המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
איך אפשר לעזור לילד מתוסכל?אנונימית בהו"ל
@תיתי2
@תיתי
@תהילה 3>
@תהילה 4
אני לא יודעת איזו תיתי ואיזו תהילה לתייג אז תייגתי כמה 🙈 ואשמח לשמוע מכל מי שיש לה תובנות בנושא!

ילד בן 5 שלאחרונה התחיל לאיים עלי על כל דבר שלא מוצא חן בעיניו ואני לא כל כך יודעת איך להגיב...
על דברים קטנים, למשל שאמרתי שנשחק במשחק מסוים אחרי ארוחת ערב והוא רצה לפני, צעק שיזרוק עלי כסא. פעם אחרת ביקש ממתק ולא הסכמתי, אמר שירביץ לתינוק שבבטן. ובכללי מנסה להיכנס למשא ומתן איתי על כל דבר, אם את לא תתני לי את זה עכשיו אני לא אספר לך איזו יצירה עשינו היום. את חייבת לתת לי את זה עכשיו כי... וכל מיני דיבורים כאלה שהוא ממש לא היה מדבר עד לא מזמן. תוהה מה קרה לילד שלי...
מנסה להתעלם וכשהוא נרגע קצת לחבק ולהגיד שאני מבינה שהוא כועס/מאוכזב/עצוב אבל לא מדברים ככה לאמא. לא נראה שהוא מקשיב בכלל... לפעמים הוא נותן לי לחבק אותו ובוכה, והרבה פעמים הוא הודף אותי ומתחיל לצעוק שוב, ואני חוזרת ברוגע על זה שאני ממש מצטערת אבל לא/לא עכשיו/קודם מקלחת או ארוחת ערב ואז...
היום הוא שיגע אותי שרצה שאצייר לו איזה שהוא ציור, באמצע שהכנתי ארוחת ערב וכל הבלגן. הסברתי לו שהוא צריך להתקלח קודם, ואחר כך אצייר לו כשאסיים לטגן. הוא כעס, צעק ואיים ואני עמדתי על שלי. בסוף הוא הלך להתקלח וציירתי את הציור שהוא רצה. כשהוא יצא מהמקלחת הוא ממש שמח לראות את הציור, אבל אז הוא התעצבן שפרט אחד בציור לא היה כמו שהוא רצה, אז הוא מעך את הדף וקרע אותו וצעק עלי שאני חייבת לצייר לו ציור חדש. אמרתי לו שאני ממש מצטערת אבל אין ציור חדש, פיניתי זמן לצייר בשבילו והוא קרע את הדף, אז אין עוד ציור. הוא בכה חצי שעה... ממש ריחמתי עליו כי הוא מאוד רצה את הציור הזה, אבל רציתי שהוא ילמד שזה לא דרך להרוס דברים שלא מוצאים חן בעיניו. הסברתי לו שהייתי יכולה לתקן את הפרט הזה, אבל אחרי שהוא קרע את הדף כבר אי אפשר. אחר כך חיבקתי אותו ושיקפתי את הרגשות שלו והוא נרגע, אבל זו היתה חוויה קשה לשנינו.
הדרמות האלה נורמליות לגיל הזה? יכול להיות שזה פשוט עייפות אחרי יום מלא גירויים?
מה אפשר לעשות כדי לעזור לו עם התסכולים, ומאידך להבהיר לו שהאיומים האלה ממש לא מקובלים עלי?
לא מבינה בזה, שלי עוד ממש קטנים... אבלמקסיקנית

נראה לי שכדאי בזמן אחר רגוע לא אחרי התפרצות לעבוד איתו הרבה על רגשות.... לצייר ולהגיד

פעם שמעתי ממחנך מומחה פה רעיון נהדר: יושבים עם הילד ועושים קו עם 10 שלבים מ1 עד 10

ושואלים מהו הדבר שהכי הכי מעצבן או מפחיד אותו, הוא יגיד נגיד שמישהו ימות, תכתבי את זה ב10 אח''כ 9 (שלא יהיו לו חברים) 8 (שלא ישחקו איתו) וכן הלאה.... תכתבי הכל ותתלי במקום בולט

כשיקרה לו משהו ויתעצבן תשאלי אותו באיזה מספר הוא נמצא. ירצה להגיד 10 אבל יזכר ויגיד מספר נמוך, זה ינרמל את מה שקרה לו

 

ובלי קשר נראה לי קשה לו גם העניין של ההריון אם הזכיר שירביץ לתינוק... זה נורמלי אבל דברו על זה....

 

בהצלחה! וחיבוק על החוויה הקשה!

 

יש סדרת ספרים מעולה שנקראת רגשוניםחובזה
הספר על קצת היה מהפכני אצלנו בבית
פתאום הילד מבין מה עובר עליו(תהיי בטוחה שגם הוא בשוק מעוצמת הרגשות שלו ולפעמים זה רק מזין לו את התסכול)
פעם גם עשינו קופסא עם תמונות של דברים שעוזרים להירגע(אצלנו פחות עבד אבל יודעת מהמלצות של אחרים שזה עוזר ממש)
היום אם בעלי בבית הוא מציע לילדים טיול של כמה דק רק הוא והילד הכועס
זה הפך לאטרקציה של הבית ברמה שכשיוצאים לטויל עם אחד השני כבר ממתין בדלת
מה שכן כשראינו שלפעמים הם כועסים רק בשביל הטיול התחלנו קצת להגביל את זה
ולהרגיש מתי נראה לנו שזה נצרך ומתי זה סתם
והכי הכי חשוב העמדה הפנימיים שלנו(לכן נראה לי שהקופסא לא עבדה אצלנו כי בנפש היינו במקום אחר)
לא להיבהל מהכעס של הילד(הוא מרגיש את הבהלה שלנו ומבין שזו נקודה שאפשר ללחוץ עליה לא בכוונה כמובן)
להגיד לעצמנו כל הזמן כמה הוא טוב ומתוק והכעס זה ממש ממש תחפושת
ו
מציעה משהו אחרטל..
אם זה התחיל פתאום - לבדוק על איזה רקע זה?
אולי משהו בגן?
בדיוק מה שרציתי לומרשם משתמשת.
לי זה ככה עם ילד קטן יותר שפתאם ההתנהגות שלו נהיתה ממש כועסת מדבר לא יפה צועק מרביץ..
וזה בגלל קושי להסתגל לגן-

בדר''כ כשיש שינוי התנהגות לא אופייני
וזה לא רק נקודתי בשיטואציות אקראיות אלא די חוזר על עצמו הרבה זה לרוב מצביע על איזה תזכול או קושי רגשי שיש לו ולא יודע להתמודד איתו
אז כאן כדאי להתבונן מה אולי קשה לו? בבית? לקראת הלידה? בגן? עם הגננות? חברים?
לספר לו סיפור ולנסות לדןבב אותו על רגשות שמרגיש
עצה מהממת ששמעתי ממנחת הורים בשם מיכל ברנהם- לפני השינה להרגיל אותם שכל אחד מספר משהו נעים ומשהו פחות נעים שקרה לו היום. מאוד עוזר לנו להכיר את העולם שלהפ. וגם מלמד אותם לבטא רגשות


ועוד המלצה גם אם לא יודעים את הסיבה- לתת לו זמן אישי מפנק בתדירות גבוהה יותר
לקחת אותו איתך למכולת ..לתת לו לעזור,לשלם למוכר..שירגיש חשוב.. אפילו שבעלך יקח אותו יחד לעזור לזרוק את הזבל..לחטוף איתו קצת זמן משחק,סיפור, שיח..לצ'פר במשהו טעים ולומר לו שזה כי כל כך אוהבים אותו וכח הוא מיוחד ואלוף ב..(לפרט!)

ולגבי הגבולות- תמשיכי לשים אותם.הוא צריך את זה
פשוט לומר אותם בנחישות ובטחון והתמדה
לא בכעס
שוב ושוב ושוב ושוב
לא להתרג שזה לא עובר
את הגבת נכון ממש לסיטואציה!
גם תוך כדי וגם אחרי
בכלל תפרגני לעצמך כי בדיןק ככה צריך להגיב
לשים את הגבול
להסביר
לדבר על מה הרגיש
להסיק מסקנות קדימה

זה תקופות
וזה יעבור לאט לאט
בהחלט. התנהגות כזו שבאה פתאום - צריך לברר למהיום שני
נשמע שהגבת נפלאמתחדשת11
ושאת נוהגת נכון
יש תקופות כאלה
ולפעמים זו עייפות ועודף גירויים
אבל לטעמי כשזה נוגע לאלימות, זה ממש קו אדום.
כתבת שבעומק הלב ריחמת עליו
ייתכן מאוד שהוא מרגיש בזה
וזה הופך להיות מעגל שמזין את עצמו.
תאמיני בדרך שאת בוחרת לנהוג בה
ואם יש ספקות אולי זה יעורר לבירור וחידוד.
אני אומרת לילדים הקטנים שמי שמתנהג לא יפה,
לא יכול לקבל פרסים.
אז אם הוא קרע את הדף, והתחצף
הוא לא יוכל לקבל ציור מחדש.
זה לימוד גם לחיים.
גם שם, אם יבחר בדרך שגויה התוצאה תהיה בהתאם

להרים כסא, או להרביץ לתינוק בבטן אלו גבולות שלא חוצים.
אני חושבת שצריך מיד להגיב,
לא משנה באיזה אופן
העיקר שיבין שזה חמור מאוד.
אם הוא כלכך לא שקט הייתי אומרת לו לשבת בספה,
ואמא תגיד לו בעוד כמה דקות לקום אחרי שירגע

בהצלחה ממש♥️♥️
מסכימה..אוהבת את השבת
זה מזכיר לי שלפני הלידה ריחמתי על הגדולה והיא הרגישה את זה
ורק שבעלי בא ושיקף לי את זה ושם לה גבולות ברורים יותר זה עזר
נשמע שהגבת מצויןמקקה
יש תקופות שילד טעון יותר
גם הבת שלי מאיימת כשהיא כועסת "אני לא אכין לך ציור" "אני לא אאסוף את המשחק" אבל לא באלימות, אז אני פשוט מתעלמת ואומרת לה שבצעקות לא משיגים דברים.
על משהו כמו אני אזרוק כיסא האמת הייתי שולחת לחדר, לא מתעלמת
הי 🙂תהילה 3>
קודם נתחיל איתך-

לכל אמא יש הרבה פעמים חוסר אונים טבעי, ובכללית מצוקה לראות שהילד מתנהג בצורה שמדאיגה אותנו.
אז קודם כל חשוב לשים לב גם לתחושות ולדאגות שלנו, זה המפתח לזה שנוכל להיות גם קשובים ופנויים באמת עבור הילדים שלנו.


בעיני התגובה שלך נהדרת.
הצבת גבול, ויחד עם זה נתת אמפתיה ואהבה וניסית לעזור לו להבין ולתמלל את התחושות שלו.

אני כן אוסיף שכשילד במוד כזה תוקפני או עצבני, לרוב זה מגיע מאי שקט פנימי.

לפעמים זה משהו פיזי- הילד עייף או רעב ופתאום אם הוא הולך לישון או אוכל הוא חוזר לעצמו (ממש כמונו )
ולפעמים זה משהו רגשי, שהילד לא יודע לתת לו ביטוי ושם, והייתי מנסה לשים את האצבע
על הזמן שבו זה התחיל, בעיקר אם זה לא מאפיין אותו.

אולי קורה משהו בגן, אולי הוא עוד לא הסתגל לגננת החדשה/חזר לתלם מהחגים
אולי זה בכלל ההריון שגורם לו להיאחז בך ומוציא אותו משיווי משקל (אולי שווה לדבר איתו עם ובלי קשר מה הוא מרגיש כלפי ההריון והתינוק החדש, לאור האיום..)

אז בנוסף לתגובה המדהימה שלך הייתי קודם כל מחבקת את עצמי על האתגר
שנית מנסה לזהות איפה זה התחיל
שלישית אולי כדאי לברר איך הוא בגן ואם הגננת שמה לב למשהו יוצא דופן
רביעית- במקום לחכות שהוא יבוא ויקח יחס- ליזום בעצמך
לחבק, לשבת איתו, לספר סיפור לצייר ציור.
ואם הוא זה שכבר בא וביקש חיבוק להיענות לו בשפע, לתת לו חיבוק גדול גדול עד שלו ימאס,
הוא יבוא ויבקש ציור תשאלי אם הוא רוצה 2
כשילד חווה שהוא לא כעני בפתח אלא עטוף באהבה הוא ירגיש שבע בנפשו שזה הכי חשוב וגם פחות יבוא וינסה לבקש תשומת לב בצורה תוקפנית.


אה ועוד משהו בכללית לגבי איומים;
א. לשים לב שאנחנו לא מדברים באיומים (וגם להגיד מי שלא יתקלח לא יוכל לשמוע סיפור, בטונציה ובאוירה מסויימת יכולים להוות סוג של איום)
ב. לא לשתף פעולה עם איומים, ולשים גבול גם שם.
שלא מאיימים, ולא אומרים לאמא מה לעשות.
אתה רוצה לשחק במשחק לפני ארוחת ערב? תבקש מאמא יפה והיא תראה אם זה אפשרי


בהצלחה ובשעה טובה❤️
תודה רבה לכולן!! קראתי את כל התגובותאנונימית בהו"ל
@מקסיקנית תודה על הרעיון! אני חושבת שהוא קצת קטן בשביל זה אבל שומרת לעתיד ובנוגע להריון, כן אני בטוחה שזה משפיע עליו, במיוחד שאני לא ממש מתפקדת

@חובזה תודה, אחפש את הסדרה! ותודה על הרעיון עם הקופסא, הזכרת לי שפעם רציתי להכין לו ספרון עם רעיונות לדרכים להירגע ואפילו דיברתי איתו על זה, בסוף לא יצא לפועל (הוא אפילו אמר לי פעם בשעת כעס: אני לא יכול להירגע כי לא עשית לי את הספרון! אבל זה היה מזמן ולגמרי שכחתי מזה). אנסה לעשות את זה!
נקודה חשובה לא להיבהל מהכעס של הילד. ומאמצת חזק את המשפט "להגיד לעצמנו כל הזמן כמה הוא טוב ומתוק והכעס זה ממש ממש תחפושת".

@טל @שם משתמשת. הוא דווקא מאוד אוהב את הגן והסתגל מצוין. חושבת שזה קשור יותר להריון ולחוסר תפקוד שלי, ואולי גם לפקקים שגורמים לו להגיע הביתה עייף ורעב (חוזר בהסעה). שמתי לו בתיק כמה ביסקוויטים לדרך הביתה בימים האחרונים והוא חזר קצת יותר רגוע... לא לגמרי
הרעיון לפני השינה מעולה, אראה אם אצליח לסיים. לאחרונה בעלי משכיב אותם כי בערב אני סמרטוט. אני יכולה לבקש ממנו לעשות את זה, אבל האמת שמעדיפה לשמוע את התשובות שלהם בעצמי
לגבי הזמן האישי זו באמת בעיה כאמור אני לא ממש מתפקדת ויש לי מלא זמן אישי עם הספה... לא כל כך מצליחה להיות עם הילדים כשהם חוזרים מהמסגרות כמו שהייתי לפני ההריון. אני פנויה אליהם למי שרוצה לבוא לספר דברים לידי, אבל לא משחקת איתם ולא עושה דברים לבד עם כל אחד. אין על מה לדבר על יציאה עם כל אחד. צריכה לחשוב על זה, אולי הפוך שבעלי יקח את שאר הילדים וכל פעם אשאר עם ילד אחד וככה אוכל לתת להם יותר יחס. אבל זה לא ממש פרקטי בזמן המועט שיש לנו איתם אחר הצהריים...
"בכלל תפרגני לעצמך כי בדיוק ככה צריך להגיב
לשים את הגבול
להסביר
לדבר על מה הרגיש
להסיק מסקנות קדימה"
תודה על הפרגון ועל הסיכום, שומרת לעצמי

@מתחדשת11
תודה! במקרה של הציור אכן ריחמתי עליו, כי זה היה אמור להיות סוג של פרס על משהו שהגיע לו... בשאר הפעמים לא ריחמתי בכלל
צודקת שעל אלימות צריך להגיב מיד, אבל במקרה שלו אני רואה שתגובה מיידית לא עוזרת, הוא מדי כועס בשביל לשמוע מה אני אומרת. כלומר, לפעמים יש תגובה פיזית שאני מרחיקה אותו, אבל אם הוא רק מאיים אני מתעלמת, כי אני יודעת שתגובות מילוליות לא יעזרו ומעדיפה לדבר על זה כשנינו נרגע.

@תהילה 3> תודה, משמח אותי לשמוע שאת חושבת שהתגובה שלי נהדרת
אני לא חושבת שזה הגן, כנראה שזה באמת מההריון. ניסיתי לשאול איתו איך הוא מרגיש לגבי זה, הוא אמר שהוא שמח שיהיה תינוק חדש והוא ישחק איתו ויתן לו משחקים... אני חושבת שהוא לא מודע לזה שההריון משפיע על חוסר התפקוד שלי וחוסר הפניות אליו ולא ידע להגיד שהוא כועס בגלל זה.
אני רואה שהנקודה של היחס האישי חוזרת פה כמה פעמים, וזה באמת חסר אני צריכה לנסות, אבל באמת שזה אתגר קשה עכשיו. אפילו לספר סיפור ולצייר ציור קשה לי פיזית...
לגבי האיומים, האמת שאני ממש מנסה להציב תנאים בצורה חיובית - מי שיתקלח יוכל לשמוע סיפור ולא על דרך השלילה, אבל בהחלט יש מצג שלפעמים אנחנו טועים בזה.
"כשילד חווה שהוא לא כעני בפתח אלא עטוף באהבה הוא ירגיש שבע בנפשו שזה הכי חשוב וגם פחות יבוא וינסה לבקש תשומת לב בצורה תוקפנית."
תודה על זה! אחשוב איך להשביע אותו במסגרת הכוחות המוגבלים שלי

תודה רבה לכל מי שהגיבה, נתתן לי הרבה חומר למחשבה ועצות טובות.
לגבי תגובה מיידיתמתחדשת11
העניין בה זה להראות לו כמה זה חמור להגיב באלימות. ברור שלפעמים זה ישפיע ולפעמים פחות, קוסמים אנחנו לא 🙃אבל הדגש הוא להגיב מיד כדי שיובן שנעשה מעשה חמור
בהצלחה רבה יקרהתהילה 3>
וכשאין לך כח לציור או ספר, גם סתם חיבוק ולשמוע שיר או לשיר יחד, ואפילו בלי, זה מצויין (וגם כשיש האמת, זה מצויין בפני עצמו ..)
רק רוצה לומר שזה נורמלי מאודתיתי2
איך מתמודדים עם תסכולים, עם האגרסיביות שבאה בעקבותיהם, עם הדרמה שהיא חלק מהסיפור, ועם הבכי הממושך, עם פרפקציוניזם, והעמדה ההורית שהוא תופס מולך (לצוות עלייך) - קצת קשה להתייחס להכל בהודעה אחת,
אנסה להביא כמה נקודות חשיבה עקרוניות-
א. כמו שאמרו לך, הילד מתמודד כרגע עם הרבה שינויים - ותסכולים. את בהריון, החזרה לשגרה, וגם אני הייתי בודקת מה קורה בגן מבחינה חברתית ואישית.
לוקחת את זה בחשבון...
ב. אני חושבת שאיומים מילוליים, קריעת דפים, משא ומתן, הם דרכים טובות להביע תסכול בגיל 5. הוא לא מכאיב לך? לא מכאיב לאחרים? הוא לא בורח לך? הוא נשאר בקשר איתך ומביע את הפנטזיה האגרסיבית שלו באופן מילולי?
המצב טוב.
לא מצפה מילד בן 5 לבוא ולומר בשעת הצפה רגשית "אמא אני מתוסכל". הוא ממש בתחילת הדרך... ממש ממש.
להביע אגרסיביות באופן מילולי היא כיוון מעודן בשלב זה, ויתכן שאם "תשימי לו גבול" ותמנעי ממנו להביע תסכול בדרך כזו, הוא יהיה מתוסכל עוד יותר, והדרכים יהפכו להיות נעימות פחות.
במקום זאת, הייתי נותנת לו רשות - לקמט/לקרוע דף ולזרוק, לצעוק, לכעוס, להרביץ לכרית,
לא מתרגשת מאמירות כמו "אני ארביץ לתינוק"
ואחרי שהוא נרגע - אומרת במשפט אחד "ראיתי שהיית מאוד כעוס". ודי.
בסיטואציה אחרת, רגועה, את יכולה לספר לו שגם כשאת כועסת מאוד, כשדברים לא הולכים לך כמו שרצית, שיש לך הרבה מתח בחיים - את ממש היית רוצה לצעוק, או להרביץ לקיר, או לקרוע מלא מלא דפים. (כמובן תפרקי את המשפט הנ"ל למשפט קצר כל פעם, קצר ופשוט ולומר אותו כלאחר יד בלי לדון בו... ליצור את ההבנה כלפי הרגש שלו, והביטוי של הרגש שהוא תואם גיל. יום אחד הוא ישאל אותך "ומה עשית כשרצית?" ותוכלי לענות לו "הלכתי לחדר שלי להרגע עם עצמי" או "סיפרתי לאבא" או "בכיתי" או "לשתי ברבצק").
ג. למצוא מה מרגיע אותו ולייצר לו הפסקות יזומות של הרגעה. למשל, ציור, לצאת לטבע, מוסיקה, התכרבלות. להפחית את הגירויים הסביבתיים, לתת לו לחוש ולהתנסות באמצעים שיכולים להרגיע אותו.
ד. באופן כללי, הייתי משחררת קצת את הלו"ז, מגלה יותר גמישות כלפיו בתוך מצב מעורר תסכול, כי הרי זה מה שאנחנו היינו רוצים ממנו - לפתח גמישות מול המצב... ולכן גם את, יכולה להתגמש. רואה שקשה לו להחזיק את הכללים המסודרים של הבית, ואומרת לו "אני רואה שמאוד קשה לך לחכות לאחרי ארוחת ערב, ולכן אני מרשה לך היום לצייר עוד קודם".
(חשוב לשמור על יציבות וטוב שאת שומרת, ועם זאת כשאת מובילה מהלך מודע של גמישות, את נותנת לו דוגמא אישית, ואנחנו נוגעים כאן גם בנושא המשא ומתן, אבל באמת זה כבר ארוך ומורכב מדי להודעה).
ה. את יכולה לנסות להשתמש בלוח פרצופים-רגשות, לתלות במקום מרכזי שיהיה נגיש. להציע לו בשעת רגיעה לסמן בלוח מה הוא מרגיש. בשעת סערה להתחיל לטפטף את זה בעדינות רבה. זה תהליך לטווח ארוך, אין לי ציפייה מילד בן 5 שרק עכשיו התחיל להיות דרמטי - להצליח לבטא רגש בתוך הסערה. קודם הוא צריך לחוות את עצמו, את הדרמה, כדי להכיר את הרגש, כדי להכיר את הדרמה, כדי להצליח לא להיבהל ממנה בעצמו ולהתמקד בביטוי מילולי/סמלי...


בהצלחה,
בעיקר מה שחשוב לי זה להרגיע אותך, שהוא ילד טוב ונורמלי... ודרמות הן חלק מהחיים של ילדים.
תודה ענקית על התגובה המפורטת!!אנונימית בהו"ל
מעריכה מאוד את הזמן שהקדשת בשביל לכתוב אותה. קראתי בתשומת לב.
התחברתי מאוד לנקודה ב', כל כך נכון ומעורר מחשבה.
תודה שהזכרת לי שרציתי לתלות לוח רגשות בבית! עוד רעיון ששכחתי יחד עם מחברת הרעיונות לדרכים להירגע
ובעיקר תודה על ההרגעה. מאוד מרגיע לקרוא ידע מקצועי, ולהירגע מהמחשבה האוטומטית של אני חייבת לחנך אותו ולא יכולה לתת לו לדבר בצורה כזו ולעשות מה שהוא רוצה, צריכים להעמיד אותו על המקום וכו'... אני מאוד מתחברת לגישה של לתת לו לפרוק את הזעם בדרכים מבוקרות ולא להיבהל מהתנהגות שלילית ולחשוב שעל כל דבר שנראה לנו קיצוני צריך להגיב בחומרה באופן מיידי, אבל לפעמים זה גורם לנו להרגיש אשמה שאולי אני מדי רכה איתו, אולי אני צריכה לשים לו יותר גבולות, אולי זה לא בסדר שאני מרשה לו להתנהג ככה או להתבטא ככה.

יאא הסמקתי אני לא רגילה להיות מתוייגתתהילה 4
ובאמת נראה לי שהתבלבלת ביני לבין תהילה 3 שלמיטב הבנתי עוסקת בזה בצורה מקצועית.
לכן חיכיתי קצת עם התגובה.
בגדול נראה לי שנכון שאת מנהלת ומבילה את הדברים ולא נותנת לילד להיות המוביל ולכן הגבת מצוין.
האיש שלי תמיד משקף לי שאומנם אני אומרת לילדים שאני לא עושה איתם תנאים אבל בפועל יש הרבה שיח של אם- אז אז יכול להיות,שאנחנו צריכות להסתכל ולשים לב שאנחנו לא יוצרות התניות כאלה ואז הם לומדים מאיתנו את השיטה.

עלי והצליחי.
יש מצב אבל שמחה שהגבת!אנונימית בהו"ל
נכון, באמת צריך להיזהר בצורה שאנחנו מדברים שהילדים ילמדו מאיתנו שיטות שהם יפעילו נגדנו
וואי קשהאביול
נשמע שעובר עליו משהו. יש איזה שינוי בגן? בבית?
עוקבתshaer29
תגובה קצת אחרתשוקולד פרה.
אצלי הגדולה בת 3, ככה שאולי לא רלוונטי לך,

אבל אני רואה איך כשאני חזקה מולה היא מבינה ומקשיבה. וזה לא סותר רוך והקשבה בכול הזמנים האחרים.
פשוט לדעתי החוזק של ההורה זה כמו גבול חזק
כמו קיר.
זה מייצב לו את התודעה ואת גבולות הנפש.

שנה שעברה הייתי רק נעימה ומכילה
והשנה אני חזקה יותר.
ואני רואה איך זה בונה בה את ההרגשה שאני האמא ולי יש את המילה האחרונה.

ושוב, זה לא סותר חיבוקים, נשיקות והשתובבות.
זה פשוט להגיד לא בצורה תקיפה כשצריך
ומלהיות מוכנה לספוג בכי או השתוללות בהתחלה.
כיוון אחרהמקורית
גם הבן שלי עושה את זה לפעמים, את ההתניות האלה.
שמתי לב שלהתנגד בתוקף ולכעוס או להעניש או לאיים חזרה לא עוזר. אני בעצם מתדלקת את זה אצלו, והוא גם רואה שהוא מקבל מזה יחס.
האם גם אתם משתמשים בהתניות בבית? לא תקבל משחק עד ש.. או משו דומה? אם כן, הגיוני שתהיה לו תגובה כזו. הוא עושה קל וחומר, רק במושגים שלו.
ככה אצלנו לפחות. ומפה למדתי לא לעשות את זה!

מה שעוזר אצלנו זה להקליל קודם כל. אני עונה לו בחזרה בצחוק את מה שהוא אמר בעצמו, וצוחקת איתו על זה כדי שיבין שאני לא לוקחת אותו ברצינות וכדי להגחיך את הטקטיקה ולייתר אותה
. ואחרי זה כמובן מדברת איתו. ואומרת שהוא לא יקבל, כי.. ולא ככה מדברים לאמא.
זה עזר האמת.

ולגבי תסכול - לעזור לו לתמלל רגשות. אני כועס/ מצוברח/ עצוב. אפשר באמצעות סיפורים, כך אנחנו עשינו. ולא להתרגש. הוא ילד. ככה הוא יודע להביע את עצמו. ברגע שנלמד אותו דרך אחרת - הוא יפעל בדרך אחרת. וגם - ללמד אותו לא להיות מונע מפרפקציוניזם. לא הלך מה שרצית? לא נורא, בוא ננסה שוב. את מובילה את הסיטואציה, לא הטא
טנחנו משתמשים הרבה בהתניותאביולאחרונה
אשמח לשמוע על דרכים אחרות להשיג דברים .. ההתניות מאוד עוזרות
פריקת (אי) חזרה למסגרותואני שר

וואי אני רותחת

מוציאה את זה על כל מי שמסביבי

אז גם פה


גרים במקום די שקט מבחינת המלחמה

התחילו פה חזרה למסגרות

ימים קצרים וזה אבל עדיין

הבת שלי במעון פרטי

המנהלת החליטה שהיא לא מוכנה לחזור

"עד שתיגמר המלחמה"


בעלי המורה חזר ללמד פרונטלית

אני אמורה לעבוד מהבית כאילו כרגיל

ילדה בת שנה מחורפנת בלי יום ובלי לילה

ובלי אופק

יש מצב שלא יפתחו עוד סוף שנה כמו שמדברים עכשו

ועוד לשלם 50 אחוז


אני רותחת פה

גם ככה על הקצה

לא התחלנו פסח

לא משתלטים על המצב הנוכחי

ועכשו לקחו לנו את התקווה

איך שהתחיל הנחתי שלא נחזור עד פסח

אבל עכשו כשזו בחירה שלה ואין שום אופק

נגמרתיי


מישהו מאיתנו יצטרך לצאת לחלת כנראה

אבל אי אפשר לתכנן כלום

קשה איתה גם בימים של שגרה

זה טירוף מוחלט

בא לי למות


איףף

תקשיבי שזה שערוריהשירה_11
יש לה סיבה הגיונית? 
יש לה ממד בבית?רקלתשוהנ

באמת מרתיח.

אני מקווה לפחות שברור לה שאתם לא משלמים, אם היא מחליטה על דעת עצמה לא לפתוח

נכון נשמע הגיוני, אם פותחים את מערכת החינוך נשמעקופצת רגע
שגם היא אמורה לפתוח ולא יכולה להשתמש בתירוץ המלחמה. לא? 
יש מקום של המעון, יש ממ"דואני שר

היא דורשת תשלום 50 אחוז.

היא לא רוצה לקחת אחריות על חבורת קטנטנים

מבינה אותה אבל גם יוצאת מדעתי

בשביל זה יש הנחיות

שתוסיף אנשי צוות

שתעשה יום קצר

שתעשה קבוצות בתורנות לפי ימים

משהווו


כל פעם הורה אחר מתקשר לכעוס עליה וכותב מה היא אמרה

אז זה התחיל בפוחדת ולא רוצה לקחת אחריות

המשיך בזה שהרב שאליו היא קשורה לא פותח את המוסדות שלו אז גם היא לא ויש לה ילדים בבית

ואז פתאום זה מגובה בפיקוד העורף (ולכן כן עומד בתנאי בחוזה של 50 אחוז)

הכל בטלפון שבור


אוף ממש החזקתי ממנה עד היום

הילדה גם רשומה שם לשנה הבאה


וכל מה שיש לי עכשו זה כעס ויאוש

אז אתם לא לוקחיםנאחריות על הפרנסה שלהמקרמה

אם ההנחיות מתירות לפתוח

והיא בוחרת שלא

תפסיקו תשלומים


נתנו צ'קים מראש לכל השנהואני שר

זה לא כזה פשוט


ואוף

בא לי לבכות

בא לי לצרוח

בא לי להקיא


רע ליי

אפשר לבטל צקיםפרח חדש
יש מעונות אחרים?כורסא ירוקה
אם כן הייתי מעבירה במיידי וכמובן לשנה הבאה
לעכשו קשה לי להאמין שיהיה אפשריואני שר

ולשנה הבאה... דילמה

כי היינו סופר מרוצים עד עכשו

והכוחות שלי לא מאפשרים להתמודד עם סוגיה כזאת וחיפושים ובירורים

מבינה את הקושיכורסא ירוקה
מקווה שימצא הפתרון שהכי טוב לכם ולילדה
אם בפיקוד העורףרקאני

אמרו שאפשר לפתוח

וכולם פותחים

אז תדרשו ממנה לפתוח

ואם לא אז אין גם 10 אחוז

 

וואו זה משגע ממש

לא הייתי מוכנה לשלם במצב כזההמקורית

כמו שעובד שכיר לא יכול על דעת עצמו לא להגיע לעבודה כי הוא חושש, כך גם פה

היא לא לוקחת אחריות - שלא תגבה תשלום

תעצרי תשלומים ותעבירי רוצה למקום אחר

שתתבע אם בא לה אין לה קייס כל עוד מאפשרים אצלך לימודים 

לא רואה סיבה לשלם להפרח חדש
התשלום זאת בעיה מספר 2 מבחינתיואני שר

יותר מדאיג אותי איך נישאר שפויים

מה נעשה עם העבודה

איך נתנהל


הכסף זאת סוגיה מרגיזה נורא

השפיות זאת סוגיה קריטית

אני איתך בתהיה.פרח חדש

אני גם רוצה להתחיל עבודה חדשה

והמעון של הבן שלי ללא ממד

כך שכל זמן שיש סיכוי לירי, לא יפתחו.

וככה לא יודעת איך להתחיל.


 

מצב קשה מכל הבחינות

 

וואי זה קשוחואני שר

כל הרעיון של אימהות ועבודה ביחד כל כך דפוק גם בשגרה, וככל שזה יותר מצב קצה זה פשוט בלתי אפשרי.

לא יודעת מי חושב שאפשר לעבוד כשהילדים לא במסגרות

ולא יודעת איך יכולות להיות שאיפות לחיים וקריירה כשרוב הזמן אנחנו במצבי הישרדות


חיבוק לך על הסיטואציה

אני גם דחיתי הצעה כרגע בגלל המצבהמקורית

לא נראה לי מתאים

🤦‍♀️🫂ואני שר
זה באמת בסדר ובלב שלם המקורית

אני ממש שמחה שדווקא עכשיו אני עובדת איפה שאני עובדת האמת

כל עכבה לטובה🙏

אם כל ההוריםרקאני

מאיימים שלא ישלמו

היא תפתח

למה לה לעבוד אם אפשר לקבל כסף בחינם?

זה לא ככה להבנתיואני שר

היא באמת אישה טובה ורצינית

כולנו מעריכים אותה ממש

ופה זה פשוט לדפוק את הראש בקיר

מציעה שתפנו אליה יחדאר

כל ההורים

אם פיקוד העורף התיר היא לא יכוחה על דעת עצמה להחליט אחרת.

זה לא רק התשלום למעון

זה הפרנסה שלכם, של כל ההורים

והבריאות הנפשית....


היא לא רצינית אם ככה מתנהגתפרח חדשאחרונה

תדמייני כאילו יש לך בוס ואת אומרת לו:

אני לא מגיעה עד סוף המלחמה למשרד ולא עובדת מהבית.

מה הוא יגיד לך? תישארי בבית יקרה ותקבלי משכורת על כך????


אז זה בדיוק אותו דבר!!!!!

ראיתי בסטטוסים הלחנה של ההתראה במנגינה מרגיעהחרות

וגם של ההודעת יציאה במנגינה שמחה.

למי יש את זה?

אשמח לקבל 

באפליקציה "צבע אדום" אפשר לשים איזה צלילים שרוציםיעל מהדרום
לק"י

ואפשר לבטל את ההודעות המתפרצות.

איך מבטלים?נפש חיה.
הגדרות- בטיחות וחירום- התראות אלחוטיותאחת כמוני
תודה! בינתיים לא הצלחתי.... תודה!נפש חיה.
לא בכל פלאפוןרקאני

אפשר לבטל

אני קיבלתי את זה בקבוצת ווטסאפמתואמת

אבל לא הצלחתי להוריד את זה.

ביוטיוב ראיתי כמה ביצועים של זמרים מפורסמים לכאורה ששרים (כאילו) את המילים האלה (מנגינות אחרות). תחפשי "בדקות הקרובות".

תודה! אחפש ביוטיובחרות
עם כאלו מנגינות אפשר לשכוח שזו התראה,🤓🤓שמעונה
זה גם נכון...גם כשישנים לא תמיד מתעוררים מכל צליליעל מהדרום

לק"י


בטח אם עייפים ממש.

אפשר לשים משו נורמלי פשוטשירה_11

אתמול בלילה הייתה לנו התראה כמעט בכיתי מבהלה 🤣🤣🤣🤣

עכשיו זה מצחיק אבל באמת שנבהלתי עד דמעות

כן. זה מה שאני עשיתייעל מהדרום

לק"י


ולבעלי יש התראה רגילה. בלילה זה בטוח מעיר אותנו. שלי אני לא בטוחה.

אפשר צלצול בסגנון של שעון מעורר, אבל לזכור שזה התרעה ולא סתם שעון😅

תודה!! בדיוק את זה חיפשתיחרותאחרונה
וואי, מרגישה מותשת כבר מהמצבאובדת חצות

עןד יום ועןד יום אותו דבר

בקושי מתעוררת אחרי לילה כזה וחוסר שינה מתמשך

ואין מסגרות


איך לא כותבים על זה? דיייייייייייי זה קשה מדי.

אין לי כוח לגרד את עצמי מהמיטהאובדת חצות
גם אני ככה היום.. מקווה לקחת את היום ממש ברגועאוהבת את השבת
אבל כן יעזור לקום לעשות איזה סרטון ספורט להתקלח ולהתלבש זה מפקס
כולנו באותה סירה, אז אין טעם לכתוב על זה🤭מתואמת

סתם, מי שבמרכז, וודאי שמי שבצפון, סובלת מזה הרבה יותר... (לנו הייתה הלילה רק אזעקה אחת - כלומר שתיים ברצף - ועוד התרעה בבוקר, אבל ב"ה בלי אזעקה).

לפחות אצלנו ילדה אחת חזרה היום למסגרת💪 (חינוך מיוחד) אבל לא להרבה שעות, ואני עייפה מכדי לנצל את הזמן לנקות לפסח...

איכשהו נצטרך לשרןד את התקופה הזו, בתקווה שלא תהיה ארוכה מדי😑

אצלי בעבודה יש כמה אמהותוואלה באלה

שלא רק שעובדות כרגיל אלא עושות שעות נוספות!

וזה מלחיץ אותי מאוד

יודעת שמאוד מעריכים אותן על זה וקרנן עולה

לא מזמן היה אצלנו גל פיטורים ככה שזה לא מוסיף לרוגע

ואני באמת לא מבינה איך הן עושות את זה!!!

אני שבורה מעייפות

אין שיגרה

ב"ה יש לי עזרה עם הילדים אבל זה לא רק זה

זה גם הפניות הנפשית שפשוט אין

בקיצור אני בהישרדות


מי אתם אנשים שפורחים בזמנים כאלה?

סליחה שפרקתי פה, פשוט מסתבר שלא כולם ככה...

אולי הן פשוט רוצות לברוח מהבית והילדים🤭מתואמת
חחח לא חשבתי על האופציה הזאתוואלה באלה
חחחח לגמריהמקורית
יש אצלנו עובדת שהיא  סבתא שביקשה אישור חריג להגיע לעבודה למרות שאסור אצלנו. מניחה שיש לה סיבה טובה
אני גם עובדת בגלל זה 🤭דיאן ד.

עושה תחלופה עם בעלי.

אחד מאיתנו יוצא לעבודה בבוקר, חוזר בצהריים ואז השני עובד מהבית.

 

סליחה ממש, אבל הייתי מ-ש-ת-ג-ע-ת להיות כל היום עם הילדים בבית

 

מבינה אותך, תכל'ס...מתואמתאחרונה
אני עובדת תמיד מהבית  אבל בזמנים הנדירים שאני מצליחה להסתגר בחדר כדי לעבוד אני מרגישה הרבה יותר טוב...
אני עובדת כרגילאפרסקה

עושה משמרות עם בעלי, הוא עובד אחה'צ וערב. אין ברירה, אצלנו אף אחד לא מאשר עבודה מהבית. אז מגיעה מוקדם בבוקר לעבודה, יוצאת מוקדם, ואז נמצאת עם הילדים לבד עד הערב ומנקה לפסח יחד איתם מה שאפשר. כמובן גם יוצאים החוצה ויש גם מקלחות ארוחת ערב וזה... ולא ישנים בלילה כי אנחנו במרכז ויש מלא אזעקות.

אבל ב"ה יש לנו ממד בבית, ואיך בעלי אמר, אם לא נעבוד קשה בגיל 30 מתי נעבוד? חחח

וואו וואו אני לא מבינה איך עושים את זה פיזיתוואלה באלה

ועוד את מנקה לפסח!

מאיפה הכוחות? ומשאבי הנפש?

תראיאפרסקה
הקטן שלי בן שנה וחצי, ועד לפני חודש לא ישן יותר מ3 שעות רצוף. אז אני כבר מתורגלת מה שנקרא, לתת 100% מעצמי גם כשאני מתה
אני לא פורחת, אבל גם לא מתמוטטתיעל מהדרום

לק"י


יש גם מוזרים כאלה😉

ואפילו התחלתי ניקיון יותר יסודי לפסח, אחרי שבשנים האחרונות ניקיתי בעיקר חמץ (ומצב הבית נהיה זוועה בהתאם).


אבל אני כרגע בחל"ד. כך שאין לי עוד עבודה על הראש.... (ובעלי כרגע בבית).


בעיקר קשה לי זה שרוב היום נמצאים כולם יחד בבית. וגם לצאת לקניות לבד, לא יודעת כמה יאוורר אותי כרגע.

וברור שיש גם קושי. אבל סך הכל בסדר....

דווקא אני ממש נהנית...אמא טובה---דיה!

לבד עם הילדים בבית ומספיקה גם קצת לעבוד במקביל (לא בהיקף העבודה הרגיל) 

וממש נהנית מהמצב (חוץ מהפחד מהטילים...)

גם אני יחסית נהנית ב"הוואלה באלה

אבל בגלל שהורדתי היקף משרה משמעותי ואנחנו מתנהלים לאט, קמים מאוחר וכו

לא מסוגלת לחשוב על לעבוד 9-10 שעות ביום ולנקות לפסח ולהיות עם הילדים כל היום בבית עם בעל מחוץ לבית.

אה, גם אני ככה.אמא טובה---דיה!
אני אתמול נגמרתיDoughnut

והיום בלי כוח להתחיל את היום.

ילד אחד שכבר איבד את זה ואחים שלו סובלים.

מיציתי מיציתי מיציתי.

מרגישה כמו הלביאה פה בתמונה למטה:

וואו ממש ככהכורסא ירוקה
בטח שכותביםהמקורית
אבל מצד שני - כולנו באותו מצב🤦

אוטו קטן עם מנוע גדול- עצות מהיומיוםחנוקה

יש לנו ילד חמוד בטירוף, חכם מאד

בן שנתיים

פשוט ילד טורבו במלא ההגדרה

עד שאני מסובבת את הראש הוא מספיק 6 דברים לפחות

הוא לא לומד לקח בכלל (גם כשנחבל, מקבל מכות, נפצע וכו')

הוא ממש ילד טוב רואים שאין לו כוונה רעה

אבל הנזקים שהוא עושה פשוט אדירים

 

שתבינו, שהפסקתי להגיד לגדולים לאסוף צעצועים

כי הם אוספים והוא שופך והוא הרבה יותר זריז מהם

הוא יודע לפתוח את כל סוגי המנעולים

לטפס על כל דבר שזז (מקסימום גורר כסא, ואז שרפרף, ואזז...) וגם שלא זז

אין לו פחד בכלל (מקווה שיבוא עם הזמן)

ויש לו הרבה כח פיזי (הוא חזק, המכות שלו נניח כואבות מאד) גמיש זריז וערמומי.

הבית נראה כמו מדבר בסופת חול- תמיד.

אני אף פעם לא משאירה אותו לבד- אבל יש עוד ילדים

מספקי שהלכתי לשירותים/הלכתי ללוות את אחותו לשירותים, לחתל את התינוקת

לפתוח את הדלת לענות לטלפון

וזהו הנזק כבר קרה..

 

מאמינה שבגיל קצת יותר גדול יאובחן כהיפר אקטיבי ונוכל לעבוד איתו דרך ריפי בעיסוק

אבל ממה שאני יודעת זה עוד לא בגיל הזה

 

תנו עצות פקרטיות לניהול היומיום במיוחד בתקופה הנוכחית שכולם בבית

אני חודשיים אחרי לידה- כבר מאוששת, אבל יש תינוקת קטנה

ויש עוד צרכים חוץ מלרוץ אחריו בכל הבית (וזה גם מתיש אותי מאד מאד מאד)

(לא התחלתי פסח אל דאגה, כשאני מתחילה אני אוציא את כל החמץ מהבית אוז אנקה. כי אני לא יכולה לעקוב אחריו)

והוא לא ישן הרבה, נרדם ב11 בערך וקם ב6 וגם זה עם מלטונין ובשאר הזמן אני פשוט במרוץ אחריו בכל הבית

נשמע קשוח ברמות🩷איזמרגד1
אני חושבת שאפשר לפחות להתחיל תהליך של אבחון ריפוי בעיסוק. גם ככה עם ההמתנה עד שתגיעי לטיפולים יקח זמן...
ממש בקטנה כי אין לי באמת פתרוןאוזן הפיל

אצלי בדיוק בדיוק אותו דבר

קניתי סוגרים מפלסטיק לארונות, גם מבוגרים מתקשים לפתוח

כל תכולת הארונות עברה למדף העליון

הוצאתי מהבית חומרי יצירה מסוכנים

צבעים ולורדים רק מהסוג הרחיץ, לא רעיל

אם יש אפשרות להוציא מרץ בגינה זה עוזר מאד

בימבה ג'וק

לבלות באמבטיה, אפשר גם עם צבעי ידיים

יכול להעסיק שעות

בהצלחה רבה! 

לא מניסיון אבל אולי משחקים שיעזרו לו להוציא מרץדיאן ד.

עולה לי לראש טרמפולינה שבטח יהיה לו כייף לקפוץ עליה הרבה.

 

אולי להתקין נדנדה

 

בימבות מכל מיני סוגים.

 

שיהיה לו הרבה אפשרויות לפרוק מרץ בלי לחרב לך את הבית.

 

וחיבוק גדול. נשמע קשוח מאוד.

ניסית איתו עבודה עם חומרים?קפצתי לבקר

זה מאוד מווסת את רוב הילדים.

חימר, קצף, בצקים שונים.

אפילו להכין לו בצק של קמח, קורנפלור, מים- זה לא יותר מידי מלכלך ואם זה יצליח להעסיק אותו זה יעזור בוויסות שלו ויתן כיוון לעבודה.

תודה לכולכןחנוקה

מבחינת הוצאת מרץ

אנחנו כמובן יוצאים כללל יום לגינה

בחורף למשחקיה או לחנות גדולה או משהו העיקר לצאת להוציא מרץ.

הוא לא רוצה כבר בימבה קטן עליו.. יש לו אופני איזון

אמבטיה כרגע אין לצערי, אבל אני רואה אצל ההורים שזה בלגן נוראי הוא משפריץ מים על הכללל

אין לנו מרפסת אז אין לי איפה לשים טרמפולינה, אבל באמת אמורים לעבור דירה וחושבת שזה רעיון טוב, נקנה לו בקיץ.

 

אני כן אמא מכילה יחסית ומאד אוהבת נניח להכין עוגיות עם הילדים 

אבל איתו אני כבר לא מצליחה (אחרי שעם הגדולים יכלתי)

מקסימום עוגה בחושה במיקסר..

 

לגבי בטיחות

הוא פותח סוגרי פלסטיק

מטפס למדפים גבוהים

הוא גם יודע לפתוח תרופות. חומרי ניקוי עם סוגר בטחון..

אני משתדלת שהדברים המסוכנים יהיו גבוה פשוט כי לוקח זמן לעלות למעלה ומקווה שאתפוס אותו בדרך..

 

הרופא לא נותן הפניה בגיל הזה לריפוי בעיסוק אומר שהוא קטן מדי.

 

מניסיון עם ילדים עם קושי בוויסותקפצתי לבקר

תנסי לא הכנת עוגה/עוגיות, אלא משחק בבצק.

לא למאכל.

חימר גם מאוד נעים למשחק, אבל מלכלך יותר..

להכין בצק של חצי קמח חצי קורנפלור, מים וללוש עד למרקם נעים, ולתת לו לשחק בזה- כמו בפלסטלינה או ברבצק.

אם יש לו אחים גדולים יותר גם יכולים להצטרף. אולי תופתעי🫶🏼

תודה!חנוקה

ננסה

יש משהו קנוי ולא חמצי שיכול להתאים?

רק ונעים?

חימר הוא לא רך במיוחד..

ראיתי פעם מתכון אבל לא מדייקת בכמויותנפש חיה.

1/2 כוס קורנפלור

1/4 כוס מים

לערבב הכל עד שנוצר בצק נעים לעיבוד, כמו פלסטלינה.


אחרי שהבמק התגבש אפשר להוסיף לו טיפה אחת של צבע מאכל וככה יש בצק צבעוני.


אפשר להכפיל כמויות

ואז יש יותר בצק

שאפשר לצבוע בעוד צבעים


שומרים במקרר בתוך שקית או כוס ח"פ. 

היום הבת שלי הכינה מקמח תפוחי אדמה ומרכך שיערקופצת רגע

היא לא מדדה כמויות אלא שמה כל פעם קצת עד שהגיע למרקם נעים.

עד שזה מתאחד זה די מלכלך ואחרי שזה מתאחד זה רך ונעים וכיף ללוש אבל עדיין מעט דביקי... 

כדאיתקומה

להיזהר מאוד מטרמפולינה במרפסת.

צריך ממש לוודא שזה לא מסוכן מבחינת גובה.


לגבי שאר הדברים - אני אף פעם לא הצלחתי להכין איתם עוגיות😅


השאלה היא האם הפער נובע בגלל שהקודמים היו רגועים, ואז יש ציפייה למשהו שלא תואם גיל

או שבאמת גם ביחס לגיל שלו הוא פעלתן במיוחד.


האם יש קשר לאופי, או לגבולות


אני לא מכוונת לשום דבר, אני באמת לא יודעת. רק מעלה נקודות למחשבה.


בגיל הזה, באמת בדרך כלל ההמלצה היא לטיפול דרך ההורים. אם אין דרך לטפל בילד, אולי אפשר לבקש מהקופה הפניה להדרכת הורים, זה כלי שאפשר לקבל דרכם, וזה יכול לעזור.


ובינתיים, נשמע שאתם די עושים הכל נכון

מונעת סכנות מלכתחילה כדי לא להיכנס לזה

יוזמים פעילות בחוץ

לפעמים זה גם פשוט גיל שצריך לעבור (או לשרוד😅)

אני חושבת שהוא חריג לגילוחנוקה

מהתגובות של אמהות בגינה הן די מזועזעות ממנו

 

נכון גם שהגדולים שלי מאד רגועים אז מהבחינה הזו זה בהחלט אתגר חדש..

הייתי מתעקשת על ריפוי בעיסוקפאף

מתארת לרופא את כל הקשיים, את לא צריכה לבקש אבחון, תבקשי הפנייה להתפתחות הילד, ותתעקשי עם הרופא. אם יש קשיים יותר אובייקטיביים לילד-תקציני אותם. ריפוי בעיסוק ממש יכול לעזור גם בגיל הזה, היא תוכל לכוון אתכם לכל מיני דברים שיכולים לווסת אותו...

עוד דבר שאני ממליצה-זה ערסל או נדנדה בתוך הבית, התנועה הליניארית יכולה ממש לעזור לו להרגע.

בנוסף להפעיל את השרירים הגדולים , למשל לתת לו לדחוף דברים כבדים לאורך היום, גם יכול לעזור לו להרגע. לפעמים להוציא מרץ כמו טרמפולינה רק מעוררת אותם, וצריך פעילויות שיעזרו להם להרגע

איזה סוג נדנדה?חנוקה

מה הכוונה תנועה ליניארית?

תנועה ליניארית היא תנועה הלוך חזורפאף

כמו קו, ולא סיבובית, כמו תנועה של נדנדה רגילה בגן משחקים.

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

אפשר משהו כזה שהוא עוטף, אבל גם נדנדה כמו שקונים לחצר יכולה להתאים, או ערסל מקרמה, מה שמתאים לך, ולתלות את זה מהתקרה, כמובן להוריד כשאין השגחה כי זה מסוכן...

גם מרפאה בעיסוק, או אפילו מדריכת הורים עם ניסיון עם הגיל הרך וקשיי וויסות, יכולות לכוון את השאלות כדי להבין יותר מה הקושי-האם הוא מחפש תחושה? מחפש תעסוקה? האם תעסוקה מובנית יותר יכולה לעזור לו? האם הוא מחפש צומי? האם מתחילה אצלו מודעות לסכנה או שאין בכלל? יש קשיים בתחומים נוספים? האם הוא במסגרת בשגרה ואיך הוא שם? יש מלא שאלות שיכולות למקד את הקושי...

תודהחנוקה

את מחזקת את מחשבתי שצריך ריפוי בעיסוק.

ננסה רופא אחר

לניענוע יש ערסל לילדים שנשמע שאולי מתאיםשיפור
אנחנו היינואנונימית בהו"ל
אצל מרפאה בעיסוק (אלופה ממש), שהסבירה שהתנועה קווית מרכזת ועוזרת למשל לקראת למידה (אצלנו זה היה גיל גדול יותר), ותנועה סיבובית דווקא מעלה אדרנלין וגורמת ליותר תנועתיות.

אז בתחילת כל מפגש היה לה ערסל שנתלה מהתקרה על וו חזק, היינו שמים את שני הצדדים של הערסל על אותו הוו, כך שנוצרה צורת טיפה. שהיינו משחקים ככה. הוא יכול להתכרבל בפנים, או אפילו יותר טוב, לשכב על הבטן כשהידיים והרגליים בחוץ ואז להתנדנד הלוך ושוב.


תחליפי רופאכורסא ירוקה
שיתן לך הפניה להתפתחות הילד, ואם זה לא הגיל המתאים אז שהם יגידו לך את זה (או שעד שתגיעי כבר יהיה הגיל המתאים...)

הוא כן נשמע פעלתן יותר מהרגיל לגיל שלו, לא הייתי מצפה שזה יתאזן לבד בלי הכוונה. 

בהחלט מאתגרתהילה 3>

למצוא פעילויות מותאמות שאת מרשה לו.

לתת לי לעשות דברים בעלי משמעות

נשמע ילד עם הרבה כוחות

כתבתי פה לפני כמה ימים בעוד שרשור דומה, אז ממש אותם דברים.

מצד אחד איסוף, מגע, חום, עוזרים להרגיע.

מצד שני לתעל את האנרגיות למקומות טובים

מעלה רעיון לעוד כיווןשיפור

לחברה שלי יש ילד שתיארה אותו ככה בגיל כזה.

וכאילו בלי קשר- היו לו נוזלים באוזניים ושקד שלישי, והיה צריך ניתוח. ואחרי הניתוח הוא ממש נהיה יותר רגוע. אז אולי שווה לבדוק גם את הכיוון הזה.

וואוחנוקה

כי חוץ מהכל הוא גם מצונן מאד.

אז זה בהחלט מענין

 

נוזלים באזניים אין לו

הוא מדבר מדי טוב בשביל זה

 

זה לא קשור בהכרחמתואמת

לפעמים גם ילדים שיש להם נוזלים באוזניים מדברים מצוין (לא תמיד זה פוגע בשמיעה).

אז זה כיוון אחד לבדוק.

ובאמת הכיוון השני הןא ריפוי בעיסוק. נשמע מוזר שהרופא אמר שלא מטפלים בגיל הזה. אצלנו קיבלנו הפניה לריפוי בעיסוק בסביבות גיל 3. תנסי להתעקש איתו, ואם לא (או בינתיים) תנסי לפנות למרפאה בעיסוק פרטית. יכול להיות שיספיק מפגש אחד או שניים כדי לקבל הדרכה טובה איך להתנהל איתו.

ובאמת נשמע מתיש נורא🥵 (ותסמכי על האינטואיציות שלך שיש פה משהו חריג, ואל תבטלי את הקשיים האלה. בע"ה שתצליחו למצוא איך לעזור לו והוא יצליח להתווסת כמו שצריך❤️)

הוא עשה שנתיים לפני יומייםחנוקה

זה שנה פחות מהבן שלך.

אבל יצאתי מפה במסקנה לחזור לרופא אחר, לבדיקה יסודית והתיעצות

כן, הבנתי שהוא קטן יותרמתואמת

אבל נראה לי שעדיין אפשר כבר בגיל הזה לקבל ריפוי בעיסוק. מה עושים תינוקות עם טונוס שרירים גבוה או נמוך, למשל? (והאמת שעם הקטנה שלי גם כמעט קיבלנו ריפוי בעיסוק עוד לפני גיל שנה. בסוף ההחלטה הייתה שהיא צריכה רק פיזיותרפיה)

ריפוי בעיסוק זה בהתפתחות הילד, ובוודאות אפשר להתחיל תהליך בהתפתחות הילד כבר בינקות (מניסיון של פיזיותרפיה ושל קלינאות תקשורת).

תבדקי עם התפתחות הילדאיזמרגד1
מאיזה גיל מקבלים אצלם. לדעתי כן מקבלים גם בגיל שנתיים או פחות. בטח במצב כמו שאת מתארת.
מצטרפת, יכול להיות קשר! ובנוסףיום שני

שואלת בזהירות: בלי המלטונין הוא לא ישן בכלל?

ממה שאת כותבת זה מעט שינה .

צריך לבדוק האם ההורמון הזה "משגע" אותו ומייצר אולי תופעה הפוכה?

לפעמים אנשים רגישים לחומרים כימיים, גם כאלו שצריכים לעזור. צריך לוודא התאמה (למשל ילדים שלוקחים ריטלין, לפעמים זה משגע אותם או מרדים אותם עד שמוצאים את התרופה המדויקת והחנון המתאים).


בנוסף הייתי פונה לרפואה משלימה במקביל לרפואה הרגילה  אם יש לך קצת זמן. מוח אחד או פרחי באך יכולים לחולל פלאים

בול הבכור שליאמאשוני

ואם זה מעודד בגיל 9 כבר עשה פסח.

אז יש לזה צדדים חיוביים

ניסית לתת לו דברים שמצריכים ריכוז ועדינות?

אני מתכוונת נניח להוציא ביצים מהמקרר.

אולי תופתעי לטובה.

האם מעניין אותו לבנות בקוביות/ דופלו?

אם כן אפשר לתת לו נגיד שרוול כוסות ויבנה פירמידה.

או לנפח בלונים ולמרוח בספריי קצף

או לשחק בחול קינטי.

מגנטים מעניין אותו?

רובה מים במרפסת.

אפשר לעזור לו כבר עכשיוממשיכה לחלום

וויסות והתחלה של תפקודים ניהוליים זה תחום שאפשר לעבוד עליו מגיל מאוד צעיר.

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

ועוד רעיון, סביר שניסית אבל אציע בכל זאתשיפור
ניסית להשקיע בהשכבה מסודרת בשעה מוקדמת? יכול להיות שב11 הוא צריך מלטונין כי הוא כבר עבר את השעה, והוא כל היום מחורפן ממחסור בשינה? 
יכול להיותחנוקה

אני מניחה שזה שלא יישן גם משפיע עליו

אבל בשש וחצי הגדולים נולכים לישון ורשמית 'משכיבה' גם אותו אבל הוא קם שוב ושוב..

הוא ישן בצהריים?שיפור
ואולי לנסות דברים מווסתים סביב ההשכבה?שיפור

עיסוי, לגלגל בשמיכה, שמיכה כבדה

מי הביאתקומה

לו את המלטונין? לכאורה זה צריך רופא בשביל זה, לא?

כי זה נשמע חריג ביחס לשעות שינה של ילדים אחרים בגילו ולכן גם סביב זה אולי שווה לחזור להתייעץ עם מי שבהנחייתו קיבלתם את המלטונין. 

סליחה על השאלהכורסא ירוקה

לא מנסה להקטין מהשובבות או מהקושי שלכם.

אבל - ניסיתם הדרכת הורים?


היינו במצב כמו שאת מתארת בעבר (יכולה לפרט יותר בפרטי. קצת חוששת מאאוטינג) ודיברנו עם יועצת שינה מעולה, נדמה לי שהיא גם מדריכת הורים. היא אמרה שלדעתה ספציפית הבעיה בלילות היא לא בשינה אלא בגבולות שלנו ונתנה כמה עצות פרקטיות - והבעיה נפתרה.

זה לא יפתור את כל השובבות אבל קודם כל אולי הוא ישן קצת יותר ואולי גם תקבלו עצות למהלך היום

אגב לגביי השינה-פאףאחרונה

היו לי ילדים כאלה בעבודה, שלא משנה מה הם עשו (כולל מלטונין) הם לא היו ישנים, לא ביום ולא בלילה, מתעוררים מלא ופשוט כולם סבלו, נרדמים מאוחר, קמים מוקדם, לא ישנים יותר מחצי שעה ביום... ודווקא עבודה על סדר יום וויסות חושי לאורך היום ממש יכולים לעזור בזה.

סתם יועצת שינה פחות מתאים לדעתי, אבל מרפאה בעיסוק יכולה לעזור גם בזה.

אז ממש כדאי ללכת להתפתחות הילד, גם עו''סית של התפתחות הילד יכולה ממש להדריך אתכם בנושא 

בואו נדבר קצת על העתידפרח חדש

המצב הנוכחי קשה כל כך מהרבה בחינות

חלק זה דברים טכניים

וחלק זה עומס רגשי ומצב לא ידוע.

אתן מצליחות לדמיין את העתיד הקרוב? לא מדברת על עוד כמה שנים.

מה יהיה עוד חודשיים מכאן?

אני מרגישה שהמלחמה הזאת עלולה להיות הקש ששבר את גב הגמל מבחינת העורף (אולי גם מהצבא עצמו.. זה לא יודעת)

מה אתן אומרות? יש לכן תחושות טובות?

תעודדו

כי ממש קשה לי המצב הנוכחי.

כן. חייבת לשמור על אופטימיות כדי לא לקרוסהמקורית

אחרת אתייאש לגמרי

בסוף מסתבר שעקב החג מקדימים אצלנו תשלומים בכל מיני דברים ועומס העבודה לא יורד החודש אז נשארתי לעבוד ולא יצאתי למחלה כי אני חוששת שיהיה לי עומס לקראת וזה המון שעות על המחשב ממש בערב בדיקת חמץ

הילדים לא מוכנים ללכת לסבא סבתא בכלל כי הם מנקים לפסח אז בקושי מצליחה לעבוד (אם כי שמח להם שהם מעדיפים להיות פה), בעלי עובד גם סביב השעון ומאוד חשוב לי לשמור על שגרה מסוימת לילדים כי קשה להם (לימודים שעה בבוקר. ארוחות נורמליות ולא נשנושים בלתי נגמרים, יציאה להפוגה החוצה) ובתוך כל זה פסח.. ואני אמורה גם לשבת על ניתוח דוחות עם מאות ואלפי נתונים. אז החלטתי לשנות את סדר היום ולנסות להשכיב את הילדים מוקדם ולעבוד בלילה פשוט בשקט ובריכוז


אתמול  לא צלח -ישנתי ב2 כי התחלתי לנקות את המקרר, כל הקניות לחג של היבשים פשוט באמצע הסלון כי אני לא מגיעה לפינוי ארון בשבילם

בקיצור -קצת כאוטי פה 😵‍💫 אבל לפחות יש לי תכנית ואני אופטימית

ויש לי סיבות גם ב"ה. משתדלת מאוד לראות את הטוב

אנחנו עדיין עובדים וב"ה כלכלית לא נפגענו, אנחנו לא צריכים לבחור בין הבית לעבודה, הבית ב"ה שלם ולא פינו אותנו חלילה כמו אחרים, יש ממד

זו מלחמה מנטלית כרגע בתחושה שלי

ואני לא מתכוונת להפסיד בה

תודה על השרשורואני שר

החיוביות הקטנה שלי היא שהיה יכול להיות לי יותר גרוע (גרים במקום יותר שקט ועם ממ"ד - מה שלא היה לנו קודם, בדיוק סיימנו מילואים אז אני לא לבד וכאלה)

וואלה בדיוק ברגעי המשבר שלא רואה את האופק


יש אמונה כללית כזאת של חבלי משיח הנה זה בא

אבל גם עייפות מלהחזיק את זה


הלוואי שיהיו פה כאלה שיעודדו

מאמינה שעוד חודשיים יהיה יותר טוב מהיוםאיזמרגד1
אם כבר להעלות ספקולציות על העתיד, אני משתדלת לחושב על דברים טובים....
איך את מצליחה?פרח חדש

תקראי פה כמה שרשורים על נשים שעל סף לא יודעת מה בגלל המצב

אני לא מצליחה להבין לאן עוד נגיע במצב הנוכחי..

ספציפיתאיזמרגד1אחרונה

אני יחסית במצב טוב לאחרים ממה שאני קוראת פה- יש לי עזרה עם הילדים. זה בטוח משפיע על האופטימיות😂

אבל באמת, כל מחשבה על העתיד היא השערה, שלא מחייב משום כיוון שתתקיים במציאות

אני לא רואה עניין בלדמיין תרחישים שחורים... אם יקרה משהו נתמודד איתו בדיוק כמו שהתמודדנו ושרדנו עד עכשיו

אם כבר לדמיין מה יהיה, אני רוצה לדמיין את הדברים הכי טובים שיכולים לקרות. ככה ההווה שלי יותר טוב ועם העתיד נסתדר.

לי דווקאתקומה

עוזר לשהות ברגע, ולא לחשוב על העתיד

אני לא יכולה להגיע לעבודה

לא יודעת אם אקבל משכורת

אבל זה מאפשר שאהיה בבית עם הילדים

אני רואה איך ההשקעה והמאמץ שלי לשמור על הילדים (בעלי היה במילואים מלא מלא, ואני הייתי איתם בכל האזעקות והקשיים. באמת עשיתי מאמץ עצום לשמור עליהם ולהצליח להתמודד), משתלם עכשיו. הם הולכים לממ"ד בנחת, מבסוטים על החיים.


ואם כן נסתכל על העתיד -

נראה שצה"ל עושה עבודה ממש יסודית

אצלנו עדיין מחבקים משפחות מילואים

לחברים שלנו נולד ילד

החנויות אצלנו מלאות אנשים

מחמם את הלב המאמץ וההשקעה של צוותי החינוך אצלנו.

לא יודעת, ממש מרגישה שאנשים ממשיכים בשגרה ככל יכולתם. ומה שלא ביכולתינו, אז לא.

חיבוקפילה

אני שמחה שכן עושים משהו עם אירן. אישית ממש פחדתי שזה יישאר רק דיבורים או יתנו את זה לשיקול של אמריקנים.

דבר שני , אולי זה סימן שכדאי לאנשים לעבור למקומות שהם לא מרכז. נגיד אצלנו כמעט אין אזעקות, רב מוסדות חינוך נפתחו ...

לא מצליחהכורסא ירוקה

מרגישה שנכנסנו ללופ אינסופי של מלחמות שלא מסתיימות ואז תחושת שקט שקרית וחזרה לטירוף כל כמה חודשים. אני שבורה מהיאוש ולא רואה איך משהו פה משתנה. אם הייתי מסוגלת נפשית ובעיקר כלכלית היינו עוברים לחינוך ביתי. חא מתאים לי לעבוד ופעם בחצי שנה לדאוג אם אקבל משכורת או לא. לא מתאים לי שכל חצי שנה הילדים צריכים הסתגלות מחדש.

אם היה לי איך לרדת מהארץ למקום נורמלי הייתי עושה גם את זה. הילדים בחרדות מהטילים והאזעקות והבומים, אמרתי משהו על אחד מהם לרופא הילדים והוא אמר לי "אנחנו מדינה בחרדות, כל הילדים נהיים ככה" וזה הזיה בעיניי. העובדה שאנחנו בסבבים בלתי נגמרים גורמת לילדים להצטרך טיפול רגשי אבל בגלל שהמדינה הזאת קורסת אנחנו ברשימת המתנה של שנה לטיפול.

והתחושה העיקרית שגורמת לתסכול זה שלאף אף אחד לא אכפת!!!! הממשלה לא רואה אותנו ולא חברי הכנסת אנחנו מעניינים רק כשצריך לשים את הפתק הנכון בקלפי ומעבר לזה מצידם שנמות מטיל. כל אחד רואה את הדברים בצורה הכי צרה שיש.

לא אומרת אם נכון לפתוח מסגרות במצב הזה או לא, אבל עצם העובדה שזה לא קרה כי מבחינה בטחונית או חינוכית חשבו שזה כדאי אלא כלחץ של שר האוצר שלא רצה לשלם להורים ואז פיקוד העורף החליט שפתאום כן אפשר חלק מהלימודים לקיים, וריפה הם היו עד עכשיו? אם היה אפשר באמת אז למה לא אמרו שיפתחו כשאפשר מתוך הבנה של הבעיה בסגירה של המוסדות? ואם לא היה אפשר אז איך הלחץ הכלכלי פתאום יותר חשוב מהחיים של הילדים שלנו? זה מבחינתי דוגמא שבאמת ממחישה כמה לאף מערכת לא באמת אכפת מאיתנו והכל פה קורס. 

אני לגמרי איתך בנושא הפתיחת מסגרות בחלק מהאזוריםפרח חדש

זה לא שהאזורים האלו סטריליים לגמרי מאזעקות.

אז מה 2 אזעקות ביומיים זה לא מסוכן?? לא הבנתי.

ברור שהכל כלכלי ולא חושבים פה נטו ביטחון. סטטיסטית כנראה באמת הסיכוי להיפגע קטן

אבל מי רוצה בכלל להיכנס לסטטיסטיקה כזאת? רק מי שחושב כסף ולא בטיחות.


ואני מרגישה שמאז הקורונה

נהיה פה נרמול של חוסר נרמול.

זה הגיוני מה שקורה פה ב6 שנים האחרונות??

למזלי אני עובדת במקום סופר מתחשב

אבל עדיין יש משימות, יש דדליין לדברים, יש לי אחריות.  פשוט מצב לא נורמלי.

ותוסיפי לזה את יוקר המחיה

אנחנו מרוויחים מאוד יפה ב"ה

ובכל זאת אין כסף מיותר ביו"ש

ואנחנו לא בזבזנים

לא מסעדות

לא מותגים

קונה באמת רק מה שצריך.


משהו פה לא הגיוני לחלוטין

אני אופטימיתoo

המצב עכשיו הרבה יותר טוב מעצימת העיניים שהתרחשה עד לפני שנתיים וחצי


נלחמים באויבים כדי להגן עלינו ולהחליש אותם


אישית המצב לא מערער אותי / את בעלי/ הילדים

אנחנו מנוסים ביציאה מהשגרה (וגם בדברים אישיים יותר מורכבים ממלחמות)


אני חושבת שמומלץ ללמוד מזה להבא

להשאיר מרווח נשימה בחיים

לזמנים כאלה של יציאה משגרה וחוסר וודאות

כי אלה הם החיים במדינת ישראל 

מוצציםמקלדתי פתח

אשמח לשמוע מניסיונכן

בן 11 שבועות, מסיבות שונות דחינו מוצץ עד 6-7 שבועות וכבר לא מסתדר. ניסיתי 2 סוגים.

האם כדאי לנסות מוצץ "לסרבנים" (שיש מקום לאצבע שלנו)

האם כדאי לנסות לעבור למוצץ לטקס/גומי טבעי?

יש עוד טעם לנסות....?

טיפים יתקבלו בברכה

(אני עוד מנסה כי אני קורה שכרגע אין לו כלים אחרים להירגע, לבעלי חסר אונים איתו גם כשברור שזו רק עייפות)

מה הכוונה לא מסתדר?כורסא ירוקה
הוא לא רוצה בכלל? לוקח אבל יוצא לו מהפה?
שאלה טובהמקלדתי פתח

בגדול דוחף עם הלשון החוצה, עושה פרצוף חמוץ, לא מתחיל פעולת יניקה. ניסיתי לגרות חך.

זה נורמליכורסא ירוקה

יכול להיות שהמוצץ גדול לו, תנסי אחד קטן, כמו האוונט אולטרא סטארט (נראה לי שככה קורים לזה) שמיועד לגיל 0-2 חודשים.

וגם לפעמים קשה להם קצת לתפוס, כדאי אם הוא מוציא להחזיק את המוצץ ליד הפה עוד קצת, ולנסות להכניס בעדינות בעדינות ולראות אפ הוא כן ינסה לקחת אחרי שהוציא. ה8 מתרגלים לאט לאט

לא מצאתי את המוצר הקטן הזהמקלדתי פתח

יש לי של חברה אחרת ל0-2 חודשים, ויש לי את של nuk בהמלצת האוסטאופט.  

אני מחזיקה לו, לפעמים במנשא כשצמוד אלי. עבד פעם, ההצלחה לא חזרה. כמעט נעלב שמציעים, כאילו נגעל מזה. לכן התלבטתי אם חומר אחר יתקבל טוב יותר

תודה כמובן על הפירוטמקלדתי פתח

חשבתי על זה שאולי אני צריכה יותר פעמים ביום להציע. אבל אם רדום אחרי הנקה לא פותח לזה פה, אם לא בני גורם לו כאילו רצון לפלוט, אם עצבני לא נרגע מזה... אז לא יודעת מתי.

יכול להיות שהמוצץ לא ככ מעניין אותוכורסא ירוקה

אנחנו נותנים בעיקר כשבוכה ואז ממש מחפש (עושה כמו תנועת 'לא' עם הראש בפה פתוח כדי לקחת) אבל לקח  כמה ימים ללמד אותו. בשאר הזמן אצלי לא רוצה, אני רואה שזה דבר שמשתנה מילד לילד, רמת הרצון למוצץ.


התכוונתי לזה

זוג מוצצי סיליקון 0 2 חודשים Avent Ultra Start צבע פסטל ירוק


אצלנו גם זה קצת גדול לו לפה, אבל לא מצאתי משהו קטן יותר. יגדל אז יהיה לו יותר קל

אצלי עבד המוצץ קומפורט של מאםDoughnut

הפטמה שלו קצרה יותר והוא יצוק מיחידה אחת מסיליקון כך שהוא ממש קל משקל, מה שמקל לשמור עליו בתוך הפה.

מוצץ קומפורט סיליקון 0 חודשים MAM צבע

אצלי כל הילדים לא לקחו מוצצים סיליקוןאמא לאוצר❤
וגומי לטקס צהוב כזה פטמה עגולה כולם לקחו אז ממש ממליצה לנסות, הרבה ילדים יותר אוהבים כזה
המלצה לחברה מסוימת?מקלדתי פתח
יש פשוטים שיש בסופר של חברת אריסטוקרטאמא לאוצר❤אחרונה

ויש לטומי טיפי

ויש גם פריג וביבס עם פטמה כזאת

אני בדיוק באותו סרטלומדת כעת
היא גם בגיל הזה
אני שוב פורקת ואשמח לעזרתכןאנונימית בהו"ל

ממש קשה לי וזה המקום היחיד שמרגישה בנוח לפרוק ולשתף.

מאנונימי כי יש הרבה פרטים אישיים.

אני ביומיים האחרונים מרגישה ממש חלשה ומותשת.

אתמול כל הגוף שלי כאב .

ב"ה יש לי ילד אחד שחזר לגן וזה ממש מקל עלי אבל יש 2 בנות בגיל ביה"ס שנמצאות איתי בבית

ועוד תינוקת ב"ה.

התחלתי השבוע לשמור על עוד תינוק בגיל של הבת שלי, בן חמישה חודשים, יש לו הרבה כח בגוף, נראה לי שזה נקרא טונוס שרירים גבוה והיום אחרי שהרמתי אותו היד שלי מאוד כאבה הרבה זמן.

בנוסף יש לי את משימות הבית, כביסות, בישולים, שטיפת כלים..

אני מרגישה שאני קורסת ושהמלחמה והמצב הזה מכניס אותי לדיכאון.

היום ניסתי לנוח במשך היום ולא הצלחתי, חלק מהזמן היו התרעות, חלק מהזמן הילדים הפריעו לי ואני מרגישה פשוט גמורה.

מציינת גם 'אין לנו ממד וצריכים לרדת למקלט שזה גם מאוד מעייף.

בימים האחרונים בעלי היה בבית בגלל כאבי גב חזקים שהיו לו אז הוא עזר ממש מעט במה שהוא יכל, כמעט כל היום הוא בפלאפון שזה גם ממש מפריע לי ואמרתי לו את זה.

מחר כנראה שהוא חוזר לעבודה

וזהו.

אני מרגישה בדיכאון ושאין לי כח להתמודד עם המציאות הזו  😥

הלוואי שתדעו לעזור לי..

מצב באמת לא פשוטיעל מהדרום

לק"י

 

אני ממליצה לך לצאת החוצה עם הילדים שבבית, אם המקלט למטה זה אפילו "בטוח" יותר להיות בחוץ.

אפשר לתאם עם עוד שכנות, אם יש קשר.

 

זה מרענן לצאת ולראות עוד אנשים.

 

מזדהה איתך ממשמולהבולה

בעלי עובד כרגע מהבית וזה קשוחחח כי גם לא יכול כל כך לעזור

היום הייתי עם מיגרנות מטורפות ורק רציתי לנוח וזה לא הכי קרה

אז חיבוק כי מזדהה ממש


רק לידיעה-טונוס שרירים גבוה זה למי שיש נזק במערכת העצבים, מהמוח או מעמוד השדרה וזה מגיע עם עיכוב התפתחותי וכו'

נשמע מאודתקומה

קשוח


את שומרת על התינוק כעבודה בעצם?


אני חושבת שבאמת אי אפשר לעשות הכל.

גם בשגרה זה קשה, ובטח בחירום.

אז אני חושבת שצריך לנסות לעשות איזושהי הפרדה, חלוקת עבודה וסדרי עדיפויות.


נגיד אם יש אצלך תינוק נוסף בשעות הבוקר, אני הייתי מסתכלת על זה כזמן שאת בעבודה. בזמן הזה לא מנסים להתעסק במטלות של הבית, אלא בשהות בעבודה. זה מספיק מאתגר שיש לך עוד ילדים שאת צריכה לעבוד איתם, להוסיף לזה גם מטלות שוטפות זה על גבול הבלתי אפשרי ומתכוו די בטוח לשחיקה ולחוסר יכולת של המוח לשהות רגע בתפקיד ולהנות ממנו.


מבחינת מטלות הבית - יש איזושהי אפשרות לחלוקה עם בעלך?

גם הייתי מורידה סטנדרט, אבל גם מנסה ליצור חלוקה עבודה הגיונית, שקורת בשלב מאוחר יותר של היום (אחר צהריים - ערב)


בגלל שתכף גם פסח, וגם הילדים בבית, לא הייתי מהססת בכלל לחפש עזרה בתשלום. את יכולה להביא מישהי שתעזור לך בבוקר עם התינוקות, או במקביל עם הילדים, או לחילופין עם ניקיונות או תחזוקה שוטפת.


פשוט מניסיון שלי עם עצמי, אלו תקופות מאוד דוחקות, ועדיף למצוא לעצמנו כמה שיותר עזרה, מאשר, כמו שאת כותבת, להגיע לקצה.

תודה! עונה בפניםאנונימית בהו"ל

כן אני מטפלת בתינוק בתשלום.

התחלתי השבוע, בינתיים זה ימי הסתגלות.

אני אראה כמה כח יהיה לי להמשיך.


מבחינת חלוקת תפקידים,

בעלי יכול לעזור קצת אבל הוא בקושי נמצא בבית כשהוא עובד, יוצא מוקדם בבוקר וחוזר בסביבות 19.00.

אני נותנת גם לילדים תפקידים אבל בקטנה,

כמו לנקות שולחן, לטאטא.


יכול להיות שבאמת אחפש עזרה בתשלום בנקיונות

כי גם מאוד התעייפתי כשניקתי גם לפסח.. 

ושאלה מבחינת הטונוס שריריםאנונימית בהו"ל

התינוק ממש כבד לי, ברמה שהיד שלי כאבה כמה שעות אחרי שהרמתי אותו.

יש לכן רעיון איך להגיד לאמא בלי שתיפגע?

לכמה זמן הרמת אותו?איזמרגד1
יש לך אפשרות להכין רק בישיבה/ מנשא?
כן אבל גם בישיבה היה קצת כואב, אולי צריכה להתרגלאנונימית בהו"ל
את בטוחה שזה קשור לטונוס שרירים?יעל מהדרום

לק"י


אני חושבת שטונוס שרירים גבוה זה כשהשרירים מתוחים, לא גמישים.

לא בטוחה שאני מדייקת, אבל זכור לי שזה משהו כזה בערך.

האמא אמרה משהו כזהאנונימית בהו"ל
אנסה לברר איתה בדיוק מה יש לו
טונוס שרירים לא קשור לכובדמתיכון ועד מעון

היו לי ילדים עם טונוס שרירים גבוה, הם הרבה פעמים היו נוקשים.

לשאלה מה להגיד לאמא- במידה ויש טונוס גבוה מומלץ לפנות לפזיותרפיה, אבל זה לא נראה לי יעזור לך.

תינוק בן 5 חודשים צריך להרים כחלק מהטיפול בו, אולי בישיבה, או לשים לב שאת מרימה בצורה טובה ונכונה, או לנסות יותר לשנת לידו שהוא שוכב כדי לא להעמיס, אבל זה בטח לא יפתור לגמרי 

טונוס לא קשור למשקלרק טוב!

יכול להיות שיש לו גם טונוס גבוה וגם הוא כבד. יש תינוקות כבדים, גם אם הם לא ממש שמנים. ואני יכולה מאוד להבין למה כואבות לך הידיים. תנסי כמה שיותר לשבת איתו על השטיח להושיב אותו עליך וכו. אין באמת סיבה לעמוד איתו על הידיים. ממה שאני יודעת ממעונות, מטפלות לא עומדות כמעט עם ילד על הידיים.


ולגבי הטונוס עצמו, אחד מיחדיי היה ככה. אם אני זוכרת נכון הפיזוטרפיסט שראה אותו המליץ לא לשים אותו בטרמפולינה. כן לשים אותו באוניברסיטה- זה גורם לו להרים את הידיים ועוזר לשחרר את הטונוס הגבוה.

אולי גם ברשת יהיו תרגילים או טיפים בנושא. או לAI.


איך לזהות טונוס גבוה- תשכבי אותו על הגב על הספה או משטח מולך, ותפתחי לו את הידיים לצדדים. אם את רואה שקשה לפתוח לו את הידיים והן נוקשות, אז הוא כנראה עם טונוס גבוה. לעומת זאת ילד שמרגיש כמו מרגרינה- שאפשר לעשות לו עם הידיים מה שרוצים זה כיוון של טונוס נמוך.

בכללי אפשר לעשות תרגילים של לפתוח ולסגור לו את הידיים לצדדים (הכוונה לכל היד לא רק כף היד), כנ"ל רגליים לקפל את הברכיים לבטן וליישר, להצליב מרפק עם ברך, להרים ידיים למעלה ולהןריד. כל זה כשהתינוק על הגב. לחזור על כל תרגיל כמע פעמים. לרוב הם אוהבים את זה ואפילו צוחקים. וזה כמו התעמלות ומשחק בשבילם.


או להשכיב על הצד וכמו ללוש אותם. ואחרי זה על צד שני. עוזר להם להכיר את הגוף שלהם, להניע אותו, להכיר תנועות שיעזרו להתפתחות בהמשך של ישיבה וזחילה. וגם עוד תעסוקה נחמדה למבןגר ולתינוק. 

האמת שנשמע שהדבר האחרון שאת צריכה עכשיוהמקורית

זה עוד תינוק לא שלך בבית

הייתי מחזלשת את הטיפול בו כרגע

זה לא מצב רגיל ונשמע שאת על אדים


לא שווה את התמורה בעיניי

תתמקדי בך ובילדים שלך

אני גם חשבתי על זה- אולי תגידי לאמא שלושיפוראחרונה
שאת רואה שקשה לך עכשיו ותוכלי רק אחרי שיחזרו הלימודים
זקוקה לחכמת הנשים שלכן...בראשית....

שלום לכולן,
כמי שגדלה בפורום הזה (ואפילו בחרה כאן יחד אם הנוכחות לפני עשור את עטיפת הספר 'להרות כוחות ללדת חיים'), אני מקווה שזה עדיין מקום טוב לקבל בו פידבק כנה וחכם

אני בוחנת הקמה של ריטריט זוגי להכנה ללידה – שילוב של קורס מקצועי ויהודי עם פסק זמן של רגיעה וחיבורזוגי.
אודה מאוד לכל מי שתנדב 3 דקות מזמנה לעזור לי בבדיקת ההיתכנות (3 דקות בלבד)במילוי השאלון הבא (הגרלת הספר בין העונות):זמן זוגי: ריטריט מפנק הכנה ללידה

 

תודה מכל הלב לכל העונות!

נעה

עניתי. בהצלחה!פה לקצת
תודה רבהבראשית....

אשמח לתגובות נוספות

רעיון מעניין, עניתי. הרבה הצלחה!Doughnut
עניתי. בהצלחה!מאוהבת בילדי
עניתיאפרסקה

אני זוכרת אותך מהמדרשה בבר אילן

שיהיה בהצלחה!

מסקרן מי אתבראשית....

תודה על המענה!

אני רק רוצה לומר תודה תודה תודה על הספר הנפלא שלךשמעונה
מלווה אותי הרבה גם אחרי הלידה
חיממת את ליביבראשית....

תודה על הפירגון

עניתי! מקסים...ממתקית

הלוואי והיה לי כזו אפשרות של מפגש ועצירה רגע לחשוב ולהתחבר באמצע רצף הלידות...
(הייתי משקיעה בזה כסף וזמן, חד משמעית) היום אני בתקופה של "אחרי" הלידות. עברתי את ההתלבטות, הבאתי עוד אחד וסגרתי את הבסטה

תודה רבה על הפידבקבראשית....אחרונה

בדיוק על נשים כמוך וכמוני אני חושבת... 

כמו הצורך שהיה לי בשלב ההוא

עניתי. הלוואי שיהיה!התברזל!
עניתי, בהצלחהאמהלה

אולי יעניין אותך