי לכעוס, ספרנו ביחד איתה דברים בכל רחבי הבית והיא נרגעה. זה לא חזר מאז.
היא גם משחקת המון משחקי דמיון עם הבובות שלה וגם שם אני לא רואה משפטים או התנהגויות בעייתיות.
איך אפשר לברר מה הולך שם?
הבנתי שכשרוצים להבין מילד קטן מה היה עדיף במשחק ולהוביל לשם. אשמח גם לעצות איך לעשות את זה
הבת שלי בת 2.3, התחילה השנה במעון גדול - שלוש קבוצות של "בוגרים" באותו חדר, כשלושים ילדים עם שלוש מטפלות. בהתחלה הלכה בשמחה ובימים האחרונים מבקשת לא ללכת, אבל הולכת בלי בכי.
היום במקרה עברתי ליד המעון בשעה שהם אמורים לאכול צהריים ושמעתי את המטפלת צועקת עליהם וממש חסרת סבלנות. זה נמשך בערך חמש דקות ואז הם עברו לשבת ליד השולחן והטונים הונמכו, אז לא שמעתי יותר. הייתי ברחוב, לא בשטח המעון ובכל זאת שמעתי ממש כל מילה. כולל נזיפה בבת שלי שתרים חזרה מכנסיים אחרי השרותים (נכנסה למעון גמולה, אבל רק השבוע למדה להתלבש חזרה לבד) ואיום על ילדה אחרת שאם היא לא תשב המטפלת "תבוא אליה"
זה גרם לי להרים גבה, אבל חשבתי לעצמי שזה בטח סתם שעה קשה ויום קשה. אני מתכננת לעבור שוב ליד המעון בזמנים שונים ולראות אם חוזר על עצמו.
אבל אז, כשהגענו הביתה בצהריים עצרה אותי שכנה שהילד שלה במעון הזה. היא שאלה אותי אם אני מרוצה ואמרה שהיא מרגישה שיש שם הרבה צעקות. לא ממשהו שהיא שמעה בעצמה אלא לפי ההתנהגות של הילד שלה (שלי זו ילדה ראשונה ושלה ילד רביעי). זה הלחיץ אותי אפילו יותר. סיכמנו שתינו שנשים עין ונעדכן אחת את השניה.
הבת שלי מדברת מצויין כבר מגיל שנה וחצי ואני שואלת אותה כל יום מה עשו במעון. בשיחות איתה בעבר לא עלה משהו בעייתי מלבד מקרה אחד. מאז שהיא בת תשעה חודשים אנחנו עושים לה הטרמה לסיום פעילות בספירה עד עשר. בלי כעס בכלל, רק שתהיה הכנה למתי מסיימים (למשל בנדנדה). פתאום לפני שבועיים כל פעם שניסינו לספור היא נכנסה להסטריה, זרקה הכל מהידיים והודיעה "זהו סיימתי" תוך כדי בכי הסטרי ומפוחד. דיברנו איתה על זה כשהיא נרגעה והצלחנו לחלץ ממנה שהמטפלת סופרת עד עשר כשהיא כועסת. הסברנו לה שבבית אנחנו סופרים בלי לכעוס, ספרנו ביחד איתה דברים בכל רחבי הבית והיא נרגעה. זה לא חזר מאז.
היא גם משחקת המון משחקי דמיון עם הבובות שלה וגם שם אני לא רואה משפטים או התנהגויות בעייתיות.
איך אפשר לברר מה הולך שם?
הבנתי שכשרוצים להבין מילד קטן מה היה עדיף במשחק ולהוביל לשם. אשמח גם לעצות איך לעשות את זה
