ואז אני מנסה לפתוח את הדלת ומגלה שהיא לא נפתחת.
לא נעלתי, רק סגרתי. אבל השתחרר בורג בצילינדר והדלת לא נפתחה.
נלחצתי ממש.
הסתכלתי בחלון ובהשגחה פרטית מישהו עבר והיה דיי רחוק. צעקתי והוא שמע, נעצר לרגע וכנראה חשב שמדמיין אז המשיך ללכת. צעקתי לו שוב והוא שמע ובא ואחרי כמה דקות הצליח לפתוח את הדלת.
הדאגה הכי גדולה שלי הייתה לילדים, הקטן היה במרפסת והגדול ישב על הרצפה בכניסה בתוך הבית. אף פעם לא משאירה אותם בלי השגחה ופתאום אני כל כל חסרת אונים. וכמובן שלא היה לי פלאפון בשירותים, לא שזה היה כזה מועיל כי עד שמישהו היה מגיע הם כבר היו נכנסים להיסטריה שלא רואים אותי וגם היה יכול לקרות משהו חלילה, הגדול יטפס, הקטן יכניס דברים לפה.
והנס הוא שבדכ כשאני עושה את זה אני נועלת את הדלת של הכניסה, הפעם אמרתי לעצמי שהקטן משחק יפה בחוץ והגדול עסוק ולאף אחד מהם לא יפריע שאעלם לרגע.
כשאני סוגרת את הדלת זה יוצר יותר עניין והם רצים אחריי והקטן בוכה שאני סוגרת את הדלת.
זהו. אני עוד עם הלחץ ממה שהיה ומהמחשבות מה היה קורה אם בשכונה השוממת הזאת הבנאדם לא היה עובר באותו רגע.

)